כל שבטי ישראל באו אל דוד בחברון ואמרו: אנחנו עצמך ובשריך.
וַיָּבֹ֜אוּ כָּל־שִׁבְטֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־דָּוִ֖ד חֶבְר֑וֹנָה וַיֹּאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר הִנְנ֛וּ עַצְמְךָ֥ וּֽבְשָׂרְךָ֖ אֲנָֽחְנוּ׃שמואל ב׳ · פרק ה׳
דוד מוכתר למלך על ישראל וכיבוש ירושלים
כל שבטי ישראל מתאספים לדוד, כיבוש מצורת ירושלים והתמודדות עם הפלשתים
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל ב׳ ה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
דוד מוכתר למלך על ישראל
גם אתמול וגם שלשום, כששאול היה מלך עלינו, אתה זה שהוצאת והבאת את ישראל. ה' אמר לך שתהיה רועה את עמי ישראל ותהיה שר על ישראל.
גַּם־אֶתְמ֣וֹל גַּם־שִׁלְשׁ֗וֹם בִּהְי֨וֹת שָׁא֥וּל מֶ֙לֶךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אַתָּ֗ה הייתה [הָיִ֛יתָ] מוציא [הַמּוֹצִ֥יא] והמבי [וְהַמֵּבִ֖יא] אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה לְךָ֗ אַתָּ֨ה תִרְעֶ֤ה אֶת־עַמִּי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאַתָּ֛ה תִּהְיֶ֥ה לְנָגִ֖יד עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃כל זקני ישראל באו אל המלך בחברון, ודוד המלך כרת איתם ברית בחברון לפני ה'. ואז משחו את דוד למלך על ישראל.
וַ֠יָּבֹאוּ כָּל־זִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ חֶבְר֔וֹנָה וַיִּכְרֹ֣ת לָהֶם֩ הַמֶּ֨לֶךְ דָּוִ֥ד בְּרִ֛ית בְּחֶבְר֖וֹן לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּמְשְׁח֧וּ אֶת־דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)דוד היה בן שלושים שנה כשהתחיל למלוך, ומלך ארבעים שנה.
בֶּן־שְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֛ה דָּוִ֖ד בְּמָלְכ֑וֹ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה מָלָֽךְ׃עליית דוד לירושלים
בחברון הוא מלך על יהודה שבע שנים ושישה חודשים, ובירושלים הוא מלך על כל ישראל ויהודה שלושים ושלוש שנים.
בְּחֶבְרוֹן֙ מָלַ֣ךְ עַל־יְהוּדָ֔ה שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים וְשִׁשָּׁ֣ה חֳדָשִׁ֑ים וּבִירוּשָׁלִַ֣ם מָלַ֗ךְ שְׁלֹשִׁ֤ים וְשָׁלֹשׁ֙ שָׁנָ֔ה עַ֥ל כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל וִיהוּדָֽה׃המלך ואנשיו הלכו לירושלים אל היבוסים שגרים בארץ, והם אמרו לדוד: "אל תבוא לכאן, אלא אם כן יוציאו אותך העיוורים והפסחים". הם אמרו שדוד לא יבוא לכאן.
וַיֵּ֨לֶךְ הַמֶּ֤לֶךְ וַֽאֲנָשָׁיו֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם אֶל־הַיְבֻסִ֖י יוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ וַיֹּ֨אמֶר לְדָוִ֤ד לֵאמֹר֙ לֹא־תָב֣וֹא הֵ֔נָּה כִּ֣י אִם־הֱסִֽירְךָ֗ הַעִוְרִ֤ים וְהַפִּסְחִים֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־יָב֥וֹא דָוִ֖ד הֵֽנָּה׃דוד כבש את מצודת ציון, שהיא עיר דוד.
