כששמואל הזדקן, הוא מינה את בניו להיות שופטים של ישראל.
וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר זָקֵ֖ן שְׁמוּאֵ֑ל וַיָּ֧שֶׂם אֶת־בָּנָ֛יו שֹׁפְטִ֖ים לְיִשְׂרָאֵֽל׃שמואל א׳ · פרק ח׳
בני שמואל שופטים ודרישת העם למלך
שמואל עושה כרצון העם ומזהיר אותם מפני המלכות שתבוא עליהם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל א׳ ח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
מינוי בני שמואל לשופטים
בנו הבכור נקרא יואל, ובנו השני נקרא אביי}$, והם שפטו בבאר שבע.
וַיְהִ֞י שֶׁם־בְּנ֤וֹ הַבְּכוֹר֙ יוֹאֵ֔ל וְשֵׁ֥ם מִשְׁנֵ֖הוּ אֲבִיָּ֑ה שֹׁפְטִ֖ים בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע׃הבנים שלו לא הלכו בדרכו, אלא רדפו אחרי רווח אישי, לקחו שוחד ועקמו את המשפט.
וְלֹֽא־הָלְכ֤וּ בָנָיו֙ בדרכו [בִּדְרָכָ֔יו] וַיִּטּ֖וּ אַחֲרֵ֣י הַבָּ֑צַע וַיִּ֨קְחוּ־שֹׁ֔חַד וַיַּטּ֖וּ מִשְׁפָּֽט׃ (פ)כל זקני ישראל התאספו ובאו אל שמואל אל הרמה.
וַיִּֽתְקַבְּצ֔וּ כֹּ֖ל זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־שְׁמוּאֵ֖ל הָרָמָֽתָה׃דרישת העם למלך
הם אמרו לו: הנה, אתה כבר זקן והבנים שלך לא הלכו בדרכיך. עכשיו תן לנו מלך שישפט אותנו כמו כל שאר העמים.
וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו הִנֵּה֙ אַתָּ֣ה זָקַ֔נְתָּ וּבָנֶ֕יךָ לֹ֥א הָלְכ֖וּ בִּדְרָכֶ֑יךָ עַתָּ֗ה שִֽׂימָה־לָּ֥נוּ מֶ֛לֶךְ לְשָׁפְטֵ֖נוּ כְּכָל־הַגּוֹיִֽם׃הדבר היה רע בעיני שמואל כשביקשו ממנו לתת להם מלך שישפט אותם, והוא התפלל אל ה'.
וַיֵּ֤רַע הַדָּבָר֙ בְּעֵינֵ֣י שְׁמוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֣ר אָמְר֔וּ תְּנָה־לָּ֥נוּ מֶ֖לֶךְ לְשָׁפְטֵ֑נוּ וַיִּתְפַּלֵּ֥ל שְׁמוּאֵ֖ל אֶל־יְהוָֽה׃ (פ)ה' אמר לשמואל: תקשיב לקול העם ותעשה כל מה שהם אומרים לך, כי לא אותך הם דחו, אלא אותי דחו כדי שלא אמלוך עליהם.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־שְׁמוּאֵ֔ל שְׁמַע֙ בְּק֣וֹל הָעָ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֹאמְר֖וּ אֵלֶ֑יךָ כִּ֣י לֹ֤א אֹֽתְךָ֙ מָאָ֔סוּ כִּֽי־אֹתִ֥י מָאֲס֖וּ מִמְּלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶֽם׃זה בדיוק מה שהם עשו מיום שהעליתי אותם ממצרים ועד היום הזה; הם עזבו אותי ועבדו אלוהים אחרים, וכך הם עושים גם לך.
כְּכָֽל־הַמַּעֲשִׂ֣ים אֲשֶׁר־עָשׂ֗וּ מִיּוֹם֩ הַעֲלֹתִ֨י אֹתָ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ וְעַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיַּ֣עַזְבֻ֔נִי וַיַּעַבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים כֵּ֛ן הֵ֥מָּה עֹשִׂ֖ים גַּם־לָֽךְ׃אזהרת שמואל מפני מלכות
עכשיו תקשיבו לקולם, כי הם מעידים נגדכם, ותגידו להם מה החוקים של המלך שימלך עליכם.
וְעַתָּ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקוֹלָ֑ם אַ֗ךְ כִּֽי־הָעֵ֤ד תָּעִיד֙ בָּהֶ֔ם וְהִגַּדְתָּ֣ לָהֶ֔ם מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיהֶֽם׃ (ס)ושמואל אמר את כל דברי הַשֵׁם לעם שביקשו ממנו מלך.
וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל־דִּבְרֵ֣י יְהוָ֑ה אֶל־הָעָ֕ם הַשֹּׁאֲלִ֥ים מֵאִתּ֖וֹ מֶֽלֶךְ׃ (ס)הוא אמר: זה יהיה משפט המלך שימלך עליכם: הוא ייקח את בניכם וישים אותם על מרכבתו ועל הסוסים שלו, והם ירוצו לפני המרכבתו.
וַיֹּ֕אמֶר זֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיכֶ֑ם אֶת־בְּנֵיכֶ֣ם יִקָּ֗ח וְשָׂ֥ם לוֹ֙ בְּמֶרְכַּבְתּ֣וֹ וּבְפָרָשָׁ֔יו וְרָצ֖וּ לִפְנֵ֥י מֶרְכַּבְתּֽוֹ׃הוא גם יקצין שרים של אלף ושרים של חמישים, ויעבוד בשדות שלכם ויקצור את היבול שלכם, ויכין לו את כלי המלחמה ואת כלי הרכב שלו.
וְלָשׂ֣וּם ל֔וֹ שָׂרֵ֥י אֲלָפִ֖ים וְשָׂרֵ֣י חֲמִשִּׁ֑ים וְלַחֲרֹ֤שׁ חֲרִישׁוֹ֙ וְלִקְצֹ֣ר קְצִיר֔וֹ וְלַעֲשׂ֥וֹת כְּלֵֽי־מִלְחַמְתּ֖וֹ וּכְלֵ֥י רִכְבּֽוֹ׃מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה הַמֶּלֶךְ
הוּא יִקַּח גַּם אֶת-בְּנוֹתֵיכֶם לַעֲבוֹדַת הַמְּלוּחִים, לַמְּבַשְּׁלִים וְלַאֲפִים.
וְאֶת־בְּנוֹתֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח לְרַקָּח֥וֹת וּלְטַבָּח֖וֹת וּלְאֹפֽוֹת׃הוּא יִקַּח אֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם, אֶת-כְּרָמֵיכֶם וְאֶת-זֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים, וְיִתֵּן אוֹתָם לַעֲבָדָיו.
וְאֶת־שְׂ֠דֽוֹתֵיכֶם וְאֶת־כַּרְמֵיכֶ֧ם וְזֵיתֵיכֶ֛ם הַטּוֹבִ֖ים יִקָּ֑ח וְנָתַ֖ן לַעֲבָדָֽיו׃הַיְנוֹתֵיכֶם וְכְרָמֵיכֶם יַעַשְׂרוּ, וְהוּא יִתֵּן אוֹתָם לַסָּרִיסִים וְלַעֲבָדָיו.
וְזַרְעֵיכֶ֥ם וְכַרְמֵיכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְנָתַ֥ן לְסָרִיסָ֖יו וְלַעֲבָדָֽיו׃הוּא יִקַּח אֶת-עֲבָדֵיכֶם, אֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם, אֶת-הַנְּעָרִים הַטּוֹבִים שֶׁלָּכֶם וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם, וְיַעֲשֶׂה בָּהֶם אֶת עֲבוֹדָתוֹ.
וְאֶת־עַבְדֵיכֶם֩ וְֽאֶת־שִׁפְח֨וֹתֵיכֶ֜ם וְאֶת־בַּחוּרֵיכֶ֧ם הַטּוֹבִ֛ים וְאֶת־חֲמוֹרֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח וְעָשָׂ֖ה לִמְלַאכְתּֽוֹ׃דְּרִישָׁה לַמֶּלֶךְ וְהַסַּכָּנָה
הַצֹּאן שֶׁלְּכֶם יִשְׁתָּרֵעַ, וְאַתֶּם תִּהְיוּ עֲבָדִים לוֹ.
צֹאנְכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְאַתֶּ֖ם תִּֽהְיוּ־ל֥וֹ לַעֲבָדִֽים׃וּבַיּוֹם הַהוּא תִּזְעֲקוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁבְּחַרְתֶּם לְעַצְמְכֶם, וְהַשֵּׁם לֹא יַעֲנֶה לָכֶם בַּיּוֹם הַהוּא.
וּזְעַקְתֶּם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִלִּפְנֵ֣י מַלְכְּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם לָכֶ֑ם וְלֹֽא־יַעֲנֶ֧ה יְהוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃הָעָם לֹא רָצָה לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל, וְאָמְרוּ: "לֹא, אֲנַחְנוּ נִרְצֶה מֶלֶךְ עָלֵינוּ".
