בימי דוד היה רעב של שלוש שנים, שנה אחרי שנה. דוד ביקש את פני ה’שם, וה’שם אמר על שאול ועל בית הדמים, בגלל שהם הרגו את הגבעונים.
וַיְהִ֣י רָעָב֩ בִּימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים שָׁנָה֙ אַחֲרֵ֣י שָׁנָ֔ה וַיְבַקֵּ֥שׁ דָּוִ֖ד אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה (ס) וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה אֶל־שָׁאוּל֙ וְאֶל־בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַל־אֲשֶׁר־הֵמִ֖ית אֶת־הַגִּבְעֹנִֽים׃שמואל ב׳ · פרק כא׳
הגבעונים ודוד בתקע תקופת הרעב
רעב של שלוש שנים, דרישת הגבעונים על בני שאול, וקבורת בני המלוכה
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל ב׳ כא׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הגבעונים ודוד בתקופת הרעב
המלך קרא לגבעונים ודיבר איתם. הגבעונים לא היו בני ישראל, אלא חלק מהאמורים. בני ישראל נשבעו להם, ושאול רצה להכות אותם בגלל הקנאה שלו בבני ישראל ויהודה.
וַיִּקְרָ֥א הַמֶּ֛לֶךְ לַגִּבְעֹנִ֖ים וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֑ם וְהַגִּבְעֹנִ֞ים לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה כִּ֚י אִם־מִיֶּ֣תֶר הָאֱמֹרִ֔י וּבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ נִשְׁבְּע֣וּ לָהֶ֔ם וַיְבַקֵּ֤שׁ שָׁאוּל֙ לְהַכֹּתָ֔ם בְּקַנֹּאת֥וֹ לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וִיהוּדָֽה׃דוד שאל את הגבעונים: מה אני יכול לעשות עבורכם ואיך אני יכול לכפר על העוון, כדי שתברכו את נחלת ה’שם?
וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־הַגִּבְעֹנִ֔ים מָ֥ה אֶעֱשֶׂ֖ה לָכֶ֑ם וּבַמָּ֣ה אֲכַפֵּ֔ר וּבָרְכ֖וּ אֶת־נַחֲלַ֥ת יְהוָֽה׃הגבעונים אמרו לו: אין לנו כסף או זהב עם שאול ועם ביתו, ואין לנו איש להרוג בישראל. דוד שאל אותם: מה אתם מציעים שאעשה עבורכם?
וַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ הַגִּבְעֹנִ֗ים אֵֽין־לי [לָ֜נוּ] כֶּ֤סֶף וְזָהָב֙ עִם־שָׁא֣וּל וְעִם־בֵּית֔וֹ וְאֵֽין־לָ֥נוּ אִ֖ישׁ לְהָמִ֣ית בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֛אמֶר מָֽה־אַתֶּ֥ם אֹמְרִ֖ים אֶעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם׃דרישת האנשים והעברת בני שאול למיתה
הם אמרו למלך: האיש שרצח אותנו והשמיד אותנו, בגלל העמידה שלו מול כל ישראל.
וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔נוּ וַאֲשֶׁ֖ר דִּמָּה־לָ֑נוּ נִשְׁמַ֕דְנוּ מֵֽהִתְיַצֵּ֖ב בְּכָל־גְּבֻ֥ל יִשְׂרָאֵֽל׃תן לנו שבעה אנשים מבניו, ונמסור אותם לה' בגיבת שאול, כבחירה של ה'. והמלך אמר: אני אתן.
ינתן־[יֻתַּן־] לָ֜נוּ שִׁבְעָ֤ה אֲנָשִׁים֙ מִבָּנָ֔יו וְהוֹקַֽעֲנוּם֙ לַֽיהוָ֔ה בְּגִבְעַ֥ת שָׁא֖וּל בְּחִ֣יר יְהוָ֑ה (ס) וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֲנִ֥י אֶתֵּֽן׃המלך חסד על מפי-בושת בן יהונתן בן שאול, בגלל השבועה של ה' שהייתה בינו, בין דוד ובין יהונתן בן שאול.
וַיַּחְמֹ֣ל הַמֶּ֔לֶךְ עַל־מְפִי־בֹ֖שֶׁת בֶּן־יְהוֹנָתָ֣ן בֶּן־שָׁא֑וּל עַל־שְׁבֻעַ֤ת יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר בֵּֽינֹתָ֔ם בֵּ֣ין דָּוִ֔ד וּבֵ֖ין יְהוֹנָתָ֥ן בֶּן־שָׁאֽוּל׃המלך לקח את שני בני רצפה בת איה, שילדה לשאול, את ארמוני וגם את מפי-בושת, ואת חמישה בני מיכל בת שאול, שילדה לעדריאל בן ברזלאי המחולתי.