וַיִּלְכֹּ֣ד דָּוִ֔ד אֵ֖ת מְצֻדַ֣ת צִיּ֑וֹן הִ֖יא עִ֥יר דָּוִֽד׃באותו יום דוד אמר שכל מי שפוגע ביבוסים ובתנור, וגם בפסחים ובעיוורים, הם שונאי נפש של דוד. לכן יגידו: "עיוור ופסח, לא יבוא הביתה".
וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּל־מַכֵּ֤ה יְבֻסִי֙ וְיִגַּ֣ע בַּצִּנּ֔וֹר וְאֶת־הַפִּסְחִים֙ וְאֶת־הַ֣עִוְרִ֔ים שנאו [שְׂנֻאֵ֖י] נֶ֣פֶשׁ דָּוִ֑ד עַל־כֵּן֙ יֹֽאמְר֔וּ עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ לֹ֥א יָב֖וֹא אֶל־הַבָּֽיִת׃דוד מכה מלך ובינוי ירושלים
דוד ישב במצודה וקרא לה עיר דוד, ודוד בנה סביבה מהמילוא ומהבית.
וַיֵּ֤שֶׁב דָּוִד֙ בַּמְּצֻדָ֔ה וַיִּקְרָא־לָ֖הּ עִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּ֤בֶן דָּוִד֙ סָבִ֔יב מִן־הַמִּלּ֖וֹא וָבָֽיְתָה׃ודוד הלך והתעצם, והשם אלוהי צבאות היה עמו.
וַיֵּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד הָל֣וֹךְ וְגָד֑וֹל וַיהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י צְבָא֖וֹת עִמּֽוֹ׃ (פ)חירם, מלך צור, שלח שגרירים לדוד עם עצי ארז, נפחי עץ ונפחי אבן, והם בנו בית לדוד.
וַ֠יִּשְׁלַח חִירָ֨ם מֶֽלֶךְ־צֹ֥ר מַלְאָכִים֮ אֶל־דָּוִד֒ וַעֲצֵ֣י אֲרָזִ֔ים וְחָרָשֵׁ֣י עֵ֔ץ וְחָֽרָשֵׁ֖י אֶ֣בֶן קִ֑יר וַיִּבְנֽוּ־בַ֖יִת לְדָוִֽד׃ודוד ידע שהשם הכין אותו למלוך על ישראל, ושהממלכה שלו הוקמה למען עם ישראל.
וַיֵּ֣דַע דָּוִ֔ד כִּֽי־הֱכִינ֧וֹ יְהוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכִי֙ נִשֵּׂ֣א מַמְלַכְתּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)המשפחה של דוד בירושלים
דוד לקח עוד פילגשים ונשים מירושלים אחרי שהגיע מחברון. גם לו נולדו עוד בנים ובנות.
וַיִּקַּח֩ דָּוִ֨ד ע֜וֹד פִּֽלַגְשִׁ֤ים וְנָשִׁים֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם אַחֲרֵ֖י בֹּא֣וֹ מֵחֶבְר֑וֹן וַיִּוָּ֥לְדוּ ע֛וֹד לְדָוִ֖ד בָּנִ֥ים וּבָנֽוֹת׃אלו שמות הילדים שלו בירושלים: שמע, שובב, נתן ושלמה.
וְאֵ֗לֶּה שְׁמ֛וֹת הַיִּלֹּדִ֥ים ל֖וֹ בִּירוּשָׁלִָ֑ם שַׁמּ֣וּעַ וְשׁוֹבָ֔ב וְנָתָ֖ן וּשְׁלֹמֹֽה׃הוא בחר גם את אלישוע, נפג, יפיע.
וְיִבְחָ֥ר וֶאֱלִישׁ֖וּעַ וְנֶ֥פֶג וְיָפִֽיעַ׃וגם את אלישמע, אלידע ואליפלט.
וֶאֱלִישָׁמָ֥ע וְאֶלְיָדָ֖ע וֶאֱלִיפָֽלֶט׃ (פ)דוד מנצח את הפלישתים בבעל פרצים
הפלישתים שמעו שדוד נמשח מלך על ישראל, ולכן כל הפלישתים עלו כדי לחפש את דוד. דוד שמע על כך וירד למצודה.
