תחזרי, תחזרי, השלמה, תחזרי ותראה אותך. מה תראי בשלמה, כמו ריקוד של שני חוגגים?
שׁ֤וּבִי שׁ֙וּבִי֙ הַשּׁ֣וּלַמִּ֔ית שׁ֥וּבִי שׁ֖וּבִי וְנֶחֱזֶה־בָּ֑ךְ מַֽה־תֶּחֱזוּ֙ בַּשּׁ֣וּלַמִּ֔ית כִּמְחֹלַ֖ת הַֽמַּחֲנָֽיִם׃שיר השירים · פרק ז׳
שבח ליופי האישה וחיפוש אחר האהוב
תיאור יופייה המרהיב של האישה, התשוקה העזה והחיפוש אחר האהוב בין הכרמים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שיר השירים ז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
שבח ליופי האישה
כמה יפות רגליך בנעליים, בת הנדיב. ירכיים שלך חזקות כמו חלבים, מעשה ידי אמן.
מַה־יָּפ֧וּ פְעָמַ֛יִךְ בַּנְּעָלִ֖ים בַּת־נָדִ֑יב חַמּוּקֵ֣י יְרֵכַ֔יִךְ כְּמ֣וֹ חֲלָאִ֔ים מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י אָמָּֽן׃מותנייך חגורה יפה. שלא יחסר המזג. בבטנך ערמת חיטה, סגורה בין השושנים.
שָׁרְרֵךְ֙ אַגַּ֣ן הַסַּ֔הַר אַל־יֶחְסַ֖ר הַמָּ֑זֶג בִּטְנֵךְ֙ עֲרֵמַ֣ת חִטִּ֔ים סוּגָ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃שני שדייך כמו שני עופרים, מאמי צביה.
שְׁנֵ֥י שָׁדַ֛יִךְ כִּשְׁנֵ֥י עֳפָרִ֖ים תָּאֳמֵ֥י צְבִיָּֽה׃תְּאוּשָׁת הַמַּאה
הַצַּוָּאר שֶׁלָּךְ כְּמִגְדָּל שֵׁן. הָעֵינַיִם שֶׁלָּךְ כְּבֵרוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן, עַל שַׁעַר הַבַּת רַבִּים. הָאַף שֶׁלָּךְ כְּמִגְדָּל לְבָנוֹן, הַמַּבְטִיט אֶל פְּנֵי דַמַּסְק.
צַוָּארֵ֖ךְ כְּמִגְדַּ֣ל הַשֵּׁ֑ן עֵינַ֜יִךְ בְּרֵכ֣וֹת בְּחֶשְׁבּ֗וֹן עַל־שַׁ֙עַר֙ בַּת־רַבִּ֔ים אַפֵּךְ֙ כְּמִגְדַּ֣ל הַלְּבָנ֔וֹן צוֹפֶ֖ה פְּנֵ֥י דַמָּֽשֶׂק׃הָרֹאשׁ שֶׁלָּךְ עָלַיִךְ כְּכַרְמֶל, וּדֶלֶת הָרֹאשׁ שֶׁלָּךְ כְּאַרְגָמָן. מֶלֶךְ אָסוּר בַּמַּעֲרָכִים.
רֹאשֵׁ֤ךְ עָלַ֙יִךְ֙ כַּכַּרְמֶ֔ל וְדַלַּ֥ת רֹאשֵׁ֖ךְ כָּאַרְגָּמָ֑ן מֶ֖לֶךְ אָס֥וּר בָּרְהָטִֽים׃מַה יָּפָה וּמַה נָּעִימָה אַתְּ, אַהֲבָה שֶׁל תַּעֲנוּגִים.
מַה־יָּפִית֙ וּמַה־נָּעַ֔מְתְּ אַהֲבָ֖ה בַּתַּֽעֲנוּגִֽים׃הַקְּוָמָה שֶׁלָּךְ דּוֹמָה לְתָמָר, וְהַשָּׁדַיִם שֶׁלָּךְ כְּאַשְׁכּוֹלֹת.