וַיְמָאֲנ֣וּ הָעָ֔ם לִשְׁמֹ֖עַ בְּק֣וֹל שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּ֥י אִם־מֶ֖לֶךְ יִֽהְיֶ֥ה עָלֵֽינוּ׃אָמְרוּ כִּי נִהְיֶה גַּם אֲנַחְנוּ כְּכָל הָעַמִּים, שֶׁמֶלֶךְ יִשְׁפֹּט אוֹתָנוּ, יֵצֵא לְפָנֵינוּ וְיִלָּחֵם בַּמִּלְחָמוֹת שֶׁלָּנוּ.
וְהָיִ֥ינוּ גַם־אֲנַ֖חְנוּ כְּכָל־הַגּוֹיִ֑ם וּשְׁפָטָ֤נוּ מַלְכֵּ֙נוּ֙ וְיָצָ֣א לְפָנֵ֔ינוּ וְנִלְחַ֖ם אֶת־מִלְחֲמֹתֵֽנוּ׃בקשת העם למלך ותגובת ה׳
שמואל שמע את כל דברי העם ואמר אותם לפני ה׳.
וַיִּשְׁמַ֣ע שְׁמוּאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל־דִּבְרֵ֣י הָעָ֑ם וַֽיְדַבְּרֵ֖ם בְּאָזְנֵ֥י יְהוָֽה׃ (פ)ה׳ אמר לשמואל: שמע את קולם ותמליך להם מלך. אז אמר שמואל לאנשי ישראל: לכו, כל אחד לעיר שלו.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־שְׁמוּאֵל֙ שְׁמַ֣ע בְּקוֹלָ֔ם וְהִמְלַכְתָּ֥ לָהֶ֖ם מֶ֑לֶךְ וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־אַנְשֵׁ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לְכ֖וּ אִ֥ישׁ לְעִירֽוֹ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
מינוי בני שמואל לשופטים
וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר זָקֵ֖ן שְׁמוּאֵ֑ל וַיָּ֧שֶׂם אֶת־בָּנָ֛יו שֹׁפְטִ֖ים לְיִשְׂרָאֵֽל׃
וַיְהִ֞י שֶׁם־בְּנ֤וֹ הַבְּכוֹר֙ יוֹאֵ֔ל וְשֵׁ֥ם מִשְׁנֵ֖הוּ אֲבִיָּ֑ה שֹׁפְטִ֖ים בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע׃
וְלֹֽא־הָלְכ֤וּ בָנָיו֙ בדרכו [בִּדְרָכָ֔יו] וַיִּטּ֖וּ אַחֲרֵ֣י הַבָּ֑צַע וַיִּ֨קְחוּ־שֹׁ֔חַד וַיַּטּ֖וּ מִשְׁפָּֽט׃ (פ)
וַיִּֽתְקַבְּצ֔וּ כֹּ֖ל זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־שְׁמוּאֵ֖ל הָרָמָֽתָה׃
דרישת העם למלך
וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו הִנֵּה֙ אַתָּ֣ה זָקַ֔נְתָּ וּבָנֶ֕יךָ לֹ֥א הָלְכ֖וּ בִּדְרָכֶ֑יךָ עַתָּ֗ה שִֽׂימָה־לָּ֥נוּ מֶ֛לֶךְ לְשָׁפְטֵ֖נוּ כְּכָל־הַגּוֹיִֽם׃
וַיֵּ֤רַע הַדָּבָר֙ בְּעֵינֵ֣י שְׁמוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֣ר אָמְר֔וּ תְּנָה־לָּ֥נוּ מֶ֖לֶךְ לְשָׁפְטֵ֑נוּ וַיִּתְפַּלֵּ֥ל שְׁמוּאֵ֖ל אֶל־יְהוָֽה׃ (פ)
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־שְׁמוּאֵ֔ל שְׁמַע֙ בְּק֣וֹל הָעָ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֹאמְר֖וּ אֵלֶ֑יךָ כִּ֣י לֹ֤א אֹֽתְךָ֙ מָאָ֔סוּ כִּֽי־אֹתִ֥י מָאֲס֖וּ מִמְּלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶֽם׃
כְּכָֽל־הַמַּעֲשִׂ֣ים אֲשֶׁר־עָשׂ֗וּ מִיּוֹם֩ הַעֲלֹתִ֨י אֹתָ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ וְעַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיַּ֣עַזְבֻ֔נִי וַיַּעַבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים כֵּ֛ן הֵ֥מָּה עֹשִׂ֖ים גַּם־לָֽךְ׃
