אנשי קרית יערים באו והעלו את ארון ה׳, והביאו אותו לביתו של אבינדב שבגבעה, ומינו את אלעזר בנו לקדש אותו כדי לשמור על ארון ה׳.
וַיָּבֹ֜אוּ אַנְשֵׁ֣י ׀ קִרְיַ֣ת יְעָרִ֗ים וַֽיַּעֲלוּ֙ אֶת־אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה וַיָּבִ֣אוּ אֹת֔וֹ אֶל־בֵּ֥ית אֲבִינָדָ֖ב בַּגִּבְעָ֑ה וְאֶת־אֶלְעָזָ֤ר בְּנוֹ֙ קִדְּשׁ֔וּ לִשְׁמֹ֖ר אֶת־אֲר֥וֹן יְהוָֽה׃ (פ)שמואל א׳ · פרק ז׳
החזרה ל ה׳ והניצחון על הפלישתים
שמואל מנהיג את ישראל לתשובה, להתאספות במצפה ולעבודת ה׳, תוך ניצחון צבאי והקמת אבן העזר.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל א׳ ז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
החזרה ל ה׳ ושינוי עבודת ישראל
מהיום שהארון נשאר בקרית יערים עברו הרבה ימים, עשרים שנה, וכל עם ישראל התגעגע ל ה׳.
וַיְהִ֗י מִיּ֞וֹם שֶׁ֤בֶת הָֽאָרוֹן֙ בְּקִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים וַיִּרְבּוּ֙ הַיָּמִ֔ים וַיִּֽהְי֖וּ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיִּנָּה֛וּ כָּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל אַחֲרֵ֥י יְהוָֽה׃ (ס)שמואל אמר לכל עם ישראל: אם אתם חוזרים בכל לבכם ל ה׳, הסירו מתוככם את אלוהי הנכר ואת העשתרות, הכינו את לבכם ל ה׳ ועבדו אותו לבדו, והוא יציל אתכם מיד הפלישתים.
וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל אֶל־כָּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵל֮ לֵאמֹר֒ אִם־בְּכָל־לְבַבְכֶ֗ם אַתֶּ֤ם שָׁבִים֙ אֶל־יְהוָ֔ה הָסִ֜ירוּ אֶת־אֱלֹהֵ֧י הַנֵּכָ֛ר מִתּוֹכְכֶ֖ם וְהָעַשְׁתָּר֑וֹת וְהָכִ֨ינוּ לְבַבְכֶ֤ם אֶל־יְהוָה֙ וְעִבְדֻ֣הוּ לְבַדּ֔וֹ וְיַצֵּ֥ל אֶתְכֶ֖ם מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃בני ישראל הסירו את הבעלים ואת העשתרות ועבדו את ה׳ לבדו.
וַיָּסִ֙ירוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־הַבְּעָלִ֖ים וְאֶת־הָעַשְׁתָּרֹ֑ת וַיַּעַבְד֥וּ אֶת־יְהוָ֖ה לְבַדּֽוֹ׃ (פ)התאספות ישראל במצפה
שמואל אמר: "תאספו את כל ישראל למצפה, ואני אתפלל עבורכם להשם".
וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל קִבְצ֥וּ אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל הַמִּצְפָּ֑תָה וְאֶתְפַּלֵּ֥ל בַּעַדְכֶ֖ם אֶל־יְהוָֽה׃הם התאספו במצפה, שפכו מים לפני השם, צמו באותו היום ואמרו שם: "חטאנו להשם". ושמואל שפט את בני ישראל במצפה.
וַיִּקָּבְצ֣וּ הַ֠מִּצְפָּתָה וַיִּֽשְׁאֲבוּ־מַ֜יִם וַֽיִּשְׁפְּכ֣וּ ׀ לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה וַיָּצ֙וּמוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וַיֹּ֣אמְרוּ שָׁ֔ם חָטָ֖אנוּ לַיהוָ֑ה וַיִּשְׁפֹּ֧ט שְׁמוּאֵ֛ל אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּצְפָּֽה׃הפלשתים שמעו שבני ישראל התאספו במצפה, ולכן עלו שרי פלשתים על ישראל. בני ישראל שמעו זאת ויראו מפני הפלשתים.
