בִּלילות, כְּשֶׁאֲנִי בַּמִּשְׁכָּב, חִפַּשְׂתִּי אֶת מִי שֶׁנֶּעְלַמ לִי הַלֵּב. חִפַּשְׂתִּי אוֹתוֹ, וְלֹא מָצָאתִי.
עַל־מִשְׁכָּבִי֙ בַּלֵּיל֔וֹת בִּקַּ֕שְׁתִּי אֵ֥ת שֶׁאָהֲבָ֖ה נַפְשִׁ֑י בִּקַּשְׁתִּ֖יו וְלֹ֥א מְצָאתִֽיו׃שיר השירים · פרק ג׳
הַחִפּוּשׁ וְהַמְּצִיאָה, הַשְּׁבוּעָה לִבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם וְעוֹשֶׁר הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה
מִמְּצִיאַת הָאִשָּׁה עַד תְּיאֹרַת הַמַּלְכוּת וְהַעֹשֶׁר הַמַּפְלִיא שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶשׁ.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שיר השירים ג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
הַחִפּוּשׁ וְהַמְּצִיאָה
אֶקּוּם עַכְשָׁו וְאֶסְבֹּב בָּעִיר, בַּשּׁוּקִים וּבָרְחוֹבוֹת, כְּדֵי לְחַפֵּשׂ אֶת מִי שֶׁנֶּעְלַמ לִי הַלֵּב. חִפַּשְׂתִּי אוֹתוֹ, וְלֹא מָצָאתִי.
אָק֨וּמָה נָּ֜א וַאֲסוֹבְבָ֣ה בָעִ֗יר בַּשְּׁוָקִים֙ וּבָ֣רְחֹב֔וֹת אֲבַקְשָׁ֕ה אֵ֥ת שֶׁאָהֲבָ֖ה נַפְשִׁ֑י בִּקַּשְׁתִּ֖יו וְלֹ֥א מְצָאתִֽיו׃הַשּׁוֹמְרִים שֶׁסּוֹבְבִים בָּעִיר מָצְאוּ אוֹתִי, וְאַתֶּם רְאִיתֶם אֶת מִי שֶׁנֶּעְלַמ לִי הַלֵּב.
מְצָא֙וּנִי֙ הַשֹּׁ֣מְרִ֔ים הַסֹּבְבִ֖ים בָּעִ֑יר אֵ֛ת שֶׁאָהֲבָ֥ה נַפְשִׁ֖י רְאִיתֶֽם׃כִּמְעַט עָבַרְתִּי מִשֶּׁהֶם, עַד שֶׁמָּצָאתִי אֶת מִי שֶׁנֶּעְלַם לִי הַלֵּב. אֲחַזְתִּי בּוֹ וְלֹא רָצִיתִי לְשַׁחְרֵר אוֹתוֹ, עַד שֶּׁהֵבֵאתִי אוֹתוֹ אֶל בֵּית אִמִּי וְלְחֶדֶר לִמּוּדִי.
כִּמְעַט֙ שֶׁעָבַ֣רְתִּי מֵהֶ֔ם עַ֣ד שֶֽׁמָּצָ֔אתִי אֵ֥ת שֶׁאָהֲבָ֖ה נַפְשִׁ֑י אֲחַזְתִּיו֙ וְלֹ֣א אַרְפֶּ֔נּוּ עַד־שֶׁ֤הֲבֵיאתִיו֙ אֶל־בֵּ֣ית אִמִּ֔י וְאֶל־חֶ֖דֶר הוֹרָתִֽי׃ה–ח
השבועה לבנות ירושלים ותיאור המלוכה
השבעתי אתכן, בנות ירושלים, בצבאות או באיילות השדה, שלא תעוררו ולא תעלי את האהבה עד שתחפוץ.
הִשְׁבַּ֨עְתִּי אֶתְכֶ֜ם בְּנ֤וֹת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ בִּצְבָא֔וֹת א֖וֹ בְּאַיְל֣וֹת הַשָּׂדֶ֑ה אִם־תָּעִ֧ירוּ ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ אֶת־הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ׃ (ס)מי זו שעולה מהמדבר, כמו עמודי עשן, עם ריח של מור ולבונה, יותר מכל סחורת סוחרים?
