הַזִּפִּים בָּאוּ אֶל שָׁאוּל בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה וְאָמְרוּ לוֹ: "הַאִם דָּוִד לֹא מִתְחַבֵּא בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה מוּל הַיְשִׁימוֹן?"
וַיָּבֹ֤אוּ הַזִּפִים֙ אֶל־שָׁא֔וּל הַגִּבְעָ֖תָה לֵאמֹ֑ר הֲל֨וֹא דָוִ֤ד מִסְתַּתֵּר֙ בְּגִבְעַ֣ת הַחֲכִילָ֔ה עַ֖ל פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן׃שמואל א׳ · פרק כו׳
המרדף אחר דוד במדבר ציף
דוד חודר למחנה שאול, מגן עליו ומתווכח עם אבנר ושאול
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל א׳ כו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הַמֶּרְדָּף אַחֲרֵי דָּוִד בְּמִדְבַּר זִיף
שָׁאוּל קָם וְיָרַד אֶל מִדְבַּר זִיף, וְעִמּוֹ שְׁלֹשָׁתָה אֲלָפִים אֲנָשִׁים מִכָּל יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי לְחַפֵּשׂ אֶת דָּוִד בְּמִדְבַּר זִיף.
וַיָּ֣קָם שָׁא֗וּל וַיֵּ֙רֶד֙ אֶל־מִדְבַּר־זִ֔יף וְאִתּ֛וֹ שְׁלֹֽשֶׁת־אֲלָפִ֥ים אִ֖ישׁ בְּחוּרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְבַקֵּ֥שׁ אֶת־דָּוִ֖ד בְּמִדְבַּר־זִֽיף׃שָׁאוּל הִתְמַהֲנוּ בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה שֶׁל מוּל הַיְשִׁימוֹן, בַּדֶּרֶךְ, וְדָוִד יָשַׁב בַּמִּדְבָּר וְרָאָה שֶׁשָּׁאוּל בָּא אַחֲרָיו בַּמִּדְבָּר.
וַיִּ֨חַן שָׁא֜וּל בְּגִבְעַ֣ת הַחֲכִילָ֗ה אֲשֶׁ֛ר עַל־פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹ֖ן עַל־הַדָּ֑רֶךְ וְדָוִד֙ יֹשֵׁ֣ב בַּמִּדְבָּ֔ר וַיַּ֕רְא כִּ֣י בָ֥א שָׁא֛וּל אַחֲרָ֖יו הַמִּדְבָּֽרָה׃דָּוִד שָׁלַח מְרַגְּלִים וְיָדַע שֶׁשָּׁאוּל בָּא לְמַטָּרָה.
וַיִּשְׁלַ֥ח דָּוִ֖ד מְרַגְּלִ֑ים וַיֵּ֕דַע כִּֽי־בָ֥א שָׁא֖וּל אֶל־נָכֽוֹן׃דוד ואבישי חודרים למחנה שאול
דוד קם והלך למקום שבו ניה עם שאול חנה. דוד ראה את המקום שבו שוכבו שם שאול ואבנר בן נר, שר הצבא, ושאול ישן בתוך המעגל, כשהעם חנה סביבו.
וַיָּ֣קָם דָּוִ֗ד וַיָּבֹא֮ אֶֽל־הַמָּקוֹם֮ אֲשֶׁ֣ר חָנָה־שָׁ֣ם שָׁאוּל֒ וַיַּ֣רְא דָּוִ֗ד אֶת־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר שָֽׁכַב־שָׁ֣ם שָׁא֔וּל וְאַבְנֵ֥ר בֶּן־נֵ֖ר שַׂר־צְבָא֑וֹ וְשָׁאוּל֙ שֹׁכֵ֣ב בַּמַּעְגָּ֔ל וְהָעָ֖ם חֹנִ֥ים סביבתו [סְבִיבֹתָֽיו׃]דוד ענה ואמר לאחימלך החתי ולאבישי בן צרויה, אחיו של יואב: "מי ירד איתי אל מחנה שאול?" אבישי ענה לו: "אני ארד איתך".
וַיַּ֨עַן דָּוִ֜ד וַיֹּ֣אמֶר ׀ אֶל־אֲחִימֶ֣לֶךְ הַחִתִּ֗י וְאֶל־אֲבִישַׁ֨י בֶּן־צְרוּיָ֜ה אֲחִ֤י יוֹאָב֙ לֵאמֹ֔ר מִֽי־יֵרֵ֥ד אִתִּ֛י אֶל־שָׁא֖וּל אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֲבִישַׁ֔י אֲנִ֖י אֵרֵ֥ד עִמָּֽךְ׃דוד ואבישי הגיעו אל העם בלילה, והנה שאול ישן בתוך המעגל, והחנית שלו נעוצה בתוך האדמה ליד ראש המיטה, ואבנר והעם ישנים סביבו.
