שיר השירים של שלמה.
שִׁ֥יר הַשִּׁירִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לִשְׁלֹמֹֽה׃שיר השירים · פרק א׳
שִׁיר הַאַהֲבָה שֶׁל שְׁלֹמֹה
שִׁיר שֶׁל אַהֲבָה, יֹפִי וּכְלוֹתִים בֵּין הָאַהֲבָה לַמְּחַפֶּשֶׁת וְלָעוֹד.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שיר השירים א׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
שיר האהבה של שלמה
תן לי נשיקות מפיו, כי טובים אהבותיך יותר מהיין.
יִשָּׁקֵ֙נִי֙ מִנְּשִׁיק֣וֹת פִּ֔יהוּ כִּֽי־טוֹבִ֥ים דֹּדֶ֖יךָ מִיָּֽיִן׃ריח שמניך טוב, שמן בשמך טוב, ולכן נערות אהבו אותך.
לְרֵ֙יחַ֙ שְׁמָנֶ֣יךָ טוֹבִ֔ים שֶׁ֖מֶן תּוּרַ֣ק שְׁמֶ֑ךָ עַל־כֵּ֖ן עֲלָמ֥וֹת אֲהֵבֽוּךָ׃משכי אותי אחריך, נרוץ. תביא אותי אל המלך לחדרים שלו, שנשמח ובשמחה נחגוג בך. נזכור את אהבותיך יותר מהיין, כי ישרים אהבו אותך.
מָשְׁכֵ֖נִי אַחֲרֶ֣יךָ נָּר֑וּצָה הֱבִיאַ֨נִי הַמֶּ֜לֶךְ חֲדָרָ֗יו נָגִ֤ילָה וְנִשְׂמְחָה֙ בָּ֔ךְ נַזְכִּ֤ירָה דֹדֶ֙יךָ֙ מִיַּ֔יִן מֵישָׁרִ֖ים אֲהֵבֽוּךָ׃ (ס)קוֹל הַמְּדַבֶּרֶת
שְׁחוֹרָה אֲנִי וְיָפָה, בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם, כְּאֹהְלוֹת קֵדָר וּכְכִסּוּיֵי שְׁלֹמֹה.
שְׁחוֹרָ֤ה אֲנִי֙ וְֽנָאוָ֔ה בְּנ֖וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם כְּאָהֳלֵ֣י קֵדָ֔ר כִּירִיע֖וֹת שְׁלֹמֹֽה׃אַל תַּבִּיטוּ בִּי כְּשֶׁאֲנִי שְׁחוֹרָה, כִּי הַשֶּׁמֶשׁ שָׂרְפָה אוֹתִי. בְּנֵי אִמִּי שָׂרְבוּ בִּי, הֵם הָפְכוּ אוֹתִי לְעַבְדָּה, וְאֲנִי שׁוֹמֶרֶת עַל הַכַּרְמִים שֶׁלִּי, וְלֹא שׁוֹמֶרֶת עַל הַכַּרְמִי שֶׁלִּי.
אַל־תִּרְא֙וּנִי֙ שֶׁאֲנִ֣י שְׁחַרְחֹ֔רֶת שֶׁשֱּׁזָפַ֖תְנִי הַשָּׁ֑מֶשׁ בְּנֵ֧י אִמִּ֣י נִֽחֲרוּ־בִ֗י שָׂמֻ֙נִי֙ נֹטֵרָ֣ה אֶת־הַכְּרָמִ֔ים כַּרְמִ֥י שֶׁלִּ֖י לֹ֥א נָטָֽרְתִּי׃על המילים
The Hebrew 'שחחרתני' implies being darkened/scorched by the sun.
סַבְּרוּ לִי, אֲהוּבֵי נַפְשִׁי, אֵיךְ הִיא הַמַּעֲמָד הַגּוֹרָל שֶׁלִּי? אֵיךְ אֶהְיֶה בַּצָּהרַיִם? אֶהְיֶה כְּמוֹ מַקֵּל הַמַּשְׁקֵל אֶת עֶדְרֵי חֲבֵרַיִךְ.