וַיִּקַּ֣ח הַמֶּ֡לֶךְ אֶת־שְׁ֠נֵי בְּנֵ֨י רִצְפָּ֤ה בַת־אַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר יָלְדָ֣ה לְשָׁא֔וּל אֶת־אַרְמֹנִ֖י וְאֶת־מְפִבֹ֑שֶׁת וְאֶת־חֲמֵ֗שֶׁת בְּנֵי֙ מִיכַ֣ל בַּת־שָׁא֔וּל אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֛ה לְעַדְרִיאֵ֥ל בֶּן־בַּרְזִלַּ֖י הַמְּחֹלָתִֽי׃העברת הגופות והשלמת המצווה
הוא מסר אותם לידי הגבעונים, והם הרגו אותם בהר לפני ה' ומשכו את גופותיהם שבע פעמים יחד. הם נהרגו בימי הקציר הראשונים, בתחילת קציר השעורה.
וַֽיִּתְּנֵ֞ם בְּיַ֣ד הַגִּבְעֹנִ֗ים וַיֹּקִיעֻ֤ם בָּהָר֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַיִּפְּל֥וּ שבעתים [שְׁבַעְתָּ֖ם] יָ֑חַד והם [וְהֵ֨מָּה] הֻמְת֜וּ בִּימֵ֤י קָצִיר֙ בָּרִ֣אשֹׁנִ֔ים תחלת [בִּתְחִלַּ֖ת] קְצִ֥יר שְׂעֹרִֽים׃ריצפה בת-איאה לקחה את השק והטילה אותו על הצוק מתחילת הקציר ועד שירדו עליהם מים מהשמים, וציפורי השמיים לא מצאו עליהם מנוחה ביום, וחיות השדה לא מצאו עליהם מנוחה בלילה.
וַתִּקַּ֣ח רִצְפָּה֩ בַת־אַיָּ֨ה אֶת־הַשַּׂ֜ק וַתַּטֵּ֨הוּ לָ֤הּ אֶל־הַצּוּר֙ מִתְּחִלַּ֣ת קָצִ֔יר עַ֛ד נִתַּךְ־מַ֥יִם עֲלֵיהֶ֖ם מִן־הַשָּׁמָ֑יִם וְלֹֽא־נָתְנָה֩ ע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם לָנ֤וּחַ עֲלֵיהֶם֙ יוֹמָ֔ם וְאֶת־חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה לָֽיְלָה׃דוד נ told מה עשתה ריצפה בת-איאה, פילגש שאול.
וַיֻּגַּ֖ד לְדָוִ֑ד אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֛ה רִצְפָּ֥ה בַת־אַיָּ֖ה פִּלֶ֥גֶשׁ שָׁאֽוּל׃דוד הלך ולקח את עצמות שאול ואת עצמות יונתן בנו מאנשי יבש גלעד, שגנבו אותם מרוב בית שאן, שם הפלשתים הניחו את העיר ביום מותו של שאול בגלבוע.
וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד וַיִּקַּ֞ח אֶת־עַצְמ֤וֹת שָׁאוּל֙ וְאֶת־עַצְמוֹת֙ יְהוֹנָתָ֣ן בְּנ֔וֹ מֵאֵ֕ת בַּעֲלֵ֖י יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֑ד אֲשֶׁר֩ גָּנְב֨וּ אֹתָ֜ם מֵרְחֹ֣ב בֵּֽית־שַׁ֗ן אֲשֶׁ֨ר תלום [תְּלָא֥וּם] שם הפלשתים [שָׁ֙מָּה֙] [פְּלִשְׁתִּ֔ים] בְּי֨וֹם הַכּ֧וֹת פְּלִשְׁתִּ֛ים אֶת־שָׁא֖וּל בַּגִּלְבֹּֽעַ׃קבורת שאול ומלחמה נוספת
משם הוא העלה את העצמות של שאול ואת העצמות של יהונתן בנו, ואספו את עצמות האנשים המנוערים.
וַיַּ֤עַל מִשָּׁם֙ אֶת־עַצְמ֣וֹת שָׁא֔וּל וְאֶת־עַצְמ֖וֹת יְהוֹנָתָ֣ן בְּנ֑וֹ וַיַּ֣אַסְפ֔וּ אֶת־עַצְמ֖וֹת הַמּוּקָעִֽים׃קבר את עצמות שאול ואת יהונתן בנו בארץ בנימין, בצלבאה, בקבר קיש אביו. עשו בדיוק כפי שהמלך הורה, ואחרי זה אלוהים ענה לתפילות הארץ.
