דוד בדק את העם שהיה איתו, ומינה מעל כולם שרני אלפים ושרני מאות.
וַיִּפְקֹ֣ד דָּוִ֔ד אֶת־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ וַיָּ֣שֶׂם עֲלֵיהֶ֔ם שָׂרֵ֥י אֲלָפִ֖ים וְשָׂרֵ֥י מֵאֽוֹת׃שמואל ב׳ · פרק יח׳
המלחמה נגד אבשלום והמפגש עם המלך
דוד מכין את צבאו, אבשלום נלכד בבין הענפים, ודוד מקבל את הבשורה על מות בנו.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל ב׳ יח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
הכנות למלחמה והחלוקה לצבא
דוד שלח שליש מהעם לידי יואב, שליש נוסף לידי אבישאי בן צרויה, אח של יואב, ושליש אחרון לידי איתי הגתי. המלך אמר לעם: גם אני אצא איתכם.
וַיְשַׁלַּ֨ח דָּוִ֜ד אֶת־הָעָ֗ם הַשְּׁלִשִׁ֤ית בְּיַד־יוֹאָב֙ וְ֠הַשְּׁלִשִׁית בְּיַ֨ד אֲבִישַׁ֤י בֶּן־צְרוּיָה֙ אֲחִ֣י יוֹאָ֔ב וְהַ֨שְּׁלִשִׁ֔ת בְּיַ֖ד אִתַּ֣י הַגִּתִּ֑י (ס) וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־הָעָ֔ם יָצֹ֥א אֵצֵ֛א גַּם־אֲנִ֖י עִמָּכֶֽם׃העם אמר לו: אל תצא, כי אם נברח לא יתייחסו אלינו, ואם מחציתנו תמות גם לא יתייחסו אלינו. עכשיו אנחנו עשרה אלפים, וטוב לנו שתהיה לנו עזרה מחוץ לעיר.
וַיֹּ֨אמֶר הָעָ֜ם לֹ֣א תֵצֵ֗א כִּי֩ אִם־נֹ֨ס נָנ֜וּס לֹא־יָשִׂ֧ימוּ אֵלֵ֣ינוּ לֵ֗ב וְאִם־יָמֻ֤תוּ חֶצְיֵ֙נוּ֙ לֹֽא־יָשִׂ֤ימוּ אֵלֵ֙ינוּ֙ לֵ֔ב כִּֽי־עַתָּ֥ה כָמֹ֖נוּ עֲשָׂרָ֣ה אֲלָפִ֑ים וְעַתָּ֣ה ט֔וֹב כִּי־תִֽהְיֶה־לָּ֥נוּ מֵעִ֖יר לעזיר [לַעְזֽוֹר׃] (ס)המלך אמר להם: מה שיהיה טוב בעיניכם אעשה. המלך עמד ליד השער, וכל העם יצא למאות ולאלפים.
וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁר־יִיטַ֥ב בְּעֵינֵיכֶ֖ם אֶעֱשֶׂ֑ה וַיַּעֲמֹ֤ד הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־יַ֣ד הַשַּׁ֔עַר וְכָל־הָעָם֙ יָֽצְא֔וּ לְמֵא֖וֹת וְלַאֲלָפִֽים׃ה–ח
המלחמה ביער אפרים
המלך ציווה את יואב, את אבישאי ואת איתי ללכת בזהירות כדי לשמור על הנער אבשלום. כל העם שמע את ציווי המלך לכל השרים בנוגע לדבר אבשלום.
וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ אֶת־י֠וֹאָב וְאֶת־אֲבִישַׁ֤י וְאֶת־אִתַּי֙ לֵאמֹ֔ר לְאַט־לִ֖י לַנַּ֣עַר לְאַבְשָׁל֑וֹם וְכָל־הָעָ֣ם שָׁמְע֗וּ בְּצַוֺּ֥ת הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־כָּל־הַשָּׂרִ֖ים עַל־דְּבַ֥ר אַבְשָׁלֽוֹם׃העם יצא לשדה כדי להילחם בישראל, והמלחמה התרחשה ביער אפרים.
וַיֵּצֵ֥א הָעָ֛ם הַשָּׂדֶ֖ה לִקְרַ֣את יִשְׂרָאֵ֑ל וַתְּהִ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה בְּיַ֥עַר אֶפְרָֽיִם׃שם הובס עם ישראל בפני עבדי דוד, ובאותו יום נפלו עשרים אלף איש.
וַיִּנָּ֤גְפוּ שָׁם֙ עַ֣ם יִשְׂרָאֵ֔ל לִפְנֵ֖י עַבְדֵ֣י דָוִ֑ד וַתְּהִי־שָׁ֞ם הַמַּגֵּפָ֧ה גְדוֹלָ֛ה בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא עֶשְׂרִ֥ים אָֽלֶף׃המלחמה הייתה קשה מאוד בכל הארץ, והיער אכל יותר אנשים מאשר החרב באותו יום.
וַתְּהִי־שָׁ֧ם הַמִּלְחָמָ֛ה נפצית [נָפֹ֖צֶת] עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַיֶּ֤רֶב הַיַּ֙עַר֙ לֶאֱכֹ֣ל בָּעָ֔ם מֵאֲשֶׁ֥ר אָכְלָ֛ה הַחֶ֖רֶב בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃ט–יב
מְצִיאַת אַבְשָׁלוֹם בָּעֵלָה
אַבְשָׁלוֹם קָרָא לְעֶבְדֵי דָוִד וְהוּא רֹכֵב עַל הַפֶּרֶד. הַפֶּרֶד עָבַר מִתַּחַת לְעֲנָפֵי הָעֵלָה הַגְּדּוֹלָה הַזֹּאת, וְאַבְשָׁלוֹם הִצְמִיד אֶת רֹאשׁוֹ לָעֵלָה עַד שֶׁנִּתְקַע בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ, וְהַפֶּרֶד שֶׁתַּחְתָּיו עָבַר.
