דברי שמואל היו לכל ישראל. ישראל יצאו למלחמה מול הפלשתים, וחנו על האבן העזר, בעוד הפלשתים חנו באפק.
וַיְהִ֥י דְבַר־שְׁמוּאֵ֖ל לְכָל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּצֵ֣א יִשְׂרָאֵל֩ לִקְרַ֨את פְּלִשְׁתִּ֜ים לַמִּלְחָמָ֗ה וַֽיַּחֲנוּ֙ עַל־הָאֶ֣בֶן הָעֵ֔זֶר וּפְלִשְׁתִּ֖ים חָנ֥וּ בַאֲפֵֽק׃שמואל א׳ · פרק ד׳
הַתְּבוּסָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְאֹבְדַן הָאָרוֹן
יִשְׂרָאֵל נִלְחֶמֶת מִקְרָב אֶחָד נֶגֶד הַפְּלִשְׁתִּים, הָאָרוֹן מֻבָּא לַמַּחֲנֶה, וּבַסוֹף הָאָרוֹן נֶלֶקַח וּבְנֵי עֶלִי מֵתִים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל א׳ ד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
התבוסה של ישראל והבאת הארון לשילה
הפלשתים התארגנו למלחמה מול ישראל. המלחמה התנהלה, וישראל הובסו בפני הפלשתים. בשדה הקרב נהרג ארבעת אלפים איש מישראל.
וַיַּעַרְכ֨וּ פְלִשְׁתִּ֜ים לִקְרַ֣את יִשְׂרָאֵ֗ל וַתִּטֹּשׁ֙ הַמִּלְחָמָ֔ה וַיִּנָּ֥גֶף יִשְׂרָאֵ֖ל לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיַּכּ֤וּ בַמַּֽעֲרָכָה֙ בַּשָּׂדֶ֔ה כְּאַרְבַּ֥עַת אֲלָפִ֖ים אִֽישׁ׃העם חזר למחנה. זקני ישראל שאלו: למה הובסנו היום מול הפלשתים? האם ה' לקח מאיתנו את ארון ברית ה' כדי שיבוא בתוכנו ויציל אותנו מיד אויבינו?
וַיָּבֹ֣א הָעָם֮ אֶל־הַֽמַּחֲנֶה֒ וַיֹּֽאמְרוּ֙ זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לָ֣מָּה נְגָפָ֧נוּ יְהוָ֛ה הַיּ֖וֹם לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים נִקְחָ֧ה אֵלֵ֣ינוּ מִשִּׁלֹ֗ה אֶת־אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה וְיָבֹ֣א בְקִרְבֵּ֔נוּ וְיֹשִׁעֵ֖נוּ מִכַּ֥ף אֹיְבֵֽינוּ׃העם שלח את שילה, ומשם הביאו את ארון ברית ה', ארון הכרובים. שני בני עלי, חננה ופנחס, היו עם ארון אלוהי זה.
וַיִּשְׁלַ֤ח הָעָם֙ שִׁלֹ֔ה וַיִּשְׂא֣וּ מִשָּׁ֗ם אֵ֣ת אֲר֧וֹן בְּרִית־יְהוָ֛ה צְבָא֖וֹת יֹשֵׁ֣ב הַכְּרֻבִ֑ים וְשָׁ֞ם שְׁנֵ֣י בְנֵֽי־עֵלִ֗י עִם־אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָֽס׃הַגִּיעַ הָאָרוֹן לַמַּחֲנֶה וְהַפְּלִשְׁתִּים נִבְהָלִים
כְּשֶׁהָאָרוֹן הַבְּרִית שֶׁל הַשֵּׁם נִכְנַס לַמַּחֲנֶה, כָּל יִשְׂרָאֵל צָעֲקוּ בְּקֶצֶע רַעַשׁ, וְהָאָרֶץ רָעֲדָה.
וַיְהִ֗י כְּב֨וֹא אֲר֤וֹן בְּרִית־יְהוָה֙ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיָּרִ֥עוּ כָל־יִשְׂרָאֵ֖ל תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַתֵּהֹ֖ם הָאָֽרֶץ׃הַפְּלִשְׁתִּים שָׁמְעוּ אֶת רַעַשׁ הַקְּרִיאָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים, וְהֵם הֵבִינוּ שֶׁאָרוֹן הַשֵּׁם הַגִּיעַ לַמַּחֲנֶה.