וַיִּשְׁמְע֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים כִּי־מָשְׁח֨וּ אֶת־דָּוִ֤ד לְמֶ֙לֶךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּעֲל֥וּ כָל־פְּלִשְׁתִּ֖ים לְבַקֵּ֣שׁ אֶת־דָּוִ֑ד וַיִּשְׁמַ֣ע דָּוִ֔ד וַיֵּ֖רֶד אֶל־הַמְּצוּדָֽה׃הפלישתים באו, והם עמדו בעמק רפאים.
וּפְלִשְׁתִּ֖ים בָּ֑אוּ וַיִּנָּטְשׁ֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃דוד שאל את ה' ואמר: האם אעלה אל הפלישתים? האם תמסור אותם ליד? ה' ענה לדוד: תעלה, כי אני נותן את הפלישתים בידך.
וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽיהוָה֙ לֵאמֹ֔ר הַאֶֽעֱלֶה֙ אֶל־פְּלִשְׁתִּ֔ים הֲתִתְּנֵ֖ם בְּיָדִ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־דָּוִד֙ עֲלֵ֔ה כִּֽי־נָתֹ֥ן אֶתֵּ֛ן אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖ים בְּיָדֶֽךָ׃דוד הגיע אל בעל פרצים והכה אותם שם. דוד אמר: ה' פרץ את אויביי לפניי כמו פרץ מים, ולכן קראו למקום הזה בעל פרצים.
וַיָּבֹ֨א דָוִ֥ד בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֮ וַיַּכֵּ֣ם שָׁ֣ם דָּוִד֒ וַיֹּ֕אמֶר פָּרַ֨ץ יְהוָ֧ה אֶת־אֹיְבַ֛י לְפָנַ֖י כְּפֶ֣רֶץ מָ֑יִם עַל־כֵּ֗ן קָרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בַּ֥עַל פְּרָצִֽים׃הַהַנְחָאָה לְהִלָּחֵם בַּפְּלִשְׁתִּים
הם השאירו שם את הנשק שלהם, ודוד ואנשיו לקחו אותו.
וַיַּעַזְבוּ־שָׁ֖ם אֶת־עֲצַבֵּיהֶ֑ם וַיִּשָּׂאֵ֥ם דָּוִ֖ד וַאֲנָשָֽׁיו׃ (פ)הפלשתים עלו שוב למלחמה, והם נטשו את עמק רפאים.
וַיֹּסִ֥פוּ ע֛וֹד פְּלִשְׁתִּ֖ים לַֽעֲל֑וֹת וַיִּנָּֽטְשׁ֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃דוד שאל את ה' ואמר לו: אל תעלה חלוף אחריהם, אלא תבוא עליהם מלפנים בבכאים.
וַיִּשְׁאַ֤ל דָּוִד֙ בַּֽיהוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר לֹ֣א תַעֲלֶ֑ה הָסֵב֙ אֶל־אַ֣חֲרֵיהֶ֔ם וּבָ֥אתָ לָהֶ֖ם מִמּ֥וּל בְּכָאִֽים׃כשתישמע את קול צעדיה בראשות הבכאים, אז תפעל, כי אז יצא ה' לפניך להכות במחנה הפלשתים.
וִ֠יהִי בשמעך [כְּֽשָׁמְעֲךָ֞] אֶת־ק֧וֹל צְעָדָ֛ה בְּרָאשֵׁ֥י הַבְּכָאִ֖ים אָ֣ז תֶּחֱרָ֑ץ כִּ֣י אָ֗ז יָצָ֤א יְהוָה֙ לְפָנֶ֔יךָ לְהַכּ֖וֹת בְּמַחֲנֵ֥ה פְלִשְׁתִּֽים׃דָּוִד מַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּים
דָּוִד עָשָׂה כְּמוֹ שֶׁצִוָּה אוֹתוֹ הַשֵּׁם, וְהוּא הִכָּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּים מִגֶּבַע עַד לְהַגִּיעַ לְבֹאֲכָה גָּזֶר.
