דוד בחר שוב שלושים אלף אנשים מכל ישראל.
וַיֹּ֨סֶף ע֥וֹד דָּוִ֛ד אֶת־כָּל־בָּח֥וּר בְּיִשְׂרָאֵ֖ל שְׁלֹשִׁ֥ים אָֽלֶף׃שמואל ב׳ · פרק ו׳
העלאת ארון הַשֵּׁם לעיר דוד
דוד אוסף את כל ישראל כדי להביא את הארון, אך האירוע בפרץ עזז וביתו של עובד אדום משנים את מסלול ההעברה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל ב׳ ו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
העלאת הארון לעיר דוד
דוד וכל העם שהיה איתו מבני יהודה קמו והלכו כדי להעלות משם את ארון האלוהים, שנקרא בשם יהוה צבאות, אשר הכרובים יושבים עליו.
וַיָּ֣קָם ׀ וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד וְכָל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ מִֽבַּעֲלֵ֖י יְהוּדָ֑ה לְהַעֲל֣וֹת מִשָּׁ֗ם אֵ֚ת אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁר־נִקְרָ֣א שֵׁ֗ם שֵׁ֣ם יְהוָ֧ה צְבָא֛וֹת יֹשֵׁ֥ב הַכְּרֻבִ֖ים עָלָֽיו׃הם הניחו את ארון האלוהים על עגלה חדשה, והעלו אותו מביתו של אבינדב שבגבעה, ועוז ואחיו בני אבינדב היו נוהגים בעגלה החדשה.
וַיַּרְכִּ֜בוּ אֶת־אֲר֤וֹן הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־עֲגָלָ֣ה חֲדָשָׁ֔ה וַיִּשָּׂאֻ֔הוּ מִבֵּ֥ית אֲבִינָדָ֖ב אֲשֶׁ֣ר בַּגִּבְעָ֑ה וְעֻזָּ֣א וְאַחְי֗וֹ בְּנֵי֙ אֲבִ֣ינָדָ֔ב נֹהֲגִ֖ים אֶת־הָעֲגָלָ֥ה חֲדָשָֽׁה׃הם העלו את ארון האלוהים מביתו של אבינדב שבגבעה, ואחיה של העגלה הלך לפני הארון.
וַיִּשָּׂאֻ֗הוּ מִבֵּ֤ית אֲבִֽינָדָב֙ אֲשֶׁ֣ר בַּגִּבְעָ֔ה עִ֖ם אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֑ים וְאַחְי֕וֹ הֹלֵ֖ךְ לִפְנֵ֥י הָאָרֽוֹן׃ה–ח
האירוע בפרץ עזז
דוד וכל בית ישראל חוגגים לפני יהוה עם כל כלי נגינה של עצי ברוש, כינרות, נבלים, תופים, חלילים וצלצלים.
וְדָוִ֣ד ׀ וְכָל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל מְשַֽׂחֲקִים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה בְּכֹ֖ל עֲצֵ֣י בְרוֹשִׁ֑ים וּבְכִנֹּר֤וֹת וּבִנְבָלִים֙ וּבְתֻפִּ֔ים וּבִמְנַֽעַנְעִ֖ים וּֽבְצֶלְצֶלִֽים׃כשהגיעו לזור עזת נקש, עזז הושיט את ידו לארון האלוהים ואחז בו, כי הפרים רעדו.
וַיָּבֹ֖אוּ עַד־גֹּ֣רֶן נָכ֑וֹן וַיִּשְׁלַ֨ח עֻזָּ֜א אֶל־אֲר֤וֹן הָֽאֱלֹהִים֙ וַיֹּ֣אחֶז בּ֔וֹ כִּ֥י שָׁמְט֖וּ הַבָּקָֽר׃הכעס של יהוה על עזז התפרץ, והאל הכה אותו שם על העבירה, והוא מת שם יחד עם ארון האלוהים.
וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהוָה֙ בְּעֻזָּ֔ה וַיַּכֵּ֥הוּ שָׁ֛ם הָאֱלֹהִ֖ים עַל־הַשַּׁ֑ל וַיָּ֣מָת שָׁ֔ם עִ֖ם אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִֽים׃דוד כעס על מה שקרה לעזז בגלל הכעס של יהוה, וקרא למקום הזה פרץ עזז עד היום הזה.