וַיִּקָּרֵא֙ אַבְשָׁל֔וֹם לִפְנֵ֖י עַבְדֵ֣י דָוִ֑ד וְאַבְשָׁל֞וֹם רֹכֵ֣ב עַל־הַפֶּ֗רֶד וַיָּבֹ֣א הַפֶּ֡רֶד תַּ֣חַת שׂוֹבֶךְ֩ הָאֵלָ֨ה הַגְּדוֹלָ֜ה וַיֶּחֱזַ֧ק רֹאשׁ֣וֹ בָאֵלָ֗ה וַיֻּתַּן֙ בֵּ֤ין הַשָּׁמַ֙יִם֙ וּבֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְהַפֶּ֥רֶד אֲשֶׁר־תַּחְתָּ֖יו עָבָֽר׃אִישׁ אֶחָד רָאָה אֶת זֶה וְסִפֵּר לְיוֹאָב: "הִנֵּה רָאִיתִי אֶת אַבְשָׁלוֹם תָּלוּי בָּעֵלָה".
וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ אֶחָ֔ד וַיַּגֵּ֖ד לְיוֹאָ֑ב וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּה֙ רָאִ֣יתִי אֶת־אַבְשָׁלֹ֔ם תָּל֖וּי בָּאֵלָֽה׃יוֹאָב אָמַר לָאִישׁ שֶׁסִּפֵּר לוֹ: "הִנֵּה רָאִיתָ, אֲבָל מַדּוּעַ לֹא הִכִּיתָ אוֹתוֹ שָׁם עַד הָאָרֶץ? אֶתְן לְךָ עֶשְׂרֵה כֶּסֶף וְחֶגְרוֹן אֶחָד".
וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֗ב לָאִישׁ֙ הַמַּגִּ֣יד ל֔וֹ וְהִנֵּ֣ה רָאִ֔יתָ וּמַדּ֛וּעַ לֹֽא־הִכִּית֥וֹ שָׁ֖ם אָ֑רְצָה וְעָלַ֗י לָ֤תֶת לְךָ֙ עֲשָׂ֣רָה כֶ֔סֶף וַחֲגֹרָ֖ה אֶחָֽת׃הָאִישׁ עָנָה לְיוֹאָב: "לֹא אֲנִי שׁוֹקֵל אֶלֶף כֶּסֶף בְּכַפַּי, וְלֹא אֶשְׁלַח יָדִי אֶל בֶּן הַמֶּלֶךְ. כִּי בְּאָזְנֵינוּ צִוָּה הַמֶּלֶךְ עָלֶיךָ וְעַל אֲבִישַׁי וְעַל אִתַּי לְהִשָּׁמֵר מִן הַנַּעַר אַבְשָׁלוֹם".
וַיֹּ֤אמֶר הָאִישׁ֙ אֶל־יוֹאָ֔ב ולא [וְל֨וּא] אָנֹכִ֜י שֹׁקֵ֤ל עַל־כַּפַּי֙ אֶ֣לֶף כֶּ֔סֶף לֹֽא־אֶשְׁלַ֥ח יָדִ֖י אֶל־בֶּן־הַמֶּ֑לֶךְ כִּ֣י בְאָזְנֵ֜ינוּ צִוָּ֣ה הַמֶּ֗לֶךְ אֹ֠תְךָ וְאֶת־אֲבִישַׁ֤י וְאֶת־אִתַּי֙ לֵאמֹ֔ר שִׁמְרוּ־מִ֕י בַּנַּ֖עַר בְּאַבְשָׁלֽוֹם׃יג–טז
מות אבשלום וסיום המרדף
אמר לו: "אמרתי בנפשי שקר, ושום דבר לא יוסתר מהמלך, ואתה תעמוד מולי".
אֽוֹ־עָשִׂ֤יתִי בנפשו [בְנַפְשִׁי֙] שֶׁ֔קֶר וְכָל־דָּבָ֖ר לֹא־יִכָּחֵ֣ד מִן־הַמֶּ֑לֶךְ וְאַתָּ֖ה תִּתְיַצֵּ֥ב מִנֶּֽגֶד׃יוואב ענה לו: "לא כן אעשה לפניך". ואז הוא לקח שלושה מקלות בכף ידו והכה בלב אבשלום, כשהוא עדיין חי בלב האלה.
וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֔ב לֹא־כֵ֖ן אֹחִ֣ילָה לְפָנֶ֑יךָ וַיִּקַּח֩ שְׁלֹשָׁ֨ה שְׁבָטִ֜ים בְּכַפּ֗וֹ וַיִּתְקָעֵם֙ בְּלֵ֣ב אַבְשָׁל֔וֹם עוֹדֶ֥נּוּ חַ֖י בְּלֵ֥ב הָאֵלָֽה׃עשרה נערים שסחבו את הכלים של יואב הקיפו את אבשלום והכו אותו עד מותו.
וַיָּסֹ֙בּוּ֙ עֲשָׂרָ֣ה נְעָרִ֔ים נֹשְׂאֵ֖י כְּלֵ֣י יוֹאָ֑ב וַיַּכּ֥וּ אֶת־אַבְשָׁל֖וֹם וַיְמִיתֻֽהוּ׃יואב תקע בשופר, והעם הפסיק לרדוף אחרי ישראל, כי יואב עצר את העם.
וַיִּתְקַ֤ע יוֹאָב֙ בַּשֹּׁפָ֔ר וַיָּ֣שָׁב הָעָ֔ם מִרְדֹ֖ף אַחֲרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־חָשַׂ֥ךְ יוֹאָ֖ב אֶת־הָעָֽם׃יז–כ
מות אבשלום והבשורה לדעת יואב
הם לקחו את אבשלום והשליכו אותו ביער לבור הגדול, והניחו עליו ערימת אבנים גדולה מאוד, וכל ישראל ברחו, אף אדם לא חזר לאוהלו.
וַיִּקְח֣וּ אֶת־אַבְשָׁל֗וֹם וַיַּשְׁלִ֨יכוּ אֹת֤וֹ בַיַּ֙עַר֙ אֶל־הַפַּ֣חַת הַגָּד֔וֹל וַיַּצִּ֧בוּ עָלָ֛יו גַּל־אֲבָנִ֖ים גָּד֣וֹל מְאֹ֑ד וְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל נָ֖סוּ אִ֥ישׁ לאהלו [לְאֹהָלָֽיו׃] (ס)ואבשלום הציב לעצמו מצבה בבקע המלך, כי הוא אמר: אין לי בן שיזכיר את שמי, והוא קרא למצבה על שמו, והיא נקראת יד אבשלום עד היום הזה.