וַיִּשְׁמְע֤וּ פְלִשְׁתִּים֙ אֶת־ק֣וֹל הַתְּרוּעָ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֶ֠ה ק֣וֹל הַתְּרוּעָ֧ה הַגְּדוֹלָ֛ה הַזֹּ֖את בְּמַחֲנֵ֣ה הָעִבְרִ֑ים וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֚י אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה בָּ֖א אֶל־הַֽמַּחֲנֶֽה׃הַפְּלִשְׁתִּים רָאוּ וְאָמְרוּ: "אֱלֹהִים הִגִּיעַ לַמַּחֲנֶה! הוֹי לָנוּ, כָּךְ לֹא קָרָה אֶתְמוֹל וְלֹא שִׁלְשׁוֹם!"
וַיִּֽרְאוּ֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֣י אָמְר֔וּ בָּ֥א אֱלֹהִ֖ים אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיֹּאמְרוּ֙ א֣וֹי לָ֔נוּ כִּ֣י לֹ֥א הָיְתָ֛ה כָּזֹ֖את אֶתְמ֥וֹל שִׁלְשֹֽׁם׃"הוֹי לָנוּ, מִי יַצִּיל אוֹתָנוּ מִיַּד הָאֱלֹהִים הָעֲצוּמִים הָאֵלֶּה? אֵלֶּה הָאֱלֹהִים שֶׁמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל הַמַּכָּה בַּמִּדְבָּר."
א֣וֹי לָ֔נוּ מִ֣י יַצִּילֵ֔נוּ מִיַּ֛ד הָאֱלֹהִ֥ים הָאַדִּירִ֖ים הָאֵ֑לֶּה אֵ֧לֶּה הֵ֣ם הָאֱלֹהִ֗ים הַמַּכִּ֧ים אֶת־מִצְרַ֛יִם בְּכָל־מַכָּ֖ה בַּמִּדְבָּֽר׃המלחמה מול הפלשתים ואובדן הארון
תתחזקו ותהיו גברים, כדי שלא תעבדו את העברים כפי שהם עבדו אתכם, ותהיו גברים ותילחמו.
הִֽתְחַזְּק֞וּ וִֽהְי֤וּ לַֽאֲנָשִׁים֙ פְּלִשְׁתִּ֔ים פֶּ֚ן תַּעַבְד֣וּ לָעִבְרִ֔ים כַּאֲשֶׁ֥ר עָבְד֖וּ לָכֶ֑ם וִהְיִיתֶ֥ם לַאֲנָשִׁ֖ים וְנִלְחַמְתֶּֽם׃הפלשתים נלחמו וגרשו את ישראל, וכל אחד ברח לאוהל שלו, והמכה הייתה גדולה מאוד, ושלושים אלף רגלי נפלו מישראל.
וַיִּלָּחֲמ֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים וַיִּנָּ֤גֶף יִשְׂרָאֵל֙ וַיָּנֻ֙סוּ֙ אִ֣ישׁ לְאֹהָלָ֔יו וַתְּהִ֥י הַמַּכָּ֖ה גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֑ד וַיִּפֹּל֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל שְׁלֹשִׁ֥ים אֶ֖לֶף רַגְלִֽי׃את ארון האלוהים לקחו, ושני בני אלי, חפני ופנחס, מתו.
וַאֲר֥וֹן אֱלֹהִ֖ים נִלְקָ֑ח וּשְׁנֵ֤י בְנֵֽי־עֵלִי֙ מֵ֔תוּ חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָֽס׃איש בנימין אחד רץ מהקרב, והגיע לשילה באותו היום, כשהבגדים שלו קרו והאדמה מכסה את הראש שלו.
וַיָּ֤רָץ אִישׁ־בִּנְיָמִן֙ מֵהַמַּ֣עֲרָכָ֔ה וַיָּבֹ֥א שִׁלֹ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וּמַדָּ֣יו קְרֻעִ֔ים וַאֲדָמָ֖ה עַל־רֹאשֽׁוֹ׃הַבְּשׂוֹרָה בָּעִיר
הָאִישׁ הִגִּיעַ, וְהִנֵּה עֵלִי יוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא, יָשָׁן וּמְחַכֶּה, כִּי לִבּוֹ הָיָה חָרֵד מִפְּנֵי אֲרוֹן הָאֱלֹהִים. הָאִישׁ בָּא לְהַגִּיד אֶת הַמְּאוֹרָעוֹת בָּעִיר, וְכָל הָעִיר צָעֲקָה.
