דָּוִד דִּבֵּר אֶל הַשֵּׁם אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, בַּיּוֹם שֶׁהַשֵּׁם הִצִּילוֹ מִיַּד כָּל אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל.
וַיְדַבֵּ֤ר דָּוִד֙ לַֽיהוָ֔ה אֶת־דִּבְרֵ֖י הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֑את בְּיוֹם֩ הִצִּ֨יל יְהוָ֥ה אֹת֛וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹיְבָ֖יו וּמִכַּ֥ף שָׁאֽוּל׃שמואל ב׳ · פרק כב׳
שִׁיר הַתּוֹדָה שֶׁל דָּוִד
דָּוִד מְסַפֵּר עַל הַצְלָתוֹ מֵאוֹיְבִים, עַל כּוֹחוֹ שֶׁל הַשֵּׁם וְעַל הַנִּצָּחוֹן שֶׁזָּכָה לוֹ.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל ב׳ כב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
שִׁיר הַתּוֹדָה שֶׁל דָּוִד
הוּא אָמַר: הַשֵּׁם הוּא הַסֶּלַע שֶׁלִּי, הַמְּצֻדָּה שֶׁלִּי וְהַמַּצִּיל שֶׁלִּי.
וַיֹּאמַ֑ר יְהוָ֛ה סַֽלְעִ֥י וּמְצֻדָתִ֖י וּמְפַלְטִי־לִֽי׃אֱלֹהֵי צוּרִי, אֲנִי בּוֹטֵחַ בּוֹ. הוּא הַמָּגֵן שֶׁלִּי, קֶרֶן הַיְשׁוּעָה שֶׁלִּי, הַמִּבְצָר שֶׁלִּי וְהַמַּחֲסֶה שֶׁלִּי. הוּא מַצִּיל אוֹתִי מֵרֶשַׁע.
אֱלֹהֵ֥י צוּרִ֖י אֶחֱסֶה־בּ֑וֹ מָגִנִּ֞י וְקֶ֣רֶן יִשְׁעִ֗י מִשְׂגַּבִּי֙ וּמְנוּסִ֔י מֹשִׁעִ֕י מֵחָמָ֖ס תֹּשִׁעֵֽנִי׃אֲנִי אֶשְׁבַּח אֶת הַשֵּׁם, וְהוּא יַצִּיל אוֹתִי מֵאֹיְבַי.
מְהֻלָּ֖ל אֶקְרָ֣א יְהוָ֑ה וּמֵאֹיְבַ֖י אִוָּשֵֽׁעַ׃שירת ההצלה של דוד
כי גליים של מוות מקיפים אותי, ותהומות של רשע מציקים לי.
כִּ֥י אֲפָפֻ֖נִי מִשְׁבְּרֵי־מָ֑וֶת נַחֲלֵ֥י בְלִיַּ֖עַל יְבַעֲתֻֽנִי׃חבלי שאול הקיפו אותי, וקשיים של מוות הגיעו לפניי.
חֶבְלֵ֥י שְׁא֖וֹל סַבֻּ֑נִי קִדְּמֻ֖נִי מֹֽקְשֵׁי־מָֽוֶת׃בזמן הצרה קראתי להשם, וקראתי לאלוהיי. הוא שמע את קולי ואת זעקתי באוזניו.
בַּצַּר־לִי֙ אֶקְרָ֣א יְהוָ֔ה וְאֶל־אֱלֹהַ֖י אֶקְרָ֑א וַיִּשְׁמַ֤ע מֵהֵֽיכָלוֹ֙ קוֹלִ֔י וְשַׁוְעָתִ֖י בְּאָזְנָֽיו׃האדמה רעדה והתנועעה, יסודות השמיים התנדנדו, והכל רעד כי הוא כעס.
ותגעש [וַיִּתְגָּעַ֤שׁ] וַתִּרְעַשׁ֙ הָאָ֔רֶץ מוֹסְד֥וֹת הַשָּׁמַ֖יִם יִרְגָּ֑זוּ וַיִּֽתְגָּעֲשׁ֖וּ כִּֽי־חָ֥רָה לֽוֹ׃תיאור כוחו של אלוהים
עלה עשן מאפו, ואש יוצאת מפיו אוכלת גחלים; גחלים בערו ממנו.
עָלָ֤ה עָשָׁן֙ בְּאַפּ֔וֹ וְאֵ֥שׁ מִפִּ֖יו תֹּאכֵ֑ל גֶּחָלִ֖ים בָּעֲר֥וּ מִמֶּֽנּוּ׃השמיים רעדו והרדו למטה, וענן עמד תחת רגליו.
וַיֵּ֥ט שָׁמַ֖יִם וַיֵּרַ֑ד וַעֲרָפֶ֖ל תַּ֥חַת רַגְלָֽיו׃הוא רכב על כרוב ועף, והופיע על כנפי רוח.
וַיִּרְכַּ֥ב עַל־כְּר֖וּב וַיָּעֹ֑ף וַיֵּרָ֖א עַל־כַּנְפֵי־רֽוּחַ׃חושך כיסה את כל סביבתו, כמו סוכות של ענני מים עבותים.
וַיָּ֥שֶׁת חֹ֛שֶׁךְ סְבִיבֹתָ֖יו סֻכּ֑וֹת חַֽשְׁרַת־מַ֖יִם עָבֵ֥י שְׁחָקִֽים׃התגלות הַשֵּׁם בַּטֶּבַע
מִן הַנּוֹגַהּ שֶׁלִּפְנָיו, גַּחֲלֵי אֵשׁ רֶקְדוּ.
