הפלישתים אספו את כל הצבא שלהם כדי לצאת למלחמה, וישראל חנו בעין יזרעאל.
וַיִּקְבְּצ֧וּ פְלִשְׁתִּ֛ים אֶת־כָּל־מַחֲנֵיהֶ֖ם אֲפֵ֑קָה וְיִשְׂרָאֵ֣ל חֹנִ֔ים בַּעַ֖יִן אֲשֶׁ֥ר בְּיִזְרְעֶֽאל׃שמואל א׳ · פרק כט׳
התנגדות שרי הפלישתים לדוד ושליחתו של אכיש
שרי הפלישתים מסרבים לקבל את דוד לצבאם, ואכיש שולח את דוד חזרה אל גת.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל א׳ כט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
התנגדות שרי הפלישתים לדוד
שרי הפלישתים עברו במאות ואלפים, ודוד ואנשיו היו מאחור יחד עם אכיש.
וְסַרְנֵ֤י פְלִשְׁתִּים֙ עֹֽבְרִ֔ים לְמֵא֖וֹת וְלַאֲלָפִ֑ים וְדָוִ֣ד וַאֲנָשָׁ֗יו עֹֽבְרִ֛ים בָּאַחֲרֹנָ֖ה עִם־אָכִֽישׁ׃שרי הפלישתים שאלו: "מה אלו העברים האלה?" אכיש ענה להם: "האם זה לא דוד, עבד שאול מלך ישראל, שהיה איתי הימים האחרונים או השנים האחרונות, ולא מצאתי בו שום רע מהיום שנפל ועד היום הזה?"
וַיֹּֽאמְרוּ֙ שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים מָ֖ה הָעִבְרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיֹּ֨אמֶר אָכִ֜ישׁ אֶל־שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים הֲלֽוֹא־זֶ֨ה דָוִ֜ד עֶ֣בֶד ׀ שָׁא֣וּל מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה אִתִּי֙ זֶ֤ה יָמִים֙ אוֹ־זֶ֣ה שָׁנִ֔ים וְלֹֽא־מָצָ֤אתִי בוֹ֙ מְא֔וּמָה מִיּ֥וֹם נָפְל֖וֹ עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (פ)שרי הפלישתים כעסו עליו ואמרו לו: "החזר את האיש הזה למקום שלו שנתת לו שם, כדי שלא ירד איתנו למלחמה ולא יהיה לנו מכשיר נגדו במלחמה. ואיך הוא יתקדם אצל אדוניו, אם לא אצל ראשי האנשים האלה?"
וַיִּקְצְפ֨וּ עָלָ֜יו שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים וַיֹּ֣אמְרוּ לוֹ֩ שָׂרֵ֨י פְלִשְׁתִּ֜ים הָשֵׁ֣ב אֶת־הָאִ֗ישׁ וְיָשֹׁב֙ אֶל־מְקוֹמוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר הִפְקַדְתּ֣וֹ שָׁ֔ם וְלֹֽא־יֵרֵ֤ד עִמָּ֙נוּ֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְלֹא־יִֽהְיֶה־לָּ֥נוּ לְשָׂטָ֖ן בַּמִּלְחָמָ֑ה וּבַמֶּ֗ה יִתְרַצֶּ֥ה זֶה֙ אֶל־אֲדֹנָ֔יו הֲל֕וֹא בְּרָאשֵׁ֖י הָאֲנָשִׁ֥ים הָהֵֽם׃ה–ח
אָכִישׁ מְשַׁלֵּחַ אֶת דָּוִד
הֲלוֹא זֶה דָוִד, שֶׁכָּךְ אָמְרוּ לוֹ בַּמַּחֲנוֹת: שָׁאוּל הִכָּה בָּאֲלָפִים, וּדָוִד בָּרִבָּבוֹת?
הֲלוֹא־זֶ֣ה דָוִ֔ד אֲשֶׁ֧ר יַעֲנוּ־ל֛וֹ בַּמְּחֹל֖וֹת לֵאמֹ֑ר הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ בַּֽאֲלָפָ֔יו וְדָוִ֖ד ברבבתו [בְּרִבְבֹתָֽיו׃] (ס)אָכִישׁ קָרָא לְדָוִד וְאָמַר לוֹ: חַי הַשֵּׁם, אַתָּה יָשָׁר וְטוֹב בְּעֵינַי. יְצִיאָתְךָ וּבֹאֲךָ אִתִּי בַּמַּחֲנֶה טוֹבִים, כִּי לֹא מָצָאתִי בְךָ רָעָה מִיּוֹם שֶׁבּוֹתֵאת אֵלַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וְגַם בְּעֵינֵי הַשְּׂרָנִים אַתָּה לֹא טוֹב.
