בחודש השמיני, בשנה השנייה לדריווש, הגיעה מילה מהשם אל זכריה, בן ברכיה, בן עדו הנביא.
בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשְּׁמִינִ֔י בִּשְׁנַ֥ת שְׁתַּ֖יִם לְדָרְיָ֑וֶשׁ הָיָ֣ה דְבַר־יְהוָ֗ה אֶל־זְכַרְיָה֙ בֶּן־בֶּ֣רֶכְיָ֔ה בֶּן־עִדּ֥וֹ הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר׃זכריה · פרק א׳
קריאה לתשובה וחזיונות הנחמה
זכריה מופיע לאחר שבית המקדש נהרס, וקורא לעם לחזור אל הַשֵּׁם. הוא רואה סוסים בתוך מצודה, רתנים עומדים בשירות הַשֵּׁם, והבטחות על שיקום ירושלים והשפע שיחזור אליה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
זכריה א׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
קריאה לתשובה
השם כעס מאוד על אבותיכם, כעס רב.
קָצַ֧ף יְהוָ֛ה עַל־אֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם קָֽצֶף׃ואמרת להם: ככה אמר השם צבאות: תחזרו אליי, אומר השם צבאות, ואני אחזור אליכם, אומר השם צבאות.
וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֗ם כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת שׁ֣וּבוּ אֵלַ֔י נְאֻ֖ם יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְאָשׁ֣וּב אֲלֵיכֶ֔ם אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃אל תהיו כמו אבותיכם, שהנביאים הראשונים קראו להם ואמרו: ככה אמר השם צבאות, בבקשה תחזרו מדרכיכם הרעים וממעשיכם הרעים. אבל הם לא שמעו ולא הקשיבו אליי, אומר השם.
אַל־תִּהְי֣וּ כַאֲבֹֽתֵיכֶ֡ם אֲשֶׁ֣ר קָרְאֽוּ־אֲלֵיהֶם֩ הַנְּבִיאִ֨ים הָרִֽאשֹׁנִ֜ים לֵאמֹ֗ר כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת שׁ֤וּבוּ נָא֙ מִדַּרְכֵיכֶ֣ם הָרָעִ֔ים ומעליליכם [וּמַֽעֲלְלֵיכֶ֖ם] הָֽרָעִ֑ים וְלֹ֥א שָׁמְע֛וּ וְלֹֽא־הִקְשִׁ֥יבוּ אֵלַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃ה–ח
חָזוֹן הַסּוּסִים בַּמְּצוּדָה
איפה אבותיכם? הם כבר לא כאן, והנביאים של פעם לא חיים לנצח.
אֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם אַיֵּה־הֵ֑ם וְהַ֨נְּבִאִ֔ים הַלְעוֹלָ֖ם יִֽחְיֽוּ׃אבל הדברים והחוקים שציוויתי לנביאים שלי, העבדים שלי, האם הם לא הגיעו גם לאבותיכם? הם חזרו ואמרו: בדיוק כפי שיהוה צבאות התכוון לעשות לנו, לפי הדרכים שלנו ולפי המעשים שלנו, כך הוא עשה איתנו.
אַ֣ךְ ׀ דְּבָרַ֣י וְחֻקַּ֗י אֲשֶׁ֤ר צִוִּ֙יתִי֙ אֶת־עֲבָדַ֣י הַנְּבִיאִ֔ים הֲל֥וֹא הִשִּׂ֖יגוּ אֲבֹתֵיכֶ֑ם וַיָּשׁ֣וּבוּ וַיֹּאמְר֗וּ כַּאֲשֶׁ֨ר זָמַ֜ם יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ לַעֲשׂ֣וֹת לָ֔נוּ כִּדְרָכֵ֙ינוּ֙ וּכְמַ֣עֲלָלֵ֔ינוּ כֵּ֖ן עָשָׂ֥ה אִתָּֽנוּ׃ (ס)ביום עשרים וארבעה לחודש שבט, בשנת שתיים לדריווש, הגיעה המילה של יהוה אל זכריה בן ברכיהו בן עידו הנביא.
