הַפְּלִשְׁתִּים נִלְחָמוּ בְּיִשְׂרָאֵל, וַאֲנָשֵׁי יִשְׂרָאֵל בָּרְחוּ מִפְּנֵי הַפְּלִשְׁתִּים, ו fallen (נָפְלוּ) חֲלָלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ.
וּפְלִשְׁתִּ֖ים נִלְחָמִ֣ים בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּנֻ֜סוּ אַנְשֵׁ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִפְּנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים וַיִּפְּל֥וּ חֲלָלִ֖ים בְּהַ֥ר הַגִּלְבֹּֽעַ׃שמואל א׳ · פרק לא׳
מְלָאכַת הַמִּלְחָמָה וּמְותַת שָׁאוּל
הַמִּלְחָמָה בְּגִבְעַת הַתַּלְפִּים, מְותַת שָׁאוּל, וּמְצִיאַת גְּופוֹת בְּעַי הַפְּלִשְׁתִּים
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל א׳ לא׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
מְלָאכַת הַמִּלְחָמָה וּמְותַת שָׁאוּל
הַפְּלִשְׁתִּים רָדְפוּ אֶת שָׁאוּל וְאֶת בָּנָיו, וְהֵם הִכּוּ אֶת יְהוֹנָתָן, אֶת אֲבִינָדָב וְאֶת מַלְכִּי־שׁוּעַ, בְּנֵי שָׁאוּל.
וַיַּדְבְּק֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים אֶת־שָׁא֖וּל וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיַּכּ֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים אֶת־יְהוֹנָתָ֧ן וְאֶת־אֲבִינָדָ֛ב וְאֶת־מַלְכִּי־שׁ֖וּעַ בְּנֵ֥י שָׁאֽוּל׃הַמִּלְחָמָה הָייתה כְּבֵדָה עַל שָׁאוּל, וַחַיָּרִים מְצָאוּ אוֹתוֹ בַּקֶּשֶׁת, וְהוּא הָיָה פָּצוּעַ מְאֹד מֵהַחַיָּרִים.
וַתִּכְבַּ֤ד הַמִּלְחָמָה֙ אֶל־שָׁא֔וּל וַיִּמְצָאֻ֥הוּ הַמּוֹרִ֖ים אֲנָשִׁ֣ים בַּקָּ֑שֶׁת וַיָּ֥חֶל מְאֹ֖ד מֵהַמּוֹרִֽים׃שָׁאוּל אָמַר לַנֹּשֵׂא אֶת כֵּלָיו: "שִׁיף אֶת חַרְבְּךָ וּדְקֹר אוֹתִי בָּהּ, פֶּן יָבוֹאוּ הָעֲרָלִים הָאֵלֶּה וְהֵם יִדְקְרוּ אוֹתִי וְיִתְבַּלְהֲלוּ בִּי". אֲבָל הַנֹּשֵׂא אֶת כֵּלָיו לֹא רָצָה, כִּי הָיָה פָּחַד מְאֹד, וְשָׁאוּל לָקַח אֶת הַחֶרֶב וְנָפַל עָלֶיהָ.
וַיֹּ֣אמֶר שָׁאוּל֩ לְנֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו שְׁלֹ֥ף חַרְבְּךָ֣ ׀ וְדָקְרֵ֣נִי בָ֗הּ פֶּן־יָ֠בוֹאוּ הָעֲרֵלִ֨ים הָאֵ֤לֶּה וּדְקָרֻ֙נִי֙ וְהִתְעַלְּלוּ־בִ֔י וְלֹ֤א אָבָה֙ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֔יו כִּ֥י יָרֵ֖א מְאֹ֑ד וַיִּקַּ֤ח שָׁאוּל֙ אֶת־הַחֶ֔רֶב וַיִּפֹּ֖ל עָלֶֽיהָ׃מות שאול ובוא הפלשתים
עוזרו של שאול ראה ששאול מת, וגם הוא נפל על החרב שלו ומת יחד איתו.
וַיַּ֥רְא נֹשֵֽׂא־כֵלָ֖יו כִּ֣י מֵ֣ת שָׁא֑וּל וַיִּפֹּ֥ל גַּם־ה֛וּא עַל־חַרְבּ֖וֹ וַיָּ֥מָת עִמּֽוֹ׃שאול, שלושת בניו, עוזרו וכל אנשיו מתו באותו היום יחד.