וַיִּשְׁמְע֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים כִּֽי־הִתְקַבְּצ֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ הַמִּצְפָּ֔תָה וַיַּעֲל֥וּ סַרְנֵֽי־פְלִשְׁתִּ֖ים אֶל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּשְׁמְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּֽרְא֖וּ מִפְּנֵ֥י פְלִשְׁתִּֽים׃בני ישראל אמרו לשמואל: "אל תפסיק לקרוא להשם אלוהינו, כדי שיעזור לנו מיד הפלשתים".
וַיֹּאמְר֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־שְׁמוּאֵ֔ל אַל־תַּחֲרֵ֣שׁ מִמֶּ֔נּוּ מִזְּעֹ֖ק אֶל־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְיֹשִׁעֵ֖נוּ מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃ניצחון ישראל ואבן העזר
שמואל לקח טלה של חלב אחד והקריב אותו כעולה שלמים לה' . שמואל קרא לה', למען ישראל, וה' ענה לו .
וַיִּקַּ֣ח שְׁמוּאֵ֗ל טְלֵ֤ה חָלָב֙ אֶחָ֔ד ויעלה [וַיַּעֲלֵ֧הוּ] עוֹלָ֛ה כָּלִ֖יל לַֽיהוָ֑ה וַיִּזְעַ֨ק שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־יְהוָה֙ בְּעַ֣ד יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּעֲנֵ֖הוּ יְהוָֽה׃בזמן ששמואל עשה את העולה, הפלשתים התקרבו למלחמה נגד ישראל . באותו יום ה' קרא בקול גדול על הפלשתים, הם נבהלו והתחרט בתוך הקרב מול ישראל .
וַיְהִ֤י שְׁמוּאֵל֙ מַעֲלֶ֣ה הָעוֹלָ֔ה וּפְלִשְׁתִּ֣ים נִגְּשׁ֔וּ לַמִּלְחָמָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּרְעֵ֣ם יְהוָ֣ה ׀ בְּקוֹל־גָּ֠דוֹל בַּיּ֨וֹם הַה֤וּא עַל־פְּלִשְׁתִּים֙ וַיְהֻמֵּ֔ם וַיִּנָּגְפ֖וּ לִפְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃אנשי ישראל יצאו מהמצפה ורדפו את הפלשתים, והכתו אותם עד בית קר .
וַיֵּ֨צְא֜וּ אַנְשֵׁ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִן־הַמִּצְפָּ֔ה וַֽיִּרְדְּפ֖וּ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּכּ֕וּם עַד־מִתַּ֖חַת לְבֵ֥ית כָּֽר׃שמואל לקח אבן אחת והניח אותה בין המצפה לשן, וקרא לה אבן העזר, ואמר: עד כאן עזרנו ה' .
וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶ֣בֶן אַחַ֗ת וַיָּ֤שֶׂם בֵּֽין־הַמִּצְפָּה֙ וּבֵ֣ין הַשֵּׁ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמָ֖הּ אֶ֣בֶן הָעָ֑זֶר וַיֹּאמַ֕ר עַד־הֵ֖נָּה עֲזָרָ֥נוּ יְהוָֽה׃שמואל מנצח את הפלישתים ומש litigates את ישראל
הפלישתים נכנעו ולא המשיכו עוד לפלוש לגבול ישראל, ויד הַשם הייתה על הפלישתים בכל ימי שמואל.
וַיִּכָּֽנְעוּ֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔ים וְלֹא־יָסְפ֣וּ ע֔וֹד לָב֖וֹא בִּגְב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וַתְּהִ֤י יַד־יְהוָה֙ בַּפְּלִשְׁתִּ֔ים כֹּ֖ל יְמֵ֥י שְׁמוּאֵֽל׃הערים שהפלישתים לקחו מישראל, מעקרון ועד גת, חזרו לישראל. ישראל הציל את הגבולות שלהם מיד הפלישתים, והיה שלום בין ישראל לאמורי.
וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ־פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל ׀ לְיִשְׂרָאֵל֙ מֵעֶקְר֣וֹן וְעַד־גַּ֔ת וְאֶ֨ת־גְּבוּלָ֔ן הִצִּ֥יל יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֣ד פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיְהִ֣י שָׁל֔וֹם בֵּ֥ין יִשְׂרָאֵ֖ל וּבֵ֥ין הָאֱמֹרִֽי׃שמואל שפט את ישראל בכל ימי חייו.
וַיִּשְׁפֹּ֤ט שְׁמוּאֵל֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃משנה לשנה הוא הלך וסבב בין בית אל, הגלגל והמצפה, ושפט את ישראל בכל המקומות האלה.