אזהרת שמואל מפני מלכות
וְעַתָּ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקוֹלָ֑ם אַ֗ךְ כִּֽי־הָעֵ֤ד תָּעִיד֙ בָּהֶ֔ם וְהִגַּדְתָּ֣ לָהֶ֔ם מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיהֶֽם׃ (ס)
וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל־דִּבְרֵ֣י יְהוָ֑ה אֶל־הָעָ֕ם הַשֹּׁאֲלִ֥ים מֵאִתּ֖וֹ מֶֽלֶךְ׃ (ס)
וַיֹּ֕אמֶר זֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיכֶ֑ם אֶת־בְּנֵיכֶ֣ם יִקָּ֗ח וְשָׂ֥ם לוֹ֙ בְּמֶרְכַּבְתּ֣וֹ וּבְפָרָשָׁ֔יו וְרָצ֖וּ לִפְנֵ֥י מֶרְכַּבְתּֽוֹ׃
וְלָשׂ֣וּם ל֔וֹ שָׂרֵ֥י אֲלָפִ֖ים וְשָׂרֵ֣י חֲמִשִּׁ֑ים וְלַחֲרֹ֤שׁ חֲרִישׁוֹ֙ וְלִקְצֹ֣ר קְצִיר֔וֹ וְלַעֲשׂ֥וֹת כְּלֵֽי־מִלְחַמְתּ֖וֹ וּכְלֵ֥י רִכְבּֽוֹ׃
מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה הַמֶּלֶךְ
וְאֶת־בְּנוֹתֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח לְרַקָּח֥וֹת וּלְטַבָּח֖וֹת וּלְאֹפֽוֹת׃
וְאֶת־שְׂ֠דֽוֹתֵיכֶם וְאֶת־כַּרְמֵיכֶ֧ם וְזֵיתֵיכֶ֛ם הַטּוֹבִ֖ים יִקָּ֑ח וְנָתַ֖ן לַעֲבָדָֽיו׃
וְזַרְעֵיכֶ֥ם וְכַרְמֵיכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְנָתַ֥ן לְסָרִיסָ֖יו וְלַעֲבָדָֽיו׃
וְאֶת־עַבְדֵיכֶם֩ וְֽאֶת־שִׁפְח֨וֹתֵיכֶ֜ם וְאֶת־בַּחוּרֵיכֶ֧ם הַטּוֹבִ֛ים וְאֶת־חֲמוֹרֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח וְעָשָׂ֖ה לִמְלַאכְתּֽוֹ׃
דְּרִישָׁה לַמֶּלֶךְ וְהַסַּכָּנָה
צֹאנְכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְאַתֶּ֖ם תִּֽהְיוּ־ל֥וֹ לַעֲבָדִֽים׃
וּזְעַקְתֶּם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִלִּפְנֵ֣י מַלְכְּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם לָכֶ֑ם וְלֹֽא־יַעֲנֶ֧ה יְהוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃
וַיְמָאֲנ֣וּ הָעָ֔ם לִשְׁמֹ֖עַ בְּק֣וֹל שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּ֥י אִם־מֶ֖לֶךְ יִֽהְיֶ֥ה עָלֵֽינוּ׃
וְהָיִ֥ינוּ גַם־אֲנַ֖חְנוּ כְּכָל־הַגּוֹיִ֑ם וּשְׁפָטָ֤נוּ מַלְכֵּ֙נוּ֙ וְיָצָ֣א לְפָנֵ֔ינוּ וְנִלְחַ֖ם אֶת־מִלְחֲמֹתֵֽנוּ׃
בקשת העם למלך ותגובת ה׳
וַיִּשְׁמַ֣ע שְׁמוּאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל־דִּבְרֵ֣י הָעָ֑ם וַֽיְדַבְּרֵ֖ם בְּאָזְנֵ֥י יְהוָֽה׃ (פ)
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־שְׁמוּאֵל֙ שְׁמַ֣ע בְּקוֹלָ֔ם וְהִמְלַכְתָּ֥ לָהֶ֖ם מֶ֑לֶךְ וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־אַנְשֵׁ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לְכ֖וּ אִ֥ישׁ לְעִירֽוֹ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את תקופת סוף ימי השופטים, את מינוי בני שמואל לתפקיד, ואת דרישת העם להקמת מלוכה ככזאת של שאר העמים.
