אֲחִיתֹפֶל אָמַר לְאַבְשָׁלוֹם, "בְּבַקָּשָׁה, תִּבְחַרׁ שְׁנָים עָשָׂרֶת אֲלָפִים אֲנָשִׁים, וְאֶכְּרַע וְאֶרְדֹּף אַחֲרֵי דָוִד הַלַּיְלָה."
וַיֹּ֥אמֶר אֲחִיתֹ֖פֶל אֶל־אַבְשָׁלֹ֑ם אֶבְחֲרָ֣ה נָּ֗א שְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֶ֙לֶף֙ אִ֔ישׁ וְאָק֛וּמָה וְאֶרְדְּפָ֥ה אַחֲרֵי־דָוִ֖ד הַלָּֽיְלָה׃שמואל ב׳ · פרק יז׳
התכנון של אבשלום והחזרה של אכיס
אבשלום מתייעץ עם חושי ואכיס בונה תוכנית פשיטה, בעוד יהונתן ואחימץ מסתתרים וסוחרים מביאים אספקה לדוד.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל ב׳ יז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
מַחְתַּרְת הַמַּלְכּוּת שֶׁל אַבְשָׁלוֹם
אֲנִי אָבוֹא עָלָיו כְּשֶׁהוּא עָיֵף וְחַלָּשׁ, וְאַפְרִיעַ לוֹ עַד שֶׁכָּל הָעָם שֶׁאִתּוֹ יִבְרַח, וְאֶכֶּה אֶת הַמֶּלֶק לְבַדּוֹ.
וְאָב֣וֹא עָלָ֗יו וְה֤וּא יָגֵ֙עַ֙ וּרְפֵ֣ה יָדַ֔יִם וְהַֽחֲרַדְתִּ֣י אֹת֔וֹ וְנָ֖ס כָּל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֑וֹ וְהִכֵּיתִ֥י אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ לְבַדּֽוֹ׃וְאַחֲזֶה אֶת כָּל הָעָם שֶׁבְּרֶוךְ אֵלֶיךָ. כְּשֶׁהַכֹּל יַחֲזֵר אֶל מְקוֹמוֹ, הָאִישׁ שֶׁאַתָּה מְחַפֵּשׂ, כָּל הָעָם יִהְיֶה בְּשָׁלוֹם.
וְאָשִׁ֥יבָה כָל־הָעָ֖ם אֵלֶ֑יךָ כְּשׁ֣וּב הַכֹּ֔ל הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה מְבַקֵּ֔שׁ כָּל־הָעָ֖ם יִהְיֶ֥ה שָׁלֽוֹם׃הַדָּבָר נִתְקַבֵּל בְּרְשׁוּת טוֹב בְּעֵינֵי אַבְשָׁלוֹם וּבְעֵינֵי כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיִּישַׁ֥ר הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֣י אַבְשָׁלֹ֑ם וּבְעֵינֵ֖י כָּל־זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)חושי מתייעץ עם אבשלום
אבשלום אמר: "תקרא גם לחושי הארכי, וככה נשמע גם מה הוא יגיד".
וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְשָׁל֔וֹם קְרָ֣א נָ֔א גַּ֖ם לְחוּשַׁ֣י הָאַרְכִּ֑י וְנִשְׁמְעָ֥ה מַה־בְּפִ֖יו גַּם־הֽוּא׃חושי בא לאבשלום ואמר לו: "אבשלום, האם הדברים האלה הם מה שאחיטפל אמר? אם כן, תדבר".
וַיָּבֹ֣א חוּשַׁי֮ אֶל־אַבְשָׁלוֹם֒ וַיֹּאמֶר֩ אַבְשָׁל֨וֹם אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר כַּדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ דִּבֶּ֣ר אֲחִיתֹ֔פֶל הֲנַעֲשֶׂ֖ה אֶת־דְּבָר֑וֹ אִם־אַ֖יִן אַתָּ֥ה דַבֵּֽר׃ (ס)חושי אמר לאבשלום: "העצה שאחיטפל נתן הפעם לא טובה".
וַיֹּ֥אמֶר חוּשַׁ֖י אֶל־אַבְשָׁל֑וֹם לֹֽא־טוֹבָ֧ה הָעֵצָ֛ה אֲשֶׁר־יָעַ֥ץ אֲחִיתֹ֖פֶל בַּפַּ֥עַם הַזֹּֽאת׃חושי אמר: "אתה מכיר את אביך ואת האנשים שלו, שהם גיבורים ואמיצים מאוד, כמו דב שפגע בבשר בשדה. אביך איש מלחמה, והוא לא יפקיר את העם".
וַיֹּ֣אמֶר חוּשַׁ֗י אַתָּ֣ה יָ֠דַעְתָּ אֶת־אָבִ֨יךָ וְאֶת־אֲנָשָׁ֜יו כִּ֧י גִבֹּרִ֣ים הֵ֗מָּה וּמָרֵ֥י נֶ֙פֶשׁ֙ הֵ֔מָּה כְּדֹ֥ב שַׁכּ֖וּל בַּשָּׂדֶ֑ה וְאָבִ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֔ה וְלֹ֥א יָלִ֖ין אֶת־הָעָֽם׃תוכנית ההפתעה של אכיס
הנה, עכשיו הוא מתחבא באחד המקומות או באחד המנהלים. אם הוא ייפול עליהם בהתחלה, השומע יגיד שזו הייתה מגפה בעם שעומד אחרי אבשלום.