וְהָלַ֗ךְ מִדֵּ֤י שָׁנָה֙ בְּשָׁנָ֔ה וְסָבַב֙ בֵּֽית־אֵ֔ל וְהַגִּלְגָּ֖ל וְהַמִּצְפָּ֑ה וְשָׁפַט֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֥ת כָּל־הַמְּקוֹמ֖וֹת הָאֵֽלֶּה׃שובו של שמואל לרמה
הוא חזר לראשמה, לרמה, כי שם נמצא ביתו, ושם הוא שפט את ישראל, ובנה שם מזבח לה'.
וּתְשֻׁבָת֤וֹ הָרָמָ֙תָה֙ כִּֽי־שָׁ֣ם בֵּית֔וֹ וְשָׁ֖ם שָׁפָ֣ט אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּֽבֶן־שָׁ֥ם מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָֽה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
החזרה ל ה׳ ושינוי עבודת ישראל
וַיָּבֹ֜אוּ אַנְשֵׁ֣י ׀ קִרְיַ֣ת יְעָרִ֗ים וַֽיַּעֲלוּ֙ אֶת־אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה וַיָּבִ֣אוּ אֹת֔וֹ אֶל־בֵּ֥ית אֲבִינָדָ֖ב בַּגִּבְעָ֑ה וְאֶת־אֶלְעָזָ֤ר בְּנוֹ֙ קִדְּשׁ֔וּ לִשְׁמֹ֖ר אֶת־אֲר֥וֹן יְהוָֽה׃ (פ)
וַיְהִ֗י מִיּ֞וֹם שֶׁ֤בֶת הָֽאָרוֹן֙ בְּקִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים וַיִּרְבּוּ֙ הַיָּמִ֔ים וַיִּֽהְי֖וּ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיִּנָּה֛וּ כָּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל אַחֲרֵ֥י יְהוָֽה׃ (ס)
וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל אֶל־כָּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵל֮ לֵאמֹר֒ אִם־בְּכָל־לְבַבְכֶ֗ם אַתֶּ֤ם שָׁבִים֙ אֶל־יְהוָ֔ה הָסִ֜ירוּ אֶת־אֱלֹהֵ֧י הַנֵּכָ֛ר מִתּוֹכְכֶ֖ם וְהָעַשְׁתָּר֑וֹת וְהָכִ֨ינוּ לְבַבְכֶ֤ם אֶל־יְהוָה֙ וְעִבְדֻ֣הוּ לְבַדּ֔וֹ וְיַצֵּ֥ל אֶתְכֶ֖ם מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃
וַיָּסִ֙ירוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־הַבְּעָלִ֖ים וְאֶת־הָעַשְׁתָּרֹ֑ת וַיַּעַבְד֥וּ אֶת־יְהוָ֖ה לְבַדּֽוֹ׃ (פ)
התאספות ישראל במצפה
וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל קִבְצ֥וּ אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל הַמִּצְפָּ֑תָה וְאֶתְפַּלֵּ֥ל בַּעַדְכֶ֖ם אֶל־יְהוָֽה׃
וַיִּקָּבְצ֣וּ הַ֠מִּצְפָּתָה וַיִּֽשְׁאֲבוּ־מַ֜יִם וַֽיִּשְׁפְּכ֣וּ ׀ לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה וַיָּצ֙וּמוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וַיֹּ֣אמְרוּ שָׁ֔ם חָטָ֖אנוּ לַיהוָ֑ה וַיִּשְׁפֹּ֧ט שְׁמוּאֵ֛ל אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּצְפָּֽה׃
וַיִּשְׁמְע֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים כִּֽי־הִתְקַבְּצ֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ הַמִּצְפָּ֔תָה וַיַּעֲל֥וּ סַרְנֵֽי־פְלִשְׁתִּ֖ים אֶל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּשְׁמְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּֽרְא֖וּ מִפְּנֵ֥י פְלִשְׁתִּֽים׃
וַיֹּאמְר֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־שְׁמוּאֵ֔ל אַל־תַּחֲרֵ֣שׁ מִמֶּ֔נּוּ מִזְּעֹ֖ק אֶל־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְיֹשִׁעֵ֖נוּ מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃
ניצחון ישראל ואבן העזר