מִנֹּ֖גַהּ נֶגְדּ֑וֹ בָּעֲר֖וּ גַּחֲלֵי־אֵֽשׁ׃הַשֵּׁם רָעַד מִן הַשָּׁמַיִם, וְהַעֶלְיוֹן הִשְׁמִיעַ אֶת קוֹלוֹ.
יַרְעֵ֥ם מִן־שָׁמַ֖יִם יְהוָ֑ה וְעֶלְי֖וֹן יִתֵּ֥ן קוֹלֽוֹ׃הוּא שָׁלַח חִצִּים וְפּוֹרֵר אוֹתָם בַּבָּרָק, וְהָיָה רַעַשׁ גָּדוֹל.
וַיִּשְׁלַ֥ח חִצִּ֖ים וַיְפִיצֵ֑ם בָּרָ֖ק ויהמם [וַיָּהֹֽם׃]נִרְאוּ אֲפִיקֵי הַיָּם, וַיִּרְעֲדוּ יְסוֹדֵי הָעוֹלָם, בְּמַעֲמַקֵּי הַשְּׁמִיעַת רוּחַ אַפּוֹ שֶׁל הַשֵּׁם.
וַיֵּֽרָאוּ֙ אֲפִ֣קֵי יָ֔ם יִגָּל֖וּ מֹסְד֣וֹת תֵּבֵ֑ל בְּגַעֲרַ֣ת יְהוָ֔ה מִנִּשְׁמַ֖ת ר֥וּחַ אַפּֽוֹ׃הַצָּלַת דָּוִד מֵאוֹיְבָיו
הוּא יִשְׁלַח מִן הַשָּׁמַיִם וְיִקַּח אוֹתִי, הוּא יוֹצִיא אוֹתִי מִמַּיִם רַבִּים.
יִשְׁלַ֥ח מִמָּר֖וֹם יִקָּחֵ֑נִי יַֽמְשֵׁ֖נִי מִמַּ֥יִם רַבִּֽים׃הוּא יַצִּיל אוֹתִי מֵאוֹיְבַי הַחֲזָקִים, מִשּׂוֹנְאָי, כִּי הֵם הָיוּ חֲזָקִים מִמֶּנִי.
יַצִּילֵ֕נִי מֵאֹיְבִ֖י עָ֑ז מִשֹּׂ֣נְאַ֔י כִּ֥י אָמְצ֖וּ מִמֶּֽנִּי׃הֵם רָצוּ לְהַקְדִּים אוֹתִי בְּיוֹם רָע, וְהַשֵּׁם הָיָה מִשְׁעָנִי.
יְקַדְּמֻ֖נִי בְּי֣וֹם אֵידִ֑י וַיְהִ֧י יְהוָ֛ה מִשְׁעָ֖ן לִֽי׃הוּא הוֹצִיא אוֹתִי לַמֶּרְחָב וְהוֹצִיא אוֹתִי מִצָּרָה, כִּי הוּא רָצָה בִי.
וַיֹּצֵ֥א לַמֶּרְחָ֖ב אֹתִ֑י יְחַלְּצֵ֖נִי כִּי־חָ֥פֵֽץ בִּֽי׃שִׁיר הַתּוֹדָה עַל הַנֶּאֱמָנוּת
הַשֵּׁם יְגַמְלֵנִי, כְּכָפוֹת יָדַי הַנְּקִיּוֹת יְשַׁלֵּם לִי, כְּצִדְקָתִי.
יִגְמְלֵ֥נִי יְהוָ֖ה כְּצִדְקָתִ֑י כְּבֹ֥ר יָדַ֖י יָשִׁ֥יב לִֽי׃כִּי שָׁמַרְתִּי אֶת דַּרְכֵי הַשֵּׁם, וְלֹא עָשִׂיתִי רֶשַׁע מֵאֱלֹהַי.
כִּ֥י שָׁמַ֖רְתִּי דַּרְכֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹ֥א רָשַׁ֖עְתִּי מֵאֱלֹהָֽי׃כִּי כָּל מִשְׁפָּטָיו לְפָנַי, וְלֹא חָרַגְתִּי מֵחֻקּוֹתָיו.
כִּ֥י כָל־משפטו [מִשְׁפָּטָ֖יו] לְנֶגְדִּ֑י וְחֻקֹּתָ֖יו לֹא־אָס֥וּר מִמֶּֽנָּה׃וְהָיִיתִי שָׁלֵם לוֹ, וְנִרְחַקְתִּי מֵרָע.
וָאֶהְיֶ֥ה תָמִ֖ים ל֑וֹ וָאֶשְׁתַּמְּרָ֖ה מֵעֲוֺנִֽי׃שִׁיר הַתְּהִלָּה שֶׁל דָּוִד
הַשֵּׁם שָׂם אוֹתִי כְּצִדְקִי, כְּמִי שֶׁהָיָה תָּמִים לְפָנֶיהוּ.
וַיָּ֧שֶׁב יְהוָ֛ה לִ֖י כְּצִדְקָתִ֑י כְּבֹרִ֖י לְנֶ֥גֶד עֵינָֽיו׃עִם חֲסִיד תַּחְסֹד, וְעִם גִּבּוֹר תַּהְיֶה תָּמִים.
עִם־חָסִ֖יד תִּתְחַסָּ֑ד עִם־גִּבּ֥וֹר תָּמִ֖ים תִּתַּמָּֽם׃עִם נְקִי תִּהְיֶה נָקִי, וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּלְטֶה.
עִם־נָבָ֖ר תִּתָּבָ֑ר וְעִם־עִקֵּ֖שׁ תִּתַּפָּֽל׃תַּצִּיל אֶת הָעָנִי, וְאֶת הַגָּאוֹן תַּשְׁבִּית עֵינֶיךָ.
