אחרי מכן דוד שאל את הַשֵּׁם: "האם כדאי לי לעלות לאחת מערי יהודה?" הַשֵּׁם ענה לו: "עלה". דוד שאל: "לאן עלי לעלות?" והתשובה הייתה: חברון.
וַיְהִ֣י אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן וַיִּשְׁאַל֩ דָּוִ֨ד בַּֽיהוָ֤ה ׀ לֵאמֹר֙ הַאֶעֱלֶ֗ה בְּאַחַת֙ עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֵלָ֖יו עֲלֵ֑ה וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אָ֥נָה אֶעֱלֶ֖ה וַיֹּ֥אמֶר חֶבְרֹֽנָה׃שמואל ב׳ · פרק ב׳
דוד נמשח למלך יהודה והמלחמה בין בתי שָׁאוּל ודָוִד
דוד פונה אל הַשֵּׁם ומקבל הנחיה לשיהיה ביהודה, שם הוא נמשח למלך. המלחמה מתחילה בין אנשי דוד לאנשי איש בּוֹשֶׁת, ומתפתחת למרדף אחרי אבנר.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל ב׳ ב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
דוד נמשח למלך יהודה בחברון
דוד עלה לשם, וגם שתי נשותיו עמדו איתו: אחינועם היזרעלית ואביגיל, אשת נבל הכרמלי.
וַיַּ֤עַל שָׁם֙ דָּוִ֔ד וְגַ֖ם שְׁתֵּ֣י נָשָׁ֑יו אֲחִינֹ֙עַם֙ הַיִּזְרְעֵלִ֔ית וַאֲבִיגַ֕יִל אֵ֖שֶׁת נָבָ֥ל הַֽכַּרְמְלִֽי׃דוד לקח איתו גם את אנשיו, את אישיו ואת בני ביתו, וכולם התיישבו בערי חברון.
וַאֲנָשָׁ֧יו אֲשֶׁר־עִמּ֛וֹ הֶעֱלָ֥ה דָוִ֖ד אִ֣ישׁ וּבֵית֑וֹ וַיֵּשְׁב֖וּ בְּעָרֵ֥י חֶבְרֽוֹן׃אנשי יהודה באו ומשחו שם את דוד למלך על בית יהודה. הם סיפרו לדוד שאנשי יבש גלעד קברו את שאול.
וַיָּבֹ֙אוּ֙ אַנְשֵׁ֣י יְהוּדָ֔ה וַיִּמְשְׁחוּ־שָׁ֧ם אֶת־דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עַל־בֵּ֣ית יְהוּדָ֑ה וַיַּגִּ֤דוּ לְדָוִד֙ לֵאמֹ֔ר אַנְשֵׁי֙ יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֔ד אֲשֶׁ֥ר קָבְר֖וּ אֶת־שָׁאֽוּל׃ (ס)דוד פונה ליבש גלעד ואבנר מעביר את בשת
דוד שלח שליחים לאנשי יבש גלעד ואמר להם: ברוכים אתם להשם על החסד שעשיתם עם אדונכם שאול וקברתם אותו.
וַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־אַנְשֵׁ֖י יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם בְּרֻכִ֤ים אַתֶּם֙ לַֽיהוָ֔ה אֲשֶׁ֨ר עֲשִׂיתֶ֜ם הַחֶ֣סֶד הַזֶּ֗ה עִם־אֲדֹֽנֵיכֶם֙ עִם־שָׁא֔וּל וַֽתִּקְבְּר֖וּ אֹתֽוֹ׃ועכשיו השם יעשה איתכם חסד ואמת, וגם אני אעשה איתכם את הטוב הזה שעשיתם את הדבר הזה.
וְעַתָּ֕ה יַֽעַשׂ־יְהוָ֥ה עִמָּכֶ֖ם חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֑ת וְגַ֣ם אָנֹכִ֗י אֶעֱשֶׂ֤ה אִתְּכֶם֙ הַטּוֹבָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶ֖ם הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃ועכשיו תחזקו את ידיכם ותהיו גיבורים, כי אדונכם שאול מת, וגם אותי שמן בית יהודה למלך עליהם.
וְעַתָּ֣ה ׀ תֶּחֱזַ֣קְנָה יְדֵיכֶ֗ם וִֽהְיוּ֙ לִבְנֵי־חַ֔יִל כִּי־מֵ֖ת אֲדֹנֵיכֶ֣ם שָׁא֑וּל וְגַם־אֹתִ֗י מָשְׁח֧וּ בֵית־יְהוּדָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עֲלֵיהֶֽם׃ (פ)ואבנר בן נר, שר הצבא של שאול, לקח את איש בשת בן שאול והעביר אותו במחנה.
וְאַבְנֵ֣ר בֶּן־נֵ֔ר שַׂר־צָבָ֖א אֲשֶׁ֣ר לְשָׁא֑וּל לָקַ֗ח אֶת־אִ֥ישׁ בֹּ֙שֶׁת֙ בֶּן־שָׁא֔וּל וַיַּעֲבִרֵ֖הוּ מַחֲנָֽיִם׃מַלְכוּת אִישׁ בּוֹשֶׁת וְדָוִד
הוּא הָיָה מֶלֶךְ עַל הַגִּלְעָד, עַל הָאַשׁוּרִים, עַל יִזְרְעֶאל, עַל אֶפְרַיִם, עַל בִּנְיָמִין וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל.