הִנֵּ֨ה עַתָּ֤ה הֽוּא־נֶחְבָּא֙ בְּאַחַ֣ת הַפְּחָתִ֔ים א֖וֹ בְּאַחַ֣ד הַמְּקוֹמֹ֑ת וְהָיָ֗ה כִּנְפֹ֤ל בָּהֶם֙ בַּתְּחִלָּ֔ה וְשָׁמַ֤ע הַשֹּׁמֵ֙עַ֙ וְאָמַ֔ר הָֽיְתָה֙ מַגֵּפָ֔ה בָּעָ֕ם אֲשֶׁ֖ר אַחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֹֽם׃הוא גם אדם חזק, שלבו כמו לב אריה, והוא יתרגש וייבהל. כי כל ישראל יודעים שאביך גיבור, וגם כל האנשים החזקים שנמצאים איתו.
וְה֣וּא גַם־בֶּן־חַ֗יִל אֲשֶׁ֥ר לִבּ֛וֹ כְּלֵ֥ב הָאַרְיֵ֖ה הִמֵּ֣ס יִמָּ֑ס כִּֽי־יֹדֵ֤עַ כָּל־יִשְׂרָאֵל֙ כִּי־גִבּ֣וֹר אָבִ֔יךָ וּבְנֵי־חַ֖יִל אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃כי התכוננתי לכך שכל ישראל יתאספו אליך, מדן ועד באר שבע, הרבה כמו החול שעל שפת הים, והפנים שלך יתקדמו למלחמה.
כִּ֣י יָעַ֗צְתִּי הֵ֠אָסֹף יֵאָסֵ֨ף עָלֶ֤יךָ כָל־יִשְׂרָאֵל֙ מִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע כַּח֥וֹל אֲשֶׁר־עַל־הַיָּ֖ם לָרֹ֑ב וּפָנֶ֥יךָ הֹלְכִ֖ים בַּקְרָֽב׃ובואנו אליו לאחד המקומות שבהם הוא נמצא, ונחכה לו שם, כמו כשהטל יורד על האדמה, כך שלא יישאר ממנו או מאחד האנשים שנמצאים איתו אף אחד.
וּבָ֣אנוּ אֵלָ֗יו באחת [בְּאַחַ֤ד] הַמְּקוֹמֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נִמְצָ֣א שָׁ֔ם וְנַ֣חְנוּ עָלָ֔יו כַּאֲשֶׁ֛ר יִפֹּ֥ל הַטַּ֖ל עַל־הָאֲדָמָ֑ה וְלֹֽא־נ֥וֹתַר בּ֛וֹ וּבְכָל־הָאֲנָשִׁ֥ים אֲשֶׁר־אִתּ֖וֹ גַּם־אֶחָֽד׃ההבדל בין העצות
ואם יאסף אל עיר, וכל ישראל יביאו אותו אל העיר ההיא, נשתמש בחבלים ונגרור אותו עד הנחל, עד שלא יימצא שם אפילו צרור קטן.
וְאִם־אֶל־עִיר֙ יֵֽאָסֵ֔ף וְהִשִּׂ֧יאוּ כָֽל־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־הָעִ֥יר הַהִ֖יא חֲבָלִ֑ים וְסָחַ֤בְנוּ אֹתוֹ֙ עַד־הַנַּ֔חַל עַ֛ד אֲשֶֽׁר־לֹא־נִמְצָ֥א שָׁ֖ם גַּם־צְרֽוֹר׃ (פ)ואבשלום וכל אנשי ישראל אמרו שעצת חושאי הארכי טובה יותר מעצת אחיטפל. והשם הורה להכשיל את עצת אחיטפל הטובה, ולכן הביא ה' את הרע לאבשלום.
וַיֹּ֤אמֶר אַבְשָׁלוֹם֙ וְכָל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל טוֹבָ֗ה עֲצַת֙ חוּשַׁ֣י הָאַרְכִּ֔י מֵעֲצַ֖ת אֲחִיתֹ֑פֶל וַיהוָ֣ה צִוָּ֗ה לְהָפֵ֞ר אֶת־עֲצַ֤ת אֲחִיתֹ֙פֶל֙ הַטּוֹבָ֔ה לְבַעֲב֗וּר הָבִ֧יא יְהוָ֛ה אֶל־אַבְשָׁל֖וֹם אֶת־הָרָעָֽה׃ (ס)וחושאי אמר לצדוק ולאביתר הכוהנים: כך וכך יעץ אחיטפל לאבשלום ולזקני ישראל, וכך וכך יעצתי אני.
וַיֹּ֣אמֶר חוּשַׁ֗י אֶל־צָד֤וֹק וְאֶל־אֶבְיָתָר֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים כָּזֹ֣את וְכָזֹ֗את יָעַ֤ץ אֲחִיתֹ֙פֶל֙ אֶת־אַבְשָׁלֹ֔ם וְאֵ֖ת זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְכָזֹ֥את וְכָזֹ֖את יָעַ֥צְתִּי אָֽנִי׃ועכשיו, שלחו מהר ותגידו לדוד: אל תישן הלילה בערבות המדבר, ותעבור גם מחר, כדי שהמלך וכל העם שאיתו לא ייתפסו.
וְעַתָּ֡ה שִׁלְח֣וּ מְהֵרָה֩ וְהַגִּ֨ידוּ לְדָוִ֜ד לֵאמֹ֗ר אַל־תָּ֤לֶן הַלַּ֙יְלָה֙ בְּעַֽרְב֣וֹת הַמִּדְבָּ֔ר וְגַ֖ם עָב֣וֹר תַּעֲב֑וֹר פֶּ֚ן יְבֻלַּ֣ע לַמֶּ֔לֶךְ וּלְכָל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃הסתרת יהונתן ואחימץ בבחורים
יהונתן ואחימץ עמדו ליד עין רגל. השפחה הלכה וסיפרה להם את מה שראתה, והם הלכו ודיווחו למלך דוד שהם לא יכולים להופיע ולהיכנס לעיר.