וַיִּקַּ֣ח שְׁמוּאֵ֗ל טְלֵ֤ה חָלָב֙ אֶחָ֔ד ויעלה [וַיַּעֲלֵ֧הוּ] עוֹלָ֛ה כָּלִ֖יל לַֽיהוָ֑ה וַיִּזְעַ֨ק שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־יְהוָה֙ בְּעַ֣ד יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּעֲנֵ֖הוּ יְהוָֽה׃
וַיְהִ֤י שְׁמוּאֵל֙ מַעֲלֶ֣ה הָעוֹלָ֔ה וּפְלִשְׁתִּ֣ים נִגְּשׁ֔וּ לַמִּלְחָמָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּרְעֵ֣ם יְהוָ֣ה ׀ בְּקוֹל־גָּ֠דוֹל בַּיּ֨וֹם הַה֤וּא עַל־פְּלִשְׁתִּים֙ וַיְהֻמֵּ֔ם וַיִּנָּגְפ֖וּ לִפְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיֵּ֨צְא֜וּ אַנְשֵׁ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִן־הַמִּצְפָּ֔ה וַֽיִּרְדְּפ֖וּ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּכּ֕וּם עַד־מִתַּ֖חַת לְבֵ֥ית כָּֽר׃
וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶ֣בֶן אַחַ֗ת וַיָּ֤שֶׂם בֵּֽין־הַמִּצְפָּה֙ וּבֵ֣ין הַשֵּׁ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמָ֖הּ אֶ֣בֶן הָעָ֑זֶר וַיֹּאמַ֕ר עַד־הֵ֖נָּה עֲזָרָ֥נוּ יְהוָֽה׃
שמואל מנצח את הפלישתים ומש litigates את ישראל
וַיִּכָּֽנְעוּ֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔ים וְלֹא־יָסְפ֣וּ ע֔וֹד לָב֖וֹא בִּגְב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וַתְּהִ֤י יַד־יְהוָה֙ בַּפְּלִשְׁתִּ֔ים כֹּ֖ל יְמֵ֥י שְׁמוּאֵֽל׃
וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ־פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל ׀ לְיִשְׂרָאֵל֙ מֵעֶקְר֣וֹן וְעַד־גַּ֔ת וְאֶ֨ת־גְּבוּלָ֔ן הִצִּ֥יל יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֣ד פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיְהִ֣י שָׁל֔וֹם בֵּ֥ין יִשְׂרָאֵ֖ל וּבֵ֥ין הָאֱמֹרִֽי׃
וַיִּשְׁפֹּ֤ט שְׁמוּאֵל֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃
וְהָלַ֗ךְ מִדֵּ֤י שָׁנָה֙ בְּשָׁנָ֔ה וְסָבַב֙ בֵּֽית־אֵ֔ל וְהַגִּלְגָּ֖ל וְהַמִּצְפָּ֑ה וְשָׁפַט֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֥ת כָּל־הַמְּקוֹמ֖וֹת הָאֵֽלֶּה׃
שובו של שמואל לרמה
וּתְשֻׁבָת֤וֹ הָרָמָ֙תָה֙ כִּֽי־שָׁ֣ם בֵּית֔וֹ וְשָׁ֖ם שָׁפָ֣ט אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּֽבֶן־שָׁ֥ם מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָֽה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את תקופת שלטון ה׳ בארון בבית אבינדב, את התשובה של עם ישראל ואת הניצחון על הפלישתים.
החזרה ל ה׳ ושינוי עבודת ישראל
הארון הועבר לבית אבינדב בגבעה, ושם נשאר עשרים שנה. בתקופה זו שמואל קרא לעם ישראל לחזור אל ה׳ בלב שלם, להסיר את עבודת האלילים ולעבוד רק את ה׳, והעם ביצע את הדבר והסיר את הבעלים והעשתרות.
התאספות ישראל במצפה
בני ישראל מתאספים במצפה למעשה של תשובה ותפילה. שמואל מוביל את העם להודאה בחטא לפני השם. תנועת האספה מעוררת חשש בקרב הפלשתים, ובני ישראל מבקשים משמואל להמשיך בתפילה להצלה מלחמה קרובה.
ניצחון ישראל ואבן העזר
שמואל מקריב עולה לה', ובזמן הקרבת העולה הפלשתים תוקפים את ישראל. ה' מבהיל את הפלשתים בקול גדול, ואנשי ישראל מנצחים אותם ברדיפה עד בית קר. שמואל מקים אבן ומקדיש אותה להודיה על עזרת ה' עד היום הזה.