וַיָּבֹא֩ דָוִ֨ד וַאֲבִישַׁ֥י ׀ אֶל־הָעָם֮ לַיְלָה֒ וְהִנֵּ֣ה שָׁא֗וּל שֹׁכֵ֤ב יָשֵׁן֙ בַּמַּעְגָּ֔ל וַחֲנִית֥וֹ מְעוּכָֽה־בָאָ֖רֶץ מראשתו [מְרַאֲשֹׁתָ֑יו] וְאַבְנֵ֣ר וְהָעָ֔ם שֹׁכְבִ֖ים סביבתו [סְבִיבֹתָֽיו׃] (ס)אבישי אמר לדוד: "היום אלוהים מסר את אויביך לידך. בוא, ואכה אותו עכשיו בחנית פעם אחת, ולא אחזור עליו שוב".
וַיֹּ֤אמֶר אֲבִישַׁי֙ אֶל־דָּוִ֔ד סִגַּ֨ר אֱלֹהִ֥ים הַיּ֛וֹם אֶת־אוֹיִבְךָ֖ בְּיָדֶ֑ךָ וְעַתָּה֩ אַכֶּ֨נּוּ נָ֜א בַּחֲנִ֤ית וּבָאָ֙רֶץ֙ פַּ֣עַם אַחַ֔ת וְלֹ֥א אֶשְׁנֶ֖ה לֽוֹ׃דוד מגן על שאול
דוד אמר לאבישי, אל תהרו אותו, כי מי שמוטח ידו במי ששמן ה'?
וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֶל־אֲבִישַׁ֖י אַל־תַּשְׁחִיתֵ֑הוּ כִּ֠י מִ֣י שָׁלַ֥ח יָד֛וֹ בִּמְשִׁ֥יחַ יְהוָ֖ה וְנִקָּֽה׃ (פ)ודוד אמר, חי ה', אלא שה' יכה אותו, או יבוא יום למותו, או ייפול במלחמה וייכחד.
וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ חַי־יְהוָ֔ה כִּ֥י אִם־יְהוָ֖ה יִגָּפֶ֑נּוּ אֽוֹ־יוֹמ֤וֹ יָבוֹא֙ וָמֵ֔ת א֧וֹ בַמִּלְחָמָ֛ה יֵרֵ֖ד וְנִסְפָּֽה׃חלילה לי מה', להושיט את ידי במי ששמן ה'. עכשיו קח בבקשה את החנית שהייתה בראשו ואת קערת המים ובוא איתי.
חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵֽיהוָ֔ה מִשְּׁלֹ֥חַ יָדִ֖י בִּמְשִׁ֣יחַ יְהוָ֑ה וְ֠עַתָּה קַח־נָ֨א אֶֽת־הַחֲנִ֜ית אֲשֶׁ֧ר מראשתו [מְרַאֲשֹׁתָ֛יו] וְאֶת־צַפַּ֥חַת הַמַּ֖יִם וְנֵ֥לֲכָה לָּֽנוּ׃דוד לקח את החנית ואת קערת המים מראשו של שאול, והלכו אחריהם. אף אחד לא ראה, אף אחד לא ידע ואף אחד לא התעורר, כי כולם ישנו, כי נפלה עליהם תרדמת ה'.
וַיִּקַּח֩ דָּוִ֨ד אֶֽת־הַחֲנִ֜ית וְאֶת־צַפַּ֤חַת הַמַּ֙יִם֙ מֵרַאֲשֹׁתֵ֣י שָׁא֔וּל וַיֵּלְכ֖וּ לָהֶ֑ם וְאֵ֣ין רֹאֶה֩ וְאֵ֨ין יוֹדֵ֜עַ וְאֵ֣ין מֵקִ֗יץ כִּ֤י כֻלָּם֙ יְשֵׁנִ֔ים כִּ֚י תַּרְדֵּמַ֣ת יְהוָ֔ה נָפְלָ֖ה עֲלֵיהֶֽם׃דוד מטיח ביקורת על אבנר
דוד עבר לצד השני ועמד על ראש ההר מרחוק. המרחק ביניהם היה גדול.
וַיַּעֲבֹ֤ר דָּוִד֙ הָעֵ֔בֶר וַיַּעֲמֹ֥ד עַל־רֹאשׁ־הָהָ֖ר מֵֽרָחֹ֑ק רַ֥ב הַמָּק֖וֹם בֵּינֵיהֶֽם׃דוד קרא לעם וגם לאבנר בן נר ואמר: אבנר, אתה לא תענה? אבנר ענה ואמר: מי אתה שקורא למלך?
וַיִּקְרָ֨א דָוִ֜ד אֶל־הָעָ֗ם וְאֶל־אַבְנֵ֤ר בֶּן־נֵר֙ לֵאמֹ֔ר הֲל֥וֹא תַעֲנֶ֖ה אַבְנֵ֑ר וַיַּ֤עַן אַבְנֵר֙ וַיֹּ֔אמֶר מִ֥י אַתָּ֖ה קָרָ֥אתָ אֶל־הַמֶּֽלֶךְ׃ (פ)דוד אמר לאבנר: אתה הרי איש, ומי כמוך בישראל? למה לא שמרת על אדונך המלך, כי מישהו מהעם בא להשמיד את אדונך המלך?
וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד אֶל־אַבְנֵ֜ר הֲלוֹא־אִ֣ישׁ אַתָּ֗ה וּמִ֤י כָמ֙וֹךָ֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְלָ֙מָּה֙ לֹ֣א שָׁמַ֔רְתָּ אֶל־אֲדֹנֶ֖יךָ הַמֶּ֑לֶךְ כִּי־בָא֙ אַחַ֣ד הָעָ֔ם לְהַשְׁחִ֖ית אֶת־הַמֶּ֥לֶךְ אֲדֹנֶֽיךָ׃דוד אמר: המעשה שעשית אינו טוב, חי יהוה, כי אתם בני תמותת כי לא שמרתם על אדונכם, על נשיא יהוה. ועכשיו תראה איפה החנית של המלך ואיפה קערת המים שהייתה ליד ראשו.
לֹא־ט֞וֹב הַדָּבָ֣ר הַזֶּה֮ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂיתָ֒ חַי־יְהוָ֗ה כִּ֤י בְנֵי־מָ֙וֶת֙ אַתֶּ֔ם אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־שְׁמַרְתֶּ֛ם עַל־אֲדֹנֵיכֶ֖ם עַל־מְשִׁ֣יחַ יְהוָ֑ה וְעַתָּ֣ה ׀ רְאֵ֗ה אֵֽי־חֲנִ֥ית הַמֶּ֛לֶךְ וְאֶת־צַפַּ֥חַת הַמַּ֖יִם אֲשֶׁ֥ר מראשתו [מְרַאֲשֹׁתָֽיו׃]דוד פונה לשאול בער ההר
שאול זיהה את קולו של דוד ושאל: "זה קולך, בני דוד?" דוד ענה: "זה קולי, אדוני המלך."
וַיַּכֵּ֤ר שָׁאוּל֙ אֶת־ק֣וֹל דָּוִ֔ד וַיֹּ֕אמֶר הֲקוֹלְךָ֥ זֶ֖ה בְּנִ֣י דָוִ֑ד וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד קוֹלִ֖י אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃דוד שאל: "למה אדוני המלך רודף אחרי עבדך? מה עשית ומה רע בידי?"
וַיֹּ֕אמֶר לָ֥מָּה זֶּ֛ה אֲדֹנִ֥י רֹדֵ֖ף אַחֲרֵ֣י עַבְדּ֑וֹ כִּ֚י מֶ֣ה עָשִׂ֔יתִי וּמַה־בְּיָדִ֖י רָעָֽה׃דוד המשיך: "עכשיו, שמע נא אדוני המלך את דברי עבדך. אם ה' גרם לך לרדוף אחרי, אז יהי רצון שתקריב לי מתנה. ואם בני האדם גרמו לך, הם קללו לפני ה', כי היום הרחקת אותי מנחלת ה' כשאמרת לי: לך אשר עובד אלוהים אחרים."
וְעַתָּ֗ה יִֽשְׁמַֽע־נָא֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֖ת דִּבְרֵ֣י עַבְדּ֑וֹ אִם־יְהוָ֞ה הֱסִֽיתְךָ֥ בִי֙ יָרַ֣ח מִנְחָ֔ה וְאִ֣ם ׀ בְּנֵ֣י הָאָדָ֗ם אֲרוּרִ֥ים הֵם֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה כִּֽי־גֵרְשׁ֣וּנִי הַיּ֗וֹם מֵהִסְתַּפֵּ֜חַ בְּנַחֲלַ֤ת יְהוָה֙ לֵאמֹ֔ר לֵ֥ךְ עֲבֹ֖ד אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃דוד סיכם: "עכשיו, אל יפול דמי על הארץ לפני ה', כי מלך ישראל יצא רק כדי לרדוף אחרי אדם אחד, כמו שצייד רודף אחרי אדם בהרים."
וְעַתָּ֗ה אַל־יִפֹּ֤ל דָּֽמִי֙ אַ֔רְצָה מִנֶּ֖גֶד פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה כִּֽי־יָצָ֞א מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל לְבַקֵּשׁ֙ אֶת־פַּרְעֹ֣שׁ אֶחָ֔ד כַּאֲשֶׁ֛ר יִרְדֹּ֥ף הַקֹּרֵ֖א בֶּהָרִֽים׃הווידוי של שאול ודברי דוד
שאול אמר: חטאתי שוב, בני דוד, כי לא רעתי לך עוד, למרות שהתקדשתי בעיניך היום הזה. הנה טעיתי וחרבתי מאוד.
וַיֹּאמֶר֩ שָׁא֨וּל חָטָ֜אתִי שׁ֣וּב בְּנִֽי־דָוִ֗ד כִּ֠י לֹֽא־אָרַ֤ע לְךָ֙ ע֔וֹד תַּ֠חַת אֲשֶׁ֨ר יָקְרָ֥ה נַפְשִׁ֛י בְּעֵינֶ֖יךָ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה הִנֵּ֥ה הִסְכַּ֛לְתִּי וָאֶשְׁגֶּ֖ה הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃דוד ענה ואמר: הנה חנית המלך כאן, ואחד הנערים יכול לקחת אותה.