וַיִּ֣חַר לְדָוִ֔ד עַל֩ אֲשֶׁ֨ר פָּרַ֧ץ יְהוָ֛ה פֶּ֖רֶץ בְּעֻזָּ֑ה וַיִּקְרָ֞א לַמָּק֤וֹם הַהוּא֙ פֶּ֣רֶץ עֻזָּ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ט–יב
העברת הארון לבית עובד אדום וחזרתו לעיר דוד
דוד פחד מהשם באותו יום ואמר: איך יבוא אלי ארון השם?
וַיִּרָ֥א דָוִ֛ד אֶת־יְהוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיֹּ֕אמֶר אֵ֛יךְ יָב֥וֹא אֵלַ֖י אֲר֥וֹן יְהוָֽה׃דוד לא רצה להביא אליו את ארון השם אל עיר דוד, ולכן הוא העביר אותו לבית עובד אדום הגתִי.
וְלֹֽא־אָבָ֣ה דָוִ֗ד לְהָסִ֥יר אֵלָ֛יו אֶת־אֲר֥וֹן יְהוָ֖ה עַל־עִ֣יר דָּוִ֑ד וַיַּטֵּ֣הוּ דָוִ֔ד בֵּ֥ית עֹבֵֽד־אֱד֖וֹם הַגִּתִּֽי׃ארון השם ישב בבית עובד אדום הגתי במשך שלושה חודשים, והשם בירך את עובד אדום ואת כל ביתו.
וַיֵּשֶׁב֩ אֲר֨וֹן יְהוָ֜ה בֵּ֣ית עֹבֵ֥ד אֱדֹ֛ם הַגִּתִּ֖י שְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֑ים וַיְבָ֧רֶךְ יְהוָ֛ה אֶת־עֹבֵ֥ד אֱדֹ֖ם וְאֶת־כָּל־בֵּיתֽוֹ׃כשנמסר למלך דוד שהשם בירך את בית עובד אדום ואת כל מה שיש לו בגלל ארון האלוהים, דוד הלך והעלה את ארון האלוהים מבית עובד אדום אל עיר דוד בשמחה.
וַיֻּגַּ֗ד לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִד֮ לֵאמֹר֒ בֵּרַ֣ךְ יְהוָ֗ה אֶת־בֵּ֨ית עֹבֵ֤ד אֱדֹם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֔וֹ בַּעֲב֖וּר אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֑ים וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד וַיַּעַל֩ אֶת־אֲר֨וֹן הָאֱלֹהִ֜ים מִבֵּ֨ית עֹבֵ֥ד אֱדֹ֛ם עִ֥יר דָּוִ֖ד בְּשִׂמְחָֽה׃יג–טז
העלאת ארון הַשֵּׁם לירושלים
כשהנושאים את ארון הַשֵּׁם צעדו שישה צעדים, הם זבחו שור ועגל.
וַיְהִ֗י כִּ֧י צָעֲד֛וּ נֹשְׂאֵ֥י אֲרוֹן־יְהוָ֖ה שִׁשָּׁ֣ה צְעָדִ֑ים וַיִּזְבַּ֥ח שׁ֖וֹר וּמְרִֽיא׃ודוד רוקד בכל כוחו לפני הַשֵּׁם, כשהוא לבוש אពីד מבד.
וְדָוִ֛ד מְכַרְכֵּ֥ר בְּכָל־עֹ֖ז לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְדָוִ֕ד חָג֖וּר אֵפ֥וֹד בָּֽד׃ודוד וכל בית ישראל מעלים את ארון הַשֵּׁם בתרועה ובקול שופר.
וְדָוִד֙ וְכָל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל מַעֲלִ֖ים אֶת־אֲר֣וֹן יְהוָ֑ה בִּתְרוּעָ֖ה וּבְק֥וֹל שׁוֹפָֽר׃כשארון הַשֵּׁם הגיע לעיר דוד, מיכל בת שאול הביטה מהחלון וראתה את המלך דוד רוקד ומתעופף לפני הַשֵּׁם, והיא בזה בלבונה.