שמואל מנצח את הפלישתים ומש litigates את ישראל
הפלישתים נכנעו ולא פלשו עוד לישראל, ויד הַשם הייתה עליהם כל ימי שמואל. ישראל החזירה לעצמה ערים שנתפסו מעקרון ועד גת, והיה שלום עם האמוריים. שמואל שפט את ישראל בכל ימי חייו, וסבב בכל המקומות: בית אל, גלגל והמצפה.
שובו של שמואל לרמה
לאחר תקופת שירותו, שמואל חזר להתגורר בביתו ברמה. ממקום זה הוא המשיך לשפוט את עם ישראל. הוא בנה שם מזבח המוקדש לה' כדי להקדיש לו עבודת קורבנות.
שמואל ממשיך לשפוט את ישראל וחוזר לרמה שלו, שם הוא מנהיג את עבודת ה׳.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
שְׁנֵי הָאָרוֹנוֹת בַּמִּדְבָּר
״תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה בֶּן לָקִישׁ אָמַר. שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת הָיוּ מְהַלְּכִין עִם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר. אֶחָד שֶׁהָיְתָה הַתּוֹרָה נְתוּנָה בְתוֹכוֹ. וְאֶחָד שֶׁהָיוּ שִׁבְרֵי הַלּוּחוֹת נְתוּנִין בְתוֹכוֹ. זֶה״
בַּמַּקֹר הַמְּדוּיָן בְּתַלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי (שַׁקלים ו׳:א׳:ה׳), רַבִּי יוּדָה בֶּן לָקִישׁ מַצִּיעַ תּוֹרָה שׁוֹנוֹת עַל כַּכְּתִיב בַּתּוֹרָה עַל הָאָרוֹן. הוּא מְסַבֵּר שֶׁהָיוּ שְׁנֵי אָרוֹנוֹת שֶׁהָלְכוּ עִם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר. אֶחָד הָיָה מִכְּלֶה אֶת הַתּוֹרָה הַשְּׁלֵמָה, וְהוּא נִמְצָא בְּאוֹהֵל מוֹעֵד. הַשֵּׁנִי הָיָה מִכְּלֶה אֶת שִׁבְרֵי הַלּוּחוֹת, וְהוּא הָיָה יוֹצֵא וְחוֹזֵר עִם הָעָם. מִתְכַּלְכֵּל מִזֶּה הַמַּחֲלוֹקֶת בֵּין רַבָּנִים עַל מִסְפַּר הָאָרוֹנוֹת. רַבָּנִים הָיוּ סוֹבְרִים שֶׁהָיָה אָרוֹן אֶחָד בִּלְבַד, וּפַעַם אַחַת הוּא נֶשְׁבָּ בְּיְמֵי עֵלִי. הַמַּקֹר מַצִּיעַ כְּבָר עַצְמוֹ שֶׁהַכְּתִיב בַּתּוֹרָה עשׂוּי לִהְיוֹת כְּמִקְצוֹעַ שֶׁמְּצַיֵּן אֶת הָאָרוֹן הַקַּייָם בְּמַחֲנֶה, כְּשֶׁהַמַּטָּע לְרַבָּנִים מְסֻבָּךְ עַצְמוֹ עַל מִשְׁאָר הַמִּלִּים.
תלמוד ירושלמי שקלים ו׳:א׳:ה׳ ↗הארון ומיקומו
״לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם. זֶה מַחֲנֶה הָאָרוֹן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים זֶה הַשֵּׁם שֶׁהָיָה נָתוּן בָּאָרוֹן. דְּתַנֵּי. רִבִּי יוּדָה בֶן לָקִישׁ אוֹמֵר. שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת הָיוּ מְהַלְּכִין עִם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר.״
בְּמַקְור הַטֶּקְסְט, הַתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי (סוּטָה ח׳), דּוֹרֵשׁ בְּעִנְיַן הַמִּדּוֹת וְהַמִּקּוֹמוֹת שֶׁל אֲרוֹן הַבְּרִית. הַמַּקְור מַצִּיג שְׁתֵּי דַּעַת: רַבִּי יוּדָה בֶּן לָקִישׁ, שֶׁטּוֹעֵן שֶׁהָיוּ שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת - אֶחָד עִם הַתּוֹרָה וְאֶחָד עִם שִׁבְרֵי הַלּוּחוֹת, וְהָאָרוֹן הַמְּתֹוּל בַּתּוֹרָה הָיָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד; וְדַעַת רַבָּנִין, שֶׁהָיָה אֲרוֹן אֶחָד עִם שִׁבְרֵי הַלּוּחוֹת שֶׁיָּצָא וְחָזַר. הַתַּלְמוּד מְבַקֵּשׁ לְהַסְבִּיר מִקּוֹמוֹת שֶׁנִּכְרָתוּ בַּמִּקְרָא, כְּמוֹ הַמִּצָּא בְּקִרְיַת יְעָרִים אוֹ בְּסוּכּוֹת, בְּעֵינֵי הַמְּלָאוֹת שֶׁבַּמִּקְרָא. הַתַּלְמוּד מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדֻגְמָה שֶׁל "קְרִיָּא מְסַיֵּעַ לַהֶן" כְּדֵי לְתַקֵּף אֶת הַהֲשְׁרָאוֹת הַמִּקְרָאִיִים לְטֶעֶם הָרַבִּי.