וַיָּ֣מָת שָׁא֡וּל וּשְׁלֹ֣שֶׁת בָּנָיו֩ וְנֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו גַּ֧ם כָּל־אֲנָשָׁ֛יו בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא יַחְדָּֽו׃אנשי ישראל שהיו מעבר לעמק ושהיו מעבר לירדן ראו שאנשי ישראל ברחו, וראו ששאול ובניו מתו. הם עזבו את הערים וברו, ואז באו הפלשתים והתיישבו בהן.
וַיִּרְא֣וּ אַנְשֵֽׁי־יִ֠שְׂרָאֵל אֲשֶׁר־בְּעֵ֨בֶר הָעֵ֜מֶק וַאֲשֶׁ֣ר ׀ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֗ן כִּֽי־נָ֙סוּ֙ אַנְשֵׁ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְכִי־מֵ֖תוּ שָׁא֣וּל וּבָנָ֑יו וַיַּעַזְב֤וּ אֶת־הֶֽעָרִים֙ וַיָּנֻ֔סוּ וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּֽשְׁב֖וּ בָּהֶֽן׃ (ס)למחרת באו הפלשתים כדי לבחון את המתים, ומצאו את שאול ואת שלושת בניו נופלים בהר הגיבוא.
וַֽיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים לְפַשֵּׁ֖ט אֶת־הַחֲלָלִ֑ים וַֽיִּמְצְא֤וּ אֶת־שָׁאוּל֙ וְאֶת־שְׁלֹ֣שֶׁת בָּנָ֔יו נֹפְלִ֖ים בְּהַ֥ר הַגִּלְבֹּֽעַ׃מות שאול וגופתו בבית שן
הם כרתו את ראשו ופתחו את שריון הלחימה שלו, ושלחו בשולי ארץ פלשתים כדי לבשר על כך בבתי עבודת האלים שלהם ובקרב העם.
וַֽיִּכְרְתוּ֙ אֶת־רֹאשׁ֔וֹ וַיַּפְשִׁ֖יטוּ אֶת־כֵּלָ֑יו וַיְשַׁלְּח֨וּ בְאֶֽרֶץ־פְּלִשְׁתִּ֜ים סָבִ֗יב לְבַשֵּׂ֛ר בֵּ֥ית עֲצַבֵּיהֶ֖ם וְאֶת־הָעָֽם׃הם הניחו את השריון בבית עשתרות, ואת גופתו של שאול תלו על חומה של בית שן.
וַיָּשִׂ֙מוּ֙ אֶת־כֵּלָ֔יו בֵּ֖ית עַשְׁתָּר֑וֹת וְאֶת־גְּוִיָּתוֹ֙ תָּקְע֔וּ בְּחוֹמַ֖ת בֵּ֥ית שָֽׁן׃התושבים ביבש גלעד שמעו על מה שעשו הפלשתים לשאול.
וַיִּשְׁמְע֣וּ אֵלָ֔יו יֹשְׁבֵ֖י יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֑ד אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשׂ֥וּ פְלִשְׁתִּ֖ים לְשָׁאֽוּל׃כל הלוחמים קמו ויצאו לכל הלילה, לקחו את גופתו של שאול ואת גופות בניו מחומה של בית שן, הגיעו ליבש ושרפו אותם שם.
וַיָּק֜וּמוּ כָּל־אִ֣ישׁ חַיִל֮ וַיֵּלְכ֣וּ כָל־הַלַּיְלָה֒ וַיִּקְח֞וּ אֶת־גְּוִיַּ֣ת שָׁא֗וּל וְאֵת֙ גְּוִיֹּ֣ת בָּנָ֔יו מֵחוֹמַ֖ת בֵּ֣ית שָׁ֑ן וַיָּבֹ֣אוּ יָבֵ֔שָׁה וַיִּשְׂרְפ֥וּ אֹתָ֖ם שָֽׁם׃קבורת בני שאול
הם לקחו את עצמותיהם וקברו אותן תחת עץ האשל בירבישה, ואחר כך צמו במשך שבעה ימים.
