כְּשֶׁעָבְרוּ הַשָּׁנִים וְהִגִּיעַ עוֹסִים הַשָּׁנָה, דָּוִד שָׁלַח אֶת יוֹאָב, אֶת עֲבָדָיו וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל. הֵם הִשְׁמִידוּ אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וְהַקִּיפוּ אֶת רַבָּה, וְדָוִד נִשְׁאַר יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם.
וַיְהִי֩ לִתְשׁוּבַ֨ת הַשָּׁנָ֜ה לְעֵ֣ת ׀ צֵ֣את הַמַּלְאֿכִ֗ים וַיִּשְׁלַ֣ח דָּוִ֡ד אֶת־יוֹאָב֩ וְאֶת־עֲבָדָ֨יו עִמּ֜וֹ וְאֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיַּשְׁחִ֙תוּ֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וַיָּצֻ֖רוּ עַל־רַבָּ֑ה וְדָוִ֖ד יוֹשֵׁ֥ב בִּירוּשָׁלִָֽם׃ (ס)שמואל ב׳ · פרק יא׳
דוד, בת שבע והמעשה בירושלים
דוד נשאר בירושלים בזמן המלחמה, לוקח את בת שבע, מקיים איתה יחסים, ומתכנן את מותו של אוריה החיתי
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל ב׳ יא׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
דָּוִד, בַּת שֶׁבַע וְהַמַּעֲשֶׂה בִּירוּשָׁלִַם
בְּעֵת הָעֶרֶב, דָּוִד קָם מִמִּשְׁכָּבוֹ וְהִתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ. הוּא רָאָה אִשָּׁה שׁוֹטֶפֶת מֵעַל הַגָּג, וְהִיא הָיְתָה יְפֵת תֹּאַר מְאֹד.
וַיְהִ֣י ׀ לְעֵ֣ת הָעֶ֗רֶב וַיָּ֨קָם דָּוִ֜ד מֵעַ֤ל מִשְׁכָּבוֹ֙ וַיִּתְהַלֵּךְ֙ עַל־גַּ֣ג בֵּית־הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּ֥רְא אִשָּׁ֛ה רֹחֶ֖צֶת מֵעַ֣ל הַגָּ֑ג וְהָ֣אִשָּׁ֔ה טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה מְאֹֽד׃דָּוִד שָׁלַח וּבָדַק אֶת הָאִשָּׁה, וְשָׁאַל: "הֲלֹא זוֹ בַּת שֶׁבַע, בַּת אֱלִיעָם, אִשְׁתּוֹ שֶׁל אוּרִיָּה הַחִתִּי?"
וַיִּשְׁלַ֣ח דָּוִ֔ד וַיִּדְרֹ֖שׁ לָֽאִשָּׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר הֲלוֹא־זֹאת֙ בַּת־שֶׁ֣בַע בַּת־אֱלִיעָ֔ם אֵ֖שֶׁת אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּֽי׃דָּוִד שָׁלַח מַלְאָכִים, הֵם לָקְחוּ אוֹתָהּ וְהִיא בָּאָה אֵלָיו. הוּא שָׁכַב עִמָּהּ, וְאַחֲרֵי שֶׁהִיא הִתְנַקְּתָה מִטֻּמְאָתָהּ, הִיא חָזְרָה לְבֵיתָהּ.
וַיִּשְׁלַח֩ דָּוִ֨ד מַלְאָכִ֜ים וַיִּקָּחֶ֗הָ וַתָּב֤וֹא אֵלָיו֙ וַיִּשְׁכַּ֣ב עִמָּ֔הּ וְהִ֥יא מִתְקַדֶּ֖שֶׁת מִטֻּמְאָתָ֑הּ וַתָּ֖שָׁב אֶל־בֵּיתָֽהּ׃ה–ח
הודעת האישה וביאת אוריה
האישה מיהרה ושלחה הודעה לדוד ואמרה: "אני הרי حامل".
וַתַּ֖הַר הָֽאִשָּׁ֑ה וַתִּשְׁלַח֙ וַתַּגֵּ֣ד לְדָוִ֔ד וַתֹּ֖אמֶר הָרָ֥ה אָנֹֽכִי׃דוד שלח את יואב ואמר: "שלח אליי את אוריה החיתי". יואב שלח את אוריה אל דוד.
וַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ אֶל־יוֹאָ֔ב שְׁלַ֣ח אֵלַ֔י אֶת־אֽוּרִיָּ֖ה הַחִתִּ֑י וַיִּשְׁלַ֥ח יוֹאָ֛ב אֶת־אֽוּרִיָּ֖ה אֶל־דָּוִֽד׃אוריה בא אליו, ודוד שאל לשלומו של יואב, לשלומו של העם ולשלום המלחמה.