וַיָּב֗וֹא וְהִנֵּ֣ה עֵ֠לִי יֹשֵׁ֨ב עַֽל־הַכִּסֵּ֜א יך [יַ֥ד] דֶּ֙רֶךְ֙ מְצַפֶּ֔ה כִּֽי־הָיָ֤ה לִבּוֹ֙ חָרֵ֔ד עַ֖ל אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֑ים וְהָאִ֗ישׁ בָּ֚א לְהַגִּ֣יד בָּעִ֔יר וַתִּזְעַ֖ק כָּל־הָעִֽיר׃עֵלִי שָׁמַע אֶת קוֹל הַצְּעָקָה וְשָׁאַל: "מָה קוֹל הָרַעַשׁ הַזֶּה?" וְהָאִישׁ מִהֵר לָבוֹא וְסִפֵּר לְעֵלִי.
וַיִּשְׁמַ֤ע עֵלִי֙ אֶת־ק֣וֹל הַצְּעָקָ֔ה וַיֹּ֕אמֶר מֶ֛ה ק֥וֹל הֶהָמ֖וֹן הַזֶּ֑ה וְהָאִ֣ישׁ מִהַ֔ר וַיָּבֹ֖א וַיַּגֵּ֥ד לְעֵלִֽי׃עֵלִי הָיָה בֶּן תִּשְׁעִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה, וְעֵינָיו הָיוּ כְּבָר כְּבֵלִים וְלֹא יָכֹל לִרְאוֹת.
וְעֵלִ֕י בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים וּשְׁמֹנֶ֖ה שָׁנָ֑ה וְעֵינָ֣יו קָ֔מָה וְלֹ֥א יָכ֖וֹל לִרְאֽוֹת׃הָאִישׁ אָמַר לְעֵלִי: "אֲנִי בָּאתִי מֵהַמִּלְחָמָה, וְהִנֵּה הִגַּבְתִּי הַיּוֹם מִן הַמִּלְחָמָה." עֵלִי שָׁאַל אוֹתוֹ: "מָה קָרָה, בְּנִי?"
וַיֹּ֨אמֶר הָאִ֜ישׁ אֶל־עֵלִ֗י אָֽנֹכִי֙ הַבָּ֣א מִן־הַמַּעֲרָכָ֔ה וַאֲנִ֕י מִן־הַמַּעֲרָכָ֖ה נַ֣סְתִּי הַיּ֑וֹם וַיֹּ֛אמֶר מֶֽה־הָיָ֥ה הַדָּבָ֖ר בְּנִֽי׃הפסד ישראל, מות עלי וארון האלוהים נלקח
המדווח ענה ואמר: ישראל הפסיד מול הפלשתים, וגם פגיעה גדולה קרתה בעם, ושני בניך, אלי ואחינב, מתו, וגם ארון האלוהים נלקח.
וַיַּ֨עַן הַֽמְבַשֵּׂ֜ר וַיֹּ֗אמֶר נָ֤ס יִשְׂרָאֵל֙ לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים וְגַ֛ם מַגֵּפָ֥ה גְדוֹלָ֖ה הָיְתָ֣ה בָעָ֑ם וְגַם־שְׁנֵ֨י בָנֶ֜יךָ מֵ֗תוּ חָפְנִי֙ וּפִ֣ינְחָ֔ס וַאֲר֥וֹן הָאֱלֹהִ֖ים נִלְקָֽחָה׃ (פ)כשהזכיר את ארון האלוהים, הוא נפל לאחור מהכיסא ליד שער השער והצוואר שלו נשבר והוא מת, כי הוא היה איש זקן וכבד, והוא שפט את ישראל ארבעים שנה.
וַיְהִ֞י כְּהַזְכִּיר֣וֹ ׀ אֶת־אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֗ים וַיִּפֹּ֣ל מֵֽעַל־הַ֠כִּסֵּא אֲחֹ֨רַנִּ֜ית בְּעַ֣ד ׀ יַ֣ד הַשַּׁ֗עַר וַתִּשָּׁבֵ֤ר מַפְרַקְתּוֹ֙ וַיָּמֹ֔ת כִּֽי־זָקֵ֥ן הָאִ֖ישׁ וְכָבֵ֑ד וְה֛וּא שָׁפַ֥ט אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃כלה של פינחס, אשת פינח, הייתה בהריון, והיא שמעה את החדשות על לקיחת ארון האלוהים ועל מות בעלה ובנה, היא התכופפה וילדה, כי אויביה הציקו לה מאוד.
וְכַלָּת֣וֹ אֵֽשֶׁת־פִּינְחָס֮ הָרָ֣ה לָלַת֒ וַתִּשְׁמַ֣ע אֶת־הַשְּׁמֻעָ֔ה אֶל־הִלָּקַח֙ אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים וּמֵ֥ת חָמִ֖יהָ וְאִישָׁ֑הּ וַתִּכְרַ֣ע וַתֵּ֔לֶד כִּֽי־נֶהֶפְכ֥וּ עָלֶ֖יהָ צִרֶֽיהָ׃ברגע שהיא מתה, הנשים שעמדו לידה אמרו לה: אל תפחדי, כי ילד יצא לך, ולא צרחת ולא שתית.