וַיִּקְרָ֨א אָכִ֜ישׁ אֶל־דָּוִ֗ד וַיֹּ֣אמֶר אֵ֠לָיו חַי־יְהוָ֞ה כִּי־יָשָׁ֣ר אַתָּ֗ה וְט֣וֹב בְּ֠עֵינַי צֵאתְךָ֨ וּבֹאֲךָ֤ אִתִּי֙ בַּֽמַּחֲנֶ֔ה כִּ֠י לֹֽא־מָצָ֤אתִֽי בְךָ֙ רָעָ֔ה מִיּ֛וֹם בֹּאֲךָ֥ אֵלַ֖י עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וּבְעֵינֵ֥י הַסְּרָנִ֖ים לֹֽא־ט֥וֹב אָֽתָּה׃וְעַתָּה, שׁוּב וְלֵךְ בְּשָׁלוֹם, וְאַל תַּעֲשֶׂה רָע בְּעֵינֵי שְׂרֵי הַפְּלִשְׁטִים.
וְעַתָּ֥ה שׁ֖וּב וְלֵ֣ךְ בְּשָׁל֑וֹם וְלֹֽא־תַעֲשֶׂ֣ה רָ֔ע בְּעֵינֵ֖י סַרְנֵ֥י פְלִשְׁתִּֽים׃ (ס)דָוִד עָנָה לְאָכִישׁ: מָה עָשִׂיתִי וּמָה מָצָאתָ בְּעַבְדְּךָ מִיּוֹם שֶׁהָיִיתִי לְפָנֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, שֶׁלֹּא אָבוֹא וְאֶלָּחֵם בְּאוֹיְבֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ?
וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אָכִ֗ישׁ כִּ֣י מֶ֤ה עָשִׂ֙יתִי֙ וּמַה־מָּצָ֣אתָ בְעַבְדְּךָ֔ מִיּוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר הָיִ֣יתִי לְפָנֶ֔יךָ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֣י לֹ֤א אָבוֹא֙ וְנִלְחַ֔מְתִּי בְּאֹיְבֵ֖י אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ט–יא
עֲכִישׁ מְשַׁלֵּחַ אֶת דָּוִד
עֲכִישׁ עָנָה וְאָמַר לְדָוִד: "יָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה טוֹב בְּעֵינַי, כְּמַלְאָךְ הָאֱלֹהִים, אֲבָל שָׂרֵי הַפְּלִשְׁטִים אָמְרוּ שֶׁלֹּא תַעֲלֶה אִתָּנוּ לַמִּלְחָמָה".
וַיַּ֣עַן אָכִישׁ֮ וַיֹּ֣אמֶר אֶל־דָּוִד֒ יָדַ֕עְתִּי כִּ֣י ט֥וֹב אַתָּ֛ה בְּעֵינַ֖י כְּמַלְאַ֣ךְ אֱלֹהִ֑ים אַ֣ךְ שָׂרֵ֤י פְלִשְׁתִּים֙ אָֽמְר֔וּ לֹֽא־יַעֲלֶ֥ה עִמָּ֖נוּ בַּמִּלְחָמָֽה׃"וְעַתָּה, צֵא מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר עִם עַבְדֵי אֲדֹנֶיךָ שֶׁבָּאוּ אִתְּךָ. צְאוּ מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר, וְהָאֹור יַעֲזֹר לָכֶם, וְלִכְתוּ".
וְעַתָּה֙ הַשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וְעַבְדֵ֥י אֲדֹנֶ֖יךָ אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ אִתָּ֑ךְ וְהִשְׁכַּמְתֶּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וְא֥וֹר לָכֶ֖ם וָלֵֽכוּ׃דָּוִד וְהָאֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ צָאוּ מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר כְּדֵי לַחֲזֹר לְאֶרֶץ הַפְּלִשְׁטִים, וְהַפְּלִשְׁטִים עָלוּ לְיִזְרְעֶאל.
