בנו של שאול שמע שאבנר מת בחברון, ואז כוחותיו נחלשו וכל ישראל נבהלו.
וַיִּשְׁמַ֣ע בֶּן־שָׁא֗וּל כִּ֣י מֵ֤ת אַבְנֵר֙ בְּחֶבְר֔וֹן וַיִּרְפּ֖וּ יָדָ֑יו וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל נִבְהָֽלוּ׃שמואל ב׳ · פרק ד׳
התפרקות כוחו של בית שאול
המשך המלחמה בין בית דוד לבית שאול, מותו של בֹּשֶׁת ודיווחי הרצח.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל ב׳ ד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
התפרקות כוחו של בית שאול
שני אנשים היו מפקדי יחידות אצל בן שאול; אחד נקרא בענה והשני רכב, שניהם בני רימון הבראתי מנחם בנימין, כי גם בבראות נחשבו כבנימין.
וּשְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֣ים שָׂרֵֽי־גְדוּדִ֣ים הָי֪וּ בֶן־שָׁא֟וּל שֵׁם֩ הָאֶחָ֨ד בַּֽעֲנָ֜ה וְשֵׁ֧ם הַשֵּׁנִ֣י רֵכָ֗ב בְּנֵ֛י רִמּ֥וֹן הַבְּאֶֽרֹתִ֖י מִבְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן כִּ֚י גַּם־בְּאֵר֔וֹת תֵּחָשֵׁ֖ב עַל־בִּנְיָמִֽן׃אנשי הבראות ברחו לגת, והם גרים שם עד היום הזה.
וַיִּבְרְח֥וּ הַבְּאֵרֹתִ֖ים גִּתָּ֑יְמָה וַֽיִּהְיוּ־שָׁ֣ם גָּרִ֔ים עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (ס)יהונתן בן שאול היה בן חמש שנים כשהגיעה הבשורה לשאול ויהונתן מיזרעאל. אמו נלחצה וברחה, ובמהרה בבמתה ברחה והיא נפלה ונתקעה בצעדיה, ושמה מפיבשת.
וְלִיהֽוֹנָתָן֙ בֶּן־שָׁא֔וּל בֵּ֖ן נְכֵ֣ה רַגְלָ֑יִם בֶּן־חָמֵ֣שׁ שָׁנִ֣ים הָיָ֡ה בְּבֹ֣א שְׁמֻעַת֩ שָׁא֨וּל וִיהֽוֹנָתָ֜ן מִֽיִּזְרְעֶ֗אל וַתִּשָּׂאֵ֤הוּ אֹֽמַנְתּוֹ֙ וַתָּנֹ֔ס וַיְהִ֞י בְּחָפְזָ֥הּ לָנ֛וּס וַיִּפֹּ֥ל וַיִּפָּסֵ֖חַ וּשְׁמ֥וֹ מְפִיבֹֽשֶׁת׃ה–ח
מותו של איש בֹּשֶׁת
בני רימון הבערות נסעו על רכב ועל פרד, ובזמן החום של היום הם הגיעו לביתו של איש בֹּשֶׁת.
וַיֵּ֨לְכ֜וּ בְּנֵֽי־רִמּ֤וֹן הַבְּאֵֽרֹתִי֙ רֵכָ֣ב וּבַעֲנָ֔ה וַיָּבֹ֙אוּ֙ כְּחֹ֣ם הַיּ֔וֹם אֶל־בֵּ֖ית אִ֣ישׁ בֹּ֑שֶׁת וְה֣וּא שֹׁכֵ֔ב אֵ֖ת מִשְׁכַּ֥ב הַֽצָּהֳרָֽיִם׃בדיוק אז, בזמן שאנשים שנכנסו הביתה לאסוף חיטה עברו לידו, והכו אותו בכתף. האח, שהיה על הרכב ועל הפרד, הצליח לברוח.