זֹ֤את קֽוֹמָתֵךְ֙ דָּֽמְתָ֣ה לְתָמָ֔ר וְשָׁדַ֖יִךְ לְאַשְׁכֹּלֽוֹת׃הַמְּנוּס מִן הַשֶּׁבַח
אָמַרְתִּי, אֶעֱלֶה אֶל הַתָּמָר, אֲנִי תְּהַחֲזֵק בְּעָנֲפָיו, וְיִהְיוּ הַשַּׁדַּיִים שֶׁלָּךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן, וְרֵיחַ הַאַף שֶׁלָּךְ כַּתַּפּוּחִים.
אָמַ֙רְתִּי֙ אֶעֱלֶ֣ה בְתָמָ֔ר אֹֽחֲזָ֖ה בְּסַנְסִנָּ֑יו וְיִֽהְיוּ־נָ֤א שָׁדַ֙יִךְ֙ כְּאֶשְׁכְּל֣וֹת הַגֶּ֔פֶן וְרֵ֥יחַ אַפֵּ֖ךְ כַּתַּפּוּחִֽים׃וְהַחִכָּה שֶׁלָּךְ כְּיַיִן הַטּוֹב שֶׁעוֹבֵר אֶל דּוֹדִי בַּמִּשְׂעָפִים, שֶׁמְּמַלֵּא וּמְמַכֵּר אֶת שִׂפְתֵי הַיְּשֵׁנִים.
וְחִכֵּ֕ךְ כְּיֵ֥ין הַטּ֛וֹב הוֹלֵ֥ךְ לְדוֹדִ֖י לְמֵישָׁרִ֑ים דּוֹבֵ֖ב שִׂפְתֵ֥י יְשֵׁנִֽים׃אֲנִי לְדוֹדִי, וּשְׁמוֹ שׁוֹקֵף אֵלַי.
אֲנִ֣י לְדוֹדִ֔י וְעָלַ֖י תְּשׁוּקָתֽוֹ׃ (ס)בּוֹא דּוֹדִי, נֵצֵא לַשָּׂדֶה, וְנָלִין בַּכְּפָרוֹת.
לְכָ֤ה דוֹדִי֙ נֵצֵ֣א הַשָּׂדֶ֔ה נָלִ֖ינָה בַּכְּפָרִֽים׃חיפוש אחר האהוב בכרמים
אני אקום מוקדם כדי לבדוק את הכרמים. אני אראה אם הגפן כבר פרחה, אם הענבים התפתחו ואם הרימונים כבר הבשילו. שם אתן לך את אהוביי.
נַשְׁכִּ֙ימָה֙ לַכְּרָמִ֔ים נִרְאֶ֞ה אִם פָּֽרְחָ֤ה הַגֶּ֙פֶן֙ פִּתַּ֣ח הַסְּמָדַ֔ר הֵנֵ֖צוּ הָרִמּוֹנִ֑ים שָׁ֛ם אֶתֵּ֥ן אֶת־דֹּדַ֖י לָֽךְ׃הארומים הפיצו ריח, וכל מי שמחפש אותנו נמצא בפתח ביתנו, גם החדשים וגם הוותיקים. אהובי, שמרתי אותו רק עבורך.