וַיַּ֤עַן דָּוִד֙ וַיֹּ֔אמֶר הִנֵּ֖ה החנית [חֲנִ֣ית] הַמֶּ֑לֶךְ וְיַעֲבֹ֛ר אֶחָ֥ד מֵֽהַנְּעָרִ֖ים וְיִקָּחֶֽהָ׃השם יחזיר לאדם את צדקתו ואת נאמנותו, אשר נתן אותך היום ביד ה'. ולא רציתי להרים את ידי אל המשיח של ה'.
וַֽיהוָה֙ יָשִׁ֣יב לָאִ֔ישׁ אֶת־צִדְקָת֖וֹ וְאֶת־אֱמֻנָת֑וֹ אֲשֶׁר֩ נְתָנְךָ֨ יְהוָ֤ה ׀ הַיּוֹם֙ בְּיָ֔ד וְלֹ֣א אָבִ֔יתִי לִשְׁלֹ֥חַ יָדִ֖י בִּמְשִׁ֥יחַ יְהוָֽה׃הנה, כפי שגדלת היום בעיניי, כך תגדל נפשי בעיני ה', והוא יציל אותי מכל צרה.
וְהִנֵּ֗ה כַּאֲשֶׁ֨ר גָּדְלָ֧ה נַפְשְׁךָ֛ הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה בְּעֵינָ֑י כֵּ֣ן תִּגְדַּ֤ל נַפְשִׁי֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה וְיַצִּלֵ֖נִי מִכָּל־צָרָֽה׃ (פ)שיחת הפרידה של שאול מדוד
שאול אמר לדוד: "מבורך אתה, בני דוד. אתה בטח תעשה את מה שהבטחת, ואתה גם מסוגל לעשות זאת". ואז דוד הלך לדרכו, ושאול חזר למקומו.
וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל־דָּוִ֗ד בָּר֤וּךְ אַתָּה֙ בְּנִ֣י דָוִ֔ד גַּ֚ם עָשֹׂ֣ה תַעֲשֶׂ֔ה וְגַ֖ם יָכֹ֣ל תּוּכָ֑ל וַיֵּ֤לֶךְ דָּוִד֙ לְדַרְכּ֔וֹ וְשָׁא֖וּל שָׁ֥ב לִמְקוֹמֽוֹ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הַמֶּרְדָּף אַחֲרֵי דָּוִד בְּמִדְבַּר זִיף
וַיָּבֹ֤אוּ הַזִּפִים֙ אֶל־שָׁא֔וּל הַגִּבְעָ֖תָה לֵאמֹ֑ר הֲל֨וֹא דָוִ֤ד מִסְתַּתֵּר֙ בְּגִבְעַ֣ת הַחֲכִילָ֔ה עַ֖ל פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן׃
וַיָּ֣קָם שָׁא֗וּל וַיֵּ֙רֶד֙ אֶל־מִדְבַּר־זִ֔יף וְאִתּ֛וֹ שְׁלֹֽשֶׁת־אֲלָפִ֥ים אִ֖ישׁ בְּחוּרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְבַקֵּ֥שׁ אֶת־דָּוִ֖ד בְּמִדְבַּר־זִֽיף׃
וַיִּ֨חַן שָׁא֜וּל בְּגִבְעַ֣ת הַחֲכִילָ֗ה אֲשֶׁ֛ר עַל־פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹ֖ן עַל־הַדָּ֑רֶךְ וְדָוִד֙ יֹשֵׁ֣ב בַּמִּדְבָּ֔ר וַיַּ֕רְא כִּ֣י בָ֥א שָׁא֛וּל אַחֲרָ֖יו הַמִּדְבָּֽרָה׃
וַיִּשְׁלַ֥ח דָּוִ֖ד מְרַגְּלִ֑ים וַיֵּ֕דַע כִּֽי־בָ֥א שָׁא֖וּל אֶל־נָכֽוֹן׃
דוד ואבישי חודרים למחנה שאול
וַיָּ֣קָם דָּוִ֗ד וַיָּבֹא֮ אֶֽל־הַמָּקוֹם֮ אֲשֶׁ֣ר חָנָה־שָׁ֣ם שָׁאוּל֒ וַיַּ֣רְא דָּוִ֗ד אֶת־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר שָֽׁכַב־שָׁ֣ם שָׁא֔וּל וְאַבְנֵ֥ר בֶּן־נֵ֖ר שַׂר־צְבָא֑וֹ וְשָׁאוּל֙ שֹׁכֵ֣ב בַּמַּעְגָּ֔ל וְהָעָ֖ם חֹנִ֥ים סביבתו [סְבִיבֹתָֽיו׃]
וַיַּ֨עַן דָּוִ֜ד וַיֹּ֣אמֶר ׀ אֶל־אֲחִימֶ֣לֶךְ הַחִתִּ֗י וְאֶל־אֲבִישַׁ֨י בֶּן־צְרוּיָ֜ה אֲחִ֤י יוֹאָב֙ לֵאמֹ֔ר מִֽי־יֵרֵ֥ד אִתִּ֛י אֶל־שָׁא֖וּל אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֲבִישַׁ֔י אֲנִ֖י אֵרֵ֥ד עִמָּֽךְ׃