וַיִּקְחוּ֙ אֶת־עַצְמֹ֣תֵיהֶ֔ם וַיִּקְבְּר֥וּ תַֽחַת־הָאֶ֖שֶׁל בְּיָבֵ֑שָׁה וַיָּצֻ֖מוּ שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
מְלָאכַת הַמִּלְחָמָה וּמְותַת שָׁאוּל
וּפְלִשְׁתִּ֖ים נִלְחָמִ֣ים בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּנֻ֜סוּ אַנְשֵׁ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִפְּנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים וַיִּפְּל֥וּ חֲלָלִ֖ים בְּהַ֥ר הַגִּלְבֹּֽעַ׃
וַיַּדְבְּק֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים אֶת־שָׁא֖וּל וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיַּכּ֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים אֶת־יְהוֹנָתָ֧ן וְאֶת־אֲבִינָדָ֛ב וְאֶת־מַלְכִּי־שׁ֖וּעַ בְּנֵ֥י שָׁאֽוּל׃
וַתִּכְבַּ֤ד הַמִּלְחָמָה֙ אֶל־שָׁא֔וּל וַיִּמְצָאֻ֥הוּ הַמּוֹרִ֖ים אֲנָשִׁ֣ים בַּקָּ֑שֶׁת וַיָּ֥חֶל מְאֹ֖ד מֵהַמּוֹרִֽים׃
וַיֹּ֣אמֶר שָׁאוּל֩ לְנֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו שְׁלֹ֥ף חַרְבְּךָ֣ ׀ וְדָקְרֵ֣נִי בָ֗הּ פֶּן־יָ֠בוֹאוּ הָעֲרֵלִ֨ים הָאֵ֤לֶּה וּדְקָרֻ֙נִי֙ וְהִתְעַלְּלוּ־בִ֔י וְלֹ֤א אָבָה֙ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֔יו כִּ֥י יָרֵ֖א מְאֹ֑ד וַיִּקַּ֤ח שָׁאוּל֙ אֶת־הַחֶ֔רֶב וַיִּפֹּ֖ל עָלֶֽיהָ׃
מות שאול ובוא הפלשתים
וַיַּ֥רְא נֹשֵֽׂא־כֵלָ֖יו כִּ֣י מֵ֣ת שָׁא֑וּל וַיִּפֹּ֥ל גַּם־ה֛וּא עַל־חַרְבּ֖וֹ וַיָּ֥מָת עִמּֽוֹ׃
וַיָּ֣מָת שָׁא֡וּל וּשְׁלֹ֣שֶׁת בָּנָיו֩ וְנֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו גַּ֧ם כָּל־אֲנָשָׁ֛יו בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא יַחְדָּֽו׃
וַיִּרְא֣וּ אַנְשֵֽׁי־יִ֠שְׂרָאֵל אֲשֶׁר־בְּעֵ֨בֶר הָעֵ֜מֶק וַאֲשֶׁ֣ר ׀ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֗ן כִּֽי־נָ֙סוּ֙ אַנְשֵׁ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְכִי־מֵ֖תוּ שָׁא֣וּל וּבָנָ֑יו וַיַּעַזְב֤וּ אֶת־הֶֽעָרִים֙ וַיָּנֻ֔סוּ וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּֽשְׁב֖וּ בָּהֶֽן׃ (ס)
וַֽיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים לְפַשֵּׁ֖ט אֶת־הַחֲלָלִ֑ים וַֽיִּמְצְא֤וּ אֶת־שָׁאוּל֙ וְאֶת־שְׁלֹ֣שֶׁת בָּנָ֔יו נֹפְלִ֖ים בְּהַ֥ר הַגִּלְבֹּֽעַ׃
מות שאול וגופתו בבית שן
וַֽיִּכְרְתוּ֙ אֶת־רֹאשׁ֔וֹ וַיַּפְשִׁ֖יטוּ אֶת־כֵּלָ֑יו וַיְשַׁלְּח֨וּ בְאֶֽרֶץ־פְּלִשְׁתִּ֜ים סָבִ֗יב לְבַשֵּׂ֛ר בֵּ֥ית עֲצַבֵּיהֶ֖ם וְאֶת־הָעָֽם׃
וַיָּשִׂ֙מוּ֙ אֶת־כֵּלָ֔יו בֵּ֖ית עַשְׁתָּר֑וֹת וְאֶת־גְּוִיָּתוֹ֙ תָּקְע֔וּ בְּחוֹמַ֖ת בֵּ֥ית שָֽׁן׃
וַיִּשְׁמְע֣וּ אֵלָ֔יו יֹשְׁבֵ֖י יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֑ד אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשׂ֥וּ פְלִשְׁתִּ֖ים לְשָׁאֽוּל׃
וַיָּק֜וּמוּ כָּל־אִ֣ישׁ חַיִל֮ וַיֵּלְכ֣וּ כָל־הַלַּיְלָה֒ וַיִּקְח֞וּ אֶת־גְּוִיַּ֣ת שָׁא֗וּל וְאֵת֙ גְּוִיֹּ֣ת בָּנָ֔יו מֵחוֹמַ֖ת בֵּ֣ית שָׁ֑ן וַיָּבֹ֣אוּ יָבֵ֔שָׁה וַיִּשְׂרְפ֥וּ אֹתָ֖ם שָֽׁם׃
קבורת בני שאול
וַיִּקְחוּ֙ אֶת־עַצְמֹ֣תֵיהֶ֔ם וַיִּקְבְּר֥וּ תַֽחַת־הָאֶ֖שֶׁל בְּיָבֵ֑שָׁה וַיָּצֻ֖מוּ שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת הַמִּלְחָמָה בְּגִבְעַת הַתַּלְפִּים, אֶת מְותַת שָׁאוּל וּבְנָיו, וְאֶת הַקְּבוּרָה שֶׁל הַגִּבּוֹרִים.