וַיַּמְלִכֵ֙הוּ֙ אֶל־הַגִּלְעָ֔ד וְאֶל־הָאֲשׁוּרִ֖י וְאֶֽל־יִזְרְעֶ֑אל וְעַל־אֶפְרַ֙יִם֙ וְעַל־בִּנְיָמִ֔ן וְעַל־יִשְׂרָאֵ֖ל כֻּלֹּֽה׃ (פ)אִישׁ בּוֹשֶׁת בֶּן שָׁאוּל, בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה, מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל שְׁתַּיִם שָׁנִים, וּבֵית יְהוּדָה הָיָה אַחֲרֵי דָוִד.
בֶּן־אַרְבָּעִ֨ים שָׁנָ֜ה אִֽישׁ־בֹּ֣שֶׁת בֶּן־שָׁא֗וּל בְּמָלְכוֹ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל וּשְׁתַּ֥יִם שָׁנִ֖ים מָלָ֑ךְ אַ֚ךְ בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה הָי֖וּ אַחֲרֵ֥י דָוִֽד׃דָוִד מָלַךְ בְּחֶבְרוֹן עַל בֵּית יְלְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חדָשִׁים.
וַֽיְהִי֙ מִסְפַּ֣ר הַיָּמִ֔ים אֲשֶׁר֩ הָיָ֨ה דָוִ֥ד מֶ֛לֶךְ בְּחֶבְר֖וֹן עַל־בֵּ֣ית יְהוּדָ֑ה שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים וְשִׁשָּׁ֥ה חֳדָשִֽׁים׃ (ס)אַבְנֵר בֶּן נֶר וְעֶבְדֵי אִישׁ בּוֹשֶׁת בֶּן שָׁאוּל יָצְאוּ מֵמַחֲנַיִם, שֶׁהִיא גִּבְעוֹנָה.
וַיֵּצֵא֙ אַבְנֵ֣ר בֶּן־נֵ֔ר וְעַבְדֵ֖י אִֽישׁ־בֹּ֣שֶׁת בֶּן־שָׁא֑וּל מִֽמַּחֲנַ֖יִם גִּבְעֽוֹנָה׃הקרב בבריכת גבעון
יוואב בן צרויה ועבדי דוד יצאו ופגשו את אנשי אבנר בבריכת גבעון. חלק מהאנשים ישבו בבריכה אחת וחלק בבריכה השנייה.
וְיוֹאָ֨ב בֶּן־צְרוּיָ֜ה וְעַבְדֵ֤י דָוִד֙ יָֽצְא֔וּ וַֽיִּפְגְּשׁ֛וּם עַל־בְּרֵכַ֥ת גִּבְע֖וֹן יַחְדָּ֑ו וַיֵּ֨שְׁב֜וּ אֵ֤לֶּה עַל־הַבְּרֵכָה֙ מִזֶּ֔ה וְאֵ֥לֶּה עַל־הַבְּרֵכָ֖ה מִזֶּֽה׃אבנר אמר ליוואב: "בואו הנערים, בואו נשחק לפנינו". יוואב אמר: "קמו"
וַיֹּ֤אמֶר אַבְנֵר֙ אֶל־יוֹאָ֔ב יָק֤וּמוּ נָא֙ הַנְּעָרִ֔ים וִֽישַׂחֲק֖וּ לְפָנֵ֑ינוּ וַיֹּ֥אמֶר יוֹאָ֖ב יָקֻֽמוּ׃הם קמו ועברו אחד מול השני. שנים עשר מבני בנימין, אדם אחד שהוא איש בשת בן שאול, ושנים עשר מעבדי דוד.
וַיָּקֻ֖מוּ וַיַּעַבְר֣וּ בְמִסְפָּ֑ר שְׁנֵ֧ים עָשָׂ֣ר לְבִנְיָמִ֗ן וּלְאִ֥ישׁ בֹּ֙שֶׁת֙ בֶּן־שָׁא֔וּל וּשְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר מֵעַבְדֵ֥י דָוִֽד׃כל אחד אחז בראש חברו וחרבו לצד חברו, והם נפלו יחד. קוראים למקום הזה חלקה הצורים שבגבעון.
וַֽיַּחֲזִ֜קוּ אִ֣ישׁ ׀ בְּרֹ֣אשׁ רֵעֵ֗הוּ וְחַרְבּוֹ֙ בְּצַ֣ד רֵעֵ֔הוּ וַֽיִּפְּל֖וּ יַחְדָּ֑ו וַיִּקְרָא֙ לַמָּק֣וֹם הַה֔וּא חֶלְקַ֥ת הַצֻּרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בְּגִבְעֽוֹן׃הַמִּלְחָמָה בֵּין בֵּית דָּוִד לְבֵית שָׁאוּל
הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַזֶּה הָיְתָה קָשָׁה מְאוֹד, וְאַבְנֵר וְאִנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל הָיוּ מֻכְלָשִׁים עַל כַּף יַד פְּתוּחָה עַל יְדֵי עֲבָדֵי דָוִד.
וַתְּהִ֧י הַמִּלְחָמָ֛ה קָשָׁ֥ה עַד־מְאֹ֖ד בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּנָּ֤גֶף אַבְנֵר֙ וְאַנְשֵׁ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִפְנֵ֖י עַבְדֵ֥י דָוִֽד׃שָׁם הָיוּ שְׁלוֹשָׁה בְּנֵי צְרוּיָה: יוֹאָב, אֲבִישַׁי וְעַשְׂהָאֵל, וְעַשְׂהָאֵל הָיָה קַל בְּרַגְלָיו כְּאֶחָד מֵהַצְּבָיִם שֶׁבַּשָּׂדֶה.