וַיָּבֹ֥א אוּרִיָּ֖ה אֵלָ֑יו וַיִּשְׁאַ֣ל דָּוִ֗ד לִשְׁל֤וֹם יוֹאָב֙ וְלִשְׁל֣וֹם הָעָ֔ם וְלִשְׁל֖וֹם הַמִּלְחָמָֽה׃דוד אמר לאוריה: "רד לביתך ורחץ את רגליך". אוריה יצא מבית המלך, ודוד שלח אחריו שליח.
וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לְא֣וּרִיָּ֔ה רֵ֥ד לְבֵיתְךָ֖ וּרְחַ֣ץ רַגְלֶ֑יךָ וַיֵּצֵ֤א אֽוּרִיָּה֙ מִבֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וַתֵּצֵ֥א אַחֲרָ֖יו מַשְׂאַ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃ט–יב
אוריאה נשאר בירושלים
אוריאה שכב פתוח בבית המלך עם כל עבדי אדוניו, והוא לא ירד לביתו.
וַיִּשְׁכַּ֣ב אוּרִיָּ֗ה פֶּ֚תַח בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֖ת כָּל־עַבְדֵ֣י אֲדֹנָ֑יו וְלֹ֥א יָרַ֖ד אֶל־בֵּיתֽוֹ׃אמרו לדוד: אוריאה לא ירד לביתו. דוד אמר לאוריאה: הרי באת מהדרך, למה לא ירדת לביתך?
וַיַּגִּ֤דוּ לְדָוִד֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־יָרַ֥ד אוּרִיָּ֖ה אֶל־בֵּית֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אוּרִיָּ֗ה הֲל֤וֹא מִדֶּ֙רֶךְ֙ אַתָּ֣ה בָ֔א מַדּ֖וּעַ לֹֽא־יָרַ֥דְתָּ אֶל־בֵּיתֶֽךָ׃אוריאה אמר לדוד: הארון וכל ישראל ויהודה יושבים במחנות, ואדוני יואב ועבדי אדוני מחנים בשדה, ואני אחזור לביתי לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי, חיים לך ונפשך, אם אעשה את הדבר הזה.
וַיֹּ֨אמֶר אוּרִיָּ֜ה אֶל־דָּוִ֗ד הָ֠אָרוֹן וְיִשְׂרָאֵ֨ל וִֽיהוּדָ֜ה יֹשְׁבִ֣ים בַּסֻּכּ֗וֹת וַאדֹנִ֨י יוֹאָ֜ב וְעַבְדֵ֤י אֲדֹנִ֨י עַל־פְּנֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ חֹנִ֔ים וַאֲנִ֞י אָב֧וֹא אֶל־בֵּיתִ֛י לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּ֖וֹת וְלִשְׁכַּ֣ב עִם־אִשְׁתִּ֑י חַיֶּ֙ךָ֙ וְחֵ֣י נַפְשֶׁ֔ךָ אִֽם־אֶעֱשֶׂ֖ה אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃דוד אמר לאוריאה: תישאר כאן גם היום, ומחר אשלח אותך. ואוריאה נשאר בירושלים ביום ההוא וגם ביום למחרת.
וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אוּרִיָּ֗ה שֵׁ֥ב בָּזֶ֛ה גַּם־הַיּ֖וֹם וּמָחָ֣ר אֲשַׁלְּחֶ֑ךָּ וַיֵּ֨שֶׁב אוּרִיָּ֧ה בִירוּשָׁלִַ֛ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא וּמִֽמָּחֳרָֽת׃יג–טז
הסוד של דוד וסוף אוריה
דוד קרא לו, והוא אכל לפניו, שתה ושכר, ואז יצא בערב לישון בחדרו עם עבדי אדוניו, והוא לא ירד לביתו.
וַיִּקְרָא־ל֣וֹ דָוִ֗ד וַיֹּ֧אכַל לְפָנָ֛יו וַיֵּ֖שְׁתְּ וַֽיְשַׁכְּרֵ֑הוּ וַיֵּצֵ֣א בָעֶ֗רֶב לִשְׁכַּ֤ב בְּמִשְׁכָּבוֹ֙ עִם־עַבְדֵ֣י אֲדֹנָ֔יו וְאֶל־בֵּית֖וֹ לֹ֥א יָרָֽד׃ובבוקר דוד כתב מכתב ליוואב ושלח אותו ביד אוריה.
וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיִּכְתֹּ֥ב דָּוִ֛ד סֵ֖פֶר אֶל־יוֹאָ֑ב וַיִּשְׁלַ֖ח בְּיַ֥ד אוּרִיָּֽה׃במכתב הוא כתב: הביאו את אוריה אל מול המלחמה הקשה, ואז תתרחקו ממנו, והוא יכה וייפול מת.
וַיִּכְתֹּ֥ב בַּסֵּ֖פֶר לֵאמֹ֑ר הָב֣וּ אֶת־אֽוּרִיָּ֗ה אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הַֽחֲזָקָ֔ה וְשַׁבְתֶּ֥ם מֵאַחֲרָ֖יו וְנִכָּ֥ה וָמֵֽת׃ (ס)וביואב שמר על העיר, והוא נתן את אוריה למקום שהוא ידע שיש שם חיילים.
