הָיָה אִישׁ מִבְּנִים, וּשְׁמוֹ קִישׁ, בֶּן אֲבִיעֵאל, בֶּן צְרוֹר, בֶּן בְּכוֹרַת, בֶּן אֲפִיחַ, בֶּן אִישׁ יְמִינִי, גִּבּוֹר חַיִל.
וַֽיְהִי־אִ֣ישׁ מבן־ימין [מִבִּנְיָמִ֗ין] וּ֠שְׁמוֹ קִ֣ישׁ בֶּן־אֲבִיאֵ֞ל בֶּן־צְר֧וֹר בֶּן־בְּכוֹרַ֛ת בֶּן־אֲפִ֖יחַ בֶּן־אִ֣ישׁ יְמִינִ֑י גִּבּ֖וֹר חָֽיִל׃שמואל א׳ · פרק ט׳
שָׁאוּל בְּעֵירוֹת הַגִּלְעָד וּמְפִגָּשׁ הַנְּבִיאִים
הַחִיפּוּשׁ אַחֲרֵי הַחֲמוֹרִים הָאֲבֻדִּים, הַמִּפְגָּשׁ עִם שְׁמוּאֵל וְהַהַכְנָאָה לַמַּלְכוּת
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל א׳ ט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הַחֲיִפּוּשׁ אַחֲרֵי הַחֲמוֹרִים הַאֲבֻדִּים
הָיָה לוֹ בֵּן שְׁמוֹ שָׁאוּל, בָּחוּר וְטוֹב, וְלֹא הָיָה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ בְּיוֹתֵרוֹת וּבְמַעֲלָה מִכָּל הָעָם.
וְלוֹ־הָיָ֨ה בֵ֜ן וּשְׁמ֤וֹ שָׁאוּל֙ בָּח֣וּר וָט֔וֹב וְאֵ֥ין אִ֛ישׁ מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל ט֣וֹב מִמֶּ֑נּוּ מִשִּׁכְמ֣וֹ וָמַ֔עְלָה גָּבֹ֖הַּ מִכָּל־הָעָֽם׃הַחֲמוֹרִים שֶׁל קִישׁ, אֲבִי שָׁאוּל, אָבְדוּ. קִישׁ אָמַר לִבְנוֹ שָׁאוּל: "קַח לְךָ אֶת אֶחָד מֵהַנְּעָרִים, וְקוּם לֵךְ חֲפֹּשׂ אֶת הַחֲמוֹרִים הַנֶּעֱלָצִים."
וַתֹּאבַ֙דְנָה֙ הָאֲתֹנ֔וֹת לְקִ֖ישׁ אֲבִ֣י שָׁא֑וּל וַיֹּ֨אמֶר קִ֜ישׁ אֶל־שָׁא֣וּל בְּנ֗וֹ קַח־נָ֤א אִתְּךָ֙ אֶת־אַחַ֣ד מֵֽהַנְּעָרִ֔ים וְק֣וּם לֵ֔ךְ בַּקֵּ֖שׁ אֶת־הָאֲתֹנֹֽת׃הֵם עָבְרוּ בְּהַר אֶפְרַיִם, וְעָבְרוּ בְּאֶרֶץ שַׁלִּישָׁה, וְלֹא מָצְאוּ אוֹתָם. הֵם עָבְעוּ בְּאֶרֶץ שַׁעֲלִים וְאַיִן, וְעָבְרוּ בְּאֶרֶץ יְמִינִי, וְלֹא מָצְאוּ.
וַיַּעֲבֹ֧ר בְּהַר־אֶפְרַ֛יִם וַיַּעֲבֹ֥ר בְּאֶֽרֶץ־שָׁלִ֖שָׁה וְלֹ֣א מָצָ֑אוּ וַיַּעַבְר֤וּ בְאֶֽרֶץ־שַׁעֲלִים֙ וָאַ֔יִן וַיַּעֲבֹ֥ר בְּאֶֽרֶץ־יְמִינִ֖י וְלֹ֥א מָצָֽאוּ׃הַחִיפּוּשׁ אַחֲרֵי הַחֲמוּצִים וְהַמִּפְגָּשׁ בְּעִיר
הֵם הִגִּיעוּ לְאֶרֶץ צוּף, וְשָׁאוּל אָמַר לַנַּעַר שֶׁהָיָה עִמּוֹ: "לֵךְ, נַחְזֹר אָחוֹר, כְּדֵי שֶׁאָבִי לֹא יַפְסִיק לְחַפֵּשׂ אֶת הַחֲמוּצִים וְלִדְאֹג לָנוּ".
הֵ֗מָּה בָּ֚אוּ בְּאֶ֣רֶץ צ֔וּף וְשָׁא֥וּל אָמַ֛ר לְנַעֲר֥וֹ אֲשֶׁר־עִמּ֖וֹ לְכָ֣ה וְנָשׁ֑וּבָה פֶּן־יֶחְדַּ֥ל אָבִ֛י מִן־הָאֲתֹנ֖וֹת וְדָ֥אַג לָֽנוּ׃הוּא עָנָה לוֹ: "הִנֵּה, יֵשׁ אִישׁ אֱלֹהִים בָּעִיר הַזֹּאת, וְהָאִישׁ הַזֶּה מְכֻבָּד, וְכָל מָה שֶׁהוּא יְדַבֵּר יִקְרֶה. בּוֹא נֵלֵךְ אֵלָיו, אוּלַי הוּא יַדְרִיךְ לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁלָּנוּ שֶׁלָּכְנוּ בָּהּ".
וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִנֵּה־נָ֤א אִישׁ־אֱלֹהִים֙ בָּעִ֣יר הַזֹּ֔את וְהָאִ֣ישׁ נִכְבָּ֔ד כֹּ֥ל אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֖ר בּ֣וֹא יָב֑וֹא עַתָּה֙ נֵ֣לֲכָה שָּׁ֔ם אוּלַי֙ יַגִּ֣יד לָ֔נוּ אֶת־דַּרְכֵּ֖נוּ אֲשֶׁר־הָלַ֥כְנוּ עָלֶֽיהָ׃שָׁאוּל אָמַר לַנַּעַר: "טִיט, נֵלֵךְ. וּמָה הַנָּבִיא לָאִישׁ הַזֶּה? הַלֶּחֶם שֶׁלָּנוּ נגַר, וְאֵין לָנוּ מַתָּנוֹת לָתֵת לָאִישׁ הָאֱלֹהִים".
וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל לְנַעֲר֗וֹ וְהִנֵּ֣ה נֵלֵךְ֮ וּמַה־נָּבִ֣יא לָאִישׁ֒ כִּ֤י הַלֶּ֙חֶם֙ אָזַ֣ל מִכֵּלֵ֔ינוּ וּתְשׁוּרָ֥ה אֵין־לְהָבִ֖יא לְאִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים מָ֖ה אִתָּֽנוּ׃הַנַּעַר הִמְשִׁיךְ לַעֲנוֹת לְשָׁאוּל וְאָמַר: "הִנֵּה, מָצָאתִי בְּיָדִי אַרְבַּע שְׁקָלִים כֶּסֶף, וְאֶת הַכֶּסֶף הַזֶּה אֶתֵּן לָאִישׁ הָאֱלֹהִים, וְהוּא יַדְרִיךְ לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁלָּנוּ שֶׁלָּכְנוּ בָּהּ".
וַיֹּ֤סֶף הַנַּ֙עַר֙ לַעֲנ֣וֹת אֶת־שָׁא֔וּל וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה֙ נִמְצָ֣א בְיָדִ֔י רֶ֖בַע שֶׁ֣קֶל כָּ֑סֶף וְנָֽתַתִּי֙ לְאִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים וְהִגִּ֥יד לָ֖נוּ אֶת־דַּרְכֵּֽנוּ׃חיפוש אחר הַרוֹאֶה
לִפְנֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, הָאִישׁ אָמַר בְּעוֹדוֹ הוֹלֵךְ לִשְׁאֹל אֶת אֱלֹהִים: "בּוֹאוּ וְנֵלֵךְ אֶל הָרוֹאֶה, כִּי הַיּוֹם יִקָּרֵא הָרוֹאֶה לִפְנֵי כָּל אֲנָשִׁים".
לְפָנִ֣ים ׀ בְּיִשְׂרָאֵ֗ל כֹּֽה־אָמַ֤ר הָאִישׁ֙ בְּלֶכְתּוֹ֙ לִדְר֣וֹשׁ אֱלֹהִ֔ים לְכ֥וּ וְנֵלְכָ֖ה עַד־הָרֹאֶ֑ה כִּ֤י לַנָּבִיא֙ הַיּ֔וֹם יִקָּרֵ֥א לְפָנִ֖ים הָרֹאֶֽה׃שָׁאוּל אָמַר לַנַּעַר שֶׁלּוֹ: "דְּבָרְךָ טוֹב, בּוֹא וְנֵלֵךְ". וְהֵם הָלְכוּ אֶל הָעִיר שֶׁבָּהּ הָיָה אִישׁ הָאֱלֹהִים.
וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֧וּל לְנַעֲר֛וֹ ט֥וֹב דְּבָרְךָ֖ לְכָ֣ה ׀ נֵלֵ֑כָה וַיֵּֽלְכוּ֙ אֶל־הָעִ֔יר אֲשֶׁר־שָׁ֖ם אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִֽים׃הֵם עָלוּ בַּסְּמִינָה אֶל הָעִיר וּמָצְאוּ נְעָרוֹת שֶׁיָּצְאוּ לְהָבִיא מַיִם. הֵם שָׁאֲלוּ אוֹתָן: "הַאִם יֵשׁ כָּאן הָרוֹאֶה?"
הֵ֗מָּה עֹלִים֙ בְּמַעֲלֵ֣ה הָעִ֔יר וְהֵ֙מָּה֙ מָצְא֣וּ נְעָר֔וֹת יֹצְא֖וֹת לִשְׁאֹ֣ב מָ֑יִם וַיֹּאמְר֣וּ לָהֶ֔ן הֲיֵ֥שׁ בָּזֶ֖ה הָרֹאֶֽה׃הֵן עָנוּ לָהֶם וְאָמְרוּ: "יֵשׁ, הִנֵּה הוּא לְפָנֶיךָ. מַהֵר עַתָּה, כִּי הַיּוֹם בָּא לָעִיר, כִּי הַזֶּבַח הַיּוֹם לָעָם בַּבָּמָה".
וַתַּעֲנֶ֧ינָה אוֹתָ֛ם וַתֹּאמַ֥רְנָה יֵּ֖שׁ הִנֵּ֣ה לְפָנֶ֑יךָ מַהֵ֣ר ׀ עַתָּ֗ה כִּ֤י הַיּוֹם֙ בָּ֣א לָעִ֔יר כִּ֣י זֶ֧בַח הַיּ֛וֹם לָעָ֖ם בַּבָּמָֽה׃הַמִּפְגָּשׁ שֶׁל שָׁאוּל וּשְׁמוּאֵל
כְּשֶׁתִּכְנְסוּ אֶל הָעִיר, כָּךְ תִּמְצְאוּ אוֹתוֹ, לִפְנֵי שֶׁיַּעֲלֶה לַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ לֶאֱכֹל. הָעָם לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּבוֹא, כִּי הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַזֶּבַח, וְאַחֲרֵי כָּךְ הַמּוּזְמָנִים יֹאכְלוּ. וְעַתָּה עִלוּ, כִּי בְּיוֹם הַזֶּה תִּמְצְאוּ אוֹתוֹ.