וּכְעֵ֣ת מוּתָ֗הּ וַתְּדַבֵּ֙רְנָה֙ הַנִּצָּב֣וֹת עָלֶ֔יהָ אַל־תִּֽירְאִ֖י כִּ֣י בֵ֣ן יָלָ֑דְתְּ וְלֹ֥א עָנְתָ֖ה וְלֹא־שָׁ֥תָה לִבָּֽהּ׃כָּבוֹד יִשְׂרָאֵל נֶלֶקַח
הִיא קָרְאָה לַנַּעַר וְאָמְרָה: "כָּבוֹד יִשְׂרָאֵל הָלַךְ בְּשֶׁלֶת הַלֶּקֶט! הָבֵא אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, עִם חֲמִיָּתוֹ וְאִשְׁתּוֹ".
וַתִּקְרָ֣א לַנַּ֗עַר אִֽי־כָבוֹד֙ לֵאמֹ֔ר גָּלָ֥ה כָב֖וֹד מִיִּשְׂרָאֵ֑ל אֶל־הִלָּקַח֙ אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים וְאֶל־חָמִ֖יהָ וְאִישָֽׁהּ׃וְהִיא הִמְשִׁיכָה וְאָמְרָה: "כָּבוֹד יִשְׂרָאֵל הָלַךְ, כִּי נִלקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים".
וַתֹּ֕אמֶר גָּלָ֥ה כָב֖וֹד מִיִּשְׂרָאֵ֑ל כִּ֥י נִלְקַ֖ח אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִֽים׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
התבוסה של ישראל והבאת הארון לשילה
וַיְהִ֥י דְבַר־שְׁמוּאֵ֖ל לְכָל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּצֵ֣א יִשְׂרָאֵל֩ לִקְרַ֨את פְּלִשְׁתִּ֜ים לַמִּלְחָמָ֗ה וַֽיַּחֲנוּ֙ עַל־הָאֶ֣בֶן הָעֵ֔זֶר וּפְלִשְׁתִּ֖ים חָנ֥וּ בַאֲפֵֽק׃
וַיַּעַרְכ֨וּ פְלִשְׁתִּ֜ים לִקְרַ֣את יִשְׂרָאֵ֗ל וַתִּטֹּשׁ֙ הַמִּלְחָמָ֔ה וַיִּנָּ֥גֶף יִשְׂרָאֵ֖ל לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיַּכּ֤וּ בַמַּֽעֲרָכָה֙ בַּשָּׂדֶ֔ה כְּאַרְבַּ֥עַת אֲלָפִ֖ים אִֽישׁ׃
וַיָּבֹ֣א הָעָם֮ אֶל־הַֽמַּחֲנֶה֒ וַיֹּֽאמְרוּ֙ זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לָ֣מָּה נְגָפָ֧נוּ יְהוָ֛ה הַיּ֖וֹם לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים נִקְחָ֧ה אֵלֵ֣ינוּ מִשִּׁלֹ֗ה אֶת־אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה וְיָבֹ֣א בְקִרְבֵּ֔נוּ וְיֹשִׁעֵ֖נוּ מִכַּ֥ף אֹיְבֵֽינוּ׃
וַיִּשְׁלַ֤ח הָעָם֙ שִׁלֹ֔ה וַיִּשְׂא֣וּ מִשָּׁ֗ם אֵ֣ת אֲר֧וֹן בְּרִית־יְהוָ֛ה צְבָא֖וֹת יֹשֵׁ֣ב הַכְּרֻבִ֑ים וְשָׁ֞ם שְׁנֵ֣י בְנֵֽי־עֵלִ֗י עִם־אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָֽס׃
הַגִּיעַ הָאָרוֹן לַמַּחֲנֶה וְהַפְּלִשְׁתִּים נִבְהָלִים
וַיְהִ֗י כְּב֨וֹא אֲר֤וֹן בְּרִית־יְהוָה֙ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיָּרִ֥עוּ כָל־יִשְׂרָאֵ֖ל תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַתֵּהֹ֖ם הָאָֽרֶץ׃