מינוי בני שמואל לשופטים
כששמואל הזדקן, הוא מינה את בניו יואל ואביי$, לשפוט בבאר שבע. בניו לא הלכו בדרכו של אביהם, אלא התקבלו שוחד ועקמו את המשפט. בעקבות כך, כל זקני ישראל התאספו ובאו אל שמואל בראשמה כדי לפגוש בו.
דרישת העם למלך
בני שמואל אינם הולכים בדרכיו, והעם דורש ממנו למנות מלך שינהיג אותם ככל העמים. שמואל מתנגד ומתפלל, אך ה' אומר לו לא לשנות את דעתו אלא להיענות לבקשתם, ומציין שהם דחו את מלכותו של ה' כפי שעבדו אלילים מיום היציאה ממצרים.
אזהרת שמואל מפני מלכות
שמואל מזהיר את העם מפני חוקי המלך שיבקשו, ומתאר כיצד המלך יגבה מיסים, יקצין כוח צבאי וייקח את בני העם לשירות המדינה וצבא המלך.
מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה הַמֶּלֶךְ
הַמֶּלֶךְ הַבָּא יִקַּח מִן הָעָם רַכּוּת, שָׂדוֹת, כְּרָמִים, עֲבָדִים וְאֶפְשְׁרוֹת עֲבוֹדָה כְּדֵי לְהַחְזִיק אֶת הַמַּמְלָכָה וְאֶת עֲבוֹדָתוֹ הַמּלְבֶּשֶׁת.
דְּרִישָׁה לַמֶּלֶךְ וְהַסַּכָּנָה
הָעָם מְבַקֵּשׁ מֶלֶךְ כְּדֵי לְהִדְמוֹת לַגּוֹיִם הַסָּבִיב. שְׁמוּאֵל מַתְּרֵעֹת עַל הַבְּחִירָה הַזֹּאת וּמַתְּרֵעַ כִּי הַמֶּלֶךְ יַהֲפֹךְ אֶת הָעָם לָעֲבָדִים וְלֹא יַעֲנֶה הַשֵּׁם לַזְּעָקוֹת בַּיּוֹם הַזֶּה. עִם זֹאת, הָעָם עוֹמֵד בְּעִקְשׁוּתוֹ וְרוֹצֶה מֶלֶךְ שיִשְׁפֹּט וְיִלָּחֵם בָּהֶם.
בקשת העם למלך ותגובת ה׳
שמואל מדווח לה׳ על דברי העם שרוצים מלך. ה׳ מורה לשמואל להקשיב לבקשתם ולמנות מלך. בסיום, שמואל אומר לאנשי ישראל לחזור לבתיהם.
למרות אזהרות שמואל, הַשֵּׁם מקבל את דרישת העם ומורה לו להכין את המלך.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
גילויו של שמואל הנביא
״וַאֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַבִּי יִצְחָק, מַאי דִּכְתִיב: ״וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל״, וּמִי סִיב שְׁמוּאֵל כּוּלֵּי הַאי? וְהָא בַּר חֲמִישִּׁים וּשְׁתַּיִם הֲוָה, דְּאָמַר מָר: מֵת״
בפרשנות זו, המופיעה בתענית ה', רב נחמן שואל את רבּי יצחק מדוע נכתב על שמואל הנביא שהוא היה זקן. הוא תוהה כיצד יכול היה להיות זקן כשגילו היה רק חמישים ושתיים. על כך עונה רבּי יצחק שהתקופה שבה מת שמואל היא התקופה שבה הוא נחשב זקן. רב יצחק מפרש את המילים המקראיות ומסביר את הגיל שבו נפטר הנביא.
תענית ה׳ ב:ג׳ ↗שינוי המשטר בישראל: מבקשת מלך למלכות
״״וַיְהִי (כִּי) זָקֵן שְׁמוּאֵל״ — ״וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָיו״. ״וַיְהִי דָוִד לְכׇל דְּרָכָיו מַשְׂכִּיל [וַה׳ עִמּוֹ]״ — ״וַיְהִי שָׁאוּל עוֹיֵן אֶת דָּוִד״. ״וַיְהִי כִּי יָשַׁב״
הקטע מתוך ספר שמואל א', פרק ח', מתאר את התקופה שבה שמואל הנביא כבר זקן. בניו של שמואל לא הלכו בדרכיו, ושאלו את העם לבקש מלך. העם דרש מלך כמו שקיימים אצל כל שאר העמים, כדי שיוכלו לשפוט ולנהוג בדרכיהם. הסבר זה מתבסס על הפשט של הפסוקים המציינים את הבקשה של בני שמואל ואת תגובת העם. המקור שהובא מן התלמוד (מגילה יב ע"א) מציע פרשנות נוספת על הפסוקים הללו, ומקשר בין המצבים השונים המתוארים בתקופה זו, כמו זקנותו של שמואל והתנהלותם של דוד ושאול, אך הטקסט המקראי עצמו מתמקד בדרישה העממית למלוכה.