כְּבֹאֲכֶ֣ם הָעִ֣יר כֵּ֣ן תִּמְצְא֣וּן אֹת֡וֹ בְּטֶרֶם֩ יַעֲלֶ֨ה הַבָּמָ֜תָה לֶאֱכֹ֗ל כִּ֠י לֹֽא־יֹאכַ֤ל הָעָם֙ עַד־בֹּא֔וֹ כִּֽי־הוּא֙ יְבָרֵ֣ךְ הַזֶּ֔בַח אַחֲרֵי־כֵ֖ן יֹאכְל֣וּ הַקְּרֻאִ֑ים וְעַתָּ֣ה עֲל֔וּ כִּֽי־אֹת֥וֹ כְהַיּ֖וֹם תִּמְצְא֥וּן אֹתֽוֹ׃הֵם עָלוּ לָעִיר. כְּשֶׁהֵם נִכְנְסוּ לְתוֹךְ הָעִיר, הִנֵּה שְׁמוּאֵל יֹצֵא לִקְרָאתָם לַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ.
וַֽיַּעֲל֖וּ הָעִ֑יר הֵ֗מָּה בָּאִים֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר וְהִנֵּ֤ה שְׁמוּאֵל֙ יֹצֵ֣א לִקְרָאתָ֔ם לַעֲל֖וֹת הַבָּמָֽה׃ (ס)וְהַשֵּׁם גִּלָּה אֶת שְׁמִיעָתוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל יֹום אֶחָד לִפְנֵי כְּשֶׁבָּא שָׁאוּל, לְמַעַל.
וַֽיהוָ֔ה גָּלָ֖ה אֶת־אֹ֣זֶן שְׁמוּאֵ֑ל י֣וֹם אֶחָ֔ד לִפְנֵ֥י בֽוֹא־שָׁא֖וּל לֵאמֹֽר׃על המילים
The Hebrew 'אֹזֶן שְׁמוּאֵל' (Samuel's ear) is rendered as his hearing/awareness.
בְּעֵת הַזֹּאת, מָחָר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן, וּמְשַׁחְתִּיו לְמַשְׂרִיעַ עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל. הוּא יַצִּיל אֶת עַמִּי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּים, כִּי רָאִיתִי אֶת סִבְלוֹת עַמִּי וְשָׁמַעְתִּי אֶת זַעֲקָתוֹ אֵלַי.
כָּעֵ֣ת ׀ מָחָ֡ר אֶשְׁלַח֩ אֵלֶ֨יךָ אִ֜ישׁ מֵאֶ֣רֶץ בִּנְיָמִ֗ן וּמְשַׁחְתּ֤וֹ לְנָגִיד֙ עַל־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהוֹשִׁ֥יעַ אֶת־עַמִּ֖י מִיַּ֣ד פְּלִשְׁתִּ֑ים כִּ֤י רָאִ֙יתִי֙ אֶת־עַמִּ֔י כִּ֛י בָּ֥אָה צַעֲקָת֖וֹ אֵלָֽי׃פְּגישַׁת שָׁאוּל וּשְׁמוּאֵל
שמואל ראה את שאול, והשם ענה לו: הנה האיש שאמרתי לך שהוא ינהיג את עמי.
וּשְׁמוּאֵ֖ל רָאָ֣ה אֶת־שָׁא֑וּל וַיהוָ֣ה עָנָ֔הוּ הִנֵּ֤ה הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣רְתִּי אֵלֶ֔יךָ זֶ֖ה יַעְצֹ֥ר בְּעַמִּֽי׃שאול ניגש אל שמואל בתוך השער ושאל: בבקשה, איפה נמצא הרואה?
וַיִּגַּ֥שׁ שָׁא֛וּל אֶת־שְׁמוּאֵ֖ל בְּת֣וֹךְ הַשָּׁ֑עַר וַיֹּ֙אמֶר֙ הַגִּֽידָה־נָּ֣א לִ֔י אֵי־זֶ֖ה בֵּ֥ית הָרֹאֶֽה׃שמואל ענה לשאול: אני הרואה. בוא לפניי אל המבשלה, ואכל איתך היום. בבוקר אשלח אותך, ואספר לך את כל מה שאתה צריך לדעת.
וַיַּ֨עַן שְׁמוּאֵ֜ל אֶת־שָׁא֗וּל וַיֹּ֙אמֶר֙ אָנֹכִ֣י הָרֹאֶ֔ה עֲלֵ֤ה לְפָנַי֙ הַבָּמָ֔ה וַאֲכַלְתֶּ֥ם עִמִּ֖י הַיּ֑וֹם וְשִׁלַּחְתִּ֣יךָ בַבֹּ֔קֶר וְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר בִּֽלְבָבְךָ֖ אַגִּ֥יד לָֽךְ׃אל תדאג לגבי החיפוש שהיה לך בשלושת הימים האחרונים, כי החיפוש הסתיים. כל הדברים היקרים של ישראל נמצאו, והם שייכים לך ולכל בית אביך.
וְלָאֲתֹנ֞וֹת הָאֹבְד֣וֹת לְךָ֗ הַיּוֹם֙ שְׁלֹ֣שֶׁת הַיָּמִ֔ים אַל־תָּ֧שֶׂם אֶֽת־לִבְּךָ֛ לָהֶ֖ם כִּ֣י נִמְצָ֑אוּ וּלְמִי֙ כָּל־חֶמְדַּ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל הֲל֣וֹא לְךָ֔ וּלְכֹ֖ל בֵּ֥ית אָבִֽיךָ׃ (ס)שאול בבית שמואל
שאול ענה ואמר: האם אני לא בן משפחה קטנה מכל המשפחות בשבט בנימין, כשמפלגות שבטי ישראל הקטנות שייכות לי? ומדוע דיברת אליי בצורה כזו?