וַיַּשְׁכֵּ֨ם דָּוִ֜ד ה֤וּא וַֽאֲנָשָׁיו֙ לָלֶ֣כֶת בַּבֹּ֔קֶר לָשׁ֖וּב אֶל־אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֑ים וּפְלִשְׁתִּ֖ים עָל֥וּ יִזְרְעֶֽאל׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
התנגדות שרי הפלישתים לדוד
וַיִּקְבְּצ֧וּ פְלִשְׁתִּ֛ים אֶת־כָּל־מַחֲנֵיהֶ֖ם אֲפֵ֑קָה וְיִשְׂרָאֵ֣ל חֹנִ֔ים בַּעַ֖יִן אֲשֶׁ֥ר בְּיִזְרְעֶֽאל׃
וְסַרְנֵ֤י פְלִשְׁתִּים֙ עֹֽבְרִ֔ים לְמֵא֖וֹת וְלַאֲלָפִ֑ים וְדָוִ֣ד וַאֲנָשָׁ֗יו עֹֽבְרִ֛ים בָּאַחֲרֹנָ֖ה עִם־אָכִֽישׁ׃
וַיֹּֽאמְרוּ֙ שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים מָ֖ה הָעִבְרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיֹּ֨אמֶר אָכִ֜ישׁ אֶל־שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים הֲלֽוֹא־זֶ֨ה דָוִ֜ד עֶ֣בֶד ׀ שָׁא֣וּל מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה אִתִּי֙ זֶ֤ה יָמִים֙ אוֹ־זֶ֣ה שָׁנִ֔ים וְלֹֽא־מָצָ֤אתִי בוֹ֙ מְא֔וּמָה מִיּ֥וֹם נָפְל֖וֹ עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (פ)
וַיִּקְצְפ֨וּ עָלָ֜יו שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים וַיֹּ֣אמְרוּ לוֹ֩ שָׂרֵ֨י פְלִשְׁתִּ֜ים הָשֵׁ֣ב אֶת־הָאִ֗ישׁ וְיָשֹׁב֙ אֶל־מְקוֹמוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר הִפְקַדְתּ֣וֹ שָׁ֔ם וְלֹֽא־יֵרֵ֤ד עִמָּ֙נוּ֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְלֹא־יִֽהְיֶה־לָּ֥נוּ לְשָׂטָ֖ן בַּמִּלְחָמָ֑ה וּבַמֶּ֗ה יִתְרַצֶּ֥ה זֶה֙ אֶל־אֲדֹנָ֔יו הֲל֕וֹא בְּרָאשֵׁ֖י הָאֲנָשִׁ֥ים הָהֵֽם׃
ה–ח
אָכִישׁ מְשַׁלֵּחַ אֶת דָּוִד
הֲלוֹא־זֶ֣ה דָוִ֔ד אֲשֶׁ֧ר יַעֲנוּ־ל֛וֹ בַּמְּחֹל֖וֹת לֵאמֹ֑ר הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ בַּֽאֲלָפָ֔יו וְדָוִ֖ד ברבבתו [בְּרִבְבֹתָֽיו׃] (ס)
וַיִּקְרָ֨א אָכִ֜ישׁ אֶל־דָּוִ֗ד וַיֹּ֣אמֶר אֵ֠לָיו חַי־יְהוָ֞ה כִּי־יָשָׁ֣ר אַתָּ֗ה וְט֣וֹב בְּ֠עֵינַי צֵאתְךָ֨ וּבֹאֲךָ֤ אִתִּי֙ בַּֽמַּחֲנֶ֔ה כִּ֠י לֹֽא־מָצָ֤אתִֽי בְךָ֙ רָעָ֔ה מִיּ֛וֹם בֹּאֲךָ֥ אֵלַ֖י עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וּבְעֵינֵ֥י הַסְּרָנִ֖ים לֹֽא־ט֥וֹב אָֽתָּה׃
וְעַתָּ֥ה שׁ֖וּב וְלֵ֣ךְ בְּשָׁל֑וֹם וְלֹֽא־תַעֲשֶׂ֣ה רָ֔ע בְּעֵינֵ֖י סַרְנֵ֥י פְלִשְׁתִּֽים׃ (ס)
וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אָכִ֗ישׁ כִּ֣י מֶ֤ה עָשִׂ֙יתִי֙ וּמַה־מָּצָ֣אתָ בְעַבְדְּךָ֔ מִיּוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר הָיִ֣יתִי לְפָנֶ֔יךָ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֣י לֹ֤א אָבוֹא֙ וְנִלְחַ֔מְתִּי בְּאֹיְבֵ֖י אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
