אמרו לדוד: הנה הפלשתים נלחמים בקיעלה ומשחטים את היבולים.
וַיַּגִּ֥דוּ לְדָוִ֖ד לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֤ה פְלִשְׁתִּים֙ נִלְחָמִ֣ים בִּקְעִילָ֔ה וְהֵ֖מָּה שֹׁסִ֥ים אֶת־הַגֳּרָנֽוֹת׃שמואל א׳ · פרק כג׳
דוד בבקעילה ומרדף שאול
דוד מציל את קיעלה, בודק את מצבו בקעילה, ובורח משאול בעזרת יהונתן תוך התמודדות עם מרדף שאול וצבאו.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל א׳ כג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הצלת קיעלה
דוד שאל את ה' ואמר: האם אלך ולהכות את הפלשתים האלה? וה' אמר לדוד: לך והכות את הפלשתים והצלת את קיעלה.
וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽיהוָה֙ לֵאמֹ֔ר הַאֵלֵ֣ךְ וְהִכֵּ֔יתִי בַּפְּלִשְׁתִּ֖ים הָאֵ֑לֶּה (ס) וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־דָּוִ֗ד לֵ֚ךְ וְהִכִּ֣יתָ בַפְּלִשְׁתִּ֔ים וְהוֹשַׁעְתָּ֖ אֶת־קְעִילָֽה׃אנשי דוד אמרו לו: הנה אנחנו כאן ביהודה ויראים, וגם אם תלך לקיעלה תצא למלחמה עם הפלשתים.
וַיֹּ֨אמְר֜וּ אַנְשֵׁ֤י דָוִד֙ אֵלָ֔יו הִנֵּ֨ה אֲנַ֥חְנוּ פֹ֛ה בִּֽיהוּדָ֖ה יְרֵאִ֑ים וְאַף֙ כִּֽי־נֵלֵ֣ךְ קְעִלָ֔ה אֶל־מַֽעַרְכ֖וֹת פְּלִשְׁתִּֽים׃ (ס)דוד שאל שוב את ה', וה' ענה לו: קום רד לקיעלה, כי אני נותן את הפלשתים בידך.
וַיּ֨וֹסֶף ע֤וֹד דָּוִד֙ לִשְׁאֹ֣ל בַּֽיהוָ֔ה (ס) וַֽיַּעֲנֵ֖הוּ יְהוָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר ק֚וּם רֵ֣ד קְעִילָ֔ה כִּֽי־אֲנִ֥י נֹתֵ֛ן אֶת־פְּלִשְׁתִּ֖ים בְּיָדֶֽךָ׃דוד בְּקְעִילָה וּמְלָחֶמֶת שָׁאוּל
דוד ואנשיו הלכו לקעילה, נלחמו בפלשתים, לקחו את המקנה שלהם והכו אותם מכה גדולה, ודוד הציל את תושבי קעילה.
וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִד֩ ואנשו [וַאֲנָשָׁ֨יו] קְעִילָ֜ה וַיִּלָּ֣חֶם בַּפְּלִשְׁתִּ֗ים וַיִּנְהַג֙ אֶת־מִקְנֵיהֶ֔ם וַיַּ֥ךְ בָּהֶ֖ם מַכָּ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַיֹּ֣שַׁע דָּוִ֔ד אֵ֖ת יֹשְׁבֵ֥י קְעִילָֽה׃ (ס)בזמן שהיה הגשם, אבייתתר בן אחימלך ירד אל דוד עם האפוד בידו.
וַיְהִ֗י בִּ֠בְרֹחַ אֶבְיָתָ֧ר בֶּן־אֲחִימֶ֛לֶךְ אֶל־דָּוִ֖ד קְעִילָ֑ה אֵפ֖וֹד יָרַ֥ד בְּיָדֽוֹ׃שאול שמע שדוד הגיע לקעילה, ואמר שאול: "אלוהים נתן אותו בידי, כי כל השערים והבריחים של העיר סגורים בפניו".
וַיֻּגַּ֣ד לְשָׁא֔וּל כִּי־בָ֥א דָוִ֖ד קְעִילָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֗וּל נִכַּ֨ר אֹת֤וֹ אֱלֹהִים֙ בְּיָדִ֔י כִּ֚י נִסְגַּ֣ר לָב֔וֹא בְּעִ֖יר דְּלָתַ֥יִם וּבְרִֽיחַ׃שאול גייס את כל העם למלחמה, כדי לרדת לקעילה ולהילחם בדוד ובאנשיו.