וִיהוֹנָתָ֨ן וַאֲחִימַ֜עַץ עֹמְדִ֣ים בְּעֵין־רֹגֵ֗ל וְהָלְכָ֤ה הַשִּׁפְחָה֙ וְהִגִּ֣ידָה לָהֶ֔ם וְהֵם֙ יֵֽלְכ֔וּ וְהִגִּ֖ידוּ לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד כִּ֣י לֹ֥א יוּכְל֛וּ לְהֵרָא֖וֹת לָב֥וֹא הָעִֽירָה׃נער אחד ראה אותם וסיפר לאבשלום. שניהם הלכו מהר והגיעו לבית של איש בבחורים, שהיה לו באר בחצר, והם ירדו לשם.
וַיַּ֤רְא אֹתָם֙ נַ֔עַר וַיַּגֵּ֖ד לְאַבְשָׁלֹ֑ם וַיֵּלְכוּ֩ שְׁנֵיהֶ֨ם מְהֵרָ֜ה וַיָּבֹ֣אוּ ׀ אֶל־בֵּֽית־אִ֣ישׁ בְּבַחוּרִ֗ים וְל֥וֹ בְאֵ֛ר בַּחֲצֵר֖וֹ וַיֵּ֥רְדוּ שָֽׁם׃האישה לקחה את הכיסוי מעל פני הבאר ופרסה עליו את הרפדים, כך ששום דבר לא נראה.
וַתִּקַּ֣ח הָאִשָּׁ֗ה וַתִּפְרֹ֤שׂ אֶת־הַמָּסָךְ֙ עַל־פְּנֵ֣י הַבְּאֵ֔ר וַתִּשְׁטַ֥ח עָלָ֖יו הָֽרִפ֑וֹת וְלֹ֥א נוֹדַ֖ע דָּבָֽר׃עבדיו של אבשלום באו אל האישה הביתה ושאלו איפה אחימץ ויהונתן. האישה אמרה להם שהם עברו ליד מקור המים. הם חיפשו אותם אבל לא מצאו, וחזרו לירושלים.
וַיָּבֹ֣אוּ עַבְדֵי֩ אַבְשָׁל֨וֹם אֶֽל־הָאִשָּׁ֜ה הַבַּ֗יְתָה וַיֹּֽאמְרוּ֙ אַיֵּ֗ה אֲחִימַ֙עַץ֙ וִיה֣וֹנָתָ֔ן וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הָֽאִשָּׁ֔ה עָבְר֖וּ מִיכַ֣ל הַמָּ֑יִם וַיְבַקְשׁוּ֙ וְלֹ֣א מָצָ֔אוּ וַיָּשֻׁ֖בוּ יְרוּשָׁלִָֽם׃ (ס)מעבר הירדן ומותו של אחיטפל
אחרי שהם הלכו, הם עלו מהבאר, המשיכו בדרכם ודיווחו למלך דוד. הם אמרו לדוד: "קומו ועברו מהר את המים, כי כך הציע לכם אחיטפל".
וַיְהִ֣י ׀ אַחֲרֵ֣י לֶכְתָּ֗ם וַֽיַּעֲלוּ֙ מֵֽהַבְּאֵ֔ר וַיֵּ֣לְכ֔וּ וַיַּגִּ֖דוּ לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד וַיֹּאמְר֣וּ אֶל־דָּוִ֗ד ק֣וּמוּ וְעִבְר֤וּ מְהֵרָה֙ אֶת־הַמַּ֔יִם כִּי־כָ֛כָה יָעַ֥ץ עֲלֵיכֶ֖ם אֲחִיתֹֽפֶל׃דוד וכל העם שהיה איתו קמו ועברו את הירדן עד אור הבוקר, כך שאף אחד מהאנשים שעמדו שם לא עבר את הירדן.
וַיָּ֣קָם דָּוִ֗ד וְכָל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַיַּעַבְר֖וּ אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן עַד־א֣וֹר הַבֹּ֗קֶר עַד־אַחַד֙ לֹ֣א נֶעְדָּ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא־עָבַ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּֽן׃אחיטפל ראה שהעצה שלו לא התממשה, אז הוא קשר את החמור שלו, קם והלך הביתה אל עיר שלו. הוא שלח פקודות לביתו, הגיע למצב של חנק ומת, ונקבר בקבר אביו.
וַאֲחִיתֹ֣פֶל רָאָ֗ה כִּ֣י לֹ֣א נֶעֶשְׂתָה֮ עֲצָתוֹ֒ וַיַּחֲבֹ֣שׁ אֶֽת־הַחֲמ֗וֹר וַיָּ֜קָם וַיֵּ֤לֶךְ אֶל־בֵּיתוֹ֙ אֶל־עִיר֔וֹ וַיְצַ֥ו אֶל־בֵּית֖וֹ וַיֵּחָנַ֑ק וַיָּ֕מָת וַיִּקָּבֵ֖ר בְּקֶ֥בֶר אָבִֽיו׃ (ס)דוד הגיע למחנה המלחמה, ואבשלום עבר את הירדן יחד עם כל אנשי ישראל שהיו איתו.
וְדָוִ֖ד בָּ֣א מַחֲנָ֑יְמָה וְאַבְשָׁלֹ֗ם עָבַר֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן ה֕וּא וְכָל־אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל עִמּֽוֹ׃שינויים בפיקוד הצבא והבאת אספקה לדוד
אבשלום מינה עמשה להיות במקום יואב בפיקוד הצבא. עמשה הוא בן איש ששמו יתרא הישראלי, שהגיע בעבר אל אביגיל בת נחש, אחות של צרויה אמו של יואב.