וַיְהִ֕י בִּשְׁמ֥וֹר יוֹאָ֖ב אֶל־הָעִ֑יר וַיִּתֵּן֙ אֶת־א֣וּרִיָּ֔ה אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יָדַ֔ע כִּ֥י אַנְשֵׁי־חַ֖יִל שָֽׁם׃יז–כ
סיום המלחמה בעיר ודיווח למלך
אנשי העיר יצאו והילחמו ביוֹאָב, ועבדי דוד נפלו בקרב, וגם אורי החתי מת.
וַיֵּ֨צְא֜וּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ וַיִּלָּחֲמ֣וּ אֶת־יוֹאָ֔ב וַיִּפֹּ֥ל מִן־הָעָ֖ם מֵעַבְדֵ֣י דָוִ֑ד וַיָּ֕מָת גַּ֖ם אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּֽי׃יוֹאָב שלח הודעה לדוד וסיפר לו את כל דברי המלחמה.
וַיִּשְׁלַ֖ח יוֹאָ֑ב וַיַּגֵּ֣ד לְדָוִ֔ד אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַמִּלְחָמָֽה׃הוא ציווה על השליח לומר: כשתסיים לספר את כל דברי המלחמה, דבר אל המלך.
וַיְצַ֥ו אֶת־הַמַּלְאָ֖ךְ לֵאמֹ֑ר כְּכַלּוֹתְךָ֗ אֵ֛ת כָּל־דִּבְרֵ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה לְדַבֵּ֥ר אֶל־הַמֶּֽלֶךְ׃ואם המלך יכעס וישאל אותך למה ניגשתם לעיר כדי להילחם, למרות שידעתם מה יורדים מעל החומה.
וְהָיָ֗ה אִֽם־תַּעֲלֶה֙ חֲמַ֣ת הַמֶּ֔לֶךְ וְאָמַ֣ר לְךָ֔ מַדּ֛וּעַ נִגַּשְׁתֶּ֥ם אֶל־הָעִ֖יר לְהִלָּחֵ֑ם הֲל֣וֹא יְדַעְתֶּ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־יֹר֖וּ מֵעַ֥ל הַחוֹמָֽה׃כא–כד
דיווח המלחמה ומוות אורי החיתי
מי הכה את אבימלך בן ירבששת? הרי אישה הטיחה עליו גלגל רכב מעל החומה ומת בתוך הקרב. למה ניגשתם אל החומה ואמרתם שגם עבדכם אורי החיתי מת?
מִֽי־הִכָּ֞ה אֶת־אֲבִימֶ֣לֶךְ בֶּן־יְרֻבֶּ֗שֶׁת הֲלֽוֹא־אִשָּׁ֡ה הִשְׁלִ֣יכָה עָלָיו֩ פֶּ֨לַח רֶ֜כֶב מֵעַ֤ל הַֽחוֹמָה֙ וַיָּ֣מָת בְּתֵבֵ֔ץ לָ֥מָּה נִגַּשְׁתֶּ֖ם אֶל־הַֽחוֹמָ֑ה וְאָ֣מַרְתָּ֔ גַּ֗ם עַבְדְּךָ֛ אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּ֖י מֵֽת׃השליח הלך ובא וסיפר לדוד את כל מה ששלח לו יואב.
וַיֵּ֖לֶךְ הַמַּלְאָ֑ךְ וַיָּבֹא֙ וַיַּגֵּ֣ד לְדָוִ֔ד אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר שְׁלָח֖וֹ יוֹאָֽב׃השליח אמר לדוד: האנשים התחזקו נגדנו ויצאו אלינו לשדה, והיינו נגד פתח השער.
וַיֹּ֤אמֶר הַמַּלְאָךְ֙ אֶל־דָּוִ֔ד כִּֽי־גָבְר֤וּ עָלֵ֙ינוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיֵּצְא֥וּ אֵלֵ֖ינוּ הַשָּׂדֶ֑ה וַנִּהְיֶ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם עַד־פֶּ֥תַח הַשָּֽׁעַר׃היריבים ירו על עבדך מעל החומה ומת עבדי המלך, וגם עבדך אורי החיתי מת.
ויראו [וַיֹּר֨וּ] המוראים [הַמּוֹרִ֤ים] אֶל־עֲבָדֶ֙ךָ֙ מֵעַ֣ל הַחוֹמָ֔ה וַיָּמ֖וּתוּ מֵעַבְדֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וְגַ֗ם עַבְדְּךָ֛ אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּ֖י מֵֽת׃ (ס)כה–כז
סיום מעשה דוד ואחרי מות אוריה
דוד אמר למלאך: תגיד ליוואב לא להחמיר את המעשה הזה בעיניו, כי ככה וככה יאכל החרב. תילחם בעיר בעוצמה, תהרוס אותה ותחזק אותה.
וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־הַמַּלְאָ֗ךְ כֹּֽה־תֹאמַ֤ר אֶל־יוֹאָב֙ אַל־יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה כִּֽי־כָזֹ֥ה וְכָזֶ֖ה תֹּאכַ֣ל הֶחָ֑רֶב הַחֲזֵ֨ק מִלְחַמְתְּךָ֧ אֶל־הָעִ֛יר וְהָרְסָ֖הּ וְחַזְּקֵֽהוּ׃אשת אוריה שמעה שאוריה בעלה מת, והיא התאפרה על בעלה.
וַתִּשְׁמַע֙ אֵ֣שֶׁת אֽוּרִיָּ֔ה כִּי־מֵ֖ת אוּרִיָּ֣ה אִישָׁ֑הּ וַתִּסְפֹּ֖ד עַל־בַּעְלָֽהּ׃תקופת האבל עברה, ודוד שלח ואסף אותה לביתו. היא הפכה לאשתו וילדה לו בן. המעשה שעשה דוד היה רע בעיני ה'.
וַיַּעֲבֹ֣ר הָאֵ֗בֶל וַיִּשְׁלַ֨ח דָּוִ֜ד וַיַּאַסְפָ֤הּ אֶל־בֵּיתוֹ֙ וַתְּהִי־ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ בֵּ֑ן וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה דָוִ֖ד בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
דָּוִד, בַּת שֶׁבַע וְהַמַּעֲשֶׂה בִּירוּשָׁלִַם
וַיְהִי֩ לִתְשׁוּבַ֨ת הַשָּׁנָ֜ה לְעֵ֣ת ׀ צֵ֣את הַמַּלְאֿכִ֗ים וַיִּשְׁלַ֣ח דָּוִ֡ד אֶת־יוֹאָב֩ וְאֶת־עֲבָדָ֨יו עִמּ֜וֹ וְאֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיַּשְׁחִ֙תוּ֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וַיָּצֻ֖רוּ עַל־רַבָּ֑ה וְדָוִ֖ד יוֹשֵׁ֥ב בִּירוּשָׁלִָֽם׃ (ס)
וַיְהִ֣י ׀ לְעֵ֣ת הָעֶ֗רֶב וַיָּ֨קָם דָּוִ֜ד מֵעַ֤ל מִשְׁכָּבוֹ֙ וַיִּתְהַלֵּךְ֙ עַל־גַּ֣ג בֵּית־הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּ֥רְא אִשָּׁ֛ה רֹחֶ֖צֶת מֵעַ֣ל הַגָּ֑ג וְהָ֣אִשָּׁ֔ה טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה מְאֹֽד׃
וַיִּשְׁלַ֣ח דָּוִ֔ד וַיִּדְרֹ֖שׁ לָֽאִשָּׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר הֲלוֹא־זֹאת֙ בַּת־שֶׁ֣בַע בַּת־אֱלִיעָ֔ם אֵ֖שֶׁת אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּֽי׃
וַיִּשְׁלַח֩ דָּוִ֨ד מַלְאָכִ֜ים וַיִּקָּחֶ֗הָ וַתָּב֤וֹא אֵלָיו֙ וַיִּשְׁכַּ֣ב עִמָּ֔הּ וְהִ֥יא מִתְקַדֶּ֖שֶׁת מִטֻּמְאָתָ֑הּ וַתָּ֖שָׁב אֶל־בֵּיתָֽהּ׃
ה–ח
הודעת האישה וביאת אוריה
וַתַּ֖הַר הָֽאִשָּׁ֑ה וַתִּשְׁלַח֙ וַתַּגֵּ֣ד לְדָוִ֔ד וַתֹּ֖אמֶר הָרָ֥ה אָנֹֽכִי׃
וַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ אֶל־יוֹאָ֔ב שְׁלַ֣ח אֵלַ֔י אֶת־אֽוּרִיָּ֖ה הַחִתִּ֑י וַיִּשְׁלַ֥ח יוֹאָ֛ב אֶת־אֽוּרִיָּ֖ה אֶל־דָּוִֽד׃
וַיָּבֹ֥א אוּרִיָּ֖ה אֵלָ֑יו וַיִּשְׁאַ֣ל דָּוִ֗ד לִשְׁל֤וֹם יוֹאָב֙ וְלִשְׁל֣וֹם הָעָ֔ם וְלִשְׁל֖וֹם הַמִּלְחָמָֽה׃
וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לְא֣וּרִיָּ֔ה רֵ֥ד לְבֵיתְךָ֖ וּרְחַ֣ץ רַגְלֶ֑יךָ וַיֵּצֵ֤א אֽוּרִיָּה֙ מִבֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וַתֵּצֵ֥א אַחֲרָ֖יו מַשְׂאַ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃
ט–יב
אוריאה נשאר בירושלים