מגילה י׳ ב:ז׳ ↗בעקבות המפרשים
הדרישה למלך וסיבת הסירוב של הַשֵּׁם
״וירע הדבר. לפי שאמרו לשפטנו ככל הגוים:״
בפרק זה אנו רואים את בני ישראל פונים לשמואל ומבקשים ממנו למנות להם מלך שינהג בהם ככל שאר העמים. הבקשה הזאת נחשבת בפרשנות המקראית כסירוב להנהגת הַשֵּׁם המיוחדת. רש"י מציין שהדבר נתפס כרצון לשפוט בדין של שאר העמים, ולא כבקשה לשיפור המבנה המדיני בלבד. הטקסט מתאר את המעבר המהותי מהנהגת הנביא והשופט למלכות אנושית. לפי רש"י, המניע המרכזי של העם היה השאיפה לאימוץ מודל משפטי וחברתי הקיים אצל הגויים. הגישה כאן מתמקדים בתוכן הבקשה ובמשמעות הרוחנית של הכניעה למנהגים זרים.
רש״י על שמואל א׳ 8:6:1 ↗דרישת המלך והעלויות של השלטון
״לרקחות. מתקנות מרקחים ובשמים, לתמרוקי נשיו:״
בפרק הזה אנו רואים את המעבר של בני ישראל ממנהיגות של שופטים למלכות קבועה. הבנים של שמואל לא הלכו בדרכיו, והעם ביקש ממנהיג חדש שיהיה כמו שאר העמים. שמואל הזהיר אותם מהשלכות הבחירה הזו, אך העם עמד על דרישתו. הטקסט מתאר בדיוק מה המלך החדש יקח מהעם: את הבנים שלהם לצבא, את הבנות לעבודה, ואת היבול והתוצרת כדי לקיים את המלוכה. רש"י מסביר על חלק מהמסים שהמלך יגבה, ומציין שהם נועדו לתעשיית הבשמים והטעמים המשמשים לקישוטי הנשים. הפרק מדגיש את המחיר הכלכלי והחברתי של המבנה המלכותי החדש.
רש״י על שמואל א׳ 8:13:1 ↗הבקשה למלך ושינוי המשטר
״אתה זקנת. ותש כחך לשפוט עוד:״
בפרק זה אנו רואים את בני שמואל הולכים בדרכיהם, אך בני ישראל פונים אל שמואל בבקשה לשנות את אופן המנהיגות. הם דורשים מלך שילחם עבורם, בטענה ששמואל זקן ובניו אינם הולכים בדרכיו. המצודת דוד מסביר על הפסוק הזה כי הבקשה נבעה מהתחושה שאין עוד כוח לשמואל לשפוט את העם. הטקסט מתאר את המעבר ממנהיגות של שופט למלוכה. בני ישראל מבקשים דפוס שלטון שדומה לעמים אחרים. זהו רגע של שינוי מבני עמוק בתולדות עם ישראל, שבו הדרישה למלך הופכת למציאות פועלת.
מצודת דוד על שמואל א׳ 8:5:1 ↗הבקשה למלך והתפקיד החדש של השם
״ועשה. יעשה עמהם את הצריך לו למלאכתו:״
בפסוק זה, מתוך פירושו של מצודת דוד על שמואל א', מוסבר כי המלך שנבחר יבצע את מה שנדרש לו לצורך מילוי תפקידו ומשמעותו. המפרש מתמקד בהיבט הפונקציונלי של המלוכה, כאשר המלך אמור לפעול בדרכים שמתאימות למלאכת הניהול וההנהגה הנדרשת ממנו. הגישה כאן היא פרשנית וטכנית, המנסה להסביר את אופי הפעולה של המלך הבעל-תפקיד. מצודת דוד אינו מתעסק בשינוי רוחני של העם, אלא בהגדרת המנגנון המלכותי שבו המלך פועל לפי הצורך המעשי של המשימה שקיבל על עצמו.
מצודת דוד על שמואל א׳ 8:16:1 ↗