וְהָיָה֙ אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה בָּ֖א עִ֣יר דָּוִ֑ד וּמִיכַ֨ל בַּת־שָׁא֜וּל נִשְׁקְפָ֣ה ׀ בְּעַ֣ד הַחַלּ֗וֹן וַתֵּ֨רֶא אֶת־הַמֶּ֤לֶךְ דָּוִד֙ מְפַזֵּ֤ז וּמְכַרְכֵּר֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַתִּ֥בֶז ל֖וֹ בְּלִבָּֽהּ׃יז–כ
הַעֲלַיַּת הָאָרוֹן וּמִפְגָּשׁ דָּוִד וּמִיכַל
הֵם הֵבִיאוּ אֶת אֲרוֹן הַשֵּׁם וְהֶעֱמִידוּ אוֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל שֶׁדָּוִד הֶעִיר לוֹ, וְדָוִד הָעִלָה עֹלֹות וּשְׁלָמִים לִפְנֵי הַשֵּׁם.
וַיָּבִ֜אוּ אֶת־אֲר֣וֹן יְהוָ֗ה וַיַּצִּ֤גוּ אֹתוֹ֙ בִּמְקוֹמ֔וֹ בְּת֣וֹךְ הָאֹ֔הֶל אֲשֶׁ֥ר נָטָה־ל֖וֹ דָּוִ֑ד וַיַּ֨עַל דָּוִ֥ד עֹל֛וֹת לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה וּשְׁלָמִֽים׃דָּוִד סִיים אֶת הַעֲלֹות וְהַשְּׁלָמִים, וּבֵרַךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם הַשֵּׁם צְבָאוֹת.
וַיְכַ֣ל דָּוִ֔ד מֵהַעֲל֥וֹת הָעוֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִ֑ים וַיְבָ֣רֶךְ אֶת־הָעָ֔ם בְּשֵׁ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃הוּא חָלַק לְכָל הָעָם, לְכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל, מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה: לְכָל אֶחָד חַלָּת לֶחֶם אַחַת, אֶשְׁפָּר אֶחָד וְאַשִׁישָׁה אַחַת, וְכָל הָעָם הָלַךְ לְבֵיתוֹ.
וַיְחַלֵּ֨ק לְכָל־הָעָ֜ם לְכָל־הֲמ֣וֹן יִשְׂרָאֵל֮ לְמֵאִ֣ישׁ וְעַד־אִשָּׁה֒ לְאִ֗ישׁ חַלַּ֥ת לֶ֙חֶם֙ אַחַ֔ת וְאֶשְׁפָּ֣ר אֶחָ֔ד וַאֲשִׁישָׁ֖ה אֶחָ֑ת וַיֵּ֥לֶךְ כָּל־הָעָ֖ם אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ׃על המילים
אֶשְׁפָּר וְאַשִׁישָׁה הֵם מִינוֹת מַתָּנוֹת אוֹ מְזוֹנוֹת שֶׁל הַמֶּלֶךְ.
דָּוִד שָׁב לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ, וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל יָצְאָה לִקְרַאת דָּוִד וְאָמְרָה: "מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִתְגַּלָּה הַיּוֹם לְעֵינֵי שִׁפְחוֹת עֲבָדָיו, כְּמוֹ שֶׁמִּתְגַּלֶּה אָדָם פָּשׁוּט?"
וַיָּ֥שָׁב דָּוִ֖ד לְבָרֵ֣ךְ אֶת־בֵּית֑וֹ וַתֵּצֵ֞א מִיכַ֤ל בַּת־שָׁאוּל֙ לִקְרַ֣את דָּוִ֔ד וַתֹּ֗אמֶר מַה־נִּכְבַּ֨ד הַיּ֜וֹם מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר נִגְלָ֤ה הַיּוֹם֙ לְעֵינֵ֨י אַמְה֣וֹת עֲבָדָ֔יו כְּהִגָּל֥וֹת נִגְל֖וֹת אַחַ֥ד הָרֵקִֽים׃כא–כג
תגובתו של דוד למכל
דוד אמר למכל, בפני ה' שבחר בי מאביך ומכל ביתך למנות אותי למלך על עם ה', ששיחקתי לפני ה'.
וַיֹּ֣אמֶר דָּוִד֮ אֶל־מִיכַל֒ לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בָּֽחַר־בִּ֤י מֵֽאָבִיךְ֙ וּמִכָּל־בֵּית֔וֹ לְצַוֺּ֨ת אֹתִ֥י נָגִ֛יד עַל־עַ֥ם יְהוָ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְשִׂחַקְתִּ֖י לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ואם אהיה קל בעיניי יותר מזה, ואהיה נחות ומשפיל, ואצטרך להתבייש מול השפחות שאמרת שאת עםן.