הַֽדּוּדָאִ֣ים נָֽתְנוּ־רֵ֗יחַ וְעַל־פְּתָחֵ֙ינוּ֙ כָּל־מְגָדִ֔ים חֲדָשִׁ֖ים גַּם־יְשָׁנִ֑ים דּוֹדִ֖י צָפַ֥נְתִּי לָֽךְ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
שבח ליופי האישה
שׁ֤וּבִי שׁ֙וּבִי֙ הַשּׁ֣וּלַמִּ֔ית שׁ֥וּבִי שׁ֖וּבִי וְנֶחֱזֶה־בָּ֑ךְ מַֽה־תֶּחֱזוּ֙ בַּשּׁ֣וּלַמִּ֔ית כִּמְחֹלַ֖ת הַֽמַּחֲנָֽיִם׃
מַה־יָּפ֧וּ פְעָמַ֛יִךְ בַּנְּעָלִ֖ים בַּת־נָדִ֑יב חַמּוּקֵ֣י יְרֵכַ֔יִךְ כְּמ֣וֹ חֲלָאִ֔ים מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י אָמָּֽן׃
שָׁרְרֵךְ֙ אַגַּ֣ן הַסַּ֔הַר אַל־יֶחְסַ֖ר הַמָּ֑זֶג בִּטְנֵךְ֙ עֲרֵמַ֣ת חִטִּ֔ים סוּגָ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃
שְׁנֵ֥י שָׁדַ֛יִךְ כִּשְׁנֵ֥י עֳפָרִ֖ים תָּאֳמֵ֥י צְבִיָּֽה׃
תְּאוּשָׁת הַמַּאה
צַוָּארֵ֖ךְ כְּמִגְדַּ֣ל הַשֵּׁ֑ן עֵינַ֜יִךְ בְּרֵכ֣וֹת בְּחֶשְׁבּ֗וֹן עַל־שַׁ֙עַר֙ בַּת־רַבִּ֔ים אַפֵּךְ֙ כְּמִגְדַּ֣ל הַלְּבָנ֔וֹן צוֹפֶ֖ה פְּנֵ֥י דַמָּֽשֶׂק׃
רֹאשֵׁ֤ךְ עָלַ֙יִךְ֙ כַּכַּרְמֶ֔ל וְדַלַּ֥ת רֹאשֵׁ֖ךְ כָּאַרְגָּמָ֑ן מֶ֖לֶךְ אָס֥וּר בָּרְהָטִֽים׃
מַה־יָּפִית֙ וּמַה־נָּעַ֔מְתְּ אַהֲבָ֖ה בַּתַּֽעֲנוּגִֽים׃
זֹ֤את קֽוֹמָתֵךְ֙ דָּֽמְתָ֣ה לְתָמָ֔ר וְשָׁדַ֖יִךְ לְאַשְׁכֹּלֽוֹת׃
הַמְּנוּס מִן הַשֶּׁבַח
אָמַ֙רְתִּי֙ אֶעֱלֶ֣ה בְתָמָ֔ר אֹֽחֲזָ֖ה בְּסַנְסִנָּ֑יו וְיִֽהְיוּ־נָ֤א שָׁדַ֙יִךְ֙ כְּאֶשְׁכְּל֣וֹת הַגֶּ֔פֶן וְרֵ֥יחַ אַפֵּ֖ךְ כַּתַּפּוּחִֽים׃
וְחִכֵּ֕ךְ כְּיֵ֥ין הַטּ֛וֹב הוֹלֵ֥ךְ לְדוֹדִ֖י לְמֵישָׁרִ֑ים דּוֹבֵ֖ב שִׂפְתֵ֥י יְשֵׁנִֽים׃
אֲנִ֣י לְדוֹדִ֔י וְעָלַ֖י תְּשׁוּקָתֽוֹ׃ (ס)
לְכָ֤ה דוֹדִי֙ נֵצֵ֣א הַשָּׂדֶ֔ה נָלִ֖ינָה בַּכְּפָרִֽים׃
חיפוש אחר האהוב בכרמים
נַשְׁכִּ֙ימָה֙ לַכְּרָמִ֔ים נִרְאֶ֞ה אִם פָּֽרְחָ֤ה הַגֶּ֙פֶן֙ פִּתַּ֣ח הַסְּמָדַ֔ר הֵנֵ֖צוּ הָרִמּוֹנִ֑ים שָׁ֛ם אֶתֵּ֥ן אֶת־דֹּדַ֖י לָֽךְ׃
הַֽדּוּדָאִ֣ים נָֽתְנוּ־רֵ֗יחַ וְעַל־פְּתָחֵ֙ינוּ֙ כָּל־מְגָדִ֔ים חֲדָשִׁ֖ים גַּם־יְשָׁנִ֑ים דּוֹדִ֖י צָפַ֥נְתִּי לָֽךְ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
שיר המציג את היופי המוקדם והמבנה המרהיב של האישה, ומתאר את רגשות התשוקה והחיפוש אחר האהוב.