וַיִּשְׁכַּ֣ב אוּרִיָּ֗ה פֶּ֚תַח בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֖ת כָּל־עַבְדֵ֣י אֲדֹנָ֑יו וְלֹ֥א יָרַ֖ד אֶל־בֵּיתֽוֹ׃
וַיַּגִּ֤דוּ לְדָוִד֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־יָרַ֥ד אוּרִיָּ֖ה אֶל־בֵּית֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אוּרִיָּ֗ה הֲל֤וֹא מִדֶּ֙רֶךְ֙ אַתָּ֣ה בָ֔א מַדּ֖וּעַ לֹֽא־יָרַ֥דְתָּ אֶל־בֵּיתֶֽךָ׃
וַיֹּ֨אמֶר אוּרִיָּ֜ה אֶל־דָּוִ֗ד הָ֠אָרוֹן וְיִשְׂרָאֵ֨ל וִֽיהוּדָ֜ה יֹשְׁבִ֣ים בַּסֻּכּ֗וֹת וַאדֹנִ֨י יוֹאָ֜ב וְעַבְדֵ֤י אֲדֹנִ֨י עַל־פְּנֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ חֹנִ֔ים וַאֲנִ֞י אָב֧וֹא אֶל־בֵּיתִ֛י לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּ֖וֹת וְלִשְׁכַּ֣ב עִם־אִשְׁתִּ֑י חַיֶּ֙ךָ֙ וְחֵ֣י נַפְשֶׁ֔ךָ אִֽם־אֶעֱשֶׂ֖ה אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃
וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אוּרִיָּ֗ה שֵׁ֥ב בָּזֶ֛ה גַּם־הַיּ֖וֹם וּמָחָ֣ר אֲשַׁלְּחֶ֑ךָּ וַיֵּ֨שֶׁב אוּרִיָּ֧ה בִירוּשָׁלִַ֛ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא וּמִֽמָּחֳרָֽת׃
יג–טז
הסוד של דוד וסוף אוריה
וַיִּקְרָא־ל֣וֹ דָוִ֗ד וַיֹּ֧אכַל לְפָנָ֛יו וַיֵּ֖שְׁתְּ וַֽיְשַׁכְּרֵ֑הוּ וַיֵּצֵ֣א בָעֶ֗רֶב לִשְׁכַּ֤ב בְּמִשְׁכָּבוֹ֙ עִם־עַבְדֵ֣י אֲדֹנָ֔יו וְאֶל־בֵּית֖וֹ לֹ֥א יָרָֽד׃
וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיִּכְתֹּ֥ב דָּוִ֛ד סֵ֖פֶר אֶל־יוֹאָ֑ב וַיִּשְׁלַ֖ח בְּיַ֥ד אוּרִיָּֽה׃
וַיִּכְתֹּ֥ב בַּסֵּ֖פֶר לֵאמֹ֑ר הָב֣וּ אֶת־אֽוּרִיָּ֗ה אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הַֽחֲזָקָ֔ה וְשַׁבְתֶּ֥ם מֵאַחֲרָ֖יו וְנִכָּ֥ה וָמֵֽת׃ (ס)
וַיְהִ֕י בִּשְׁמ֥וֹר יוֹאָ֖ב אֶל־הָעִ֑יר וַיִּתֵּן֙ אֶת־א֣וּרִיָּ֔ה אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יָדַ֔ע כִּ֥י אַנְשֵׁי־חַ֖יִל שָֽׁם׃
יז–כ
סיום המלחמה בעיר ודיווח למלך
וַיֵּ֨צְא֜וּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ וַיִּלָּחֲמ֣וּ אֶת־יוֹאָ֔ב וַיִּפֹּ֥ל מִן־הָעָ֖ם מֵעַבְדֵ֣י דָוִ֑ד וַיָּ֕מָת גַּ֖ם אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּֽי׃
וַיִּשְׁלַ֖ח יוֹאָ֑ב וַיַּגֵּ֣ד לְדָוִ֔ד אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַמִּלְחָמָֽה׃
וַיְצַ֥ו אֶת־הַמַּלְאָ֖ךְ לֵאמֹ֑ר כְּכַלּוֹתְךָ֗ אֵ֛ת כָּל־דִּבְרֵ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה לְדַבֵּ֥ר אֶל־הַמֶּֽלֶךְ׃
וְהָיָ֗ה אִֽם־תַּעֲלֶה֙ חֲמַ֣ת הַמֶּ֔לֶךְ וְאָמַ֣ר לְךָ֔ מַדּ֛וּעַ נִגַּשְׁתֶּ֥ם אֶל־הָעִ֖יר לְהִלָּחֵ֑ם הֲל֣וֹא יְדַעְתֶּ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־יֹר֖וּ מֵעַ֥ל הַחוֹמָֽה׃
כא–כד
דיווח המלחמה ומוות אורי החיתי