וּנְקַלֹּ֤תִי עוֹד֙ מִזֹּ֔את וְהָיִ֥יתִי שָׁפָ֖ל בְּעֵינָ֑י וְעִם־הָֽאֲמָהוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתְּ עִמָּ֖ם אִכָּבֵֽדָה׃ולמכל בת שאול לא היה ילד עד יום מותה.
וּלְמִיכַל֙ בַּת־שָׁא֔וּל לֹֽא־הָ֥יָה לָ֖הּ יָ֑לֶד עַ֖ד י֥וֹם מוֹתָֽהּ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
העלאת הארון לעיר דוד
וַיֹּ֨סֶף ע֥וֹד דָּוִ֛ד אֶת־כָּל־בָּח֥וּר בְּיִשְׂרָאֵ֖ל שְׁלֹשִׁ֥ים אָֽלֶף׃
וַיָּ֣קָם ׀ וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד וְכָל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ מִֽבַּעֲלֵ֖י יְהוּדָ֑ה לְהַעֲל֣וֹת מִשָּׁ֗ם אֵ֚ת אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁר־נִקְרָ֣א שֵׁ֗ם שֵׁ֣ם יְהוָ֧ה צְבָא֛וֹת יֹשֵׁ֥ב הַכְּרֻבִ֖ים עָלָֽיו׃
וַיַּרְכִּ֜בוּ אֶת־אֲר֤וֹן הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־עֲגָלָ֣ה חֲדָשָׁ֔ה וַיִּשָּׂאֻ֔הוּ מִבֵּ֥ית אֲבִינָדָ֖ב אֲשֶׁ֣ר בַּגִּבְעָ֑ה וְעֻזָּ֣א וְאַחְי֗וֹ בְּנֵי֙ אֲבִ֣ינָדָ֔ב נֹהֲגִ֖ים אֶת־הָעֲגָלָ֥ה חֲדָשָֽׁה׃
וַיִּשָּׂאֻ֗הוּ מִבֵּ֤ית אֲבִֽינָדָב֙ אֲשֶׁ֣ר בַּגִּבְעָ֔ה עִ֖ם אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֑ים וְאַחְי֕וֹ הֹלֵ֖ךְ לִפְנֵ֥י הָאָרֽוֹן׃
ה–ח
האירוע בפרץ עזז
וְדָוִ֣ד ׀ וְכָל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל מְשַֽׂחֲקִים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה בְּכֹ֖ל עֲצֵ֣י בְרוֹשִׁ֑ים וּבְכִנֹּר֤וֹת וּבִנְבָלִים֙ וּבְתֻפִּ֔ים וּבִמְנַֽעַנְעִ֖ים וּֽבְצֶלְצֶלִֽים׃
וַיָּבֹ֖אוּ עַד־גֹּ֣רֶן נָכ֑וֹן וַיִּשְׁלַ֨ח עֻזָּ֜א אֶל־אֲר֤וֹן הָֽאֱלֹהִים֙ וַיֹּ֣אחֶז בּ֔וֹ כִּ֥י שָׁמְט֖וּ הַבָּקָֽר׃
וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהוָה֙ בְּעֻזָּ֔ה וַיַּכֵּ֥הוּ שָׁ֛ם הָאֱלֹהִ֖ים עַל־הַשַּׁ֑ל וַיָּ֣מָת שָׁ֔ם עִ֖ם אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִֽים׃
וַיִּ֣חַר לְדָוִ֔ד עַל֩ אֲשֶׁ֨ר פָּרַ֧ץ יְהוָ֛ה פֶּ֖רֶץ בְּעֻזָּ֑ה וַיִּקְרָ֞א לַמָּק֤וֹם הַהוּא֙ פֶּ֣רֶץ עֻזָּ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
ט–יב
העברת הארון לבית עובד אדום וחזרתו לעיר דוד
וַיִּרָ֥א דָוִ֛ד אֶת־יְהוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיֹּ֕אמֶר אֵ֛יךְ יָב֥וֹא אֵלַ֖י אֲר֥וֹן יְהוָֽה׃
וְלֹֽא־אָבָ֣ה דָוִ֗ד לְהָסִ֥יר אֵלָ֛יו אֶת־אֲר֥וֹן יְהוָ֖ה עַל־עִ֣יר דָּוִ֑ד וַיַּטֵּ֣הוּ דָוִ֔ד בֵּ֥ית עֹבֵֽד־אֱד֖וֹם הַגִּתִּֽי׃
וַיֵּשֶׁב֩ אֲר֨וֹן יְהוָ֜ה בֵּ֣ית עֹבֵ֥ד אֱדֹ֛ם הַגִּתִּ֖י שְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֑ים וַיְבָ֧רֶךְ יְהוָ֛ה אֶת־עֹבֵ֥ד אֱדֹ֖ם וְאֶת־כָּל־בֵּיתֽוֹ׃