וַיִּשְׁמְע֤וּ פְלִשְׁתִּים֙ אֶת־ק֣וֹל הַתְּרוּעָ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֶ֠ה ק֣וֹל הַתְּרוּעָ֧ה הַגְּדוֹלָ֛ה הַזֹּ֖את בְּמַחֲנֵ֣ה הָעִבְרִ֑ים וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֚י אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה בָּ֖א אֶל־הַֽמַּחֲנֶֽה׃
וַיִּֽרְאוּ֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֣י אָמְר֔וּ בָּ֥א אֱלֹהִ֖ים אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיֹּאמְרוּ֙ א֣וֹי לָ֔נוּ כִּ֣י לֹ֥א הָיְתָ֛ה כָּזֹ֖את אֶתְמ֥וֹל שִׁלְשֹֽׁם׃
א֣וֹי לָ֔נוּ מִ֣י יַצִּילֵ֔נוּ מִיַּ֛ד הָאֱלֹהִ֥ים הָאַדִּירִ֖ים הָאֵ֑לֶּה אֵ֧לֶּה הֵ֣ם הָאֱלֹהִ֗ים הַמַּכִּ֧ים אֶת־מִצְרַ֛יִם בְּכָל־מַכָּ֖ה בַּמִּדְבָּֽר׃
המלחמה מול הפלשתים ואובדן הארון
הִֽתְחַזְּק֞וּ וִֽהְי֤וּ לַֽאֲנָשִׁים֙ פְּלִשְׁתִּ֔ים פֶּ֚ן תַּעַבְד֣וּ לָעִבְרִ֔ים כַּאֲשֶׁ֥ר עָבְד֖וּ לָכֶ֑ם וִהְיִיתֶ֥ם לַאֲנָשִׁ֖ים וְנִלְחַמְתֶּֽם׃
וַיִּלָּחֲמ֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים וַיִּנָּ֤גֶף יִשְׂרָאֵל֙ וַיָּנֻ֙סוּ֙ אִ֣ישׁ לְאֹהָלָ֔יו וַתְּהִ֥י הַמַּכָּ֖ה גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֑ד וַיִּפֹּל֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל שְׁלֹשִׁ֥ים אֶ֖לֶף רַגְלִֽי׃
וַאֲר֥וֹן אֱלֹהִ֖ים נִלְקָ֑ח וּשְׁנֵ֤י בְנֵֽי־עֵלִי֙ מֵ֔תוּ חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָֽס׃
וַיָּ֤רָץ אִישׁ־בִּנְיָמִן֙ מֵהַמַּ֣עֲרָכָ֔ה וַיָּבֹ֥א שִׁלֹ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וּמַדָּ֣יו קְרֻעִ֔ים וַאֲדָמָ֖ה עַל־רֹאשֽׁוֹ׃
הַבְּשׂוֹרָה בָּעִיר
וַיָּב֗וֹא וְהִנֵּ֣ה עֵ֠לִי יֹשֵׁ֨ב עַֽל־הַכִּסֵּ֜א יך [יַ֥ד] דֶּ֙רֶךְ֙ מְצַפֶּ֔ה כִּֽי־הָיָ֤ה לִבּוֹ֙ חָרֵ֔ד עַ֖ל אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֑ים וְהָאִ֗ישׁ בָּ֚א לְהַגִּ֣יד בָּעִ֔יר וַתִּזְעַ֖ק כָּל־הָעִֽיר׃
וַיִּשְׁמַ֤ע עֵלִי֙ אֶת־ק֣וֹל הַצְּעָקָ֔ה וַיֹּ֕אמֶר מֶ֛ה ק֥וֹל הֶהָמ֖וֹן הַזֶּ֑ה וְהָאִ֣ישׁ מִהַ֔ר וַיָּבֹ֖א וַיַּגֵּ֥ד לְעֵלִֽי׃
וְעֵלִ֕י בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים וּשְׁמֹנֶ֖ה שָׁנָ֑ה וְעֵינָ֣יו קָ֔מָה וְלֹ֥א יָכ֖וֹל לִרְאֽוֹת׃
וַיֹּ֨אמֶר הָאִ֜ישׁ אֶל־עֵלִ֗י אָֽנֹכִי֙ הַבָּ֣א מִן־הַמַּעֲרָכָ֔ה וַאֲנִ֕י מִן־הַמַּעֲרָכָ֖ה נַ֣סְתִּי הַיּ֑וֹם וַיֹּ֛אמֶר מֶֽה־הָיָ֥ה הַדָּבָ֖ר בְּנִֽי׃
הפסד ישראל, מות עלי וארון האלוהים נלקח