וַיִּקְבְּר֣וּ אֶת־עַצְמוֹת־שָׁא֣וּל וִיהוֹנָֽתָן־בְּ֠נוֹ בְּאֶ֨רֶץ בִּנְיָמִ֜ן בְּצֵלָ֗ע בְּקֶ֙בֶר֙ קִ֣ישׁ אָבִ֔יו וַֽיַּעֲשׂ֔וּ כֹּ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖ה הַמֶּ֑לֶךְ וַיֵּעָתֵ֧ר אֱלֹהִ֛ים לָאָ֖רֶץ אַֽחֲרֵי־כֵֽן׃ (פ)שוב הייתה מלחמה בין הפלשתים לישראל. דוד ולווייתו ירדו למלחמה נגד הפלשתים, ודוד התעצב מאוד.
וַתְּהִי־ע֧וֹד מִלְחָמָ֛ה לַפְּלִשְׁתִּ֖ים אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֨רֶד דָּוִ֜ד וַעֲבָדָ֥יו עִמּ֛וֹ וַיִּלָּחֲמ֥וּ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֖ים וַיָּ֥עַף דָּוִֽד׃הם שבו בשבי בנוב, שנמצא בין המקומות המדברים. משקל משקולת קיין היה שלוש מאות משקל נחושת, והיא הייתה חגורה חדשה, והם אמרו שהם רוצים להכות את דוד.
וישבו [וְיִשְׁבִּ֨י] בְּנֹ֜ב אֲשֶׁ֣ר ׀ בִּילִידֵ֣י הָרָפָ֗ה וּמִשְׁקַ֤ל קֵינוֹ֙ שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ מִשְׁקַ֣ל נְחֹ֔שֶׁת וְה֖וּא חָג֣וּר חֲדָשָׁ֑ה וַיֹּ֖אמֶר לְהַכּ֥וֹת אֶת־דָּוִֽד׃קרבות נוספים ולוחמי הריפאים
אבישאי בן צרויה עזר לו והכה את הפלשתי והרג אותו. אז אנשי דוד נשבעו לו ואמרו: אל תצא איתנו שוב למלחמה, ואל תכבה את נר ישראל.
וַיַּֽעֲזָר־לוֹ֙ אֲבִישַׁ֣י בֶּן־צְרוּיָ֔ה וַיַּ֥ךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖י וַיְמִיתֵ֑הוּ אָ֣ז נִשְׁבְּעוּ֩ אַנְשֵׁי־דָוִ֨ד ל֜וֹ לֵאמֹ֗ר לֹא־תֵצֵ֨א ע֤וֹד אִתָּ֙נוּ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וְלֹ֥א תְכַבֶּ֖ה אֶת־נֵ֥ר יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)אחרי זה הייתה שוב מלחמה בגוב נגד הפלשתים, ושבכאי החשתי הכה את החנית של אחד הריפאים.
וַֽיְהִי֙ אַֽחֲרֵי־כֵ֔ן וַתְּהִי־ע֧וֹד הַמִּלְחָמָ֛ה בְּג֖וֹב עִם־פְּלִשְׁתִּ֑ים אָ֣ז הִכָּ֗ה סִבְּכַי֙ הַחֻ֣שָׁתִ֔י אֶת־סַ֕ף אֲשֶׁ֖ר בִּילִדֵ֥י הָרָפָֽה׃ (פ)הייתה שוב מלחמה בגוב נגד הפלשתים, ואלחנן בן יערי אורגים הכה את גלית הגתי ואת חנית העץ שלו, כמו אורגים.
וַתְּהִי־ע֧וֹד הַמִּלְחָמָ֛ה בְּג֖וֹב עִם־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּ֡ךְ אֶלְחָנָן֩ בֶּן־יַעְרֵ֨י אֹרְגִ֜ים בֵּ֣ית הַלַּחְמִ֗י אֵ֚ת גָּלְיָ֣ת הַגִּתִּ֔י וְעֵ֣ץ חֲנִית֔וֹ כִּמְנ֖וֹר אֹרְגִֽים׃ (ס)הייתה שוב מלחמה בגת, והיה שם איש ממדין, שספרי אצבעות ידיו ואצבעות רגליו היו שש עשר וארבע עשרה, וגם הוא נולד לריפא.
