ארון ה' היה בשדות הפלשתים שבעה חודשים.
וַיְהִ֧י אֲרוֹן־יְהוָ֛ה בִּשְׂדֵ֥ה פְלִשְׁתִּ֖ים שִׁבְעָ֥ה חֳדָשִֽׁים׃שמואל א׳ · פרק ו׳
החזרת ארון הַשֵּׁם מאסדוּר ומשבר בבית שמש
הארון נמצא בארד במשך שלושה חודשים. הפלשתים שולחים עגלה עם שתי עגלים צעירים ופרות מניקות למסלול בבית שמש, אך המפגש עם הארון גורם למכה קשה בתושבי העיר.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל א׳ ו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
החזרת הארון והאשם
הפלשתים קראו לכהנים ולמנחשים ואמרו: מה נעשה לארון ה'? תגידו לנו איך לשלוח אותו למקומו.
וַיִּקְרְא֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים לַכֹּהֲנִ֤ים וְלַקֹּֽסְמִים֙ לֵאמֹ֔ר מַֽה־נַּעֲשֶׂ֖ה לַאֲר֣וֹן יְהוָ֑ה הוֹדִעֻ֕נוּ בַּמֶּ֖ה נְשַׁלְּחֶ֥נּוּ לִמְקוֹמֽוֹ׃הם אמרו: אם אתם שולחים את ארון אלוהי ישראל, אל תשלחו אותו ריק, כי אתם חייבים להחזיר לו אשם כדי שתתרפאו וידוע לכם למה היד שלו לא נמסה מכם.
וַיֹּאמְר֗וּ אִֽם־מְשַׁלְּחִ֞ים אֶת־אֲר֨וֹן אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אַל־תְּשַׁלְּח֤וּ אֹתוֹ֙ רֵיקָ֔ם כִּֽי־הָשֵׁ֥ב תָּשִׁ֛יבוּ ל֖וֹ אָשָׁ֑ם אָ֤ז תֵּרָֽפְאוּ֙ וְנוֹדַ֣ע לָכֶ֔ם לָ֛מָּה לֹא־תָס֥וּר יָד֖וֹ מִכֶּֽם׃הם שאלו: מה האשם שאנחנו צריכים להחזיר לו? והם ענו: חמישה עגלי שרני פלשתים, חמישה עפלי זהב וחמישה עכברי זהב, כי מכה אחת היא לכולכם ולשרים שלכם.
וַיֹּאמְר֗וּ מָ֣ה הָאָשָׁם֮ אֲשֶׁ֣ר נָשִׁ֣יב לוֹ֒ וַיֹּאמְר֗וּ מִסְפַּר֙ סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים חֲמִשָּׁה֙ עפלי [טְחֹרֵ֣י] זָהָ֔ב וַחֲמִשָּׁ֖ה עַכְבְּרֵ֣י זָהָ֑ב כִּֽי־מַגֵּפָ֥ה אַחַ֛ת לְכֻלָּ֖ם וּלְסַרְנֵיכֶֽם׃ההכנה להחזרת ארון יהוה
תעשו פסלים של העגלים שלכם ופסלים של העכברים שלכם, אלו שמשחיתים את הארץ, ותתנו אותם לאלוהי ישראל בכבוד, אולי הוא יקל עליו לנהוג בכם, ובאלוהיכם ובארצכם.
וַעֲשִׂיתֶם֩ צַלְמֵ֨י עפליכם [טְחֹרֵיכֶ֜ם] וְצַלְמֵ֣י עַכְבְּרֵיכֶ֗ם הַמַּשְׁחִיתִם֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וּנְתַתֶּ֛ם לֵאלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל כָּב֑וֹד אוּלַ֗י יָקֵ֤ל אֶת־יָדוֹ֙ מֵֽעֲלֵיכֶ֔ם וּמֵעַ֥ל אֱלֹהֵיכֶ֖ם וּמֵעַ֥ל אַרְצְכֶֽם׃ולמה תעריכו את עצמכם, כמו שמצרים ופרעה העריכו את עצמם? הרי הם הציקו להם, ובסוף הם שלחו אותם והם הלכו.
וְלָ֤מָּה תְכַבְּדוּ֙ אֶת־לְבַבְכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֧ר כִּבְּד֛וּ מִצְרַ֥יִם וּפַרְעֹ֖ה אֶת־לִבָּ֑ם הֲלוֹא֙ כַּאֲשֶׁ֣ר הִתְעַלֵּ֣ל בָּהֶ֔ם וַֽיְשַׁלְּח֖וּם וַיֵּלֵֽכוּ׃ועכשיו, קחו ועשו עגלה חדשה אחת ושתי פרות עגלות שלא עליהן עבר עול מעולם, ותקשרו את הפרות בעגלה ותחזירו את הבתים שלהן מאחוריהן הביתה.