וְאַבְשָׁלֹ֣ם לָקַ֗ח וַיַּצֶּב־ל֤וֹ בחיו [בְחַיָּיו֙] אֶת־מַצֶּ֙בֶת֙ אֲשֶׁ֣ר בְּעֵֽמֶק־הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֤י אָמַר֙ אֵֽין־לִ֣י בֵ֔ן בַּעֲב֖וּר הַזְכִּ֣יר שְׁמִ֑י וַיִּקְרָ֤א לַמַּצֶּ֙בֶת֙ עַל־שְׁמ֔וֹ וַיִּקָּ֤רֵא לָהּ֙ יַ֣ד אַבְשָׁלֹ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (ס)ואחימץ בן צדוק אמר: אני אבוא ואבשר למלך שהשם שפט את אויביו.
וַאֲחִימַ֤עַץ בֶּן־צָדוֹק֙ אָמַ֔ר אָר֣וּצָה נָּ֔א וַאֲבַשְּׂרָ֖ה אֶת־הַמֶּ֑לֶךְ כִּי־שְׁפָט֥וֹ יְהוָ֖ה מִיַּ֥ד אֹיְבָֽיו׃אבל יואב אמר לו: אף אדם לא מבשר היום, ותבשר ביום אחר, כי היום זה לא תבשר, מפני שבנו של המלך מת.
וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ יוֹאָ֗ב לֹא֩ אִ֨ישׁ בְּשֹׂרָ֤ה אַתָּה֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וּבִשַּׂרְתָּ֖ בְּי֣וֹם אַחֵ֑ר וְהַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ לֹ֣א תְבַשֵּׂ֔ר כִּֽי־על [עַל־] [כֵּ֥ן] בֶּן־הַמֶּ֖לֶךְ מֵֽת׃כא–כד
הַמָּרוֹץ אֶל הַמֶּלֶךְ
יוֹאָב אָמַר לַכּוּשִׁי: "לֵךְ, תַּסְפִּיר לַמֶּלֶךְ אֶת מָה שֶׁרָאִיתָ". הַכּוּשִׁי הִשְׁתַּחֲוָה לְיוֹאָב וְרָץ.
וַיֹּ֤אמֶר יוֹאָב֙ לַכּוּשִׁ֔י לֵ֛ךְ הַגֵּ֥ד לַמֶּ֖לֶךְ אֲשֶׁ֣ר רָאִ֑יתָה וַיִּשְׁתַּ֧חוּ כוּשִׁ֛י לְיוֹאָ֖ב וַיָּרֹֽץ׃אַחִימְעֶץ בֶּן צָדוֹק הוֹסִיף וְאָמַר לְיוֹאָב: "וַאֲנִי גַּם אָרוּץ אַחֲרֵי הַכּוּשִׁי, מָה יִהְיֶה". יוֹאָב שָׁאַל אוֹתוֹ: "בְּנִי, לָמָּה אַתָּה רָץ? לְמָה שֶׁאין בְּשׂוֹרָה בְּיָדְךָ?"
וַיֹּ֨סֶף ע֜וֹד אֲחִימַ֤עַץ בֶּן־צָדוֹק֙ וַיֹּ֣אמֶר אֶל־יוֹאָ֔ב וִ֣יהִי מָ֔ה אָרֻֽצָה־נָּ֥א גַם־אָ֖נִי אַחֲרֵ֣י הַכּוּשִׁ֑י וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֗ב לָֽמָּה־זֶּ֞ה אַתָּ֥ה רָץ֙ בְּנִ֔י וּלְכָ֖ה אֵין־בְּשׂוֹרָ֥ה מֹצֵֽאת׃אַחִימְעֶץ עָנָה לוֹ: "מָה אִכְפַּת לִי אִם אָרוּץ?" וְיוֹאָב אָמַר לוֹ: "רוּץ". אָז אַחִימְעֶץ רָץ בְּדֶרֶךְ הַכִּיכוּר וְעָבַר לִפְנֵי הַכּוּשִׁי.
וִיהִי־מָ֣ה אָר֔וּץ וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ ר֑וּץ וַיָּ֤רָץ אֲחִימַ֙עַץ֙ דֶּ֣רֶךְ הַכִּכָּ֔ר וַֽיַּעֲבֹ֖ר אֶת־הַכּוּשִֽׁי׃דָּוִד יָשַׁב בֵּין שְׁנֵי הַשְּׁעָרִים. הַצּוֹפֶה עָלָה לְגַג הַשַּׁעַר אֶל הַחוֹמָה, הֶרְעִיד אֶת עֵינָיו וְרָאָה אִישׁ אֶחָד רָץ לְבַדּוֹ.
וְדָוִ֥ד יוֹשֵׁ֖ב בֵּין־שְׁנֵ֣י הַשְּׁעָרִ֑ים וַיֵּ֨לֶךְ הַצֹּפֶ֜ה אֶל־גַּ֤ג הַשַּׁ֙עַר֙ אֶל־הַ֣חוֹמָ֔ה וַיִּשָּׂ֤א אֶת־עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה־אִ֖ישׁ רָ֥ץ לְבַדּֽוֹ׃כה–כח
הַמְּבַשְּׂרִים וְהַהִשְׁתַּחֲוָיָה
הַצּוֹפֶה קָרָא וְסִפֵּר לַמֶּלֶךְ. הַמֶּלֶךְ שָׁאַל: "הַאִם הוּא בְּדֶרֶךְ בְּשׂוֹרָה בְּפִיו?" וְהוּא הָלַךְ וְהִתְקָרֵב.
וַיִּקְרָ֤א הַצֹּפֶה֙ וַיַּגֵּ֣ד לַמֶּ֔לֶךְ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ אִם־לְבַדּ֖וֹ בְּשׂוֹרָ֣ה בְּפִ֑יו וַיֵּ֥לֶךְ הָל֖וֹךְ וְקָרֵֽב׃הַצּוֹפֶה רָאָה אִישׁ אַחֵר רָץ, וְהוּא קָרָא לַשּׁוֹעֵר וְאָמַר: "הִנֵּה אִישׁ רָץ לְבַדּוֹ". הַמֶּלֶךְ אָמַר: "גַּם זֶה מְבַשֵּׂר".