מְלָאכַת הַמִּלְחָמָה וּמְותַת שָׁאוּל
הַפֶּתַח מְתָאֵר אֶת הַתְּבוּסָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּלְחָמָה נֶגֶד הַפְּלִשְׁתִּים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ. בַּמִּלְחָמָה הַזֹּאת נֶהְגּוּ רֶגַע קָשֶׁה בְּנֵי שָׁאוּל, וְשָׁאוּל עַצְמוֹ נֶעֱצַר בְּמַאֲמָצִים לְהִתְאַבֵּד עַל כְּדֵי לְהִמָּנַע מֵחֶרֶב הָעֲרָלִים.
מות שאול ובוא הפלשתים
הפרק מתאר את מותו של שאול המלך, בניו ועצמו בקרב מול הפלשתים. בעקבות מותם, אנשי ישראל בורחים מעỀריהם, והפלשתים תופסים את הערים ומחריבים את האזור. ביום למחרת הפלשתים מגיעים להר הגיבוא ומוצאים את גופות המלכים.
מות שאול וגופתו בבית שן
הפלשתים כרתו את ראשו של שאול, פתחו את שריונו ותלו את גופתו על חומה בבית שן, תוך שהם מפיצים את הבשורה בארץ שלהם. כששמעו על כך אנשי יבש גלעד, יצאו ללילה לאסוף את גופות שאול ובניו ולשרוף אותם במקום.
קבורת בני שאול
לאחר הקרב והמלחמה, בני ישראל לקחו את עצמותיהם של שאול ובניו וקברו אותם תחת עץ האשל בירבישה. לאחר מכן, הם צמו במשך שבעה ימים מלאים לזכרם.
הַמִּקְרֶה מְסִיים בְּקְבוּרַת בְּנֵי שָׁאוּל בְּיְבִנָא.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ההבדל בין מלחמת חובה למלחמת מצווה
״משנה: וְהָיָה כְּכַלּוֹת הַשּׁוֹטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם. בַּעֲקֵיבוֹ שֶׁלָּעָם מַעֲמִידִין זְקִיפִים לִפְנֵיהֶם וַאֲחֵרִים מֵאֲחוֹרֵיהֶם וְכַשִּׁילִים שֶׁלְּבַרְזֶל בִּידֵיהֶן וְכָל הַמְבַקֵּשׁ לַחֲזוֹר״
המשנה במסכת סוטה מתארת את תהליך הקרבנות וההתארגנות של צבא ישראל בשעת מלחמה. השרים עומדים בראש העם, חלקם מלפנים וחלקם מאחור, כשהם מחזיקים בכילי ברזל. לפי המשנה, כל מי שמנסה לברוח מהמערכה סופג פגיעה בברכיים, כדי להוכיח שהניצחון שניתן לישראל מול הפלשתים הוא נס אמיתי. גם הייתה פגיעה גדולה בדרגי הפיקוד. המשנה מציינת שחלק מהאנשים נסו מפני הפלשתים ורבים מנפלו בחלק הגיבוא. הפרשנות המובאת בטקסט, של רבי יהודה, מבחינה בין סוגי המלחמות. הוא מסביר שבעוד שבמלחמת חובה כולם יוצאים להילחם, במלחמת מצווה האנשים יוצאים אפילו מחדר החתונה שלהם. ההסבר מתמקד במניע הפנימי של האדם ובעוצמת המחויבות במצבים שונים.
תלמוד ירושלמי סוטה ח׳:י׳:א׳ ↗ההתחלה של המשבר
״שתחילת ניסה נפילה שנאמר (שמואל א ד, יז) נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם ולהלן הוא אומר (שמואל א לא, א) וינוסו״
בפרשת סוטה (מ״ד ב:א׳) מובאת התובנה שהניסיון מתחיל בנפילה. המקור מציין שגם בסיפור של שמואל א׳, המתח מתחיל בבריחה של ישראל מפני הפלשתים, כפי שכתוב בפרק ל״א. המדרש משתמש באירוע זה כדי להמחיש כיצד המהלומה הראשונה של האויב מובילה למפלה גדולה של העם. ההסבר כאן מתמקד בחיבור בין אירועי המלחמה לבין המושג של ניסיון. על פי המפרש, המילה "וינוסו" מראה שהתהליך של משבר התחיל בבריחה, וזהו השלב שבו התגלה הקושי של ישראל מול הפלשתים. זהו הסבר על תהליך הנפילה שמתרחש בשדה הקרב.