וְאֶת־עַ֥ם עָנִ֖י תּוֹשִׁ֑יעַ וְעֵינֶ֖יךָ עַל־רָמִ֥ים תַּשְׁפִּֽיל׃שִׁיר הַהוֹשַׁעָה שֶׁל דָּוִד
כי אתה המנורה שלי, הַשֵּׁם, והַשֵּׁם מאיר את החשיכה שלי.
כִּֽי־אַתָּ֥ה נֵירִ֖י יְהוָ֑ה וַיהוָ֖ה יַגִּ֥יהַּ חָשְׁכִּֽי׃כי איתך ארוץ עם קבוצת חיילים, אלוהי, ותעניק לי כוח.
כִּ֥י בְכָ֖ה אָר֣וּץ גְּד֑וּד בֵּאלֹהַ֖י אֲדַלֶּג־שֽׁוּר׃דרכו של אלוהים היא מושלמת, והדבר של הַשֵּׁם הוא טהור, הוא מגן לכל מי שבו בוטח.
הָאֵ֖ל תָּמִ֣ים דַּרְכּ֑וֹ אִמְרַ֤ת יְהוָה֙ צְרוּפָ֔ה מָגֵ֣ן ה֔וּא לְכֹ֖ל הַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃כי איזה אלוהים יש חוץ מהַשֵּׁם, ומי הוא סלע חוץ מאלוהינו?
כִּ֥י מִי־אֵ֖ל מִבַּלְעֲדֵ֣י יְהוָ֑ה וּמִ֥י צ֖וּר מִֽבַּלְעֲדֵ֥י אֱלֹהֵֽינוּ׃שִׁיר הַהוֹשָׁעָה שֶׁל דָּוִד
הָאֵל הוּא הַמִּבְצָר שֶׁלִּי וְהַכֹּחַ שֶׁלִּי, הוּא הֵמֵן שֶׁהוֹלֵךְ אִיתִי בְּדֶרֶךְ שְׁלֵמָה.
הָאֵ֥ל מָעוּזִּ֖י חָ֑יִל וַיַּתֵּ֥ר תָּמִ֖ים דרכו [דַּרְכִּֽי׃]הוּא הופֵךְ אֶת הָרַגְלַיִם שֶׁלִּי לְיַעֲלֵי וְעַל הַגִּבְעוֹת הוּא מַעֲמִיד אוֹתִי.
מְשַׁוֶּ֥ה רגליו [רַגְלַ֖י] כָּאַיָּל֑וֹת וְעַ֥ל בָּמוֹתַ֖י יַעֲמִדֵֽנִי׃הוּא מְלַמֵּד אֶת הַיָּדַיִם שֶׁלִּי לְהִלָּחֵם וּזְרוֹעַי מְשַׁלְּמוֹת קֶשֶׁת מִנְּחוֹשֶׁת.
מְלַמֵּ֥ד יָדַ֖י לַמִּלְחָמָ֑ה וְנִחַ֥ת קֶֽשֶׁת־נְחוּשָׁ֖ה זְרֹעֹתָֽי׃נָתַתְּ לִי מָגֵן שֶׁל הַיְּשׁוּעָה שֶׁלְּךָ, וְהַחֲנִית שֶׁלְּךָ מְחַזֶּקֶת אוֹתִי.
וַתִּתֶּן־לִ֖י מָגֵ֣ן יִשְׁעֶ֑ךָ וַעֲנֹתְךָ֖ תַּרְבֵּֽנִי׃שֶׁיר הַתּוֹדָה עַל הַגְּבוּרָה
הרחבת את הצעדים שלי מתחתיי, ורגלי לא מעדות.
תַּרְחִ֥יב צַעֲדִ֖י תַּחְתֵּ֑נִי וְלֹ֥א מָעֲד֖וּ קַרְסֻלָּֽי׃ארוץ אחרי האויבים שלי ואשמיד אותם, ולא אעצור עד שאסיים אותם.
אֶרְדְּפָ֥ה אֹיְבַ֖י וָאַשְׁמִידֵ֑ם וְלֹ֥א אָשׁ֖וּב עַד־כַּלּוֹתָֽם׃אכלס אותם ואמעכ אותם, והם לא יקומו שוב, כי הם ייפלו תחת רגליי.
וָאֲכַלֵּ֥ם וָאֶמְחָצֵ֖ם וְלֹ֣א יְקוּמ֑וּן וַֽיִּפְּל֖וּ תַּ֥חַת רַגְלָֽי׃נתת לי כוח למלחמה, והפלת את האויבים שלי תחתיי.
וַתַּזְרֵ֥נִי חַ֖יִל לַמִּלְחָמָ֑ה תַּכְרִ֥יעַ קָמַ֖י תַּחְתֵּֽנִי׃שירת הניצחון של דוד
והאויבים שלי הפכו לי פצע, ואת שונאי הרסתי אותם.
וְאֹ֣יְבַ֔י תַּ֥תָּה לִּ֖י עֹ֑רֶף מְשַׂנְאַ֖י וָאַצְמִיתֵֽם׃הם נסוגו ואין מי שיציל אותם, כי השם לא ענה להם.
יִשְׁע֖וּ וְאֵ֣ין מֹשִׁ֑יעַ אֶל־יְהוָ֖ה וְלֹ֥א עָנָֽם׃אני אגרם אותם כמו אבק על האדמה, כמו לכלוך של קירות, ואת שורשיהם אדכא.
וְאֶשְׁחָקֵ֖ם כַּעֲפַר־אָ֑רֶץ כְּטִיט־חוּצ֥וֹת אֲדִקֵּ֖ם אֶרְקָעֵֽם׃הצלת אותי ממלחמות העם שלי, ושמרת עליי להיות ראש גויים, עם שאפילו לא הכרתי, והם ישמשו לי.