וַיַּ֣רְא הַצֹּפֶה֮ אִישׁ־אַחֵ֣ר רָץ֒ וַיִּקְרָ֤א הַצֹּפֶה֙ אֶל־הַשֹּׁעֵ֔ר וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־אִ֖ישׁ רָ֣ץ לְבַדּ֑וֹ וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ גַּם־זֶ֥ה מְבַשֵּֽׂר׃הַצּוֹפֶה אָמַר: "אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַמָּרוֹץ הָרִאשׁוֹן כְּמוֹ הַמָּרוֹץ שֶׁל אַחִימְעֶץ בֶּן צָדֹק". הַמֶּלֶשׁ אָמַר: "זֶה אִישׁ טוֹב, וְהוּא יָבִיא בְּשׂוֹרָה טוֹבָה".
וַיֹּ֙אמֶר֙ הַצֹּפֶ֔ה אֲנִ֤י רֹאֶה֙ אֶת־מְרוּצַ֣ת הָרִאשׁ֔וֹן כִּמְרֻצַ֖ת אֲחִימַ֣עַץ בֶּן־צָד֑וֹק וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אִֽישׁ־ט֣וֹב זֶ֔ה וְאֶל־בְּשׂוֹרָ֥ה טוֹבָ֖ה יָבֽוֹא׃אַחִימְעֶץ קָרָא וְאָמַר לַמֶּלֶךְ: "שָׁלוֹם". וְהוּא הִשְׁתַּחֲוָה לַמֶּלֶךְ עַד פָּנָיו לָאָרֶץ וְאָמַר: "בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֱלֹהֶיךָ, שֶׁסָּגַר אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁהֶטְהִי אֶת יָדָם עַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ".
וַיִּקְרָ֣א אֲחִימַ֗עַץ וַיֹּ֤אמֶר אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ שָׁל֔וֹם וַיִּשְׁתַּ֧חוּ לַמֶּ֛לֶךְ לְאַפָּ֖יו אָ֑רְצָה (ס) וַיֹּ֗אמֶר בָּרוּךְ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֤ר סִגַּר֙ אֶת־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר־נָשְׂא֥וּ אֶת־יָדָ֖ם בַּֽאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃כט–לב
הבשורה והחשש של המלך
המלך אמר שלום לנער אבשלום. אחימץ אמר: ראיתי את ההמון הגדול, ולכן שלחתי את עבד המלך יואב ואת עבדך, אבל לא ידעתי מה המטרה.
וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ שָׁל֥וֹם לַנַּ֖עַר לְאַבְשָׁל֑וֹם וַיֹּ֣אמֶר אֲחִימַ֡עַץ רָאִיתִי֩ הֶהָמ֨וֹן הַגָּד֜וֹל לִ֠שְׁלֹחַ אֶת־עֶ֨בֶד הַמֶּ֤לֶךְ יוֹאָב֙ וְאֶת־עַבְדֶּ֔ךָ וְלֹ֥א יָדַ֖עְתִּי מָֽה׃המלך אמר: תסתובב ותעמוד כך. הוא הסתובב ועמד.
וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ סֹ֖ב הִתְיַצֵּ֣ב כֹּ֑ה וַיִּסֹּ֖ב וַֽיַּעֲמֹֽד׃והנה הכושית הגיע. הכושית אמר: אדוני המלך, יבוא בשורה טובה, כי הַשֵּׁם שפט אותך היום מיד כל הקמים נגדך.
וְהִנֵּ֥ה הַכּוּשִׁ֖י בָּ֑א וַיֹּ֣אמֶר הַכּוּשִׁ֗י יִתְבַּשֵּׂר֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּֽי־שְׁפָטְךָ֤ יְהוָה֙ הַיּ֔וֹם מִיַּ֖ד כָּל־הַקָּמִ֥ים עָלֶֽיךָ׃ (ס)המלך אמר לכושית: שלום לנער אבשלום. הכושית אמר: שיהיו כמו הנער אבשלום, כל האויבים שלך וכל שקמים נגדך לרעה.
וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־הַכּוּשִׁ֔י הֲשָׁל֥וֹם לַנַּ֖עַר לְאַבְשָׁל֑וֹם וַיֹּ֣אמֶר הַכּוּשִׁ֗י יִהְי֤וּ כַנַּ֙עַר֙ אֹֽיְבֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־קָ֥מוּ עָלֶ֖יךָ לְרָעָֽה׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
הכנות למלחמה והחלוקה לצבא
וַיִּפְקֹ֣ד דָּוִ֔ד אֶת־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ וַיָּ֣שֶׂם עֲלֵיהֶ֔ם שָׂרֵ֥י אֲלָפִ֖ים וְשָׂרֵ֥י מֵאֽוֹת׃
וַיְשַׁלַּ֨ח דָּוִ֜ד אֶת־הָעָ֗ם הַשְּׁלִשִׁ֤ית בְּיַד־יוֹאָב֙ וְ֠הַשְּׁלִשִׁית בְּיַ֨ד אֲבִישַׁ֤י בֶּן־צְרוּיָה֙ אֲחִ֣י יוֹאָ֔ב וְהַ֨שְּׁלִשִׁ֔ת בְּיַ֖ד אִתַּ֣י הַגִּתִּ֑י (ס) וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־הָעָ֔ם יָצֹ֥א אֵצֵ֛א גַּם־אֲנִ֖י עִמָּכֶֽם׃
וַיֹּ֨אמֶר הָעָ֜ם לֹ֣א תֵצֵ֗א כִּי֩ אִם־נֹ֨ס נָנ֜וּס לֹא־יָשִׂ֧ימוּ אֵלֵ֣ינוּ לֵ֗ב וְאִם־יָמֻ֤תוּ חֶצְיֵ֙נוּ֙ לֹֽא־יָשִׂ֤ימוּ אֵלֵ֙ינוּ֙ לֵ֔ב כִּֽי־עַתָּ֥ה כָמֹ֖נוּ עֲשָׂרָ֣ה אֲלָפִ֑ים וְעַתָּ֣ה ט֔וֹב כִּי־תִֽהְיֶה־לָּ֥נוּ מֵעִ֖יר לעזיר [לַעְזֽוֹר׃] (ס)
וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁר־יִיטַ֥ב בְּעֵינֵיכֶ֖ם אֶעֱשֶׂ֑ה וַיַּעֲמֹ֤ד הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־יַ֣ד הַשַּׁ֔עַר וְכָל־הָעָם֙ יָֽצְא֔וּ לְמֵא֖וֹת וְלַאֲלָפִֽים׃
ה–ח
המלחמה ביער אפרים
וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ אֶת־י֠וֹאָב וְאֶת־אֲבִישַׁ֤י וְאֶת־אִתַּי֙ לֵאמֹ֔ר לְאַט־לִ֖י לַנַּ֣עַר לְאַבְשָׁל֑וֹם וְכָל־הָעָ֣ם שָׁמְע֗וּ בְּצַוֺּ֥ת הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־כָּל־הַשָּׂרִ֖ים עַל־דְּבַ֥ר אַבְשָׁלֽוֹם׃
וַיֵּצֵ֥א הָעָ֛ם הַשָּׂדֶ֖ה לִקְרַ֣את יִשְׂרָאֵ֑ל וַתְּהִ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה בְּיַ֥עַר אֶפְרָֽיִם׃
וַיִּנָּ֤גְפוּ שָׁם֙ עַ֣ם יִשְׂרָאֵ֔ל לִפְנֵ֖י עַבְדֵ֣י דָוִ֑ד וַתְּהִי־שָׁ֞ם הַמַּגֵּפָ֧ה גְדוֹלָ֛ה בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא עֶשְׂרִ֥ים אָֽלֶף׃
וַתְּהִי־שָׁ֧ם הַמִּלְחָמָ֛ה נפצית [נָפֹ֖צֶת] עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַיֶּ֤רֶב הַיַּ֙עַר֙ לֶאֱכֹ֣ל בָּעָ֔ם מֵאֲשֶׁ֥ר אָכְלָ֛ה הַחֶ֖רֶב בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃
ט–יב
מְצִיאַת אַבְשָׁלוֹם בָּעֵלָה
וַיִּקָּרֵא֙ אַבְשָׁל֔וֹם לִפְנֵ֖י עַבְדֵ֣י דָוִ֑ד וְאַבְשָׁל֞וֹם רֹכֵ֣ב עַל־הַפֶּ֗רֶד וַיָּבֹ֣א הַפֶּ֡רֶד תַּ֣חַת שׂוֹבֶךְ֩ הָאֵלָ֨ה הַגְּדוֹלָ֜ה וַיֶּחֱזַ֧ק רֹאשׁ֣וֹ בָאֵלָ֗ה וַיֻּתַּן֙ בֵּ֤ין הַשָּׁמַ֙יִם֙ וּבֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְהַפֶּ֥רֶד אֲשֶׁר־תַּחְתָּ֖יו עָבָֽר׃
וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ אֶחָ֔ד וַיַּגֵּ֖ד לְיוֹאָ֑ב וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּה֙ רָאִ֣יתִי אֶת־אַבְשָׁלֹ֔ם תָּל֖וּי בָּאֵלָֽה׃
וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֗ב לָאִישׁ֙ הַמַּגִּ֣יד ל֔וֹ וְהִנֵּ֣ה רָאִ֔יתָ וּמַדּ֛וּעַ לֹֽא־הִכִּית֥וֹ שָׁ֖ם אָ֑רְצָה וְעָלַ֗י לָ֤תֶת לְךָ֙ עֲשָׂ֣רָה כֶ֔סֶף וַחֲגֹרָ֖ה אֶחָֽת׃
וַיֹּ֤אמֶר הָאִישׁ֙ אֶל־יוֹאָ֔ב ולא [וְל֨וּא] אָנֹכִ֜י שֹׁקֵ֤ל עַל־כַּפַּי֙ אֶ֣לֶף כֶּ֔סֶף לֹֽא־אֶשְׁלַ֥ח יָדִ֖י אֶל־בֶּן־הַמֶּ֑לֶךְ כִּ֣י בְאָזְנֵ֜ינוּ צִוָּ֣ה הַמֶּ֗לֶךְ אֹ֠תְךָ וְאֶת־אֲבִישַׁ֤י וְאֶת־אִתַּי֙ לֵאמֹ֔ר שִׁמְרוּ־מִ֕י בַּנַּ֖עַר בְּאַבְשָׁלֽוֹם׃
יג–טז
מות אבשלום וסיום המרדף
אֽוֹ־עָשִׂ֤יתִי בנפשו [בְנַפְשִׁי֙] שֶׁ֔קֶר וְכָל־דָּבָ֖ר לֹא־יִכָּחֵ֣ד מִן־הַמֶּ֑לֶךְ וְאַתָּ֖ה תִּתְיַצֵּ֥ב מִנֶּֽגֶד׃
וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֔ב לֹא־כֵ֖ן אֹחִ֣ילָה לְפָנֶ֑יךָ וַיִּקַּח֩ שְׁלֹשָׁ֨ה שְׁבָטִ֜ים בְּכַפּ֗וֹ וַיִּתְקָעֵם֙ בְּלֵ֣ב אַבְשָׁל֔וֹם עוֹדֶ֥נּוּ חַ֖י בְּלֵ֥ב הָאֵלָֽה׃
וַיָּסֹ֙בּוּ֙ עֲשָׂרָ֣ה נְעָרִ֔ים נֹשְׂאֵ֖י כְּלֵ֣י יוֹאָ֑ב וַיַּכּ֥וּ אֶת־אַבְשָׁל֖וֹם וַיְמִיתֻֽהוּ׃
וַיִּתְקַ֤ע יוֹאָב֙ בַּשֹּׁפָ֔ר וַיָּ֣שָׁב הָעָ֔ם מִרְדֹ֖ף אַחֲרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־חָשַׂ֥ךְ יוֹאָ֖ב אֶת־הָעָֽם׃
יז–כ
מות אבשלום והבשורה לדעת יואב
וַיִּקְח֣וּ אֶת־אַבְשָׁל֗וֹם וַיַּשְׁלִ֨יכוּ אֹת֤וֹ בַיַּ֙עַר֙ אֶל־הַפַּ֣חַת הַגָּד֔וֹל וַיַּצִּ֧בוּ עָלָ֛יו גַּל־אֲבָנִ֖ים גָּד֣וֹל מְאֹ֑ד וְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל נָ֖סוּ אִ֥ישׁ לאהלו [לְאֹהָלָֽיו׃] (ס)
וְאַבְשָׁלֹ֣ם לָקַ֗ח וַיַּצֶּב־ל֤וֹ בחיו [בְחַיָּיו֙] אֶת־מַצֶּ֙בֶת֙ אֲשֶׁ֣ר בְּעֵֽמֶק־הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֤י אָמַר֙ אֵֽין־לִ֣י בֵ֔ן בַּעֲב֖וּר הַזְכִּ֣יר שְׁמִ֑י וַיִּקְרָ֤א לַמַּצֶּ֙בֶת֙ עַל־שְׁמ֔וֹ וַיִּקָּ֤רֵא לָהּ֙ יַ֣ד אַבְשָׁלֹ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (ס)
