הִנָּךְ יָפָה, רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה. הָעֵינַיִם שֶׁלָּךְ כְּמוֹ יוֹנִים מֵעֵבֶר לַמְּסִבָּה שֶׁלָּךְ, וְהַשֵּׂעָר שֶׁלָּךְ כְּמוֹ עֶדְרֵי עִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד.
הִנָּ֨ךְ יָפָ֤ה רַעְיָתִי֙ הִנָּ֣ךְ יָפָ֔ה עֵינַ֣יִךְ יוֹנִ֔ים מִבַּ֖עַד לְצַמָּתֵ֑ךְ שַׂעְרֵךְ֙ כְּעֵ֣דֶר הָֽעִזִּ֔ים שֶׁגָּלְשׁ֖וּ מֵהַ֥ר גִּלְעָֽד׃שיר השירים · פרק ד׳
תיאור יופי הכלה והגן
שבח החבר והחברה על יופייה של הכלה, התיאור המרהיב של גופה ושל הגן הפורח
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שיר השירים ד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
תִּיאֹר הַיֹּפִי שֶׁל הַכַּלָּה
הַשֵּׁנִים שֶׁלָּךְ כְּמוֹ עֶדֶר כְּבָעִים שֶׁעָלָה מֵהַרְחֵץ, כֻּלָּם מַתְאִימִים וְאֵין בָּהֶם חִסָּרוֹן.
שִׁנַּ֙יִךְ֙ כְּעֵ֣דֶר הַקְּצוּב֔וֹת שֶׁעָל֖וּ מִן־הָרַחְצָ֑ה שֶׁכֻּלָּם֙ מַתְאִימ֔וֹת וְשַׁכֻּלָ֖ה אֵ֥ין בָּהֶֽם׃הַשְּׂפָתַיִם שֶׁלָּךְ כְּמוֹ חֶבֶל אֲדֻמָּה, וְהַדִּבּוּרִים שֶׁלָּךְ יָפִים כְּמוֹ פֶּרַח הָרִמּוֹן, וְהַלְּחִיּוֹת שֶׁלָּךְ מֵעֵבֶר לַמְּסִבָּה שֶׁלָּךְ.
כְּח֤וּט הַשָּׁנִי֙ שִׂפְתֹתַ֔יִךְ וּמִדְבָּרֵ֖יךְ נָאוֶ֑ה כְּפֶ֤לַח הָֽרִמּוֹן֙ רַקָּתֵ֔ךְ מִבַּ֖עַד לְצַמָּתֵֽךְ׃הַצַּוָּאר שֶׁלָּךְ כְּמוֹ מִגְדַּל דָּוִד, בְּנוּי לִשְׁבָח, וְעָלָיו תָּלוּ אֶלֶף מַגֵּנִים וְכָל מִשְׁמָלֵי הַגִּבֹּרִים.
כְּמִגְדַּ֤ל דָּוִיד֙ צַוָּארֵ֔ךְ בָּנ֖וּי לְתַלְפִּיּ֑וֹת אֶ֤לֶף הַמָּגֵן֙ תָּל֣וּי עָלָ֔יו כֹּ֖ל שִׁלְטֵ֥י הַגִּבּוֹרִֽים׃שבח האהובה וקריאה לבוא
שני שדיה שלך כמו שני עופרים, תאומים של צביה, הרועים בין השושנים.
שְׁנֵ֥י שָׁדַ֛יִךְ כִּשְׁנֵ֥י עֳפָרִ֖ים תְּאוֹמֵ֣י צְבִיָּ֑ה הָרוֹעִ֖ים בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃עד שהיום יתחיל והצללים יברחו, אלך אל הר המור ואל גבעת הלבנה.
עַ֤ד שֶׁיָּפ֙וּחַ֙ הַיּ֔וֹם וְנָ֖סוּ הַצְּלָלִ֑ים אֵ֤לֶךְ לִי֙ אֶל־הַ֣ר הַמּ֔וֹר וְאֶל־גִּבְעַ֖ת הַלְּבוֹנָֽה׃כל כך יפה את, רעייתי, ואין בך שום פגם.