וַתְּהִי־ע֥וֹד מִלְחָמָ֖ה בְּגַ֑ת וַיְהִ֣י ׀ אִ֣ישׁ מדין [מָד֗וֹן] וְאֶצְבְּעֹ֣ת יָדָיו֩ וְאֶצְבְּעֹ֨ת רַגְלָ֜יו שֵׁ֣שׁ וָשֵׁ֗שׁ עֶשְׂרִ֤ים וְאַרְבַּע֙ מִסְפָּ֔ר וְגַם־ה֖וּא יֻלַּ֥ד לְהָרָפָֽה׃על המילים
המספר המופיע בטקסט המקורי (שש עשר וארבע עשרה) אינו ברור ונעשה לו תיקון במסורת.
פגיעה ביהונתן ומות ארבעת בני רעפה
והוא כעס על ישראל, ויהונתן בן שמעי, אחיו של דוד, פגע בו.
וַיְחָרֵ֖ף אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּכֵּ֙הוּ֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן בֶּן־שמעי [שִׁמְעָ֖ה] אֲחִ֥י דָוִֽד׃ארבעת אלה נולדו כעבדים בגת, והם נפלו בידי דוד ובידי עבדיו.
אֶת־אַרְבַּ֥עַת אֵ֛לֶּה יֻלְּד֥וּ לְהָרָפָ֖ה בְּגַ֑ת וַיִּפְּל֥וּ בְיַד־דָּוִ֖ד וּבְיַ֥ד עֲבָדָֽיו׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הגבעונים ודוד בתקופת הרעב
וַיְהִ֣י רָעָב֩ בִּימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים שָׁנָה֙ אַחֲרֵ֣י שָׁנָ֔ה וַיְבַקֵּ֥שׁ דָּוִ֖ד אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה (ס) וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה אֶל־שָׁאוּל֙ וְאֶל־בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַל־אֲשֶׁר־הֵמִ֖ית אֶת־הַגִּבְעֹנִֽים׃
וַיִּקְרָ֥א הַמֶּ֛לֶךְ לַגִּבְעֹנִ֖ים וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֑ם וְהַגִּבְעֹנִ֞ים לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה כִּ֚י אִם־מִיֶּ֣תֶר הָאֱמֹרִ֔י וּבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ נִשְׁבְּע֣וּ לָהֶ֔ם וַיְבַקֵּ֤שׁ שָׁאוּל֙ לְהַכֹּתָ֔ם בְּקַנֹּאת֥וֹ לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וִיהוּדָֽה׃
וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־הַגִּבְעֹנִ֔ים מָ֥ה אֶעֱשֶׂ֖ה לָכֶ֑ם וּבַמָּ֣ה אֲכַפֵּ֔ר וּבָרְכ֖וּ אֶת־נַחֲלַ֥ת יְהוָֽה׃
וַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ הַגִּבְעֹנִ֗ים אֵֽין־לי [לָ֜נוּ] כֶּ֤סֶף וְזָהָב֙ עִם־שָׁא֣וּל וְעִם־בֵּית֔וֹ וְאֵֽין־לָ֥נוּ אִ֖ישׁ לְהָמִ֣ית בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֛אמֶר מָֽה־אַתֶּ֥ם אֹמְרִ֖ים אֶעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם׃
דרישת האנשים והעברת בני שאול למיתה
וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔נוּ וַאֲשֶׁ֖ר דִּמָּה־לָ֑נוּ נִשְׁמַ֕דְנוּ מֵֽהִתְיַצֵּ֖ב בְּכָל־גְּבֻ֥ל יִשְׂרָאֵֽל׃
ינתן־[יֻתַּן־] לָ֜נוּ שִׁבְעָ֤ה אֲנָשִׁים֙ מִבָּנָ֔יו וְהוֹקַֽעֲנוּם֙ לַֽיהוָ֔ה בְּגִבְעַ֥ת שָׁא֖וּל בְּחִ֣יר יְהוָ֑ה (ס) וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֲנִ֥י אֶתֵּֽן׃