סוטה מ״ד ב:א׳ ↗בעקבות המפרשים
סוף המלחמה ומוות שאול
״ופלשתים נלחמים בישראל. כאדם האומר נחזור לענין ראשון:״
הפרק מסכם את המאבק בין ישראל לפלשתים. במלחמה זו נהרגו שאול ובניו, וכן המפקדים של שאול. רש"י מציין כי הפלשתים המשיכו להילחם בישראל, ומשתמש בכך כדי לחזור לנושא קודם בסיפור. הטקסט מתאר את התרחשות הקרב ואת מות המנהיגים. ההסבר של רש"י מתמקד בחיבור העניינים ובהמשכיות המאבק בין העמים, ללא הוספת פרשנות רגשית או הסברים על הסיבות המוסריות למלחמה.
רש״י על שמואל א׳ 31:1:1 ↗הקשר שבין שמע לבין קבלה
״וישמעו אליו. כמו עליו, על שאול:״
בפירושו על הפסוק הזה, מסביר רש"י כי הביטוי "וישמעו אליו" מרמז על המצב שהיה אצל שאול המלך. לפי רש"י, המילה "אליו" מתייחסת לכך שהם שמעו את דבריו של שאול וקיבלו אותם על עצמם. הפרשן מתמקד במשמעות המילה שמע כפעולה של קבלה. הוא מראה כיצד המבנה הלשוני של הפסוק משקף את ההתנהגות של האנשים כלפי המלך, גם אם התוצאה של המעשים הללו הייתה קשה.
רש״י על שמואל א׳ 31:11:1 ↗סוף ימיו של שאול
״אל שאול. כי בניו כבר הרגו, והיתה כל פני המלחמה אליו לבד:״
הפרק האחרון של שמואל א׳ מתאר את סיום חייו של שאול המלך ואת תבוסת ישראל בקרב מול הפלשתים. המלחמה הגיעה לשיא כשהמלך ואחיו נהרגו בשדה הקרב. הניצחון של האויב הביא לאובדן מנהיגות ישראל וסיום תקופה שלמה. המצודת דוד מסביר שבסיפור זה, המלחמה הפכה להיות ממוקדת בשאול בלבד. מכיוון שבניו כבר נהרגו בקרב, כל כוח הלחימה של האויב הופנה ישירות נגד המלך עצמו.
מצודת דוד על שמואל א׳ 31:3:1 ↗מַה שֶּׁנִּמְצָא בַּמִּלְחָמָה
״וישמעו אליו. כמו עליו, וחוזר ומפרש את אשר עשו פלשתים לשאול, לתקוע גויתו בחומה:״
הַפֶּסַח הַזֶּה מְתָאֵר אֶת הַסּוֹף הַקָּשׁוּה שֶׁל הַמִּלְחָמָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִתְּכַב הַקְּרָב עִם הַפְּלִשְׁתִּים. הַמִּלְחָמָה הִסְתָּיְמָה בְּמְצִיאוּת הַמּוֹת בְּגִיבּוֹת וְהַמָּסָע הַמְּתֻקָּשׁ שֶׁל שְׁאוּל וּבָנָיו. הַתַּקְצִיר מְבַשֵּׂר עַל הַמַּהְפֵּכָה הַמְּתַקֵּף שֶׁל הַפְּלִשְׁתִּים שֶׁמָּצְאוּ אֶת גּוֹבֹת הַמּוֹת. הַמִּצּוֹדֶת דָּוִד מְסַבֵּר עַל הַפֶּסַק הַקָּר שֶׁל הַפְּלִשְׁתִּים בַּמִּלְחָמָה. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַפְּלִשְׁתִּים שָׁמְעוּ אֶת הַמְּבָשֵׂר וְהַמְּשַׁמְּרִים עַל הַמּוֹת. הַפְּלִשְׁתִּים הִבְטִיחוּ לְהַקִּים חוֹמָה חֲזָקָה וּמְבֻצָּרָה כְּדֵי לְמַנְעוּת מִכָּל מִלְחָמָה עָשִׂיתָם.
מצודת דוד על שמואל א׳ 31:11:1 ↗