הַשֵּׁם שׁוּב כָּעַס עַל יִשְׂרָאֵל, וְהוּא הִסְית אֶת דָּוִד בָּהֶם כְּשֶׁאָמַר לוֹ: "לֵךְ תִּסְפֹּר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה".
וַיֹּ֙סֶף֙ אַף־יְהוָ֔ה לַחֲר֖וֹת בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּ֨סֶת אֶת־דָּוִ֤ד בָּהֶם֙ לֵאמֹ֔ר לֵ֛ךְ מְנֵ֥ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל וְאֶת־יְהוּדָֽה׃שמואל ב׳ · פרק כד׳
מִסְפַּר הָעָם, הַמַּגֵּפָה וּמִזְבַּח הַקְרָבָה
דָּוִד מִמְשִׁיל אֶת יִשְׂרָאֵל, הַמִּסְפָּר הַנִּמְצָא בָּעָם, הַבְּחִירָה בְּעוֹנֶשׁ וּקְנִיאַת הַשָּׂדֶה לַמִּזְבֵּחַ.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל ב׳ כד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
מִסְפַּר הָעָם בְּיִשְׂרָאֵל
הַמֶּלֶךְ אָמַר לְיוֹאָב, שַׂר הַצָּבָא שֶׁעִמּוֹ: "עֲבֹר בְּכָל שְׁבָטֵי יִשְׂרָאֵל, מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע, וּפְקֹד אֶת הָעָם, כְּדֵי שֶׁאֵדַע אֶת מִסְפַּר הָעָם".
וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־יוֹאָ֣ב ׀ שַׂר־הַחַ֣יִל אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ שֽׁוּט־נָ֞א בְּכָל־שִׁבְטֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע וּפִקְד֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וְיָ֣דַעְתִּ֔י אֵ֖ת מִסְפַּ֥ר הָעָֽם׃ (ס)יוֹאָב עָנָה לַמֶּלֶךְ: "יְהִי הַשֵּׁם אֱלֹהֶיךָ כָּךְ וְכָךְ, מֵאָה פְּעָמִים עַל כָּל שֵׁבֶט, כְּשֶׁעֵינֶיךָ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, רוֹאוֹת. אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, לָמָּה אַתָּה רוֹצֶה בַּדָּבָר הַזֶּה?"
וַיֹּ֨אמֶר יוֹאָ֜ב אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ וְיוֹסֵ֣ף יְהוָה֩ אֱלֹהֶ֨יךָ אֶל־הָעָ֜ם כָּהֵ֤ם ׀ וְכָהֵם֙ מֵאָ֣ה פְעָמִ֔ים וְעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ רֹא֑וֹת וַאדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ לָ֥מָּה חָפֵ֖ץ בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃הַמֶּלֶךְ לָחַץ עַל יוֹאָב וְעַל שָׂרֵי הַצָּבָא, וְיוֹאָב וְשָׂרֵי הַצָּבָא יָצְאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כְּדֵי לִפְקֹד אֶת יִשְׂרָאֵל.
וַיֶּחֱזַ֤ק דְּבַר־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־יוֹאָ֔ב וְעַ֖ל שָׂרֵ֣י הֶחָ֑יִל וַיֵּצֵ֨א יוֹאָ֜ב וְשָׂרֵ֤י הַחַ֙יִל֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ לִפְקֹ֥ד אֶת־הָעָ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃ה–ח
מַסָּע הַצָּבָא בְּאַרֶץ יִשְׂרָאֵל
הֵם עָבְרוּ אֶת הַיַרְדֵּן וְהִתְמַקְּמוּ בְעָרוֹעֵר, מִמְּשִׁיךְ יָמִין לָעִיר שֶׁנּוֹכֶרֶת בְּתוֹךְ נַחַל הַגָּד, וּלְכַוָּן אֶל יַעְזֵר.
וַיַּעַבְר֖וּ אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן וַיַּחֲנ֣וּ בַעֲרוֹעֵ֗ר יְמִ֥ין הָעִ֛יר אֲשֶׁ֛ר בְּתוֹךְ־הַנַּ֥חַל הַגָּ֖ד וְאֶל־יַעְזֵֽר׃הֵם הִגִּיעוּ לְגִלְעָד, לְאֶרֶץ תַּחְתִּים חַדְשִׁי, וְלִכְשׁוֹן דָּנָה וְסָבִיב לְצִידוֹן.
וַיָּבֹ֙אוּ֙ הַגִּלְעָ֔דָה וְאֶל־אֶ֥רֶץ תַּחְתִּ֖ים חָדְשִׁ֑י וַיָּבֹ֙אוּ֙ דָּ֣נָה יַּ֔עַן וְסָבִ֖יב אֶל־צִידֽוֹן׃הֵם הִגִּיעוּ לְמְצֹר, לְכָל עָרוֹת הַחִוִּים וְהַכְּנַעֲנִים, וְיָצְאוּ אֶל נֶגֶב יְהוּדָה, עַד בְּאֵר שֶׁבַע.
וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִבְצַר־צֹ֔ר וְכָל־עָרֵ֥י הַחִוִּ֖י וְהַֽכְּנַעֲנִ֑י וַיֵּֽצְא֛וּ אֶל־נֶ֥גֶב יְהוּדָ֖ה בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃הֵם עָבְרוּ בְּכָל הָאָרֶץ וְהִגִּיעוּ לִירוּשָׁלַיִם בְּסוֹף תְּשַׁע חֲדָשִׁים וְעֶשְׂרִים יוֹם.
וַיָּשֻׁ֖טוּ בְּכָל־הָאָ֑רֶץ וַיָּבֹ֜אוּ מִקְצֵ֨ה תִשְׁעָ֧ה חֳדָשִׁ֛ים וְעֶשְׂרִ֥ים י֖וֹם יְרוּשָׁלִָֽם׃ט–יב
מפקד ישראל והעונש הנבואי
יואב מסר למלך את נתוני המפקד של העם. בישראל היו שמונה מאות אלף לוחמים שנושאים חרב, וביהודה היו חמש מאות אלף איש.
וַיִּתֵּ֥ן יוֹאָ֛ב אֶת־מִסְפַּ֥ר מִפְקַד־הָעָ֖ם אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ וַתְּהִ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שְׁמֹנֶה֩ מֵא֨וֹת אֶ֤לֶף אִֽישׁ־חַ֙יִל֙ שֹׁ֣לֵֽף חֶ֔רֶב וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה חֲמֵשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃דוד התחרט על כך, ואז ספר שוב את העם. דוד אמר להשם: חטאתי מאוד במה שעשיתי, ועכשיו, השם, אנא מחא את עוון עבדך, כי טעיתי מאוד.
וַיַּ֤ךְ לֵב־דָּוִד֙ אֹת֔וֹ אַחֲרֵי־כֵ֖ן סָפַ֣ר אֶת־הָעָ֑ם (ס) וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־יְהוָ֗ה חָטָ֤אתִי מְאֹד֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי וְעַתָּ֣ה יְהוָ֔ה הַֽעֲבֶר־נָא֙ אֶת־עֲוֺ֣ן עַבְדְּךָ֔ כִּ֥י נִסְכַּ֖לְתִּי מְאֹֽד׃דוד קם בבוקר, ודבר השם היה לנביא גד שראה את דוד.
וַיָּ֥קָם דָּוִ֖ד בַּבֹּ֑קֶר (פ) וּדְבַר־יְהוָ֗ה הָיָה֙ אֶל־גָּ֣ד הַנָּבִ֔יא חֹזֵ֥ה דָוִ֖ד לֵאמֹֽר׃הוא אמר: לך ודבר לדוד כך: אמר השם, אני לוקח עליך שלוש עונשים. בחר לך אחד מהם, ואעשה לך.
הָל֞וֹךְ וְדִבַּרְתָּ֣ אֶל־דָּוִ֗ד כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה שָׁלֹ֕שׁ אָנֹכִ֖י נוֹטֵ֣ל עָלֶ֑יךָ בְּחַר־לְךָ֥ אַֽחַת־מֵהֶ֖ם וְאֶֽעֱשֶׂה־לָּֽךְ׃יג–טז
הַדֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל
גַּד בָּא אֶל דָּוִד וְסִפֵּר לוֹ: הַאִם תִּרְצֶה לָלֶכֶת לְשֶׁבַע שָׁנִים שֶׁל רָעָב בְּאַרְצְךָ, אִם שְׁלוֹשָׁה חדָשִׁים שֶׁתִּהְיֶה בְּמַרְדֵּף אַחֲרֵי צָרֶיךָ שֶׁרֹדְפִים אוֹתְךָ, אִם שְׁלוֹשֶׁת יָמִים שֶׁתִּהְיֶה דֶּבֶר בְּאַרְצְךָ? עַתָּה דַּע וּרְאֵה מָה אֶשְׁלַח אֶת שׁוֹלְחַי לַעֲשׂוֹת.
וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים ׀ רָעָ֣ב ׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ אִם־שְׁלֹשָׁ֣ה חֳ֠דָשִׁים נֻסְךָ֨ לִפְנֵֽי־צָרֶ֜יךָ וְה֣וּא רֹדְפֶ֗ךָ וְאִם־הֱ֠יוֹת שְׁלֹ֨שֶׁת יָמִ֥ים דֶּ֙בֶר֙ בְּאַרְצֶ֔ךָ עַתָּה֙ דַּ֣ע וּרְאֵ֔ה מָה־אָשִׁ֥יב שֹׁלְחִ֖י דָּבָֽר׃ (ס)דָּוִד עָנָה לְגַד: קָשׁוּי לִי מְאֹד. אֶפְתַּח אֶת יָדִי לִפְנֵי הַשֵּׁם כִּי רַב רַחֲמָיו, וְאַל אֶפֹּל בְּיַד אָדָשׁ.
וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֶל־גָּ֖ד צַר־לִ֣י מְאֹ֑ד נִפְּלָה־נָּ֤א בְיַד־יְהוָה֙ כִּֽי־רַבִּ֣ים רחמו [רַֽחֲמָ֔יו] וּבְיַד־אָדָ֖ם אַל־אֶפֹּֽלָה׃הַשֵּׁם הִביא דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל מֵהַבֹּקֶר וְעַד הַזְּמַן הַקַּצּוּעַ, וּמֵדָן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע מֵת מִן הָעָם שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ.
וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֥ה דֶּ֙בֶר֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל מֵהַבֹּ֖קֶר וְעַד־עֵ֣ת מוֹעֵ֑ד וַיָּ֣מָת מִן־הָעָ֗ם מִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃יַד הַמַּלְאָךְ נִמְצְאָה עַל יְרוּשָׁלַיִם כְּדֵי לְהַשְׁחִית אוֹתָהּ, וְהַשֵּׁם חָרַט עַל הָרָעָה וְאָמַר לַמַּלְשָׁךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם: רַב עַתָּה, הַרְחֵק אֶת יָדְךָ. וּמַלְאַךְ הַשֵּׁם הָיָה עַל הַמּוֹרֶה הַמְּשַׁבֵּר.
וַיִּשְׁלַח֩ יָד֨וֹ הַמַּלְאָ֥ךְ ׀ יְרֽוּשָׁלִַם֮ לְשַׁחֲתָהּ֒ וַיִּנָּ֤חֶם יְהוָה֙ אֶל־הָ֣רָעָ֔ה וַ֠יֹּאמֶר לַמַּלְאָ֞ךְ הַמַּשְׁחִ֤ית בָּעָם֙ רַ֔ב עַתָּ֖ה הֶ֣רֶף יָדֶ֑ךָ וּמַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ הָיָ֔ה עִם־גֹּ֖רֶן האורנה [הָאֲרַ֥וְנָה] הַיְבֻסִֽי׃ (ס)יז–כ
תפילת דוד והקמת המזבח
דוד אמר להשם כשהוא ראה את המלאך שפוגע בעם: הנה חטאתי ועשיתי רע, אבל הצאן הזאת מה עשתה? אנא, תן לי ולבית אבי רק עונש מעצמך.
וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד אֶל־יְהוָ֜ה בִּרְאֹת֣וֹ ׀ אֶֽת־הַמַּלְאָ֣ךְ ׀ הַמַּכֶּ֣ה בָעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֤י חָטָ֙אתִי֙ וְאָנֹכִ֣י הֶעֱוֵ֔יתִי וְאֵ֥לֶּה הַצֹּ֖אן מֶ֣ה עָשׂ֑וּ תְּהִ֨י נָ֥א יָדְךָ֛ בִּ֖י וּבְבֵ֥ית אָבִֽי׃ (פ)בא גד אל דוד באותו היום ואמר לו: עלה, שב וסרוק מזבח להשם בגרן ארונה היבוסי.
וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ עֲלֵה֙ הָקֵ֤ם לַֽיהוָה֙ מִזְבֵּ֔חַ בְּגֹ֖רֶן ארניה [אֲרַ֥וְנָה] הַיְבֻסִֽי׃ודוד עלה כפי שדבר גד אמר, כפי שהשם ציווה.
וַיַּ֤עַל דָּוִד֙ כִּדְבַר־גָּ֔ד כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהוָֽה׃ארונה הביט וראה את המלך ואת עבדיו עוברים מעליו, אז הוא יצא והשתחווה למלך פניו אל האדמה.
וַיַּשְׁקֵ֣ף אֲרַ֗וְנָה וַיַּ֤רְא אֶת־הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְאֶת־עֲבָדָ֔יו עֹבְרִ֖ים עָלָ֑יו וַיֵּצֵ֣א אֲרַ֔וְנָה וַיִּשְׁתַּ֧חוּ לַמֶּ֛לֶךְ אַפָּ֖יו אָֽרְצָה׃כא–כד
קְנִיאַת הַמִּכְשָׁרָה וְהַבָּקָר מֵאֲרווְנָה
אֲרווְנָה שָׁאַל: "אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, לָמָּה בָּא אֶל עַבְדּוֹ?" דָּוִד ענה לוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ אֶת הַמִּכְשָׁרָה כְּדֵי לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַיהוָה, כְּדֵי שֶׁהַמַּגֵּפָה תַעֲצֹר אֶת הָעָם.