וַאֲחִימַ֤עַץ בֶּן־צָדוֹק֙ אָמַ֔ר אָר֣וּצָה נָּ֔א וַאֲבַשְּׂרָ֖ה אֶת־הַמֶּ֑לֶךְ כִּי־שְׁפָט֥וֹ יְהוָ֖ה מִיַּ֥ד אֹיְבָֽיו׃
וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ יוֹאָ֗ב לֹא֩ אִ֨ישׁ בְּשֹׂרָ֤ה אַתָּה֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וּבִשַּׂרְתָּ֖ בְּי֣וֹם אַחֵ֑ר וְהַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ לֹ֣א תְבַשֵּׂ֔ר כִּֽי־על [עַל־] [כֵּ֥ן] בֶּן־הַמֶּ֖לֶךְ מֵֽת׃
כא–כד
הַמָּרוֹץ אֶל הַמֶּלֶךְ
וַיֹּ֤אמֶר יוֹאָב֙ לַכּוּשִׁ֔י לֵ֛ךְ הַגֵּ֥ד לַמֶּ֖לֶךְ אֲשֶׁ֣ר רָאִ֑יתָה וַיִּשְׁתַּ֧חוּ כוּשִׁ֛י לְיוֹאָ֖ב וַיָּרֹֽץ׃
וַיֹּ֨סֶף ע֜וֹד אֲחִימַ֤עַץ בֶּן־צָדוֹק֙ וַיֹּ֣אמֶר אֶל־יוֹאָ֔ב וִ֣יהִי מָ֔ה אָרֻֽצָה־נָּ֥א גַם־אָ֖נִי אַחֲרֵ֣י הַכּוּשִׁ֑י וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֗ב לָֽמָּה־זֶּ֞ה אַתָּ֥ה רָץ֙ בְּנִ֔י וּלְכָ֖ה אֵין־בְּשׂוֹרָ֥ה מֹצֵֽאת׃
וִיהִי־מָ֣ה אָר֔וּץ וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ ר֑וּץ וַיָּ֤רָץ אֲחִימַ֙עַץ֙ דֶּ֣רֶךְ הַכִּכָּ֔ר וַֽיַּעֲבֹ֖ר אֶת־הַכּוּשִֽׁי׃
וְדָוִ֥ד יוֹשֵׁ֖ב בֵּין־שְׁנֵ֣י הַשְּׁעָרִ֑ים וַיֵּ֨לֶךְ הַצֹּפֶ֜ה אֶל־גַּ֤ג הַשַּׁ֙עַר֙ אֶל־הַ֣חוֹמָ֔ה וַיִּשָּׂ֤א אֶת־עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה־אִ֖ישׁ רָ֥ץ לְבַדּֽוֹ׃
כה–כח
הַמְּבַשְּׂרִים וְהַהִשְׁתַּחֲוָיָה
וַיִּקְרָ֤א הַצֹּפֶה֙ וַיַּגֵּ֣ד לַמֶּ֔לֶךְ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ אִם־לְבַדּ֖וֹ בְּשׂוֹרָ֣ה בְּפִ֑יו וַיֵּ֥לֶךְ הָל֖וֹךְ וְקָרֵֽב׃
וַיַּ֣רְא הַצֹּפֶה֮ אִישׁ־אַחֵ֣ר רָץ֒ וַיִּקְרָ֤א הַצֹּפֶה֙ אֶל־הַשֹּׁעֵ֔ר וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־אִ֖ישׁ רָ֣ץ לְבַדּ֑וֹ וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ גַּם־זֶ֥ה מְבַשֵּֽׂר׃
וַיֹּ֙אמֶר֙ הַצֹּפֶ֔ה אֲנִ֤י רֹאֶה֙ אֶת־מְרוּצַ֣ת הָרִאשׁ֔וֹן כִּמְרֻצַ֖ת אֲחִימַ֣עַץ בֶּן־צָד֑וֹק וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אִֽישׁ־ט֣וֹב זֶ֔ה וְאֶל־בְּשׂוֹרָ֥ה טוֹבָ֖ה יָבֽוֹא׃
וַיִּקְרָ֣א אֲחִימַ֗עַץ וַיֹּ֤אמֶר אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ שָׁל֔וֹם וַיִּשְׁתַּ֧חוּ לַמֶּ֛לֶךְ לְאַפָּ֖יו אָ֑רְצָה (ס) וַיֹּ֗אמֶר בָּרוּךְ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֤ר סִגַּר֙ אֶת־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר־נָשְׂא֥וּ אֶת־יָדָ֖ם בַּֽאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
כט–לב
הבשורה והחשש של המלך
וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ שָׁל֥וֹם לַנַּ֖עַר לְאַבְשָׁל֑וֹם וַיֹּ֣אמֶר אֲחִימַ֡עַץ רָאִיתִי֩ הֶהָמ֨וֹן הַגָּד֜וֹל לִ֠שְׁלֹחַ אֶת־עֶ֨בֶד הַמֶּ֤לֶךְ יוֹאָב֙ וְאֶת־עַבְדֶּ֔ךָ וְלֹ֥א יָדַ֖עְתִּי מָֽה׃
וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ סֹ֖ב הִתְיַצֵּ֣ב כֹּ֑ה וַיִּסֹּ֖ב וַֽיַּעֲמֹֽד׃
וְהִנֵּ֥ה הַכּוּשִׁ֖י בָּ֑א וַיֹּ֣אמֶר הַכּוּשִׁ֗י יִתְבַּשֵּׂר֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּֽי־שְׁפָטְךָ֤ יְהוָה֙ הַיּ֔וֹם מִיַּ֖ד כָּל־הַקָּמִ֥ים עָלֶֽיךָ׃ (ס)
וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־הַכּוּשִׁ֔י הֲשָׁל֥וֹם לַנַּ֖עַר לְאַבְשָׁל֑וֹם וַיֹּ֣אמֶר הַכּוּשִׁ֗י יִהְי֤וּ כַנַּ֙עַר֙ אֹֽיְבֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־קָ֥מוּ עָלֶ֖יךָ לְרָעָֽה׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את המערכה הצבאית בין כוחות דוד לכוחות אבשלום ואת התוצאות המרה של הקרב.