וַיַּחְמֹ֣ל הַמֶּ֔לֶךְ עַל־מְפִי־בֹ֖שֶׁת בֶּן־יְהוֹנָתָ֣ן בֶּן־שָׁא֑וּל עַל־שְׁבֻעַ֤ת יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר בֵּֽינֹתָ֔ם בֵּ֣ין דָּוִ֔ד וּבֵ֖ין יְהוֹנָתָ֥ן בֶּן־שָׁאֽוּל׃
וַיִּקַּ֣ח הַמֶּ֡לֶךְ אֶת־שְׁ֠נֵי בְּנֵ֨י רִצְפָּ֤ה בַת־אַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר יָלְדָ֣ה לְשָׁא֔וּל אֶת־אַרְמֹנִ֖י וְאֶת־מְפִבֹ֑שֶׁת וְאֶת־חֲמֵ֗שֶׁת בְּנֵי֙ מִיכַ֣ל בַּת־שָׁא֔וּל אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֛ה לְעַדְרִיאֵ֥ל בֶּן־בַּרְזִלַּ֖י הַמְּחֹלָתִֽי׃
העברת הגופות והשלמת המצווה
וַֽיִּתְּנֵ֞ם בְּיַ֣ד הַגִּבְעֹנִ֗ים וַיֹּקִיעֻ֤ם בָּהָר֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַיִּפְּל֥וּ שבעתים [שְׁבַעְתָּ֖ם] יָ֑חַד והם [וְהֵ֨מָּה] הֻמְת֜וּ בִּימֵ֤י קָצִיר֙ בָּרִ֣אשֹׁנִ֔ים תחלת [בִּתְחִלַּ֖ת] קְצִ֥יר שְׂעֹרִֽים׃
וַתִּקַּ֣ח רִצְפָּה֩ בַת־אַיָּ֨ה אֶת־הַשַּׂ֜ק וַתַּטֵּ֨הוּ לָ֤הּ אֶל־הַצּוּר֙ מִתְּחִלַּ֣ת קָצִ֔יר עַ֛ד נִתַּךְ־מַ֥יִם עֲלֵיהֶ֖ם מִן־הַשָּׁמָ֑יִם וְלֹֽא־נָתְנָה֩ ע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם לָנ֤וּחַ עֲלֵיהֶם֙ יוֹמָ֔ם וְאֶת־חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה לָֽיְלָה׃
וַיֻּגַּ֖ד לְדָוִ֑ד אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֛ה רִצְפָּ֥ה בַת־אַיָּ֖ה פִּלֶ֥גֶשׁ שָׁאֽוּל׃
וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד וַיִּקַּ֞ח אֶת־עַצְמ֤וֹת שָׁאוּל֙ וְאֶת־עַצְמוֹת֙ יְהוֹנָתָ֣ן בְּנ֔וֹ מֵאֵ֕ת בַּעֲלֵ֖י יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֑ד אֲשֶׁר֩ גָּנְב֨וּ אֹתָ֜ם מֵרְחֹ֣ב בֵּֽית־שַׁ֗ן אֲשֶׁ֨ר תלום [תְּלָא֥וּם] שם הפלשתים [שָׁ֙מָּה֙] [פְּלִשְׁתִּ֔ים] בְּי֨וֹם הַכּ֧וֹת פְּלִשְׁתִּ֛ים אֶת־שָׁא֖וּל בַּגִּלְבֹּֽעַ׃
קבורת שאול ומלחמה נוספת
וַיַּ֤עַל מִשָּׁם֙ אֶת־עַצְמ֣וֹת שָׁא֔וּל וְאֶת־עַצְמ֖וֹת יְהוֹנָתָ֣ן בְּנ֑וֹ וַיַּ֣אַסְפ֔וּ אֶת־עַצְמ֖וֹת הַמּוּקָעִֽים׃
וַיִּקְבְּר֣וּ אֶת־עַצְמוֹת־שָׁא֣וּל וִיהוֹנָֽתָן־בְּ֠נוֹ בְּאֶ֨רֶץ בִּנְיָמִ֜ן בְּצֵלָ֗ע בְּקֶ֙בֶר֙ קִ֣ישׁ אָבִ֔יו וַֽיַּעֲשׂ֔וּ כֹּ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖ה הַמֶּ֑לֶךְ וַיֵּעָתֵ֧ר אֱלֹהִ֛ים לָאָ֖רֶץ אַֽחֲרֵי־כֵֽן׃ (פ)
וַתְּהִי־ע֧וֹד מִלְחָמָ֛ה לַפְּלִשְׁתִּ֖ים אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֨רֶד דָּוִ֜ד וַעֲבָדָ֥יו עִמּ֛וֹ וַיִּלָּחֲמ֥וּ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֖ים וַיָּ֥עַף דָּוִֽד׃
וישבו [וְיִשְׁבִּ֨י] בְּנֹ֜ב אֲשֶׁ֣ר ׀ בִּילִידֵ֣י הָרָפָ֗ה וּמִשְׁקַ֤ל קֵינוֹ֙ שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ מִשְׁקַ֣ל נְחֹ֔שֶׁת וְה֖וּא חָג֣וּר חֲדָשָׁ֑ה וַיֹּ֖אמֶר לְהַכּ֥וֹת אֶת־דָּוִֽד׃
קרבות נוספים ולוחמי הריפאים