כֻּלָּ֤ךְ יָפָה֙ רַעְיָתִ֔י וּמ֖וּם אֵ֥ין בָּֽךְ׃ (ס)בואי איתי ככלה מלבנון, בואי איתי מלבנון. תצעדי מראש אמנה, מראש סניר, ומחרמון, מעמודי האריות וממדרונות הנמרים.
אִתִּ֤י מִלְּבָנוֹן֙ כַּלָּ֔ה אִתִּ֖י מִלְּבָנ֣וֹן תָּב֑וֹאִי תָּשׁ֣וּרִי ׀ מֵרֹ֣אשׁ אֲמָנָ֗ה מֵרֹ֤אשׁ שְׂנִיר֙ וְחֶרְמ֔וֹן מִמְּעֹנ֣וֹת אֲרָי֔וֹת מֵֽהַרְרֵ֖י נְמֵרִֽים׃שבח הכלה
אהובתי, ככלה, מצאתי חן בעיניי חלק אחד מעינייך, אחד מענק צוואריך.
לִבַּבְתִּ֖נִי אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה לִבַּבְתִּ֙ינִי֙ באחד [בְּאַחַ֣ת] מֵעֵינַ֔יִךְ בְּאַחַ֥ד עֲנָ֖ק מִצַּוְּרֹנָֽיִךְ׃כמה יפים קישויי אחותי, ככלה. כמה טובים קישוייך, טובים מיין, וריח שמנייך טוב מכל הבשמים.
מַה־יָּפ֥וּ דֹדַ֖יִךְ אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה מַה־טֹּ֤בוּ דֹדַ֙יִךְ֙ מִיַּ֔יִן וְרֵ֥יחַ שְׁמָנַ֖יִךְ מִכָּל־בְּשָׂמִֽים׃שפתייך, ככלה, מטפטפות סם. דבש וחלב תחת לשונך, וריח בגדיך כמו ריח לבנון.
נֹ֛פֶת תִּטֹּ֥פְנָה שִׂפְתוֹתַ֖יִךְ כַּלָּ֑ה דְּבַ֤שׁ וְחָלָב֙ תַּ֣חַת לְשׁוֹנֵ֔ךְ וְרֵ֥יחַ שַׂלְמֹתַ֖יִךְ כְּרֵ֥יחַ לְבָנֽוֹן׃ (ס)גן נעול, אחותי, ככלה, גן נעול, מעיין חתום.
גַּ֥ן ׀ נָע֖וּל אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה גַּ֥ל נָע֖וּל מַעְיָ֥ן חָתֽוּם׃תִּיאֵר הַגַּן הַמְּפֹאָר
הַגַּנִּים שֶׁלָּךְ הֵם גִּנּוֹת רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגֻדָּל, וּכְמוֹ כְּפָרִים עִם עֲצִים שֶׁנִּפְרְצוּ.
שְׁלָחַ֙יִךְ֙ פַּרְדֵּ֣ס רִמּוֹנִ֔ים עִ֖ם פְּרִ֣י מְגָדִ֑ים כְּפָרִ֖ים עִם־נְרָדִֽים׃יַשְׁמֵד, כַּרְכּוֹם, קָנֶה וְקִנָּמוֹן, עִם כָּל עֵצֵי הַלְבּוֹנָה, מֹר וְאֹהֶלִים עִם כָּל רָאשֵׁי הַבְּשָׂמִים.
נֵ֣רְדְּ ׀ וְכַרְכֹּ֗ם קָנֶה֙ וְקִנָּמ֔וֹן עִ֖ם כָּל־עֲצֵ֣י לְבוֹנָ֑ה מֹ֚ר וַאֲהָל֔וֹת עִ֖ם כָּל־רָאשֵׁ֥י בְשָׂמִֽים׃מַעְיַן גַּנִּים, בְּאֵר מַיִם חַיִּים, שֶׁנּוֹזְלִים מִלְבָנוֹן.