וְאֶת־עֲמָשָׂ֗א שָׂ֧ם אַבְשָׁלֹ֛ם תַּ֥חַת יוֹאָ֖ב עַל־הַצָּבָ֑א וַעֲמָשָׂ֣א בֶן־אִ֗ישׁ וּשְׁמוֹ֙ יִתְרָ֣א הַיִּשְׂרְאֵלִ֔י אֲשֶׁר־בָּא֙ אֶל־אֲבִיגַ֣ל בַּת־נָחָ֔שׁ אֲח֥וֹת צְרוּיָ֖ה אֵ֥ם יוֹאָֽב׃ישראל ואבשלום התמקמו בארץ הגלעד.
וַיִּ֤חַן יִשְׂרָאֵל֙ וְאַבְשָׁלֹ֔ם אֶ֖רֶץ הַגִּלְעָֽד׃ (ס)כאשר דוד הגיע למחנה, שובי בן נחש מרבת בני עמון, ומכיר בן עמיאל מלו דבר, וברזל הגלעדי מרגלים, הביאו לו אוכל וציוד לינה.
וַיְהִ֕י כְּב֥וֹא דָוִ֖ד מַחֲנָ֑יְמָה וְשֹׁבִ֨י בֶן־נָחָ֜שׁ מֵרַבַּ֣ת בְּנֵֽי־עַמּ֗וֹן וּמָכִ֤יר בֶּן־עַמִּיאֵל֙ מִלֹּ֣א דְבָ֔ר וּבַרְזִלַּ֥י הַגִּלְעָדִ֖י מֵרֹגְלִֽים׃הם הביאו מקום לינה, סוכה, כלי עבודה של יוצר, וכן חיטה, שעורה, קמח, קטניות, פול, עדשים וקצף.
מִשְׁכָּ֤ב וְסַפּוֹת֙ וּכְלִ֣י יוֹצֵ֔ר וְחִטִּ֥ים וּשְׂעֹרִ֖ים וְקֶ֣מַח וְקָלִ֑י וּפ֥וֹל וַעֲדָשִׁ֖ים וְקָלִֽי׃אספקת מזון לדוד ועמו
הם הביאו לדוד ולעם שהיה איתו דבש, חמאה, צאן ושולי בקר כדי שיוכלו לאכול, כי הם אמרו שהעם רעב, עייף וצמא במדבר.
וּדְבַ֣שׁ וְחֶמְאָ֗ה וְצֹאן֙ וּשְׁפ֣וֹת בָּקָ֔ר הִגִּ֧ישׁוּ לְדָוִ֛ד וְלָעָ֥ם אֲשֶׁר־אִתּ֖וֹ לֶאֱכ֑וֹל כִּ֣י אָמְר֔וּ הָעָ֗ם רָעֵ֛ב וְעָיֵ֥ף וְצָמֵ֖א בַּמִּדְבָּֽר׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
מַחְתַּרְת הַמַּלְכּוּת שֶׁל אַבְשָׁלוֹם
וַיֹּ֥אמֶר אֲחִיתֹ֖פֶל אֶל־אַבְשָׁלֹ֑ם אֶבְחֲרָ֣ה נָּ֗א שְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֶ֙לֶף֙ אִ֔ישׁ וְאָק֛וּמָה וְאֶרְדְּפָ֥ה אַחֲרֵי־דָוִ֖ד הַלָּֽיְלָה׃
וְאָב֣וֹא עָלָ֗יו וְה֤וּא יָגֵ֙עַ֙ וּרְפֵ֣ה יָדַ֔יִם וְהַֽחֲרַדְתִּ֣י אֹת֔וֹ וְנָ֖ס כָּל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֑וֹ וְהִכֵּיתִ֥י אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ לְבַדּֽוֹ׃
וְאָשִׁ֥יבָה כָל־הָעָ֖ם אֵלֶ֑יךָ כְּשׁ֣וּב הַכֹּ֔ל הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה מְבַקֵּ֔שׁ כָּל־הָעָ֖ם יִהְיֶ֥ה שָׁלֽוֹם׃
וַיִּישַׁ֥ר הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֣י אַבְשָׁלֹ֑ם וּבְעֵינֵ֖י כָּל־זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
חושי מתייעץ עם אבשלום
וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְשָׁל֔וֹם קְרָ֣א נָ֔א גַּ֖ם לְחוּשַׁ֣י הָאַרְכִּ֑י וְנִשְׁמְעָ֥ה מַה־בְּפִ֖יו גַּם־הֽוּא׃
וַיָּבֹ֣א חוּשַׁי֮ אֶל־אַבְשָׁלוֹם֒ וַיֹּאמֶר֩ אַבְשָׁל֨וֹם אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר כַּדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ דִּבֶּ֣ר אֲחִיתֹ֔פֶל הֲנַעֲשֶׂ֖ה אֶת־דְּבָר֑וֹ אִם־אַ֖יִן אַתָּ֥ה דַבֵּֽר׃ (ס)
וַיֹּ֥אמֶר חוּשַׁ֖י אֶל־אַבְשָׁל֑וֹם לֹֽא־טוֹבָ֧ה הָעֵצָ֛ה אֲשֶׁר־יָעַ֥ץ אֲחִיתֹ֖פֶל בַּפַּ֥עַם הַזֹּֽאת׃