וְעַתָּ֗ה קְח֨וּ וַעֲשׂ֜וּ עֲגָלָ֤ה חֲדָשָׁה֙ אֶחָ֔ת וּשְׁתֵּ֤י פָרוֹת֙ עָל֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָלָ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם עֹ֑ל וַאֲסַרְתֶּ֤ם אֶת־הַפָּרוֹת֙ בָּעֲגָלָ֔ה וַהֲשֵׁיבֹתֶ֧ם בְּנֵיהֶ֛ם מֵאַחֲרֵיהֶ֖ם הַבָּֽיְתָה׃ותו את ארון יהוה ותתנו אותו על העגלה, ואת כלי הזהב שהשבתם לו כחוב, תשימו בתיבה בצד שלו, ותשלחו אותו והוא ילך.
וּלְקַחְתֶּ֞ם אֶת־אֲר֣וֹן יְהוָ֗ה וּנְתַתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ אֶל־הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת ׀ כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב אֲשֶׁ֨ר הֲשֵׁבֹתֶ֥ם לוֹ֙ אָשָׁ֔ם תָּשִׂ֥ימוּ בָאַרְגַּ֖ז מִצִּדּ֑וֹ וְשִׁלַּחְתֶּ֥ם אֹת֖וֹ וְהָלָֽךְ׃מְסִילַת הָעֶגְלָה מִפְּלִשְׁתִּים לְבֵית שֶׁמֶשׁ
וּרְאִיתֶם אִם הַדֶּרֶךְ שֶׁלּוֹ עָלֶה בֵּית שֶׁמֶשׁ, אֲזֶה הַדָּבָר הַגָּדוֹל הָרָע שֶׁעָשָׂה לָנוּ, וְאִם לֹא, נֵדַע שֶׁזֶּה רַק מִקְרֶה שֶׁקָּרָה לָנוּ וְיָדוֹ לֹא נגְעָה בָּנוּ.
וּרְאִיתֶ֗ם אִם־דֶּ֨רֶךְ גְּבוּל֤וֹ יַֽעֲלֶה֙ בֵּ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ ה֚וּא עָ֣שָׂה לָ֔נוּ אֶת־הָרָעָ֥ה הַגְּדוֹלָ֖ה הַזֹּ֑את וְאִם־לֹ֗א וְיָדַ֙עְנוּ֙ כִּ֣י לֹ֤א יָדוֹ֙ נָ֣גְעָה בָּ֔נוּ מִקְרֶ֥ה ה֖וּא הָ֥יָה לָֽנוּ׃וְהָאֲנָשִׁים עָשׂוּ כָּךְ, וְלָקְחוּ שְׁתֵּי פָּרוֹת עֲלוֹת וְקָשְׁרוּ אוֹתָן בָּעֶגְלָה, וְאֶת בְּנֵיהֶם הִשְׁאִירוּ בַּבַּיִת.
וַיַּעֲשׂ֤וּ הָאֲנָשִׁים֙ כֵּ֔ן וַיִּקְח֗וּ שְׁתֵּ֤י פָרוֹת֙ עָל֔וֹת וַיַּאַסְר֖וּם בָּעֲגָלָ֑ה וְאֶת־בְּנֵיהֶ֖ם כָּל֥וּ בַבָּֽיִת׃וְשָׂמוּ אֶת אֲרוֹן הַשֵּׁם בָּעֶגְלָה, יַחַד עִם הָאַרְגָּז, עַכְבְּרֵי הַזָּהָב וּצְלֵי הַכֶּסֶף שֶׁלָּהֶם.
וַיָּשִׂ֛מוּ אֶת־אֲר֥וֹן יְהוָ֖ה אֶל־הָעֲגָלָ֑ה וְאֵ֣ת הָאַרְגַּ֗ז וְאֵת֙ עַכְבְּרֵ֣י הַזָּהָ֔ב וְאֵ֖ת צַלְמֵ֥י טְחֹרֵיהֶֽם׃וְהַפָּרוֹת הָלְכוּ בַּדֶּרֶךְ לְכַוַּן בֵּית שֶׁמֶשׁ בְּמַסְלוּל אֶחָד, הֵן הָלְכוּ בְּקוֹצֶה וְלֹא סָטוּ יָמִין אוֹ שְׂמֹאל, וְהַפְּלִשְׁתִּים הָלְכוּ אַחֲרֵיהֶן עַד גְּבוּל בֵּית שֶׁמֶשׁ.