וַיְשַׁמַּ֥ע שָׁא֛וּל אֶת־כָּל־הָעָ֖ם לַמִּלְחָמָ֑ה לָרֶ֣דֶת קְעִילָ֔ה לָצ֥וּר אֶל־דָּוִ֖ד וְאֶל־אֲנָשָֽׁיו׃בדיקת מצבו של דוד בקעילה
דוד ידע ששאול מחפש אותו, ולכן הוא אמר לאביאתר הכהן: תביא את האפוד.
וַיֵּ֣דַע דָּוִ֔ד כִּ֣י עָלָ֔יו שָׁא֖וּל מַחֲרִ֣ישׁ הָרָעָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֶבְיָתָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן הַגִּ֖ישָׁה הָאֵפֽוֹד׃ (ס)דוד אמר: ה' אלוהי ישראל, שמעת ששואל מחפש לבוא אל קעילה כדי להחריב את העיר בשבילי.
וַיֹּאמֶר֮ דָּוִד֒ יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שָׁמֹ֤עַ שָׁמַע֙ עַבְדְּךָ֔ כִּֽי־מְבַקֵּ֥שׁ שָׁא֖וּל לָב֣וֹא אֶל־קְעִילָ֑ה לְשַׁחֵ֥ת לָעִ֖יר בַּעֲבוּרִֽי׃האם תמסור אותי אנשי קעילה לידו? האם שואל ירד למטה כפי ששמע עבדך, ה' אלוהי ישראל? אנא תגיד לעבדך.
הֲיַסְגִּרֻ֣נִי בַעֲלֵי֩ קְעִילָ֨ה בְיָד֜וֹ הֲיֵרֵ֣ד שָׁא֗וּל כַּֽאֲשֶׁר֙ שָׁמַ֣ע עַבְדֶּ֔ךָ יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַגֶּד־נָ֖א לְעַבְדֶּ֑ךָ (ס) וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה יֵרֵֽד׃דוד שאל: האם אנשי קעילה ימסרו אותי ואת אנשיי ליד שואל? וה' ענה: ימסרו.
וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד הֲיַסְגִּ֜רוּ בַּעֲלֵ֧י קְעִילָ֛ה אֹתִ֥י וְאֶת־אֲנָשַׁ֖י בְּיַד־שָׁא֑וּל וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה יַסְגִּֽירוּ׃ (ס)דוד בורח משאול
דוד ואנשיו, כשישה מאות איש, קמו ויצאו מקעילה. הם טיילחו איפה שרק רצו, כששמעו את הבשורה שדוד נמלט מקעילה, והם הפסיקו לצאת.
וַיָּקָם֩ דָּוִ֨ד וַאֲנָשָׁ֜יו כְּשֵׁשׁ־מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ וַיֵּצְאוּ֙ מִקְּעִלָ֔ה וַיִּֽתְהַלְּכ֖וּ בַּאֲשֶׁ֣ר יִתְהַלָּ֑כוּ וּלְשָׁא֣וּל הֻגַּ֗ד כִּֽי־נִמְלַ֤ט דָּוִד֙ מִקְּעִילָ֔ה וַיֶּחְדַּ֖ל לָצֵֽאת׃דוד ישב במדבר במצדות, וישב בהר במדבר צוף. שאול חיפש אותו כל הימים, אבל אלוהים לא נתן אותו בידו.
וַיֵּ֨שֶׁב דָּוִ֤ד בַּמִּדְבָּר֙ בַּמְּצָד֔וֹת וַיֵּ֥שֶׁב בָּהָ֖ר בְּמִדְבַּר־זִ֑יף וַיְבַקְשֵׁ֤הוּ שָׁאוּל֙ כָּל־הַיָּמִ֔ים וְלֹֽא־נְתָנ֥וֹ אֱלֹהִ֖ים בְּיָדֽוֹ׃דוד ראה ששאול יצא לחפש את חייו, ודוד היה במדבר צוף ביער.
וַיַּ֣רְא דָוִ֔ד כִּֽי־יָצָ֥א שָׁא֖וּל לְבַקֵּ֣שׁ אֶת־נַפְשׁ֑וֹ וְדָוִ֥ד בְּמִדְבַּר־זִ֖יף בַּחֹֽרְשָׁה׃ (ס)יהונתן בן שאול קם והלך אל דוד ביער, וחיזק את ידו באלוהים.