מִֽי־הִכָּ֞ה אֶת־אֲבִימֶ֣לֶךְ בֶּן־יְרֻבֶּ֗שֶׁת הֲלֽוֹא־אִשָּׁ֡ה הִשְׁלִ֣יכָה עָלָיו֩ פֶּ֨לַח רֶ֜כֶב מֵעַ֤ל הַֽחוֹמָה֙ וַיָּ֣מָת בְּתֵבֵ֔ץ לָ֥מָּה נִגַּשְׁתֶּ֖ם אֶל־הַֽחוֹמָ֑ה וְאָ֣מַרְתָּ֔ גַּ֗ם עַבְדְּךָ֛ אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּ֖י מֵֽת׃
וַיֵּ֖לֶךְ הַמַּלְאָ֑ךְ וַיָּבֹא֙ וַיַּגֵּ֣ד לְדָוִ֔ד אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר שְׁלָח֖וֹ יוֹאָֽב׃
וַיֹּ֤אמֶר הַמַּלְאָךְ֙ אֶל־דָּוִ֔ד כִּֽי־גָבְר֤וּ עָלֵ֙ינוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיֵּצְא֥וּ אֵלֵ֖ינוּ הַשָּׂדֶ֑ה וַנִּהְיֶ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם עַד־פֶּ֥תַח הַשָּֽׁעַר׃
ויראו [וַיֹּר֨וּ] המוראים [הַמּוֹרִ֤ים] אֶל־עֲבָדֶ֙ךָ֙ מֵעַ֣ל הַחוֹמָ֔ה וַיָּמ֖וּתוּ מֵעַבְדֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וְגַ֗ם עַבְדְּךָ֛ אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּ֖י מֵֽת׃ (ס)
כה–כז
סיום מעשה דוד ואחרי מות אוריה
וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־הַמַּלְאָ֗ךְ כֹּֽה־תֹאמַ֤ר אֶל־יוֹאָב֙ אַל־יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה כִּֽי־כָזֹ֥ה וְכָזֶ֖ה תֹּאכַ֣ל הֶחָ֑רֶב הַחֲזֵ֨ק מִלְחַמְתְּךָ֧ אֶל־הָעִ֛יר וְהָרְסָ֖הּ וְחַזְּקֵֽהוּ׃
וַתִּשְׁמַע֙ אֵ֣שֶׁת אֽוּרִיָּ֔ה כִּי־מֵ֖ת אוּרִיָּ֣ה אִישָׁ֑הּ וַתִּסְפֹּ֖ד עַל־בַּעְלָֽהּ׃
וַיַּעֲבֹ֣ר הָאֵ֗בֶל וַיִּשְׁלַ֨ח דָּוִ֜ד וַיַּאַסְפָ֤הּ אֶל־בֵּיתוֹ֙ וַתְּהִי־ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ בֵּ֑ן וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה דָוִ֖ד בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את אירועי ירושלים שבהם דוד לוקח את בת שבע ואת המזימה להרג אוריה.
פסוקים א–ד
דָּוִד, בַּת שֶׁבַע וְהַמַּעֲשֶׂה בִּירוּשָׁלִַם
בִּזְמַן שֶׁיוֹאָב וְצַבְאוֹ הָיוּ בְּמִלְחָמָה בְּרַבָּה, דָּוִד נִשְׁאַר בִּירוּשָׁלִַם. הוּא רָאָה אֶת בַּת שֶׁבַע שׁוֹטֶפֶת מֵעַל הַגָּג, שָׁלַח וּבָדַק אֶת זֶה וְלָקַח אוֹתָהּ אֶל בֵּיתוֹ, וְאַחֲרֵי הַמִּפְגָּשׁ הִיא חָזְרָה לְבֵיתָהּ.
פסוקים ה–ח
הודעת האישה וביאת אוריה
האישה מודיעה לדוד שהיא הרי حامل. דוד קורא ליואב לשלוח את אוריה החיתי אליו. אוריה מגיע ומדבר עם דוד על שלום יואב, העם והמלחמה. דוד מורה לאוריה לחזור לביתו כדי לנוח, ושולח אחריו שליח מהמלך.
פסוקים ט–יב
אוריאה נשאר בירושלים
אוריאה לא חוזר לביתו למרות פנייתו של דוד, בשל היותו במחנה עם יואב ויתר הלוחמים. דוד מבקש ממנו להישאר בירושלים עוד יום אחד, ואוריאה נשאר בעיר ביום זה וגם ביום הבא.
פסוקים יג–טז
הסוד של דוד וסוף אוריה
דוד מזמין את אוריה לאכול לפניו עד שהוא משתכר, ואז שולח לו מכתב המורה ליוואב להשאיר את אוריה במקום מסוכן במלחמה כדי שימות. יואב מבצע את ההוראה ומעביר את אוריה למקום שבו נמצאים חיילים.