בְּיוֹם֩ עֶשְׂרִ֨ים וְאַרְבָּעָ֜ה לְעַשְׁתֵּֽי־עָשָׂ֥ר חֹ֙דֶשׁ֙ הוּא־חֹ֣דֶשׁ שְׁבָ֔ט בִּשְׁנַ֥ת שְׁתַּ֖יִם לְדָרְיָ֑וֶשׁ הָיָ֣ה דְבַר־יְהוָ֗ה אֶל־זְכַרְיָה֙ בֶּן־בֶּ֣רֶכְיָ֔הוּ בֶּן־עִדּ֥וֹא הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר׃ראיתי בלילה אדם אחד שרוכב על סוס אדום, ועומד בין עצי ההדס שנמצאים בתוך המצודה. מאחוריו היו סוסים אדומים, אדומים-כתומים ולבנים.
רָאִ֣יתִי ׀ הַלַּ֗יְלָה וְהִנֵּה־אִישׁ֙ רֹכֵב֙ עַל־ס֣וּס אָדֹ֔ם וְה֣וּא עֹמֵ֔ד בֵּ֥ין הַהֲדַסִּ֖ים אֲשֶׁ֣ר בַּמְּצֻלָ֑ה וְאַחֲרָיו֙ סוּסִ֣ים אֲדֻמִּ֔ים שְׂרֻקִּ֖ים וּלְבָנִֽים׃ט–יב
הַחֲזוֹן עַל הַמַּטְיִּים וְתַחֲנוּת יְרוּשָׁלִַם
וְאָמַרְתִּי, מָה אֵלֶּה, אֲדֹנִי? וְהַמַּלְאָךְ שֶׁדִּבֵּר אִתִּי עָנָה לִי, אֲנִי אַרְאֶה לְךָ מָה הֵם אֵלֶּה.
וָאֹמַ֖ר מָה־אֵ֣לֶּה אֲדֹנִ֑י וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י הַמַּלְאָךְ֙ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֔י אֲנִ֥י אַרְאֶ֖ךָּ מָה־הֵ֥מָּה אֵֽלֶּה׃וְהָאִישׁ שֶׁעָמַד בֵּין הַהַדַסִּים עָנָה וְאָמַר, אֵלֶּה אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁלַח הַשֵּׁם לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ.
וַיַּ֗עַן הָאִ֛ישׁ הָעֹמֵ֥ד בֵּין־הַהַדַסִּ֖ים וַיֹּאמַ֑ר אֵ֚לֶּה אֲשֶׁ֣ר שָׁלַ֣ח יְהוָ֔ה לְהִתְהַלֵּ֖ךְ בָּאָֽרֶץ׃וּמַלְאַךְ הַשֵּׁם שֶׁעָמַד בֵּין הַהַדַסִּים עָנוּ, וְאָמְרוּ, הִתְהַלַּכְנוּ בָּאָרֶץ, וְהִנֵּה כָּל הָאָרֶץ יוֹשֶׁבֶת וְשֹׁקֶטֶת.
וַֽיַּעֲנ֞וּ אֶת־מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה הָֽעֹמֵד֙ בֵּ֣ין הַהֲדַסִּ֔ים וַיֹּאמְר֖וּ הִתְהַלַּ֣כְנוּ בָאָ֑רֶץ וְהִנֵּ֥ה כָל־הָאָ֖רֶץ יֹשֶׁ֥בֶת וְשֹׁקָֽטֶת׃וּמַלְאַךְ הַשֵּׁם עָנָה וְאָמַר, הַשֵּׁם צְבָאוֹת, עַד מָתַי לֹא תָּרַחֵם אֶת יְרוּשָׁלִַם וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה, אֲשֶׁר כָּעַסְתָּ עֲלֵיהֶם בְּשִׁבְעִים שָׁנָה.