וַיַּ֨עַן שָׁא֜וּל וַיֹּ֗אמֶר הֲל֨וֹא בֶן־יְמִינִ֤י אָ֙נֹכִי֙ מִקַּטַנֵּי֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִשְׁפַּחְתִּי֙ הַצְּעִרָ֔ה מִכָּֽל־מִשְׁפְּח֖וֹת שִׁבְטֵ֣י בִנְיָמִ֑ן וְלָ֙מָּה֙ דִּבַּ֣רְתָּ אֵלַ֔י כַּדָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃ (ס)שמואל לקח את שאול ואת העבד שלו והביא אותם לבית המשתתפים בארוחה, ונתן להם מקום בראש השולחן, כשהיו שם שלושים איש.
וַיִּקַּ֤ח שְׁמוּאֵל֙ אֶת־שָׁא֣וּל וְאֶֽת־נַעֲר֔וֹ וַיְבִיאֵ֖ם לִשְׁכָּ֑תָה וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֤ם מָקוֹם֙ בְּרֹ֣אשׁ הַקְּרוּאִ֔ים וְהֵ֖מָּה כִּשְׁלֹשִׁ֥ים אִֽישׁ׃שמואל אמר למבשל: תן את האוכל שנתתי לך, כפי שאמרתי לך, ושמור אותו איתך.
וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ לַטַּבָּ֔ח תְּנָה֙ אֶת־הַמָּנָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לָ֑ךְ אֲשֶׁר֙ אָמַ֣רְתִּי אֵלֶ֔יךָ שִׂ֥ים אֹתָ֖הּ עִמָּֽךְ׃המבשל הרים את החלק העליון של הבשר ואת העלים והניח לפני שאול ואמר: הנה מה שנשאר, תאכל, כי האוכל הזה נשמר עבור המועד, כי קראתי לעם. ואז שאול אכל עם שמואל באותו היום.
וַיָּ֣רֶם הַ֠טַּבָּח אֶת־הַשּׁ֨וֹק וְהֶעָלֶ֜יהָ וַיָּ֣שֶׂם ׀ לִפְנֵ֣י שָׁא֗וּל וַיֹּ֙אמֶר֙ הִנֵּ֤ה הַנִּשְׁאָר֙ שִׂים־לְפָנֶ֣יךָ אֱכֹ֔ל כִּ֧י לַמּוֹעֵ֛ד שָֽׁמוּר־לְךָ֥ לֵאמֹ֖ר הָעָ֣ם ׀ קָרָ֑אתִי וַיֹּ֧אכַל שָׁא֛וּל עִם־שְׁמוּאֵ֖ל בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃ירידה מהגג וההכנה למסר האלוהי
הם ירדו מהגבעה אל העיר ודיברו עם שאול על הגג.
וַיֵּרְד֥וּ מֵהַבָּמָ֖ה הָעִ֑יר וַיְדַבֵּ֥ר עִם־שָׁא֖וּל עַל־הַגָּֽג׃הם קמו עם עליית השחר, ושמואל קרא לשאול מהגג ואמר לו: "קום, אני אשלח אותך". שאול קם והם שניים, הוא ושמואל, יצאו החוצה.
וַיַּשְׁכִּ֗מוּ וַיְהִ֞י כַּעֲל֤וֹת הַשַּׁ֙חַר֙ וַיִּקְרָ֨א שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־שָׁאוּל֙ הגג [הַגָּ֣גָה] לֵאמֹ֔ר ק֖וּמָה וַאֲשַׁלְּחֶ֑ךָּ וַיָּ֣קָם שָׁא֗וּל וַיֵּצְא֧וּ שְׁנֵיהֶ֛ם ה֥וּא וּשְׁמוּאֵ֖ל הַחֽוּצָה׃הם ירדו לקצה העיר, ושמואל אמר לשאול: "תגיד לנער לעבור לפנינו". הנער עבר, ושמואל אמר לשאול: "עמוד כאן, ואני אשמיע לך את דברי אלוהים".
הֵ֗מָּה יֽוֹרְדִים֙ בִּקְצֵ֣ה הָעִ֔יר וּשְׁמוּאֵ֞ל אָמַ֣ר אֶל־שָׁא֗וּל אֱמֹ֥ר לַנַּ֛עַר וְיַעֲבֹ֥ר לְפָנֵ֖ינוּ וַֽיַּעֲבֹ֑ר וְאַתָּה֙ עֲמֹ֣ד כַּיּ֔וֹם וְאַשְׁמִיעֲךָ֖ אֶת־דְּבַ֥ר אֱלֹהִֽים׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הַחֲיִפּוּשׁ אַחֲרֵי הַחֲמוֹרִים הַאֲבֻדִּים
וַֽיְהִי־אִ֣ישׁ מבן־ימין [מִבִּנְיָמִ֗ין] וּ֠שְׁמוֹ קִ֣ישׁ בֶּן־אֲבִיאֵ֞ל בֶּן־צְר֧וֹר בֶּן־בְּכוֹרַ֛ת בֶּן־אֲפִ֖יחַ בֶּן־אִ֣ישׁ יְמִינִ֑י גִּבּ֖וֹר חָֽיִל׃
וְלוֹ־הָיָ֨ה בֵ֜ן וּשְׁמ֤וֹ שָׁאוּל֙ בָּח֣וּר וָט֔וֹב וְאֵ֥ין אִ֛ישׁ מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל ט֣וֹב מִמֶּ֑נּוּ מִשִּׁכְמ֣וֹ וָמַ֔עְלָה גָּבֹ֖הַּ מִכָּל־הָעָֽם׃