מִ֣י זֹ֗את עֹלָה֙ מִן־הַמִּדְבָּ֔ר כְּתִֽימֲר֖וֹת עָשָׁ֑ן מְקֻטֶּ֤רֶת מוֹר֙ וּלְבוֹנָ֔ה מִכֹּ֖ל אַבְקַ֥ת רוֹכֵֽל׃הנה מיטת שלמה מוקפת על ידי שישים גיבורים מגיבורי ישראל.
הִנֵּ֗ה מִטָּתוֹ֙ שֶׁלִּשְׁלֹמֹ֔ה שִׁשִּׁ֥ים גִּבֹּרִ֖ים סָבִ֣יב לָ֑הּ מִגִּבֹּרֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃כולם מחזיקים בחרבות ומנוסים בלוחמה, וכל אחד מחזיק את חרבו על ירכו מפחד הלילות.
כֻּלָּם֙ אֲחֻ֣זֵי חֶ֔רֶב מְלֻמְּדֵ֖י מִלְחָמָ֑ה אִ֤ישׁ חַרְבּוֹ֙ עַל־יְרֵכ֔וֹ מִפַּ֖חַד בַּלֵּילּֽוֹת׃ (ס)ט–יא
עושר המלך שלמה
המלך שלמה בנה לעצמו אוכף מעצי הלבנון.
אַפִּרְי֗וֹן עָ֤שָׂה לוֹ֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה מֵעֲצֵ֖י הַלְּבָנֽוֹן׃העמודים שלו היו מכסף, המושב שלו היה מזהב, המרכב שלו היה מארגמן, והרצפה שלו הייתה מרוצפת באהבה, כמו בבנות ירושלים.
עַמּוּדָיו֙ עָ֣שָׂה כֶ֔סֶף רְפִידָת֣וֹ זָהָ֔ב מֶרְכָּב֖וֹ אַרְגָּמָ֑ן תּוֹכוֹ֙ רָצ֣וּף אַהֲבָ֔ה מִבְּנ֖וֹת יְרוּשָׁלִָֽם׃צאו וראו, בנות ציון, אצל המלך שלמה, בכתר שאמו העשתה לו ביום חתונתו וביום שמחת ליבו.
צְאֶ֧ינָה ׀ וּֽרְאֶ֛ינָה בְּנ֥וֹת צִיּ֖וֹן בַּמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה בָּעֲטָרָ֗ה שֶׁעִטְּרָה־לּ֤וֹ אִמּוֹ֙ בְּי֣וֹם חֲתֻנָּת֔וֹ וּבְי֖וֹם שִׂמְחַ֥ת לִבּֽוֹ׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
הַחִפּוּשׁ וְהַמְּצִיאָה
עַל־מִשְׁכָּבִי֙ בַּלֵּיל֔וֹת בִּקַּ֕שְׁתִּי אֵ֥ת שֶׁאָהֲבָ֖ה נַפְשִׁ֑י בִּקַּשְׁתִּ֖יו וְלֹ֥א מְצָאתִֽיו׃
אָק֨וּמָה נָּ֜א וַאֲסוֹבְבָ֣ה בָעִ֗יר בַּשְּׁוָקִים֙ וּבָ֣רְחֹב֔וֹת אֲבַקְשָׁ֕ה אֵ֥ת שֶׁאָהֲבָ֖ה נַפְשִׁ֑י בִּקַּשְׁתִּ֖יו וְלֹ֥א מְצָאתִֽיו׃
מְצָא֙וּנִי֙ הַשֹּׁ֣מְרִ֔ים הַסֹּבְבִ֖ים בָּעִ֑יר אֵ֛ת שֶׁאָהֲבָ֥ה נַפְשִׁ֖י רְאִיתֶֽם׃
כִּמְעַט֙ שֶׁעָבַ֣רְתִּי מֵהֶ֔ם עַ֣ד שֶֽׁמָּצָ֔אתִי אֵ֥ת שֶׁאָהֲבָ֖ה נַפְשִׁ֑י אֲחַזְתִּיו֙ וְלֹ֣א אַרְפֶּ֔נּוּ עַד־שֶׁ֤הֲבֵיאתִיו֙ אֶל־בֵּ֣ית אִמִּ֔י וְאֶל־חֶ֖דֶר הוֹרָתִֽי׃
ה–ח
השבועה לבנות ירושלים ותיאור המלוכה