וַֽתְּפַלְּטֵ֔נִי מֵרִיבֵ֖י עַמִּ֑י תִּשְׁמְרֵ֙נִי֙ לְרֹ֣אשׁ גּוֹיִ֔ם עַ֥ם לֹא־יָדַ֖עְתִּי יַעַבְדֻֽנִי׃שירת הודיה על הגאולה
בני ערב לא יקשיבו לי, אבל האוזן תתייחס לדבריי.
בְּנֵ֥י נֵכָ֖ר יִתְכַּֽחֲשׁוּ־לִ֑י לִשְׁמ֥וֹעַ אֹ֖זֶן יִשָּׁ֥מְעוּ לִֽי׃בני ערב יתמוטטו ויפלו מרוב חולשה כשהם חוגרים את חגורותיהם.
בְּנֵ֥י נֵכָ֖ר יִבֹּ֑לוּ וְיַחְגְּר֖וּ מִמִּסְגְּרוֹתָֽם׃חי הַשֵּׁם וברוך צורי, ויתרומם אלוהי צורי, מושיעִי.
חַי־יְהוָ֖ה וּבָר֣וּךְ צוּרִ֑י וְיָרֻ֕ם אֱלֹהֵ֖י צ֥וּר יִשְׁעִֽי׃האל שנותן לי נקמה, ומוריד עמים מתחתיי.
הָאֵ֕ל הַנֹּתֵ֥ן נְקָמֹ֖ת לִ֑י וּמוֹרִ֥יד עַמִּ֖ים תַּחְתֵּֽנִי׃שִׁיר תּוֹדָה לַהַשֵּׁם
הוא מוציא אותי מבין האויבים שלי, וגורם לי להתרומם מעל הקמים נגדי, ומציל אותי מאדם אכזרי.
וּמוֹצִיאִ֖י מֵאֹֽיְבָ֑י וּמִקָּמַי֙ תְּר֣וֹמְמֵ֔נִי מֵאִ֥ישׁ חֲמָסִ֖ים תַּצִּילֵֽנִי׃לכן אני מודה לך, הַשֵּׁם, בקרב העמים, ואשיר שבח לשמך.
עַל־כֵּ֛ן אוֹדְךָ֥ יְהוָ֖ה בַּגּוֹיִ֑ם וּלְשִׁמְךָ֖ אֲזַמֵּֽר׃הוא מגדיל את ניצחונות המלך שלו, ועושה חסד עם המשיח שלו, עם דוד ועם זרעו לעולמים.
מגדיל [מִגְדּ֖וֹל] יְשׁוּע֣וֹת מַלְכּ֑וֹ וְעֹֽשֶׂה־חֶ֧סֶד לִמְשִׁיח֛וֹ לְדָוִ֥ד וּלְזַרְע֖וֹ עַד־עוֹלָֽם׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
שִׁיר הַתּוֹדָה שֶׁל דָּוִד
וַיְדַבֵּ֤ר דָּוִד֙ לַֽיהוָ֔ה אֶת־דִּבְרֵ֖י הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֑את בְּיוֹם֩ הִצִּ֨יל יְהוָ֥ה אֹת֛וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹיְבָ֖יו וּמִכַּ֥ף שָׁאֽוּל׃
וַיֹּאמַ֑ר יְהוָ֛ה סַֽלְעִ֥י וּמְצֻדָתִ֖י וּמְפַלְטִי־לִֽי׃
אֱלֹהֵ֥י צוּרִ֖י אֶחֱסֶה־בּ֑וֹ מָגִנִּ֞י וְקֶ֣רֶן יִשְׁעִ֗י מִשְׂגַּבִּי֙ וּמְנוּסִ֔י מֹשִׁעִ֕י מֵחָמָ֖ס תֹּשִׁעֵֽנִי׃
מְהֻלָּ֖ל אֶקְרָ֣א יְהוָ֑ה וּמֵאֹיְבַ֖י אִוָּשֵֽׁעַ׃
שירת ההצלה של דוד
כִּ֥י אֲפָפֻ֖נִי מִשְׁבְּרֵי־מָ֑וֶת נַחֲלֵ֥י בְלִיַּ֖עַל יְבַעֲתֻֽנִי׃
חֶבְלֵ֥י שְׁא֖וֹל סַבֻּ֑נִי קִדְּמֻ֖נִי מֹֽקְשֵׁי־מָֽוֶת׃
בַּצַּר־לִי֙ אֶקְרָ֣א יְהוָ֔ה וְאֶל־אֱלֹהַ֖י אֶקְרָ֑א וַיִּשְׁמַ֤ע מֵהֵֽיכָלוֹ֙ קוֹלִ֔י וְשַׁוְעָתִ֖י בְּאָזְנָֽיו׃
ותגעש [וַיִּתְגָּעַ֤שׁ] וַתִּרְעַשׁ֙ הָאָ֔רֶץ מוֹסְד֥וֹת הַשָּׁמַ֖יִם יִרְגָּ֑זוּ וַיִּֽתְגָּעֲשׁ֖וּ כִּֽי־חָ֥רָה לֽוֹ׃
תיאור כוחו של אלוהים
עָלָ֤ה עָשָׁן֙ בְּאַפּ֔וֹ וְאֵ֥שׁ מִפִּ֖יו תֹּאכֵ֑ל גֶּחָלִ֖ים בָּעֲר֥וּ מִמֶּֽנּוּ׃