וַיִּֽהְיוּ־שָׁ֗ם שְׁלֹשָׁה֙ בְּנֵ֣י צְרוּיָ֔ה יוֹאָ֥ב וַאֲבִישַׁ֖י וַעֲשָׂהאֵ֑ל וַעֲשָׂהאֵל֙ קַ֣ל בְּרַגְלָ֔יו כְּאַחַ֥ד הַצְּבָיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּשָּׂדֶֽה׃עַשְׂהָאֵל רָדַף אַחֲרֵי אַבְנֵר, וְלֹא סָט הַימינה אוֹ שְׂמֹאלה מֵאַחֲרֵי אַבְנֵר.
וַיִּרְדֹּ֥ף עֲשָׂהאֵ֖ל אַחֲרֵ֣י אַבְנֵ֑ר וְלֹֽא־נָטָ֣ה לָלֶ֗כֶת עַל־הַיָּמִין֙ וְעַֽל־הַשְּׂמֹ֔אול מֵאַחֲרֵ֖י אַבְנֵֽר׃אַבְנֵר פָּנָה אֶל מְאוֹר הַמּוֹרֶה וְאָמַר: "הַאִם אַתָּה זֶה עַשְׂהָאֵל?" וְהוּא עָנָה: "אֲנִי."
וַיִּ֤פֶן אַבְנֵר֙ אַֽחֲרָ֔יו וַיֹּ֕אמֶר הַאַתָּ֥ה זֶ֖ה עֲשָׂהאֵ֑ל וַיֹּ֖אמֶר אָנֹֽכִי׃מותו של עשאל והמרדף אחר אבנר
אבנר אמר לו: תטה ימינה או שמאלה ותתפוס אחד מהנערים, ותקח את הברי של שלו. אבל עשאל לא רצה לסור ממנו.
וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ אַבְנֵ֗ר נְטֵ֤ה לְךָ֙ עַל־יְמִֽינְךָ֙ א֣וֹ עַל־שְׂמֹאלֶ֔ךָ וֶאֱחֹ֣ז לְךָ֗ אֶחָד֙ מֵֽהַנְּעָרִ֔ים וְקַח־לְךָ֖ אֶת־חֲלִצָת֑וֹ וְלֹֽא־אָבָ֣ה עֲשָׂהאֵ֔ל לָס֖וּר מֵאַחֲרָֽיו׃אבנר אמר שוב לעשאל: תתרחק ממני. למה אתה מרדף אחרי? איך אוכל להביט בפני אחיך יואב?
וַיֹּ֧סֶף ע֣וֹד אַבְנֵ֗ר לֵאמֹר֙ אֶל־עֲשָׂהאֵ֔ל ס֥וּר לְךָ֖ מֵאַֽחֲרָ֑י לָ֤מָּה אַכֶּ֙כָּה֙ אַ֔רְצָה וְאֵיךְ֙ אֶשָּׂ֣א פָנַ֔י אֶל־יוֹאָ֖ב אָחִֽיךָ׃הוא סירב לסור, ואבנר הכה אותו בירדן מאחורי החנית אל הצלע, והחנית יצאה מאחוריו והוא נפל שם ומת מתחתיה. כל הבאים למקום שבו נפל עשאל ומת עמדו שם.
וַיְמָאֵ֣ן לָס֗וּר וַיַּכֵּ֣הוּ אַבְנֵר֩ בְּאַחֲרֵ֨י הַחֲנִ֜ית אֶל־הַחֹ֗מֶשׁ וַתֵּצֵ֤א הַֽחֲנִית֙ מֵאַחֲרָ֔יו וַיִּפָּל־שָׁ֖ם וַיָּ֣מָת תחתו [תַּחְתָּ֑יו] וַיְהִ֡י כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל וַיָּמֹ֖ת וַֽיַּעֲמֹֽדוּ׃יואב ואבישai רדפו אחרי אבנר. השמש כבר עמדה, והם הגיעו עד גבעת עמה, שנמצאת מול גיח, בדרך מדבר גבעון.
וַֽיִּרְדְּפ֛וּ יוֹאָ֥ב וַאֲבִישַׁ֖י אַחֲרֵ֣י אַבְנֵ֑ר וְהַשֶּׁ֣מֶשׁ בָּ֔אָה וְהֵ֗מָּה בָּ֚אוּ עַד־גִּבְעַ֣ת אַמָּ֔ה אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵי־גִ֔יחַ דֶּ֖רֶךְ מִדְבַּ֥ר גִּבְעֽוֹן׃עצירת המרדף
בני בנימין התאספו אחרי אבנר והפכו לקבוצה אחת, ועמדו על ראש גבעה אחת.
וַיִּֽתְקַבְּצ֤וּ בְנֵֽי־בִנְיָמִן֙ אַחֲרֵ֣י אַבְנֵ֔ר וַיִּהְי֖וּ לַאֲגֻדָּ֣ה אֶחָ֑ת וַיַּ֣עַמְד֔וּ עַ֥ל רֹאשׁ־גִּבְעָ֖ה אֶחָֽת׃אבנר קרא ליוואב ואמר לו: האם תרצה להמשיך להשתמש בחרב? לא ידעת שהסוף יהיה מר? עד מתי לא תגיד לעם שלך לחזור אחרי אחיהם?