תלמוד ירושלמי סוטה ח׳:ג׳:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
שמואל שופט את ישראל
״וישפט שמואל. בין איש לרעהו, על עסקי ממון שביניהם, או על עסקי עבירה שעברו:״
הפרק מתאר את תקופת שירותו של שמואל כשופט על עם ישראל. לאחר שביתת אכסן, שמואל מוביל את העם לתשובה ולהתכנסות במיספה. במסגרת זו, העם מצהיר על חרטתו ומקריב קרבנות להשם. בפרשנותו על פסוק שש, רש"י מציין כי הביטוי "בין איש לרעהו" יכול להתייחס למחלוקות שפרצו בין אנשים, בין אם מדובר בענייני כסף ובין אם מדוppדו בענייני עבירות. רש"י מציע כאן אפשרויות להבנת המצב החברתי בתקופה זו.
רש״י על שמואל א׳ 7:6:2 ↗הניצחון על הפלשתים ושיבת הארון
״מתחת לבית כר. מלרע לבית שרון:״
הפרק מתאר את התקופה שבה החרט הושב אל בית אבן, ושבע שנים עברו מאז שהגיע החרט למקום זה. בשנים אלו הפלשתים היו חזקים, אך שמואל הנהיג את העם לשוב אל הַשֵּׁם ולהסיר את האלילים. בעקבות זאת, הַשֵּׁם נתן לעם עוצמה וניצחון על אויביהם. הטקסט מתמקד בכוחו של שמואל כנביא ומוביל. רש״י, בפירושו על הפסוק המדבר על המלחמה, מסביר כי תחת בית כר (הפלשתים) ובבית שרון התרחשה המלחמה הגדולה שבה הובסו האויבים.
רש״י על שמואל א׳ 7:11:1 ↗שמואל א', פרק ז': תשובה והתחדשות
״וישפוט. בדברים שבין אדם לחבירו:״
הפרק מתאר את תקופת שיפוטי שמואל ואת המעבר של ישראל אל עבר התכנסות רוחנית ומעשית. העם חוזר אל הַשֵּׁם, משליך את האלילים ומקדיש את עצמו לעבודתו. שמואל מוביל את העם למקום המפגש כדי להתפלל ולבקש ישועה מפני פלישתים, ומתרחש אירוע נס במיספה שבו הַשֵּׁם מנצח את אויביהם. הפסוקים מתארים גם את הקמת האבן המציינת את ההסדר החדש בין ישראל לאלוהיהם. מצודת דוד על הפסוק השישי מסביר כי פעולת הוויתור על האלילים והתכנסות העם כללה גם תיקון ביחסים שבין אדם לחברו. לפי פירוש זה, התשובה האמיתית לשם שמים דורשת לא רק עבודה דתית, אלא גם התנהגות מוסרית ותקינה מול הזולת.
מצודת דוד על שמואל א׳ 7:6:2 ↗יד ה׳ בפלשתים
״ותהי יד ה׳ בפלשתים. כאשר הלכו ישראל ללחום עמו בגבולו:״
הפסוק מתאר את המצב הביטחוני של ישראל בתקופה זו. מצודת דוד מסביר שהיד של ה׳ הייתה חזקה נגד הפלשתים, וזאת כאשר בני ישראל יצאו למלחמה נגד עמם בגבול שלהם. המפרש מראה שההתמודדות הצבאית בקו הגבול הובילה לתוצאה של שליטה ומניעה מצד האל. ההסבר מתמקד בחיבור שבין המעשה הצבאי לבין פעולת ה׳. המצודת דוד מפרש את הפסוק דרך התרחשות המלחמה עצמה, ומציין כי הכוח האלוהי התבטא בעת המאבק על גבולות הממלכה.
מצודת דוד על שמואל א׳ 7:13:2 ↗