וַיֵּ֥ט שָׁמַ֖יִם וַיֵּרַ֑ד וַעֲרָפֶ֖ל תַּ֥חַת רַגְלָֽיו׃
וַיִּרְכַּ֥ב עַל־כְּר֖וּב וַיָּעֹ֑ף וַיֵּרָ֖א עַל־כַּנְפֵי־רֽוּחַ׃
וַיָּ֥שֶׁת חֹ֛שֶׁךְ סְבִיבֹתָ֖יו סֻכּ֑וֹת חַֽשְׁרַת־מַ֖יִם עָבֵ֥י שְׁחָקִֽים׃
התגלות הַשֵּׁם בַּטֶּבַע
מִנֹּ֖גַהּ נֶגְדּ֑וֹ בָּעֲר֖וּ גַּחֲלֵי־אֵֽשׁ׃
יַרְעֵ֥ם מִן־שָׁמַ֖יִם יְהוָ֑ה וְעֶלְי֖וֹן יִתֵּ֥ן קוֹלֽוֹ׃
וַיִּשְׁלַ֥ח חִצִּ֖ים וַיְפִיצֵ֑ם בָּרָ֖ק ויהמם [וַיָּהֹֽם׃]
וַיֵּֽרָאוּ֙ אֲפִ֣קֵי יָ֔ם יִגָּל֖וּ מֹסְד֣וֹת תֵּבֵ֑ל בְּגַעֲרַ֣ת יְהוָ֔ה מִנִּשְׁמַ֖ת ר֥וּחַ אַפּֽוֹ׃
הַצָּלַת דָּוִד מֵאוֹיְבָיו
יִשְׁלַ֥ח מִמָּר֖וֹם יִקָּחֵ֑נִי יַֽמְשֵׁ֖נִי מִמַּ֥יִם רַבִּֽים׃
יַצִּילֵ֕נִי מֵאֹיְבִ֖י עָ֑ז מִשֹּׂ֣נְאַ֔י כִּ֥י אָמְצ֖וּ מִמֶּֽנִּי׃
יְקַדְּמֻ֖נִי בְּי֣וֹם אֵידִ֑י וַיְהִ֧י יְהוָ֛ה מִשְׁעָ֖ן לִֽי׃
וַיֹּצֵ֥א לַמֶּרְחָ֖ב אֹתִ֑י יְחַלְּצֵ֖נִי כִּי־חָ֥פֵֽץ בִּֽי׃
שִׁיר הַתּוֹדָה עַל הַנֶּאֱמָנוּת
יִגְמְלֵ֥נִי יְהוָ֖ה כְּצִדְקָתִ֑י כְּבֹ֥ר יָדַ֖י יָשִׁ֥יב לִֽי׃
כִּ֥י שָׁמַ֖רְתִּי דַּרְכֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹ֥א רָשַׁ֖עְתִּי מֵאֱלֹהָֽי׃
כִּ֥י כָל־משפטו [מִשְׁפָּטָ֖יו] לְנֶגְדִּ֑י וְחֻקֹּתָ֖יו לֹא־אָס֥וּר מִמֶּֽנָּה׃
וָאֶהְיֶ֥ה תָמִ֖ים ל֑וֹ וָאֶשְׁתַּמְּרָ֖ה מֵעֲוֺנִֽי׃
שִׁיר הַתְּהִלָּה שֶׁל דָּוִד
וַיָּ֧שֶׁב יְהוָ֛ה לִ֖י כְּצִדְקָתִ֑י כְּבֹרִ֖י לְנֶ֥גֶד עֵינָֽיו׃
עִם־חָסִ֖יד תִּתְחַסָּ֑ד עִם־גִּבּ֥וֹר תָּמִ֖ים תִּתַּמָּֽם׃
עִם־נָבָ֖ר תִּתָּבָ֑ר וְעִם־עִקֵּ֖שׁ תִּתַּפָּֽל׃
וְאֶת־עַ֥ם עָנִ֖י תּוֹשִׁ֑יעַ וְעֵינֶ֖יךָ עַל־רָמִ֥ים תַּשְׁפִּֽיל׃
שִׁיר הַהוֹשַׁעָה שֶׁל דָּוִד
כִּֽי־אַתָּ֥ה נֵירִ֖י יְהוָ֑ה וַיהוָ֖ה יַגִּ֥יהַּ חָשְׁכִּֽי׃
כִּ֥י בְכָ֖ה אָר֣וּץ גְּד֑וּד בֵּאלֹהַ֖י אֲדַלֶּג־שֽׁוּר׃
הָאֵ֖ל תָּמִ֣ים דַּרְכּ֑וֹ אִמְרַ֤ת יְהוָה֙ צְרוּפָ֔ה מָגֵ֣ן ה֔וּא לְכֹ֖ל הַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃
כִּ֥י מִי־אֵ֖ל מִבַּלְעֲדֵ֣י יְהוָ֑ה וּמִ֥י צ֖וּר מִֽבַּלְעֲדֵ֥י אֱלֹהֵֽינוּ׃
שִׁיר הַהוֹשָׁעָה שֶׁל דָּוִד
הָאֵ֥ל מָעוּזִּ֖י חָ֑יִל וַיַּתֵּ֥ר תָּמִ֖ים דרכו [דַּרְכִּֽי׃]
מְשַׁוֶּ֥ה רגליו [רַגְלַ֖י] כָּאַיָּל֑וֹת וְעַ֥ל בָּמוֹתַ֖י יַעֲמִדֵֽנִי׃
מְלַמֵּ֥ד יָדַ֖י לַמִּלְחָמָ֑ה וְנִחַ֥ת קֶֽשֶׁת־נְחוּשָׁ֖ה זְרֹעֹתָֽי׃
וַתִּתֶּן־לִ֖י מָגֵ֣ן יִשְׁעֶ֑ךָ וַעֲנֹתְךָ֖ תַּרְבֵּֽנִי׃
שֶׁיר הַתּוֹדָה עַל הַגְּבוּרָה
תַּרְחִ֥יב צַעֲדִ֖י תַּחְתֵּ֑נִי וְלֹ֥א מָעֲד֖וּ קַרְסֻלָּֽי׃