וַיַּ֣עַן מַלְאַךְ־יְהוָה֮ וַיֹּאמַר֒ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת עַד־מָתַ֗י אַתָּה֙ לֹֽא־תְרַחֵ֣ם אֶת־יְרוּשָׁלִַ֔ם וְאֵ֖ת עָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁ֣ר זָעַ֔מְתָּה זֶ֖ה שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה׃יג–טז
נֶחָמַת יְרוּשָׁלַַיִם וּבְשׂוֹרַת הַבְּנוּיָה
הַשֵּׁם עָנָה לַמַּלְאָךְ שֶׁדִּבֵּר אִתִּי בְּדְבָרִים טוֹבִים, דְּבָרִים מְנַחֲמִים.
וַיַּ֣עַן יְהוָ֗ה אֶת־הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י דְּבָרִ֣ים טוֹבִ֑ים דְּבָרִ֖ים נִחֻמִֽים׃וְהַמַּלְאָךְ שֶׁדִּבֵּר אִתִּי אָמַר לִי: "תְּקָרֵא וְתֹאמַר כָּךְ אָמַר הַשֵּׁם צְבָאוֹת: קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלַַיִם וּלְצִיּוֹן בְּקִנְאָה גְדוֹלָה."
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י הַמַּלְאָךְ֙ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֔י קְרָ֣א לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת קִנֵּ֧אתִי לִירוּשָׁלִַ֛ם וּלְצִיּ֖וֹן קִנְאָ֥ה גְדוֹלָֽה׃וּבְכַעַס גָּדוֹל אֲנִי כּוֹעֵס עַל הָעַמִּים הַשֶּׁקֵטִים, אֲשֶׁר כּוֹעַסְתִּי עֲלֵיהֶם מְעַט, וְהֵם עָזְרוּ לְרָעָה.
וְקֶ֤צֶף גָּדוֹל֙ אֲנִ֣י קֹצֵ֔ף עַל־הַגּוֹיִ֖ם הַשַּֽׁאֲנַנִּ֑ים אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ קָצַ֣פְתִּי מְּעָ֔ט וְהֵ֖מָּה עָזְר֥וּ לְרָעָֽה׃לָכֵן כָּךְ אָמַר הַשֵּׁם: "שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלַַיִם בְּרַחֲמִים. בְּתוֹכָה יִבָּנוּ בֵיתִי, כֹּחַ הַשֵּׁם צְבָאוֹת, וְקוֹם יִתְיַצֵּב עַל יְרוּשָׁלַַיִם."
לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָ֗ה שַׁ֤בְתִּי לִירוּשָׁלִַ֙ם֙ בְּֽרַחֲמִ֔ים בֵּיתִי֙ יִבָּ֣נֶה בָּ֔הּ נְאֻ֖ם יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וקוה [וְקָ֥ו] יִנָּטֶ֖ה עַל־יְרוּשָׁלִָֽם׃יז–יז
הבטחת השפע והבחירה מחדש
עוד קרא ואמר: כך אמר ה׳ צבאות: הערים שלי ימשיכו להיות שרויות בשפע, וה׳ יחזור שוב לחסד על ציון ויבחר שוב בירושלים.