וַיַּֽעֲזָר־לוֹ֙ אֲבִישַׁ֣י בֶּן־צְרוּיָ֔ה וַיַּ֥ךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖י וַיְמִיתֵ֑הוּ אָ֣ז נִשְׁבְּעוּ֩ אַנְשֵׁי־דָוִ֨ד ל֜וֹ לֵאמֹ֗ר לֹא־תֵצֵ֨א ע֤וֹד אִתָּ֙נוּ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וְלֹ֥א תְכַבֶּ֖ה אֶת־נֵ֥ר יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
וַֽיְהִי֙ אַֽחֲרֵי־כֵ֔ן וַתְּהִי־ע֧וֹד הַמִּלְחָמָ֛ה בְּג֖וֹב עִם־פְּלִשְׁתִּ֑ים אָ֣ז הִכָּ֗ה סִבְּכַי֙ הַחֻ֣שָׁתִ֔י אֶת־סַ֕ף אֲשֶׁ֖ר בִּילִדֵ֥י הָרָפָֽה׃ (פ)
וַתְּהִי־ע֧וֹד הַמִּלְחָמָ֛ה בְּג֖וֹב עִם־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּ֡ךְ אֶלְחָנָן֩ בֶּן־יַעְרֵ֨י אֹרְגִ֜ים בֵּ֣ית הַלַּחְמִ֗י אֵ֚ת גָּלְיָ֣ת הַגִּתִּ֔י וְעֵ֣ץ חֲנִית֔וֹ כִּמְנ֖וֹר אֹרְגִֽים׃ (ס)
וַתְּהִי־ע֥וֹד מִלְחָמָ֖ה בְּגַ֑ת וַיְהִ֣י ׀ אִ֣ישׁ מדין [מָד֗וֹן] וְאֶצְבְּעֹ֣ת יָדָיו֩ וְאֶצְבְּעֹ֨ת רַגְלָ֜יו שֵׁ֣שׁ וָשֵׁ֗שׁ עֶשְׂרִ֤ים וְאַרְבַּע֙ מִסְפָּ֔ר וְגַם־ה֖וּא יֻלַּ֥ד לְהָרָפָֽה׃
פגיעה ביהונתן ומות ארבעת בני רעפה
וַיְחָרֵ֖ף אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּכֵּ֙הוּ֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן בֶּן־שמעי [שִׁמְעָ֖ה] אֲחִ֥י דָוִֽד׃
אֶת־אַרְבַּ֥עַת אֵ֛לֶּה יֻלְּד֥וּ לְהָרָפָ֖ה בְּגַ֑ת וַיִּפְּל֥וּ בְיַד־דָּוִ֖ד וּבְיַ֥ד עֲבָדָֽיו׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את הרעב שפרץ בארץ ואת הפתרון שמצא דוד מול הגבעונים.
הגבעונים ודוד בתקופת הרעב
בתקופת רעב של שלוש שנים בימי דוד, התגלה הסיבה בגלל רצח הגבעונים על ידי שאול. דוד פנה לגבעונים כדי למצוא דרך לכפר על העוון ולשמור על הברית, בעוד הגבעונים הצהירו כי אין להם דרישות כספיות או רצון בנקמה בבני ישראל.
דרישת האנשים והעברת בני שאול למיתה
אנשים מבני גבעה דורשים מהמלך למסור שבעה מבני שאול להרגה כדי להפסיק את הרעב. המלך, שזוכר את הברית בין דוד ליהונתן, חסד על מפי-בושת אך מסר את שני בני רצפה ואת חמישה בני מיכל למות.
העברת הגופות והשלמת המצווה
הגבעונים מבצעים את העונש בשבע פעמים על אנשי שאול בראשית הקציר. ריצפה מכסה את הגופות בשק תחת הגשם. דוד מגלה על מעשה ריצפה ומוצא את עצמות שאול ויונתן אצל אנשי גלעד, לאחר שגנבו אותם מבית שאן.
קבורת שאול ומלחמה נוספת
הפרק מתאר את איסוף עצמות שאול ויהונתן וקבורתם בארץ בנימין כפי שציוה המלך, פעולה שגרמה לאלוהים להשיב את השפע לארץ. לאחר מכן מתאר הטקסט מלחמה נוספת של דוד מול הפלשתים, שבה דוד חווה קושי ודחק, וכן אזכור של שבי בנב ופרטים על משקולת נחושת.
קרבות נוספים ולוחמי הריפאים
הפסוקים מתארים קרבות נוספים בין דוד לפלשתים. אבישאי בן צרויה מכה פלשתי, אך אנשי דוד מבקשים ממנו שלא לצאת למלחמה יותר. בקרבות בגוב נגרמו פגיעות בנשק של הריפאים, ומוזכר איש ענק ממדין שהיה שייך למשפחת הריפאים.