וַיַּ֤עַשׂ דָּוִד֙ כֵּ֔ן כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יְהוָ֑ה וַיַּךְ֙ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֔ים מִגֶּ֖בַע עַד־בֹּאֲךָ֥ גָֽזֶר׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
דוד מוכתר למלך על ישראל
וַיָּבֹ֜אוּ כָּל־שִׁבְטֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־דָּוִ֖ד חֶבְר֑וֹנָה וַיֹּאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר הִנְנ֛וּ עַצְמְךָ֥ וּֽבְשָׂרְךָ֖ אֲנָֽחְנוּ׃
גַּם־אֶתְמ֣וֹל גַּם־שִׁלְשׁ֗וֹם בִּהְי֨וֹת שָׁא֥וּל מֶ֙לֶךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אַתָּ֗ה הייתה [הָיִ֛יתָ] מוציא [הַמּוֹצִ֥יא] והמבי [וְהַמֵּבִ֖יא] אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה לְךָ֗ אַתָּ֨ה תִרְעֶ֤ה אֶת־עַמִּי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאַתָּ֛ה תִּהְיֶ֥ה לְנָגִ֖יד עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃
וַ֠יָּבֹאוּ כָּל־זִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ חֶבְר֔וֹנָה וַיִּכְרֹ֣ת לָהֶם֩ הַמֶּ֨לֶךְ דָּוִ֥ד בְּרִ֛ית בְּחֶבְר֖וֹן לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּמְשְׁח֧וּ אֶת־דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
בֶּן־שְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֛ה דָּוִ֖ד בְּמָלְכ֑וֹ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה מָלָֽךְ׃
עליית דוד לירושלים
בְּחֶבְרוֹן֙ מָלַ֣ךְ עַל־יְהוּדָ֔ה שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים וְשִׁשָּׁ֣ה חֳדָשִׁ֑ים וּבִירוּשָׁלִַ֣ם מָלַ֗ךְ שְׁלֹשִׁ֤ים וְשָׁלֹשׁ֙ שָׁנָ֔ה עַ֥ל כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל וִיהוּדָֽה׃
וַיֵּ֨לֶךְ הַמֶּ֤לֶךְ וַֽאֲנָשָׁיו֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם אֶל־הַיְבֻסִ֖י יוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ וַיֹּ֨אמֶר לְדָוִ֤ד לֵאמֹר֙ לֹא־תָב֣וֹא הֵ֔נָּה כִּ֣י אִם־הֱסִֽירְךָ֗ הַעִוְרִ֤ים וְהַפִּסְחִים֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־יָב֥וֹא דָוִ֖ד הֵֽנָּה׃
וַיִּלְכֹּ֣ד דָּוִ֔ד אֵ֖ת מְצֻדַ֣ת צִיּ֑וֹן הִ֖יא עִ֥יר דָּוִֽד׃
וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּל־מַכֵּ֤ה יְבֻסִי֙ וְיִגַּ֣ע בַּצִּנּ֔וֹר וְאֶת־הַפִּסְחִים֙ וְאֶת־הַ֣עִוְרִ֔ים שנאו [שְׂנֻאֵ֖י] נֶ֣פֶשׁ דָּוִ֑ד עַל־כֵּן֙ יֹֽאמְר֔וּ עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ לֹ֥א יָב֖וֹא אֶל־הַבָּֽיִת׃