וַיֹּ֣אמֶר חוּשַׁ֗י אַתָּ֣ה יָ֠דַעְתָּ אֶת־אָבִ֨יךָ וְאֶת־אֲנָשָׁ֜יו כִּ֧י גִבֹּרִ֣ים הֵ֗מָּה וּמָרֵ֥י נֶ֙פֶשׁ֙ הֵ֔מָּה כְּדֹ֥ב שַׁכּ֖וּל בַּשָּׂדֶ֑ה וְאָבִ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֔ה וְלֹ֥א יָלִ֖ין אֶת־הָעָֽם׃
תוכנית ההפתעה של אכיס
הִנֵּ֨ה עַתָּ֤ה הֽוּא־נֶחְבָּא֙ בְּאַחַ֣ת הַפְּחָתִ֔ים א֖וֹ בְּאַחַ֣ד הַמְּקוֹמֹ֑ת וְהָיָ֗ה כִּנְפֹ֤ל בָּהֶם֙ בַּתְּחִלָּ֔ה וְשָׁמַ֤ע הַשֹּׁמֵ֙עַ֙ וְאָמַ֔ר הָֽיְתָה֙ מַגֵּפָ֔ה בָּעָ֕ם אֲשֶׁ֖ר אַחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֹֽם׃
וְה֣וּא גַם־בֶּן־חַ֗יִל אֲשֶׁ֥ר לִבּ֛וֹ כְּלֵ֥ב הָאַרְיֵ֖ה הִמֵּ֣ס יִמָּ֑ס כִּֽי־יֹדֵ֤עַ כָּל־יִשְׂרָאֵל֙ כִּי־גִבּ֣וֹר אָבִ֔יךָ וּבְנֵי־חַ֖יִל אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃
כִּ֣י יָעַ֗צְתִּי הֵ֠אָסֹף יֵאָסֵ֨ף עָלֶ֤יךָ כָל־יִשְׂרָאֵל֙ מִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע כַּח֥וֹל אֲשֶׁר־עַל־הַיָּ֖ם לָרֹ֑ב וּפָנֶ֥יךָ הֹלְכִ֖ים בַּקְרָֽב׃
וּבָ֣אנוּ אֵלָ֗יו באחת [בְּאַחַ֤ד] הַמְּקוֹמֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נִמְצָ֣א שָׁ֔ם וְנַ֣חְנוּ עָלָ֔יו כַּאֲשֶׁ֛ר יִפֹּ֥ל הַטַּ֖ל עַל־הָאֲדָמָ֑ה וְלֹֽא־נ֥וֹתַר בּ֛וֹ וּבְכָל־הָאֲנָשִׁ֥ים אֲשֶׁר־אִתּ֖וֹ גַּם־אֶחָֽד׃
ההבדל בין העצות
וְאִם־אֶל־עִיר֙ יֵֽאָסֵ֔ף וְהִשִּׂ֧יאוּ כָֽל־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־הָעִ֥יר הַהִ֖יא חֲבָלִ֑ים וְסָחַ֤בְנוּ אֹתוֹ֙ עַד־הַנַּ֔חַל עַ֛ד אֲשֶֽׁר־לֹא־נִמְצָ֥א שָׁ֖ם גַּם־צְרֽוֹר׃ (פ)
וַיֹּ֤אמֶר אַבְשָׁלוֹם֙ וְכָל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל טוֹבָ֗ה עֲצַת֙ חוּשַׁ֣י הָאַרְכִּ֔י מֵעֲצַ֖ת אֲחִיתֹ֑פֶל וַיהוָ֣ה צִוָּ֗ה לְהָפֵ֞ר אֶת־עֲצַ֤ת אֲחִיתֹ֙פֶל֙ הַטּוֹבָ֔ה לְבַעֲב֗וּר הָבִ֧יא יְהוָ֛ה אֶל־אַבְשָׁל֖וֹם אֶת־הָרָעָֽה׃ (ס)
וַיֹּ֣אמֶר חוּשַׁ֗י אֶל־צָד֤וֹק וְאֶל־אֶבְיָתָר֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים כָּזֹ֣את וְכָזֹ֗את יָעַ֤ץ אֲחִיתֹ֙פֶל֙ אֶת־אַבְשָׁלֹ֔ם וְאֵ֖ת זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְכָזֹ֥את וְכָזֹ֖את יָעַ֥צְתִּי אָֽנִי׃
וְעַתָּ֡ה שִׁלְח֣וּ מְהֵרָה֩ וְהַגִּ֨ידוּ לְדָוִ֜ד לֵאמֹ֗ר אַל־תָּ֤לֶן הַלַּ֙יְלָה֙ בְּעַֽרְב֣וֹת הַמִּדְבָּ֔ר וְגַ֖ם עָב֣וֹר תַּעֲב֑וֹר פֶּ֚ן יְבֻלַּ֣ע לַמֶּ֔לֶךְ וּלְכָל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃
הסתרת יהונתן ואחימץ בבחורים
וִיהוֹנָתָ֨ן וַאֲחִימַ֜עַץ עֹמְדִ֣ים בְּעֵין־רֹגֵ֗ל וְהָלְכָ֤ה הַשִּׁפְחָה֙ וְהִגִּ֣ידָה לָהֶ֔ם וְהֵם֙ יֵֽלְכ֔וּ וְהִגִּ֖ידוּ לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד כִּ֣י לֹ֥א יוּכְל֛וּ לְהֵרָא֖וֹת לָב֥וֹא הָעִֽירָה׃
וַיַּ֤רְא אֹתָם֙ נַ֔עַר וַיַּגֵּ֖ד לְאַבְשָׁלֹ֑ם וַיֵּלְכוּ֩ שְׁנֵיהֶ֨ם מְהֵרָ֜ה וַיָּבֹ֣אוּ ׀ אֶל־בֵּֽית־אִ֣ישׁ בְּבַחוּרִ֗ים וְל֥וֹ בְאֵ֛ר בַּחֲצֵר֖וֹ וַיֵּ֥רְדוּ שָֽׁם׃