וַיֻּגַּ֗ד לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִד֮ לֵאמֹר֒ בֵּרַ֣ךְ יְהוָ֗ה אֶת־בֵּ֨ית עֹבֵ֤ד אֱדֹם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֔וֹ בַּעֲב֖וּר אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֑ים וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד וַיַּעַל֩ אֶת־אֲר֨וֹן הָאֱלֹהִ֜ים מִבֵּ֨ית עֹבֵ֥ד אֱדֹ֛ם עִ֥יר דָּוִ֖ד בְּשִׂמְחָֽה׃
יג–טז
העלאת ארון הַשֵּׁם לירושלים
וַיְהִ֗י כִּ֧י צָעֲד֛וּ נֹשְׂאֵ֥י אֲרוֹן־יְהוָ֖ה שִׁשָּׁ֣ה צְעָדִ֑ים וַיִּזְבַּ֥ח שׁ֖וֹר וּמְרִֽיא׃
וְדָוִ֛ד מְכַרְכֵּ֥ר בְּכָל־עֹ֖ז לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְדָוִ֕ד חָג֖וּר אֵפ֥וֹד בָּֽד׃
וְדָוִד֙ וְכָל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל מַעֲלִ֖ים אֶת־אֲר֣וֹן יְהוָ֑ה בִּתְרוּעָ֖ה וּבְק֥וֹל שׁוֹפָֽר׃
וְהָיָה֙ אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה בָּ֖א עִ֣יר דָּוִ֑ד וּמִיכַ֨ל בַּת־שָׁא֜וּל נִשְׁקְפָ֣ה ׀ בְּעַ֣ד הַחַלּ֗וֹן וַתֵּ֨רֶא אֶת־הַמֶּ֤לֶךְ דָּוִד֙ מְפַזֵּ֤ז וּמְכַרְכֵּר֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַתִּ֥בֶז ל֖וֹ בְּלִבָּֽהּ׃
יז–כ
הַעֲלַיַּת הָאָרוֹן וּמִפְגָּשׁ דָּוִד וּמִיכַל
וַיָּבִ֜אוּ אֶת־אֲר֣וֹן יְהוָ֗ה וַיַּצִּ֤גוּ אֹתוֹ֙ בִּמְקוֹמ֔וֹ בְּת֣וֹךְ הָאֹ֔הֶל אֲשֶׁ֥ר נָטָה־ל֖וֹ דָּוִ֑ד וַיַּ֨עַל דָּוִ֥ד עֹל֛וֹת לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה וּשְׁלָמִֽים׃
וַיְכַ֣ל דָּוִ֔ד מֵהַעֲל֥וֹת הָעוֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִ֑ים וַיְבָ֣רֶךְ אֶת־הָעָ֔ם בְּשֵׁ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
וַיְחַלֵּ֨ק לְכָל־הָעָ֜ם לְכָל־הֲמ֣וֹן יִשְׂרָאֵל֮ לְמֵאִ֣ישׁ וְעַד־אִשָּׁה֒ לְאִ֗ישׁ חַלַּ֥ת לֶ֙חֶם֙ אַחַ֔ת וְאֶשְׁפָּ֣ר אֶחָ֔ד וַאֲשִׁישָׁ֖ה אֶחָ֑ת וַיֵּ֥לֶךְ כָּל־הָעָ֖ם אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ׃
וַיָּ֥שָׁב דָּוִ֖ד לְבָרֵ֣ךְ אֶת־בֵּית֑וֹ וַתֵּצֵ֞א מִיכַ֤ל בַּת־שָׁאוּל֙ לִקְרַ֣את דָּוִ֔ד וַתֹּ֗אמֶר מַה־נִּכְבַּ֨ד הַיּ֜וֹם מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר נִגְלָ֤ה הַיּוֹם֙ לְעֵינֵ֨י אַמְה֣וֹת עֲבָדָ֔יו כְּהִגָּל֥וֹת נִגְל֖וֹת אַחַ֥ד הָרֵקִֽים׃
כא–כג
תגובתו של דוד למכל
וַיֹּ֣אמֶר דָּוִד֮ אֶל־מִיכַל֒ לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בָּֽחַר־בִּ֤י מֵֽאָבִיךְ֙ וּמִכָּל־בֵּית֔וֹ לְצַוֺּ֨ת אֹתִ֥י נָגִ֛יד עַל־עַ֥ם יְהוָ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְשִׂחַקְתִּ֖י לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃
וּנְקַלֹּ֤תִי עוֹד֙ מִזֹּ֔את וְהָיִ֥יתִי שָׁפָ֖ל בְּעֵינָ֑י וְעִם־הָֽאֲמָהוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתְּ עִמָּ֖ם אִכָּבֵֽדָה׃
וּלְמִיכַל֙ בַּת־שָׁא֔וּל לֹֽא־הָ֥יָה לָ֖הּ יָ֑לֶד עַ֖ד י֥וֹם מוֹתָֽהּ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את ניסיונות דוד להעביר את ארון הַשֵּׁם לירושלים, את התקרית בפרץ עזז, ואת השמחה והמחלוקת סביב מעשה דוד.
