נביאים›שמואל א׳›פרק ד׳

שמואל א׳ · פרק ד׳

הַתְּבוּסָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְאֹבְדַן הָאָרוֹן

יִשְׂרָאֵל נִלְחֶמֶת מִקְרָב אֶחָד נֶגֶד הַפְּלִשְׁתִּים, הָאָרוֹן מֻבָּא לַמַּחֲנֶה, וּבַסוֹף הָאָרוֹן נֶלֶקַח וּבְנֵי עֶלִי מֵתִים.

22 פסוקיםתנ״ך לכולם · נאמן למקור. בעברית שכולם מבינים.

להקשיב. להבין. להתחבר.

הפרק בקול

שמואל א׳ ד׳ · סיפור והסבר

גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.

תצוגה

ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.

א–ד

התבוסה של ישראל והבאת הארון לשילה

א

דברי שמואל היו לכל ישראל. ישראל יצאו למלחמה מול הפלשתים, וחנו על האבן העזר, בעוד הפלשתים חנו באפק.

ב

הפלשתים התארגנו למלחמה מול ישראל. המלחמה התנהלה, וישראל הובסו בפני הפלשתים. בשדה הקרב נהרג ארבעת אלפים איש מישראל.

ג

העם חזר למחנה. זקני ישראל שאלו: למה הובסנו היום מול הפלשתים? האם ה' לקח מאיתנו את ארון ברית ה' כדי שיבוא בתוכנו ויציל אותנו מיד אויבינו?

ד

העם שלח את שילה, ומשם הביאו את ארון ברית ה', ארון הכרובים. שני בני עלי, חננה ופנחס, היו עם ארון אלוהי זה.

ה–ח

הַגִּיעַ הָאָרוֹן לַמַּחֲנֶה וְהַפְּלִשְׁתִּים נִבְהָלִים

ה

כְּשֶׁהָאָרוֹן הַבְּרִית שֶׁל הַשֵּׁם נִכְנַס לַמַּחֲנֶה, כָּל יִשְׂרָאֵל צָעֲקוּ בְּקֶצֶע רַעַשׁ, וְהָאָרֶץ רָעֲדָה.

ו

הַפְּלִשְׁתִּים שָׁמְעוּ אֶת רַעַשׁ הַקְּרִיאָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים, וְהֵם הֵבִינוּ שֶׁאָרוֹן הַשֵּׁם הַגִּיעַ לַמַּחֲנֶה.

ז

הַפְּלִשְׁתִּים רָאוּ וְאָמְרוּ: "אֱלֹהִים הִגִּיעַ לַמַּחֲנֶה! הוֹי לָנוּ, כָּךְ לֹא קָרָה אֶתְמוֹל וְלֹא שִׁלְשׁוֹם!"

ח

"הוֹי לָנוּ, מִי יַצִּיל אוֹתָנוּ מִיַּד הָאֱלֹהִים הָעֲצוּמִים הָאֵלֶּה? אֵלֶּה הָאֱלֹהִים שֶׁמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל הַמַּכָּה בַּמִּדְבָּר."

ט–יב

המלחמה מול הפלשתים ואובדן הארון

ט

תתחזקו ותהיו גברים, כדי שלא תעבדו את העברים כפי שהם עבדו אתכם, ותהיו גברים ותילחמו.

י

הפלשתים נלחמו וגרשו את ישראל, וכל אחד ברח לאוהל שלו, והמכה הייתה גדולה מאוד, ושלושים אלף רגלי נפלו מישראל.

יא

את ארון האלוהים לקחו, ושני בני אלי, חפני ופנחס, מתו.

יב

איש בנימין אחד רץ מהקרב, והגיע לשילה באותו היום, כשהבגדים שלו קרו והאדמה מכסה את הראש שלו.

יג–טז

הַבְּשׂוֹרָה בָּעִיר

יג

הָאִישׁ הִגִּיעַ, וְהִנֵּה עֵלִי יוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא, יָשָׁן וּמְחַכֶּה, כִּי לִבּוֹ הָיָה חָרֵד מִפְּנֵי אֲרוֹן הָאֱלֹהִים. הָאִישׁ בָּא לְהַגִּיד אֶת הַמְּאוֹרָעוֹת בָּעִיר, וְכָל הָעִיר צָעֲקָה.

יד

עֵלִי שָׁמַע אֶת קוֹל הַצְּעָקָה וְשָׁאַל: "מָה קוֹל הָרַעַשׁ הַזֶּה?" וְהָאִישׁ מִהֵר לָבוֹא וְסִפֵּר לְעֵלִי.

טו

עֵלִי הָיָה בֶּן תִּשְׁעִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה, וְעֵינָיו הָיוּ כְּבָר כְּבֵלִים וְלֹא יָכֹל לִרְאוֹת.

טז

הָאִישׁ אָמַר לְעֵלִי: "אֲנִי בָּאתִי מֵהַמִּלְחָמָה, וְהִנֵּה הִגַּבְתִּי הַיּוֹם מִן הַמִּלְחָמָה." עֵלִי שָׁאַל אוֹתוֹ: "מָה קָרָה, בְּנִי?"

יז–כ

הפסד ישראל, מות עלי וארון האלוהים נלקח

יז

המדווח ענה ואמר: ישראל הפסיד מול הפלשתים, וגם פגיעה גדולה קרתה בעם, ושני בניך, אלי ואחינב, מתו, וגם ארון האלוהים נלקח.

יח

כשהזכיר את ארון האלוהים, הוא נפל לאחור מהכיסא ליד שער השער והצוואר שלו נשבר והוא מת, כי הוא היה איש זקן וכבד, והוא שפט את ישראל ארבעים שנה.

יט

כלה של פינחס, אשת פינח, הייתה בהריון, והיא שמעה את החדשות על לקיחת ארון האלוהים ועל מות בעלה ובנה, היא התכופפה וילדה, כי אויביה הציקו לה מאוד.

כ

ברגע שהיא מתה, הנשים שעמדו לידה אמרו לה: אל תפחדי, כי ילד יצא לך, ולא צרחת ולא שתית.

כא–כב

כָּבוֹד יִשְׂרָאֵל נֶלֶקַח

כא

הִיא קָרְאָה לַנַּעַר וְאָמְרָה: "כָּבוֹד יִשְׂרָאֵל הָלַךְ בְּשֶׁלֶת הַלֶּקֶט! הָבֵא אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, עִם חֲמִיָּתוֹ וְאִשְׁתּוֹ".

כב

וְהִיא הִמְשִׁיכָה וְאָמְרָה: "כָּבוֹד יִשְׂרָאֵל הָלַךְ, כִּי נִלקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים".

נאמנות שמאפשרת בדיקה

על הנוסח ועל העריכה

נוסח המקרא בפרק זה מבוסס על Tanach with Ta'amei Hamikra. נשמרים האותיות, הניקוד, הטעמים וסדר הפסוקים של המהדורה שנבחרה. סימני פרשה מוצגים בנפרד מן הפסוק.

הנוסח העכשווי הוא עיבוד מסייע להבנה. ההערות מציינות ביטויים שנשמרו והכרעות ניסוח. התקציר, ההסברים וכותרות היחידות הם תוספות עריכה.

מהדורת העיון הראשונה נוסחה בסיוע בינה מלאכותית. היא פתוחה להגהה ולתיקון ואינה נושאת הסכמה רבנית. נוסח המקרא הוא נקודת הייחוס לבחינת כל שינוי.

למהדורת המקור ↗

גרסת פרק 254 · מקור שנקלט בתאריך 2026-09-24

נוסח המקרא