וַיָּבֹא֩ דָוִ֨ד וַאֲבִישַׁ֥י ׀ אֶל־הָעָם֮ לַיְלָה֒ וְהִנֵּ֣ה שָׁא֗וּל שֹׁכֵ֤ב יָשֵׁן֙ בַּמַּעְגָּ֔ל וַחֲנִית֥וֹ מְעוּכָֽה־בָאָ֖רֶץ מראשתו [מְרַאֲשֹׁתָ֑יו] וְאַבְנֵ֣ר וְהָעָ֔ם שֹׁכְבִ֖ים סביבתו [סְבִיבֹתָֽיו׃] (ס)
וַיֹּ֤אמֶר אֲבִישַׁי֙ אֶל־דָּוִ֔ד סִגַּ֨ר אֱלֹהִ֥ים הַיּ֛וֹם אֶת־אוֹיִבְךָ֖ בְּיָדֶ֑ךָ וְעַתָּה֩ אַכֶּ֨נּוּ נָ֜א בַּחֲנִ֤ית וּבָאָ֙רֶץ֙ פַּ֣עַם אַחַ֔ת וְלֹ֥א אֶשְׁנֶ֖ה לֽוֹ׃
דוד מגן על שאול
וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֶל־אֲבִישַׁ֖י אַל־תַּשְׁחִיתֵ֑הוּ כִּ֠י מִ֣י שָׁלַ֥ח יָד֛וֹ בִּמְשִׁ֥יחַ יְהוָ֖ה וְנִקָּֽה׃ (פ)
וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ חַי־יְהוָ֔ה כִּ֥י אִם־יְהוָ֖ה יִגָּפֶ֑נּוּ אֽוֹ־יוֹמ֤וֹ יָבוֹא֙ וָמֵ֔ת א֧וֹ בַמִּלְחָמָ֛ה יֵרֵ֖ד וְנִסְפָּֽה׃
חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵֽיהוָ֔ה מִשְּׁלֹ֥חַ יָדִ֖י בִּמְשִׁ֣יחַ יְהוָ֑ה וְ֠עַתָּה קַח־נָ֨א אֶֽת־הַחֲנִ֜ית אֲשֶׁ֧ר מראשתו [מְרַאֲשֹׁתָ֛יו] וְאֶת־צַפַּ֥חַת הַמַּ֖יִם וְנֵ֥לֲכָה לָּֽנוּ׃
וַיִּקַּח֩ דָּוִ֨ד אֶֽת־הַחֲנִ֜ית וְאֶת־צַפַּ֤חַת הַמַּ֙יִם֙ מֵרַאֲשֹׁתֵ֣י שָׁא֔וּל וַיֵּלְכ֖וּ לָהֶ֑ם וְאֵ֣ין רֹאֶה֩ וְאֵ֨ין יוֹדֵ֜עַ וְאֵ֣ין מֵקִ֗יץ כִּ֤י כֻלָּם֙ יְשֵׁנִ֔ים כִּ֚י תַּרְדֵּמַ֣ת יְהוָ֔ה נָפְלָ֖ה עֲלֵיהֶֽם׃
דוד מטיח ביקורת על אבנר
וַיַּעֲבֹ֤ר דָּוִד֙ הָעֵ֔בֶר וַיַּעֲמֹ֥ד עַל־רֹאשׁ־הָהָ֖ר מֵֽרָחֹ֑ק רַ֥ב הַמָּק֖וֹם בֵּינֵיהֶֽם׃
וַיִּקְרָ֨א דָוִ֜ד אֶל־הָעָ֗ם וְאֶל־אַבְנֵ֤ר בֶּן־נֵר֙ לֵאמֹ֔ר הֲל֥וֹא תַעֲנֶ֖ה אַבְנֵ֑ר וַיַּ֤עַן אַבְנֵר֙ וַיֹּ֔אמֶר מִ֥י אַתָּ֖ה קָרָ֥אתָ אֶל־הַמֶּֽלֶךְ׃ (פ)
וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד אֶל־אַבְנֵ֜ר הֲלוֹא־אִ֣ישׁ אַתָּ֗ה וּמִ֤י כָמ֙וֹךָ֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְלָ֙מָּה֙ לֹ֣א שָׁמַ֔רְתָּ אֶל־אֲדֹנֶ֖יךָ הַמֶּ֑לֶךְ כִּי־בָא֙ אַחַ֣ד הָעָ֔ם לְהַשְׁחִ֖ית אֶת־הַמֶּ֥לֶךְ אֲדֹנֶֽיךָ׃
לֹא־ט֞וֹב הַדָּבָ֣ר הַזֶּה֮ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂיתָ֒ חַי־יְהוָ֗ה כִּ֤י בְנֵי־מָ֙וֶת֙ אַתֶּ֔ם אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־שְׁמַרְתֶּ֛ם עַל־אֲדֹנֵיכֶ֖ם עַל־מְשִׁ֣יחַ יְהוָ֑ה וְעַתָּ֣ה ׀ רְאֵ֗ה אֵֽי־חֲנִ֥ית הַמֶּ֛לֶךְ וְאֶת־צַפַּ֥חַת הַמַּ֖יִם אֲשֶׁ֥ר מראשתו [מְרַאֲשֹׁתָֽיו׃]
דוד פונה לשאול בער ההר
וַיַּכֵּ֤ר שָׁאוּל֙ אֶת־ק֣וֹל דָּוִ֔ד וַיֹּ֕אמֶר הֲקוֹלְךָ֥ זֶ֖ה בְּנִ֣י דָוִ֑ד וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד קוֹלִ֖י אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