אֶרְדְּפָ֥ה אֹיְבַ֖י וָאַשְׁמִידֵ֑ם וְלֹ֥א אָשׁ֖וּב עַד־כַּלּוֹתָֽם׃
וָאֲכַלֵּ֥ם וָאֶמְחָצֵ֖ם וְלֹ֣א יְקוּמ֑וּן וַֽיִּפְּל֖וּ תַּ֥חַת רַגְלָֽי׃
וַתַּזְרֵ֥נִי חַ֖יִל לַמִּלְחָמָ֑ה תַּכְרִ֥יעַ קָמַ֖י תַּחְתֵּֽנִי׃
שירת הניצחון של דוד
וְאֹ֣יְבַ֔י תַּ֥תָּה לִּ֖י עֹ֑רֶף מְשַׂנְאַ֖י וָאַצְמִיתֵֽם׃
יִשְׁע֖וּ וְאֵ֣ין מֹשִׁ֑יעַ אֶל־יְהוָ֖ה וְלֹ֥א עָנָֽם׃
וְאֶשְׁחָקֵ֖ם כַּעֲפַר־אָ֑רֶץ כְּטִיט־חוּצ֥וֹת אֲדִקֵּ֖ם אֶרְקָעֵֽם׃
וַֽתְּפַלְּטֵ֔נִי מֵרִיבֵ֖י עַמִּ֑י תִּשְׁמְרֵ֙נִי֙ לְרֹ֣אשׁ גּוֹיִ֔ם עַ֥ם לֹא־יָדַ֖עְתִּי יַעַבְדֻֽנִי׃
שירת הודיה על הגאולה
בְּנֵ֥י נֵכָ֖ר יִתְכַּֽחֲשׁוּ־לִ֑י לִשְׁמ֥וֹעַ אֹ֖זֶן יִשָּׁ֥מְעוּ לִֽי׃
בְּנֵ֥י נֵכָ֖ר יִבֹּ֑לוּ וְיַחְגְּר֖וּ מִמִּסְגְּרוֹתָֽם׃
חַי־יְהוָ֖ה וּבָר֣וּךְ צוּרִ֑י וְיָרֻ֕ם אֱלֹהֵ֖י צ֥וּר יִשְׁעִֽי׃
הָאֵ֕ל הַנֹּתֵ֥ן נְקָמֹ֖ת לִ֑י וּמוֹרִ֥יד עַמִּ֖ים תַּחְתֵּֽנִי׃
שִׁיר תּוֹדָה לַהַשֵּׁם
וּמוֹצִיאִ֖י מֵאֹֽיְבָ֑י וּמִקָּמַי֙ תְּר֣וֹמְמֵ֔נִי מֵאִ֥ישׁ חֲמָסִ֖ים תַּצִּילֵֽנִי׃
עַל־כֵּ֛ן אוֹדְךָ֥ יְהוָ֖ה בַּגּוֹיִ֑ם וּלְשִׁמְךָ֖ אֲזַמֵּֽר׃
מגדיל [מִגְדּ֖וֹל] יְשׁוּע֣וֹת מַלְכּ֑וֹ וְעֹֽשֶׂה־חֶ֧סֶד לִמְשִׁיח֛וֹ לְדָוִ֥ד וּלְזַרְע֖וֹ עַד־עוֹלָֽם׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
דָּוִד מְזַמֵּר שִׁיר תּוֹדָה עַל הַדְּרָכִים שֶׁבָּם הַשֵּׁם הִצִּיל אוֹתוֹ.
שִׁיר הַתּוֹדָה שֶׁל דָּוִד
דָּוִד שָׁר שִׁירָה הַמְּסַרֶת אֶת הַתְּהִלָּה עַל הַשֵּׁם. הוּא מְתָאֵר אֶת הַשֵּׁם כְּמָגֵן, מִבְצָר וּמַצִּיל שֶׁהוֹצִיא אוֹתוֹ מִיַּד שָׁאוּל וּמִכָּל אֹיְבָיו, וּמְבַקֵּשׁ אֶת הַיְשׁוּעָה מִמֶּנּוּ.
שירת ההצלה של דוד
דוד מתאר את הסכנות הגדולות והמוות שהקיפו אותו. הוא קורא להשם בצרתו, והאל עונה לו. בתגובה לקריאתו, הטבע כולו רועד ומתנועע מרוב כעס אלוהי.
תיאור כוחו של אלוהים
פסוקים אלו מתארים תיאור אדיר של כוח אלוהי. מתוארת אש ועשן היוצאים מאפו של ה', השמים היורדים למטה עם עננים, ורכיבתו על כרוב המופיע ברוח. הכל מוקף בחושך עבה כענני מים.
התגלות הַשֵּׁם בַּטֶּבַע
הַפֶּסֶק מְתָאֵר אֵירוּעַ שְׁמָמִי וּמַרְעִישׁ שֶׁל הַתְגַּלּוּת הַשֵּׁם. הַשֵּׁם יוֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ בַּשָּׁמַיִם בְּקוֹל רָעַשׁ וּבְאֵשׁ. הַתְּהוּמָה הַזֹּאת גּוֹרֶמֶת לְרַעַד הַיָּם וְלִזְעֹת יְסוֹדֵי הָעוֹלָם כְּתוֹצָאָה מֵעוֹצְמַת רוּחַ אַפּוֹ.