וַיַּ֨עַן הַֽמְבַשֵּׂ֜ר וַיֹּ֗אמֶר נָ֤ס יִשְׂרָאֵל֙ לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים וְגַ֛ם מַגֵּפָ֥ה גְדוֹלָ֖ה הָיְתָ֣ה בָעָ֑ם וְגַם־שְׁנֵ֨י בָנֶ֜יךָ מֵ֗תוּ חָפְנִי֙ וּפִ֣ינְחָ֔ס וַאֲר֥וֹן הָאֱלֹהִ֖ים נִלְקָֽחָה׃ (פ)
וַיְהִ֞י כְּהַזְכִּיר֣וֹ ׀ אֶת־אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֗ים וַיִּפֹּ֣ל מֵֽעַל־הַ֠כִּסֵּא אֲחֹ֨רַנִּ֜ית בְּעַ֣ד ׀ יַ֣ד הַשַּׁ֗עַר וַתִּשָּׁבֵ֤ר מַפְרַקְתּוֹ֙ וַיָּמֹ֔ת כִּֽי־זָקֵ֥ן הָאִ֖ישׁ וְכָבֵ֑ד וְה֛וּא שָׁפַ֥ט אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃
וְכַלָּת֣וֹ אֵֽשֶׁת־פִּינְחָס֮ הָרָ֣ה לָלַת֒ וַתִּשְׁמַ֣ע אֶת־הַשְּׁמֻעָ֔ה אֶל־הִלָּקַח֙ אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים וּמֵ֥ת חָמִ֖יהָ וְאִישָׁ֑הּ וַתִּכְרַ֣ע וַתֵּ֔לֶד כִּֽי־נֶהֶפְכ֥וּ עָלֶ֖יהָ צִרֶֽיהָ׃
וּכְעֵ֣ת מוּתָ֗הּ וַתְּדַבֵּ֙רְנָה֙ הַנִּצָּב֣וֹת עָלֶ֔יהָ אַל־תִּֽירְאִ֖י כִּ֣י בֵ֣ן יָלָ֑דְתְּ וְלֹ֥א עָנְתָ֖ה וְלֹא־שָׁ֥תָה לִבָּֽהּ׃
כָּבוֹד יִשְׂרָאֵל נֶלֶקַח
וַתִּקְרָ֣א לַנַּ֗עַר אִֽי־כָבוֹד֙ לֵאמֹ֔ר גָּלָ֥ה כָב֖וֹד מִיִּשְׂרָאֵ֑ל אֶל־הִלָּקַח֙ אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים וְאֶל־חָמִ֖יהָ וְאִישָֽׁהּ׃
וַתֹּ֕אמֶר גָּלָ֥ה כָב֖וֹד מִיִּשְׂרָאֵ֑ל כִּ֥י נִלְקַ֖ח אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִֽים׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַמַּעֲשֶׂה מְתַחַל בְּמִלְחָמָה בְּאֵפוּד וּמֵסֵיֵם, וּמִסְתֵּם בְּבְשׂוֹרָה מְקַרֶּעֶת עַל מַהֲלָךְ הַמִּלְחָמָה וְהַנִּפְסָד.
התבוסה של ישראל והבאת הארון לשילה
עם ישראל יוצא למלחמה מול הפלשתים וסופג תבוסה כואבת בשדה הקרב עם ארבעת אלפים הרוגים. זקני ישראל תוהים מדוע ה' עזב אותם וכיצד ארון הברית יכול להצילם. בעקבות זאת, העם מביא את ארון הברית משילה, כאשר בני עלי, חננה ופנחס נמצאים איתו.
הַגִּיעַ הָאָרוֹן לַמַּחֲנֶה וְהַפְּלִשְׁתִּים נִבְהָלִים
כְּשֶׁהָאָרוֹן נִכְנַס לַמַּחֲנֶה, רָעַשׁ גָּדוֹל הִתְגַּבֵּר וְהָאָרֶץ רָעֲדָה. הַפְּלִשְׁתִּים שָׁמְעוּ אֶת הָרַעַשׁ וְהֵבִינוּ שֶׁהָאָרוֹן הַגִּיעַ. הֵם נִבְהֲלוּ מֵהַמַּצָּב וְחָשְׁבוּ כִּי אֱלֹהִים הִגִּיעַ לַמַּחֲנֶה, וְהֵם חָשְׁשׁוּ מֵהָאֱלֹהִים שֶׁמַּכָּה אֶת מִצְרַיִם.
המלחמה מול הפלשתים ואובדן הארון
הפלשתים מביסים את ישראל במלחמה גדולה שבה נהרגים שלושים אלף חיילים. במהלך הקרב נלקח ארון האלוהים ומתים שני בני אלי, חפני ופנחס. איש אחד מבני יהודה רץ בשורה רעה זו אל שילה, כשהוא בבגדים קרוכים ואדמה על ראשו.