ט–יא
עֲכִישׁ מְשַׁלֵּחַ אֶת דָּוִד
וַיַּ֣עַן אָכִישׁ֮ וַיֹּ֣אמֶר אֶל־דָּוִד֒ יָדַ֕עְתִּי כִּ֣י ט֥וֹב אַתָּ֛ה בְּעֵינַ֖י כְּמַלְאַ֣ךְ אֱלֹהִ֑ים אַ֣ךְ שָׂרֵ֤י פְלִשְׁתִּים֙ אָֽמְר֔וּ לֹֽא־יַעֲלֶ֥ה עִמָּ֖נוּ בַּמִּלְחָמָֽה׃
וְעַתָּה֙ הַשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וְעַבְדֵ֥י אֲדֹנֶ֖יךָ אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ אִתָּ֑ךְ וְהִשְׁכַּמְתֶּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וְא֥וֹר לָכֶ֖ם וָלֵֽכוּ׃
וַיַּשְׁכֵּ֨ם דָּוִ֜ד ה֤וּא וַֽאֲנָשָׁיו֙ לָלֶ֣כֶת בַּבֹּ֔קֶר לָשׁ֖וּב אֶל־אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֑ים וּפְלִשְׁתִּ֖ים עָל֥וּ יִזְרְעֶֽאל׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הקטע מתאר את המפגש בין דוד לשרי הפלישתים ואת ההחלטה להרחיקו מהמלחמה.
פסוקים א–ד
התנגדות שרי הפלישתים לדוד
הפלישתים אוספים את כוחותיהם למלחמה מול ישראל. בעוד אכיש מגן על דוד וטוען כי לא מצא בו עוולה מאז נפילת שאול, שרי הפלישתים מתנגדים לנוכחותו. הם דורשים להרחיק את דוד כדי שלא יהיה להם מכשיר במלחמה ויחזרו למקומם המקורי.
פסוקים ה–ח
אָכִישׁ מְשַׁלֵּחַ אֶת דָּוִד
שְׂרֵי הַפְּלִשְׁטִים מְטָרְדִים אֶת דָּוִד בְּעִקְבוֹת הַבְּשֹׁרָה שֶׁשָּׁאוּל הִכָּה בָּאֲלָפִים וְדָוִד בָּרִבָּבוֹת. אָכִישׁ מִתְבִּטֵּא בְּדָוִד כְּטוֹב בְּעֵינָיו, אַךְ מְמַנֵּעַ אוֹתוֹ מֵהַמַּחֲנֶה כְּדֵי לְמַנְעוּת הַשְּׂרָנִים. דָוִד מִתְבּוֹטֵּא בְּנֶאֱמָנוּתוֹ וְאוֹמֵר שֶׁלֹּא יִמְנַע מִלְּהִלָּחֵם בְּאוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ.
פסוקים ט–יא
עֲכִישׁ מְשַׁלֵּחַ אֶת דָּוִד
עֲכִישׁ מִתְבִּטֵּעַ בְּדָוִד כְּמַלְאָךְ הָאֱלֹהִים, אַךְ בִּגְלַל הִתְרַעוּת שָׂרֵי הַפְּלִשְׁטִים, הוּא מַטְרִיד אוֹתוֹ לַחֲזֹר לְאַרְצָם. דָּוִד וַאֲנָשָׁיו יוֹצְאִים בַּבֹּקֶר מִזְרְעֶאל בְּדֶרֶךְ אֶל אֶרֶץ הַפְּלִשְׁטִים.
דוד חוזר אל גת בעקבות פקודת אכיש.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
בעקבות המפרשים
הספק של אבגיל בשליחת דויד
״מיום נפלו. מיום חנייתו עלי:״
בקטע זה אנו רואים את אבגיל, אשת דוד, מנסה למנוע את הגעת דוד ושלושת עשר אלמניו למחנה הפלשתים. היא פועלת מול אכיש, מלך הגת, כדי לשלוח את דוד בחזרה למקום ממנו בא. רש"י מפרש כי הרגע שבו אבגיל החליטה לפעול היה בדיוק מהרגע שבו דוד נח בלילה בתוך המחנה. הפרשן מתמקד בנקודת הזמן שבה החלה פעולתה של אבגיל.