פסוקים א–ד
הכנות למלחמה והחלוקה לצבא
דוד עובר על כוחו ומרתיע את הלוחמים מלצאת למלחמה. הוא מחלק את הצבא לשלושה חלקים תחת פיקודם של יואב, אבישאי ואיתי. למרות רצונו של דוד להשתתף בקרב, העם מתעקש שהוא יישאר בעיר כדי לשמור על כוחם, והוא מסכים לבקשתם.
פסוקים ה–ח
המלחמה ביער אפרים
המלך צווה על מפקדיו לשמור על אבשלום. המלחמה ביער אפרים מסתיימת בניצחון עבדי דוד ובאבדות כבדות מאוד בקרב עם ישראל, כאשר נפלו עשרים אלף איש והיער גרם לנזק גדול יותר מהחרב.
פסוקים ט–יב
מְצִיאַת אַבְשָׁלוֹם בָּעֵלָה
אַבְשָׁלוֹם נִתְקַע בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ תַּחַת עֵלָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁרֹאשׁוֹ נִתְפָּס בָּעֲנָף. אִישׁ שֶׁרָאָה אֶת הָעִנְיָן בִּשְׁלַח בְּשׂוֹרָה לְיוֹאָב. יוֹאָב הִצִּיעַ לוֹ שָׂכָר כְּדֵי לְהַכּוֹת אֶת אַבְשָׁלוֹם, אַךְ הָאִישׁ סרַב לְכָךְ כִּי הַמֶּלֶךְ צִוָּה עֲלֵיהֶם לְהִשָּׁמֵר מֵעַל אַבְשָׁלוֹם.
פסוקים יג–טז
מות אבשלום וסיום המרדף
הקטע מתאר את רציחתו של אבשלום בידי יואב ומשכליו. לאחר שהמלך האשים את יואב בקומה, יואב הכה את אבשלום והנערים השלימו את מותו. בסיום המעשה, יואב תקע בשופר כדי להורות לעם להפסיק את המרדף אחרי צבא ישראל.
פסוקים יז–כ
מות אבשלום והבשורה לדעת יואב
הקטע מתאר את מותו של אבשלום בבור ביער, לאחר מכן הוא הציב מצבה לזכרו. אחימץ בן צדוק ביקש לבשר למלך על ניצחון השם, אך יואב מנע ממנו זאת בגלל מות בנה של המלך.
פסוקים כא–כד
הַמָּרוֹץ אֶל הַמֶּלֶךְ
הַקֶבְצָה מְתָאֶרֶת אֶת הַמָּרוֹץ שֶׁל הַכּוּשִׁי וְאַחִימְעֶץ בְּכַוָּנָה לְהַגִּיעַ אֶל דָּוִד. יוֹאָב מַזְהִיר אֶת אַחִימְעֶץ שֶׁאֵין לוֹ בְּשׂוֹרָה, אַךְ הָאַחִיר מַמְשִׁיךְ לָרוּץ. בַּסּוֹף, הַצּוֹפֶה רוֹאֶה אִישׁ אֶחָד רָץ לְבַדּוֹ אֶל שַׁעֲרֵי הָעִיר.
פסוקים כה–כח
הַמְּבַשְּׂרִים וְהַהִשְׁתַּחֲוָיָה
הַצּוֹפֶה מְתָאֵר לַמֶּלֶךְ שְׁנֵי מְרוֹצִים שֶׁהוֹלְכִים לְכַוָּנָה שׁוֹנָה. הַמֶּלֶשׁ מְצַפֶּה לְּבְשׂוֹרָה טוֹבָה מֵאַחַד הַמְּרוֹצִים, אַחִימְעֶץ, שֶׁמַּגִּיעַ וּמְבַרֵךְ אֶת הַמֶּלֶךְ עַל הַנִּצָּחוֹן בַּמִּלְחָמָה.
פסוקים כט–לב
הבשורה והחשש של המלך
החלק הזה מתאר שיחה בין המלך לאחימץ ולכושית. אחימץ מדווח על ההמון הגדול אך אינו יודע את המטרה. הכושית מביא בשורה על משפט הַשֵּׁם נגד הקמים, ואף מאחל שהאויבים יהיו כנער אבשלום.
הפרק מסתיים בדאגת דוד העמוקה לאחר ששמע על מות בנו אבשלום.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הקשר בין מעשיו של אבשלום למותו
״שִׁמְשׁוֹן הָלַךְ אַחַר עֵינָיו, לְפִיכָךְ נִקְּרוּ פְלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים טז) וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו. אַבְשָׁלוֹם נִתְגָּאָה בִשְׂעָרוֹ, לְפִיכָךְ נִתְלָה בִשְׂעָרוֹ. וּלְפִי שֶׁבָּא״
הַמִּשְׁנָה בְּסוּתָה מְסַבֶּת עַל הַקֶּשֶׁר שֶׁלּוֹגִי וּמַדְגִישׁ אֶת הַמּוֹרָלִי שֶׁבַּמַּעֲשִׂים שֶׁל אַבְשָׁלוֹם. הַמַּפרִיט בַּמִּשְׁנָה מַסְבִּיר כִּי הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים שֶׁעָשָׂה אַבְשָׁלוֹם הֵם הַסִּיבָּה לְמְתוֹתוֹ וְלְחֶרְפָּתוֹ. הוּא מְסַבֵּל שֶׁכְּבָר הַתְּכֵנִית הַנּוֹעֲצָה בְּמַעֲשָׂיו הוֹבִילה אֶת הַסוֹף שֶׁלּוֹ. הַמִּשְׁנָה מְקַשֶּׁרֶת בֵּין הַגָּאוֹן שֶׁל אַבְשָׁלוֹם לְבֵין הַשֵּׂעָר שֶׁנֶּתְלָה בּוֹ. כְּשֵׁם שֶׁגָּנַב אֶת לֵבָם שֶׁל אֲנָשֵׁי יִשְׂרָאֵל, כָּךְ הִיא גָּנַב שְׁלֹשָׁה לְבָבוֹת: לֵב אָבִיו, לֵב בֵּית הַדִּין וְלֵב יִשְׂרָאֵל. וּבִגְלַעַת הַגְּנִיבָה הַזֹּאת, הִיא גָּנַב גַּם שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים שֶׁנֶּתְקְעוּ בְּלִבּוֹ. הַמַּבָּט הַזֶּה מַתְחִיל בְּסִיבּוֹת הַמַּעֲשִׂים וּמְסִיים בַּתוֹצָרוֹת הַמַּמָּשִׁיּוֹת.