הַגִּ֣ידָה לִּ֗י שֶׁ֤אָהֲבָה֙ נַפְשִׁ֔י אֵיכָ֣ה תִרְעֶ֔ה אֵיכָ֖ה תַּרְבִּ֣יץ בַּֽצָּהֳרָ֑יִם שַׁלָּמָ֤ה אֶֽהְיֶה֙ כְּעֹ֣טְיָ֔ה עַ֖ל עֶדְרֵ֥י חֲבֵרֶֽיךָ׃אִם לֹא תֵדְעִי, הַיְפָה בַּנָּשִׁים, צְאִי אַחֲרֵי עִקְבוֹת הַצֹּאן וּרְעִי אֶת הָעִזִּים שֶׁלָּךְ בְּמִשְׁכְּנוֹת הָרוֹעִים.
אִם־לֹ֤א תֵדְעִי֙ לָ֔ךְ הַיָּפָ֖ה בַּנָּשִׁ֑ים צְֽאִי־לָ֞ךְ בְּעִקְבֵ֣י הַצֹּ֗אן וּרְעִי֙ אֶת־גְּדִיֹּתַ֔יִךְ עַ֖ל מִשְׁכְּנ֥וֹת הָרֹעִֽים׃ (ס)הַשְׁוָאתַת הָאַהֲבָה לִמְלָכוּת
השויתי אותך לרעייתי על סוסיי במרכבות פרעה.
לְסֻסָתִי֙ בְּרִכְבֵ֣י פַרְעֹ֔ה דִּמִּיתִ֖יךְ רַעְיָתִֽי׃יעדנו את לחיייך בתליאנים ואת צווארך בחרוזים.
נָאו֤וּ לְחָיַ֙יִךְ֙ בַּתֹּרִ֔ים צַוָּארֵ֖ךְ בַּחֲרוּזִֽים׃נעשה לך תליאנים מזהב עם נקודות כסף.
תּוֹרֵ֤י זָהָב֙ נַעֲשֶׂה־לָּ֔ךְ עִ֖ם נְקֻדּ֥וֹת הַכָּֽסֶף׃עד שהמלך, כשהוא יושב בסעודה, יפיץ את ריחו.
עַד־שֶׁ֤הַמֶּ֙לֶךְ֙ בִּמְסִבּ֔וֹ נִרְדִּ֖י נָתַ֥ן רֵיחֽוֹ׃שירי אהבה ויופי
המור של אהובי הוא לי, הוא נרדם בין הכתפיים.
צְר֨וֹר הַמֹּ֤ר ׀ דּוֹדִי֙ לִ֔י בֵּ֥ין שָׁדַ֖י יָלִֽין׃אשכול הענבים של אהובי הוא לי, בכרמי עין גדי.
אֶשְׁכֹּ֨ל הַכֹּ֤פֶר ׀ דּוֹדִי֙ לִ֔י בְּכַרְמֵ֖י עֵ֥ין גֶּֽדִי׃ (ס)את יפה, רעייתי, את יפה, עינייך הן כמו יונים.
הִנָּ֤ךְ יָפָה֙ רַעְיָתִ֔י הִנָּ֥ךְ יָפָ֖ה עֵינַ֥יִךְ יוֹנִֽים׃אתה יפה, אהובי, גם קולך נעים, וגם מיטתנו רעננה.
הִנְּךָ֨ יָפֶ֤ה דוֹדִי֙ אַ֣ף נָעִ֔ים אַף־עַרְשֵׂ֖נוּ רַעֲנָנָֽה׃תּוֹרֶת הַשִּׁיר עַל הַגְּאוֹן
הַבָּתִים שֶׁלָּנוּ הֵם עֲנֵקִים כְּאַרְזִים, וְהַמַּכְכָנִים שֶׁלָּנוּ הֵם רְחָבִים וּגְדוֹלִים.