רש״י על שמואל א׳ 29:3:1 ↗דָּוִד בְּעָרֵי הַשָּׂדֶה
״או זה שנים. שישב בערי השדה:״
הַפֶּסַק מְתַקֵּן אֶת הַמְּקוֹם בָּאֲשֶׁר יָשַׁב דָּוִד בִּזְמַן הַמַּאֲבָק. הַמְּצוּדַת דָּוִד מַסְבִּיר שֶׁדָּוִד יָשַׁב בְּעָרִים הַשּׁוֹכְנוֹת בְּמִדְבַּר הַשָּׂדֶה, וְלֹא בְּעָרִים הַמְּשֻׁבָּעוֹת אוֹ הַמְּחֻבָּרוֹת לַמִּצְרַיִם. הַסּוֹבֵר שֶׁדָּוִד יָשַׁב בְּעָרֵי הַשָּׂדֶה מְבִיא אֶת הַדָּרָשׁ הַזֶּה כַּהֶסְכֵּם אֶחָד מִתּוֹךְ הַמְּפרָשִׁים. הַמְּצוּדַת דָּוִד מַתְחִיל אֶת הַהֶסְבֵּר בְּמִלִּים "אוֹ זֶה שַׁיִךְ לְשְׁנֵי הַדְּבָרִים".
מצודת דוד על שמואל א׳ 29:3:3 ↗השאלה של אחישלוך
״כי מה. מדוע אשוב, כי מה עשיתי דבר רע:״
בפרק זה אנו קוראים על המצב המורכב של דוד בקרב הפלשתים. אחישלוך, אחד מגידוני אדולף, מבקש מדוד לחזור למקום מושבו. הוא שואל מדוע דוד צריך לחזור, שכן דוד לא עשה שום דבר רע כלפי הפלשתים. מצודת דוד מסביר את דברי אחישלוך כך: מדוע אשוב? מה עשיתי רע כדי שהסר פלשתי יגרש אותי מארצו? לפי פירוש זה, אחישלוך אינו מבין מדוע דוד נדרש לעזוב את קרב הפלשתים למרות שלא פעל נגדם.
מצודת דוד על שמואל א׳ 29:8:1 ↗דוד בין שני עולות
״יש לשאול איך הסכים דוד ללכת עם אכיש להלחם עם ישראל אלא שהתר זה הספק איננו ממה שיקשה וזה כי דוד הוכרח למלאת מצות אכיש״
בפרק זה אנו רואים את המצב המורכב של דוד בקרב הפלשתים. אכיש, מלך הגת, מגלות לדוד שהוא מתכוון לתקוף את בני ישראל. המפרש רלב״ג מסביר כי דוד הרגיש מחויב לציית למלך אכיש כיוון שהיה תחת השליטה שלו. עם זאת, הרלב״ֹג טוען כי דוד ניצל את ההזדמנות הזו כדי לסכל את תוכנית הפלשתים נגד עמו, מתוך כוונה לא להזיק לישראל. ההסבר של הרלב״ג מתמקד במניע של דוד ומתמודד עם השאלה כיצד הוא יכול היה להסכים לצאת למלחמה נגד בני עמו. הוא מציע שדוד פעל מתוך תבונה כדי להרוס את אמון הפלשתים בו, ובכך למנוע מהם הצלחה מול ישראל.
רלב״ג על שמואל א׳ 29:2:1 ↗החזרה של דוד מפלשתים
״ועבדי אדניך אשר באו אתך. הם אנשי דוד כי לא רצ' שישובו כי אם העבדים:״
הפרק מתאר את המפגש בין דוד לבין מנהיגי פלשתים, אשר מסרבים לאפשר לו להצטרף לצבא שלהם בקרב נגד ישראל. המנהיגים מבטאים חשש שדוד עלול להפוך לאויב של פלשתים במהלך המלחמה. בסופו של דבר, דוד נאלץ לחזור לארץ שלו, כשהוא מלווה בלוויי ובעבדיו של דוד, אשר לא רצו לעזוב אותו. הרלבג מסביר בפירושו על פסוק עשירי, כי הכוונה ב"עבדי אדניך" היא לאנשיו של דוד. לפי דבריו, אלו היו אנשים שהגיעו עם דוד ולא רצו לשוב לארץ שלהם, אלא להישאר בשירותו של דַּוִד. הפירוש מתמקד בזיהוי הקבוצה המלווה את דוד בנסיגה מחני פלשתים.
רלב״ג על שמואל א׳ 29:10:1 ↗