וַיִּקְרָ֨א אַבְנֵ֜ר אֶל־יוֹאָ֗ב וַיֹּ֙אמֶר֙ הֲלָנֶ֙צַח֙ תֹּ֣אכַל חֶ֔רֶב הֲל֣וֹא יָדַ֔עְתָּה כִּֽי־מָרָ֥ה תִהְיֶ֖ה בָּאַחֲרוֹנָ֑ה וְעַד־מָתַי֙ לֹֽא־תֹאמַ֣ר לָעָ֔ם לָשׁ֖וּב מֵאַחֲרֵ֥י אֲחֵיהֶֽם׃יוואב ענה: חי האלוהים, לו רק דיברת, כי כבר מהבוקר עלה העם, ואף איש לא נשאר אחרי אחיו.
וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֔ב חַ֚י הָֽאֱלֹהִ֔ים כִּ֥י לוּלֵ֖א דִּבַּ֑רְתָּ כִּ֣י אָ֤ז מֵֽהַבֹּ֙קֶר֙ נַעֲלָ֣ה הָעָ֔ם אִ֖ישׁ מֵאַחֲרֵ֥י אָחִֽיו׃יוואב תקע בשופר, כל העם עמדו ולא רדפו יותר אחרי ישראל, והם לא המשיכו להילחם.
וַיִּתְקַ֤ע יוֹאָב֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר וַיַּֽעַמְדוּ֙ כָּל־הָעָ֔ם וְלֹֽא־יִרְדְּפ֥וּ ע֖וֹד אַחֲרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹֽא־יָסְפ֥וּ ע֖וֹד לְהִלָּחֵֽם׃סיום המרדף אחר אבנר
אבנר ואנשיו הלכו בערבה כל הלילה ההוא, עברו את הירדן והמשיכו הלאה עד שהגיעו למחנים.
וְאַבְנֵ֣ר וַֽאֲנָשָׁ֗יו הָֽלְכוּ֙ בָּֽעֲרָבָ֔ה כֹּ֖ל הַלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַיַּעַבְר֣וּ אֶת־הַיַּרְדֵּ֗ן וַיֵּֽלְכוּ֙ כָּל־הַבִּתְר֔וֹן וַיָּבֹ֖אוּ מַחֲנָֽיִם׃יוואב חזר מאחורי אבנר וקיבץ את כל העם. בין עבדי דוד נפלו תשעה עשר אנשים, ועשה עבר.
וְיוֹאָ֗ב שָׁ֚ב מֵאַחֲרֵ֣י אַבְנֵ֔ר וַיִּקְבֹּ֖ץ אֶת־כָּל־הָעָ֑ם וַיִּפָּ֨קְד֜וּ מֵעַבְדֵ֥י דָוִ֛ד תִּשְׁעָֽה־עָשָׂ֥ר אִ֖ישׁ וַעֲשָׂה־אֵֽל׃עבדי דוד הכו את בנימין ואת אנשי אבנר, ושלושים ושישים איש מתו.
וְעַבְדֵ֣י דָוִ֗ד הִכּוּ֙ מִבִּנְיָמִ֔ן וּבְאַנְשֵׁ֖י אַבְנֵ֑ר שְׁלֹשׁ־מֵא֧וֹת וְשִׁשִּׁ֛ים אִ֖ישׁ מֵֽתוּ׃הם לקחו את עשהאבל וקברו אותו בקבר אביו בבית לחם. יוואב ואנשיו המשיכו ללכת כל הלילה עד שהגיעו לחברון.
וַיִּשְׂאוּ֙ אֶת־עֲשָׂהאֵ֔ל וַֽיִּקְבְּרֻ֙הוּ֙ בְּקֶ֣בֶר אָבִ֔יו אֲשֶׁ֖ר בֵּ֣ית לָ֑חֶם וַיֵּלְכ֣וּ כָל־הַלַּ֗יְלָה יוֹאָב֙ וַֽאֲנָשָׁ֔יו וַיֵּאֹ֥ר לָהֶ֖ם בְּחֶבְרֽוֹן׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
דוד נמשח למלך יהודה בחברון
וַיְהִ֣י אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן וַיִּשְׁאַל֩ דָּוִ֨ד בַּֽיהוָ֤ה ׀ לֵאמֹר֙ הַאֶעֱלֶ֗ה בְּאַחַת֙ עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֵלָ֖יו עֲלֵ֑ה וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אָ֥נָה אֶעֱלֶ֖ה וַיֹּ֥אמֶר חֶבְרֹֽנָה׃
וַיַּ֤עַל שָׁם֙ דָּוִ֔ד וְגַ֖ם שְׁתֵּ֣י נָשָׁ֑יו אֲחִינֹ֙עַם֙ הַיִּזְרְעֵלִ֔ית וַאֲבִיגַ֕יִל אֵ֖שֶׁת נָבָ֥ל הַֽכַּרְמְלִֽי׃
וַאֲנָשָׁ֧יו אֲשֶׁר־עִמּ֛וֹ הֶעֱלָ֥ה דָוִ֖ד אִ֣ישׁ וּבֵית֑וֹ וַיֵּשְׁב֖וּ בְּעָרֵ֥י חֶבְרֽוֹן׃
וַיָּבֹ֙אוּ֙ אַנְשֵׁ֣י יְהוּדָ֔ה וַיִּמְשְׁחוּ־שָׁ֧ם אֶת־דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עַל־בֵּ֣ית יְהוּדָ֑ה וַיַּגִּ֤דוּ לְדָוִד֙ לֵאמֹ֔ר אַנְשֵׁי֙ יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֔ד אֲשֶׁ֥ר קָבְר֖וּ אֶת־שָׁאֽוּל׃ (ס)
דוד פונה ליבש גלעד ואבנר מעביר את בשת
וַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־אַנְשֵׁ֖י יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם בְּרֻכִ֤ים אַתֶּם֙ לַֽיהוָ֔ה אֲשֶׁ֨ר עֲשִׂיתֶ֜ם הַחֶ֣סֶד הַזֶּ֗ה עִם־אֲדֹֽנֵיכֶם֙ עִם־שָׁא֔וּל וַֽתִּקְבְּר֖וּ אֹתֽוֹ׃
וְעַתָּ֕ה יַֽעַשׂ־יְהוָ֥ה עִמָּכֶ֖ם חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֑ת וְגַ֣ם אָנֹכִ֗י אֶעֱשֶׂ֤ה אִתְּכֶם֙ הַטּוֹבָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶ֖ם הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃
וְעַתָּ֣ה ׀ תֶּחֱזַ֣קְנָה יְדֵיכֶ֗ם וִֽהְיוּ֙ לִבְנֵי־חַ֔יִל כִּי־מֵ֖ת אֲדֹנֵיכֶ֣ם שָׁא֑וּל וְגַם־אֹתִ֗י מָשְׁח֧וּ בֵית־יְהוּדָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עֲלֵיהֶֽם׃ (פ)
וְאַבְנֵ֣ר בֶּן־נֵ֔ר שַׂר־צָבָ֖א אֲשֶׁ֣ר לְשָׁא֑וּל לָקַ֗ח אֶת־אִ֥ישׁ בֹּ֙שֶׁת֙ בֶּן־שָׁא֔וּל וַיַּעֲבִרֵ֖הוּ מַחֲנָֽיִם׃
מַלְכוּת אִישׁ בּוֹשֶׁת וְדָוִד
וַיַּמְלִכֵ֙הוּ֙ אֶל־הַגִּלְעָ֔ד וְאֶל־הָאֲשׁוּרִ֖י וְאֶֽל־יִזְרְעֶ֑אל וְעַל־אֶפְרַ֙יִם֙ וְעַל־בִּנְיָמִ֔ן וְעַל־יִשְׂרָאֵ֖ל כֻּלֹּֽה׃ (פ)
בֶּן־אַרְבָּעִ֨ים שָׁנָ֜ה אִֽישׁ־בֹּ֣שֶׁת בֶּן־שָׁא֗וּל בְּמָלְכוֹ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל וּשְׁתַּ֥יִם שָׁנִ֖ים מָלָ֑ךְ אַ֚ךְ בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה הָי֖וּ אַחֲרֵ֥י דָוִֽד׃
וַֽיְהִי֙ מִסְפַּ֣ר הַיָּמִ֔ים אֲשֶׁר֩ הָיָ֨ה דָוִ֥ד מֶ֛לֶךְ בְּחֶבְר֖וֹן עַל־בֵּ֣ית יְהוּדָ֑ה שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים וְשִׁשָּׁ֥ה חֳדָשִֽׁים׃ (ס)
וַיֵּצֵא֙ אַבְנֵ֣ר בֶּן־נֵ֔ר וְעַבְדֵ֖י אִֽישׁ־בֹּ֣שֶׁת בֶּן־שָׁא֑וּל מִֽמַּחֲנַ֖יִם גִּבְעֽוֹנָה׃
הקרב בבריכת גבעון
וְיוֹאָ֨ב בֶּן־צְרוּיָ֜ה וְעַבְדֵ֤י דָוִד֙ יָֽצְא֔וּ וַֽיִּפְגְּשׁ֛וּם עַל־בְּרֵכַ֥ת גִּבְע֖וֹן יַחְדָּ֑ו וַיֵּ֨שְׁב֜וּ אֵ֤לֶּה עַל־הַבְּרֵכָה֙ מִזֶּ֔ה וְאֵ֥לֶּה עַל־הַבְּרֵכָ֖ה מִזֶּֽה׃
וַיֹּ֤אמֶר אַבְנֵר֙ אֶל־יוֹאָ֔ב יָק֤וּמוּ נָא֙ הַנְּעָרִ֔ים וִֽישַׂחֲק֖וּ לְפָנֵ֑ינוּ וַיֹּ֥אמֶר יוֹאָ֖ב יָקֻֽמוּ׃
וַיָּקֻ֖מוּ וַיַּעַבְר֣וּ בְמִסְפָּ֑ר שְׁנֵ֧ים עָשָׂ֣ר לְבִנְיָמִ֗ן וּלְאִ֥ישׁ בֹּ֙שֶׁת֙ בֶּן־שָׁא֔וּל וּשְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר מֵעַבְדֵ֥י דָוִֽד׃
וַֽיַּחֲזִ֜קוּ אִ֣ישׁ ׀ בְּרֹ֣אשׁ רֵעֵ֗הוּ וְחַרְבּוֹ֙ בְּצַ֣ד רֵעֵ֔הוּ וַֽיִּפְּל֖וּ יַחְדָּ֑ו וַיִּקְרָא֙ לַמָּק֣וֹם הַה֔וּא חֶלְקַ֥ת הַצֻּרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בְּגִבְעֽוֹן׃
הַמִּלְחָמָה בֵּין בֵּית דָּוִד לְבֵית שָׁאוּל
וַתְּהִ֧י הַמִּלְחָמָ֛ה קָשָׁ֥ה עַד־מְאֹ֖ד בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּנָּ֤גֶף אַבְנֵר֙ וְאַנְשֵׁ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִפְנֵ֖י עַבְדֵ֥י דָוִֽד׃
וַיִּֽהְיוּ־שָׁ֗ם שְׁלֹשָׁה֙ בְּנֵ֣י צְרוּיָ֔ה יוֹאָ֥ב וַאֲבִישַׁ֖י וַעֲשָׂהאֵ֑ל וַעֲשָׂהאֵל֙ קַ֣ל בְּרַגְלָ֔יו כְּאַחַ֥ד הַצְּבָיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּשָּׂדֶֽה׃