קֹר֤וֹת בָּתֵּ֙ינוּ֙ אֲרָזִ֔ים רחיטנו [רַהִיטֵ֖נוּ] בְּרוֹתִֽים׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
שיר האהבה של שלמה
שִׁ֥יר הַשִּׁירִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לִשְׁלֹמֹֽה׃
יִשָּׁקֵ֙נִי֙ מִנְּשִׁיק֣וֹת פִּ֔יהוּ כִּֽי־טוֹבִ֥ים דֹּדֶ֖יךָ מִיָּֽיִן׃
לְרֵ֙יחַ֙ שְׁמָנֶ֣יךָ טוֹבִ֔ים שֶׁ֖מֶן תּוּרַ֣ק שְׁמֶ֑ךָ עַל־כֵּ֖ן עֲלָמ֥וֹת אֲהֵבֽוּךָ׃
מָשְׁכֵ֖נִי אַחֲרֶ֣יךָ נָּר֑וּצָה הֱבִיאַ֨נִי הַמֶּ֜לֶךְ חֲדָרָ֗יו נָגִ֤ילָה וְנִשְׂמְחָה֙ בָּ֔ךְ נַזְכִּ֤ירָה דֹדֶ֙יךָ֙ מִיַּ֔יִן מֵישָׁרִ֖ים אֲהֵבֽוּךָ׃ (ס)
קוֹל הַמְּדַבֶּרֶת
שְׁחוֹרָ֤ה אֲנִי֙ וְֽנָאוָ֔ה בְּנ֖וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם כְּאָהֳלֵ֣י קֵדָ֔ר כִּירִיע֖וֹת שְׁלֹמֹֽה׃
אַל־תִּרְא֙וּנִי֙ שֶׁאֲנִ֣י שְׁחַרְחֹ֔רֶת שֶׁשֱּׁזָפַ֖תְנִי הַשָּׁ֑מֶשׁ בְּנֵ֧י אִמִּ֣י נִֽחֲרוּ־בִ֗י שָׂמֻ֙נִי֙ נֹטֵרָ֣ה אֶת־הַכְּרָמִ֔ים כַּרְמִ֥י שֶׁלִּ֖י לֹ֥א נָטָֽרְתִּי׃
הַגִּ֣ידָה לִּ֗י שֶׁ֤אָהֲבָה֙ נַפְשִׁ֔י אֵיכָ֣ה תִרְעֶ֔ה אֵיכָ֖ה תַּרְבִּ֣יץ בַּֽצָּהֳרָ֑יִם שַׁלָּמָ֤ה אֶֽהְיֶה֙ כְּעֹ֣טְיָ֔ה עַ֖ל עֶדְרֵ֥י חֲבֵרֶֽיךָ׃
אִם־לֹ֤א תֵדְעִי֙ לָ֔ךְ הַיָּפָ֖ה בַּנָּשִׁ֑ים צְֽאִי־לָ֞ךְ בְּעִקְבֵ֣י הַצֹּ֗אן וּרְעִי֙ אֶת־גְּדִיֹּתַ֔יִךְ עַ֖ל מִשְׁכְּנ֥וֹת הָרֹעִֽים׃ (ס)
הַשְׁוָאתַת הָאַהֲבָה לִמְלָכוּת
לְסֻסָתִי֙ בְּרִכְבֵ֣י פַרְעֹ֔ה דִּמִּיתִ֖יךְ רַעְיָתִֽי׃
נָאו֤וּ לְחָיַ֙יִךְ֙ בַּתֹּרִ֔ים צַוָּארֵ֖ךְ בַּחֲרוּזִֽים׃
תּוֹרֵ֤י זָהָב֙ נַעֲשֶׂה־לָּ֔ךְ עִ֖ם נְקֻדּ֥וֹת הַכָּֽסֶף׃
עַד־שֶׁ֤הַמֶּ֙לֶךְ֙ בִּמְסִבּ֔וֹ נִרְדִּ֖י נָתַ֥ן רֵיחֽוֹ׃
שירי אהבה ויופי
צְר֨וֹר הַמֹּ֤ר ׀ דּוֹדִי֙ לִ֔י בֵּ֥ין שָׁדַ֖י יָלִֽין׃
אֶשְׁכֹּ֨ל הַכֹּ֤פֶר ׀ דּוֹדִי֙ לִ֔י בְּכַרְמֵ֖י עֵ֥ין גֶּֽדִי׃ (ס)
הִנָּ֤ךְ יָפָה֙ רַעְיָתִ֔י הִנָּ֥ךְ יָפָ֖ה עֵינַ֥יִךְ יוֹנִֽים׃
הִנְּךָ֨ יָפֶ֤ה דוֹדִי֙ אַ֣ף נָעִ֔ים אַף־עַרְשֵׂ֖נוּ רַעֲנָנָֽה׃
תּוֹרֶת הַשִּׁיר עַל הַגְּאוֹן
קֹר֤וֹת בָּתֵּ֙ינוּ֙ אֲרָזִ֔ים רחיטנו [רַהִיטֵ֖נוּ] בְּרוֹתִֽים׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַקְּרָאָה שֶׁל הַפְּסוּקִים הָרִאשׁוֹנִים מֵהַשִּׁיר הַזֶּה, הַמְּתָאֵר אֶת הַקֶּשר בֵּין הָאַהֲבָה לַמְּחַפֶּשֶׁת וְלָעוֹד.