וַיֹּ֣אמֶר אֲרַ֔וְנָה מַדּ֛וּעַ בָּ֥א אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־עַבְדּ֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לִקְנ֧וֹת מֵעִמְּךָ֣ אֶת־הַגֹּ֗רֶן לִבְנ֤וֹת מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה וְתֵעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל הָעָֽם׃אֲרווְנָה ענה לְדָּוִד: "אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ יִקַּח וְיַעֲלֶה אֶת מָה שֶׁיָּבֶה בְּעֵיניו. הִנֵּה הַבָּקָר לָעֹלָה, וְגַם הַמֹּרִגִּים וּכְלֵי הָעֲבוֹדָה שֶׁל הַבָּקָר לָעֵצִים."
וַיֹּ֤אמֶר אֲרַ֙וְנָה֙ אֶל־דָּוִ֔ד יִקַּ֥ח וְיַ֛עַל אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הַטּ֣וֹב בעינו [בְּעֵינָ֑יו] רְאֵה֙ הַבָּקָ֣ר לָעֹלָ֔ה וְהַמֹּרִגִּ֛ים וּכְלֵ֥י הַבָּקָ֖ר לָעֵצִֽים׃אֲרווְנָה נָתַן אֶת הַכֹּל לַמֶּלֶךְ, וְהוּא אָמַר לַמֶּלֶךְ: "יְהוָה אֱלֹהֶיךָ יִרְצֶה אוֹתְךָ".
הַכֹּ֗ל נָתַ֛ן אֲרַ֥וְנָה הַמֶּ֖לֶךְ לַמֶּ֑לֶךְ (ס) וַיֹּ֤אמֶר אֲרַ֙וְנָה֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ יִרְצֶֽךָ׃הַמֶּלֶךְ אָמַר לְאֲרווְנָה: "לֹא, אֲנִי אֶקְנֶה מִמְּךָ בְּמִחִיר, כִּי לֹא אֶעֱלֶה לַיהוָה אֱלֹהַי עֹלֹת בְּחִנָּם". וְדָוִד קָנָה אֶת הַמִּכְשָׁרָה וְאֶת הַבָּקָר בְּחֲמִשִּׁים שְׁקָלֵי כֶסֶף.
וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־אֲרַ֗וְנָה לֹ֚א כִּֽי־קָנ֨וֹ אֶקְנֶ֤ה מֵאֽוֹתְךָ֙ בִּמְחִ֔יר וְלֹ֧א אַעֲלֶ֛ה לַיהוָ֥ה אֱלֹהַ֖י עֹל֣וֹת חִנָּ֑ם וַיִּ֨קֶן דָּוִ֤ד אֶת־הַגֹּ֙רֶן֙ וְאֶת־הַבָּקָ֔ר בְּכֶ֖סֶף שְׁקָלִ֥ים חֲמִשִּֽׁים׃כה–כה
סִיּוּם הַמַּגֵּפָה
דָּוִד בָּנָה שָׁם מִזְבֵּחַ לַהַשֵּׁם, הִקְרִיב עֹלּוֹת וּשְׁלָמִים, וְהַשֵּׁם שָׁב לְרַחֲמִים עַל הָאָרֶץ, וְהַמַּגֵּפָה הִפְסִיקָה לִפְגֹּעַ בְּיִשְׂרָאֵל.
וַיִּבֶן֩ שָׁ֨ם דָּוִ֤ד מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה וַיַּ֥עַל עֹל֖וֹת וּשְׁלָמִ֑ים וַיֵּעָתֵ֤ר יְהוָה֙ לָאָ֔רֶץ וַתֵּעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
מִסְפַּר הָעָם בְּיִשְׂרָאֵל
וַיֹּ֙סֶף֙ אַף־יְהוָ֔ה לַחֲר֖וֹת בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּ֨סֶת אֶת־דָּוִ֤ד בָּהֶם֙ לֵאמֹ֔ר לֵ֛ךְ מְנֵ֥ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל וְאֶת־יְהוּדָֽה׃
וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־יוֹאָ֣ב ׀ שַׂר־הַחַ֣יִל אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ שֽׁוּט־נָ֞א בְּכָל־שִׁבְטֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע וּפִקְד֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וְיָ֣דַעְתִּ֔י אֵ֖ת מִסְפַּ֥ר הָעָֽם׃ (ס)
וַיֹּ֨אמֶר יוֹאָ֜ב אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ וְיוֹסֵ֣ף יְהוָה֩ אֱלֹהֶ֨יךָ אֶל־הָעָ֜ם כָּהֵ֤ם ׀ וְכָהֵם֙ מֵאָ֣ה פְעָמִ֔ים וְעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ רֹא֑וֹת וַאדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ לָ֥מָּה חָפֵ֖ץ בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃
וַיֶּחֱזַ֤ק דְּבַר־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־יוֹאָ֔ב וְעַ֖ל שָׂרֵ֣י הֶחָ֑יִל וַיֵּצֵ֨א יוֹאָ֜ב וְשָׂרֵ֤י הַחַ֙יִל֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ לִפְקֹ֥ד אֶת־הָעָ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃
ה–ח
מַסָּע הַצָּבָא בְּאַרֶץ יִשְׂרָאֵל
וַיַּעַבְר֖וּ אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן וַיַּחֲנ֣וּ בַעֲרוֹעֵ֗ר יְמִ֥ין הָעִ֛יר אֲשֶׁ֛ר בְּתוֹךְ־הַנַּ֥חַל הַגָּ֖ד וְאֶל־יַעְזֵֽר׃
וַיָּבֹ֙אוּ֙ הַגִּלְעָ֔דָה וְאֶל־אֶ֥רֶץ תַּחְתִּ֖ים חָדְשִׁ֑י וַיָּבֹ֙אוּ֙ דָּ֣נָה יַּ֔עַן וְסָבִ֖יב אֶל־צִידֽוֹן׃
וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִבְצַר־צֹ֔ר וְכָל־עָרֵ֥י הַחִוִּ֖י וְהַֽכְּנַעֲנִ֑י וַיֵּֽצְא֛וּ אֶל־נֶ֥גֶב יְהוּדָ֖ה בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃
וַיָּשֻׁ֖טוּ בְּכָל־הָאָ֑רֶץ וַיָּבֹ֜אוּ מִקְצֵ֨ה תִשְׁעָ֧ה חֳדָשִׁ֛ים וְעֶשְׂרִ֥ים י֖וֹם יְרוּשָׁלִָֽם׃
ט–יב
מפקד ישראל והעונש הנבואי
וַיִּתֵּ֥ן יוֹאָ֛ב אֶת־מִסְפַּ֥ר מִפְקַד־הָעָ֖ם אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ וַתְּהִ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שְׁמֹנֶה֩ מֵא֨וֹת אֶ֤לֶף אִֽישׁ־חַ֙יִל֙ שֹׁ֣לֵֽף חֶ֔רֶב וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה חֲמֵשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃
וַיַּ֤ךְ לֵב־דָּוִד֙ אֹת֔וֹ אַחֲרֵי־כֵ֖ן סָפַ֣ר אֶת־הָעָ֑ם (ס) וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־יְהוָ֗ה חָטָ֤אתִי מְאֹד֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי וְעַתָּ֣ה יְהוָ֔ה הַֽעֲבֶר־נָא֙ אֶת־עֲוֺ֣ן עַבְדְּךָ֔ כִּ֥י נִסְכַּ֖לְתִּי מְאֹֽד׃
וַיָּ֥קָם דָּוִ֖ד בַּבֹּ֑קֶר (פ) וּדְבַר־יְהוָ֗ה הָיָה֙ אֶל־גָּ֣ד הַנָּבִ֔יא חֹזֵ֥ה דָוִ֖ד לֵאמֹֽר׃
הָל֞וֹךְ וְדִבַּרְתָּ֣ אֶל־דָּוִ֗ד כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה שָׁלֹ֕שׁ אָנֹכִ֖י נוֹטֵ֣ל עָלֶ֑יךָ בְּחַר־לְךָ֥ אַֽחַת־מֵהֶ֖ם וְאֶֽעֱשֶׂה־לָּֽךְ׃
יג–טז
הַדֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל
וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים ׀ רָעָ֣ב ׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ אִם־שְׁלֹשָׁ֣ה חֳ֠דָשִׁים נֻסְךָ֨ לִפְנֵֽי־צָרֶ֜יךָ וְה֣וּא רֹדְפֶ֗ךָ וְאִם־הֱ֠יוֹת שְׁלֹ֨שֶׁת יָמִ֥ים דֶּ֙בֶר֙ בְּאַרְצֶ֔ךָ עַתָּה֙ דַּ֣ע וּרְאֵ֔ה מָה־אָשִׁ֥יב שֹׁלְחִ֖י דָּבָֽר׃ (ס)
וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֶל־גָּ֖ד צַר־לִ֣י מְאֹ֑ד נִפְּלָה־נָּ֤א בְיַד־יְהוָה֙ כִּֽי־רַבִּ֣ים רחמו [רַֽחֲמָ֔יו] וּבְיַד־אָדָ֖ם אַל־אֶפֹּֽלָה׃
וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֥ה דֶּ֙בֶר֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל מֵהַבֹּ֖קֶר וְעַד־עֵ֣ת מוֹעֵ֑ד וַיָּ֣מָת מִן־הָעָ֗ם מִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃
וַיִּשְׁלַח֩ יָד֨וֹ הַמַּלְאָ֥ךְ ׀ יְרֽוּשָׁלִַם֮ לְשַׁחֲתָהּ֒ וַיִּנָּ֤חֶם יְהוָה֙ אֶל־הָ֣רָעָ֔ה וַ֠יֹּאמֶר לַמַּלְאָ֞ךְ הַמַּשְׁחִ֤ית בָּעָם֙ רַ֔ב עַתָּ֖ה הֶ֣רֶף יָדֶ֑ךָ וּמַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ הָיָ֔ה עִם־גֹּ֖רֶן האורנה [הָאֲרַ֥וְנָה] הַיְבֻסִֽי׃ (ס)
יז–כ
תפילת דוד והקמת המזבח
וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד אֶל־יְהוָ֜ה בִּרְאֹת֣וֹ ׀ אֶֽת־הַמַּלְאָ֣ךְ ׀ הַמַּכֶּ֣ה בָעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֤י חָטָ֙אתִי֙ וְאָנֹכִ֣י הֶעֱוֵ֔יתִי וְאֵ֥לֶּה הַצֹּ֖אן מֶ֣ה עָשׂ֑וּ תְּהִ֨י נָ֥א יָדְךָ֛ בִּ֖י וּבְבֵ֥ית אָבִֽי׃ (פ)
וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ עֲלֵה֙ הָקֵ֤ם לַֽיהוָה֙ מִזְבֵּ֔חַ בְּגֹ֖רֶן ארניה [אֲרַ֥וְנָה] הַיְבֻסִֽי׃
וַיַּ֤עַל דָּוִד֙ כִּדְבַר־גָּ֔ד כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהוָֽה׃
וַיַּשְׁקֵ֣ף אֲרַ֗וְנָה וַיַּ֤רְא אֶת־הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְאֶת־עֲבָדָ֔יו עֹבְרִ֖ים עָלָ֑יו וַיֵּצֵ֣א אֲרַ֔וְנָה וַיִּשְׁתַּ֧חוּ לַמֶּ֛לֶךְ אַפָּ֖יו אָֽרְצָה׃
כא–כד
קְנִיאַת הַמִּכְשָׁרָה וְהַבָּקָר מֵאֲרווְנָה
וַיֹּ֣אמֶר אֲרַ֔וְנָה מַדּ֛וּעַ בָּ֥א אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־עַבְדּ֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לִקְנ֧וֹת מֵעִמְּךָ֣ אֶת־הַגֹּ֗רֶן לִבְנ֤וֹת מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה וְתֵעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל הָעָֽם׃
וַיֹּ֤אמֶר אֲרַ֙וְנָה֙ אֶל־דָּוִ֔ד יִקַּ֥ח וְיַ֛עַל אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הַטּ֣וֹב בעינו [בְּעֵינָ֑יו] רְאֵה֙ הַבָּקָ֣ר לָעֹלָ֔ה וְהַמֹּרִגִּ֛ים וּכְלֵ֥י הַבָּקָ֖ר לָעֵצִֽים׃
הַכֹּ֗ל נָתַ֛ן אֲרַ֥וְנָה הַמֶּ֖לֶךְ לַמֶּ֑לֶךְ (ס) וַיֹּ֤אמֶר אֲרַ֙וְנָה֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ יִרְצֶֽךָ׃
וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־אֲרַ֗וְנָה לֹ֚א כִּֽי־קָנ֨וֹ אֶקְנֶ֤ה מֵאֽוֹתְךָ֙ בִּמְחִ֔יר וְלֹ֧א אַעֲלֶ֛ה לַיהוָ֥ה אֱלֹהַ֖י עֹל֣וֹת חִנָּ֑ם וַיִּ֨קֶן דָּוִ֤ד אֶת־הַגֹּ֙רֶן֙ וְאֶת־הַבָּקָ֔ר בְּכֶ֖סֶף שְׁקָלִ֥ים חֲמִשִּֽׁים׃
כה–כה
סִיּוּם הַמַּגֵּפָה
וַיִּבֶן֩ שָׁ֨ם דָּוִ֤ד מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה וַיַּ֥עַל עֹל֖וֹת וּשְׁלָמִ֑ים וַיֵּעָתֵ֤ר יְהוָה֙ לָאָ֔רֶץ וַתֵּעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַפֶּסַח הַזֶּה מְתָאֵר אֶת הַמַּסָּע הַצָּבָא שֶׁל דָּוִד, אֶת הַמִּסְפָּר הַמְּדֻיָּק שֶׁנִּמְצָא בָּעָם, אֶת הַמַּגֵּפָה שֶׁבָּאָה עַל יִשְׂרָאֵל וְאֶת הַקְרָבָה בְּמִזְבַּח הָעֶלְיוֹן.