מַעְיַ֣ן גַּנִּ֔ים בְּאֵ֖ר מַ֣יִם חַיִּ֑ים וְנֹזְלִ֖ים מִן־לְבָנֽוֹן׃עוּרִי צָפוֹן וּבֹאִי דַּרוֹם! הַפִיחִי אֶת גַּנַּיְךְ, שֶׁיִּזְלוּ בְּשָׂמִים. דּוֹדִי יָבוֹא לְגַנּוֹ וְיֹאכַל אֶת פְּרִי הַגַּן הַמְּגֻדָּל.
ע֤וּרִי צָפוֹן֙ וּב֣וֹאִי תֵימָ֔ן הָפִ֥יחִי גַנִּ֖י יִזְּל֣וּ בְשָׂמָ֑יו יָבֹ֤א דוֹדִי֙ לְגַנּ֔וֹ וְיֹאכַ֖ל פְּרִ֥י מְגָדָֽיו׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
תִּיאֹר הַיֹּפִי שֶׁל הַכַּלָּה
הִנָּ֨ךְ יָפָ֤ה רַעְיָתִי֙ הִנָּ֣ךְ יָפָ֔ה עֵינַ֣יִךְ יוֹנִ֔ים מִבַּ֖עַד לְצַמָּתֵ֑ךְ שַׂעְרֵךְ֙ כְּעֵ֣דֶר הָֽעִזִּ֔ים שֶׁגָּלְשׁ֖וּ מֵהַ֥ר גִּלְעָֽד׃
שִׁנַּ֙יִךְ֙ כְּעֵ֣דֶר הַקְּצוּב֔וֹת שֶׁעָל֖וּ מִן־הָרַחְצָ֑ה שֶׁכֻּלָּם֙ מַתְאִימ֔וֹת וְשַׁכֻּלָ֖ה אֵ֥ין בָּהֶֽם׃
כְּח֤וּט הַשָּׁנִי֙ שִׂפְתֹתַ֔יִךְ וּמִדְבָּרֵ֖יךְ נָאוֶ֑ה כְּפֶ֤לַח הָֽרִמּוֹן֙ רַקָּתֵ֔ךְ מִבַּ֖עַד לְצַמָּתֵֽךְ׃
כְּמִגְדַּ֤ל דָּוִיד֙ צַוָּארֵ֔ךְ בָּנ֖וּי לְתַלְפִּיּ֑וֹת אֶ֤לֶף הַמָּגֵן֙ תָּל֣וּי עָלָ֔יו כֹּ֖ל שִׁלְטֵ֥י הַגִּבּוֹרִֽים׃
שבח האהובה וקריאה לבוא
שְׁנֵ֥י שָׁדַ֛יִךְ כִּשְׁנֵ֥י עֳפָרִ֖ים תְּאוֹמֵ֣י צְבִיָּ֑ה הָרוֹעִ֖ים בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃
עַ֤ד שֶׁיָּפ֙וּחַ֙ הַיּ֔וֹם וְנָ֖סוּ הַצְּלָלִ֑ים אֵ֤לֶךְ לִי֙ אֶל־הַ֣ר הַמּ֔וֹר וְאֶל־גִּבְעַ֖ת הַלְּבוֹנָֽה׃
כֻּלָּ֤ךְ יָפָה֙ רַעְיָתִ֔י וּמ֖וּם אֵ֥ין בָּֽךְ׃ (ס)
אִתִּ֤י מִלְּבָנוֹן֙ כַּלָּ֔ה אִתִּ֖י מִלְּבָנ֣וֹן תָּב֑וֹאִי תָּשׁ֣וּרִי ׀ מֵרֹ֣אשׁ אֲמָנָ֗ה מֵרֹ֤אשׁ שְׂנִיר֙ וְחֶרְמ֔וֹן מִמְּעֹנ֣וֹת אֲרָי֔וֹת מֵֽהַרְרֵ֖י נְמֵרִֽים׃
שבח הכלה
לִבַּבְתִּ֖נִי אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה לִבַּבְתִּ֙ינִי֙ באחד [בְּאַחַ֣ת] מֵעֵינַ֔יִךְ בְּאַחַ֥ד עֲנָ֖ק מִצַּוְּרֹנָֽיִךְ׃