ע֣וֹד ׀ קְרָ֣א לֵאמֹ֗ר כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת ע֛וֹד תְּפוּצֶ֥ינָה עָרַ֖י מִטּ֑וֹב וְנִחַ֨ם יְהוָ֥ה עוֹד֙ אֶת־צִיּ֔וֹן וּבָחַ֥ר ע֖וֹד בִּירוּשָׁלִָֽם׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
קריאה לתשובה
בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשְּׁמִינִ֔י בִּשְׁנַ֥ת שְׁתַּ֖יִם לְדָרְיָ֑וֶשׁ הָיָ֣ה דְבַר־יְהוָ֗ה אֶל־זְכַרְיָה֙ בֶּן־בֶּ֣רֶכְיָ֔ה בֶּן־עִדּ֥וֹ הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר׃
קָצַ֧ף יְהוָ֛ה עַל־אֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם קָֽצֶף׃
וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֗ם כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת שׁ֣וּבוּ אֵלַ֔י נְאֻ֖ם יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְאָשׁ֣וּב אֲלֵיכֶ֔ם אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
אַל־תִּהְי֣וּ כַאֲבֹֽתֵיכֶ֡ם אֲשֶׁ֣ר קָרְאֽוּ־אֲלֵיהֶם֩ הַנְּבִיאִ֨ים הָרִֽאשֹׁנִ֜ים לֵאמֹ֗ר כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת שׁ֤וּבוּ נָא֙ מִדַּרְכֵיכֶ֣ם הָרָעִ֔ים ומעליליכם [וּמַֽעֲלְלֵיכֶ֖ם] הָֽרָעִ֑ים וְלֹ֥א שָׁמְע֛וּ וְלֹֽא־הִקְשִׁ֥יבוּ אֵלַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃
ה–ח
חָזוֹן הַסּוּסִים בַּמְּצוּדָה
אֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם אַיֵּה־הֵ֑ם וְהַ֨נְּבִאִ֔ים הַלְעוֹלָ֖ם יִֽחְיֽוּ׃
אַ֣ךְ ׀ דְּבָרַ֣י וְחֻקַּ֗י אֲשֶׁ֤ר צִוִּ֙יתִי֙ אֶת־עֲבָדַ֣י הַנְּבִיאִ֔ים הֲל֥וֹא הִשִּׂ֖יגוּ אֲבֹתֵיכֶ֑ם וַיָּשׁ֣וּבוּ וַיֹּאמְר֗וּ כַּאֲשֶׁ֨ר זָמַ֜ם יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ לַעֲשׂ֣וֹת לָ֔נוּ כִּדְרָכֵ֙ינוּ֙ וּכְמַ֣עֲלָלֵ֔ינוּ כֵּ֖ן עָשָׂ֥ה אִתָּֽנוּ׃ (ס)
בְּיוֹם֩ עֶשְׂרִ֨ים וְאַרְבָּעָ֜ה לְעַשְׁתֵּֽי־עָשָׂ֥ר חֹ֙דֶשׁ֙ הוּא־חֹ֣דֶשׁ שְׁבָ֔ט בִּשְׁנַ֥ת שְׁתַּ֖יִם לְדָרְיָ֑וֶשׁ הָיָ֣ה דְבַר־יְהוָ֗ה אֶל־זְכַרְיָה֙ בֶּן־בֶּ֣רֶכְיָ֔הוּ בֶּן־עִדּ֥וֹא הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר׃
רָאִ֣יתִי ׀ הַלַּ֗יְלָה וְהִנֵּה־אִישׁ֙ רֹכֵב֙ עַל־ס֣וּס אָדֹ֔ם וְה֣וּא עֹמֵ֔ד בֵּ֥ין הַהֲדַסִּ֖ים אֲשֶׁ֣ר בַּמְּצֻלָ֑ה וְאַחֲרָיו֙ סוּסִ֣ים אֲדֻמִּ֔ים שְׂרֻקִּ֖ים וּלְבָנִֽים׃
ט–יב
הַחֲזוֹן עַל הַמַּטְיִּים וְתַחֲנוּת יְרוּשָׁלִַם
וָאֹמַ֖ר מָה־אֵ֣לֶּה אֲדֹנִ֑י וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י הַמַּלְאָךְ֙ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֔י אֲנִ֥י אַרְאֶ֖ךָּ מָה־הֵ֥מָּה אֵֽלֶּה׃