וַיֹּ֕אמֶר לָ֥מָּה זֶּ֛ה אֲדֹנִ֥י רֹדֵ֖ף אַחֲרֵ֣י עַבְדּ֑וֹ כִּ֚י מֶ֣ה עָשִׂ֔יתִי וּמַה־בְּיָדִ֖י רָעָֽה׃
וְעַתָּ֗ה יִֽשְׁמַֽע־נָא֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֖ת דִּבְרֵ֣י עַבְדּ֑וֹ אִם־יְהוָ֞ה הֱסִֽיתְךָ֥ בִי֙ יָרַ֣ח מִנְחָ֔ה וְאִ֣ם ׀ בְּנֵ֣י הָאָדָ֗ם אֲרוּרִ֥ים הֵם֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה כִּֽי־גֵרְשׁ֣וּנִי הַיּ֗וֹם מֵהִסְתַּפֵּ֜חַ בְּנַחֲלַ֤ת יְהוָה֙ לֵאמֹ֔ר לֵ֥ךְ עֲבֹ֖ד אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃
וְעַתָּ֗ה אַל־יִפֹּ֤ל דָּֽמִי֙ אַ֔רְצָה מִנֶּ֖גֶד פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה כִּֽי־יָצָ֞א מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל לְבַקֵּשׁ֙ אֶת־פַּרְעֹ֣שׁ אֶחָ֔ד כַּאֲשֶׁ֛ר יִרְדֹּ֥ף הַקֹּרֵ֖א בֶּהָרִֽים׃
הווידוי של שאול ודברי דוד
וַיֹּאמֶר֩ שָׁא֨וּל חָטָ֜אתִי שׁ֣וּב בְּנִֽי־דָוִ֗ד כִּ֠י לֹֽא־אָרַ֤ע לְךָ֙ ע֔וֹד תַּ֠חַת אֲשֶׁ֨ר יָקְרָ֥ה נַפְשִׁ֛י בְּעֵינֶ֖יךָ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה הִנֵּ֥ה הִסְכַּ֛לְתִּי וָאֶשְׁגֶּ֖ה הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃
וַיַּ֤עַן דָּוִד֙ וַיֹּ֔אמֶר הִנֵּ֖ה החנית [חֲנִ֣ית] הַמֶּ֑לֶךְ וְיַעֲבֹ֛ר אֶחָ֥ד מֵֽהַנְּעָרִ֖ים וְיִקָּחֶֽהָ׃
וַֽיהוָה֙ יָשִׁ֣יב לָאִ֔ישׁ אֶת־צִדְקָת֖וֹ וְאֶת־אֱמֻנָת֑וֹ אֲשֶׁר֩ נְתָנְךָ֨ יְהוָ֤ה ׀ הַיּוֹם֙ בְּיָ֔ד וְלֹ֣א אָבִ֔יתִי לִשְׁלֹ֥חַ יָדִ֖י בִּמְשִׁ֥יחַ יְהוָֽה׃
וְהִנֵּ֗ה כַּאֲשֶׁ֨ר גָּדְלָ֧ה נַפְשְׁךָ֛ הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה בְּעֵינָ֑י כֵּ֣ן תִּגְדַּ֤ל נַפְשִׁי֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה וְיַצִּלֵ֖נִי מִכָּל־צָרָֽה׃ (פ)
שיחת הפרידה של שאול מדוד
וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל־דָּוִ֗ד בָּר֤וּךְ אַתָּה֙ בְּנִ֣י דָוִ֔ד גַּ֚ם עָשֹׂ֣ה תַעֲשֶׂ֔ה וְגַ֖ם יָכֹ֣ל תּוּכָ֑ל וַיֵּ֤לֶךְ דָּוִד֙ לְדַרְכּ֔וֹ וְשָׁא֖וּל שָׁ֥ב לִמְקוֹמֽוֹ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את המפגש בין דוד לשאול בתוך המחנה בלילה.
הַמֶּרְדָּף אַחֲרֵי דָּוִד בְּמִדְבַּר זִיף
הַזִּפִּים מַגִּיעִים לְשָׁאוּל וּמַגְדִּירִים לוֹ אֶת מְקוֹמוֹ מְחִצַּת דָּוִד. שָׁאוּל יוֹצֵא לְחַפֵּשׂ אֶת דָּוִד עִם שְׁלֹשָׁתָה אֲלָפִים אֲנָשִׁים בְּמִדְבַּר זִיף. דָּוִד מִגִּיעַ אֶל הַיְדִיעָה שֶׁשָּׁאוּל בָּא אַחֲרָיו בְּעֶצֶם הַמַּטָּרָה כְּתוֹךְ הַמִּדְבָּר.
