נביאים›שמואל ב׳›פרק יט׳

שמואל ב׳ · פרק יט׳

חזרת דוד למלוכה והתמודדות עם המחלוקת

דוד חוזר לירושלים לאחר מות אבשלום, יוֹאָב מנחם אותו, ודוד פוגש את שמעי בן גרא ואת מפיבשת. המלך מנסה לאחד את העם ומתמודד עם מחלוקת בין שבטי ישראל ויהודה.

44 פסוקיםתנ״ך לכולם · נאמן למקור. בעברית שכולם מבינים.

להקשיב. להבין. להתחבר.

הפרק בקול

שמואל ב׳ יט׳ · סיפור והסבר

גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.

תצוגה

ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.

א–ד

אבל המלך על מות אבשלום

א

המלך כעס ועלה על מפתן השער ובכה. הוא אמר תוך כדי כך: "בנִי אַבְשָׁלוֹם, בנִי, בנִי אַבְשָׁלוֹם. מי ייתן אמות במקומך, אַבְשָׁלוֹם בני, בני".

ב

כשסיפרו ליוואב שהמלך בוכה, הוא התאבל על אבשלום.

ג

באותו יום הפך הניצחון לאבל לכל העם, כי העם שמע באותו היום שהמלך נעצב על בנו.

ד

באותו יום העם ניסה להיכנס לעיר בדרכים נסתרות, בדיוק כפי שהאנשים המבושתמים נכנסים בבריחה מהמלחמה.

ה–ח

יוֹאָב מְנַחֵם אֶת הַמֶּלֶךְ

ה

והַמֶּלֶךְ כִּסָּה אֶת-פָּנָיו, וְהַמֶּלֶךְ צָעַק בְּקוֹל רָם: "בְּנִי אַבְשָׁלוֹם, אַבְשָׁלוֹם בְּנִי, בְּנִי!"

ו

יוֹאָב בָּא אֶל הַמֶּלֶךְ הַבַּיִת וְאָמַר לוֹ: "הַחְרַעְתָּ הַיּוֹם אֶת פְּנֵי כָּל עֲבָדֶיךָ שֶׁמִּשְׁתַּרְרִים לְנַפְשְׁךָ, אֶת נֶפֶשׁ בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ, אֶת נֶפֶשׁ נֵשֶׁיךָ וְאֶת נֶפֶשׁ פִּלְגְשֵׁיךָ."

ז

כְּדֵי לְאַהֵב אֶת שֹׂנְאֶיךָ וּלְשַׂנְאֶה אֶת אֹהֲבֶיךָ, כִּי הִגַּדְתָּ הַיּוֹם שֶׁאֵין לְךָ שָׂרִים וּעֲבָדִים. הִבְנַתִּי הַיּוֹם שֶׁאִם אַבְשָׁלוֹם הָיָה חַי, כֻּלָּנוּ הָיִינוּ מֵתִים הַיּוֹם, וְזוֹ הָיְתָה הַדֶּרֶךְ שֶׁנִּרְאִית לְעֵינֶיךָ.

ח

וְעַתָּה קוּם, צֵא וְדַבֵּר בְּעוֹד שֶׁהַלֵּב שֶׁל עֲבָדֶיךָ רַךְ, כִּי נִשְׁבַּעְתִּי בַּיהוָה שֶׁלֹּא תֵצֵא. אִם אִישׁ יִישָׁן אִתְּךָ הַלַּיְלָה, זוֹ תִּהְיֶה הָרָעָה הֲכִי גְדוֹלָה שֶׁבָּאָה עָלֶיךָ מֵימֵי נְעוּרֶיךָ וְעַד הָעֵת הַזֹּאת.

ט–יב

החזרה אל השער והדיון על שיבת המלך

ט

המלך קם וישב בשער, וכל העם דיווח לומר: הנה המלך יושב בשער. כל עם ישראל הלך לכל אחד לאוהלו.

י

כל העם התווית ביניהם בכל שבטי ישראל, ואמרו: המלך הציל אותנו מיד אויבינו, הוא חילץ אותנו מיד הפלשתים, ועכשיו הוא ברח מהארץ בגלל אבשלום.

יא

אבל אבשלום, שמינה המלך עבורנו, מת במלחמה. עכשיו, למה אתם מתמהמהים להחזיר את המלך?

יב

דוד המלך שלח אל צדוק ואל אביתר הכוהנים, ואמר להם: דברו עם זקני יהודה ואמרו להם: למה אתם האחרונים להחזיר את המלך לביתו? ודברי כל ישראל הגיעו אל המלך בביתו.