פסוקים א–ד
מִסְפַּר הָעָם בְּיִשְׂרָאֵל
הַשֵּׁם כָּעַס עַל יִשְׂרָאֵל וְהִסְית אֶת דָּוִד לִמְנַת אֶת מִסְפַּר הָעָם. דָּוִד שָׁלַח אֶת יוֹאָב לִסְבּוֹב אֶת כָּל הַמְּקוֹמוֹת מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע, וְעַד שֶׁיוֹאָב הִתְנַגֵּד לַמְּצִיבָה הַזֶּה וְלֹא פָּרַק אֶת הַצָּו.
פסוקים ה–ח
מַסָּע הַצָּבָא בְּאַרֶץ יִשְׂרָאֵל
הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת מַסְעָם שֶׁל הַחַיִל בְּמַעֲבָר הַיַרְדֵּן וְהַתַּנוּדְתָם בְּמַחֲצֹר הָאָרֶץ, מִגִּלְעָד וְעַד צִידוֹן, מִמְּצֹר וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע, וְסִימוּם הַמַּסָּע בְּיְרוּשָׁלַיִם לְמֶשֶׁךְ כַּמָּה חדָשִׁים וַיּוֹם.
פסוקים ט–יב
מפקד ישראל והעונש הנבואי
לאחר יואב מגיש למלך דוד את תוצאות המפקד, שחשף את כמות הלוחמים בישראל ויהודה, דוד מתחרט על מעשהו ומתפלל להשם. בתגובה, הנביא גד מביא לדוד את הודעת השם, המציעה לו לבחור בין שלושה עונשים שיוטלו עליו.
פסוקים יג–טז
הַדֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל
גַּד מַצִּיע לְדָוִד שְׁלוֹשָׁה מַסְלֻלוֹת בְּמִקְרֵה רָעָב, מַרְדֵּף אוֹ דֶּבֶר. דָּוִד בּוֹחֵר לִהְיוֹת בְּיַד הַשֵּׁם. הַשֵּׁם מַביא דֶּבֶר שֶׁמֵּת שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע. הַמַּלְאָךְ מַפְסִיק לְהַשְׁחִית אֶת יְרוּשָׁלַיִם כְּשֶׁהַשֵּׁם רוֹאֶה שֶׁהַמְּמוּת בָּעָם רַב מְאֹד.
פסוקים יז–כ
תפילת דוד והקמת המזבח
דוד מודה בחטא אחרי שראה את המלאך פוגע בעם ומתפלל שלא יפגע הצאן. גד מורה לו להקים מזבח בגרן ארונה היבוסי, ודוד עושה זאת כפי שציווה ה'. ארונה רואה את המלך ועבדיו ומשתחווה לו.
פסוקים כא–כד
קְנִיאַת הַמִּכְשָׁרָה וְהַבָּקָר מֵאֲרווְנָה
דָּוִד רוֹצֶה לִקְנוֹת אֶת הַמִּכְשָׁרָה וְאֶת הַבָּקָר מֵאֲרווְנָה כְּדֵי לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַיהוָה וּכְדֵי לַעֲצֹר אֶת הַמַּגֵּפָה. אֲרווְנָה מַקְדִּישׁ אֶת הַכֹּל לַמֶּלֶךְ, אַךְ דָּוִד עוֹדֵד לִקְנוֹת בְּמִחִיר כֶּסֶף כְּדֵי לֹא לַעֲלֹת בְּחִנָּם.
פסוקים כה–כה
סִיּוּם הַמַּגֵּפָה
דָּוִד בָּנָה מִזְבֵּחַ לַהַשֵּׁם בַּמָּקוֹם שֶׁבוּ שָׁרֵט הַמַּגֵּפָה. הוּא הִקְרִיב עֹלּוֹת וּשְׁלָמִים. בְּזֶה הַשֵּׁם שָׁב לְרַחֲמִים עַל הָאָרֶץ וְהַמַּגֵּפָה עָצְרָה אֶת הַפְּגיעָה בְּיִשְׂרָאֵל.
הַדֶּבֶר הִפְסִיק בְּיִשְׂעוּן, וְדָוִד הִקְרִיב עֹלֹת עַל הָאֹרֶת שֶׁקָּנָה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
השם והסכמה לדוד
״דָּוִד בִּשְׁתַּיִם מַאי נִינְהוּ — דְּאוּרִיָּה, וְדַהֲסָתָה.״
הטקסט המובא ממקור חז"ל, מסכת יומא, עוסק בשאלה מה היו שתי הפעולות שעשה דוד. המקור מציע שניתן לפרש את המילה "בשתיים" כהתייחסות לשני אירועים ספציפיים או שמות שקשורים לדוד, אך לא מפרט מעבר לכך. הסבר זה מבוסס על פרשנות חז"תקית המנסה להעמיק במילים קצרות מתוך הפסוק. המפרש אינו מציע עובדה היסטורית אלא ניסיון להגדיר את מהות ה"שתיים" המוזכרות, וזאת ללא קביעה חד-משמעית שכולם מסכימים עליה.