וַתֹּאבַ֙דְנָה֙ הָאֲתֹנ֔וֹת לְקִ֖ישׁ אֲבִ֣י שָׁא֑וּל וַיֹּ֨אמֶר קִ֜ישׁ אֶל־שָׁא֣וּל בְּנ֗וֹ קַח־נָ֤א אִתְּךָ֙ אֶת־אַחַ֣ד מֵֽהַנְּעָרִ֔ים וְק֣וּם לֵ֔ךְ בַּקֵּ֖שׁ אֶת־הָאֲתֹנֹֽת׃
וַיַּעֲבֹ֧ר בְּהַר־אֶפְרַ֛יִם וַיַּעֲבֹ֥ר בְּאֶֽרֶץ־שָׁלִ֖שָׁה וְלֹ֣א מָצָ֑אוּ וַיַּעַבְר֤וּ בְאֶֽרֶץ־שַׁעֲלִים֙ וָאַ֔יִן וַיַּעֲבֹ֥ר בְּאֶֽרֶץ־יְמִינִ֖י וְלֹ֥א מָצָֽאוּ׃
הַחִיפּוּשׁ אַחֲרֵי הַחֲמוּצִים וְהַמִּפְגָּשׁ בְּעִיר
הֵ֗מָּה בָּ֚אוּ בְּאֶ֣רֶץ צ֔וּף וְשָׁא֥וּל אָמַ֛ר לְנַעֲר֥וֹ אֲשֶׁר־עִמּ֖וֹ לְכָ֣ה וְנָשׁ֑וּבָה פֶּן־יֶחְדַּ֥ל אָבִ֛י מִן־הָאֲתֹנ֖וֹת וְדָ֥אַג לָֽנוּ׃
וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִנֵּה־נָ֤א אִישׁ־אֱלֹהִים֙ בָּעִ֣יר הַזֹּ֔את וְהָאִ֣ישׁ נִכְבָּ֔ד כֹּ֥ל אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֖ר בּ֣וֹא יָב֑וֹא עַתָּה֙ נֵ֣לֲכָה שָּׁ֔ם אוּלַי֙ יַגִּ֣יד לָ֔נוּ אֶת־דַּרְכֵּ֖נוּ אֲשֶׁר־הָלַ֥כְנוּ עָלֶֽיהָ׃
וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל לְנַעֲר֗וֹ וְהִנֵּ֣ה נֵלֵךְ֮ וּמַה־נָּבִ֣יא לָאִישׁ֒ כִּ֤י הַלֶּ֙חֶם֙ אָזַ֣ל מִכֵּלֵ֔ינוּ וּתְשׁוּרָ֥ה אֵין־לְהָבִ֖יא לְאִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים מָ֖ה אִתָּֽנוּ׃
וַיֹּ֤סֶף הַנַּ֙עַר֙ לַעֲנ֣וֹת אֶת־שָׁא֔וּל וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה֙ נִמְצָ֣א בְיָדִ֔י רֶ֖בַע שֶׁ֣קֶל כָּ֑סֶף וְנָֽתַתִּי֙ לְאִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים וְהִגִּ֥יד לָ֖נוּ אֶת־דַּרְכֵּֽנוּ׃
חיפוש אחר הַרוֹאֶה
לְפָנִ֣ים ׀ בְּיִשְׂרָאֵ֗ל כֹּֽה־אָמַ֤ר הָאִישׁ֙ בְּלֶכְתּוֹ֙ לִדְר֣וֹשׁ אֱלֹהִ֔ים לְכ֥וּ וְנֵלְכָ֖ה עַד־הָרֹאֶ֑ה כִּ֤י לַנָּבִיא֙ הַיּ֔וֹם יִקָּרֵ֥א לְפָנִ֖ים הָרֹאֶֽה׃
וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֧וּל לְנַעֲר֛וֹ ט֥וֹב דְּבָרְךָ֖ לְכָ֣ה ׀ נֵלֵ֑כָה וַיֵּֽלְכוּ֙ אֶל־הָעִ֔יר אֲשֶׁר־שָׁ֖ם אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִֽים׃
הֵ֗מָּה עֹלִים֙ בְּמַעֲלֵ֣ה הָעִ֔יר וְהֵ֙מָּה֙ מָצְא֣וּ נְעָר֔וֹת יֹצְא֖וֹת לִשְׁאֹ֣ב מָ֑יִם וַיֹּאמְר֣וּ לָהֶ֔ן הֲיֵ֥שׁ בָּזֶ֖ה הָרֹאֶֽה׃
וַתַּעֲנֶ֧ינָה אוֹתָ֛ם וַתֹּאמַ֥רְנָה יֵּ֖שׁ הִנֵּ֣ה לְפָנֶ֑יךָ מַהֵ֣ר ׀ עַתָּ֗ה כִּ֤י הַיּוֹם֙ בָּ֣א לָעִ֔יר כִּ֣י זֶ֧בַח הַיּ֛וֹם לָעָ֖ם בַּבָּמָֽה׃
הַמִּפְגָּשׁ שֶׁל שָׁאוּל וּשְׁמוּאֵל
כְּבֹאֲכֶ֣ם הָעִ֣יר כֵּ֣ן תִּמְצְא֣וּן אֹת֡וֹ בְּטֶרֶם֩ יַעֲלֶ֨ה הַבָּמָ֜תָה לֶאֱכֹ֗ל כִּ֠י לֹֽא־יֹאכַ֤ל הָעָם֙ עַד־בֹּא֔וֹ כִּֽי־הוּא֙ יְבָרֵ֣ךְ הַזֶּ֔בַח אַחֲרֵי־כֵ֖ן יֹאכְל֣וּ הַקְּרֻאִ֑ים וְעַתָּ֣ה עֲל֔וּ כִּֽי־אֹת֥וֹ כְהַיּ֖וֹם תִּמְצְא֥וּן אֹתֽוֹ׃
וַֽיַּעֲל֖וּ הָעִ֑יר הֵ֗מָּה בָּאִים֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר וְהִנֵּ֤ה שְׁמוּאֵל֙ יֹצֵ֣א לִקְרָאתָ֔ם לַעֲל֖וֹת הַבָּמָֽה׃ (ס)
וַֽיהוָ֔ה גָּלָ֖ה אֶת־אֹ֣זֶן שְׁמוּאֵ֑ל י֣וֹם אֶחָ֔ד לִפְנֵ֥י בֽוֹא־שָׁא֖וּל לֵאמֹֽר׃