דוד מכה מלך ובינוי ירושלים
וַיֵּ֤שֶׁב דָּוִד֙ בַּמְּצֻדָ֔ה וַיִּקְרָא־לָ֖הּ עִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּ֤בֶן דָּוִד֙ סָבִ֔יב מִן־הַמִּלּ֖וֹא וָבָֽיְתָה׃
וַיֵּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד הָל֣וֹךְ וְגָד֑וֹל וַיהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י צְבָא֖וֹת עִמּֽוֹ׃ (פ)
וַ֠יִּשְׁלַח חִירָ֨ם מֶֽלֶךְ־צֹ֥ר מַלְאָכִים֮ אֶל־דָּוִד֒ וַעֲצֵ֣י אֲרָזִ֔ים וְחָרָשֵׁ֣י עֵ֔ץ וְחָֽרָשֵׁ֖י אֶ֣בֶן קִ֑יר וַיִּבְנֽוּ־בַ֖יִת לְדָוִֽד׃
וַיֵּ֣דַע דָּוִ֔ד כִּֽי־הֱכִינ֧וֹ יְהוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכִי֙ נִשֵּׂ֣א מַמְלַכְתּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
המשפחה של דוד בירושלים
וַיִּקַּח֩ דָּוִ֨ד ע֜וֹד פִּֽלַגְשִׁ֤ים וְנָשִׁים֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם אַחֲרֵ֖י בֹּא֣וֹ מֵחֶבְר֑וֹן וַיִּוָּ֥לְדוּ ע֛וֹד לְדָוִ֖ד בָּנִ֥ים וּבָנֽוֹת׃
וְאֵ֗לֶּה שְׁמ֛וֹת הַיִּלֹּדִ֥ים ל֖וֹ בִּירוּשָׁלִָ֑ם שַׁמּ֣וּעַ וְשׁוֹבָ֔ב וְנָתָ֖ן וּשְׁלֹמֹֽה׃
וְיִבְחָ֥ר וֶאֱלִישׁ֖וּעַ וְנֶ֥פֶג וְיָפִֽיעַ׃
וֶאֱלִישָׁמָ֥ע וְאֶלְיָדָ֖ע וֶאֱלִיפָֽלֶט׃ (פ)
דוד מנצח את הפלישתים בבעל פרצים
וַיִּשְׁמְע֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים כִּי־מָשְׁח֨וּ אֶת־דָּוִ֤ד לְמֶ֙לֶךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּעֲל֥וּ כָל־פְּלִשְׁתִּ֖ים לְבַקֵּ֣שׁ אֶת־דָּוִ֑ד וַיִּשְׁמַ֣ע דָּוִ֔ד וַיֵּ֖רֶד אֶל־הַמְּצוּדָֽה׃
וּפְלִשְׁתִּ֖ים בָּ֑אוּ וַיִּנָּטְשׁ֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃
וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽיהוָה֙ לֵאמֹ֔ר הַאֶֽעֱלֶה֙ אֶל־פְּלִשְׁתִּ֔ים הֲתִתְּנֵ֖ם בְּיָדִ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־דָּוִד֙ עֲלֵ֔ה כִּֽי־נָתֹ֥ן אֶתֵּ֛ן אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖ים בְּיָדֶֽךָ׃
וַיָּבֹ֨א דָוִ֥ד בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֮ וַיַּכֵּ֣ם שָׁ֣ם דָּוִד֒ וַיֹּ֕אמֶר פָּרַ֨ץ יְהוָ֧ה אֶת־אֹיְבַ֛י לְפָנַ֖י כְּפֶ֣רֶץ מָ֑יִם עַל־כֵּ֗ן קָרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בַּ֥עַל פְּרָצִֽים׃
הַהַנְחָאָה לְהִלָּחֵם בַּפְּלִשְׁתִּים
וַיַּעַזְבוּ־שָׁ֖ם אֶת־עֲצַבֵּיהֶ֑ם וַיִּשָּׂאֵ֥ם דָּוִ֖ד וַאֲנָשָֽׁיו׃ (פ)
וַיֹּסִ֥פוּ ע֛וֹד פְּלִשְׁתִּ֖ים לַֽעֲל֑וֹת וַיִּנָּֽטְשׁ֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃
וַיִּשְׁאַ֤ל דָּוִד֙ בַּֽיהוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר לֹ֣א תַעֲלֶ֑ה הָסֵב֙ אֶל־אַ֣חֲרֵיהֶ֔ם וּבָ֥אתָ לָהֶ֖ם מִמּ֥וּל בְּכָאִֽים׃
וִ֠יהִי בשמעך [כְּֽשָׁמְעֲךָ֞] אֶת־ק֧וֹל צְעָדָ֛ה בְּרָאשֵׁ֥י הַבְּכָאִ֖ים אָ֣ז תֶּחֱרָ֑ץ כִּ֣י אָ֗ז יָצָ֤א יְהוָה֙ לְפָנֶ֔יךָ לְהַכּ֖וֹת בְּמַחֲנֵ֥ה פְלִשְׁתִּֽים׃
דָּוִד מַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּים
וַיַּ֤עַשׂ דָּוִד֙ כֵּ֔ן כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יְהוָ֑ה וַיַּךְ֙ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֔ים מִגֶּ֖בַע עַד־בֹּאֲךָ֥ גָֽזֶר׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את עלייתו של דוד למלוכה על כל ישראל, את כיבוש ירושלים ואת ניצחונותיו על הפלשתים.
דוד מוכתר למלך על ישראל
כל שבטי ישראל מתאספים בחברון ומצהירים על נאמנותם לדוד. הם מכירים בתפקידו שהוביל את העם בתקופת שאול ומבקשים ממנו למלוך. דוד כורת ברית עם הזקנים ומוכתר למלך, ומשך תקופת מלכותו ארבעים שנה.
עליית דוד לירושלים
דוד מלך ביהודה שבע שנים ושלושה חודשים, ולאחר מכן מלך בירשלים על כל ישראל במשך שלושים ושלוש שנים. למרות התנגדות היבוסים, דוד כבש את מצודת ציון והפך את ירושלים לעיר המלוכה שלו.
דוד מכה מלך ובינוי ירושלים
דוד מתבסס במצודה וקובע שם את עיר דוד. ככל שדוד מתחזק, השם מלווה אותו. מלך צור שולח עזרה בבנייה הכוללת עצי ארז ואומנים, ודוד מבין שהשם הכין אותו למלוך על ישראל למען העם.
המשפחה של דוד בירושלים
לאחר בואו לירושלים, דוד מוסיף לנשים ולפילגשים נוספות. בפרק זה מפורטים שמות הבנים החדשים שנולדו לו בעיר ירושלים, לאחר שהשתקע במעמדו החדש.
דוד מנצח את הפלישתים בבעל פרצים
לאחר שדוד נמשח מלך על ישראל, הפלישתים עלו כדי לתקוף אותו. דוד פנה לה' בבקשת הדרכה, וקיבל רשות להילחם. בסופו של דבר, דוד ניצח את הפלישתים בעמק רפאים וקרא למקום בעל פרצים בגלל הניצחון המהיר.
הַהַנְחָאָה לְהִלָּחֵם בַּפְּלִשְׁתִּים
אַחֲרֵי שֶׁדָּוִד לָקַח אֶת הַנֶּשֶׁק הַנִּשְׁאַר בָּעֵמֶק, הַפְּלִשְׁתִּים חָזְרוּ לַמִּלְחָמָה. דָּוִד שָׁאַל אֶת הַשֵּׁם אֵיךְ לְפָעוֹת, וְהַשֵּׁם הִנְחָה אוֹתוֹ לְבֹא מִלְּפָנֶיהֶם בְּאסטרטַגְיָה מְסֻיֶּמֶת כְּשֶׁיִּשָּׁמַע קוֹל הַצְּעָדִים.
דָּוִד מַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּים
דָּוִד פוֹעֵל כְּפִי צִוּוּי הַשֵּׁם וּמַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּים. הַמִּלְחָמָה הִסְתּוֹםָה בְּנִצָּחוֹן רַחָב, מִגֶּבַע וְעַד בֹּאֲכָה גָּזֶר.