משנה סוטה א׳:ח׳ ↗הגורל של אבישלום ושיעור בחוזקה
״שִׁשָּׁה נִדְמוּ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן וְכֻלָּם נֶהֶרְגוּ, וְאֵלּוּ הֵן: שִׁמְשׁוֹן בְּכֹחוֹ וְנֶהֱרַג, שָׁאוּל בְּקוֹמָתוֹ וְנֶהֱרַג, עֲשָׂהאֵל בִּמְרוּצָתוֹ וְנֶהֱרַג, יֹאשִׁיָּהוּ בִּנְחִירָיו וְנֶהֱרַג, צִדְקִיָּהוּ בְּעֵינָיו וְנֶהֱרַג, אַבְשָׁלוֹם בִּשְׂעָרוֹ״
בפרקי דרבי אליעזר מובא רשימה של שישה אנשים שהתגאים בכוחם הטבעי אך מתו בגללו. הרשימה כוללת את שמשון בכוחו, שאול בקומו, עसा עם מהירותו, יאשיהו בנחיריו, צדקיהו בעיניו, ואת אבישלום בשיערו. המקור מדגיש כי אבישלום היה גיבור מלחמה רב עוצמה, ושהחרב הייתה תמיד מוכנה לידו. הפרשנות כאן מנסה להסביר מדוע אבישלום נתלה באלה במקום להשתמש בכישוריו. לפי המדרש, הוא לא שלף את חרבו וחתך את שער השיער שלו מפני שחשש שהאדמה תיפתח תחתיו ותיפול לגיהנום. הוא בחר להיתלות בשיערו כדי להימנע מהאש. זהו הסבר מדרשי שאינו חלק מהטקסט המקראי, המנסה לתת מניע פנימי לפעולתו.
פרקי דרבי אליעזר נ״ג:ט׳ ↗בעקבות המפרשים
החלק של דוד וצבא ישראל
״וירב היער לאכול בעם. חיות רעות שביער, כן תרגם יונתן:״
הפרק מתאר את התקופה שבה דוד בנה לעצמו צבא חזק, ואת המלחמה נגד אבשלום. הלוחמים של דוד התחלקו לקבוצות שונות, וכשהקרב התחולל, הלוחמים אכלו הרבה מהמשאבים שנותרו. רש"י מסביר על הפסוק שאומר שהיער אכל את העם, שכמות החיות הרעות ביער הייתה גדולה מאוד, וזה גרם לכך שהחיילים אכלו הרבה מהיער. הסיפור ממשיך בתיאור המרד של אבשלום, המרדף של דוד אחריו והסוף המר של אבשלום בקרב. אנחנו רואים את ההבדלים בין הקבוצות השונות של דוד ואת הדיאלוגים בין הלוחמים, כולל המפגש עם אמו של אבשלום. הפרק מציג את העובדות המדויקות של המלחמה ללא פרשנות נוספת מעבר למה שכתוב בטקסט המקראי.
רש״י על שמואל ב׳ 18:8:1 ↗אבשלום ואמסה: הבחירה בדרך הלוחמים
״ויעבור. (תרגום:) וקדים ית כושי:״
הפרק מתאר את המלחמה בין דוד לאבשלום ואת מותו של אבשלום בתוך עץ הארז. דוד מחלק את צבאו לקבוצות תחת פיקוד יוואב, אדונו, ושמוא, ועתראי. בקרב הקשה, אבשלום נתפס בשיערו בין ענפי עץ, ויוואב מביא את מותו למרות התנגדות המלך. הסיפור מציג את המאבק העז בין נאמנות למלך לבין מרד פנימי. רש"י על הפסוקים מדגיש כי המילה "ויעבור" מתייחסת לכך שהצבא עבר לפני המלחמה או לשינוי במיקום. הפרשן מביא את התרגום היומי המסביר כי הכוונה היא לקדמת כוח כושי, ובכך מדגיש את המהלכים הצבאיים והשינויים בשטח במהלך המערכה.
רש״י על שמואל ב׳ 18:23:2 ↗הפיזור של צבא אבשלום
״נפוצת. היתה מפוזרת על כל הארץ אשר הם עליה:״
הפרק מתאר את התקופה שבה דוד חידר וקידם את צבאו, ואבשלום הכין לו כוחות גדולים. במהלך המלחמה בין צבא דוד לצבא אבשלום, קרתה התפרקות גדולה של הכוחות. הטקסט מציין כי הכל התפזר על פני כל הארץ, וכל אחד מהלוחמים נדד למקומו. בפירוש מצודת דוד על הפסוק השמיני, מוסבר כי הפיזור היה רחב מאוד וכל הארץ שבה היו הלוחמים התפרקה. המפרש מדגיש את היקף הפיזור של הכוחות בתוך השטח שבו התנהלה המערכה.
מצודת דוד על שמואל ב׳ 18:8:1 ↗הדיווח של אמיSAכ ואי-הוודאות לגבי המצב בשער
״אל החומה. אשר ממעל להשער:״
הפרק מתאר את המצב המתוח בשער העיר, כאשר אמיסאכ מדווח למלך על מצבו. הוא טוען כי הוא לא נמצא בחומה או מעל השער, אלא שהשער פתוח ושהוא פשוט נכנס פנימה. המקרא מציג כאן דיווח ישיר של אדם שמנסה להסביר את נוכחותו בשער בצורה פשוטה. המצודת דוד על פסוק זה מפרש את דברי אמיסאכ ומסביר כי הוא טוען שהוא לא עמד על החומה ולא מעל לשער, אלא שהשער היה פתוח והוא נכנס פנימה. הפירוש מתמקד בניתוח המילים של אמיסאכ כדי להבהיר את טענתו לגבי מיקומו הפיזי בשעת הפגישה עם המלך.
מצודת דוד על שמואל ב׳ 18:24:2 ↗