שיר האהבה של שלמה
הקטע פותח בשיר של שלמה המלך. השיר מתאר כמיהה וחיבור עמוק דרך חושים כמו טעם וריח. הכותב מבקש קרבה ואינטימיות עם האהוב, ומדגיש את יופי האהבה והמשיכה אליה, המעוררת אהבה גם בקרב נערות וצדיקים.
קוֹל הַמְּדַבֶּרֶת
הַמְּדַבֶּרֶת מְתַאֲרֶת אֶת מַצָּאתָה הַקָּשָׁה וְאֶת הַמַּעֲמָד הַמְּעֹרְבָּל שֶׁלָּהּ. הִיא מְשַׁלְּבֶת תְּמוּנוֹת שֶׁל טֶבַע וּבְרִיּוּת עִם תּחוּשַׁת עֶצֶב עַל הַשּׁוֹעַע שֶׁלָּהּ מִפְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ וְהַמַּעֲמָד הַחֶבְרָתִי, וּמְבַקֶּשֶׁת מֵאֲהוּבָהּ וּמֵבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם הַבָּעוֹת כּוֹרָה.
הַשְׁוָאתַת הָאַהֲבָה לִמְלָכוּת
הַשִּׁיר מְתָאֵר בִּקְשָׁה לְקַבֵּל עֲדִיּוֹת מִזָּהָב וּכְסֶף, מְשַׁוֶּה אֶת הָאֲהוּבָה לְרַעְיָה בְּמַרְכְבּוֹת פַּרְעֹה, וּמְבַקֵּשׁ שֶׁהַמֶּלֶךְ יַשְׁמַע בְּשִׁירָה זוֹ בְּעֵת יְשִׁיבָתוֹ בְּסַעֲדוֹת הַמַּלְכוּת.
שירי אהבה ויופי
הפסוקים מתארים את הערכת האהוב על מתנות הטבע והריחות, כמו מור וענבים, ומשבחים את יופייה של אהובתו, עיניה כיונים וקולה הנעים. הדובר מבטא חיבור עמוק ונעימות במערכת היחסים ביניהם.
תּוֹרֶת הַשִּׁיר עַל הַגְּאוֹן
הַפֶּסֶק מְתָאֵר בְּשִׁירָה אֶת הַמַּצָּב הַמִּתְפַּרְסֵט בְּבָתֵּי הַשּׁיר. הַבָּתִים מֻתָּאֲרִים כְּעֲנָקִים וּכְעַצֵּי אַרְזִים, וְהַמַּכְכָנִים (הַמִּסְעָדָה) רְחָבִים וּגְדוֹלִים מְאֹד.
הַפְּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ הַאַהֲבָה מִתְבִּטְּאָה בַּדְּרוֹר וּבַמְּחִלָּה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
התנועה של המילה בתוך הפרגודת
״הָא כֵּיצַד? דּוֹחֲקִין וּבוֹלְטִין וְיוֹצְאִין בַּפָּרוֹכֶת, וְנִרְאִין כִּשְׁנֵי דַּדֵּי אִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״צְרוֹר הַמּוֹר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין״.״
הקטע מתוך מסכת יומא עוסק בשאלה כיצד דברי התורה או המצוות נראים לעין ומתפרצים החוצה. חז"ל משתמשים בדימוי ויזואלי חזק כדי לתאר מצב שבו משהו דוחק, בולט ויוצא דרך הפרגודת, כך שניתן לזהות אותו בקלות. הפרשנות כאן מבוססת על דימוי של שני דדאי אישה, כדי להמחיש את הצורה הבולטת של המושא המתואר. המקור משתמש בפסוק משיר השירים, "צְרוֹר הַמּוֹר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין", כדי לתמוך בתיאור הפיזי הזה. הגישה כאן היא להשתמש בשפה ציורית מהמקורות כדי להסביר תופעה של בקיעות ובהירות.