יג–טז

החזרת המלך אל עמו

יג

אתם אחים שלי, אתם הבשר והעצם שלי. למה תהיו אחרונים בלְהַחְזִיר את המלך?

יד

ולעמרה תגידו: הרי אתה הבשר והעצם שלי. כך יעשה לי אלוהים וכך יוסיף, אם לא תהיה שר הצבא לפניי כל הימים תחת יואב.

טו

הלב של כל אנשי יהודה התרגש כאילו כל אחד מהם היה לב אחד, והם שלחו למלך: תחזור אתה וכל עבדייך.

טז

המלך חזר ובא עד הירדן, ויהודה באה לגלגל כדי לפגוש את המלך ולהעביר אותו את הירדן.

יז–כ

שמעי בן גרא פוגש את דוד

יז

שמעי בן גרא, בן הימיני מבחורים, מיהר לרדת עם איש יהודה כדי לפגוש את המלך דוד.

יח

איתו היו אלף איש מבנימין, וגם צביה, הנער של בית שאול, חמש עשרה בניו ועשרים עבדיו, והם עברו את הירדן לפני המלך.

יט

כשהם עברו את המעבר אל בית המלך כדי לעשות את מה שיראה בעיניו, שמעי בן גרא נפל לפני המלך בזמן שעבר בירדן.

כ

הוא אמר למלך: אדוני, אל תחשוב רע לגביי, ואל תזכור את העוון שעשיתי, עבדך, ביום שיצא אדוני המלך מירושלים, כדי שהמלך יתחשב בי.

כא–כד

חזרת דוד וסליחת המלך לשמעי

כא

כי עבדי יודע שחטאתי, והנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף כדי לרדת לפגוש את אדוני המלך.

כב

ואבישאי בן צרויה ענה ואמר: האם במקום זה לא ימות שמעי, כי הוא קילל את משוח ה'?

כג

ודוד אמר: מה לי ומה לכם בני צרויה, כי אתם הופכים היום ליריב שלי. היום ימות איש בישראל, כי לא ידעתי שהיום אני מלך על ישראל.

כד

וההמלך אמר לשמעי: לא תמות, וההמלך נשבע לו.

כה–כח

מְפִיבֹשֶׁת וּמִפְגָּשׁ הַמֶּלֶךְ

כה

מְפִיבֹשֶׁת בֶּן שָׁאוּל יָרַד לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ, וְהוּא לֹא דָּאַג לְרַגְלָיו, לֹא לְשְׂפָתָיו וְלֹא כִּבֵּס אֶת בְּגָדָיו, מֵהַיּוֹם שֶׁהַמֶּלֶךְ יָצָא מִבֵּית הָאֲבֵל וְעַד הַיּוֹם שֶׁהוּא חָזַר בְּשָׁלוֹם.

כו

כְּשֶׁהִגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם לִקְרַאת הַמֶּלֶשׁ, הַמֶּלֶךְ שָׁאַל אוֹתוֹ: "מְפִיבֹשֶׁת, לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אִתִּי?"

כז

הוּא עָנָה: "אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, עַבְדְּךָ רִמָּנִי. הַעֶבְדְּךָ אָמַר: אֶקַח לִי אֶת הַחֲמוֹר וְאֶרְכַּב עָלָיו וְאֵלֵךְ אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ, כִּי אֲנִי פִּיסֵחַ".

כח

הוּא הִמְשִׁיךְ וְאָמַר: "עֲבֹדָתְךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כְּמַלְאָךְ הָאֱלֹהִים, וְעֲשֵׂה אֶת הַטּוֹב שֶׁלְּפָנֶיךָ".

כט–לב

חזרת המלך והסדרת השדות

כט

כי לא היה כל בית אבי חוץ מאנשי מוות לאדוני המלך, והשבת את עבדי על שולחנך. ואין לי עוד צדק כדי לצעוק עוד אל המלך.

ל

והמלך אמר לו: למה אתה מדבר עוד מילים כאלו? אמרתי שאתה וצביה תחלקו את השדה.

לא

אמרה מפיבשת למלך שגם הכל ייקח אחרי שאדוני המלך יגיע בשלום לביתו.

לב

וברזילי הגלעדי ירד מרוגל ועבר את המלך את הירדן כדי לשלח אותו.

לג–לו

בַּרְזִלַּי וּבַקָּשָׁתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ

לג

וּבַרְזִלַּי, זָקֵן מְאֹד, בֶּן שְׁמוֹנִים שָׁנָה, דָּאַג לַמֶּלֶק בְּזַקְנָתוֹ בְּמַחֲנַיִם, כִּי הוּא אִישׁ גָּדוֹל מְאֹד.