מַה־יָּפ֥וּ דֹדַ֖יִךְ אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה מַה־טֹּ֤בוּ דֹדַ֙יִךְ֙ מִיַּ֔יִן וְרֵ֥יחַ שְׁמָנַ֖יִךְ מִכָּל־בְּשָׂמִֽים׃
נֹ֛פֶת תִּטֹּ֥פְנָה שִׂפְתוֹתַ֖יִךְ כַּלָּ֑ה דְּבַ֤שׁ וְחָלָב֙ תַּ֣חַת לְשׁוֹנֵ֔ךְ וְרֵ֥יחַ שַׂלְמֹתַ֖יִךְ כְּרֵ֥יחַ לְבָנֽוֹן׃ (ס)
גַּ֥ן ׀ נָע֖וּל אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה גַּ֥ל נָע֖וּל מַעְיָ֥ן חָתֽוּם׃
תִּיאֵר הַגַּן הַמְּפֹאָר
שְׁלָחַ֙יִךְ֙ פַּרְדֵּ֣ס רִמּוֹנִ֔ים עִ֖ם פְּרִ֣י מְגָדִ֑ים כְּפָרִ֖ים עִם־נְרָדִֽים׃
נֵ֣רְדְּ ׀ וְכַרְכֹּ֗ם קָנֶה֙ וְקִנָּמ֔וֹן עִ֖ם כָּל־עֲצֵ֣י לְבוֹנָ֑ה מֹ֚ר וַאֲהָל֔וֹת עִ֖ם כָּל־רָאשֵׁ֥י בְשָׂמִֽים׃
מַעְיַ֣ן גַּנִּ֔ים בְּאֵ֖ר מַ֣יִם חַיִּ֑ים וְנֹזְלִ֖ים מִן־לְבָנֽוֹן׃
ע֤וּרִי צָפוֹן֙ וּב֣וֹאִי תֵימָ֔ן הָפִ֥יחִי גַנִּ֖י יִזְּל֣וּ בְשָׂמָ֑יו יָבֹ֤א דוֹדִי֙ לְגַנּ֔וֹ וְיֹאכַ֖ל פְּרִ֥י מְגָדָֽיו׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הקטע מתאר את השבח הגדול של האהוב כלפי כלה יפה מאוד, וכולל תיאור טבע מפורט של גן פירות ופרחים.
תִּיאֹר הַיֹּפִי שֶׁל הַכַּלָּה
שִׁיר הַשִּׁיר מְתָאֵר אֶת יֹפְיָהּ הַמַּדְהִים שֶׁל הַכַּלָּה. הַטֶּקסט מְשַׁתֵּשׁ בְּדִמְיוֹנִים מֵהַטֶּבַע, כְּמוֹ עֵדֶר עִזִּים, יוֹנִים וּפֶרַח הָרִמּוֹן, כְּדֵי לְתַאֵר אֶת הָעֵינַיִם, הַשֵּׂעָר, הַשְּׂפָתַיִם וְהַצַּוָּאר, וּמְסַיֵּם בְּתִיאֹר הַצַּוָּאר כְּמִגְדַּל דָּוִד הַמְּשֻׁמָּשׁ לַהֲגָנָה.
שבח האהובה וקריאה לבוא
הקטע מתאר שבח ליופי האהובה, המתואר באמצעות דימויי טבע וחיות, וקריאה אינטימית של האהוב לבוא אליו. הוא מתאר את יופייה המושלם ואת המסע המפואר שהיא צריכה לעשות ממקומות גבוהים ומרשימים כמו לבנון והחרמון כדי להגיע אליו.