וְ֠הֵנָּה בָּ֜אוּ עַד־תּ֤וֹךְ הַבַּ֙יִת֙ לֹקְחֵ֣י חִטִּ֔ים וַיַּכֻּ֖הוּ אֶל־הַחֹ֑מֶשׁ וְרֵכָ֛ב וּבַעֲנָ֥ה אָחִ֖יו נִמְלָֽטוּ׃הם נכנסו לבית, כשהוא שוכב על מיטתו בחדר השינה שלו, והכו אותו עד שמת. הם ניתקו את ראשו, לקחו את הראש והלכו בדרך המדבר כל הלילה.
וַיָּבֹ֣אוּ הַבַּ֗יִת וְהֽוּא־שֹׁכֵ֤ב עַל־מִטָּתוֹ֙ בַּחֲדַ֣ר מִשְׁכָּב֔וֹ וַיַּכֻּ֙הוּ֙ וַיְמִתֻ֔הוּ וַיָּסִ֖ירוּ אֶת־רֹאשׁ֑וֹ וַיִּקְחוּ֙ אֶת־רֹאשׁ֔וֹ וַיֵּֽלְכ֛וּ דֶּ֥רֶךְ הָעֲרָבָ֖ה כָּל־הַלָּֽיְלָה׃הם הביאו את ראש איש בֹּשֶׁת לחברון אל דוד המלך ואמרו לו: "הנה ראש איש בֹּשֶׁת בן שאול, האויב שלך, שרצה בנשמתך. הַשֵּׁם נתן לאדוני המלך נקמה היום משאול ומזרעו".
וַ֠יָּבִאוּ אֶת־רֹ֨אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת אֶל־דָּוִד֮ חֶבְרוֹן֒ וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ הִנֵּֽה־רֹ֣אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֗שֶׁת בֶּן־שָׁאוּל֙ אֹֽיִבְךָ֔ אֲשֶׁ֥ר בִּקֵּ֖שׁ אֶת־נַפְשֶׁ֑ךָ וַיִּתֵּ֣ן יְ֠הוָה לַֽאדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ נְקָמוֹת֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה מִשָּׁא֖וּל וּמִזַּרְעֽוֹ׃ (ס)ט–יב
הדיווח על מות שאול ופעולת דוד
דוד ענה לרכב ולבענה, אחי בני רימון הבית-באר, ואמר להם: חי אלוקים שגאל את נפשי מכל צרה.
וַיַּ֨עַן דָּוִ֜ד אֶת־רֵכָ֣ב ׀ וְאֶת־בַּעֲנָ֣ה אָחִ֗יו בְּנֵ֛י רִמּ֥וֹן הַבְּאֵֽרֹתִ֖י וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֑ם חַי־יְהוָ֕ה אֲשֶׁר־פָּדָ֥ה אֶת־נַפְשִׁ֖י מִכָּל־צָרָֽה׃כי מי שדיווח לי אמר: הנה שאול מת, והוא פעל כמי שמביא בשורה בעיניו, אז תפסתי אותו והרגתי אותו בציקלאג, כדי להביא לו את הבשורה.
כִּ֣י הַמַּגִּיד֩ לִ֨י לֵאמֹ֜ר הִנֵּה־מֵ֣ת שָׁא֗וּל וְהֽוּא־הָיָ֤ה כִמְבַשֵּׂר֙ בְּעֵינָ֔יו וָאֹחֲזָ֣ה ב֔וֹ וָאֶהְרְגֵ֖הוּ בְּצִֽקְלָ֑ג אֲשֶׁ֥ר לְתִתִּי־ל֖וֹ בְּשֹׂרָֽה׃בנוסף, אנשים רעים הרגו אדם צדיק בביתו על מיטת השינה, ועכשיו, האם לא אחפש את הדם שלו מידכם ואשמיד אתכם מהארץ?