הִשְׁבַּ֨עְתִּי אֶתְכֶ֜ם בְּנ֤וֹת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ בִּצְבָא֔וֹת א֖וֹ בְּאַיְל֣וֹת הַשָּׂדֶ֑ה אִם־תָּעִ֧ירוּ ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ אֶת־הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ׃ (ס)
מִ֣י זֹ֗את עֹלָה֙ מִן־הַמִּדְבָּ֔ר כְּתִֽימֲר֖וֹת עָשָׁ֑ן מְקֻטֶּ֤רֶת מוֹר֙ וּלְבוֹנָ֔ה מִכֹּ֖ל אַבְקַ֥ת רוֹכֵֽל׃
הִנֵּ֗ה מִטָּתוֹ֙ שֶׁלִּשְׁלֹמֹ֔ה שִׁשִּׁ֥ים גִּבֹּרִ֖ים סָבִ֣יב לָ֑הּ מִגִּבֹּרֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃
כֻּלָּם֙ אֲחֻ֣זֵי חֶ֔רֶב מְלֻמְּדֵ֖י מִלְחָמָ֑ה אִ֤ישׁ חַרְבּוֹ֙ עַל־יְרֵכ֔וֹ מִפַּ֖חַד בַּלֵּילּֽוֹת׃ (ס)
ט–יא
עושר המלך שלמה
אַפִּרְי֗וֹן עָ֤שָׂה לוֹ֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה מֵעֲצֵ֖י הַלְּבָנֽוֹן׃
עַמּוּדָיו֙ עָ֣שָׂה כֶ֔סֶף רְפִידָת֣וֹ זָהָ֔ב מֶרְכָּב֖וֹ אַרְגָּמָ֑ן תּוֹכוֹ֙ רָצ֣וּף אַהֲבָ֔ה מִבְּנ֖וֹת יְרוּשָׁלִָֽם׃
צְאֶ֧ינָה ׀ וּֽרְאֶ֛ינָה בְּנ֥וֹת צִיּ֖וֹן בַּמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה בָּעֲטָרָ֗ה שֶׁעִטְּרָה־לּ֤וֹ אִמּוֹ֙ בְּי֣וֹם חֲתֻנָּת֔וֹ וּבְי֖וֹם שִׂמְחַ֥ת לִבּֽוֹ׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַפֶּסֶק מְתָאֵר אֶת מְצִיאַת הָאִשָּׁה, אֶת הַתְּכֵנָה לִבְנוֹת אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְאֶת הַתְּפָאַרָה שֶׁל מַלְכוּת שְׁלֹמֹה.
פסוקים א–ד
הַחִפּוּשׁ וְהַמְּצִיאָה
הַשִּׁיר מְתָאֵר חִפּוּשׁ מְתֹשֵׁשׁ וְקָשֶׁה אַחַר אָהוּב שֶׁנֶּעֶלַם. הַדוֹבֶר מְחַפֶּשׂ אוֹתוֹ בִּלְיָלוֹת וּבְרַחְבוֹת הָעִיר, מַעֲבִיר שְׁלֹשׁ פְּעָמוֹת מִנִּסָיוֹן כִּי לֹא מוֹצֵא אוֹתוֹ. בַּסּוֹף, כְּשֶׁהַשּׁוֹמְרִים רוֹאִים אֶת הַמְּלָאכָה, הַדוֹבֶר מַצִּיעַ אֶת מְצִיאַתוֹ וּמַבְסִיק עַל הַדְּבֵיקוּת בָּאָהוּב וְעַל הַרְשָׁעָה לְהַבְאִירוֹ לַבַּיִת.
פסוקים ה–ח
השבועה לבנות ירושלים ותיאור המלוכה
הקטע פותח בשבועה כבדה לבנות ירושלים שלא לעורר את האהבה לפני הזמן. לאחר מכן הוא מתאר דמות רבת הוד העולה מהמדבר עם ריח בשמים עז, ומציג את מיטת שלמה המוקפת בששים גיבורים מנוסים בקרב, המגינים על המלך מפחד הלילות.