שבח הכלה
שיר אהבה המתאר את יופייה של הכלה. הדובר משבח את מראה עיניה וצווארה, את יופיי קישייה ואת ריח שמניה וגדיה. הוא משווה את מתיקות שפתיה לדבש ומתאר אותה כגן נעול ומעיין מוגן וטהור.
תִּיאֵר הַגַּן הַמְּפֹאָר
הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים גַּן מַלְאָכִי וּמַפְלִיא, עָמוּס בְּסוּגֵי פֵּרוֹת, עֵצִים אְצִילִים, בְּשָׂמִים יְקָרִים וּמַיִם חַיִּים. הַפֶּסוּקִים מִזְמְנִים אֶת הַטֶּבַע לְהִתְעוֹרֵר וּלְפֹּרַח, כְּדֵי לְהַזְמִין אֶת הָדוֹד לְהִתְעַנֵּג בַּפְּרִי וּבַשֶּׁשִׁי שֶׁל הַגַּן.
הקטע מסתיים בתיאור עצי הגן המפיצים ריח וניחוח.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ההבדל בין דגים לעריות בפרשנות המעיין החתום
״בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר דָּגִים, אֲבָל עֲרָיוֹת לָא פְּרִיצִי בְּהוּ — הַיְינוּ דִּכְתִב: ״גַּן נָעוּל אֲחוֹתִי כַלָּה [גּוֹ׳]״. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר עֲרָיוֹת, מַאי ״מַעְיָן חָתוּם״? מֵהָנָךְ״
הטקסט מציג ויכוח הלכתי בנוגע לפרשנות המילה "עריות" בהקשר של פסוק המדבר על גן נעול. לפי הגישה הראשונה, אם המילה מתייחסת לדגים, אין בזה פריצות או חריגה מן הדין. אך אם המילה מתייחסת לעריות, יש בכך בעיה של פריצות. הגמרא ביומא שואלת בשני המקרים מהי המשמעות של "מעיין חתום". לפי הגישה השנייה, גם אם מדובר בעריות, יש גבולות ברורים שאינם מאפשרים פריצות. הדיון עוסק בגבול שבין מה שמותר לבין מה שנחשב כחריגה מהגבולות המוסריים או ההלכתיים.
יומא ע״ה א:ח׳ ↗גְּדֵרִים שֶׁל שֵׁם, שָׂפָה וּזְכוּת
״דָּבָר אַחֵר, וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ד, יב): גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס גַּל״
הַפֵּרָשָׁה מֵעוֹלָם הַמִּקְשָׁה עַל הַמִּשְׁאָר בַּמַּעֲלָה שֶׁל הַקֶּשֶׁר בֵּין הַדְּמוּיוֹת בְּשִׁיר הַשִּׁירִים לְעִנְיָנֵי הַמִּצְרַיִם. רַבִּי פִּנְחָס מְפַסֵּר אֶת הַמְּצִיאוּת שֶׁל הַגָּן הַנָּעוּל וְהַמַּעְיָן הֶחָתוּם כְּסִימָן לַבְּתוּלוֹת, לַנָּשִׁים וְלַגְּבָרִים. הוּא מְקַשֵּׁר אֶת הַגְּדֵרִים לַשִּׁימּוּר שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַצְמוֹ מֵהַפְּרִצָה בְּעֵת הַגָּלוּת. בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, הַגְּדֵרִים הָיוּ כְּתוֹצָאָה מִזְּכוּת הַשִּׁימּוּר שֶׁעָשׂוּ שָׂרָה וְיוֹסֵף הַצַּדִּיק. רַבִּי הוּנָא מְסַבֵּל אֶת הַתְהוּת שֶׁל הַגְּאֻלָּה בְּעִבְרִיַּת הַשֵּׁם וְהַשָּׂפָה, כְּשֶׁמְּסַבֵּר שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמוֹתֵיהֶם וְלֹא שִׁנּוּ אֶת שָּׂפָתָם, וְגַם לֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע. הַתּוֹרָה מַצִּיגָה כָּאן אֶת הַהַדְרָת הַזִּכְרוֹן הַיִּשְׂרָאֵלִי כְּמָנוֹעַ הַהִצָּלָה מֵעֶצֶם הַמִּצְרַיִם.
