אני חבצלת השרון, שושנה העמקים.
אֲנִי֙ חֲבַצֶּ֣לֶת הַשָּׁר֔וֹן שֽׁוֹשַׁנַּ֖ת הָעֲמָקִֽים׃שיר השירים · פרק ב׳
שיר השירים: תיאור האהבה והחיפוש
תיאור האהבה בין האוהבים, הבקשה למצוא זה את זו, והקריאה לאהבה לצמוח בטבע הפרוץ.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שיר השירים ב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
שיר השירים: תיאור האהבה
כמו שושנה בין החוחים, כך אהובתי בין הבנות.
כְּשֽׁוֹשַׁנָּה֙ בֵּ֣ין הַחוֹחִ֔ים כֵּ֥ן רַעְיָתִ֖י בֵּ֥ין הַבָּנֽוֹת׃כמו תפוח בין עצי היער, כך דודי בין הבנים. בצילו חמדתי וישבתי, ופירותיו מתוקים לחכי.
כְּתַפּ֙וּחַ֙ בַּעֲצֵ֣י הַיַּ֔עַר כֵּ֥ן דּוֹדִ֖י בֵּ֣ין הַבָּנִ֑ים בְּצִלּוֹ֙ חִמַּ֣דְתִּי וְיָשַׁ֔בְתִּי וּפִרְי֖וֹ מָת֥וֹק לְחִכִּֽי׃הביאו אותי אל בית היין, ודגלו מעליי הוא אהבה.
הֱבִיאַ֙נִי֙ אֶל־בֵּ֣ית הַיָּ֔יִן וְדִגְל֥וֹ עָלַ֖י אַהֲבָֽה׃הבקשה והקול המגיע
תומכו בי באפר, ורפאו אותי בתפוחים, כי אני חולה באהבה.
סַמְּכ֙וּנִי֙ בָּֽאֲשִׁישׁ֔וֹת רַפְּד֖וּנִי בַּתַּפּוּחִ֑ים כִּי־חוֹלַ֥ת אַהֲבָ֖ה אָֽנִי׃שימו את ידו מתחת לראש שלי, ויד ימנו תחבק אותי.
שְׂמֹאלוֹ֙ תַּ֣חַת לְרֹאשִׁ֔י וִימִינ֖וֹ תְּחַבְּקֵֽנִי׃השבעתי אתכם, בנות ירושלים, בצבאות או באיילי השדה, שלא תעוררו ולא תרגישו את האהבה עד שתמצאו סיבה.
הִשְׁבַּ֨עְתִּי אֶתְכֶ֜ם בְּנ֤וֹת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ בִּצְבָא֔וֹת א֖וֹ בְּאַיְל֣וֹת הַשָּׂדֶ֑ה אִם־תָּעִ֧ירוּ ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ אֶת־הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ׃ (ס)הנה קול אהובי בא, הוא קופץ על ההרים וצועד מעל הגבעות.
ק֣וֹל דּוֹדִ֔י הִנֵּה־זֶ֖ה בָּ֑א מְדַלֵּג֙ עַל־הֶ֣הָרִ֔ים מְקַפֵּ֖ץ עַל־הַגְּבָעֽוֹת׃שיחת האוהבים בעונת האביב
אהובי דומה לצבי או לעופר היער. הנה הוא עומד מאחורי הקיר שלנו, מציץ מהחלונות ומשקיף מבין הסדקים.
דּוֹמֶ֤ה דוֹדִי֙ לִצְבִ֔י א֖וֹ לְעֹ֣פֶר הָֽאַיָּלִ֑ים הִנֵּה־זֶ֤ה עוֹמֵד֙ אַחַ֣ר כָּתְלֵ֔נוּ מַשְׁגִּ֙יחַ֙ מִן־הַֽחֲלֹּנ֔וֹת מֵצִ֖יץ מִן־הַֽחֲרַכִּֽים׃אהובי ענה ואמר לי: קומי לך, רעייתי היפה, והלכי לך.