פסוקים ט–יא
עושר המלך שלמה
פסוקים אלו מתארים את פאר הממלכה של שלמה המלך. מתוארת בניית האוכף מעצי הלבנון, ועמודיו ומושבו המפוארים בכסף וזהב. הפסוק קורא לבנות ציון לצפות בכתר המלך, זה שעישתה לו אמו ביום חתונתו ושמחת ליבו.
הַטֶּקסט מְסַיֵּם בְּתיאור הַעֹשֶׁר הַמַּפְלִיא שֶׁל שְׁלֹמֹה וְהַהַצְלָחָה הָרְחָבָה שֶׁל מַלְכוּתוֹ.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
העטרה של שלמה: בין מתן תורה לבית המקדש
״וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ״. ״בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ״ — זֶה מַתַּן תּוֹרָה, ״וּבְיוֹם״
הטקסט מביא מקור מהתענית (כ״ו ב:ו׳) המפרש את קריאת בנות ציון לבחון את המלך שלמה בעטרתו. לפי המדרש, העטרה שקישטה את שלמה אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו אינה רק קישוט פיזי, אלא סמלים רוחניים עמוקים. הפרשנות של חז"ל קושרת את "יום חתונתו" למעמד מתן תורה, ואת "יום שמחת לבו" לבניין בית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו. הגישה כאן היא שההיסטוריה של עם ישראל והקשר שלו עם הַשֵּׁם מיוצגים דרך אירועים משמחים ומרכזיים בזהות הלאומית והדתית.
תענית כ״ו ב:ו׳ ↗מַעֲמַד הַמְּשֵׁלִים וְהַקִּשּׁוּי בְּמַבִּיטוֹת הָעֵינַיִם
״רַבִּי לֵוִי אָמַר שְׁחָצִים הָיוּ, הַרְבֵּה נָשִׁים הָיוּ יוֹשְׁבוֹת עֲגוּנוֹת מַמְתִּינוֹת לָהֶם, מָה הָיוּ אוֹמְרִים, אֲחִי אָבִינוּ מֶלֶךְ, אֲחִי אִמֵּנוּ נָשִׂיא, אָבִינוּ כֹּהֵן גָּדוֹל וְאָנוּ״
בַּקְרָאת הַמַּקָור, רַבִּי לֵוִי וְחֲבֵרָיו מְסַבְּלִים אֶת הַמּוֹעֲרָה הַקּוֹשָׁה שֶׁל הַמַּעֲמָד הַמְּשֻׁנֶּה שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה הַמַּלְכִית וְהַכֹּהֲנִית. הַמְּסוֹרָה מְתָאֶרֶת נָשִׁים שֶׁהִמְתִּינוּ בְּעָגְנוֹת, וְהַשְּׁאֵלָה שֶׁלָּהֶן הָיְתָה כַּמָּה הַיֶּלֶד יִהְיֶה מַתְאִים לְשֵׁוֶת הַמַּעֲמָד הַגָּבוֹהַּ שֶׁלָּהֶן. רַבִּי מְנַחְמָא מְסַבֵּר אֶת הַמִּשְׁאָר שֶׁהַחֹשֶׁךְ הַחַלָּשׁ הִשְׁרָה עַל הַדּוֹרוֹת, כְּשֶׁמְּצַטֵּט בַּתְּהִלִּים עַל הַבְּחוּרִים שֶׁנֶּאֶכְלוּ בָּאֵשׁ כְּתוֹצָאָה שֶׁל חֹסֶר הַדּוֹר הַבָּא. הַמְּסוֹרָה מַמְשִׁיכָה לְתַעֲקֵב אַחֲרֵי הַמַּתִּיחוּת בֵּין הַמְּשֵׁלִים לְשֵׁם הַצִּבּוּר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן נְחֶמְיָה מְסַבֵּר שֶׁהָיוּ מַחֲשָׁבוֹת וּמַעֲשׂוֹת שֶׁל פְּרָצוֹת בַּמַּעֲמָד, וְגַם מְצִיאוּת שֶׁל מַבִּיטִים שֶׁל עֵינַיִם בַּשְּׁכִינָה. הַמַּעֲרִיךְ מְבִיא פֵּרוּשִׁים שׁוֹנִים: מֵאֶחָד, שֶׁהַמַּחְשָׁבוֹת הָיוּ בַּלֵּב, וּמֵאֶחָד, שֶׁהַמַּבִּיט בָּאָדָם עָשׂוּ מַעֲשֶׂה. לְסִפּוּר הַמַּסָּה, מֻבְרָא הַמַּמְשִׁיכִיּוּת שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁלֹּא הִבִּיט בַּשְּׁכִינָה בְּדֶרֶךְ פְּרִיצוּת, אַף שֶׁהַשְּׁכִינָה הִבִּיטָה בּוֹ וְהִקְרִינָה אוֹרוֹת עַל פָּנָיו.