שבח ליופי האישה
הפסוקים מתארים את יופיה הרב של האישה באמצעות דימויים מעולם הטבע והאומנות. הכותב משבח את רגליה, מתניה, בטנה ושדיה, ומשווה את יופייה לעבודת אמן מושלמת ולעושר של טבע משגשג.
תְּאוּשָׁת הַמַּאה
פסוקים המתארים את יופייה המפואר של האישה באמצעות דימויים מעולם הטבע והאדריכלות, כגון מגדלים, כרמים ופירות. הדובר משבח את קומתה, מבטה ואת יופייה המרהיב.
הַמְּנוּס מִן הַשֶּׁבַח
הַשִּׁיר מְתָאֵר אֶת הַתְּשׁוּקָה שֶׁל הָאִשָּׁה לְדוֹדָהּ. הִיא מְבַקֶּשֶׁת לַעֲלֹות אֶל הַתָּמָר כְּדֵי לַחְשֹׁף אֶת יֹפְיָהּ וְרֵיחָהּ הַמְּמַכֵּר. הִיא מְבִיעָה אֶת הַקֶּשֶׁר הַחֲזָק שֶׁלָּהּ אֵלָיו וּמְזַמֶּנֶת אוֹתוֹ לִישֹׁן בַּכְּפָרוֹת הַמּוּגֶנּוֹת.
חיפוש אחר האהוב בכרמים
הדוברת יוצאת בשעות הבוקר המוקדמות לבדוק את מצב הפירות בכרמים, כשהיא מקווה למצוא שם את אהובה. היא מתארת ריח טוב וקבלת פנים לכל המבקרים בפתח ביתה, אך מדגישה שהיא שומרת את אהובה בפרטיות עבורה בלבד.
השיר מסתיים בתיאור המפגש והחיפוש בין עצי הכרם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הכוח של דברי שמועה
״שֶׁיֹּאמְרוּ דְּבַר שְׁמוּעָה מִפִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה. דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: כׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאוֹמְרִים דְּבַר שְׁמוּעָה מִפִּיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת״
הגמרא במסכת יבמות דנה בהשפעה העצומה של מילים שנאמרות בעולם הזה. לפי רב יוחנן, שמקור הדברים הוא בשיטת רבי שמעון בן יוחאי, כל תלמיד חכם שאומר דברי שמועה ודברים בעלי משמעות בעולם הזה, שפתיו נשארות פעילות וזוכרות בעולם הבא, ולא נדממות בקבר. רבי יצחק בן זעירא, ואולי גם רבי שמעון נזיר, מביאים פסוק משיר השירים כדי להמחיש את הרעיון הזה. הפסוק מתאר מצב שבו הדיבור המשתוקק והמתוק, כמו יין טוב, מחלחל ומשפיע אפילו על שפתים שרדמו. הפרשנים רואים כאן דימוי לכך שהדברים שנאמרו בחיים משאירים חותם חי גם לאחר המוות.