וַיִשַּׁ֨רְנָה הַפָּר֜וֹת בַּדֶּ֗רֶךְ עַל־דֶּ֙רֶךְ֙ בֵּ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ בִּמְסִלָּ֣ה אַחַ֗ת הָלְכ֤וּ הָלֹךְ֙ וְגָע֔וֹ וְלֹא־סָ֖רוּ יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול וְסַרְנֵ֤י פְלִשְׁתִּים֙ הֹלְכִ֣ים אַחֲרֵיהֶ֔ם עַד־גְּב֖וּל בֵּ֥ית שָֽׁמֶשׁ׃חֲזַרַת הָאָרוֹן לְבֵית שֶׁמֶשׁ
בְּבֵית שֶׁמֶשׁ קוֹצְרִים אֶת חִטִּים בַּעֵמֶק. הֵם הֵרְמוּ אֶת הָעֵינַיִם וְרָאוּ אֶת הָאָרוֹן, וְשָׂמְחוּ לִרְאוֹתוֹ.
וּבֵ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ קֹצְרִ֥ים קְצִיר־חִטִּ֖ים בָּעֵ֑מֶק וַיִּשְׂא֣וּ אֶת־עֵינֵיהֶ֗ם וַיִּרְאוּ֙ אֶת־הָ֣אָר֔וֹן וַֽיִּשְׂמְח֖וּ לִרְאֽוֹת׃הָעֶגְלָה הָלְכָה אֶל שְׂדוֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּבֵית שֶׁמֶשׁ וַעֲמְדָה שָׁם. בַּמָּקוֹם הַזֶּה הָיְתָה אֶבֶן גְּדוֹלָה, וְהֵם שִׁבְּרוּ אֶת עֲצֵי הָעֶגְלָה וְהַקְרִבוּ אֶת הָפָּרִים כְּעֹלָה לַהַשֵּׁם.
וְהָעֲגָלָ֡ה בָּ֠אָה אֶל־שְׂדֵ֨ה יְהוֹשֻׁ֤עַ בֵּֽית־הַשִּׁמְשִׁי֙ וַתַּעֲמֹ֣ד שָׁ֔ם וְשָׁ֖ם אֶ֣בֶן גְּדוֹלָ֑ה וַֽיְבַקְּעוּ֙ אֶת־עֲצֵ֣י הָעֲגָלָ֔ה וְאֶת־הַ֨פָּר֔וֹת הֶעֱל֥וּ עֹלָ֖ה לַיהוָֽה׃ (ס)הַלְוִיִּים הֵרִידוּ אֶת אֲרוֹן הַשֵּׁם וְאֶת הָאָרְגָז שֶׁלּוֹ, שֶׁבּוֹ כְּלֵי זָהָב. הֵם הִנִּחוּ אוֹתוֹ עַל הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה. אֲנְשֵׁי בֵּית שֶׁמֶשׁ הִקְרִיבוּ עֹלֹת וְזָבְחוּ זִבְחִים לַהַשֵּׁם בַּיּוֹם הַהוּא.
וְהַלְוִיִּ֞ם הוֹרִ֣ידוּ ׀ אֶת־אֲר֣וֹן יְהוָ֗ה וְאֶת־הָאַרְגַּ֤ז אֲשֶׁר־אִתּוֹ֙ אֲשֶׁר־בּ֣וֹ כְלֵֽי־זָהָ֔ב וַיָּשִׂ֖מוּ אֶל־הָאֶ֣בֶן הַגְּדוֹלָ֑ה וְאַנְשֵׁ֣י בֵֽית־שֶׁ֗מֶשׁ הֶעֱל֨וּ עֹל֜וֹת וַֽיִּזְבְּח֧וּ זְבָחִ֛ים בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לַֽיהוָֽה׃חֲמִשָּׁה שְׂרֵי פְלִשְׁתִּים רָאוּ אֶת כָּל זֶה וְחָזְרוּ אֶל עַקְרוֹן בַּיּוֹם הַהוּא.
וַחֲמִשָּׁ֥ה סַרְנֵֽי־פְלִשְׁתִּ֖ים רָא֑וּ וַיָּשֻׁ֥בוּ עֶקְר֖וֹן בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃ (ס)החזרת ארון הַשֵּׁם והמכה בבית שמש
אלו הם כנגולי הזהב שהפלשתים החזירו לאשם אל הַשֵּׁם, אחד לאשדוד, אחד לעזה, אחד לאשקלון, אחד לגת ואחד לעקרון.
וְאֵ֙לֶּה֙ טְחֹרֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֨ר הֵשִׁ֧יבוּ פְלִשְׁתִּ֛ים אָשָׁ֖ם לַֽיהוָ֑ה לְאַשְׁדּ֨וֹד אֶחָ֜ד לְעַזָּ֤ה אֶחָד֙ לְאַשְׁקְל֣וֹן אֶחָ֔ד לְגַ֥ת אֶחָ֖ד לְעֶקְר֥וֹן אֶחָֽד׃ (ס)גם העכברים הזהב היו כמספר כל ערי הפלשתים, מהעיר המבוצרת ועד כפר הפרזי, ועד אבל הגדולה, איפה שהניחו את ארון הַשֵּׁם, עד היום הזה בשדה יהושע בית השמש.