הַבְּשׂוֹרָה בָּעִיר
הָאִישׁ הַמַּגִּיעַ מֵהַמִּלְחָמָה מְבַשֵּׂר בָּעִיר עַל הַמְּאוֹרָעוֹת. עֵלִי, שֶׁעֵינָיו כְּבֵלִים, שׁוֹמֵעַ אֶת הַצְּעָקָה וְקוֹבֵל אֶת הַבְּשׂוֹרָה מֵהַמַּלְחָמָה.
הפסד ישראל, מות עלי וארון האלוהים נלקח
הדיווח על תבוסת ישראל מול הפלשתים, מות בני עלי וארון האלוהים שנלקח בשבי. עלי מת לאחר ששמע על הארון, וכלה פינחס יולדת בייסורים ומתה.
כָּבוֹד יִשְׂרָאֵל נֶלֶקַח
כְּשֶׁהַמּוֹרָה בַמִּלְחָמָה נֶחְרֶבֶת, אִשְׁתּוֹ שֶׁל עֶלִי קוֹרֵאת לַנַּעַר לְהָבִיא אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מֵהַמִּלְחָמָה. הִיא מְכַרְזֶת שֶׁכָּבוֹד יִשְׂרָאֵל הָלַךְ כִּי הָאָרוֹן נֶלֶקַח לְיַד הָאוֹיֵב.
הַמַּעֲשֶׂה מַסִּיעַ אֶת הַמַּמְלָכָה אֶל תְּקֻפָּה שֶׁל אֹבְדָן כָּבוֹד הַשֵּׁם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
כוחן של המצוות וצמיחת ישראל
״יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים לרב (מלכים א' ד' כ'). ילמדנו רבינו מאימתי משמיעים על השקלים כך שנו רבותינו באחד באדר משמיעים״
הפרשה מביאה את דברי חז"ל ב"פסיקתא רבתי" המסבירים מדוע עם ישראל מתרבה ומתחזק בארץ ישראל, למרות קשיים ורדיפות. המקור מסביר שהסיבה לכך היא קיום המצוות המעשיות בעולם, כמו איסור כלאים ואיסור חרישה של שור וחמור יחד, שהופכים לפעולות של שמירה על סדר טבעי וקדושה בתוך העבודה היומיומית. הפרשה משתמשת בדוגמאות מן המקרא כדי להמחיש את כוחן של המצוות. היא מציינת שגם כשיש חסרון או עונש, ישראל חוזרים ומתרבים בזכות המצוות. בנוסף, מובאת דוגמה מדרכה של רבי תנחומא בי רב, המשתמש בדימוי של אגוז כדי להסביר את מצב ישראל: כמו שהאגוז חושף את שורשיו בעת מכה אך נשאר חי, כך ישראל יכולים להיחשף בגלל חטאיהם, אך השמירה על התורה והחברות בין חכמים לחכמים מבטיחה להם את חיי העולם הזה והעולם הבא.
פסיקתא רבתי י״א:א׳ ↗הַלֵּב כְּכִכָּר שֶׁל כָּל הַחֲוָיוֹת
״דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי, הַלֵּב רוֹאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה. הַלֵּב שׁוֹמֵעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ג, ט): וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ. הַלֵּב מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: דִּבַּרְתִּי״
הַטֶּקְסְט מֵהַמְּקוֹר שֶׁנִּתַּן הוּא מִמַּסְקוֹר הַחֲזָ"ל, וּבוֹ הַמְּבַשֵּׂר מְשִׁיחַ בְּעַצְמוֹ כְּשֶׁהוּא בּוֹחֵן אֶת הַקֶּשֶׁר הָעָמוֹק שֶׁל הַלֵּב לְפָעֻלּוֹת שׁוֹנוֹת. הוּא מְקַבֵּץ מִמְּקוֹרוֹת שׁוֹנִים בַּתָּנָ״ךְ כְּדֵי לְהַדְגִּישׁ אֵיךְ הַלֵּב יָכוֹל לִבְלוֹת בְּמַצָּבִים שׁוֹנִים: הוּא רוֹאֶה, שׁוֹמֵעַ, מְדַבֵּר, הוֹלֵךְ, נוֹפֵל, עוֹמֵד, שָׂמֵחַ, צוֹעֵק, מִתְנַחֵם, מִצְטָעֵר, מִתְחַזֵּק, מִתְרַכֵּךְ, מִתְעַצֵּב, מִתְפַּחֵד, מִשְׁתַּבֵּר, מִתְגַּאֶה, מְסַרֵּב, מִתְבַּדֶּה, מְהַרְהֵר, מְרַחֵשׁ, מְחַשֵּׁב, מִתְאַוֶּה, סוֹטֶה, זוֹנֶה, נִסְעָד, נִגְנָב וְנִכְנָע. הַמַּבְטַח בַּמְּקוֹר מַעֲרִיךְ אֶת הַלֵּב כְּכִכָּר שֶׁל כָּל הַחֲוָיוֹת הָאֱנוֹשִׁיּוֹת, וּמַקְרֶה אֶת הַמַּעֲשִׂים הַלְּבָנִיִּים שֶׁל הַלֵּב כְּמַעֲשֵׂה הַלֵּב עַצְמוֹ. הַסְּבָרַת הַמְּקוֹר מִתְרַכזֶת בַּבִּיטוּי הַדִּרְשִׁי שֶׁל הַמִּלִּים, כְּאִלּוּ הַלֵּב הוּא יְצוּרָה חַיָּה שֶׁמְּבַצַּעֶת אֶת הַפְּעֻלּוֹת הַלְּשׁוֹנִיּוֹת שֶׁנִּמְצָאוּ בַּפְּסָקִים.