יבמות צ״ז א:א׳ ↗הסוד שבביטוי "צפונה לפני ה"
״וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר וגו' וּבָאַיִל הוּא אוֹמֵר (ויקרא א, יא): צָפֹנָה לִפְנֵי ה', אָמְרוּ בְּשָׁעָה שֶׁעָקַד אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת יִצְחָק בְּנוֹ הִתְקִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ״
בפרשת ויקרא רבה מובא פירוש על הפסוק "צפונה לפני ה'" מהפרעה האחרון של הקרבת האיל. חז"ל מסבירים כי ברגע שקAbraham עקד את יצחק, הקדוש ברוך הוא קבע ששני כבשים יהיו קיימים תמיד, אחד לתפילת שחרית ואחד לתפילת ערבית. המטרה היא שבזמן שהעם מקריב קרבנות וקורא פסוק זה, השמיים והארץ יעדו עבורו בזכות עקידת יצחק. בנוסף, ישנו פירוש המקשר את המילה "צפונה" למעשיהם של אבות העולם, אברהם, יצחק ויעקב, שהם נסתרים וצפונים לפני ה'. הפרשן משתמש בשיר השירים כדי להסביר את המושג "חדשים גם ישנים". הוא טוען כי אבות העולם וגם הצאצאים המאוחרים יותר, כמו עמרם בן קהת, הם "ישנים" (מוסתרים), בעוד שחבורות המנהיגים והתנאים כמו משה, יהושע, דוד, עזרא, הלל ורבי יוחנן בן זכאי הם "חדשים" (גלויים), וכולם יחד נחשבים כצפונים לפני ה'.
ויקרא רבה ב׳:י״א ↗בעקבות המפרשים
ערימת החיטים שבבטן
״בטנך ערמת חטים. שהכל צריכין לה:״
הפסוק מתאר את יופי הבטן של האהובה, המודרב כערימת חיטים. רש"י מפרש שהדימוי הזה נועד להדגיש שכל חלקי הגוף נחוצים וחשובים, וכל אחד מהם תורם להשלמת היופי והבריאות של האדם. הפרשנות מתמקדים בצורך הבסיסי של הגוף בחומרים מזינים כדי להתקיים. לפי גישה זו, הדימוי אינו רק אסתטי, אלא מדגיש את החיוניות והעושר הפנימי של האהובה, המבטאים שפע ובריאות.
רש״י על שיר השירים 7:3:3 ↗התשובה כיין משובץ
״וחכך כיין הטוב. הזהרי בתשובותיך שיהיו כיין הטוב:״
רש"י מפרש את דברי השיר כהדרכה מעשית למעשים טובים. הוא משווה את התשובה של האדם ליין איכותי וטוב, כזה שמתעלה ומשתפר עם הזמן. הפרשן מדגיש את החשיבות של הקפדה על איכות התשובה. עלינו לשאוף שהשיבה להשם תהיה נקייה, טהורה ועמוקה, בדומה ליין טוב ומשובח.
רש״י על שיר השירים 7:10:1 ↗השושנים והצדיקים
״סוגה בשושנים. רוב הצדיקים:״
בפירושו על שיר השירים, אבן עזרא דן בדימוי השושנים המופיע בטקסט. הוא מסביר כי השושנים אינן רק קישוט יפה, אלא סמל עמוק יותר. הפרשן מציע גישה שבה השושנים מייצגות את רוב הצדיקים. בדרך זו, הדימוי הפואטי מקבל משמעות מוסרית ורוחנית, המקשרת בין היופי שבטבע לבין המעלה של בני אדם יראי שמיים.
אבן עזרא על שיר השירים 7:3:11 ↗משמעות המילה דובב
״הפעם הא' דובב. מרחש מלשון דבה:״
בפסוק זה מופיע הביטוי "הפעם הא' דובב". המפרש אבן עזרא מסביר כי המילה דובב נגזרת מהשורש ר.ח.ש, שמשמעותו דבקות או דבקות חזקה, בדומה למילה דבה. ההסבר מתמקד בפירוש הלשוני של המילה במקומות בהם היא מופיעה. אבן עזרום מציע גישה לשונית קלאסית, המנסה למצוא שורש ומשמעות מתוך מילים דומות בשפה העברית, ואינו פועל בדרך של פרשנות אלגוריתמית או מדרשית.
אבן עזרא על שיר השירים 7:10:1 ↗