לד

וְהַמֶּלֶךְ אָמַר לְבַרְזִלַּי: "אַתָּה תַּעֲבֹר אִתִּי, וַאֲנִי אֲדַרְכֶּךָ עִמָּדִי בִּירוּשָׁלַיִם."

לה

וּבַרְזִלַּי עָנָה לַמֶּלֶךְ: "כַּמָּה יָשְׁרוּת יְמֵי חַיַּי כִּי אֶעֱלֶה עִם הַמֶּלֶךְ לִירוּשָׁלַיִם?"

לו

הוּא הִמְשִׁיךְ וְאָמַר: "בֶּן שְׁמוֹנִים שָׁנָה אֲנִי הַיּוֹם. הַאִם אֶדְעַ בֵּין טוֹב לְרָע, אִם עֶבְדְּךָ עֹד יִטְעַם אֶת אֲכִילָתוֹ וּשְׁתִיָּתוֹ, אִם עֹד אֶשְׁמַע קוֹל שִׁירִים וְרִקּוּדִים, וְלָמָּה עֶבְדְּךָ יִהְיֶה עוֹד מַשְׁאָה לְאָדוֹן הַמֶּלֶךְ?"

לז–מ

בִּקָּשַׁת הַחֲזָרָה שֶׁל שְׁמַעְמֶשׁ

לז

כְּשֶׁעַבְדְּךָ יַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן, לָמָּה הַמֶּלֶךְ יַעֲנִיק לִי אֶת הַגְּמוּלָה הַזֹּאת?

לח

שׁוּב עַבְדְּךָ וְתֵן לִי לָמוּת בְּעִירִי עִם קֶבֶר אֲבִי וְאִמִּי. הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲבֹר כָּךְ עִם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, וְאֶעֱשֶׂה לוֹ אֶת הַטּוֹב שֶׁבְּעֵינֶיךָ.

לט

הַמֶּלֶךְ אָמַר: הוּא יַעֲבֹר אִתִּי כָּךְ, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה לוֹ אֶת הַטּוֹב שֶׁבְּעֵינֶיךָ, וְכָל מָה שֶׁתִּבְחַר עָלַי, אֶעֱשֶׂה לָךְ.

מ

כָּל הָעָם וְהַמֶּלֶךְ עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן. הַמֶּלֶךְ נָשַׁק לְבַרְזַי וְבֵרַךְ אוֹתוֹ, וְאָז חָזַר לִמְקוֹמוֹ.

מא–מד

התמודדות המלך עם מחלוקת בני ישראל ויהודה

מא

המלך עבר בגלגל, וכמנ עבר איתו, וכל עם יהודה והעבירו את המלך, וגם מחצית עם ישראל.

מב

והנה כל איש מישראל בא אל המלך ואמר לו: למה אחינו, איש יהודה, גנב אותך? והם העבירו את המלך ואת ביתו את הירדן, וכל אנשי דוד היו איתו.

מג

וכל איש יהודה ענה לאיש ישראל, כי המלך קרוב אליי, ומדוע כועס לך על הדבר הזה? האם אכלנו מהמלך, או שהרמנו את עצמנו?

מד

ואיש ישראל ענה לאיש יהודה ואמר: יש לי עשר אצבעות למלך וגם לדוד, ואני ממך, ומדוע הקלLT אותי כשלא דיברתי ראשונה להחזיר את מלכי? ודברי איש יהודה היו קצרים יותר מדברי איש ישראל.

על המילים

The Hebrew text contains a fragment 'הֱקִלֹּתַ֔נִי' which appears to be a typo or corruption in the source for 'הקלתני' (you treated me lightly).

נאמנות שמאפשרת בדיקה

על הנוסח ועל העריכה

נוסח המקרא בפרק זה מבוסס על Tanach with Ta'amei Hamikra. נשמרים האותיות, הניקוד, הטעמים וסדר הפסוקים של המהדורה שנבחרה. סימני פרשה מוצגים בנפרד מן הפסוק.

הנוסח העכשווי הוא עיבוד מסייע להבנה. ההערות מציינות ביטויים שנשמרו והכרעות ניסוח. התקציר, ההסברים וכותרות היחידות הם תוספות עריכה.

מהדורת העיון הראשונה נוסחה בסיוע בינה מלאכותית. היא פתוחה להגהה ולתיקון ואינה נושאת הסכמה רבנית. נוסח המקרא הוא נקודת הייחוס לבחינת כל שינוי.

למהדורת המקור ↗

גרסת פרק 298 · מקור שנקלט בתאריך 2026-09-24

נוסח המקרא