פסוקים יז–כ
סיום המלחמה בעיר ודיווח למלך
הקרב בעיר מסתיים במוות של עבדי דוד ואורי החתי. יואב מעביר לדוד את פרטי המערכה ומדריך את השליח כיצד להתמודד עם כעס המלך במידה וישאל על סיבת התקפת העיר.
פסוקים כא–כד
דיווח המלחמה ומוות אורי החיתי
יואב שולח שליח לדוד כדי לדווח על המתרחש בקרב. הדיווח כולל את מותו של אבימלך בן ירבששת כתוצאה מהיטל גלגל רכב, את הקשיים של צבא המלך מול האויב בשדה, ואת מות עבדי המלך וגם את מותו של אורי החיתי.
פסוקים כה–כז
סיום מעשה דוד ואחרי מות אוריה
דוד מורה למלאך להעביר הוראה ליוואב להמשיך בלחימה בעוצמה בערים שכבשו, תוך ניסיון להסתיר את המעשה. לאחר מות אוריה, אשתו מתאבלת, ודוד מביא אותה לביתו כאישה וילדה לו בן. עם זאת, המעשה שביצע דוד היה רע בעיני ה'.
הפרק מסתיים בבידודו של דוד לאחר מותו של אוריה החיתי.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַסֵּדֶר שֶׁל הַזְּמַנִּים וְהַמִּצְוָה לְדַבֵּר בְּנֶחָמָה
״מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן (ויקרא טז, ב): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ, אָמַר רַבִּי אָבִין אָמַר לוֹ לֵךְ נַחֲמוֹ בִּדְבָרִים, כְּמָה״
הַפֶּסַק מֵהַמָּקוֹר הַמְּסֻרָּה מְבַקֵּשׁ לְהַסְבִּיר אֶת הַקּוֹשִׁין בַּמִּצְוָה שֶׁל הַשֵּׁם לְמֹשֶׁה לְדַבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיו בְּדִבְרֵי נֶחָמָה. הַפֵּרוּשׁ בַּמָּקוֹר מְסַבֵּל שְׁנֵי כּוֹשְׁרֵי דַּרְשָׁנִים שׁוֹנִים. רַבִּי אָבִין מְקַשֵּׁר אֶת הַדִּבּוּר לְצורך לְנַחֵם, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתָּב בַּנְּבִיאִים. מִצַּד אַחֵר, רַבִּי יְהוּדָה מְסַבֵּל שֶׁהָיָה קוֹשִׁי לְמֹשֶׁה בִּגְלַל הַמִּצְוָה הַמְּדַויֶּקֶת. כְּשֶׁהַשֵּׁם אוֹמֵר "וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת", הַמִּצְוָה מַגְבִּיעָה שֶׁיֵּשׁ סֵדֶר מְדֻיָּק לַכֹּל. הַמִּקְרָא מְסַרֵט אֶת הַמּוּלְכּוּת שֶׁל הַזְּמַנִּים הַשּׁוֹנִים בָּעוֹלָם: יֵשׁ עֵת לְשָׁעָה, לְיוֹם, לְשָׁנָה, לְשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לְשִׁבְעִים שָׁנָה וְלָעוֹלָם. הַמַּטְרָה הָעִיקָרִית הִיא לְהַבְחִין בֵּין הַתְקָנָה הַקּוֹבַע אֶת הַזְּמַן לְכָל דָּבָר, לְבֵין הָעֶצְמָה שֶׁהַשֵּׁם יָכוֹל לְהִתְעַנֵּב וּלְהִתְבַּטֵּעַ בְּכָל רֶגַע, וְאַךְ תָּמִיד בַּסֵּדֶר הַנָּכוֹן שֶׁקָּעַר הַשֵּׁם בַּמִּצְוָה.