עָנָ֥ה דוֹדִ֖י וְאָ֣מַר לִ֑י ק֥וּמִי לָ֛ךְ רַעְיָתִ֥י יָפָתִ֖י וּלְכִי־לָֽךְ׃כי הנה החורף עבר, הגשמים חלפו והלכו.
כִּֽי־הִנֵּ֥ה הסתו [הַסְּתָ֖יו] עָבָ֑ר הַגֶּ֕שֶׁם חָלַ֖ף הָלַ֥ךְ לֽוֹ׃הניצנים נראים בארץ, עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו.
הַנִּצָּנִים֙ נִרְא֣וּ בָאָ֔רֶץ עֵ֥ת הַזָּמִ֖יר הִגִּ֑יעַ וְק֥וֹל הַתּ֖וֹר נִשְׁמַ֥ע בְּאַרְצֵֽנוּ׃קריאה לאהבה בטבע הפורח
התאנים הבשילו ונתנו פירות, והגפנים פרחו והפיצו ריח טוב. קומי, רעייתי היפה, והלכי לך.
הַתְּאֵנָה֙ חָֽנְטָ֣ה פַגֶּ֔יהָ וְהַגְּפָנִ֥ים ׀ סְמָדַ֖ר נָ֣תְנוּ רֵ֑יחַ ק֥וּמִי לכי [לָ֛ךְ] רַעְיָתִ֥י יָפָתִ֖י וּלְכִי־לָֽךְ׃ (ס)יונתִי, שאת שוכנת בין צוקי הסלע, במקומות המוסתרים במדרגות, תראי אותי ביופיך ותשמיעי לי את קולך, כי קולך מתוק ומראה יפה את.
יוֹנָתִ֞י בְּחַגְוֵ֣י הַסֶּ֗לַע בְּסֵ֙תֶר֙ הַמַּדְרֵגָ֔ה הַרְאִ֙ינִי֙ אֶתּ־מַרְאַ֔יִךְ הַשְׁמִיעִ֖ינִי אֶת־קוֹלֵ֑ךְ כִּי־קוֹלֵ֥ךְ עָרֵ֖ב וּמַרְאֵ֥יךְ נָאוֶֽה׃ (ס)תפשרו לנו שועלים, שועלים קטנים שמשבבים את הכרמים, כי הכרמים שלנו פרחו.
אֶֽחֱזוּ־לָ֙נוּ֙ שֽׁוּעָלִ֔ים שֽׁוּעָלִ֥ים קְטַנִּ֖ים מְחַבְּלִ֣ים כְּרָמִ֑ים וּכְרָמֵ֖ינוּ סְמָדַֽר׃אהוב שלי הוא שלי, ואני לו, הרועה בפרחי השושנים.
דּוֹדִ֥י לִי֙ וַאֲנִ֣י ל֔וֹ הָרֹעֶ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃קריאה לאהוב
עד שהיום יתחיל לעבור והצללים יברחו, תבוא אהובי, צבי או עתוד איילים, אל ההרים שמעבר לבתר.