וַיַּ֗עַן הָאִ֛ישׁ הָעֹמֵ֥ד בֵּין־הַהַדַסִּ֖ים וַיֹּאמַ֑ר אֵ֚לֶּה אֲשֶׁ֣ר שָׁלַ֣ח יְהוָ֔ה לְהִתְהַלֵּ֖ךְ בָּאָֽרֶץ׃
וַֽיַּעֲנ֞וּ אֶת־מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה הָֽעֹמֵד֙ בֵּ֣ין הַהֲדַסִּ֔ים וַיֹּאמְר֖וּ הִתְהַלַּ֣כְנוּ בָאָ֑רֶץ וְהִנֵּ֥ה כָל־הָאָ֖רֶץ יֹשֶׁ֥בֶת וְשֹׁקָֽטֶת׃
וַיַּ֣עַן מַלְאַךְ־יְהוָה֮ וַיֹּאמַר֒ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת עַד־מָתַ֗י אַתָּה֙ לֹֽא־תְרַחֵ֣ם אֶת־יְרוּשָׁלִַ֔ם וְאֵ֖ת עָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁ֣ר זָעַ֔מְתָּה זֶ֖ה שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה׃
יג–טז
נֶחָמַת יְרוּשָׁלַַיִם וּבְשׂוֹרַת הַבְּנוּיָה
וַיַּ֣עַן יְהוָ֗ה אֶת־הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י דְּבָרִ֣ים טוֹבִ֑ים דְּבָרִ֖ים נִחֻמִֽים׃
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י הַמַּלְאָךְ֙ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֔י קְרָ֣א לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת קִנֵּ֧אתִי לִירוּשָׁלִַ֛ם וּלְצִיּ֖וֹן קִנְאָ֥ה גְדוֹלָֽה׃
וְקֶ֤צֶף גָּדוֹל֙ אֲנִ֣י קֹצֵ֔ף עַל־הַגּוֹיִ֖ם הַשַּֽׁאֲנַנִּ֑ים אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ קָצַ֣פְתִּי מְּעָ֔ט וְהֵ֖מָּה עָזְר֥וּ לְרָעָֽה׃
לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָ֗ה שַׁ֤בְתִּי לִירוּשָׁלִַ֙ם֙ בְּֽרַחֲמִ֔ים בֵּיתִי֙ יִבָּ֣נֶה בָּ֔הּ נְאֻ֖ם יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וקוה [וְקָ֥ו] יִנָּטֶ֖ה עַל־יְרוּשָׁלִָֽם׃
יז–יז
הבטחת השפע והבחירה מחדש
ע֣וֹד ׀ קְרָ֣א לֵאמֹ֗ר כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת ע֛וֹד תְּפוּצֶ֥ינָה עָרַ֖י מִטּ֑וֹב וְנִחַ֨ם יְהוָ֥ה עוֹד֙ אֶת־צִיּ֔וֹן וּבָחַ֥ר ע֖וֹד בִּירוּשָׁלִָֽם׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את המראה הנבואי של זכריה ודברי התוכחה והנחמה שהוא מעביר לעם שחזר מאסר בבל.
פסוקים א–ד
קריאה לתשובה
הנביא זכריה מקבל מסר מהשם בשנת דריווש השני. המסר מזהיר מפני גורל האבות בגלל חטאיהם וקוראת לעם לחזור אל השם. השם מבטיח לחזור אל העם אם הם יפסיקו את דרכיהם הרעים וישמעו לקריאת הנביאים.
פסוקים ה–ח
חָזוֹן הַסּוּסִים בַּמְּצוּדָה
הַנְּבִיאָה זְכַרְיָה מַזְכִּיר אֶת הַמַּעֲשִׂים שֶׁהִשְׂלִימוּ אֶת דִּבְרֵי הַנְּשָׁמִים שֶׁעָבְרוּ, וְאָז מַתְחִיל לְתַקְפֵּט אֶת הֶחָזוֹן שֶׁרָאָה בַּלַּיְלָה: רֹכֵב עַל סוּס אָדֹם וְחַתְרַת סוּסִים בְּצִבְעֵי שְׁנִיִּים שׁוֹנִים עֹמְדִים בֵּין עֲצֵי הַדַס.