אַ֞ף כִּֽי־אֲנָשִׁ֣ים רְשָׁעִ֗ים הָרְג֧וּ אֶת־אִישׁ־צַדִּ֛יק בְּבֵית֖וֹ עַל־מִשְׁכָּב֑וֹ וְעַתָּ֗ה הֲל֨וֹא אֲבַקֵּ֤שׁ אֶת־דָּמוֹ֙ מִיֶּדְכֶ֔ם וּבִעַרְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מִן־הָאָֽרֶץ׃דוד ציווה על הנערים, והם הרגו אותו וחתכו את ידיו ואת רגליו ותלו אותם על הבריכה בחברון, וגם את הראש של האיש המלוכלך לקחו, וקברו אותו בקבר אבנר בחברון.
וַיְצַו֩ דָּוִ֨ד אֶת־הַנְּעָרִ֜ים וַיַּהַרְג֗וּם וַֽיְקַצְּצ֤וּ אֶת־יְדֵיהֶם֙ וְאֶת־רַגְלֵיהֶ֔ם וַיִּתְל֥וּ עַל־הַבְּרֵכָ֖ה בְּחֶבְר֑וֹן וְאֵ֨ת רֹ֤אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֙שֶׁת֙ לָקָ֔חוּ וַיִּקְבְּר֥וּ בְקֶֽבֶר־אַבְנֵ֖ר בְּחֶבְרֽוֹן׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
התפרקות כוחו של בית שאול
וַיִּשְׁמַ֣ע בֶּן־שָׁא֗וּל כִּ֣י מֵ֤ת אַבְנֵר֙ בְּחֶבְר֔וֹן וַיִּרְפּ֖וּ יָדָ֑יו וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל נִבְהָֽלוּ׃
וּשְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֣ים שָׂרֵֽי־גְדוּדִ֣ים הָי֪וּ בֶן־שָׁא֟וּל שֵׁם֩ הָאֶחָ֨ד בַּֽעֲנָ֜ה וְשֵׁ֧ם הַשֵּׁנִ֣י רֵכָ֗ב בְּנֵ֛י רִמּ֥וֹן הַבְּאֶֽרֹתִ֖י מִבְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן כִּ֚י גַּם־בְּאֵר֔וֹת תֵּחָשֵׁ֖ב עַל־בִּנְיָמִֽן׃
וַיִּבְרְח֥וּ הַבְּאֵרֹתִ֖ים גִּתָּ֑יְמָה וַֽיִּהְיוּ־שָׁ֣ם גָּרִ֔ים עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (ס)
וְלִיהֽוֹנָתָן֙ בֶּן־שָׁא֔וּל בֵּ֖ן נְכֵ֣ה רַגְלָ֑יִם בֶּן־חָמֵ֣שׁ שָׁנִ֣ים הָיָ֡ה בְּבֹ֣א שְׁמֻעַת֩ שָׁא֨וּל וִיהֽוֹנָתָ֜ן מִֽיִּזְרְעֶ֗אל וַתִּשָּׂאֵ֤הוּ אֹֽמַנְתּוֹ֙ וַתָּנֹ֔ס וַיְהִ֞י בְּחָפְזָ֥הּ לָנ֛וּס וַיִּפֹּ֥ל וַיִּפָּסֵ֖חַ וּשְׁמ֥וֹ מְפִיבֹֽשֶׁת׃
ה–ח
מותו של איש בֹּשֶׁת
וַיֵּ֨לְכ֜וּ בְּנֵֽי־רִמּ֤וֹן הַבְּאֵֽרֹתִי֙ רֵכָ֣ב וּבַעֲנָ֔ה וַיָּבֹ֙אוּ֙ כְּחֹ֣ם הַיּ֔וֹם אֶל־בֵּ֖ית אִ֣ישׁ בֹּ֑שֶׁת וְה֣וּא שֹׁכֵ֔ב אֵ֖ת מִשְׁכַּ֥ב הַֽצָּהֳרָֽיִם׃
וְ֠הֵנָּה בָּ֜אוּ עַד־תּ֤וֹךְ הַבַּ֙יִת֙ לֹקְחֵ֣י חִטִּ֔ים וַיַּכֻּ֖הוּ אֶל־הַחֹ֑מֶשׁ וְרֵכָ֛ב וּבַעֲנָ֥ה אָחִ֖יו נִמְלָֽטוּ׃