עַ֤ד שֶׁיָּפ֙וּחַ֙ הַיּ֔וֹם וְנָ֖סוּ הַצְּלָלִ֑ים סֹב֩ דְּמֵה־לְךָ֨ דוֹדִ֜י לִצְבִ֗י א֛וֹ לְעֹ֥פֶר הָאַיָּלִ֖ים עַל־הָ֥רֵי בָֽתֶר׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
שיר השירים: תיאור האהבה
אֲנִי֙ חֲבַצֶּ֣לֶת הַשָּׁר֔וֹן שֽׁוֹשַׁנַּ֖ת הָעֲמָקִֽים׃
כְּשֽׁוֹשַׁנָּה֙ בֵּ֣ין הַחוֹחִ֔ים כֵּ֥ן רַעְיָתִ֖י בֵּ֥ין הַבָּנֽוֹת׃
כְּתַפּ֙וּחַ֙ בַּעֲצֵ֣י הַיַּ֔עַר כֵּ֥ן דּוֹדִ֖י בֵּ֣ין הַבָּנִ֑ים בְּצִלּוֹ֙ חִמַּ֣דְתִּי וְיָשַׁ֔בְתִּי וּפִרְי֖וֹ מָת֥וֹק לְחִכִּֽי׃
הֱבִיאַ֙נִי֙ אֶל־בֵּ֣ית הַיָּ֔יִן וְדִגְל֥וֹ עָלַ֖י אַהֲבָֽה׃
הבקשה והקול המגיע
סַמְּכ֙וּנִי֙ בָּֽאֲשִׁישׁ֔וֹת רַפְּד֖וּנִי בַּתַּפּוּחִ֑ים כִּי־חוֹלַ֥ת אַהֲבָ֖ה אָֽנִי׃
שְׂמֹאלוֹ֙ תַּ֣חַת לְרֹאשִׁ֔י וִימִינ֖וֹ תְּחַבְּקֵֽנִי׃
הִשְׁבַּ֨עְתִּי אֶתְכֶ֜ם בְּנ֤וֹת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ בִּצְבָא֔וֹת א֖וֹ בְּאַיְל֣וֹת הַשָּׂדֶ֑ה אִם־תָּעִ֧ירוּ ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ אֶת־הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ׃ (ס)
ק֣וֹל דּוֹדִ֔י הִנֵּה־זֶ֖ה בָּ֑א מְדַלֵּג֙ עַל־הֶ֣הָרִ֔ים מְקַפֵּ֖ץ עַל־הַגְּבָעֽוֹת׃
שיחת האוהבים בעונת האביב
דּוֹמֶ֤ה דוֹדִי֙ לִצְבִ֔י א֖וֹ לְעֹ֣פֶר הָֽאַיָּלִ֑ים הִנֵּה־זֶ֤ה עוֹמֵד֙ אַחַ֣ר כָּתְלֵ֔נוּ מַשְׁגִּ֙יחַ֙ מִן־הַֽחֲלֹּנ֔וֹת מֵצִ֖יץ מִן־הַֽחֲרַכִּֽים׃
עָנָ֥ה דוֹדִ֖י וְאָ֣מַר לִ֑י ק֥וּמִי לָ֛ךְ רַעְיָתִ֥י יָפָתִ֖י וּלְכִי־לָֽךְ׃
כִּֽי־הִנֵּ֥ה הסתו [הַסְּתָ֖יו] עָבָ֑ר הַגֶּ֕שֶׁם חָלַ֖ף הָלַ֥ךְ לֽוֹ׃
הַנִּצָּנִים֙ נִרְא֣וּ בָאָ֔רֶץ עֵ֥ת הַזָּמִ֖יר הִגִּ֑יעַ וְק֥וֹל הַתּ֖וֹר נִשְׁמַ֥ע בְּאַרְצֵֽנוּ׃
קריאה לאהבה בטבע הפורח
הַתְּאֵנָה֙ חָֽנְטָ֣ה פַגֶּ֔יהָ וְהַגְּפָנִ֥ים ׀ סְמָדַ֖ר נָ֣תְנוּ רֵ֑יחַ ק֥וּמִי לכי [לָ֛ךְ] רַעְיָתִ֥י יָפָתִ֖י וּלְכִי־לָֽךְ׃ (ס)
יוֹנָתִ֞י בְּחַגְוֵ֣י הַסֶּ֗לַע בְּסֵ֙תֶר֙ הַמַּדְרֵגָ֔ה הַרְאִ֙ינִי֙ אֶתּ־מַרְאַ֔יִךְ הַשְׁמִיעִ֖ינִי אֶת־קוֹלֵ֑ךְ כִּי־קוֹלֵ֥ךְ עָרֵ֖ב וּמַרְאֵ֥יךְ נָאוֶֽה׃ (ס)
אֶֽחֱזוּ־לָ֙נוּ֙ שֽׁוּעָלִ֔ים שֽׁוּעָלִ֥ים קְטַנִּ֖ים מְחַבְּלִ֣ים כְּרָמִ֑ים וּכְרָמֵ֖ינוּ סְמָדַֽר׃
דּוֹדִ֥י לִי֙ וַאֲנִ֣י ל֔וֹ הָרֹעֶ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃
קריאה לאהוב
עַ֤ד שֶׁיָּפ֙וּחַ֙ הַיּ֔וֹם וְנָ֖סוּ הַצְּלָלִ֑ים סֹב֩ דְּמֵה־לְךָ֨ דוֹדִ֜י לִצְבִ֗י א֛וֹ לְעֹ֥פֶר הָאַיָּלִ֖ים עַל־הָ֥רֵי בָֽתֶר׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הקטע מתאר את הקשר העמוק בין האוהבים, את הקשיים במציאתם ואת השמחה בפריחת האביב.