פסוקים ט–יב
הַחֲזוֹן עַל הַמַּטְיִּים וְתַחֲנוּת יְרוּשָׁלִַם
הַנָּבִיא שׁוֹאֵל אֶת הַמַּלְאָךְ עַל הַדְּמוּיוֹת שֶׁרָאָה. הַמַּטְיִּים מְדוֹוְחִים עַל שְׁקֵטַת הָעוֹלָם, וּמַלְאַךְ הַשֵּׁם שׁוֹאֵל מָתַי יַחֲזָר הָרֶחֶם לְיְרוּשַׁלִַם אַחֲרֵי שִׁבְעִים שְׁנֵי הַכַּעַס.
פסוקים יג–טז
נֶחָמַת יְרוּשָׁלַַיִם וּבְשׂוֹרַת הַבְּנוּיָה
הַמַּלְאָךְ מַעֲבִיר אֶת דִּבְרֵי הַשֵּׁם הַמְּנַחֲמִים לְעַם הַנֶּעֱנֶה. הַשֵּׁם מֵבִיעַ כַּעַס עַל הָעַמִּים שֶׁהִתְעַכְּבוּ בְּסִבְלַת יְרוּשָׁלַַיִם, אַךְ מַבְטִיחַ לָשׁוּב עַל עַמּוֹ בְּרַחֲמִים וּלְהַחֲזִיר אֶת הַבְּנוּיָה לָעִיר וְלַבֵּית.
פסוקים יז–יז
הבטחת השפע והבחירה מחדש
הנביא זכריה מעביר מסר של תקווה לעם השב מהגלות. ה׳ צבאות מבטיח שהערים יחזרו לשגשוג ופריחה, ושהוא יבחר שוב בציון ובירושלים מתוך רחמים וחסד.
הפרק מסתיים בהבטחה שהעיר יתחזרו למצב של שפע ורווח.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מָתַי מַתְחִילִים לְחַשֵּׁב אֶת הַשָּׁנָה?
״רִבִּי לָעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. אַף לְמַלְכֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם אֵין מּוֹנִין אֶלָּא מִנִּיסָן. בַּשִּׁשִּׁי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ. בַּשְּׁמִינִי [בִּשְׁנַת] שְׁתַּיִם לְדָרְיָושֶׁ. נֹאמַר בַּשְּׁמִינִי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ.״
בְּשֵׁם רִבִּי לָעְזָר, בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה, נִלְמַד מָתַי מַתְחִילִים לְחַשֵּׁב אֶת הַשָּׁנָה. הַתַּלְמוּד מְסַבֵּל כָּאן דִּבְרִים עַל הַתְּאֵרוּת שֶׁל הַמַּלְכִים בְּעוֹם הָעוֹלָם, שֶׁאֵין מַתְחִילִים לְחַשֵּׁב אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא מֵחֹדֶשׁ נִיסָן. הַדָּברים מְצִיאוֹת מִמַּחֲלֹקֶת הַמִּקְרָא בַּשֵּׁנָה הַשְּׁנִיָּה לְדָרְיָוֶשׁ, שֶׁבַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁים נֶאֱמַר וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי נֶאֱמַר. חֵיפָה הֶעֱלָה תַּמְתּוּם שֶׁאֵין מַקְדִּים אוֹ מְאַחֵר בַּתּוֹרָה, וְזֶה מַדְגִּישׁ אֶת הַקֹּשִׁי שֶׁבַּסֵּדֶר הַכְּרונוֹלוֹגִי. רִבִּי יִצְחָק מַסְבֵּר אֶת הַקֹּשִׁי בַּסְּפָרִים עַל יְדֵי הַבְּדִיקָה שֶׁל הַיָּמִים. הוּא מְצַיֵּן שֶׁכְּלָה שָׁנָה שֶׁלֹּא נִכְסְנוּ אֵלֶיהָ לְפָחוֹת שִׁלְשׁוֹם יָמִים, לֹא מְחַשְׁבִים אוֹתָהּ כְּשָׁנָה שְׁלֵמָה. הַדָּבר מַסְבֵּר לָנוּ לָמָּה בְּחַדְשֵׁי הַשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה הַתַּאֲרוֹת מִשְׁתַּנּוֹת כְּמוֹ בְּמִשְׁכָּן וּבְמַעֲשֵׂה הַבְּרִיאָה, כְּשֶׁמַּבִּיטִים בַּתַּאֲרוֹת שֶׁנֶּתְּנוּ הַמַּקְצִים בַּתַּלְמוּד.