כָּעֵ֣ת ׀ מָחָ֡ר אֶשְׁלַח֩ אֵלֶ֨יךָ אִ֜ישׁ מֵאֶ֣רֶץ בִּנְיָמִ֗ן וּמְשַׁחְתּ֤וֹ לְנָגִיד֙ עַל־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהוֹשִׁ֥יעַ אֶת־עַמִּ֖י מִיַּ֣ד פְּלִשְׁתִּ֑ים כִּ֤י רָאִ֙יתִי֙ אֶת־עַמִּ֔י כִּ֛י בָּ֥אָה צַעֲקָת֖וֹ אֵלָֽי׃
פְּגישַׁת שָׁאוּל וּשְׁמוּאֵל
וּשְׁמוּאֵ֖ל רָאָ֣ה אֶת־שָׁא֑וּל וַיהוָ֣ה עָנָ֔הוּ הִנֵּ֤ה הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣רְתִּי אֵלֶ֔יךָ זֶ֖ה יַעְצֹ֥ר בְּעַמִּֽי׃
וַיִּגַּ֥שׁ שָׁא֛וּל אֶת־שְׁמוּאֵ֖ל בְּת֣וֹךְ הַשָּׁ֑עַר וַיֹּ֙אמֶר֙ הַגִּֽידָה־נָּ֣א לִ֔י אֵי־זֶ֖ה בֵּ֥ית הָרֹאֶֽה׃
וַיַּ֨עַן שְׁמוּאֵ֜ל אֶת־שָׁא֗וּל וַיֹּ֙אמֶר֙ אָנֹכִ֣י הָרֹאֶ֔ה עֲלֵ֤ה לְפָנַי֙ הַבָּמָ֔ה וַאֲכַלְתֶּ֥ם עִמִּ֖י הַיּ֑וֹם וְשִׁלַּחְתִּ֣יךָ בַבֹּ֔קֶר וְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר בִּֽלְבָבְךָ֖ אַגִּ֥יד לָֽךְ׃
וְלָאֲתֹנ֞וֹת הָאֹבְד֣וֹת לְךָ֗ הַיּוֹם֙ שְׁלֹ֣שֶׁת הַיָּמִ֔ים אַל־תָּ֧שֶׂם אֶֽת־לִבְּךָ֛ לָהֶ֖ם כִּ֣י נִמְצָ֑אוּ וּלְמִי֙ כָּל־חֶמְדַּ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל הֲל֣וֹא לְךָ֔ וּלְכֹ֖ל בֵּ֥ית אָבִֽיךָ׃ (ס)
שאול בבית שמואל
וַיַּ֨עַן שָׁא֜וּל וַיֹּ֗אמֶר הֲל֨וֹא בֶן־יְמִינִ֤י אָ֙נֹכִי֙ מִקַּטַנֵּי֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִשְׁפַּחְתִּי֙ הַצְּעִרָ֔ה מִכָּֽל־מִשְׁפְּח֖וֹת שִׁבְטֵ֣י בִנְיָמִ֑ן וְלָ֙מָּה֙ דִּבַּ֣רְתָּ אֵלַ֔י כַּדָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃ (ס)
וַיִּקַּ֤ח שְׁמוּאֵל֙ אֶת־שָׁא֣וּל וְאֶֽת־נַעֲר֔וֹ וַיְבִיאֵ֖ם לִשְׁכָּ֑תָה וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֤ם מָקוֹם֙ בְּרֹ֣אשׁ הַקְּרוּאִ֔ים וְהֵ֖מָּה כִּשְׁלֹשִׁ֥ים אִֽישׁ׃
וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ לַטַּבָּ֔ח תְּנָה֙ אֶת־הַמָּנָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לָ֑ךְ אֲשֶׁר֙ אָמַ֣רְתִּי אֵלֶ֔יךָ שִׂ֥ים אֹתָ֖הּ עִמָּֽךְ׃
וַיָּ֣רֶם הַ֠טַּבָּח אֶת־הַשּׁ֨וֹק וְהֶעָלֶ֜יהָ וַיָּ֣שֶׂם ׀ לִפְנֵ֣י שָׁא֗וּל וַיֹּ֙אמֶר֙ הִנֵּ֤ה הַנִּשְׁאָר֙ שִׂים־לְפָנֶ֣יךָ אֱכֹ֔ל כִּ֧י לַמּוֹעֵ֛ד שָֽׁמוּר־לְךָ֥ לֵאמֹ֖ר הָעָ֣ם ׀ קָרָ֑אתִי וַיֹּ֧אכַל שָׁא֛וּל עִם־שְׁמוּאֵ֖ל בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃
ירידה מהגג וההכנה למסר האלוהי
וַיֵּרְד֥וּ מֵהַבָּמָ֖ה הָעִ֑יר וַיְדַבֵּ֥ר עִם־שָׁא֖וּל עַל־הַגָּֽג׃
וַיַּשְׁכִּ֗מוּ וַיְהִ֞י כַּעֲל֤וֹת הַשַּׁ֙חַר֙ וַיִּקְרָ֨א שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־שָׁאוּל֙ הגג [הַגָּ֣גָה] לֵאמֹ֔ר ק֖וּמָה וַאֲשַׁלְּחֶ֑ךָּ וַיָּ֣קָם שָׁא֗וּל וַיֵּצְא֧וּ שְׁנֵיהֶ֛ם ה֥וּא וּשְׁמוּאֵ֖ל הַחֽוּצָה׃
הֵ֗מָּה יֽוֹרְדִים֙ בִּקְצֵ֣ה הָעִ֔יר וּשְׁמוּאֵ֞ל אָמַ֣ר אֶל־שָׁא֗וּל אֱמֹ֥ר לַנַּ֛עַר וְיַעֲבֹ֥ר לְפָנֵ֖ינוּ וַֽיַּעֲבֹ֑ר וְאַתָּה֙ עֲמֹ֣ד כַּיּ֔וֹם וְאַשְׁמִיעֲךָ֖ אֶת־דְּבַ֥ר אֱלֹהִֽים׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
סְפֶר שְׁמוּאֵל א'. הַתְּעוּנָה עַל שָׁאוּל הַמְּחַפֵּשׂ אַחֲרֵי הַחֲמוֹרִים הַאֲבֻדִּים וְעַל מְפִגָּשׁוֹ עִם שְׁמוּאֵל הַנְּבִיא.