פסוקים א–ד
העלאת הארון לעיר דוד
דוד בוחר שלושים אלף אנשים מישראל ויוצא עם בני יהודה להעביר את ארון האלוהים. הארון מונח על עגלה חדשה שיוצאת מביתו של אבינדב שבגבעה, בראשות בני אבינדב, עוז ואחיו.
פסוקים ה–ח
האירוע בפרץ עזז
דוד וכל עם ישראל חוגגים בשמחה עם כלי נגינה תוך כדי הובלת ארון האלוהים. במהלך המסע, עזז הושיט יד לארון כדי למנוע נפילתו, אך בגלל רעידת הפרים הוא נכה על ידי האל ומת. דוד כעס על האירוע וקרא למקום הזה פרץ עזז.
פסוקים ט–יב
העברת הארון לבית עובד אדום וחזרתו לעיר דוד
דוד פוחד מהשם ומחליט להעביר את הארון לבית עובד אדום הגתי. לאחר שלושה חודשים, כשהוא שומע שבית עובד אדום התברך בזכות הארון, הוא מעלה את ארון האלוהים לשמחה לעיר דוד.
פסוקים יג–טז
העלאת ארון הַשֵּׁם לירושלים
הארון מובא לעיר דוד בליווי זבחים, תרועות ושופר. דוד רוקד לפני הַשֵּׁם בבגד בד, דבר שגורם למיכל בבוז בלבָה כשהיא צופה בו מהחלון.
פסוקים יז–כ
הַעֲלַיַּת הָאָרוֹן וּמִפְגָּשׁ דָּוִד וּמִיכַל
דָּוִד מֵבִיא אֶת אֲרוֹן הַשֵּׁם לְאָהֶל שֶׁהֶעִיר לוֹ. הוּא מַקְרִיב קָרְבָּן וּמְחַלֵּק מַתָּנוֹת לְכָל הָעָם וּמְבָרֵךְ אוֹתוֹ. בְּעֵת שֶׁדָּוִד שָׁב לְבֵיתוֹ, מִיכַל בַּת שָׁאוּל יוֹצֵאת לִקְרָתוֹ וּמְבַקֶּרֶת בְּלֹשׁוֹן לְעֵצָה אֶת הַהִתְגַּלּוּת הַמְּלָכִית שֶׁלּוֹ.
פסוקים כא–כג
תגובתו של דוד למכל
דוד עונה למכל על לעג hers, ומסביר שהוא שיחק לפני ה' מתוך שמחה על בחירתו כמלך על ישראל. הוא מודיע שהיא יכולה להשפיל אותו יותר, אך הוא יתבייש מול השפחות. הפרק מסתיים בציון העובדה שלמכל לא נולד ילד עד מותה.