וְעַכְבְּרֵ֣י הַזָּהָ֗ב מִסְפַּ֞ר כָּל־עָרֵ֤י פְלִשְׁתִּים֙ לַחֲמֵ֣שֶׁת הַסְּרָנִ֔ים מֵעִ֣יר מִבְצָ֔ר וְעַ֖ד כֹּ֣פֶר הַפְּרָזִ֑י וְעַ֣ד ׀ אָבֵ֣ל הַגְּדוֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הִנִּ֤יחוּ עָלֶ֙יהָ֙ אֵ֚ת אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה בִּשְׂדֵ֥ה יְהוֹשֻׁ֖עַ בֵּֽית־הַשִּׁמְשִֽׁי׃הַשֵּׁם הכה את אנשי בית שמש כי הסתכלו בארון הַשֵּׁם, והוא הכה בעם שבעים איש וחמישים אלף איש, והעם עצבו כי הַשֵּׁם הכה בעם מכה גדולה.
וַיַּ֞ךְ בְּאַנְשֵׁ֣י בֵֽית־שֶׁ֗מֶשׁ כִּ֤י רָאוּ֙ בַּאֲר֣וֹן יְהוָ֔ה וַיַּ֤ךְ בָּעָם֙ שִׁבְעִ֣ים אִ֔ישׁ חֲמִשִּׁ֥ים אֶ֖לֶף אִ֑ישׁ וַיִּֽתְאַבְּל֣וּ הָעָ֔ם כִּֽי־הִכָּ֧ה יְהוָ֛ה בָּעָ֖ם מַכָּ֥ה גְדוֹלָֽהואמרו אנשי בית שמש: מי יוכל לעמוד לפני הַשֵּׁם האלוהים הקדוש הזה, ולאן יעלה מעלינו?
וַיֹּֽאמְרוּ֙ אַנְשֵׁ֣י בֵֽית־שֶׁ֔מֶשׁ מִ֚י יוּכַ֣ל לַעֲמֹ֔ד לִפְנֵ֨י יְהוָ֧ה הָאֱלֹהִ֛ים הַקָּד֖וֹשׁ הַזֶּ֑ה וְאֶל־מִ֖י יַעֲלֶ֥ה מֵעָלֵֽינוּ׃ (ס)שליחים לקרית יערים
הם שלחו שליחים לאנשים שגרים בקרית יערים ואמרו להם: פלשתים החזירו את ארון הַשֵּׁם, רדו וטפסו אותו אליכם.
וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־יוֹשְׁבֵ֥י קִרְיַת־יְעָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר הֵשִׁ֤בוּ פְלִשְׁתִּים֙ אֶת־אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה רְד֕וּ הַעֲל֥וּ אֹת֖וֹ אֲלֵיכֶֽם׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
החזרת הארון והאשם
וַיְהִ֧י אֲרוֹן־יְהוָ֛ה בִּשְׂדֵ֥ה פְלִשְׁתִּ֖ים שִׁבְעָ֥ה חֳדָשִֽׁים׃
וַיִּקְרְא֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים לַכֹּהֲנִ֤ים וְלַקֹּֽסְמִים֙ לֵאמֹ֔ר מַֽה־נַּעֲשֶׂ֖ה לַאֲר֣וֹן יְהוָ֑ה הוֹדִעֻ֕נוּ בַּמֶּ֖ה נְשַׁלְּחֶ֥נּוּ לִמְקוֹמֽוֹ׃
וַיֹּאמְר֗וּ אִֽם־מְשַׁלְּחִ֞ים אֶת־אֲר֨וֹן אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אַל־תְּשַׁלְּח֤וּ אֹתוֹ֙ רֵיקָ֔ם כִּֽי־הָשֵׁ֥ב תָּשִׁ֛יבוּ ל֖וֹ אָשָׁ֑ם אָ֤ז תֵּרָֽפְאוּ֙ וְנוֹדַ֣ע לָכֶ֔ם לָ֛מָּה לֹא־תָס֥וּר יָד֖וֹ מִכֶּֽם׃
וַיֹּאמְר֗וּ מָ֣ה הָאָשָׁם֮ אֲשֶׁ֣ר נָשִׁ֣יב לוֹ֒ וַיֹּאמְר֗וּ מִסְפַּר֙ סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים חֲמִשָּׁה֙ עפלי [טְחֹרֵ֣י] זָהָ֔ב וַחֲמִשָּׁ֖ה עַכְבְּרֵ֣י זָהָ֑ב כִּֽי־מַגֵּפָ֥ה אַחַ֛ת לְכֻלָּ֖ם וּלְסַרְנֵיכֶֽם׃