הפרק מסתיים בניצחון דוד על הפלשתים לאחר שהתייעץ עם הַשֵּׁם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ההבדל בין נשים לפילגשים
״וְהָכְתִיב: ״וַיִּקַּח דָּוִד עוֹד פִּלַגְשִׁים וְנָשִׁים בִּירוּשָׁלַיִם״? לְמַלּוֹיֵי שְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה. מַאי ״נָשִׁים״ וּמַאי ״פִּלַגְשִׁים״? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: נָשִׁים – בִּכְתוּבָּה וּבְקִידּוּשִׁין, פִּלַגְשִׁים –״
בפרשתנו מופיע המשפט שדוד לקח עוד נשים ופילגשים בירושלים. הגמרא במסכת סנהדרין מפרשת את ההבדל בין שתי המילים הללו. לפי רב, המילה "נשים" מתייחסת לנשים שהתקדשו דרך מעשה הכתובה והקידושין. לעומת זאת, המילה "פילגשים" מתייחסת לנשים שהיו בקשר ללא מעמד של כתובה או קידושין. הפרשנות הזו מבוססת על דברי רב בתוך דברי חז"ל, והיא מנסה להסביר את הפירוט המדויק של הטקסט המקראי. חשוב לציין שזוהי פרשנות של רב יודה המביא את דעת רב, ואין זו המסקנה היחידה שהייתה קיימת בפרשנות התורנית.
סנהדרין כ״א א:י״ז ↗הַשִּׁנּוּי בַּשֵּׁם כְּמַשְׁלָח לַמַּעֲשִׂים
״וישמע יתרו מה שמועה שמע ובא: ר' יהושע אומר מלחמת עמלק שמע ובא שכן היא כתובה בצדה שנ' (י"ז י"ג) ויחלש יהושע את עמלק: ר'״
בְּקֶצֶת הַמִּקְצָע, הַמִּקְצָע הַזֶּה מְסַפֵּר עַל הַשְּׁמִיעוֹת שֶׁהוֹלִיכוּ אֶת יִתְרוֹ וְאֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. הַמִּקְצָע מְבִיא אֶת הַמַּסֹּרֶת מִן הַמִּכְלִיתָה דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוחַי, הַמְּפַרֵּט אֵיךְ הַמַעֲשִׂים הַנַּאִים שֶׁל הַדְּמוּיוֹת הַקּוֹדְמוֹת הַשִּׁנּוּ אֶת שְׁמוֹתֵיהֶם. נִמְצָא שֶׁהַשֵּׁם מַעֲנִיק אֹתִיּוֹת נוֹסָפוֹת לְכָךְ שֶׁעָשׂוּ מַעֲשִׂים טוֹבִים, כְּמוֹ בְּמִקְרֵי יִתְרוֹ, אַבְרָהָם, שָׂרָה וּיְהוֹשׁוּעַ. מִקְצָע זֶה מַרְכִּיז בְּקֶרֶן הַנִּצָּחוֹן וּבְהַשְּׁמִיעוֹת הַמְּפַרְסְמוֹת אֶת גְּבוּרוֹת הַשֵּׁם. הַמַּסֹּרֶת מְצַייֶנת שֶׁיִתְרוֹ שָׁמַע עַל מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק וְעַל מַתַּן תּוֹרָה, וְאַף עַל קְרִיאַת יְמֵי הַסֶּפֶל עַל יְהוֹשׁוּעַ. הַמַּבָּט הַמּקְצָע מַעֲרִיךְ אֶת הַקֶּצֶת הַקִּידוּשׁ שֶׁל הַשֵּׁם בָּעוֹלָם, אַךְ מַזְהִיר גַּם מִן הַשִּׁנּוּי בַּשֵּׁם שֶׁנּוֹתָן לַכּוֹחוֹת הָרָעוֹת, כְּמוֹ בְּמִקְרֵי עֶפְרוֹן וְיֻנְדָב.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי י״ח:א׳ ↗בעקבות המפרשים
המלכת דוד והכבוש של ירושלים
״העורים והפסחים. הם עבודת כוכבים שלהם:״
הפרק מתאר את המעבר של דוד למלוכה על כל ישראל. כל השבטים באים אליו בחיברון, מביאים איתם את הברית ובוחרים בו למלך. דוד כובש את ירושלים ומבסס שם את עיר המלוכה. הוא מתחזק וגדל, והשם מלווה אותו בכל דרכיו. הטקסט מביא את תיאור המלחמה בירוסלם ובשבטי האםוריים. רש"י מפרש את המילה "העורים" כקבוצה שעיסוקה היה עבודת כוכבים. הפירוש מציע הקשר לעבודות זרות שהיו קיימות באזור ירושלים באותה תקופה.