וַיָּבֹ֣אוּ הַבַּ֗יִת וְהֽוּא־שֹׁכֵ֤ב עַל־מִטָּתוֹ֙ בַּחֲדַ֣ר מִשְׁכָּב֔וֹ וַיַּכֻּ֙הוּ֙ וַיְמִתֻ֔הוּ וַיָּסִ֖ירוּ אֶת־רֹאשׁ֑וֹ וַיִּקְחוּ֙ אֶת־רֹאשׁ֔וֹ וַיֵּֽלְכ֛וּ דֶּ֥רֶךְ הָעֲרָבָ֖ה כָּל־הַלָּֽיְלָה׃
וַ֠יָּבִאוּ אֶת־רֹ֨אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת אֶל־דָּוִד֮ חֶבְרוֹן֒ וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ הִנֵּֽה־רֹ֣אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֗שֶׁת בֶּן־שָׁאוּל֙ אֹֽיִבְךָ֔ אֲשֶׁ֥ר בִּקֵּ֖שׁ אֶת־נַפְשֶׁ֑ךָ וַיִּתֵּ֣ן יְ֠הוָה לַֽאדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ נְקָמוֹת֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה מִשָּׁא֖וּל וּמִזַּרְעֽוֹ׃ (ס)
ט–יב
הדיווח על מות שאול ופעולת דוד
וַיַּ֨עַן דָּוִ֜ד אֶת־רֵכָ֣ב ׀ וְאֶת־בַּעֲנָ֣ה אָחִ֗יו בְּנֵ֛י רִמּ֥וֹן הַבְּאֵֽרֹתִ֖י וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֑ם חַי־יְהוָ֕ה אֲשֶׁר־פָּדָ֥ה אֶת־נַפְשִׁ֖י מִכָּל־צָרָֽה׃
כִּ֣י הַמַּגִּיד֩ לִ֨י לֵאמֹ֜ר הִנֵּה־מֵ֣ת שָׁא֗וּל וְהֽוּא־הָיָ֤ה כִמְבַשֵּׂר֙ בְּעֵינָ֔יו וָאֹחֲזָ֣ה ב֔וֹ וָאֶהְרְגֵ֖הוּ בְּצִֽקְלָ֑ג אֲשֶׁ֥ר לְתִתִּי־ל֖וֹ בְּשֹׂרָֽה׃
אַ֞ף כִּֽי־אֲנָשִׁ֣ים רְשָׁעִ֗ים הָרְג֧וּ אֶת־אִישׁ־צַדִּ֛יק בְּבֵית֖וֹ עַל־מִשְׁכָּב֑וֹ וְעַתָּ֗ה הֲל֨וֹא אֲבַקֵּ֤שׁ אֶת־דָּמוֹ֙ מִיֶּדְכֶ֔ם וּבִעַרְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מִן־הָאָֽרֶץ׃
וַיְצַו֩ דָּוִ֨ד אֶת־הַנְּעָרִ֜ים וַיַּהַרְג֗וּם וַֽיְקַצְּצ֤וּ אֶת־יְדֵיהֶם֙ וְאֶת־רַגְלֵיהֶ֔ם וַיִּתְל֥וּ עַל־הַבְּרֵכָ֖ה בְּחֶבְר֑וֹן וְאֵ֨ת רֹ֤אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֙שֶׁת֙ לָקָ֔חוּ וַיִּקְבְּר֥וּ בְקֶֽבֶר־אַבְנֵ֖ר בְּחֶבְרֽוֹן׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את קריסת שלטון בית שאול, את מותו של בנו בֹּשֶׁת ואת התגובה לדוח הבשורה על מות המלך.
פסוקים א–ד
התפרקות כוחו של בית שאול
הפרק מתאר את התגובה למות אבנר, שגרם להיחלשות כוחותיו של בן שאול. הוא מפרט את זהות מפקדי היחידות משבט בנימין שברחו לגת, ומתאר את תגובת אמו של יהונתן בבוא הבשורה על מות אבנר.