וַיִּרְדֹּ֥ף עֲשָׂהאֵ֖ל אַחֲרֵ֣י אַבְנֵ֑ר וְלֹֽא־נָטָ֣ה לָלֶ֗כֶת עַל־הַיָּמִין֙ וְעַֽל־הַשְּׂמֹ֔אול מֵאַחֲרֵ֖י אַבְנֵֽר׃
וַיִּ֤פֶן אַבְנֵר֙ אַֽחֲרָ֔יו וַיֹּ֕אמֶר הַאַתָּ֥ה זֶ֖ה עֲשָׂהאֵ֑ל וַיֹּ֖אמֶר אָנֹֽכִי׃
מותו של עשאל והמרדף אחר אבנר
וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ אַבְנֵ֗ר נְטֵ֤ה לְךָ֙ עַל־יְמִֽינְךָ֙ א֣וֹ עַל־שְׂמֹאלֶ֔ךָ וֶאֱחֹ֣ז לְךָ֗ אֶחָד֙ מֵֽהַנְּעָרִ֔ים וְקַח־לְךָ֖ אֶת־חֲלִצָת֑וֹ וְלֹֽא־אָבָ֣ה עֲשָׂהאֵ֔ל לָס֖וּר מֵאַחֲרָֽיו׃
וַיֹּ֧סֶף ע֣וֹד אַבְנֵ֗ר לֵאמֹר֙ אֶל־עֲשָׂהאֵ֔ל ס֥וּר לְךָ֖ מֵאַֽחֲרָ֑י לָ֤מָּה אַכֶּ֙כָּה֙ אַ֔רְצָה וְאֵיךְ֙ אֶשָּׂ֣א פָנַ֔י אֶל־יוֹאָ֖ב אָחִֽיךָ׃
וַיְמָאֵ֣ן לָס֗וּר וַיַּכֵּ֣הוּ אַבְנֵר֩ בְּאַחֲרֵ֨י הַחֲנִ֜ית אֶל־הַחֹ֗מֶשׁ וַתֵּצֵ֤א הַֽחֲנִית֙ מֵאַחֲרָ֔יו וַיִּפָּל־שָׁ֖ם וַיָּ֣מָת תחתו [תַּחְתָּ֑יו] וַיְהִ֡י כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל וַיָּמֹ֖ת וַֽיַּעֲמֹֽדוּ׃
וַֽיִּרְדְּפ֛וּ יוֹאָ֥ב וַאֲבִישַׁ֖י אַחֲרֵ֣י אַבְנֵ֑ר וְהַשֶּׁ֣מֶשׁ בָּ֔אָה וְהֵ֗מָּה בָּ֚אוּ עַד־גִּבְעַ֣ת אַמָּ֔ה אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵי־גִ֔יחַ דֶּ֖רֶךְ מִדְבַּ֥ר גִּבְעֽוֹן׃
עצירת המרדף
וַיִּֽתְקַבְּצ֤וּ בְנֵֽי־בִנְיָמִן֙ אַחֲרֵ֣י אַבְנֵ֔ר וַיִּהְי֖וּ לַאֲגֻדָּ֣ה אֶחָ֑ת וַיַּ֣עַמְד֔וּ עַ֥ל רֹאשׁ־גִּבְעָ֖ה אֶחָֽת׃
וַיִּקְרָ֨א אַבְנֵ֜ר אֶל־יוֹאָ֗ב וַיֹּ֙אמֶר֙ הֲלָנֶ֙צַח֙ תֹּ֣אכַל חֶ֔רֶב הֲל֣וֹא יָדַ֔עְתָּה כִּֽי־מָרָ֥ה תִהְיֶ֖ה בָּאַחֲרוֹנָ֑ה וְעַד־מָתַי֙ לֹֽא־תֹאמַ֣ר לָעָ֔ם לָשׁ֖וּב מֵאַחֲרֵ֥י אֲחֵיהֶֽם׃
וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֔ב חַ֚י הָֽאֱלֹהִ֔ים כִּ֥י לוּלֵ֖א דִּבַּ֑רְתָּ כִּ֣י אָ֤ז מֵֽהַבֹּ֙קֶר֙ נַעֲלָ֣ה הָעָ֔ם אִ֖ישׁ מֵאַחֲרֵ֥י אָחִֽיו׃
וַיִּתְקַ֤ע יוֹאָב֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר וַיַּֽעַמְדוּ֙ כָּל־הָעָ֔ם וְלֹֽא־יִרְדְּפ֥וּ ע֖וֹד אַחֲרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹֽא־יָסְפ֥וּ ע֖וֹד לְהִלָּחֵֽם׃
סיום המרדף אחר אבנר
וְאַבְנֵ֣ר וַֽאֲנָשָׁ֗יו הָֽלְכוּ֙ בָּֽעֲרָבָ֔ה כֹּ֖ל הַלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַיַּעַבְר֣וּ אֶת־הַיַּרְדֵּ֗ן וַיֵּֽלְכוּ֙ כָּל־הַבִּתְר֔וֹן וַיָּבֹ֖אוּ מַחֲנָֽיִם׃
וְיוֹאָ֗ב שָׁ֚ב מֵאַחֲרֵ֣י אַבְנֵ֔ר וַיִּקְבֹּ֖ץ אֶת־כָּל־הָעָ֑ם וַיִּפָּ֨קְד֜וּ מֵעַבְדֵ֥י דָוִ֛ד תִּשְׁעָֽה־עָשָׂ֥ר אִ֖ישׁ וַעֲשָׂה־אֵֽל׃
וְעַבְדֵ֣י דָוִ֗ד הִכּוּ֙ מִבִּנְיָמִ֔ן וּבְאַנְשֵׁ֖י אַבְנֵ֑ר שְׁלֹשׁ־מֵא֧וֹת וְשִׁשִּׁ֛ים אִ֖ישׁ מֵֽתוּ׃
וַיִּשְׂאוּ֙ אֶת־עֲשָׂהאֵ֔ל וַֽיִּקְבְּרֻ֙הוּ֙ בְּקֶ֣בֶר אָבִ֔יו אֲשֶׁ֖ר בֵּ֣ית לָ֑חֶם וַיֵּלְכ֣וּ כָל־הַלַּ֗יְלָה יוֹאָב֙ וַֽאֲנָשָׁ֔יו וַיֵּאֹ֥ר לָהֶ֖ם בְּחֶבְרֽוֹן׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את תחילת מלכותו של דוד ביהודה ואת המאבק בשלטון שואל.