וַתִּקַּ֣ח הָאִשָּׁ֗ה וַתִּפְרֹ֤שׂ אֶת־הַמָּסָךְ֙ עַל־פְּנֵ֣י הַבְּאֵ֔ר וַתִּשְׁטַ֥ח עָלָ֖יו הָֽרִפ֑וֹת וְלֹ֥א נוֹדַ֖ע דָּבָֽר׃
וַיָּבֹ֣אוּ עַבְדֵי֩ אַבְשָׁל֨וֹם אֶֽל־הָאִשָּׁ֜ה הַבַּ֗יְתָה וַיֹּֽאמְרוּ֙ אַיֵּ֗ה אֲחִימַ֙עַץ֙ וִיה֣וֹנָתָ֔ן וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הָֽאִשָּׁ֔ה עָבְר֖וּ מִיכַ֣ל הַמָּ֑יִם וַיְבַקְשׁוּ֙ וְלֹ֣א מָצָ֔אוּ וַיָּשֻׁ֖בוּ יְרוּשָׁלִָֽם׃ (ס)
מעבר הירדן ומותו של אחיטפל
וַיְהִ֣י ׀ אַחֲרֵ֣י לֶכְתָּ֗ם וַֽיַּעֲלוּ֙ מֵֽהַבְּאֵ֔ר וַיֵּ֣לְכ֔וּ וַיַּגִּ֖דוּ לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד וַיֹּאמְר֣וּ אֶל־דָּוִ֗ד ק֣וּמוּ וְעִבְר֤וּ מְהֵרָה֙ אֶת־הַמַּ֔יִם כִּי־כָ֛כָה יָעַ֥ץ עֲלֵיכֶ֖ם אֲחִיתֹֽפֶל׃
וַיָּ֣קָם דָּוִ֗ד וְכָל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַיַּעַבְר֖וּ אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן עַד־א֣וֹר הַבֹּ֗קֶר עַד־אַחַד֙ לֹ֣א נֶעְדָּ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא־עָבַ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּֽן׃
וַאֲחִיתֹ֣פֶל רָאָ֗ה כִּ֣י לֹ֣א נֶעֶשְׂתָה֮ עֲצָתוֹ֒ וַיַּחֲבֹ֣שׁ אֶֽת־הַחֲמ֗וֹר וַיָּ֜קָם וַיֵּ֤לֶךְ אֶל־בֵּיתוֹ֙ אֶל־עִיר֔וֹ וַיְצַ֥ו אֶל־בֵּית֖וֹ וַיֵּחָנַ֑ק וַיָּ֕מָת וַיִּקָּבֵ֖ר בְּקֶ֥בֶר אָבִֽיו׃ (ס)
וְדָוִ֖ד בָּ֣א מַחֲנָ֑יְמָה וְאַבְשָׁלֹ֗ם עָבַר֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן ה֕וּא וְכָל־אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל עִמּֽוֹ׃
שינויים בפיקוד הצבא והבאת אספקה לדוד
וְאֶת־עֲמָשָׂ֗א שָׂ֧ם אַבְשָׁלֹ֛ם תַּ֥חַת יוֹאָ֖ב עַל־הַצָּבָ֑א וַעֲמָשָׂ֣א בֶן־אִ֗ישׁ וּשְׁמוֹ֙ יִתְרָ֣א הַיִּשְׂרְאֵלִ֔י אֲשֶׁר־בָּא֙ אֶל־אֲבִיגַ֣ל בַּת־נָחָ֔שׁ אֲח֥וֹת צְרוּיָ֖ה אֵ֥ם יוֹאָֽב׃
וַיִּ֤חַן יִשְׂרָאֵל֙ וְאַבְשָׁלֹ֔ם אֶ֖רֶץ הַגִּלְעָֽד׃ (ס)
וַיְהִ֕י כְּב֥וֹא דָוִ֖ד מַחֲנָ֑יְמָה וְשֹׁבִ֨י בֶן־נָחָ֜שׁ מֵרַבַּ֣ת בְּנֵֽי־עַמּ֗וֹן וּמָכִ֤יר בֶּן־עַמִּיאֵל֙ מִלֹּ֣א דְבָ֔ר וּבַרְזִלַּ֥י הַגִּלְעָדִ֖י מֵרֹגְלִֽים׃
מִשְׁכָּ֤ב וְסַפּוֹת֙ וּכְלִ֣י יוֹצֵ֔ר וְחִטִּ֥ים וּשְׂעֹרִ֖ים וְקֶ֣מַח וְקָלִ֑י וּפ֥וֹל וַעֲדָשִׁ֖ים וְקָלִֽי׃
אספקת מזון לדוד ועמו
וּדְבַ֣שׁ וְחֶמְאָ֗ה וְצֹאן֙ וּשְׁפ֣וֹת בָּקָ֔ר הִגִּ֧ישׁוּ לְדָוִ֛ד וְלָעָ֥ם אֲשֶׁר־אִתּ֖וֹ לֶאֱכ֑וֹל כִּ֣י אָמְר֔וּ הָעָ֗ם רָעֵ֛ב וְעָיֵ֥ף וְצָמֵ֖א בַּמִּדְבָּֽר׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את התכנונים הצבאיים של אבשלום ואת המפגשים שבין אנשי דוד לאכיס מדוב.
מַחְתַּרְת הַמַּלְכּוּת שֶׁל אַבְשָׁלוֹם
אֲחִיתֹפֶל מַצִּיעַ לְאַבְשָׁלוֹם לְבַצֵּעַ מַבְעֶט לַלַּיְלָה כְּשֶׁדָּוִד עָיֵף, כְּדֵי לְהַכִּית אוֹתוֹ לְבַדּוֹ וּלְהַחְזִיר אֶת הָעָם לְאַבְשָׁלוֹם. הַהַצָּעָה נִתְקַבֶּלֶת בְּהַסְכָמָה עַל יְדֵי אַבְשָׁלוֹם וְהַזִּקְנִים.