פסוקים ה–ח
מותו של איש בֹּשֶׁת
בני רימון הבערות מגיעים לביתו של איש בֹּשֶׁת בשעת צהריים. הם הורגים אותו בביתו, מנתקים את ראשו ומביאים אותו לדוד המלך בחברון, תוך שהם מציגים זאת כנקמה אלוהית בבית שאול.
פסוקים ט–יב
הדיווח על מות שאול ופעולת דוד
אחד מבני רימון הבית-באר מדווח לדוד על מותו של שאול ועל רצח איש צדיק בביתו. דוד מגיב בכעס, מצווה על הרגת המדווח וחלק מלווייתו, ועל חיתוך גופתו ותליית חלקיה בחברון, וקבורת הראש בקבר אבנר.
הפרק מסתיים בביצוע פעולת הרצח של בֹּשֶׁת והעברת ראשו לדוד.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הקשר בין העולמות: השתקפות של מעל בתוך מה שמתחת
״דבר אחר: ויקחו לי תרומה רבי ברכיה פתח: (ד"ה א כט): לך ה' הגדולה והגבורה וגו', כי כל בשמים ובארץ. אתה מוצא, כל מה שברא״
בפרשנות זו על פסוקי התורה, רבי ברכיה מסביר כי כל מה שבורא הקדוש ברוך הוא ברא בשמיים, ברא גם כאן בארץ. הוא מראה כי ישנה התאמה מדויקת וקשר בלתי ניתן להפרדה בין המציאות העליונה למציאות התחתונה. כל דבר רוחני ונעלה בעולמות העליונים משתקף בדבר מוחשי וגשמי בעולמנו. הדבר נלמד מתוך השוואות בין דוגמאות שונות: העננים והערפל בשמיים משתקפים במפגש משה עם הערפל ובמקום השכינה; הכרובים והשרפים המעלה הם ההשראה לכרובים ולעצים בתוך המשכן; ואפילו הכוח של צבאות השמים משתקף במנהיגות של שרי גדודים עלי אדמות. לפי גישה זו, העולם הזה הוא המקום שבו הכוח האלוקי הופך למעשה וליש", ומטרת הקשר היא שהעולם התחתון יהיה משכן לבורא.
שמות רבה ל״ג:ד׳ ↗הַשֶּׁלֶל הַמְּסֻבֵּךְ וְהַהֲשלֵכות הַדּוֹמִינוֹת
״כי תצא למלחמה וגו' ושבית שביו (דברים כא י). שנו רבותינו מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, וראית בשביה אשת יפת תאר [וגו'] וגלחה א״
בְּמִדְרָשׁ תַּנְחוּמָא בּוֹבֵר, מְבִיאִים אֶת הַקֶּצֶת הַמִּצְוָה וְהָעֲבֵרָה. הַמְדleרָשׁ מְסַבֵּל אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל דָּוִד עִם מַעֲכָה בַּת תַּלְמִי, וּמַסְקִים מִמֶּנּוּ שֶׁמַּעֲשֶׂה אֶחָד מְשַׁנֶּה אֶת הַעָתִיד. הַמְדְרָשׁ מְצַיֵּן כְּבָר בְּדָוִד שֶׁהַחֶפֶץ בַּשֶּׁלֶל הַמְּסֻבֵּךְ הֵבִיא אֶת הַמְּרִיבָה בַּבַּיִת וְאֶת הַמִּלְחָמוֹת שֶׁהוֹבִילוּ לְמָוֶת רַבִּים. הַמְדְרָשׁ מְבִיאֵת הַקְרָיָה שֶׁעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, וְגַם מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה. הַמַּעֲטֶה הַמִּדְרָשִׁי מַסְבִּיר שֶׁהַתּוֹרָה מְקַצֶּרֶת אֶת הַדֶּרֶךְ לְעַבְרָה, אַךְ כְּשֶׁמְּבַקְּשִׁים לְקַיֵּם מִצְוָה, הַתּוֹרָה מְבִיאָה בְּרָכָה וְהַרְחָבָה. הַתַּמְצִיתוּת שֶׁבַּמִּדְרָשׁ מְבִירָא אֶת הַקֶּשֶׁר הַמַּתְמִיד שֶׁל הַמַּעֲשִׂים הַמּוּסָרִיִּים עַל הַמְּצִיאוּת הַהִיסְטֹרִית.