הַצָּלַת דָּוִד מֵאוֹיְבָיו
דָּוִד שָׁר בַּשִּׁיר הַזֶּה עַל הַצָּלָתוֹ מֵעוֹלָם. הוּא מְתָאֵר כֵּן שֶׁהַשֵּׁם שָׁלַח עֶזְרָה מִן הַשָּׁמַיִם כְּדֵי לְהַצִּילוֹ מִמַּיִם רַבִּים וּמֵאוֹיְבִים חֲזָקִים שֶׁרָצוּ לְהַכְרִיעַ אוֹתוֹ. הַשֵּׁם הָיָה הַמִּשְׁעָן שֶׁל דָּוִד וְהוּא הוֹצִיא אוֹתוֹ לַמֶּרְחָב כִּי אהַב אוֹתוֹ.
שִׁיר הַתּוֹדָה עַל הַנֶּאֱמָנוּת
דָּוִד מְבַצֵּעַ שִׁיר שֶׁל הוֹדָיָה לַהַשֵּׁם. הוּא מַתְעִיד עַל הַנֶּאֱמָנוּת שֶׁלּוֹ בְּקִימוּם מִצְוֹת הַשֵּׁם וְהַקְפָּדַת מִשְׁפָּטָיו. דָּוִד מְדַוַּע שֶׁהוּא שָׁמַר עַל טָהרַת יָדוֹ וְלֹא סָר מִן הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה.
שִׁיר הַתְּהִלָּה שֶׁל דָּוִד
דָּוִד מְשַׁיר אֶת תְּהִלּוֹת הַשֵּׁם, שֶׁמָּצָא בוֹ הַגְשָׁמָה לְצִדְקוֹ. הוּא מְתָאֵר אֵיךְ הַשֵּׁם מְשַׁלֵּם לְכָל אֶחָד כְּפִי מַעֲשָׂיו: לַחֲסִיד, לַגִּבּוֹר, לַנָּקִי וְלָעִקֵּשׁ. הַשֵּׁם מַצִּיל אֶת הֶעָנִי וּמַשְׁחִית אֶת הַגָּאוֹן.
שִׁיר הַהוֹשַׁעָה שֶׁל דָּוִד
פסוקים אלו הם חלק משיר הלל של דוד המלך, שבהם הוא מתאר את הַשֵּׁם כמקור האור וההגנה שלו. הוא מדגיש את שלמות דרכו של אלוהים ואת חוסר המעמד של כל אל אחר אל מול הַשֵּׁם, שהוא הסלע היחיד והמגן האמיתי לכל הבוטחים בו.
שִׁיר הַהוֹשָׁעָה שֶׁל דָּוִד
בְּקֶצֶת הַשִּׁיר, דָּוִד מְתָאֵר אֶת הַקֶּצֶת הַשִּׁיר בְּהוֹדָאָה עַל הַעֶזְרָה שֶׁל הָאֵל. הוּא מְתָאֵר אֵיךְ הָאֵל מַחֲזֵק אוֹתוֹ, מְשַׁנֶּה אֶת דַּרְכָיו וּמְהַכְּנִים אוֹתוֹ לַמִּלְחָמָה עַצְמָה.
שֶׁיר הַתּוֹדָה עַל הַגְּבוּרָה
הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת הַהַצְלָחַת הַמּוֹלֵךְ בַּמִּלְחָמָה בִּזְכִיּוֹת הַשֵּׁם. הוּא מְתָאֵר אֶת הַהַרְחָבָה שֶׁל הַצָּעֲדִים, אֶת הַיְּכֹלֶת לִרְדוֹף אַחֲרֵי הָאוֹיְבִים וְלַחְסֹל אוֹתָם, וְאֶת הַכּוֹחַ שֶׁנּוּתַן לוֹ לְהַכְרִיעַ אֶת הָאוֹיְבִים תַּחַת רַגְלָיו.
שירת הניצחון של דוד
דוד מתאר את ניצחונו על אויביו ואת עזרת השם לו. הוא מספר כיצד האויבים נסוגו ללא עזרה, וכי הוא הופך אותם לאבק. בסוף הוא מודה שהשם הציל אותו ממלחמות עמו ושנתן לו שלטון על עמים לא מוכרים שמשועבדים לו.
שירת הודיה על הגאולה
דוד מסיים את שיר הודיתו לה' בתיאור מצבו מול בני ערב. הוא מצהיר שהם לא יקשיבו לו אך בסופו של דבר יתמוטטו. דוד משבח את ה' כצור המציל ונותן לו נקמה, ומכריז על אלוהים כמי שמרומם אותו מעל עמים אחרים.
שִׁיר תּוֹדָה לַהַשֵּׁם
דָּוִד מְשַׁבֵּחַ אֶת הַשֵּׁם עַל הַהַצָּלָה מֵהָאוֹיְבִים וּמֵאִישׁ אַכְזָרִי. הוּא מִתְחַיֵּב לְהוֹדוֹת לַאל בְּקֶרֶב הָעַמִּים וְלְשַׁיר לְשִׁמְך conjugated. הַשֵּׁם מַעֲנִיק נִצְחוֹנוֹת לַמֶּלֶךְ וְקוֹנֵן חֶסֶד עֲמוּק עִם דָּוִד וְזַרְעוֹ לְדֹּר הוֹלְכִים.
הַשֵּׁם הוּא הַסֶּלַע, הַמָּגֵן וְהַמּוֹשִיעַ שֶׁל דָּוִד.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
סדר קריאת המגילה
״יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל פֶּסַח קוֹרִין ״וַיְהִי בְּשַׁלַּח״, וּמַפְטִירִין ״וַיְדַבֵּר דָּוִד״. וּלְמָחָר ״כׇּל הַבְּכוֹר״, וּמַפְטִירִין ״עוֹד הַיּוֹם״.״
הטקסט מביא מנהג הלכתי מתוך המסכת במסכת מגילה. הוא מפרט אילו קטעים מתוך מגילת אסתר קוראים ביום טוב האחרון של חג הפסח. הקריין מתחיל בביטוי "וַיְהִי בְּשַׁלַּח" ומסיים בביטוי "וַיְדַבֵּר דָּוִד". המשך הקריאה מתייחס ליום המחרת, שבו קוראים את הביטוי "כּל הַבְּכוֹר" ומסיימים בביטוי "עוֹד הַיּוֹם". המקור מציג את רצף הקריאה המדויק כפי שנקבע בדת, ללא פרשנות נוספת על הסיבות למנהגים אלו.