שיר השירים: תיאור האהבה
הקטע מתאר את יופייה של האישה ואת אהבתה לאהובה באמצעות דימויים מעולם הטבע. היא מכנה עצמה פרח יפהפה, ומשווה את אהובה לתפוח מדם עצי היער. היא מבטאת את רצונה להיקשר אליו ואת השמחה במצוא לו מחסה ומתוק בקרבתו.
הבקשה והקול המגיע
השיר מציג קול המבקש נחמה ותמיכה מול כאב האהבה, תוך בקשה מהנשים לא לעורר את הרגש לפני הזמן המתאים. בסוף, נשמע קול אהוב המגיע מן ההרים והגבעות, מה שמעורר תקווה וציפייה למפגש.
שיחת האוהבים בעונת האביב
השיר מתאר מפגש בין האהוב לבין אהובתו. האהוב מתבונן בה מבעד לקיר, וקורא לה לצאת מהבית. הוא מצהיר כי עונת החורף והגשמים הסתיימו, ועת אביב פורח הגיע, שבו מופיעים הניצנים וניתן לשמוע את קול הציפורים בארץ.
קריאה לאהבה בטבע הפורח
הקטע מתאר את פריחת הטבע, כשהתאנים והגפנים מפיצים ריח. הקול קורא לאהובה, היונה החבויה בסלע, להופיע ולהשמיע את קולה. ישנה בקשה להגן על הכרם מפני שועלים קטנים המשבבים אותו, וסיום המדגיש את הקשר העמוק והבלעדי בין האהוב לאהובתו.
קריאה לאהוב
השיר מסתיים בקריאה לאהוב להגיע אל הדובר לפני שהיום יתחיל לעבור והצללים יעלמו. הדוברת מבקשת ממנו להגיע כצבי או כעתוד איילים, אל ההרים שבצד השני של בתר.
השיר מסתיים בקריאה לאהוב להתייצב בגינה הפורחת.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
התמודדות המעמקים
״אָמַר רַבָּה: לְדִידִי חֲזֵי לִי הַאי רִידְיָא, דָּמֵי לְעִיגְלָא וּפְרִיטָא שִׂפְווֹתֵיהּ וְקָיְימָא בֵּין תְּהוֹמָא תַּתָּאָה לִתְהוֹמָא עִילָּאָה. לִתְהוֹמָא עִילָּאָה אָמַר לֵיהּ: חֲשׁוֹר מֵימֶיךָ. לִתְהוֹמָא תַּתָּאָה״
בפרשתנו, רבה מדגים את הכוח של השפעה והתנהגות. הוא משווה אדם מסוים למעגל ופריט, ששוליים שלו ישרים וקיימים בין המעמקים התחתונים למעמקים העליונים. המעמקים העליונים דורשים ממנו להפחית ממים, בעוד המעמקים התחתונים דורשים ממנו להוסיף מים. ההסבר למעמקים אלו מבוסס על הפסוק מספר תהילים, המתאר את הופעת הניצנים בארץ. רבה משתמש רעיון של איזון בין כוחות מנוגדים, כשהוא מדגיש את הצורך בהתאמה בין מה שמתרחש למעלה לבין מה שקורה למטה.
