נביאים›שמואל ב׳›פרק יג׳

שמואל ב׳ · פרק יג׳

הסיפור של אמנון, תמר ואבשלום

אמנון אוהב את תמר, יהונדב מתכנן מזימה, ואבשלום מחכה להזדמנות לנקום

39 פסוקיםתנ״ך לכולם · נאמן למקור. בעברית שכולם מבינים.

להקשיב. להבין. להתחבר.

הפרק בקול

שמואל ב׳ יג׳ · סיפור והסבר

גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.

תצוגה

ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.

א–ד

אהבת אמנון לתמר

א

אחרי זה, לאבשלום בן דוד הייתה אחות יפה בשם תמר, ואמנון בן דוד אהב אותה.

ב

זה הציק לאמנון כדי להתחיל בבנותיו של אחותו תמר, כי היא הייתה בתולה, וזה נראה לו מוזר לעשות בה מעשה כזה.

ג

לחבר של אמנון קראו יונדב בן שמע, אח של דוד, והיה יונדב אדם חכם מאוד.

ד

יונדב שאל אותו: "למה אתה ככה חלש בן המלך בכל בוקר? לא תגיד לי מה קרה?" ואמנון ענה לו: "אני אוהב את תמר אחות אבשלום אחי".

ה–ח

התכנון של יהונדב והכנת האוכל לתמר

ה

יהונדב אמר לו: תשכב במיטה שלך ותתחיל. כשתבוא אבא שלך לבקר אותך, תגיד לו: בוא בבקשה אחותי תמר, תכין לי לחם ותכין לפניי את המאכל הזה, כדי שאראה ואאכל מיד.

ו

אמנון נשכב ותחיל. המלך בא לבקר אותו, ואמנון אמר למלך: בוא בבקשה אחותי תמר, שתשמח את לבי בשני מאכלים ואוכל מיד מהידיים שלה.

ז

דוד שלח את תמר הביתה ואמר לה: לכי בבקשה לבית אמנון אחיך ותכיני לו את המאכל הזה.

ח

תמר הלכה לבית אמנון אחיה כשהוא שוכב במיטה. היא לקחה את הבצק, קרעה אותו, הכינה לפניו את המאכלים ובישלה את המאכלים.

ט–יב

אַמְנוֹן וְתָמָר

ט

הִיא לָקְחָה אֶת הַמִּשְׂרֵת וְשָׁפְכָה אוֹתוֹ לְפָנָיו, וְהוּא סָרֵב לֶאֱכֹל. הוּא אָמַר: "אַמְנוֹן, הוֹצִיאוּ אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים מֵעָלַי", וְכָךְ כָּל הָאֲנָשִׁים יָצְאוּ מֵעָלָיו.

י

אַמְנוֹן אָמַר לְתָמָר: "תָּמָר, הָבִיאוּ אֶת הַבִּרְיָה הַחֶדֶר וְאֶבְרֶה מִיָּדַיְכֶם". תָּמָר לָקְחָה אֶת הַלְּבִבּוֹת שֶׁהֵכִינָה וְהֵבִיאָה אֶת אַחִיהָ אַמְנוֹן אֶל הַחֶדֶר.

יא

הִיא הִתְקָרְבָה אֵלָיו כְּדֵי לֶאֱכֹל, וְהוּא הֶחְזִיק בָּהּ וְאָמַר לָהּ: "בּוֹאִי, שִׁכְבִי אִתִּי, אֲחוֹתִי".

יב

הִיא אָמְרָה לוֹ: "אַל, אַחִי, אַל תַּעֲנִי אוֹתִי, כִּי כָּךְ לֹא יַעֲשׂוּ בְּיִשְׂרָאֵל. אַל תַּעֲשֶׂה אֶת הַנְּבָלָה הַזּוֹ".

יג–טז

מעשה אמנון ותמאר

יג

ואני, איפה אני אוליך את החרפה שלי? אתה תהיה כמו אחד הכዋשים בישראל. ועכשיו, תדבר בבקשה עם המלך, כי הוא לא ימנע אותי ממך.

יד

והוא לא רצה לשמוע את קולה, והוא התעקש עליה, ענה לה ושכב איתה.

טו

ואמנון שנא אותה שנאה גדולה מאוד, כי גדולה הייתה השנאה שהיא שנאה לעומת האהבה שהיא אהבה אותו. ואמר לה אמנון: קומי, לכי.

טז

והיא אמרה לו: אל אודה על הרע הגדול הזה, בדומה למה שעשית איתי קודם, אז שלח אותי. והוא לא רצה לשמוע לה.

יז–כ

הטרגדיה של תמר

יז

הוא קרא לנער שלו, המשרת שלו, ואמר לו: "אנא, קח את זה ממני החוצה ותסגור את הדלת מאחוריך".

יח

על הבגד היו פסים, כי כך בנות המלך הבתולות לובשות מעילים. המשרת שלו הוציא את זה החוצה וסגר את הדלת מאחור.