הפרק מסתיים בתיאור המחלוקת בין דוד למיכל על ריקודו לפני הַשֵּׁם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
חֶכְמַת אֲחִיתוֹפֶל וּמִסְפֵּר הַחַיָּלִים שֶׁל דָּוִד
״אֲחִיתוֹפֶל אָדָם גּיבּוֹר בַּתּוֹרָה הָיָה. כָּתוּב וַיּוֹסֶף עוֹד דָּוִד אֶת כָּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁלשִׁים אָלֶף. רִבִּי בְּרֶכְיָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא. תִּשְׁעִים אֶלֶף זְקֵינִים״
הַתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי, בְּסֵפֶר סַנֶדְרִין, מְבַטֵּל אֶת הַכְּתִיבָה בַּתַּלְמוּד עַל הַכְּכָבוֹת וְהַחַיָּלִים שֶׁל דָּוִד. הַמַּקְבִּיל תַּלְמוּדִי, בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא, מְסַבֵּל כְּאוּנָה שֶׁכְּאִלּוּ הַמִּסְפָּר "שְׁלֹשִׁים אֶלֶף" מְצַמְצֵם אֶת הַכְּבוֹד הַמִּתְיַתֵּר שֶׁל דָּוִד. הוּא מְסַבֵּל כְּאִלּוּ הַמִּסְפָּר הַמְּתַקָּן הוּא תִּשְׁעִים אֶלֶף זְקֵנִים, וְהַכְּתִיבָה "עוֹד תַּלְתִּין" מְסַבֵּלִים כְּאִלּוּ כְּבָר הִתְחִילוּ לִסְפֹּר אֶת הַתַּלְתִּין הַנֶּעֱלָמִים. הַתַּלְמוּד מְצַיֵּן גַּם אֶת אֲחִיתוֹפֶל, שֶׁהָיָה אִישׁ חָכָם וּגִבּוֹר בַּתּוֹרָה. בְּעֵת הַעֲלַיַת הָאָרוֹן עַל הָעֲגָלָה, דָּוִד שָׁאַל אֶת אֲחִיתוֹפֶל מַה קָּרָה לָאָרוֹן, וְאֲחִיתוֹפֶל הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחָכְמָתוֹ. הַמְּפָרֵשִׁים, כְּמוֹ רַבִּי חֲנִינָה וְרַבִּי מָנָא, דּוֹנִים בְּפֵרוּשׁ הַמִּסְפָּר שֶׁל הַשּׁוֹר וְהַמְּרִיא שֶׁנִּשְׁבְּחוּ בַּדֶּרֶךְ. הַתַּלְמוּד מַצִּיב אֶת הַמַּעֲשֶׂה כְּמַדְרִישׁ עַל הַחֲמִירוּת שֶׁל הַקֹּדֶשׁ וְעַל הַצְּרָכִים הַמְּדֻיָּקִים שֶׁל עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ.
תלמוד ירושלמי סנהדרין י׳:ב׳:כ׳ ↗שבעים זקנים וסוד הבחירה
״אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אוֹהֵב טְהָר לֵב, חֵן שְׂפָתָיו רֵעֵהוּ מֶלֶךְ (משלי כב, יא). לָמָּה לֹא אָמַר, אֶסְפָה שִׁבְעִים אֲנָשִׁים.״
בַּמִּדְרָשׁ הַמּוּצָג בְּמִדְרָשׁ תַּנְחוּמָא, נִלְמֶד עַל הַמִּבְחָרָה בְּשבעִים זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּל הַקְדָּמָה לַמִּלָּה "אֶסְפָּה לִי" בִּבְחירַת הַזְּקֵנִים, וְהוּא מַסְבִּיר כְּלִילָה אַחַת: הַזְּקֵנִים הָיוּ שבעִים אֲנָשִׁים מְיֻחָדִים, הַמְּדַמְּיִים אֶת הַסַּנְהֶדְרִין. הַמִּדְרָשׁ מְקַשֵּׁר אוֹתָם לַמַּעֲמָד הַמְּיֻחָד שֶׁל הַמּוֹשֶׁה וְהָאָהֲרֹן וְגַם לַמַּעֲמָד הַמִּתְמַלְמֵל שֶׁל הַשֵּׁם כְּאִישׁ מִלְחָמָה. הַמִּדְרָשׁ מְצִיעַ הֶסְבֵּר כְּבָר לְעִנְיַן הַזְּכִיּוּת שֶׁל הַזְּקֵנִים לַעֲמֹד לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה. הוּא מְצַיֵּן כְּבָר אֶת הַסַּכָּנָה שֶׁהָיְתָה לַזְּקֵנִים בְּעֵת הַמַּעֲמָד בְּהַר סִינַי, כְּשֶׁהֵקֵלוּ בְּרֹאשָׁם כְּמוֹ נָדָב וְאַבִּיהוּ. לְעַיַן הַמִּדְרָשׁ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִצִּיל אוֹתָם בָּעֵת הַזֹּאת בִּגְלַל חֲבִיבוּת הַתּוֹרָה, אַךְ לְאַחַר זְמַן הַסַּכָּנָה הִגִּיעָה גַּם אֲלֵיהֶם בְּגֶרֶם הַתַּאֲוָה לַחֶמְרָה בַּמִּקְדָּשׁ.