ויקרא רבה ל״ב:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
ההגנה של השליט
״אלף המגן תלוי עליו. כך מנהג השרים לתלות מגיניהם ושלטיהם בכותל המגדלים:״
רש"י מפרש את הדימוי של הכתל כעמוד המגן של המלך. לפי פירושו, המנהג של שרים ושרים גבוהים באותה תקופה היה לתלות את המגינים והשלטים שלהם על קירות המגדלים. כך הכתל אינו רק חלק מהמבנה, אלא מקום שבו מניחים את כלי ההגנה והסמכות. הפרשנות הזו מציעה הבנה מוחשית של הדימוי המקראי, והופכת את התיאור הציורי למשהו שניתן להבין דרך מנהג חברתי ופיזי. רש"י מתמקד בפרשנות המעשית של הכתל כעמוד שנושא עליו את המגן, ובכך מדגיש את תפקידו של המבנה כמשענת להגנה ולשלטון.
רש״י על שיר השירים 4:4:2 ↗הגן המוגן והצניעות
״גן נעול. על שם צניעות בנות ישראל שאין פורצות בעריות:״
רש"י מפרש את הפסוק "גַן אֲשֶׁר חָצוּת לוֹ" באופן מוחשי. לטענתו, הדימוי של הגן הנעול אינו רק תיאור טבע, אלא סמל לצניעות של בנות ישראל. הגן סגור ומוגן, וכך גם קדושת המשפחה והקשרים האישיים שאינם חשופים לכל עין. הפרשן מדגיש כי הבנות שמרו על גבולות ברורים ועל טוהר, כך שאין פריצות או חשיפה של עריות. הגישה כאן היא פשטנית ונוגעת בערך המוסרי של שמירת הפרטיות והצניעות כחלק בלתי נפרד מזהותן של בנות ישראל בתקופה ההיא.
רש״י על שיר השירים 4:12:1 ↗הדימוי של הצואר והעמודים
״הפעם הג' [צוארך.] שרי הצבא:״
הפירוש של אבן עזרא על הפסוק בשיר השירים מתמקד בדימוי המעלה את יופי הצואר של האהובה. הוא מסביר כי המילים "צוארך" ו"עמודים" מתארים את המבנה היציב והמרשים של הצואר, המזכיר עמודים חזקים ואסתטיים. אבן עזרא נוקט בגישה פשטנית המפרשת את המילים כתיאור פיזי של היופי. הוא אינו משתמש בפרשנות אלגוריתית המקשרת את המילים למבנים רוחניים, אלא מתרכז ביופי החיצוני והטבעי המתואר בטקסט.
אבן עזרא על שיר השירים 4:4:3 ↗הגינה הסגורה והמקור הנקי
״הפעם הא' גל. כמו גלות עליות קרוב ממעין:״
בשיר השירים, הדובר מתאר את אהובתו כגינה סגורה, מקום פרטי וטהור ששמור רק עבורו. הדימוי של גינה סגורה מדגיש את ההתמקדמות והנאמנות בתוך הקשר, שבו אין מקום למעריצים חיצוניים או להפרעות. אבן עזרא מפרש את הדימוי של הגינה הסגורה כעליה וקירוב למעיין. לפי גישה זו, הגינה אינה רק מקום פיזי, אלא מצב של קרבה רוחנית ונקייה, המזכירה מקור מים שאינו נחשף לכל, אלא נותר טהור וקרוב ללב.
אבן עזרא על שיר השירים 4:12:1 ↗