תלמוד ירושלמי ראש השנה א׳:א׳:ג׳ ↗תאריכים וזמנים בספר זכריה
״למלכים. רב חסדא בבבלי (ג א): למלכי ישראל, אבל בירוש' (נו ב) ר' לעזר בשם ר' חנינה אף למלכי אומות העולם אין מונין אלא מניסן.״
הטקסט מביא פרטים על התאריכים המופיעים בספר זכריה, תוך התמקדות בשנת reign של דריווש השני. הוא מציין את חודשי שבט וערב תשרי כזמנים שבהם התרחשו אירועים מסוימים, וכן את היום עשרים וארבעה. המקור מספק מידע על הלוח הקלנדרי והשנתי המלווה את הנבואות. הטקסט מבוסס על דברי רב חסדא בבבלי, המפרש את המונח "למלכים" כהתייחסות למלכי ישראל בלבד. לעומת זאת, מובאת דעת רש"י לפיה הדין או המנין תקף גם למלכי אומות העולם. המקור מציג נתונים כעובדות היסטוריות ותאריכים כפי שהם מופיעים במקורות חז"ל.
מבואות לספרות התנאים, מבואות למסכות מן המשנה, ראש השנה מ״ג ↗בעקבות המפרשים
הזיכרון של אבותינו כשיעור לעתיד
״אבותיכם איה הם. ראו שלקו מכה רעה ברעב בחרב ובשבי:״
בפסוק הזה, רש"י מדגיש את השאלה המטלטלת של זכריה: מה קרה לאבותיכם? הוא מזכיר את המציאות הקשה שהם חוו, כולל הרעב, המלחמות והגלות. רש"י משתמש בדוגמאות הללו כדי להראות שהאבות לא היו כאן כדי לשנות את הדרך, והתוצאה הייתה סבל רב. הפרשן מציג את המכה כעונש ישיר על מעשיהם. לפי גישת רש"י, הזיכרון של החורבן והשבי נועד לעורר בלב השבויים את הרצון לא להחזיר על עצמם את אותם גורלות רעים דרך חזרה למסלול נכון.
רש״י על זכריה 1:5:1 ↗התחלה של תקווה ומענה אלוהי
״ויען ה', את המלאך הדובר בי דברים טובים. לא ששמע הנביא מה ענה אך ממה שאמר המלאך לו קרא לאמר קנאתי וגו' אני יודע שדברים״
בפרק הראשון של ספר זכריה, אנו רואים את הנביא מקבל מסרים חשובים מהשם. המסר מתחיל בקריאה לאנשים לחזור אל השם, כפי שאבותיהם עשו בעבר וסבלו בגלות. הנביא מתאר חזיונות של רגישות אלוהית כלפי ירושלים וצIONS, המבטאים רצון לשיקום ולהתחדשות. בנוסף לטקסט המקראי, רש"י מציין כי המלאך שדיבר עם הנביא אמר דברים טובים. לפי רש"י, הנביא לא שמע ישירות את התשובה מהשם, אלא קרא את מה שהמלאך אמר לו. רש"י מפרש את המענה הזה כביטוי של רחמים וטוב, ומדגיש את חשיבות המסר המעודד את העם.