דוד ואבישי חודרים למחנה שאול
דוד ואבישי מגיעים בלילה למחנה של שאול. הם רואים את שאול ישן בתוך המעגל כשהחנית שלו נעוצה בקרקע. אבישי מציע לדוד להרוג את שאול באותו רגע, בטענה שאלוהים מסר את אויבו לידי דוד.
דוד מגן על שאול
דוד מזהיר את אבישי מפני פגיעה בשאול, המשיח, ומתיר לו רק לקחת את כלי הנשק שלו. דוד לוקח את החנית ואת קערת המים מראשו של שאול בלי שמישהו יבחין בהם, מכיוון שכולם היו בשינה עמוקה ששלח ה'.
דוד מטיח ביקורת על אבנר
דוד עומד על ההר וקורא לאבנר. הוא מבקר אותו על כך שלא הגן על המלך ועל כך שאינו שומר על אדוניו. דוד מראה לאבנר את החנית וכלי המים שהושארו במקום המלך.
דוד פונה לשאול בער ההר
דוד מזהה את שאול בער הלילה ושואל אותו מדוע הוא רודף אחריו. דוד מציע ששאול יבדוק אם ה' גרם לו לרדוף אחרי דוד, או שמא בני אדם הם אלו שגרמו לו, תוך שהוא טוען כי הוא הופרד מנחלת ה'. דוד מבקש שלא ייתן דמו להישפך על הארץ.
הווידוי של שאול ודברי דוד
שאול מודה בחטאו בפני דוד ומסיר את חניתו. דוד מסרב לקחת את החנית ומצהיר כי ה' ישיב לאדם את צדקתו, תוך שהוא מדגיש את כבוד המשיח ואת ביטחונו בבורא.
שיחת הפרידה של שאול מדוד
לאחר המפגש, שאול מברך את דוד על כוונתו להסיר את הרע ממנו ומצהיר כי דוד מסוגל לקיים את הבטחתו. לאחר הדיבור, דוד ממשיך בדרכו ושאול חוזר למקום מגוריו.
הפרק מסתיים בשיחת הפרידה בין דוד לשאול.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
דִּרְשׁוֹת רַבִּי מֵאִיר עַל הַבְּרָכָה וְהַסּוֹף הַטּוֹב
״לִינִי הַלַּיְלָה (רות ג, יג), הַלַּיְלָה הַזּוֹ אַתְּ לָנָה בְּלֹא אִישׁ, וְאֵין אַתְּ לָנָה לַיְלָה אַחֶרֶת בְּלֹא אִישׁ. וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל וְאִם״
הַטֶּקְסְט מִמְּקוֹר הַקְּרָאִי, רַתִּי רַבָּה, מְסַפֵּר עַל רַבִּי מֵאִיר וְעַל רַבִּיו אֱלִישָׁע. הַקְּרָאִי מֵבִיא מִפְגָּשׁ בַּשּׁוּק בֵּין אֱלִישָׁע לְרַבִּי מֵאִיר, וּבוֹ מִתְקַיְּמִים דִּירוֹת עַל פְּסָקִים מִמּקוֹרֵי הַקְּדָמִים. הַסְּבָרָה זוֹ מְפַרְטֶת אֶת הַקְּשָׁרַת הַדָּרָשׁ וְאֶת הַמִּשְׁמָע הַכְּלָלִי שֶׁל הַפּסוּקִים בְּדִרָשָׁה. רַבִּי מֵאִיר דָּרַשׁ פּסוּקִים מֵאִיּוֹב וּמִקֹּהֶלֶת. בְּפַסוּק מֵאִיּוֹב, הוּא הֶבְטִיחַ שֶׁהַשֵּׁם בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב, וְעַקִיבָא רַבּוֹ מִסְבֵּר שֶׁזֶּה קָרָה בִּזְכוּת הַתְּשׁוּבָה וְהַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים. בְּפַסוּק מִקֹּהֶלֶת, הוּא דָּרַשׁ שֶׁדָּבָר הוּא טוֹב בְּסוֹפוֹ כְּשֶׁהוּא טוֹב מֵרֵאשִׁיתוֹ, וּמְבִיא דַּוגְמָה שֶׁל אָדָם שֶׁלָּמַד תּוֹרָה וְשָׁכַח, אַךְ בְּזִקְנָתוֹ חָזַר עָלֶיהָ.