חושי מתייעץ עם אבשלום
אבשלום מבקש לשמוע גם את דעת חושי הארכי. חושי פוגש באבשלום ומבקש ממנו להקשיב לדבריו. הוא טוען שהעצה של אחיטפל אינה טובה, ומציין כי דוד אביו הוא לוחם אמיץ שלא ינטוש את עמו.
תוכנית ההפתעה של אכיס
אכיס מציע לאבשלום תוכנית ללכוד את דוד. הוא מציע להתחבא במקום מסוים ולפתור פתאום את המצב, תוך ניצול העובדה שדוד הוא גיבור ומקווה שכל ישראל יתאספו תחת אבשלום כדי להביא למותו המהיר של המלך.
ההבדל בין העצות
הקטע מתאר את ההשוואה בין עצת אחיטפל לעצת חושאי. חושאי מזהיר את הכוהנים שהעצה שלו דומה לעצת אחיטפל, ומבקש לשלוח הודעה דחופה לדוד שלא להישאר במדבר כדי למנוע פגיעה במלך ובעמו.
הסתרת יהונתן ואחימץ בבחורים
יהונתן ואחימץ מדווחים לדוד על חוסר יכולתם להיכנס לעיר. נער מדווח לאבשלום על המפגש, אך האישה בבחורים מסתירה את מקום הימצאם באמצעות כיסוי הבאר ומטה עבדי אבשלום, עד שהם חוזרים לירושלים ללא תוצאה.
מעבר הירדן ומותו של אחיטפל
האנשים שחזרו מהבאר דיווחו לדוד על עצת אחיטפל לעבור במהירות את המים. דוד וכל עמו עברו את הירדן לפני בוקר. אחיטפל, שראה שעצתו לא נקלטה, חזר לביתו ונפטר. בעוד דוד הגיע למחנה המלחמה, אבשלום עבר את הירדן עם כל ישראל.
שינויים בפיקוד הצבא והבאת אספקה לדוד
אבשלום ממנה את עמשה במקום יואב. ישראל ואבשלום מתמקמים בגלעד. בעת הגעת דוד למחנה, אנשים משבט עמון וגלעד מביאים לו אספקה רחבה הכוללת מזון, כלי עבודה וציוד לינה.
אספקת מזון לדוד ועמו
אנשים הביאו לדוד ולכל הלווים שלו מזון הכולל דבש, חמאה, צאן ושולי בקר. המטרה הייתה לספק להם אוכל כי הם היו רעבים, עייפים וצמאים במהלך השהות במדבר.
הפרק מסתיים בהבאת מזון ואספקה למחנה דוד על צד הירדן.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַשְּׁמִירָה מִטַּעַם חֵטְא וְהַשְּׁמִירָה מִלְּשׁוֹן הָרַע
״[מזוקק שבעתים (תהלים יב ז)]. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא, היו יודעים לדרוש את״
בַּמִדְרָשׁ הַמּוּצָג, רַבִּי יְהוֹשׁוּעַ דְּסַכְנִין מְפַסֵּק עַל הַתַּיָּנוֹת שֶׁבְּיֵמֵי דָוִד. הַתַּיָּנוֹת הָיוּ יוֹדְעִים לִדְרֹשׁ אֶת הַתּוֹרָה בְּרַב מִקְצָה, כִּי עֲדַיִן לֹא טָעֲמוּ טַעַם חֵטְא. דָוִד הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם שֶׁהַשֵּׁם יִשְׁמְרָם וְיִשְׁמֹר אֶת תּוֹרָתָם בְּלִבָּם. הַתַּיָּנוֹת הָיוּ יוֹצְאִים לַמִּלְחָמָה וְנִכְלָיוּ בִּגְלַל הַלְּשׁוֹן הָרָע שֶׁבְּתוֹכָם. הַמִּדְרָשׁ מְפַרֵּט אֶת הַפְּסָקִים בִּתְהִלִּים כְּדֵי לְהַסְבִּיר אֶת הַסְּכָנוֹת שֶׁבַּלְּשׁוֹן הָרָע. הוּא מְקַשֵּׁר אַתְּרִים שׁוֹנִים לְמִלִּים בַּמִּזְמוֹר, כְּמוֹ אֶת הַלְּשׁוֹן הַחַדָּה לְעַלְמֵי הַזֵּיפִים. הַמַּטְרָה הוּא לְהַדְגִּישׁ כַּמָּה הַשְּׁמִירָה מֵהַחֵטְא וּמֵהַלְּשׁוֹן הָרָע הִיא קְרִיטִית לְקַיְּמוּם שֶׁל הַדּוֹר. בְּנֶגֶד, דּוֹר אֲחַאב הָיָה עֹבֵד עֲזָרָה וְנִכְלָה, כִּי לֹא הָיָה בָּהֶם הַדְּלָטוּרִין שֶׁל הַתַּיָּנוֹת.