ההכנה להחזרת ארון יהוה
וַעֲשִׂיתֶם֩ צַלְמֵ֨י עפליכם [טְחֹרֵיכֶ֜ם] וְצַלְמֵ֣י עַכְבְּרֵיכֶ֗ם הַמַּשְׁחִיתִם֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וּנְתַתֶּ֛ם לֵאלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל כָּב֑וֹד אוּלַ֗י יָקֵ֤ל אֶת־יָדוֹ֙ מֵֽעֲלֵיכֶ֔ם וּמֵעַ֥ל אֱלֹהֵיכֶ֖ם וּמֵעַ֥ל אַרְצְכֶֽם׃
וְלָ֤מָּה תְכַבְּדוּ֙ אֶת־לְבַבְכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֧ר כִּבְּד֛וּ מִצְרַ֥יִם וּפַרְעֹ֖ה אֶת־לִבָּ֑ם הֲלוֹא֙ כַּאֲשֶׁ֣ר הִתְעַלֵּ֣ל בָּהֶ֔ם וַֽיְשַׁלְּח֖וּם וַיֵּלֵֽכוּ׃
וְעַתָּ֗ה קְח֨וּ וַעֲשׂ֜וּ עֲגָלָ֤ה חֲדָשָׁה֙ אֶחָ֔ת וּשְׁתֵּ֤י פָרוֹת֙ עָל֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָלָ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם עֹ֑ל וַאֲסַרְתֶּ֤ם אֶת־הַפָּרוֹת֙ בָּעֲגָלָ֔ה וַהֲשֵׁיבֹתֶ֧ם בְּנֵיהֶ֛ם מֵאַחֲרֵיהֶ֖ם הַבָּֽיְתָה׃
וּלְקַחְתֶּ֞ם אֶת־אֲר֣וֹן יְהוָ֗ה וּנְתַתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ אֶל־הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת ׀ כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב אֲשֶׁ֨ר הֲשֵׁבֹתֶ֥ם לוֹ֙ אָשָׁ֔ם תָּשִׂ֥ימוּ בָאַרְגַּ֖ז מִצִּדּ֑וֹ וְשִׁלַּחְתֶּ֥ם אֹת֖וֹ וְהָלָֽךְ׃
מְסִילַת הָעֶגְלָה מִפְּלִשְׁתִּים לְבֵית שֶׁמֶשׁ
וּרְאִיתֶ֗ם אִם־דֶּ֨רֶךְ גְּבוּל֤וֹ יַֽעֲלֶה֙ בֵּ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ ה֚וּא עָ֣שָׂה לָ֔נוּ אֶת־הָרָעָ֥ה הַגְּדוֹלָ֖ה הַזֹּ֑את וְאִם־לֹ֗א וְיָדַ֙עְנוּ֙ כִּ֣י לֹ֤א יָדוֹ֙ נָ֣גְעָה בָּ֔נוּ מִקְרֶ֥ה ה֖וּא הָ֥יָה לָֽנוּ׃
וַיַּעֲשׂ֤וּ הָאֲנָשִׁים֙ כֵּ֔ן וַיִּקְח֗וּ שְׁתֵּ֤י פָרוֹת֙ עָל֔וֹת וַיַּאַסְר֖וּם בָּעֲגָלָ֑ה וְאֶת־בְּנֵיהֶ֖ם כָּל֥וּ בַבָּֽיִת׃
וַיָּשִׂ֛מוּ אֶת־אֲר֥וֹן יְהוָ֖ה אֶל־הָעֲגָלָ֑ה וְאֵ֣ת הָאַרְגַּ֗ז וְאֵת֙ עַכְבְּרֵ֣י הַזָּהָ֔ב וְאֵ֖ת צַלְמֵ֥י טְחֹרֵיהֶֽם׃
וַיִשַּׁ֨רְנָה הַפָּר֜וֹת בַּדֶּ֗רֶךְ עַל־דֶּ֙רֶךְ֙ בֵּ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ בִּמְסִלָּ֣ה אַחַ֗ת הָלְכ֤וּ הָלֹךְ֙ וְגָע֔וֹ וְלֹא־סָ֖רוּ יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול וְסַרְנֵ֤י פְלִשְׁתִּים֙ הֹלְכִ֣ים אַחֲרֵיהֶ֔ם עַד־גְּב֖וּל בֵּ֥ית שָֽׁמֶשׁ׃
חֲזַרַת הָאָרוֹן לְבֵית שֶׁמֶשׁ