יט

תמר לקחה אפר על ראשה, וקרעה את בגד הפסים שהיה עליה. היא הניחה את ידה על ראשה והלכה בצעקה.

כ

אמר לה: "אבשלום אחיך הנאמן היה איתך, ועכשיו אחיך השקט הוא אחיך. אל תעני את לבך בגלל הדבר הזה". ותמר ישבה שבורת לב בבית אבשלום אחיה.

כא–כד

כעס דוד ושתי השנים של אבשלום

כא

המלך דוד שמע את כל הדברים האלה וכעס מאוד.

כב

אבשלום לא דיבר עם אמנון בטוב ולא ברע, כי הוא שנא את אמנון בגלל מה שעשה לתמר אחותו.

כג

עברו שנתיים, ובעל חצור שבשבט אפרים היו גוזזים עבור אבשלום, ואז אבשלום קרא לכל בני המלך.

כד

אבשלום בא אל המלך ואמר: הנה, גוזזים עבור עבדך, בוא בבקשה המלך ועבדייך יחד עם עבדך.

כה–כח

מִלְחֶמֶת הַמִּתְכַּוֶּנֶת שֶׁל אַבְשָׁלוֹם

כה

המלך אמר לאבשלום: "אל תלך בני, בבקשה, שכולנו נלך ואני לא אכבד עליך". הוא התלהב מאוד ולא רצה ללכת, ואז בירך אותו.

כו

ואבשלום אמר: "לא תלך איתנו, אחי אמנון". המלך שאל אותו: "למה שילך איתך?"

כז

אבשלום התלהב מאוד ושלח איתו את אמנון ואת כל בני המלך.

כח

אבשלום ציווה את הנערים שלו ואמר: "ראו, כשהלב של אמנון יהיה טוב ביין, תגידו לכם: ת打ו את אמנון ותהרגו אותו. אל תפחדו, כי אני צייתי אתכם. התחזקו והיו אמיצים".

כט–לב

מות אמנון והבשורה לדוד

כט

אנשי אבשלום עשו לאמנון כפי שאבשלום הורה לו. כל בני המלך קמו ורכבו על סוסיהם וברחו.

ל

כשהם היו בדרך, הגיעה הבשורה לדוד ואמרה שאבשלום הכה את כל בני המלך ולא נשאר מהם אף אחד.

לא

המלך קם וקרע את בגדיו, ושכב על הארץ. כל עבדיו עמדו שם כשהבגדים שלהם קרועים.

לב

יונדב בן שמע, אחיו של דוד, ענה ואמר: אדוני, אל תגיד שכל בני המלך נהרגו, כי רק אמנון מת לבדו. הרי בגלל המעשה של אבשלום בתמר אחותו, זה קרה.

לג–לו

הגעת בני המלך ובכי המלך

לג

ועכשיו, אדוני המלך, אל תחשוב שכל בני המלך מתו, כי רק אמנון לבדו מת.

לד

אבשלום ברח, והשומר הרים את עיניו וראה שקבוצה גדולה של אנשים הולכת אחריו מצד ההר.

לה

יונדב אמר למלך: הנה בני המלך הגיעו, בדיוק כפי שאמרת לך עבדך.

לו

בדיוק כשהוא סיים לדבר, בני המלך הגיעו. הם קראו בקול ובכו, וגם המלך וכל עבדיו בכו בבכי גדול מאוד.

לז–לט

בְּרִיחָתוֹ שֶׁל אַבְשָׁלֹם וְהַתְחַרְטוּת דָּוִד

לז

ואבשלום ברח והלך לתלמי, הבן של עמיהוד מלך גשור, והוא עצב על בנו כל הימים.

לח

ואבשלום ברח והלך לגשור, ושם הוא נשאר שלוש שנים.

לט

ודוד המלך סיים להתגעגע לאבשלום, כי הוא התחרט על מותו של אמנון.

נאמנות שמאפשרת בדיקה

על הנוסח ועל העריכה

נוסח המקרא בפרק זה מבוסס על Tanach with Ta'amei Hamikra. נשמרים האותיות, הניקוד, הטעמים וסדר הפסוקים של המהדורה שנבחרה. סימני פרשה מוצגים בנפרד מן הפסוק.

הנוסח העכשווי הוא עיבוד מסייע להבנה. ההערות מציינות ביטויים שנשמרו והכרעות ניסוח. התקציר, ההסברים וכותרות היחידות הם תוספות עריכה.

מהדורת העיון הראשונה נוסחה בסיוע בינה מלאכותית. היא פתוחה להגהה ולתיקון ואינה נושאת הסכמה רבנית. נוסח המקרא הוא נקודת הייחוס לבחינת כל שינוי.

למהדורת המקור ↗

גרסת פרק 291 · מקור שנקלט בתאריך 2026-09-24

נוסח המקרא