הַחֲיִפּוּשׁ אַחֲרֵי הַחֲמוֹרִים הַאֲבֻדִּים
הַסיפור מציג את קִישׁ, אִישׁ גִּבּוֹר וְעָצוּם מִבְּנִים, וּבְנוֹ שָׁאוּל הַנִּמְצָא כְּטוֹב וּמֻצְלָח מִכָּל הָעָם. כַּאֲשֶׁר הַחֲמוֹרִים שֶׁל קִישׁ אֲבָדוּ, הוּא שָׁלַח אֶת שָׁאוּל וְאֶת אֶחָד מֵהַנְּעָרִים לִחְפֹּשׂ אוֹתָם בְּמַסְלוּלִים שׁוֹנִים, אַךְ הֵם לֹא מָצְאוּ אוֹתָם.
הַחִיפּוּשׁ אַחֲרֵי הַחֲמוּצִים וְהַמִּפְגָּשׁ בְּעִיר
שָׁאוּל וְעֶבְרוֹ מַגִּיעִים לְאֶרֶץ צוּף בְּחִיפּוּשׁ אַחֲרֵי חֲמוּצִים אֲבִידִים. הַנַּעַר מַציע לְהִפָּגֵשׁ עִם אִישׁ אֱלֹהִים מְכֻבָּד בָּעִיר. לַמְּרוֹם שָׁאוּל מְטַעְטֵן שֶׁאין להם כֶּסֶף, אַךְ הַנַּעַר מַצִּיעַ לְהַקְרִיב אַרְבַּע שְׁקָלִים כֶּסֶר כְּמַתָּנָה כְּדֵי לְקַבֵּל הַדְרָכָה.
חיפוש אחר הַרוֹאֶה
שאול והנער יוצאים למסע כדי למצוא איש אלוהים בעיר. בדרכם הם פוגשים בנערות בשביל, ושואלים על מקום הנביא. הנערות מפנים אותם אליו ומציינות כי היום מתקיים זבח בבמה בעיר.
הַמִּפְגָּשׁ שֶׁל שָׁאוּל וּשְׁמוּאֵל
הַמְשִׁיכֵי צֵל שָׁאוּל מַנְחִים אוֹתוֹ לִמְצֹא אֶת שְׁמוּאֵל בָּעִיר. בְּעֵת הַכְּנִיסָה לָעִיר, שְׁמוּאֵל יוֹצֵא לִקְרָאתָם. הַשֵּׁם מַגְלֶה לִשְׁמוּאֵל בְּעֵת הַמִּפְגָּשׁ כִּי מָחָר יִמְשַׁח אֶת שָׁאוּל לְמַשְׂרִיעַ עַל יִשְׂרָאֵל כְּדֵי לְהַצִּיל אוֹתָם מֵהַפְּלִשְׁתִּים.
פְּגישַׁת שָׁאוּל וּשְׁמוּאֵל
שמואל מזהה את שאול כמי שהוכתר להנהיג את ישראל. שאול פונה לשמואל בבקשת עזרה, ושמואל מזמין אותו לארוחה ומרגיע אותו שהחיפוש אחר הצאצאים האבודים הסתיים, שכן הרכוש נמצא ושייך למשפחתו.
שאול בבית שמואל
שאול מביע ענווה לגבי מעמדו בשבט בנימין. שמואל מארח את שאול ואת עבדו בראש השולחן בין שלושים איש. המבשל מגיש לשאול חלק מיוחד מהבשר ששומר עבור האירוע, ושאול אוכל יחד עם שמואל.
ירידה מהגג וההכנה למסר האלוהי
שאול ושמואל יורדים מהגג אל העיר. בשולי העיר שמואל מבקש משאול להודיע לנער לעבור לפניהם, ומתכנן להשמיע לשאול את דברי אלוהים בזמן שהוא עומד במקומו.
הַמַּפְתֵּחַ לַהַכְנָאָה לַמִּשְׁמַע הָאֱלֹהִי עַל יְדֵי הַזְּמָנָה וְהַגְּשָׁמָה בְּבֵית הַנְּבִיא.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הקשר בין מעשי אבותינו למעמדם של צאצאיהם
״כְּתִיב וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֶשַׁע אֱלֹהִים. שַׁנְיָיא הִיא הָכָא שֶׁהוּא תִיקּוּן וְסוֹפוֹ לְקִילְקוּל. דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שָׁאוּל לֹא זָכָה לַמְּלוּכָה אֶלָּא עַל יְדֵי״
התלמוד הירושלמי (שביעית ג׳:ז׳:ד׳) דן בסיבה שבזכותה זכה שאול המלך למלוכה. לפי רב שמעון בן לקיש, המלוכה הגיעה אליו בזכות מעשה טוב של אחד מאבותיו, שהיה מדליק נרות עבור רבים. זהו הסבר המנסה למצוא משמעות בשינויים של גורל דרך זכויות עבר. הפרשן מציע ששמות המשפחה קשורים למעשים הללו. הוא מסביר ששמו של שאול נקרא כך בגלל הנר, וכן שמו של אביאל נקרא כך בגלל המעשה של הדלקת האור. השיטה כאן היא לפרש שמות וקשרים משפחתיים כרמז למעשים המוסריים של האבות, למרות שאינם כולם מסכימים לפרש שמות בצורה כזו.