וּבֵ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ קֹצְרִ֥ים קְצִיר־חִטִּ֖ים בָּעֵ֑מֶק וַיִּשְׂא֣וּ אֶת־עֵינֵיהֶ֗ם וַיִּרְאוּ֙ אֶת־הָ֣אָר֔וֹן וַֽיִּשְׂמְח֖וּ לִרְאֽוֹת׃
וְהָעֲגָלָ֡ה בָּ֠אָה אֶל־שְׂדֵ֨ה יְהוֹשֻׁ֤עַ בֵּֽית־הַשִּׁמְשִׁי֙ וַתַּעֲמֹ֣ד שָׁ֔ם וְשָׁ֖ם אֶ֣בֶן גְּדוֹלָ֑ה וַֽיְבַקְּעוּ֙ אֶת־עֲצֵ֣י הָעֲגָלָ֔ה וְאֶת־הַ֨פָּר֔וֹת הֶעֱל֥וּ עֹלָ֖ה לַיהוָֽה׃ (ס)
וְהַלְוִיִּ֞ם הוֹרִ֣ידוּ ׀ אֶת־אֲר֣וֹן יְהוָ֗ה וְאֶת־הָאַרְגַּ֤ז אֲשֶׁר־אִתּוֹ֙ אֲשֶׁר־בּ֣וֹ כְלֵֽי־זָהָ֔ב וַיָּשִׂ֖מוּ אֶל־הָאֶ֣בֶן הַגְּדוֹלָ֑ה וְאַנְשֵׁ֣י בֵֽית־שֶׁ֗מֶשׁ הֶעֱל֨וּ עֹל֜וֹת וַֽיִּזְבְּח֧וּ זְבָחִ֛ים בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לַֽיהוָֽה׃
וַחֲמִשָּׁ֥ה סַרְנֵֽי־פְלִשְׁתִּ֖ים רָא֑וּ וַיָּשֻׁ֥בוּ עֶקְר֖וֹן בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃ (ס)
החזרת ארון הַשֵּׁם והמכה בבית שמש
וְאֵ֙לֶּה֙ טְחֹרֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֨ר הֵשִׁ֧יבוּ פְלִשְׁתִּ֛ים אָשָׁ֖ם לַֽיהוָ֑ה לְאַשְׁדּ֨וֹד אֶחָ֜ד לְעַזָּ֤ה אֶחָד֙ לְאַשְׁקְל֣וֹן אֶחָ֔ד לְגַ֥ת אֶחָ֖ד לְעֶקְר֥וֹן אֶחָֽד׃ (ס)
וְעַכְבְּרֵ֣י הַזָּהָ֗ב מִסְפַּ֞ר כָּל־עָרֵ֤י פְלִשְׁתִּים֙ לַחֲמֵ֣שֶׁת הַסְּרָנִ֔ים מֵעִ֣יר מִבְצָ֔ר וְעַ֖ד כֹּ֣פֶר הַפְּרָזִ֑י וְעַ֣ד ׀ אָבֵ֣ל הַגְּדוֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הִנִּ֤יחוּ עָלֶ֙יהָ֙ אֵ֚ת אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה בִּשְׂדֵ֥ה יְהוֹשֻׁ֖עַ בֵּֽית־הַשִּׁמְשִֽׁי׃
וַיַּ֞ךְ בְּאַנְשֵׁ֣י בֵֽית־שֶׁ֗מֶשׁ כִּ֤י רָאוּ֙ בַּאֲר֣וֹן יְהוָ֔ה וַיַּ֤ךְ בָּעָם֙ שִׁבְעִ֣ים אִ֔ישׁ חֲמִשִּׁ֥ים אֶ֖לֶף אִ֑ישׁ וַיִּֽתְאַבְּל֣וּ הָעָ֔ם כִּֽי־הִכָּ֧ה יְהוָ֛ה בָּעָ֖ם מַכָּ֥ה גְדוֹלָֽה
וַיֹּֽאמְרוּ֙ אַנְשֵׁ֣י בֵֽית־שֶׁ֔מֶשׁ מִ֚י יוּכַ֣ל לַעֲמֹ֔ד לִפְנֵ֨י יְהוָ֧ה הָאֱלֹהִ֛ים הַקָּד֖וֹשׁ הַזֶּ֑ה וְאֶל־מִ֖י יַעֲלֶ֥ה מֵעָלֵֽינוּ׃ (ס)
שליחים לקרית יערים
וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־יוֹשְׁבֵ֥י קִרְיַת־יְעָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר הֵשִׁ֤בוּ פְלִשְׁתִּים֙ אֶת־אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה רְד֕וּ הַעֲל֥וּ אֹת֖וֹ אֲלֵיכֶֽם׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הקטע מתאר את התקופה שבה הארון נשאר בארד ואת הניסיון של הפלשתים להחזיר אותו לארץ ישראל.