מדרש תנחומא, בהעלותך ט״ז:א׳ ↗בעקבות המפרשים
הבאת ארון הַשֵּׁם לעיר דוד
״כי שמטו הבקר. כי שמטוהו הבקר ונענעוהו, וכן תרגם יונתן: ארי מרגוהי תוריא ; כמו שמתרגם (דברים יט ה): ונדחה ידו בגרזן, ותתמריג ידיה בפרזלא:״
פרק זה מתאר את המאמץ להעביר את ארון הַשֵּׁם מבית אביינר אל ירושלים. התהליך מתחיל בבניית עגלה חדשה והבאת הארון בקרבת עגלה של אביינר. עם זאת, האירוע כולל גם סכנה ושינוי פתאומי במהלך הנסיעה. רש"י מסביר את המילה "שמטו" בהקשר של הפרה שנגעה בארון, וטוען שהפרה לא רק נגעה אלא גם נענעה או הניעה את הארון. לפי פירוש זה, הפגיעה הייתה פעילה יותר ממה שנראה במבט ראשון.
רש״י על שמואל ב׳ 6:6:1 ↗ההבדל בין סוגי הפירות
״אשישה אחת. גרבא דחמרא (שם):״
בפסוק זה, רש"י מתייחס למילה "גרבא" המתוארת כסוג של פרי או ירק. הוא מסביר שמדובר בגרבא שהיא חמרא, כלומר סוג מסוים של פרי אדום. הפירוש של רש"י הוא פרשנות קצרה המנסה להגדיר מונח שנשאר לא ברור במקצועות השונים. רש"י משתמש בשיטה של הגדרת המילה באמצעות מילה נרדפת או תיאור צבע כדי להבהיר את הכוונה המקורית.
רש״י על שמואל ב׳ 6:19:2 ↗העברת ארון הברית ומה שקרה בדרך
״וישלח עוזה. הושיט את ידו:״
בפרק זה אנו קוראים על הניסיון להעביר את ארון הברית אל ירושלים. דוד אוסף אנשים והחליט להעלות את הארון בעגלה חדשה. עם זאת, במהלך הדרך אירעה תקלה בבית של עבדו עוזה, שנגע בארון ומת במקום. האירוע גרם לדוד לעצור את הנסיעה ולשים את הארון בבית עבדו עבדושי. המפרש מצודת דוד מסביר את הפועל "וישלח" כפעולה של הושטת יד. לפי דבריו, הכוונה היא ששטיה עוזה הושיט את ידו כדי להחזיק את הארון. ההסבר מתמקד בפעולה הפיזית שגרמה למגע בארון, מבלי להוסיף פרשנות על כוונת הלב של עוזה.
מצודת דוד על שמואל ב׳ 6:6:1 ↗העלאת ארון הברית לירושלים
״במקומו. במקום שהכין לו, והוא בתוך האהל וגו׳:״
בפרק זה אנו קוראים על המעבר של ארון הברית אל עיר דוד. דוד אוסף חיילים ונושא את הארון על עגלה חדשה. בדרך, כשהעגלה נתקלה בשור, עזת אדם נחגר ומת. בעקבות כך, דוד עוצר את הארון בבית אביינדב, אך לאחר מכן מחליט להביאו לירושלים בכבוד רב. העם חוגג ומקריב קרבנות, ודוד רוקד לפני הַשֵּׁם בכל כוחו. הניגוד בין כבוד הארון לבין הפחד מהעוצמה שלו בולט מאוד בטקסט. המצודת דוד, על פי פירושו בפרק זה, מסביר כי המיקום שבו הניח דוד את הארון היה במקום שהכין לו מראש, כלומר בתוך האוהל. המפרש מתמקד בדיוק הלשוני של המקום שבו הועמד הארון. הגישה שלו היא קלאסית, שואפת להבהיר את המשמעות המילולית של הפעולה בתוך ההקשר המקורי של הטקסט.
מצודת דוד על שמואל ב׳ 6:17:1 ↗