תנחומא בובר, חקת ז׳:א׳ ↗אֱמֶת הַדִּבּוּר וְהַמַּעֲלָה בַּתּוֹרָה
״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה. רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי פָּתַח, אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת (תהלים יב, ז). וְכִי אִמְרוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲמָרוֹת, וְאִמְרוֹת בָּשָׂר וָדָם אֵינָן״
בַּמִּדְרָשׁ הַמּוּבָא בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי, מֻסְבָּר הַפְּרִישׁ בֵּין דִּבְרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבֵין דִּבְרֵי בְּנֵי אָדָם. רַבִּי תַּנְחוּם מְסַבֵּר שֶׁבְּנֵי אָדָם עָשִׂים הַבְטָחוֹת שֶׁאֵינָן מִתְקַיְּמוֹת, בְּדֶלֶת הַקִּלּוּס וְהַשִּׁבְחוּן. אֲבָל דִּבְרֵי הַשֵּׁם הֵם טְהוֹרִים וְאֱמֶת, וְכָךְ גַּם הַתּוֹרָה מְתַקֶּנֶת אֶת הַכְּתִיבָה כְּדֵי לְמַנְעוּת דִּבְרֵי טֻמְאָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מְצַיֵּן שֶׁבַּתּוֹרָה הַכְּתִיבָה הִתְעַקְּפָה מִכְּדֵי לְהִמְנַּע מִדִּבּוּר הַטֻּמְאָה, כְּמוֹ בְּדִבְרֵי הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה. רַבִּי יוּדָן מַרְחיַב שֶׁהַכְּעוּת הַכְּתִיבָה בַּמְּקָרִים הָאֵלֶּה הִיא בְּעֶצֶם פְּתִיחָה בְּסִימָנֵי טָהרָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסַכְנִין מְצִיעַ שֶׁעַד כַּתְּקִיפָה שֶׁל הַדּוֹר שֶׁבְּיְמֵי דָּוִד, הַיְּלָדִים הָיוּ כָּה מְמֻמְצָאִים בְּדִרְשַׁת הַתּוֹרָה, וְדָוִד הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם שֶׁיִּשְׁמֹר לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה בִּלְבָבָם.
מדרש תנחומא, חקת ד׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
ההתייעצות של אחיתופל וחושai
״ואביך איש מלחמה. ויודע עניני מלחמה וטכסיסיה וטיב מארב, ובטוח הוא שתרדוף הלילה לבא עליו, לפיכך לא ילין עם שאר העם:״
בפרק זה אנו רואים את התוכניות המפורטות של אחיתופל וחושאי נגד דוד. אחיתופל מציע ש发动 כוחות קטנים כדי להכות את דוד בעת חולשתו, בעוד חושאי מציע צבא גדול מאוד כדי להבטיח את ההצלחה. ההתלבטות הזו היא מרכז העלילה. רש"י מסביר את דבריו של אחיתופל לגבי אב של לוחם. הוא מציין שאדם שמכיר את ענייני המלחמה, את הטכניקות ואת שיטות האורב, תמיד יחפש להגן על עצמו. לכן, הוא לא יישן יחד עם שאר העם, כי הוא מצפה למלחמה בלילה הבא.
רש״י על שמואל ב׳ 17:8:1 ↗מיכל המים בסיפור המלחמה
״מיכל המים. איני יודע לו פתרון במחברת כל, ופתרונו לפי ענינו, כמו שבולת הנהר:״
בפרק זה משמואל ב׳, אנו קוראים על תוכניות המלחמה בין דוד לחשום. אבותדון מציע לעשוק את דוד, בעוד אחיתופל מציע תוכנית מפורטת ומהירה. בסיפור מופיע גם תיאור של המפגש בין המנהיגים והחיילים בירוסלם. הטקסט המצורף מביא את פירוש רש"י על המילה "מיכל" בפרק יז. רש"י מפרש כי הכוונה היא למקור או לבור מים, ומשווה זאת לבולת נהר. חשוב לציין כי זהו פירוש לשוני של רש"י על המילה עצמה, ואינו חלק מהעלילה המקראית עצמה.
רש״י על שמואל ב׳ 17:20:1 ↗ההתלבטות של אחיתופל והערכת העצה
״בפעם הזאת. וכאלו אמר: אבל עצתו בדבר הפלגשים טובה היתה, ועל כי כבר עברה, לכך שבחה בעיניו, למען יאמין בו:״
בפרק זה של שמואל ב׳ אנו עדים למפגש בין יבשת לבין עצה מתוחכמת. אחיתופל מציע תוכנית צבאית מפורטת שנועדה להביא למלחמה את דוד. המבנה של העצה מראה על הבנה עמוקה של המצב בשטח ושל כוחות האויב. המצודת דוד מסביר כי למרות שסופו של אחיתופל היה רע, הוא בחר לשבח את איכות העצה שלו בנוגע למנהיגי הפלגשים. המפרש מציין שהוא עשה זאת כדי לגרום לאחרים להאמין בתוכנית שלו ובחוכמתו. הגישה כאן מתמקדת בניתוח המניעים המעשיים של הדובר ולא רק בערך המוסרי של העצה.
מצודת דוד על שמואל ב׳ 17:7:1 ↗ההחלטות בערב המערכה
״עד אחד וגו׳. רוצה לומר: כשבא אור הבוקר, אפילו אחד לא היה נעדר אשר וגו׳:״
בפרק זה אנו רואים שני מסלולים שונים בתוך המחנה של אדום. מצד אחד, אחיתפל מציע תוכנית למתקוף מהיר, ומצד שני, תחשי, יועצו של חדד, מציע תוכנית זהירה יותר שכוללת הטעיה. ההחלטה הסופית של חדד היא המעבר לתוכנית המורכבת יותר, שמשנה את מהלך המלחמה. הפרק מתאר את המפגש בין המנהיגים ואת הדיונים על אסטרטגיה צבאית. בסוף הלילה, כשהגיע אור הבוקר, כל החיילים התעוררו וצעדו אל המקום שנקבע מראש. המצודת דוד מציין על הפסוק העוסק בקימה המוקדמת, כי לא היה חסר אף אחד מהלוחמים שצריכים היה להופיע במועד שנקבע.
מצודת דוד על שמואל ב׳ 17:22:1 ↗