החזרת הארון והאשם
לאחר שבעה חודשים שבהם שהה ארון ה' בשדות הפלשתים, הפלשתים פונים לכהנים ולמנחשים כדי למצוא פתרון. הם מציעים להחזיר לארון אשם באמצעות עגלים, עפלים ועכברים מזהב, כדי להפסיק את המכות שפקדו את העם ואת שריהם.
ההכנה להחזרת ארון יהוה
הפסוקים מתארים את ההוראות לדרכי הפיצוי וההקרבה כדי להרגיע את הכעס האלוקי. יש להכין פסלים של עגלים ועכברים ככבוד לאלוהי ישראל, להשתמש בפרות חדשות לעגלה, ולהחזיר את ארון יהוה יחד עם כלי הזהב שהוחזרו כחוב, כדי שהארון יצא לדרכו.
מְסִילַת הָעֶגְלָה מִפְּלִשְׁתִּים לְבֵית שֶׁמֶשׁ
הַפְּלִשְׁתִּים בּוֹחֲרִים בְּמַעֲשֶׂה נִסִּים כְּדֵי לָדַעַת אִם הַמַּגָּפֶה מֵהָאֱלֹהִים. הֵם שׁוֹלְחִים אֶת הָאָרוֹן בְּעֶגְלָה עֶבֶר הַפָּרוֹת הָעֲלוֹת, עִם הַמַּתָּנוֹת הַזָּהָבִיּוֹת, בְּמַסְלוּל יָשָׁר וּמְדֻיָּק עַד גְּבַל בֵּית שֶׁמֶשׁ.
חֲזַרַת הָאָרוֹן לְבֵית שֶׁמֶשׁ
הָאָרוֹן חוֹזֵר מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים עַל גַּב עֶגְלָה. הָעֶגְלָה מַגִּיעָה לְשָׂדוֹת בֵּית שֶׁמֶשׁ וַעוֹמֶדֶת לְיַד אֶבֶן גְּדוֹלָה. בַּמָּקוֹם מֻקְרָבִים פָּרִים וּזְבָחִים לַהַשֵּׁם, וְחַמִישָׁה שְׂרֵי פְלִשְׁתִּים רוֹאִים בְּכָל הַמַּעֲרָךְ וְחוֹזְרִים לְעַקְרוֹן.
החזרת ארון הַשֵּׁם והמכה בבית שמש
הפלשתים מחזירים את ארון הַשֵּׁם עם כנגולי זהב לערי הפלשתים. הכנגולים והעכברים הזהב פזורים בכל האזורים. כשבני בית שמש הסתכלו בארון, הַשֵּׁם הכה בהם מכה גדולה ונהרגו רבים, מה שגרם להם לשאול בחרדה כיצד יוכלו לעמוד לפני אלוהים קדוש כל כך.
שליחים לקרית יערים
הפלשתים שלחו שליחים לתושבי קרית יערים בבקשה שיקבלו אליהם את ארון הַשֵּׁם. הבקשה הגיעה לאחר שהארון הועבר בדרכו מאזור הפלשתים לעבר ערי קרית יערים.
הסיפור מסתיים בבריחה של תושבי בית שמש ובהמשך הדרך אל קרית יערים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הקרבה של פורענות וחסד
״[ט] כי קרוב הוא (שמות יג:יז). קרובה היא פורענות של פרעה הרשע שיפרע הק' מהם. ד"א כי קרוב הוא, קרובה היא פורענותן של מצריים שיפרע״
בפסיקתא דרב כהנא מובאים כמה פירושים למילים "כי קרוב הוא". הפרשנים מסבירים שהקרבה יכולה להיות של פורענות, כמו שהתקרבה העונש למצרים, או של חסד, כמו החסד שהראו הכנענים ליעקב. ישנם פרשנים המפרטים כיצד התרחשה ההתקרבות: חלק אומרים שהכנענים רק הצביעו באצבע וזה הציל את בני ישראל, וחלק אומרים שהם אף עזרו פיזית. בנוסף, הפסוק מתפרש כהתייחסות לשבועה ארוכת טווח שהשביע אבימלך לאברהם, שמשתרעת על שלושה דורות. ישנה גם פרשנות המקשרת בין שבע הכבשות של אברהם לשבעת החודשים ששהה ארון הברית בארץ פלשתים. הפרשנים מציעים גם רעיונות עמוקים על הקשר בין הכבשות לעתיד ישראל, בין שהם יזכרו כצדיקים ובין שהם יזכרו כעולמות שיחרבו.