דוד נמשח למלך יהודה בחברון
דוד שואל את הַשֵּׁם לאן לעלות, ומקבל תשובה לחברון. הוא עולה לשם עם משפחתו ואנשיו. אנשי יהודה ממליכים אותו על יהודה ומדווחים לו על קבורת שאול על ידי אנשי יבש גלעד.
דוד פונה ליבש גלעד ואבנר מעביר את בשת
דוד שולח הודעה לאנשי יבש גלעד ומברך אותם על כבודם לשאול המנוח, ומבטיח להשיב להם טוב. הוא קורא להם להתחזק ולהכיר בשלטונו החדש כבן יהודה. במקביל, אבנר שר הצבא של שאול מעביר את בשת בן שאול במחנה.
מַלְכוּת אִישׁ בּוֹשֶׁת וְדָוִד
הַפֶּסוּקִים מְתֶאֲרִים אֶת מַלְכוּתוֹ שֶׁל אִישׁ בּוֹשֶׁת בֶּן שָׁאוּל עַל חַלְקֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל הַגִּלְעָד, וְאֶת מַלְכוּתוֹ שֶׁל דָוִד בְּחֶבְרוֹן עַל בֵּית יְהוּדָה. כְּמוּ דַיִקְתְּיָה, מִתְחַלֵּט הַיֹּצְאוּ אַבְנֵר וְעֶבְדֵי אִישׁ בּוֹשֶׁת מֵמַחֲנַיִם.
הקרב בבריכת גבעון
יוואב בן צרויה ועבדי דוד פוגשים את אבנר בבריכת גבעון. לאחר הצעה של אבנר למשחק בין הנערים, מתפתח קרב בין שנים עשר מבני בנימין ואדם אחד מבית שאול לבין שנים עשר מעבדי דוד. הקרב מסתיים בנפילת כולם יחד, והמקום נקרא חלקה הצורים.
הַמִּלְחָמָה בֵּין בֵּית דָּוִד לְבֵית שָׁאוּל
הַפֶּסֻקִּים מְתִיאֲרִים אֶת הַמִּלְחָמָה הַקָּשָׁה בַּיּוֹם הַזֶּה, בְּמִשְׁמַע פְּנֵי אַבְנֵר וְאִנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּכְשְׁפוּ לְעֶמֶד מִלִּפְנֵי עֲבָדֵי דָוִד. הַתְּיאוּרָה מְתַקְצֶר אֶת הַמּרדְפוֹת שֶׁל עַשְׂהָאֵל, בְּנוֹ בְּצְרוּיָה, אַחֲרֵי אַבְשַׁי וְאַבְנֵר, וְאֶת הַמִּפְגָּשׁ שֶׁלּוֹ עִם אַבְנֵר.
מותו של עשאל והמרדף אחר אבנר
אבנר מנסה לשכנע את עשאל להתרחק ממנו כדי למנוע עימות, אך עשאל מתעקש להמשיך לרדוף אחריו. במהלך העימות אבנר פוגע בעשאל בחנית וגורם למותו. לאחר מכן, יואב ואבישאי רודפים אחרי אבנר עד להגעה לגבעת עמה בשעות בין הערביים.
עצירת המרדף
בני בנימין מתאספים עם אבנר על גבעה. אבנר פונה ליוואב וקורא לו להפסיק את הלחימה כדי למנוע מרירות ומוות. יוואב מסכים ומורה לעם לעצור, ובכך מופסק המרדף והלחימה נגמרת.
סיום המרדף אחר אבנר
אבנר ואנשיו חוצים את הירדן לכיוון מחנים. בקרב בין עבדי דוד לאנשי אבנר נהרגים עשרים איש מכל צד. עשהאל נהרג ונקבר בבית לחם, ויוואב חוזר לחברון.
הפרק מסתיים בתיאור המפגש בין אבנר לדוד וההסכמים שהושגו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
החוסר המהותי בתוך שאול
״אִיבָּעֵית אֵימָא: הָא הֲוָה אִישׁ בּשֶׁת, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: שָׁאנֵי שָׁאוּל – דַּאֲפִילּוּ בְּגַוֵּיהּ לָא קָאֵים;״
הקטע מתוך מסכת זבחים מציג שאלה של אימה של אחד המפרשים לגבי מצבו של שאול. היא תוהה האם תכונות מסוימות אצל שאול אינן יציבות, וטוענת שגם בתוך עצמו הוא אינו עומד יציב. הפירוש המובא כאן מבוסס על דברי חז"ל בטקסט המקור, אשר מנתחים את אופי המלך שאול. הגישה כאן אינה מנסה להסביר סיבות פנימיות, אלא מצביעה על תנודתיות פנימית בנפשו של שאול, כפי שעולה מהשאלה המקורית.