ויקרא רבה כ״א:ז׳ ↗שְׁנֵי הָאֲרוֹנוֹת בַּמִּדְבָּר
״תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה בֶּן לָקִישׁ אָמַר. שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת הָיוּ מְהַלְּכִין עִם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר. אֶחָד שֶׁהָיְתָה הַתּוֹרָה נְתוּנָה בְתוֹכוֹ. וְאֶחָד שֶׁהָיוּ שִׁבְרֵי הַלּוּחוֹת נְתוּנִין בְתוֹכוֹ. זֶה״
בַּתַּלְמוּד הִירוּשָׁלְמִי, בְּסֵפֶר שַׁקְלִים, רִבִּי יוּדָה בֶּן לָקִישׁ מְסַפֵּר עַל שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים עִם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר. אֶחָד הָיָה הָאָרוֹן שֶׁהָיָה בְּתוֹכוֹ הַתּוֹרָה, וְהוּא נִשְׁאַר בְּאֹהֵל מוֹעֵד, כְּפִי שֶׁנִּכְתָּב עַל אֲרוֹן הַבְּרִית. הָאָרוֹן הַשֵּׁנִי הָיָה כִּמְכִיל שִׁבְרֵי הַלּוּחוֹת, וְהוּא הָיָה יוֹצֵא וְחוֹזֵר עִם הָעָם, וְלִפְעָמִים הוּא גַּם מַתְרֶה עִמָּהֶם. מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי, רַבָּנָן מַשְׁלִיחִים אֶת הַדְּרִיכָה שֶׁאֵין שְׁנֵי אֲרוֹלֹת הָיוּ, אֶלָּא אָרוֹן אֶחָד וּפַעַם אַחַת הוּא נֶשְׁבָּ בְּיְמֵי עֵלִי. הַטֶּקסט מַצִּיג מַחְלוֹקֶת הַמְּבִיאָה הַשְׁלָכוֹת שׁוֹנוֹת עַל מִיּוּת הַמִּקְצוֹעַ, כְּשֶׁהַמְּקוֹם שֶׁנִּתָּן לוֹ לְכָל דַּרְכָה מְתַחַבֵּק עַל יְדֵי הַקְרִיאָה בַּמַּקְבִּיר. הַסְּבָרַת הַמְּקוֹר הִיא הַצְעָה כְּרוֹנוֹלוֹגִית וְקַבָּלָנִית שֶׁל הַמַּסֹּרֶת בַּמִּדְבָּר.
תלמוד ירושלמי שקלים ו׳:א׳:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
התכסיס של דוד ואוריה
״שלח אלי את אוריה. שהיה מתכוין שישכב עם אשתו, ויהא סבור שממנו היא מעוברת:״
בפרק זה בספר שמואל ב', אנו קוראים על סדרת האירועים שהובילו למותו של אוריה החתת. לאחר שדוד לקח את בת עוּריה, הוא ניסה להסתיר את המעשה על ידי שליחת הודעה לאוריה מהמחנה. לפי רש"י, דוד שלח את אוריה כדי שישוב הביתה, מתוך כוונה שהוא יחשוב שאוריה נכנס לביתו ושממנו אשת דוד הרי מעוברת. הפרק מתאר כיצד דוד השתמש במלחמה ככיסוי למעשיו. הוא שלח את אוריה אל שדה הקרב, ובסופו של דבר דוד תכנן את מותו של אוריה על ידי שליחת הודעה למפקד הצבא. הטקסט מציג את המעשים כעובדות היסטוריות ומתאר את התכנון המדויק של דוד להוצאת אוריה מן החיים.
רש״י על שמואל ב׳ 11:6:1 ↗זיהוי בן ירובשת
״בן ירובשת. הוא גדעון, שעשה מריבה עם הבושת, הוא הבעל:״
בְּפֶרֶט עַל הַפָּסוּק הַסְפָּרִי, רַשִׁי מַסְבִּיר מִי הוּא הָאִישׁ שֶׁנִּקְרָא בַּתֵּקֶת "בֶּן יָרוֹבֶשֶׁת". הוּא מְזַהֶה אֶת הַדְּמוּת כְּגִדְעוֹן, הַמִּתְאַבֵּק עִם הַבֹּשֶׁת. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה הוּא הֶלְכָה כְּמִסְתּוֹר הַשֵּׁם בַּטֶּקסט, וְהוּא מִתְבַסֵּס עַל הַקֶּשר הַמַּשְׁפִּיל בֵּין הַשְּׁבוֹל וּלְכָבוֹד הַמִּשְׁפָּחָה.
רש״י על שמואל ב׳ 11:21:1 ↗פירוש המצודת דוד על המילה שלום
״ולשלום המלחמה. לשלום אנשי המלחמה:״
בפרק זה מסופר על דוד המלך ששלח אנשים למלחמה, אך המילה "שלום" מופיעה בהקשר של אנשי המלחמה. לפי המצודת דוד על שמואל ב', הביטוי מתייחס לאנשי המלחמה עצמם, כלומר אלו שעוסקים במלחמה ובשלום כאחד. הפירוש של המצודת דוד מתמקד בהבהרת המשמעות של המילה במקשר המקצועי של הלוחמים. הוא מסביר שהכוונה היא לאנשי המלוחמה, שחלקם עוסקים במלחמה וחלקם בשלום.
מצודת דוד על שמואל ב׳ 11:7:1 ↗התקרבות אל העיר
״אל העיר. להתקרב מאד על העיר:״
הפרק מתאר את המעשים של דוד המלך ואת המפגש עם אחותו של אוריה. הפרק מפרט את השלבים השונים של המתרחש, החל מהתבוננות דוד על הגג ועד למעשה שגרם למות אוריה. הטקסט מביא את הפירוש של מצודת דוד על פסוק עשרים, המסביר שהביטוי "אל העיר" מתכוון להתקרבות מוחלטת וקרובה מאוד אל שער העיר.
מצודת דוד על שמואל ב׳ 11:20:1 ↗