רש״י על שמואל ב׳ 5:6:3 ↗דוד מלך על כל ישראל והניצחון על פלשתים
״כפרץ מים. כמים הפורצים גדודי השפה:״
בפרק זה אנו רואים את דוד הופך למלך על כל שבטי ישראל. כל השבטים באים אליו לא חנוך את המלוכה, אחרי שדוד ניצח את שאול וסיים את תקופת הפירוד. לאחר מכן דוד תוקף את הפלשתים, ובהתערבות אלו מופיעים המנהיגים פלשתים הגדולים. דוד פועל לפי הדרכת הַשֵּׁם, ובו התבטא כמים הפורצים גדודי שפה. רש"י, במפרשו על פסוק עשרים, מסביר את עוצמת הניצחון של דוד. הוא משווה את התפרצות דוד ואת הניצחון המוחלט שלו על פלשתים למים שפורצים בעוצמה בין גדות הנהר. לפי רש"י, הניצחון היה כל כך גדול ומהיר, עד שהאויבים לא יכלו לעמוד מול הזרם המשתלט של דוד.
רש״י על שמואל ב׳ 5:20:2 ↗הכיבוש של ירושלים והיחס ליבוסי
״אל היבוסי. כי בני יהודה ובני בנימן לא הורישום מאז:״
הפרק מתאר את המעבר של דוד למלכות על כל ישראל ואת כיבוש ירושלים מידי היבוסי. דוד תופס את המבצר וקורא לו "עיר דוד". זהו רגע מכריע שבו המרכז החדש של הממלכה מבוסס. המצודת דוד מסביר שבחלק מהשטח, בני יהודה ובני בנימין לא קיבלו נחלה מהיבוסי. לפי פירוש זה, הכיבוש של ירושלים היה הכרחי כי האזור הזה לא היה שייך לירושה של שבטי ישראל כפי שהיה אמור להיות.
מצודת דוד על שמואל ב׳ 5:6:1 ↗התקנת דוד למלך על כל ישראל
״כפרץ מים. רצה לומר: פתאום, כמים שוטפים פורצים הגדר:״
הפרק מתאר את המעבר של דוד מהנהגת שבט יהודה למלוכה על כל שבטי ישראל. כל ישראל התאספו בחיברון וקבעו את דוד למלך, כפי שהיה מוסכם עם אבותיו. דוד קיבל את הכוח ופתח בכיבוש ירושלם, עיר הירקון, שהפכה למרכז הממלכה. הפרק מדגיש את ההצלחה המדינית והצבאית של דוד ואת התחזקות מעמדו לפני אויביו. בפסוק עשרים מופיע תיאור הכנסה של דוד למלוכה כמי שפורץ כמו מים. המצודת דוד מסביר שפסוק זה מתאר פעולה פתאומית וחדה, בדומה לזרם מים שפורץ ושובר את הגדר. הפירוש מדגיש את עוצמת השינוי ואת מהירות התפתחות הממלכה תחת הנהגת דוד.
מצודת דוד על שמואל ב׳ 5:20:2 ↗