יומא נ״ד א:י׳ ↗הסבר על חומר השערים במקדש
״וְעָלֶיהָ אָמַר שְׁלֹמֹה: ״קוֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים״, אַל תִּיקְרֵי ״בְּרוֹתִים״, אֶלָּא ״בְּרִית יָם״. לְפִיכָךְ, כׇּל הַשְּׁעָרִים שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ נִשְׁתַּנּוּ לִהְיוֹת שֶׁל זָהָב, חוּץ מִשַּׁעֲרֵי״
על הפסוקים הללו אומר שלמה שהקורות של בתינו עשויות מעצי ארז, והרהיטים שלנו עשויים מברותים. חז"ל מסבירים שהמילה "ברוטים" אינה מציינת סוג עץ, אלא מתייחסת לברית הים. לפי פירוש זה, כל השערים שהיו במקדש היו עשויים מזהב, למעט שערי ניקנור שהיו מנחושת. הסיבה לכך ששערי ניקנור היו שונים היא בגלчу מופלא שנעשו בהם נסים. ישנם פרשנים אחרים שטוענים שהנחושת הייתה מוצהבת ולכן נראתה כזהב. רבי אליעזר בן יעקב מפרש שהייתה זו נחושת קלוניתא, שהיא נחושת מבריקה מאוד, שהאירה ממש כמו זהב.
יומא ל״ח א:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
הקשר העמוק והרצון להתקרב
״הביאני המלך חדריו. וגם היום הזה עודנה לי גילה ושמחה אשר נדבקתי בך:״
רש"י מפרש את המשפט "הביאני המלך חדריו" כבקשה של האהובה להתקרב אל המלך אל תוך החדרים הפרטיים שלו. הוא מדגיש שהשאיפה היא ליצירת קרבה אישית ועמוקה יותר בתוך המרחב המשותף. הפרשן מסביר גם את המשמעות של השמחה והגילה המופיעות בפסוק. הוא רואה בחיבור הזה, שבו האהובה "נדבקת" אל המלך, מקור של אושר אמיתי וסיפוק רגשי. לפי גישת רש"י, הטקסט מתאר את השאיפה המופשטת והחזקה של הנפש להתחבר למקור האהבה.
רש״י על שיר השירים 1:4:2 ↗פירוש רש"י על המילה "בין"
״בין שדי. בין שני בדי הארון:״
בפירושו לפסוק זה, רש"י מתמקד במילה "בין" המופיעה בטקסט. הוא מציע שניתן להבין את המילה הזו בשתי דרכים שונות לגבי המיקום או המצב המתואר. הראשונה היא שהמילה מתייחסת למרחק או למרחב שבין שני חלקים של הארון. השנייה היא שהיא מתארת מצב של הפרדה בין שני דברים. רש"י מציג את האפשרויות הללו כקריאה פשוטה של הטקסט המקורי.
רש״י על שיר השירים 1:13:3 ↗התשוקה למשיכה אל המקום
״הפעם הג' משכני. שיצא מבית אביו [ונמשך אחר המקום]:״
אבן עזרא מפרש את הפסוק על ידי הצגת דמות שפרשה מבית אביה. לטענתו, הדבר נובע ממשיכה חזקה אל מקום אחר, דבר הממחיש את עוצמת הרצון והכמיהה המופיעים בטקסט. הפרשן מתמקד בפירוש מוחשי של הפעולה, ורואה בפרידה מבית האב ביטוי למשיכה אל היעד החדש. הוא אינו מציע פרשנות אלגוריתית, אלא מתרכז במשמעות הפיזית של המעשה והתנועה של הדמות.
אבן עזרא על שיר השירים 1:4:4 ↗המשמעות של המור והבשמים
״הפעם הא' צרור המור. י״א כי המור הוא המושק [בערבי] ומלת אריתי ישחית זה הפירוש והוא מן בושם יקר וטעם צרור המור כמו צרור הכסף:״
הפירוש של אבן עזרא מתמקד בזיהוי הצמחים והבשמים המוזכרים בשיר השירים. הוא מסביר כי המור המוזכר בטקסט הוא למעשה המושק, שהוא בושם יקר ובעל ניחוח חזק. לפי גישה זו, התיאור אינו רק ציורי אלא מתאר חומרים ממשיים ובעלי ערך גבוה. אבן עזרא מפרש גם את המילה "אריתי" כביטוי לריח או לטעם של בושם יקר. הוא משווה את צרור המור לצרור הכסף, כדי להדגיש את חשיבותו וערכו של הבשם בטקסט. הפירוש שלו הוא פירוש לשוני ומוחשי, המתמקד בזיהוי המושגים המופיעים בשיר.
אבן עזרא על שיר השירים 1:13:1 ↗