תענית כ״ה ב:ט׳ ↗הקשר בין שועלים קטנים לבין הזיקה למצרים
״(שמות ב, ג) ולא יכלה עוד הצפינו אמאי תצפניה ותיזיל אלא כל היכא דהוו שמעי מצראי דמתיליד ינוקא ממטו ינוקא התם כי היכי דלישמעינהו ומעוי״
בפירוש מסכת סוטה (י״ב א:י״ט), מובאת גישה המקשרת בין השועלים הקטנים המוזכרים בשיר השירים לבין הגלות במצרים. לפי הסבר זה, השועלים הקטנים מסמלים את הילדים שנולדו במצרים, שכן הם שומעים את קולות המצריים ומתחברים אליהם, בדומה לתינוק שנשמע לו הקול של המקום שבו הוא נולד. הפרשנות נשענת על הקשר בין הדימוי בשיר השירים לבין המציאות ההיסטורית של הילדים במצרים. לפי גישה זו, הדימוי של "שועלים קטנים" אינו רק תיאור טבעי, אלא רמז לזיקה והשפעה של סביבת המצרים על הדורות שנולדו שם, כפי שמתבטא בזיקה של התינוק למקום לידתו.
סוטה י״ב א:י״ט ↗בעקבות המפרשים
הבית שבו ניתנה התורה
״אל בית היין. אהל מועד ששם ניתנו פרטיה וביאוריה של תורה:״
רש"י מפרש את הפסוק המדבר על בית היין כמשל לאוהל מועד. לפי גישה זו, המקום בו נמצאת השפע והחגיגה הוא המקום שבו ניתנו הפרטים וההסברים המפורטים של התורה. הפירוש מדגיש שהתורה אינה רק הוראות כלליות, אלא היא כוללת את כל הבהירות והדיוק של ההלכות. אוהל מועד הוא המקום שבו הדיבור האלוהי הופך למציאות מובנת ונגישה לכל ישראל.
רש״י על שיר השירים 2:4:1 ↗הזמן לשיר את השירה החדשה
״עת הזמיר הגיע. שאתם עתידים לומר שירה על הים:״
רש"י מפרש את הפסוק כהזמנה לקראת עת רחוקה ומשמעותית. לפי פירושו, השורה הזו מכינה את השומעים לרגע של שמחה גדולה, שבו עם ישראל יירתע וירקד בשירה על שפת הים כנגד הנס הגדול של קריעת ים סוף. הפרשן מציג את המעמד לא רק כתיאור של רגע כהלכה, אלא כהבטחה לעתיד. הוא רואה בשירה המדוברת כביטוי לשמחה הנצחית שתגיע עם הגאולה, ומשתמש בביטוי המוכר על הים כדי להמחיש את עוצמת ההודיה והשמחה המת czekנת לנו.
רש״י על שיר השירים 2:13:9 ↗ההכרה בערך האהבה
״הפעם הג' ודגלו עלי. ואשמע דבריך:״
הקטע מביא את דבריו של אבן עזרא על שיר השירים, ומתמקד ברגע שבו הדוברת מביעה הערכה עמוקה כלפי בן אהובה. הוא מדגיש את המעמד שבו היא מרגישה שדבריו של האהוב נשמעים ומוקשעים על ידה, וכי הוא בחר להוביל אותה אל מציאות של הכרה ודבקות. הפרשן מתייחס לכוחם של דברי האהוב שמשפיעים על הרגשות. לפי אבן עזרא, מדובר ברגע של התמסרות שבו הנשמה מקשיבה ומתחברת לנבואה או לאמת המועברת אליה דרך דברי האהוב.
אבן עזרא על שיר השירים 2:4:3 ↗השם של עץ הפרי
״הפעם הא' התאנה. שם האילן:״
בפירושו על שיר השירים, אבן עזרא מתמקד בשם המופיע בפסוק. הוא מציין כי הכינוי המופיע בטקסט מתייחס לאילן מסוים. הפרשן מתרכז במשמעות המילולית של השם המצוין בכתובים, ללא הוספת פרשנות אלגוריתית או רגשית מעבר למה שכתוב במקור.
אבן עזרא על שיר השירים 2:13:1 ↗