רש״י על זכריה 1:13:1 ↗הַזִּכָּרוֹן שֶׁל הָאָבוֹת וְהַקּוֹל הַמְּחַכֶּה
״אל - תעשו אתם עמי כאשר עשו אבותיכם, שקראו אליהם נביאים רבים ולא שמעו.״
בַּחֲלָצִים הַשְּמִינָה לְשָׁנַת דַּרְיָוֶשׁ, הַנָּבִיא זְכַרְיָה מַקְרִיא אֶת הָעָם אֶת מַה שֶּׁקָּרָה בְּעָבָר. הוּא מַזְכִּיר לָהֶם אֶת הָאָבוֹת, שֶׁלַּא יַעֲשׂוּ כְּמוֹתָם. הָאָבוֹת לֹא שָׁמְעוּ לַנְּבִיאִים הַרְבֵּה, וְזֶה הַגְּרוֹם שֶׁהוּא מְנַסֶּה לְהַרְחִיק מֵהֶם. הַמַּטָּרָה הִיא לִמְנוֹעַ חֲזָרָה עַל הַטְּעוּת הַמּוּכרָה. אֶבֶן עֶזְרָא מְסַבֵּר אֶת הַפֶּסַק הַזֶּה בְּאֹפֶן שֶׁמַּדְגִּישׁ אֶת הַקְּרִיאָה לַתְּשׁוּבָה. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַנָּבִיא מַצְפֶּה עַל הַמַּעֲשִׂים שֶׁל הָאָבוֹת, שֶׁלֹּא הֵקִיעוּ אֶת הַקּוֹל שֶׁקָּרְאוּ לָהֶם הַנְּבִיאִים הָרַבִּים. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה מַבְחִין בֵּין הַמַּעֲשִׂים לְבֵין הַקּוֹל הַנִּמְנִיעַ מִלִּשְׁמֹעַ.
אבן עזרא על זכריה 1:4:1 ↗הַקֶּרִיאָה לַשִּׁיבָה אֶל הַשֵּׁם
״ויען - עתה הזכיר מה שענה השם בדרך כלל, כאשר שמע זה הנביא והמלאך הוסיף לפרש לו.״
בַּחֲודַת שְׁבִיעַת הַשָּׁנָה, הַשֵּׁם הִגִּיעַ אֶל הַנָּבִיא זְכַרְיָה בַּמֶּסֶר שֶׁמַּטִּיר לָעָם לַחְזֹר אֶל הַשֵּׁם. הַנָּבִיא מַזְכִּיר אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנִּעֲשָׂה בְּיָמֵי אֲבִיָּהוּ בֶּן יָתֹויָּה, כְּדֵי לְהַמְתִּיר אֶת הַתְּנוּעָה שֶׁל הָרִשְׁעָה שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ. הַמַּסֶּר הוּא שֶׁאִם הָעָם יָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם, הַשֵּׁם יָשׁוּב אֲלֵיהֶם, כְּפִי שֶׁנִּרְאֶה בַּחֲזוֹנוֹת הַנָּבִיא בְּעִקְבוֹת הַדִּבְרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ. בְּדִבְרֵי הַמַּסוֹרֶת, הַמְּפרֵשׁ אֶבֶן עֶזְרָא מַצְיֵד רֶגַע שֶׁבּוֹ הַנָּבִיא וְהַמַּלְאָךְ מַרְחיבים בְּהַסְבָּרַת הַמַּשְׁמָע כְּשֶׁהַנָּבִיא שׁוֹמֵעַ אֶת הַתְּשׁוּבָה הָרְגִילָה שֶׁל הַשֵּׁם. הַהַסְבָּרָה מוֹסֶפֶת לְהַעֲמִיק אֶת הַהֲבָנָה שֶׁל הַמַּסֶּר הַנִּבְטָא לָעָם בְּעֵת הַחֲזוֹן.
אבן עזרא על זכריה 1:13:1 ↗