יומא כ״ב ב:י״א ↗התרבות ישראל בזכות המצוות
״יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים לרב (מלכים א' ד' כ'). ילמדנו רבינו מאימתי משמיעים על השקלים כך שנו רבותינו באחד באדר משמיעים״
התקופה שבה ישראל מתרבים בארץ קשורה ישירות לקיום המצוות שהם עושים. המקור ב"פסיקתא רבתי" מסביר כי גם כאשר עם ישראל נמצא במצב של חוסר או סבל, וגם כאשר הקדוש ברוך הוא מביא עליהם מרדות, הם חוזרים ומתרבים בזכות המצוות. הדרש מביא דוגמאות למצוות כמו איסור כלאים וחרישה, שמלמדות שהעולם נשען על קיום רצון ה'. דרך משל לאגוז, המקור מדגים כיצד ישראל יכולים להסתיר את פשעיהם אך נותרים חיים בזכות התשובה, וכיצית הם יכולים להיות חזקים או חלשים בהתאם לחיבורם לתורה ולחכמים.
פסיקתא רבתי י״א:א׳ ↗בעקבות המפרשים
דוד, המפקד והחרטה
״ואל ארץ תחתים חדשי. מקום ישוב חדש, שאוכלוסיהן מועטין, אולי בתוך כך יתחרט דוד, וישלח אליו שליח שיחזור בו:״
הפרק מתאר את המועד שבו דוד החליט למנות את כל העם בישראל וביהודה. המפקד נערך כדי לספור את הלוחמים והאוכלוסייה. לפי רש"י, המטרה של המקום החדש, ארץ תחתים, הייתה מקום מגורים חדש עם אוכלוסייה גדולה, שאולי יגרום לדוד להתחרט על מעשיו ולשלוח שליח שיחזור בו מהספירה. הטקסט מציג את המעשה של דוד כעובדה היסטורית, אך מביא רעיונות של פרשנים המנסים להבין את המניעים שמאחורי המעשה. רש"י מפרש כי המטרה הייתה להביא לדוד מחשבה חדשה שתעצור את הספירה.
רש״י על שמואל ב׳ 24:6:1 ↗ארונה והתחמקותו מהמלאך
״וישקף ארונה. מתחבא היה מפני המלאך, כך כתוב בדברי הימים (א כא כ):״
הקטע עוסק בדמותו של ארונה, שהיה אדם המסתתר מפני המלאך במהלך האירועים בפרק. רש"י מציין כי ארונה התחבא מהמלאך, כפי שמתואר גם בספר דברי היקמים. הפרשן מביא ראיה מקורית כדי להבהיר את מצבו של ארונה באותו רגע. הוא משתמש בטקסט מקביל כדי להוכיח שהתנהגותו של ארונה כללה רצון להסתתר ולא רק עמידה מול המלאך.
רש״י על שמואל ב׳ 24:20:1 ↗הבחירה בין מכות לרעב
״חדשי. הנתיישב מחדש ומזמן קרוב:״
בפרק זה מתוארת תקופה שבה הַשֵּׁם כעס על ישראל, ודוד המלך נדרש לבחור בין שלוש אפשרויות של עונש. הוא עמד בפני החלטה קשה מאוד, שכן כל אחת מהאפשרויות כללה סבל ומוות של אנשים רבים. בסופו של דבר, דוד בחר להיפול בידי הַשֵּׁם, מתוך תקווה לרחמים, וסירב לבחור בעונש שמוטל על ידי בני אדם. הטקסט מביא את המעשה כפי שהוא מופיע בספר שמואל ב', ללא הסברים חיצוניים על מניעי האל או דוד. המפרש מצודת דוד מציין שהתקופה שבה דוד התיישב מחדש וזמן קרוב קשורה להקשר של המעשה. הגישה כאן היא הצגת העובדות המקצועיות של הטקסט, תוך התמקדות בפרטים ההיסטוריים והבחירה המעשית של המלך.
מצודת דוד על שמואל ב׳ 24:6:1 ↗עליה של דוד לגורן
״ויעל דוד. אל הגורן אשר עמד בהר:״
הקטע מתוך ספר שמואל ב', פרק כד, מתאר את רגע השיא של מעשה דוד, כאשר הוא עולה אל הגורן שבו עמד קודם לכן. הטקסט מתמקד במיקום הגיאוגרפי המדויק של הפעולה ובחזרה אל אותו מקום שבו התרחשו האירועים הקודמים. פירוש מצודת דוד מסביר כי דוד עלה אל הגורן שבו עמד בעבר. המפרש מדגיש את החזרתיות של המעשה ואת העובדה שהגורן הוא המקום המרכזי שבו התרחשה הפעולה בפרק זה.
מצודת דוד על שמואל ב׳ 24:19:1 ↗