זבחים ק״ב א:י״ז ↗יופיו של אבנר וסיבת מותו
״כְּתִיב וּכְאַבְשָׁלוֹם לֹא הָיָה אִישׁ יָפֶה בְּכָל יִשְׂרָאֵל לְהַלֵּל מְאֹד. יָכוֹל בַּכֹּל. תַּלְמוּד לוֹמַר מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ לֹא הָיָה בוֹ מוּם. כְּתִיב וְלוֹ הָיָה״
בקטע זה מובא פירוש התלמוד הירושלמי (סוטה א׳:ח׳:י׳) על דמויות המקרא. המקור מתאר את יופיו המוחלט של אבנר, וטוען כי לא היה בו שום פגם מכף רגל ועד ראש. המפרשים מציעים הסברים שונים למותו של שר ישראל הגדול. רבי יהושע בן לוי קושר את מותו למעשה של לעג לנערים, בעוד רבי שמעון בן לקיש רואה בכך תוצאה של העדפת שמו של דוד על פני שמו של שאול. הפרשנים דנים גם בשיח שבין אבנר לדוד. חלקם מסבירים כי אבנר לא אפשר לשאול להתפייס עם דוד, דבר שהוביל למתח. המקור מביא גם דיון על המונח "כנף מעילך", תוך השוואה למסורות המפרשות את המעמד כסירא המעורער. הגישה כאן היא פרשנית-חז"לית, המנסה למצוא משמעות רוחית ומוסרית לאירועים ההיסטוריים המופיעים בטקסט.
תלמוד ירושלמי סוטה א׳:ח׳:י׳ ↗בעקבות המפרשים
מלוכת דוד והתחלת המאבק
״לקח את איש בושת. מקרא היה דורש שעתידין שני מלכים לעמוד מבנימן, שאמר לו הקב"ה ליעקב (בראשית לה יב) ומלכים מחלציך יצאו, וכבר נולדו כל״
הפרק מתאר את המעברים של דוד ביהודה ואת המלחמה שהחלה בין בית דוד לבין בית שאול. דוד נבחר על ידי אנשי יהודה למלך, בעוד שחלקים אחרים של ישראל נשארו נאמנים למשפחת שאול תחת הנהגתו של אבנר בן נר. רש"י מפרש את הפסוק העוסק באיש בושת, ומציין כי על פי המקרא מתוכננים להיות שני מלכים מבני בנימין. הוא מבסס זאת על הבטחה אלוהית ליעקב שכל המלכים יצאו מצאצאיו, וכל בני יעקב כבר נולדו מלבד בנימין.
רש״י על שמואל ב׳ 2:8:1 ↗מות אבנר בקרב המלחמה
״וימת תחתיו. (תרגום:) ומית באתריה:״
הפרק מתאר את ההתפתחות של המלחמה בין בית יהודה לבית ישראל. דוד מוגן על ידי הַשֵּׁם ומבקש הדרכה היכן לעלות. הוא מצליח לכבוש את אשדוור ואת חלקים נוספים. במקביל, אבנר, מנהיג ישראל, נכנס למאבק צבאי מול יואב בן צרויה. במהלך המערכה, אבנר נהרג בקרב. הטקסט מביא את המקרה של אשפל ולחם המדויק כפי שקרה. רש"י, במפרשו על הפסוק, מסביר את המשמעות של המילים "וימת תחתיו" כמי שמת במקום שבו הוא עמד. הפירוש מתמקד במשמעות המילולית של המקום והאירוע כפי שמופיע בטקסט המקורי.
רש״י על שמואל ב׳ 2:23:2 ↗דוד מלך ביהודה וחילו של אבישלאי
״ויעבירהו מחנים. שם היה מקום מוכשר להמליכו:״
הפרק מתאר את התקופה שאחרי מות שאול, כשתחיל דוד לבקש את עזרת הַשֵּׁם ולשאול אותו לאן יעלה. הַשֵּׁם הורה לו לעלות לארץ שלעש, ושם הגיע דוד למחנה של אבישלאי בן שבער, שהיה משיב יואב. דוד ולווייתו נשלחו לשלוח אנשים לאבישלאי כדי להביא לו תוכן של שלום. בפרק זה מופיע פירוש המצודת דוד על פסוק שמונה. המצודת דוד מסביר שהמקום שבו דוד עבר מחנה של אבישלאי היה מקום מתאים ומוכן להמלכת דוד. לפי הגישה הזו, המעבר בין המחנות לא היה מקרי, אלא המקום הזה היה כה מתאים מבחינה גיאוגרפית או אסטרטגית, כדי שדוד יוכל להתחיל את מלכותו שם.
מצודת דוד על שמואל ב׳ 2:8:1 ↗המרדף של יואב ואבישי
״וירדפו. אבל יואב ואבישי רדפו עוד:״
הפסוק מתאר את המשך המרדף של יואב ואבישי אחרי אבנר. המצודת דוד מסביר שהמרדף הזה נמשך מעבר למה שמתואר בטקסט המקורי, ומדגיש שהדוחק של יואב ואבישי היה רציני. הפירוש מתמקד בהרחבת הפעולה של יואב ואבישי, ומציע שהם המשיכו לרדוף גם לאחר רגעים אחרים בסיפור. לפי גישה זו, המרדף לא פסק בנקודה אחת בלבד.
מצודת דוד על שמואל ב׳ 2:24:1 ↗