נביאים›שמואל ב׳›פרק כא׳

שמואל ב׳ · פרק כא׳

הגבעונים ודוד בתקע תקופת הרעב

רעב של שלוש שנים, דרישת הגבעונים על בני שאול, וקבורת בני המלוכה

22 פסוקיםתנ״ך לכולם · נאמן למקור. בעברית שכולם מבינים.

להקשיב. להבין. להתחבר.

הפרק בקול

שמואל ב׳ כא׳ · סיפור והסבר

גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.

תצוגה

ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.

א–ד

הגבעונים ודוד בתקופת הרעב

א

בימי דוד היה רעב של שלוש שנים, שנה אחרי שנה. דוד ביקש את פני ה’שם, וה’שם אמר על שאול ועל בית הדמים, בגלל שהם הרגו את הגבעונים.

ב

המלך קרא לגבעונים ודיבר איתם. הגבעונים לא היו בני ישראל, אלא חלק מהאמורים. בני ישראל נשבעו להם, ושאול רצה להכות אותם בגלל הקנאה שלו בבני ישראל ויהודה.

ג

דוד שאל את הגבעונים: מה אני יכול לעשות עבורכם ואיך אני יכול לכפר על העוון, כדי שתברכו את נחלת ה’שם?

ד

הגבעונים אמרו לו: אין לנו כסף או זהב עם שאול ועם ביתו, ואין לנו איש להרוג בישראל. דוד שאל אותם: מה אתם מציעים שאעשה עבורכם?

ה–ח

דרישת האנשים והעברת בני שאול למיתה

ה

הם אמרו למלך: האיש שרצח אותנו והשמיד אותנו, בגלל העמידה שלו מול כל ישראל.

ו

תן לנו שבעה אנשים מבניו, ונמסור אותם לה' בגיבת שאול, כבחירה של ה'. והמלך אמר: אני אתן.

ז

המלך חסד על מפי-בושת בן יהונתן בן שאול, בגלל השבועה של ה' שהייתה בינו, בין דוד ובין יהונתן בן שאול.

ח

המלך לקח את שני בני רצפה בת איה, שילדה לשאול, את ארמוני וגם את מפי-בושת, ואת חמישה בני מיכל בת שאול, שילדה לעדריאל בן ברזלאי המחולתי.

ט–יב

העברת הגופות והשלמת המצווה

ט

הוא מסר אותם לידי הגבעונים, והם הרגו אותם בהר לפני ה' ומשכו את גופותיהם שבע פעמים יחד. הם נהרגו בימי הקציר הראשונים, בתחילת קציר השעורה.

י

ריצפה בת-איאה לקחה את השק והטילה אותו על הצוק מתחילת הקציר ועד שירדו עליהם מים מהשמים, וציפורי השמיים לא מצאו עליהם מנוחה ביום, וחיות השדה לא מצאו עליהם מנוחה בלילה.

יא

דוד נ told מה עשתה ריצפה בת-איאה, פילגש שאול.

יב

דוד הלך ולקח את עצמות שאול ואת עצמות יונתן בנו מאנשי יבש גלעד, שגנבו אותם מרוב בית שאן, שם הפלשתים הניחו את העיר ביום מותו של שאול בגלבוע.

יג–טז

קבורת שאול ומלחמה נוספת

יג

משם הוא העלה את העצמות של שאול ואת העצמות של יהונתן בנו, ואספו את עצמות האנשים המנוערים.

יד

קבר את עצמות שאול ואת יהונתן בנו בארץ בנימין, בצלבאה, בקבר קיש אביו. עשו בדיוק כפי שהמלך הורה, ואחרי זה אלוהים ענה לתפילות הארץ.

טו

שוב הייתה מלחמה בין הפלשתים לישראל. דוד ולווייתו ירדו למלחמה נגד הפלשתים, ודוד התעצב מאוד.

טז

הם שבו בשבי בנוב, שנמצא בין המקומות המדברים. משקל משקולת קיין היה שלוש מאות משקל נחושת, והיא הייתה חגורה חדשה, והם אמרו שהם רוצים להכות את דוד.

יז–כ

קרבות נוספים ולוחמי הריפאים

יז

אבישאי בן צרויה עזר לו והכה את הפלשתי והרג אותו. אז אנשי דוד נשבעו לו ואמרו: אל תצא איתנו שוב למלחמה, ואל תכבה את נר ישראל.

יח

אחרי זה הייתה שוב מלחמה בגוב נגד הפלשתים, ושבכאי החשתי הכה את החנית של אחד הריפאים.

יט

הייתה שוב מלחמה בגוב נגד הפלשתים, ואלחנן בן יערי אורגים הכה את גלית הגתי ואת חנית העץ שלו, כמו אורגים.

כ

הייתה שוב מלחמה בגת, והיה שם איש ממדין, שספרי אצבעות ידיו ואצבעות רגליו היו שש עשר וארבע עשרה, וגם הוא נולד לריפא.

על המילים

המספר המופיע בטקסט המקורי (שש עשר וארבע עשרה) אינו ברור ונעשה לו תיקון במסורת.

כא–כב

פגיעה ביהונתן ומות ארבעת בני רעפה

כא

והוא כעס על ישראל, ויהונתן בן שמעי, אחיו של דוד, פגע בו.

כב

ארבעת אלה נולדו כעבדים בגת, והם נפלו בידי דוד ובידי עבדיו.

נאמנות שמאפשרת בדיקה

על הנוסח ועל העריכה

נוסח המקרא בפרק זה מבוסס על Tanach with Ta'amei Hamikra. נשמרים האותיות, הניקוד, הטעמים וסדר הפסוקים של המהדורה שנבחרה. סימני פרשה מוצגים בנפרד מן הפסוק.

הנוסח העכשווי הוא עיבוד מסייע להבנה. ההערות מציינות ביטויים שנשמרו והכרעות ניסוח. התקציר, ההסברים וכותרות היחידות הם תוספות עריכה.

מהדורת העיון הראשונה נוסחה בסיוע בינה מלאכותית. היא פתוחה להגהה ולתיקון ואינה נושאת הסכמה רבנית. נוסח המקרא הוא נקודת הייחוס לבחינת כל שינוי.

למהדורת המקור ↗

גרסת פרק 297 · מקור שנקלט בתאריך 2026-09-24

נוסח המקרא