רות רבה ו׳:ד׳ ↗כוחה של השבועה: ההתחייבות בחיים
״באברהם הוא אומר (בראשית יד כב-כג) הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ אם מחוט עד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך,״
בספרי דברים (דברים ל״ג, ד׳) מובא כי המילה "חי" משמשת בכתובים כדי להדגיש התחייבות מוחלטת וביטחון עצמי במעשה. המקור מביא דוגמאות מאבות האומה ומהנביאים, שבהן דובר משתמש בשבועה בשם הַשֵּׁם כדי לאשר קביעות של דבר מסוים, בין אם מדובר בברית, בגאולה, בתוצאה של מלחמה או בבקשת מתנה. הסבר זה מתמקד בכך שהשבועה בטעם "חי" אינה רק ביטוי רגשי, אלא כלי להבטחת הדין או המציאות. המקור מציין כי כשם שהצדיקים משתמשים בכוח השבועה כדי להדחיק את היצר ולמנוע מעשים רעים, כך גם הרשעים משתמשים בטכניקה זו כדי לחזק את הרצון לעשות רע. הפרשנות כאן מציגה זווית מוסרית על השימוש בלשון השבועה ככלי להשפעה על עולם המעשה.
ספרי דברים ל״ג:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
הגנה מאת השם והימנעות מדין
״כי אם ה' יגפנו. יקרב מיתתו:״
בפרק זה אנו קוראים על המרדף של צדק, ששלח את אנשי צועד כדי לתפוס את דוד. דוד ואבישאי נכנסים למחנה של שאול בלילה, כשהם מוצאים את שאול ישן ופרס עליו את הכיסוי. אבישאי מבקש רשות להכות את שאול, אך דוד מסרב להרוג את נשמת המלך. דוד טוען שאם השם יכה את שאול, הוא ימות בדרכו שלו. דוד מראה לאבישאי את הרודף, את המטה ואת כד המים של שאול, כדי להוכיח שניתן היה להרוג אותו אך בחר שלא לעשות זאת. רש"י על הפסוק העוסק בכך שהשם לא יכה את שאול, מסביר שהכוונה היא שהשם יקרוב את מיתתו של המלך. לפי פירוש זה, דוד לא מבטיח ששאול לא ימות בכלל, אלא שהמוות שלו יקרה באופן טבעי ולא על ידי יד דוד. הגישה הזו מדגישה את ההבחנה בין התערבות אלוקית ישירה לבין גורל אנושי.
רש״י על שמואל א׳ 26:10:2 ↗החמלה של דוד והתפילה למניעת הכעס
״ירח מנחה. יקבל ברחמים תפלתי, להשיב חמתך ממני:״
בפרק זה משמואל א', אנו רואים את דוד שוב מחזיק בשליטה על חייו למרות רדיפת שאול. דוד מנצל הזדמנות להוכיח את כוונתו הטובה, כאשר הוא נוטל את המטה ואת כד המים של שאול מבלי לפגוע בו. הוא פונה אל שאול ומבקש ממנו להפסיק את רדיפתו, תוך שהוא מבקש רחמים ומתפלל שהאל ישיב את חמתו ממנו. רש"י מפרש את דברי דוד בפרק זה, ומתמקד בבקשתו המפורשת מהמלך. לפי רש"י, דוד מבקש לקבל רחמים בתפילתו, ומתפלל שהאל ימנע מהמלך להפנות אליו את כעסו. הפירוש מדגיש את הפן התפילתי של דוד, המבקש שההשגה האלוהית תביא להרגעת המלך ולהפסקת המרדף.
רש״י על שמואל א׳ 26:19:2 ↗דוד בסין ועניינו של צדק
״ויען דוד. אחרי שובו אליהם:״
הפרק מספר על אירוע שבו דוד נמלט משוב אלוף צדק, שבא לחפש אותו במדבר. דוד ולוויתו פגשו את שול, בן ברזילי הגדי, שהעניק להם אוכל. במהלך האירוע, דוד נכנס למחנה של שול ולקח את שול בלילה. הוא לא הרג את אבי המלך, אלא רק לקח את הבן כעדות לכך שהיה שם. המצודת דוד מסביר על דברי דוד לאחר שחזר אל בני ישראל. הוא מציין שדוד ענה ודיבר אליהם אחרי שחזר אליהם. הפירוש מתמקד במועד החזרה של דוד אל קבוצת בני עמו, ומדגיש את הפעולה של דרום לאחר המפגש במדבר.
מצודת דוד על שמואל א׳ 26:6:1 ↗דוד ושאול במדברי צדק
״ארורים הם. בני האדם האלו:״
בפרק זה אנו קוראים על המפגש השני בין דוד לבין שאול המלך במדבר. דוד נכנס למחנה שאול בלילה, לוקח את המטה ואת אגרטל המים של המלך, ומראה לשאול שדוד יכול היה להרוג אותו אך בחר שלא לעשות זאת. דוד פונה לשאול ומבקש ממנו להחזיר לו את כבודו לפני כל העם, וקורא לו להישפט לפני הַשֵּׁם. הטקסט מציג את העמידה של דוד על צד הצדק ואת הימנעותו מפגיעה בנבחר הַשֵּׁם. במקור המובא מתוך מצודת דוד על פסוק תשע, הפרשן מתייחס למילה "ארורים" שדוד השתמש בה ומסביר שהכוונה היא לאנשים הללו, כלומר לשאול וחניבו, שפעולותיהם רעות וכלואות בתוך עוול.
מצודת דוד על שמואל א׳ 26:19:3 ↗