פגיעה ביהונתן ומות ארבעת בני רעפה
הפסוקים מתארים את הפגיעה ביהונתן בן שמעי, אח של דוד, כתוצאה מכעס על ישראל. כמו כן, מוזכרים ארבעת הבנים של רעפה שנולדו בגת ונפלו בידי דוד ובידי עבדיו.
הפרק מסתיים בתיאור קרבות נוספים ומוות של לוחמי הריפאים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַקֶּשֶׁר בֵּין חֶטְּאֵי שָׁאוּל לְרֵחִיקַת הַגִּבְעוֹנִים מֵהַמִּזְבֵּחַ
״תַּנֵּי. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. עַל שֵׁם וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא חוֹטְבֵי עֵצִים וְשׁוֹאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה. נִיחָא לָעֵדָה. וּלְמִזְבֵּחַ יי. אֶלָּא תְּלָיָין״
בַּתַּלְמוּד הִירוּשָׁלְמִי (קִידוּשִׁין ד׳:א׳:ז׳) מֻסְבָּר הַקֶּשֶׁר בֵּין הָרָעָב בִּימֵי דָּוִד לְבֵית שָׁאוּל. רַבָּן יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מַסְבֵּר שֶׁהַשֵּׁם קָרַב אוֹ רֵחַק אֶת הַמִּזְבֵּחַ בְּתַלְְיָתוֹ בַּדּוֹפָן, וּבְעֵת בְּנִיַּת הַבֵּית הַבְּחִירָה. הַמִּצְעָה הַנִּמְצֵאת בַּמִּקְרָא, שֶׁהַגִּבְעוֹנִים לֹא מִּבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מְסֻבֶּת כְּחֵלֶק מֵרְחִיקַת הַמִּזְבֵּחַ בִּגְלַל הָעֲוֹנוֹת שֶׁעָשָׂה שָׁאוּל. הַתַּלְמוּד מְפַרֵט כְּשֶׁרָעָב נָקַע שָׁלֹשׁ שָׁנִים, שֶׁהוּא עָשׂוּי בִּגְלַל אַרְבָּעָה דְּבָרִים: עֲבוֹדָה זָרָה, גִּילּוּי עֲרָיוֹת, שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְחֶסֶר צְדָקָה. הַתַּלְמוּד מְקַשֵּׁר כָּל עָוֹן לְעִנְיָן סְפִיקָה בַּטֶּבַע, כְּמוֹ שֶׁשְּׁפִיכוּת דָּמִם מְמַלְכֶּלֶת אֶת הָאָרֶץ. לְפִי הַמְפַרֵט בַּסּוֹף, שָׁאוּל הֵמִית שִׁבְעָה אֲנָשִׁים מֵהַגִּבְעוֹנִים, וְזֶה הֵנוּ הַסָּבָה לְכָךְ שֶׁהַגִּבְעוֹנִים נִרְחֲקוּ מֵהַמִּזְבֵּחַ וּמֵהַקְּרָבָה.
תלמוד ירושלמי קידושין ד׳:א׳:ז׳ ↗מקור הרעב וסיבת העונש
״כְּתִיב וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא חוֹטְבֵי עֵצִים וְשׁוֹאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה. נִיחָא לָעֵדָה. וּלְמִזְבַּח יְי. אֶלָּא שֶׁתְּלָיָין יְהוֹשֻׁעַ בריפן. אָמַר. אֲנִי [לֹא] מַרְחִיקָן וְלֹא מְקָרְבָן. אֶלָּא״
הַפֶּסֶק הַמּוּצָג הוּא מִן הַתַּלְמוּד הַיְרוּשְׁלְמִי (סַנְהֶדְרִין ו׳:ז׳:ג׳), הַמְנַתֵּחַ אֶת הַבִּקּוּשׁ שֶׁל דָּוִד אֶת פְּנֵי הַשֵּׁם כְּשֶׁחַלָּה רָעָב בְּאָרֶץ. הַתַּלְמוּד מְסַבֵּל שָׁלוֹשׁ פֵּסְקִים לְסִבַּת הָעֲצִירָה שֶׁל הַגְּשָׁמִים: עֲבוֹדָה זָרָה, גִּילּוּי עֲרִיּוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וּמְסַבֵּר שֶׁהַשֵּׁם הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדָוִד כְּמַשְׁכֵּן לְהַרְחִיק אֶת הַגִּבְעוֹנִים מֵהַמִּזְבֵּחַ בִּגְלַל הַמַּעֲשֶׂה הָרָע שֶׁעָשָׂה שָׁאוּל. הַתַּשְׁלִיחַ מַסְבִּיר שֶׁדָּוִד בָּדַק אֶת כָּל הָאֶפְשָׁרוּתּוֹת וּבֵסַס הַמְּחִירָה שֶׁלּוֹ הָיְתָה בְּאוּרִים וּתּוּמִּים. הַמְּקוֹר מְצַיֵּן שֶׁהַעֲנָה שֶׁל הַשֵּׁם הָיְתָה מְמוּקֶדֶת בְּבֵית שָׁאוּל וּבְּשִׁפְכוּת הַדָּם שֶׁעָשָׂה לַגִּבְעוֹנִים, וְזֶה הֵנֵּה הַקֶּשֶׁר לְרָעָב שֶׁחָל בִּמְלָאוֹת הַיָּמִים.