מגילה ל״א א:ו׳ ↗השיר של דוד כהודיה על הישועה
״וְדַאֲתָן עֲלַהּ, מִיהָא ״אַחֲרוֹנִים״ — מִכְּלָל דְּאִיכָּא רִאשׁוֹנִים, רִאשׁוֹנִים מַאי הִיא? ״וַיְדַבֵּר דָּוִד לַה׳ אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל ה׳ אוֹתוֹ מִכַּף כׇּל אוֹיְבָיו״
הקטע מביא את סיום השיר של דוד. השיר נכתב ביום שבו הַשֵּׁם הציל את דוד מידי כל אויביו וגם מידי שאול. דוד מבטא בשיר הזה את הכרת הטוב על הגנה אלוהית שהסיתה אותו מסכנות קצביות וקבועות. הפרשנות מתוך מועד קטן מפרשת את המילה "אחרונים" המופיעה בשיר. לפי גישה זו, השימוש במילה המציינת את סוף התהליך מרמז על כך שגם היו רגעים של "ראשונים", כלומר תקופות קודמות. המקור מתמקד בנקודת הזמן המדויקת של השיר, שהוא יום ההצלה המוחלטת מכל צדדי האויבים.
מועד קטן ט״ז ב:ט״ז ↗בעקבות המפרשים
שיר ההודיה של דוד המלך
״מנגה נגדו. שלא תאמר בחשך הוא שרוי, אלא הנוגה לפנים מן המחיצה, ומאותו נוגה אשר לפניו, בערו גחלי אש, שנשתלחו חצים על מצרים:״
פרק זה מציג את שיר ההודיה של דוד לאחר שחזר למלוכה וניצח את אויביו. השיר מתאר את הַשֵּׁם כמגינה, כסלע וכמבצר של דוד. הוא משתמש בדימויים עוצמתיים של טבע וכוחות אדמה כדי להראות איך הַשֵּׁם מגן עליו מכל צד. התיאור כולל קרב מפרך מול אויבים ששלחו חצים וסחף מים כבד. רש"י מפרש את המילה "נוגה" בפסוקים אלו. לפי דעת רש"י, הכוונה היא לא שהאויב נמצא בתוך החשיכה, אלא שהאור של הַשֵּׁם מופיע מעבר למחיצה ויוצר ברק של אור. בדומה לאש שבוערת וזורחת, כך גם ההצלה מגיעה מתוך נועם האור של הַשֵּׁם שמתגלה לעם.
רש״י על שמואל ב׳ 22:13:1 ↗שירת ההודיה של דוד המלך
״תרחיב צעדי. כשאדם מדבק רגליו זו בזו, הוא נוח ליפול, וכן הוא אומר (משלי ד יב): בלכתך לא יצר צעדך:״
פרק זה מציג את שיר ההודיה של דוד לאחר שחזר למלוך. דוד מתאר את הַשֵּׁם כמגן, כמצודה ומסר ששינה את גורלו. הוא מפרט את ההצלה מכל האויבים ומהסכנות השונות, תוך שימוש בדימויים של סלע וביצור. השיר מדגיש את הנאמנות של אלוהים ואת כוחו להעניק כוח וגבורה לאדם. רש"י, במקום שבו דוד מדבר על כוחו, מסביר שחשוב שהאדם יצעד בדרך יציבה. לפי רש"י, כשאדם לא נזהר וצועד בדרך לא נכונה, הוא עלול למעוד וליפול. הפירוש מתמקד בחשיבות היציבות המוסרית כדי למנוות את הסיכון למעידות.
רש״י על שמואל ב׳ 22:37:1 ↗אורו של ה’ והמלחמה
״מנוגה נגדו. מחמת האורה שלפניו אשר חפצו להאיר להושיע לי, לזה בערו גחלי אש בהקמים עלי:״
בפסוק זה מתוארת המלחמה שהתחוללה מול אויבי דוד. המצודת דוד מסביר שהאויבים התעוררו וניסו לתקוף את דוד בגלל האור הגדול והחזק שהקרין מפניו. האור הזה היה כל כך עוצמתי, עד שרצון האויבים היה להתמודד איתו כדי להשיג הצלה לעצמם. הפרשן מציע שהתקפת האויבים נבעה מרצון להשבית את האור המגן על דוד. כלומר, כשהאור של ה’ הפך למטרד או לאיום על האויבים, הם בחרו להשתמש בגחלי אש כדי לנסות ולהשמיד את המגן הזה.
מצודת דוד על שמואל ב׳ 22:13:1 ↗ההגנה האלוקית על דוד
״תרחיב צעדי. הרחבת פסיעתי, לבל ימעדו רגלי לנפול בארץ:״
בפיוט התודה הזה, דוד מתאר כיצד הַשֵּׁם הפך למחסה ולמגן עבורו מול כל אויביו. הוא מדגיש את העובדה שהאל שומר על צעדיו ומונע ממנו להחליק או ליפול. המצודת דוד מסביר את הפסוק לגבי הרחבת הצעדים, וטוען כי הכוונה היא שהאל מעניק לדוד יציבות וביטחון, כדי שרגליו לא יחטאו או ימעדו בדרך קשה. ההסבר מתמקד בכוח המגן שנותן לדוד את היכולת לעמוד איתן.
מצודת דוד על שמואל ב׳ 22:37:1 ↗