קוהלת רבה א׳:ט״ז:א׳ ↗בעקבות המפרשים
המלחמה מול אובליס והתקווה בתיבת הארון
״בכל מכה במדבר. על ים סוף ויונתן תרגם: ולעמיה עבד פרישן במדברא. ובספרי שנינו: שהפרשה הזו עירוב דברים, מי שאמר זה לא אמר זה, כשרין״
הפרשה מספרת על המלחמה בין ישראל לאובליס. כשהעם רואה את ההפסדים הגדולים, הם מחליטים להביא את ארון הברית ממשיע מהמחנה למחנה, בתקווה שהארון יעזור להם בניצחון. עם ההגעה של הארון למחנה, קם רעש גדול במחנה ישראל, וכל העם צעק בקול רם. בפרשנות המובאת על רש"י, ישנו דיון על דברי הרשעים בתוך המלחמה. מצד אחד, קבוצה קוראת לבקש עזרה מאלוהים כדי להציל את העם מנוכחותם של האלים האדירים של אויביהם. מצד שני, קבוצה אחרת טוענת שהאלים הללו הם אלו שפגעו במצרים בכל המכות, ואין להם כוח להביא מכות נוספות מעתה. הפרשן מראה כיצד אותם דברים משקפים את המצב המורכב והמפוכח של העם במלחמה.
רש״י על שמואל א׳ 4:8:1 ↗המות של עלי הכהן
״מפרקתו. אפרקותיה, עצם הצואר:״
הפסוק מתאר את רגע מותו של עלי הכהן. הטקסט מציין כי כאשר שמע את החדשות על אובדן ארון ה glory ועל מות בניו, הוא נפל מכיסאו ו necks (עצם הצואר) נשבר. זהו תיאור פיזי של נפילה קטלנית כתוצאה מהבשורה המרה. רש"י מפרש את המילה "אפרקותיה" כעצם הצואר. לפי פירושו, הכוונה היא שהצוואר נשבר בעת הנפילה. רש"י מתמקד במשמעות המילולית של המילה כדי להבהיר את אופן המוות המדויק המתואר בטקסט המקראי.
רש״י על שמואל א׳ 4:18:1 ↗ההבנה המאוחרת של הגעת הארון
״וידעו. אחר החקירה, נודע להם שבא הארון אליהם:״
במצודת דוד על שמואל א׳, מסופר כי לאחר תהליך של בדיקה וחקירה, בני ישראל הבינו שבא אליהם ארון הברית. המפרש מדגיש שהידיעה הזו לא הייתה מיידית, אלא הגיעה בעקבות התבוננות במתרחש בשדה הקרב. הגישה כאן מתמקדת בשינוי המצב המודיעיני של העם. לפי הבנת המצודת דוד, הנתונים בשטח הובילו להכרה בעובדה שהארון הגיע למחנה ישראל, דבר ששינה את תפיסת המציאות של הלוחמים.
מצודת דוד על שמואל א׳ 4:6:2 ↗ההפסד במלחמה מול פלשתים
״מה היה הדבר. מה נעשה בהמלחמה:״
הפרק מתאר את המערכה בין ישראל לפלשתים. בעת המלחמה, בני ישראל ספגו מפלה כבדה. בשדה הקרב נהרגו אלפי חיילים מישראל. המאבק הוביל גם ללקחת את ארון הברית מידי אויבי ישראל. מצודת דוד מסביר את מה שקרה בקרב הזה. הוא מתמקד בפעולות המלחמה עצמן ובתוצאות המיידיות שנראו בשדה הקרב.
מצודת דוד על שמואל א׳ 4:16:1 ↗