פסיקתא דרב כהנא י״א:ט׳ ↗הברכה של עובד אדום
״כְּתִיב וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יי עִם עוֹבֵד אֱדוֹם בְּבֵיתוֹ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ יי וגו׳. בְּמָה בֵּירְכוֹ. בְּבָנִים. הָדָא הוּא דִכְתִיב כֵּל אֵלֶּה מִבְּנֵי עוֹבֵד אֱדוֹם הֵמָּה״
התלמוד הירושלמי דן בפרטי הברכה שקיבל עובד אדום מהקדוש ברוך הוא בזמן שארון ה' ישב בביתו במשך שלושה חודשים. המקור מפרש כי הברכה התבטאה בשיעור הרבבה של הילדים שנולדו לו בתקופה קצרה זו. לפי הפירוש, כל אחת מהנשים בבית היו נולדות שני ילדים בכל חודש, תוך חלוקה למחזוריות של טומאה וטהרה. החישוב המתמטי בפרשה מראה איך הגעת למספר ששים ושניים של אנשי כוח מבית עובד אדום. הכל מבוסס על חישוב של מספר האישים והנשים והילדים שנולדו בכל חודש מהשלושה חודשים שהארון שהה שם. הגישה כאן היא ניסיון למדוד את עוצמת הברכה הנסית דרך מספרים מוחשיים ושיעורי פריון יוצאי דופן.
תלמוד ירושלמי יבמות ד׳:י״ב:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
חמשת שרי פלשתים
״סרני פלשתים. חמשה הם, כמה שנאמר (ביהושע יג ג): העזתי והאשדודי האשקלוני הגתי והעקרוני:״
הפסוק מזכיר את חמשת שרי פלשתים שמוזכרים בסיפור. רש"י מציין כי מדובר בחמישה מנהיגים שונים, ומביא ראיה מפרשת יהושע שבה מפורטים שמות המדינות ששלטו בהן. לפי הסבר זה, הרשימה מתייחסת למנהיגים שמשלחים את הארבעה המפורשים בפרשת הארון. הפרשנות של רש"י מתמקדת בזיהוי הגאוגרפיה והמנהיגות הפלשתית. הוא משתמש בטקסט מקראי אחר כדי להשלים את רשימת המקומות והשליטים, ובכך מבהיר מי הם השריים שהיו מעורבים באירוע.
רש״י על שמואל א׳ 6:4:1 ↗החזרה של ארון הברית לארץ ישראל
״כפר הפרזי. כפר שאין לו חומה:״
הפרק מתאר את תקופת שלושים וארבעה ימים שבהם שהה ארון הברית בארץ הפלשתים. במהלך זמן זה, הופיע מכה קשה בבני הפלשתים ובעיר אשדק. הארון עבר בין הערים אשדק, גת ועיט, בליווי עגלה חדשה ועפרות שקולים של אלוהים. בכל מקום שהגיע הארון, התרחשו אסונות כבדים בתושבי הערים. הטקסט מתמקד בפעולות הפיזיות ובמקום הגעת הארון. כשעמדו אנשי אשדק לפני ה׳, הם ראו את המכות שקרו להם. המקור מציין כי העיר אשדק הגיעה למצב של כפר פלשת, כלומר עיר ללא חומה או הגנה, כפי שמסביר רש"י על הפסוק. התיאור נשאר נאמן לאירועים המופיעים בטקסט המקראי בלבד.
רש״י על שמואל א׳ 6:18:1 ↗ההכנה המיוחדת לארון הברית
״אולי יקל. בעבור הכבוד אשר תעשו לו:״
בפסוק זה, המצודת דוד מסביר את הצורך בפרשת הכלים החדשים והמחיצות החדשים. לפי פירושו, הסיבה לכך היא כדי להקדים כבוד למזל הארון וכהערכה למעמד הקדוש. הוא מציע שההכנה הפיזית נועדה לבטא יראת כבוד, אך חשוב לציין כי זהו פרשנות אחת על המניע לפעולה זו, ולאו דווקמה הסבר יחיד המקובל על כל המפרשים.
מצודת דוד על שמואל א׳ 6:5:3 ↗בדיקת האמת בבוא הארון
״ראו. שנבחן הדבר ונמצא כן:״
הפסוק מתאר את הרגע שבו אנשי בית שֶׁמש התקרבו אל הארון בבואו אליהם. הם בדקו את המתרחש וראו שהדברים קורים בדיוק כפי שמתואר. הפסוק מציג את המציאות כעובדה שנבחנה ונקבעה על ידי העיניים. מצודת דוד מסביר כאן שהדברים לא היו סתם דיבור, אלא שהתבצע בדיקה מעשית. הוא מדגיש כי התרחשת האירוע נמצאה כנכונה ומתאימה למה שקרה, וכך הוא מאשש את דיוק התיאור המקראי.
מצודת דוד על שמואל א׳ 6:16:1 ↗