תלמוד ירושלמי שביעית ג׳:ז׳:ד׳ ↗הקשר בין השם למהות האדם
״וּלְנָעֳמִי מוֹדָע לְאִישָׁהּ אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל (רות ב, א), מוֹדָע, קָרוֹב. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ נְפִיל נָסֵיב לִנְפִילָא, מָה הֵם מַעֲמִידִין, גִּבּוֹרֵי חַיִל. בֹּעַז נָסֵיב לְרוּת,״
בפירוש המובא מתוך רת רבה ד׳:ג׳, מוסבר הקשר העמוק שבין שמות הדמויות לבין אופי מעשיהן. המפרש מציין כי אצל הרשעים, השם המכובד קודם לשם הרע, כפי שניתן לראות בשמות גלית ובועז. לעומת זאת, אצל הצדיקים, השם המעיד על טוהר קודם לשם האדם, כפי שמופיע בשמות שאול, ישי ואלקנה. הטקסט מנתח גם את התכונות של 'גיבור חיל'. לפי רב יוסף, תכונה זו מתפרשת בדרכים שונות: הנגינה במקרא, העוצמה במשנה, המיומנות במלחמה בתורה, והתבונה במעשה הטוב. המפרש מראה כיצד המילים משנות משמעות בהתאם למקורות השונים, אך תמיד נשאר הקשר למעשה האדם ולתפקידו.
רות רבה ד׳:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
החיפוש אחר האדון
״ומה נביא לאיש. תרגם יונתן: אם מקבל ממון, מה נעול לגברא. לא היה שאול מכיר במעשיו של שמואל, וסבר שישאל שכר:״
בפרק זה אנו פוגשים את שאול, שהלך לחפש את אפרדות הצאן שאבדו. רש"י, במפרשו על פסוק ז', מציע הסבר למעמד שבו שאול שואל אם ניתן לשלם לנביא כדי לקבל עצה. הוא מסביר ששאול לא היה מכיר את מעשיו של שמואל, ולכן חשב שאם יביא כסף, יוכל לקבל ממנו ייעוץ. ההסבר של רש"י מתמקד בפרשנות המקראית על אופן הפנייה לנביא בתקופה ההיא. הוא מציג אפשרות ששאול פעל מתוך חוסר ידיעה על סגנון עבודתו של שמואל, ולא מתוך כוונה לא מכבד את הנבואה.
רש״י על שמואל א׳ 9:7:1 ↗רמז למלכות
״ולמי כל חמדת ישראל. כאן בא לרמוז לו דבר המלוכה:״
בפשט המקרא, אליעזר משיב לשאול שיום ימים וקניינים יאבדו, ומרגיע אותו שהחפצים כבר נמצאו. המפגש בין שמואל לשאול מתאר את תחילת תהליך המלכות. רש"י מפרש את דברי שמואל כרמז למלכות של שאול. לפי פירושו, השאלה על הכלים והאבדות נועדה להקדים את הכרזת המלכה של שאול על ישראל.
רש״י על שמואל א׳ 9:20:1 ↗ההתלבטות של שולח המתנות
״והנה נלך. רצה לומר: והנה אם נלך, מה נביא לו למנחה, כי חשבו שמקבל מתנות, כי לא ידעוהו מאז:״
בפסוק זה, שְאוּל מְבַקֵּשׁ לָלֶכֶת וּלְהַבִּיא מַתָּנוֹת, וְהַמְּצוּדַת דָּוִד מַסְבִּיר אֶת הַמִּלִּים "וְהִנֵּה נֵלֵךְ". הַמְּסַבֵּר מְסַבֵּר כִּי הַכַּוָּנָה הָיְתָה: "אִם נֵלֵךְ, מָה נָבִיא לוֹ מִמֶּנְחָה?" הַמְּצוּדַת דָּוִד מַצִּיעַ שֶׁהַמִּלִּים מְבַטְּאוֹת חֲשִׁיבָה שֶׁמְּקַבְּלִים מַתָּנוֹת, וְזֶה קוֹרֶה כִּי הֵם לֹא הָיוּ מַכִּירִים אֶת שְׁאוּל מֵעֶבְרָן. הַסַּבְּרָה הַזֹּאת מְבַטֶּאַת אֶת הַמַּצָּב שֶׁבּוֹ הֵם מְחַפְּשִׂים פתרון לְעִנְיַן הַמַּתָּנוֹת בְּעֶת הַפְּגִישָׁה.
מצודת דוד על שמואל א׳ 9:7:1 ↗הפגישה בין שאול לדוד
״אל תשם את לבך. לדאוג עליהם:״
הפרק מתאר את המפגש בין שאול המלך לבין דוד בן ישי. אבניי, אחד משרתיו של שאול, מציע לו לחפש את הכלבים האבודים של ישי מאפרת. בדרכם הם פוגשים את דוד, שהמליץ לשאול לא לדאוג על הכלבים, כי הם כבר נמצאו. שאול מביא את דוד אל ישי ומזמין אותו לסעודה. מצודת דוד מסביר על הפסוק שבו דוד אומר לשאול לא לדאוג על הכלבים, ומפרש שהכוונה היא שדוד סיפק לו פתרון למצוקת הכלבים. הפשט של הטקסט מתאר את השירות של דוד ואת המפגש המקובע עם המלך בלי להוסיף רגשות או כוונות פנימיות שלא מצוינות במקור.
מצודת דוד על שמואל א׳ 9:20:1 ↗