תנחומא בובר, כי תצא א׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
בריחת הבארתים לאחר מות שאול
״ויברחו הבארתים. כשמת שאול, שעזבו בני ישראל הערים שסביבות פלשתים, כמו שאמור למעלה, אז ברחו הבארותים:״
הפסוק מתאר את המצב המשתנה בערים שסביב ארץ פלשת לאחר מות שאול. כשהכוח המרכזי של ישראל נחלש, תושבי עיר הבאר נאלצו לברוח ממקומם. המעמד הזה מראה כיצד חוסר היציבות המדינית השפיע גם על האוכלוסייה בערים הגבוליות. רש"י מסביר שהבריחה של הבארתים קרתה ספציפית בעקבות מותו של שאול. לפי פירושו, כשהכוח הישראלי שעזב את הערים הסמוכות לפלשת נחלש, התושבים הרגישו חוסר ביטחון וברחו. רש"י מתמקד בקשר הישיר בין נפילת המנהיג לבין חוסר היציבות בערים הגבוליות.
רש״י על שמואל ב׳ 4:3:1 ↗השכר על הבשורה המפתיעה
״לתתי לו בשורה. אשר דימה לשמחני, למען תתי לו שכר בשורתו:״
הפרק מתאר את ההשלכות של מותו של אבנר ואת המתרחש בבית של איזבל בגינוי של דוד. רש"י מסביר את המניע של האיש שהגיע להודיע לדוד על מותו של אבנר. לפי פירושו, האיש בחר להודיע את החדשות לדוד כי הוא רצה לשמח אותו, ובתמורה לזה הוא ציפה לקבל שכר על הבשורה הטובה. הפרשן מדגיש כאן את המטרה האישית של הבשר, אך לא מציע הסבר אחר למניעיו מלבד רצון השכר. הגישה כאן מתמקדת בחיבור שבין החדשות לבין התגמול שהאיש ביקש עבורן.
רש״י על שמואל ב׳ 4:10:1 ↗הבריחה של רעיה בן בenschיה
״ויברחו. ברחו מאז, ולא הוזכר למה:״
הפרק מתאר את האירועים שהתרחשו בעיר חברון לאחר מותו של אישבשתי. כאשר אבנר ברך מאצלו, אנשיו של רעיה בן בenschיה ברחו. הטקסט אינו מציין את הסיבה המדויקת לבריחתם. המצודת דוד על הפסוק מסביר כי מאז הרגע הזה לא הוזכר בכתוב מדוע הם ברחו. המפרש מתמקד בעובדה שהבריחה היא עובדה היסטורית גלויה בטקסט, אך הסיבות הפניעות נותרו לא ידועות.
מצודת דוד על שמואל ב׳ 4:3:1 ↗הכישלון של רעבאל והתקווה של המשלים
״אשר לתתי. אשר חשב שאתן לו מתן בשורה:״
הפרק מתאר את ההשלכות של מות אישב-יבשת. כשהוא נהרג, בגית נותרה ללא מלך. רעבאל, אחד מבעלי הבית בגית, בורח מהמלחמה ומגיע אל דוד. הוא מביא איתו את הבן של שאול ואת ראשו של אבנר. רעבאל חושב שדוד ישמח לקבל את הבשורה הזו ויתן לו פרס. המצודת דוד מסביר על פסוק עשיון, לפיו רעבאל חשב שדוד יקבל את המעשה כמתן בשורה. לפי פירוש זה, המניע של רעלה היה הציפייה לתגמול על ידי הבאת הבשורה המרגשת. הפרק מראה כיצד המציאות הפוליטית משתנה וכיצד הבשורה שנתפסה כחיובית עבור רעבאל, הובילה למותו של עצמו.
מצודת דוד על שמואל ב׳ 4:10:4 ↗