תלמוד ירושלמי סנהדרין ו׳:ז׳:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
התרה לרעב והשלמת החוב
״דמה לנו. חשב עלינו להשמידנו:״
הפרק מספר על רעב של שלוש שנים שפקד את הארץ בתקופת דוד. הרעב נבע מכך שגבעת בני בער לא קיימה הבטחה כלפי הַשֵּׁם וכלפי דוד. כדי להפסיק את הרעב, דוד ביקש להעניש את הגבעה על ידי מסירת שבעת בני שאול למות. בסוף התברר שהדבר קשור למעשה של בני גבע למת קשיים. הטקסט מציג את ההשלמה של החוב הישן למעשי המלוכים. רש"י מציין על דברי השמשונים בפרק, כי נדמה להם שהאויב רוצה להשמיד אותם. ההסבר מראה כיצם התגובה של האנשים אל מול הסכנה הקיומית. המעשה הוביל בסוף להחזרת השלדים של שאול ויהונתן לקבר אבותיהם.
רש״י על שמואל ב׳ 21:5:2 ↗עזר התפילה ושלמות המעשה
״ויעזר לו. שעזרו בתפלה, כדאיתא בחלק (סנהדרין צה א):״
הפסוק מתאר את המפגש בין דוד לבין אדם מזרע עקשת. כשדוד עייף מהקרב, האדם הזה עזר לו. רש"י מסביר שהעזרה הזו הייתה באמצעות תפילה, כפי שמופיע במסכת סנהדרין. הפרשנות של רש"י מדגישה את כוחה של התפילה ככלי לסיוע בתוך המצוקה. הוא מתבסס על המקור המשנה, אך חשוב לזכור שזו פרשנות חז"ל ולא תיאור היסטורי המופיע בטקסט המקראי עצמו.
רש״י על שמואל ב׳ 21:17:1 ↗הקשר בין גבעת שאול לבניו
״בגבעת שאול. מקום עיר מלכותו, למען ידעו הכל אשר בניו המה:״
בפסוק זה מופיע המיקום של גבעת שאול. המפרש מצודת דוד מציין כי גבעת שאול הייתה בתוך עיר מלכותו של שאול. הוא מסביר שהסיבה לציון המקום היא כדי שכולם ידעו שכל הבנים שהוזכרו הם בניו של שאול. הפרשנות של מצודת דוד מתמקדת בזיהוי המקום ובהבהרת הקשר המשפחתי. הוא מפרש את הטקסט המקראי כדי להדגיש את הזהות של הדמויות המופיעות בסיפור, ומוודא שהקורא מבין את הקשר בין המקום לבין בני שאול.
מצודת דוד על שמואל ב׳ 21:6:3 ↗משקל הנחושת ומידת השקל
״משקל נחושת. שקל ששוקלין בו נחושת:״
הפסוקים הללו מתארים את המפגש בין דוד לבין ענק מגית, שהיה אדם עצום וגבוה מאוד. הטקסט מציין פרטים מדויקים על המאפיינים הפיזיים שלו, כולל גובהו ומשקל ציודו. המידע על משקל הנחושת בטקסט מבוסס על הנתונים היבשים של המקרא המפרטים את כובד הנשק והחגורה. המצודת דוד מסביר את המשקל המוזכר בטקסט כמשקל של שש שקלים של נחושת. הפירוש מתמקד בהבנת המידה המדויקת של משקל הנחושת כפי שהיא מופיעה בתיאור המקראי. אין כאן פרשנות רעיונית, אלא ניסיון להבהיר את הנתונים המספריים והחומריים המוזכרים בתיאור הענק.
מצודת דוד על שמואל ב׳ 21:16:2 ↗