ויקרא רבה כ׳:י׳ ↗בעקבות המפרשים
החיפוש בתוך הלילה
״מצאוני השומרים. משה ואהרן:״
רש"י מפרש את הפסוק על פי המדרש, וטוען כי השומרים שמצאו את האהובה אינם אנשים זרים, אלא מדובר במשה ואהרון. לפי גישה זו, השומרים הם דמויות היסטורית ומנהיגות שמסייעים בזמן החיפוש האינטנסיבי אחר האהובה בתוך החשיכה. הפרשנות של רש"י נשענת על מסורת חז"ל ולא על משמעות המילים הפשוטה בלבד. הוא הופך את דמויות השומרים הכלליות לדמויות ספציפיות מהתנ"ך, ובכך מעניק לחיפוש המקראי רובד של מנהיגות רוחנית וקשר עמוק בין עם ישראל לאלו שמובילים אותו.
רש״י על שיר השירים 3:3:1 ↗כלי הנשק והמסורת
״איש חרבו. כלי זיינו הן מסורת וסימנים שמעמידים על ידם את הגירסא והמסרה שלא תשכח:״
רש"י מפרש את הפסוק המתאר את כלי הנשק של הכרמים. הוא אינו מתייחס אליהם רק כחפצים פיזיים של לחימה, אלא משתמש בהם כמשל לכלי העבודה של התורה. לפי גישת רש"י, הכלים הללו הם המסורת והסימנים שבאמצעותם אנו שומרים על הגירסה המדויקת של הטקסט. הפרשן מדגיש שהכלים הללו הם אלו שעומדים לצד הגירסה והמסירה, כדי להבטיח שהתורה לא תשכח. הדימוי הופך את הכלים הפיזיים למערכת של סימנים וכללים שנועדו להגן על הזיכרון והמסירה של הדברים מדור לדור.
רש״י על שיר השירים 3:8:2 ↗השומרים בשער
״הפעם הג' השומרים. הם משה ואהרן:״
הקטע מתאר את החיפוש המודאג של האהובה אחר אהובה, ואת המפגש עם השומרים בשער העיר. היא מבקשת מהם לומר לאהובה אם היא עברה בדרך. המעבר בין החיפוש האינטנסיבי לבין פגישת השומרים מדגיש את תחושת האובדן והרצון למצוא שוב את קשר האהבה. הרב אבן עזרא מפרש כי השומרים המופיעים בטקסט הם משה ואהרון. לפי גישה זו, השומרים אינם רק פקידי העיר, אלא דמויות רוחניות המייצגות את ההנהגה וההגנה על עם ישראל. הוא רואה בהם כוחות המלווים את המסע של הנשמה או של עם ישראל בחיפוש אחר קרבת ה'.
אבן עזרא על שיר השירים 3:3:1 ↗משמעות המילה אחוזי
״הפעם הא' אחוזי חרב. כמו לבוש הבדים ולא אדע שלישי במקרא:״
בפירושו על שיר השירים, אבן עזרא דן בקושי הלשוני של המילה "אחוזי" המופיעה בתיאור השומרים. הוא מציע שניתן להבין את המילה כתיאור של לבוש הבדים של השומרים, בדומה לדרך שבה בדים מחזיקים או נתפסים זה בזה. הוא מציין כי אין לו ודאות מוחלטת לגבי הפירוש השלישי של המילה במקרא, ומציג זאת כהצעה פרשנית המבוססת על הבנת המבנה והלבוש.
אבן עזרא על שיר השירים 3:8:1 ↗