וַיָּ֙קָם֙ יְהוֹנָתָ֣ן בֶּן־שָׁא֔וּל וַיֵּ֥לֶךְ אֶל־דָּוִ֖ד חֹ֑רְשָׁה וַיְחַזֵּ֥ק אֶת־יָד֖וֹ בֵּאלֹהִֽים׃ברית דוד ויהונתן והסתרת דוד
הוא אמר לו: אל תפחד, כי אבי שאול לא ישיג אותך, ואתה תמלוך על ישראל, ואני אהיה לך למשנה, וגם אבי שאול יודע זאת.
וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו אַל־תִּירָ֗א כִּ֠י לֹ֤א תִֽמְצָאֲךָ֙ יַ֚ד שָׁא֣וּל אָבִ֔י וְאַתָּה֙ תִּמְלֹ֣ךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָנֹכִ֖י אֶֽהְיֶה־לְּךָ֣ לְמִשְׁנֶ֑ה וְגַם־שָׁא֥וּל אָבִ֖י יֹדֵ֥עַ כֵּֽן׃שניהם כרתו ברית לפני ה', דוד נשאר בחרשה ויהונתן הלך לביתו.
וַיִּכְרְת֧וּ שְׁנֵיהֶ֛ם בְּרִ֖ית לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֵּ֤שֶׁב דָּוִד֙ בַּחֹ֔רְשָׁה וִיהוֹנָתָ֖ן הָלַ֥ךְ לְבֵיתֽוֹ׃ (ס)הזיפיים עלו לשאול לגבעה ואמרו: האם דוד לא מסתתר איתנו במצודות בחרשה, בגבעת חכילה שבצד ימין של הישימון?
וַיַּעֲל֤וּ זִפִים֙ אֶל־שָׁא֔וּל הַגִּבְעָ֖תָה לֵאמֹ֑ר הֲל֣וֹא דָ֠וִד מִסְתַּתֵּ֨ר עִמָּ֤נוּ בַמְּצָדוֹת֙ בַּחֹ֔רְשָׁה בְּגִבְעַת֙ הַֽחֲכִילָ֔ה אֲשֶׁ֖ר מִימִ֥ין הַיְשִׁימֽוֹן׃עכשיו, ככל שתרצה המלך, לרדת לרדת, ואת דוד תמסרו לנו לידי המלך.
וְ֠עַתָּה לְכָל־אַוַּ֨ת נַפְשְׁךָ֥ הַמֶּ֛לֶךְ לָרֶ֖דֶת רֵ֑ד וְלָ֥נוּ הַסְגִּיר֖וֹ בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃שאול מפקיר את אנשיו לחפש את דוד
שאול אמר: ברוכים אתם להשם כי רחמתם עליי.
וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל בְּרוּכִ֥ים אַתֶּ֖ם לַֽיהוָ֑ה כִּ֥י חֲמַלְתֶּ֖ם עָלָֽי׃לכו נא תתכוננו עוד, תבדקו ותראו איפה הוא ידרך. מי שראה אותו שם, כי אמר לי שהוא יתחבא בערמה.
לְכוּ־נָ֞א הָכִ֣ינוּ ע֗וֹד וּדְע֤וּ וּרְאוּ֙ אֶת־מְקוֹמוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּֽהְיֶ֣ה רַגְל֔וֹ מִ֥י רָאָ֖הוּ שָׁ֑ם כִּ֚י אָמַ֣ר אֵלַ֔י עָר֥וֹם יַעְרִ֖ם הֽוּא׃תבדקו ותראו את כל המקומות שבהם הוא יכול להתחבא שם, ותחזרו אליי בודאות. ואז אלך אתכם. ואם הוא נמצא בארץ, אני אחפש אותו בכל אלפי יהודה.
וּרְא֣וּ וּדְע֗וּ מִכֹּ֤ל הַמַּֽחֲבֹאִים֙ אֲשֶׁ֣ר יִתְחַבֵּ֣א שָׁ֔ם וְשַׁבְתֶּ֤ם אֵלַי֙ אֶל־נָכ֔וֹן וְהָלַכְתִּ֖י אִתְּכֶ֑ם וְהָיָה֙ אִם־יֶשְׁנ֣וֹ בָאָ֔רֶץ וְחִפַּשְׂתִּ֣י אֹת֔וֹ בְּכֹ֖ל אַלְפֵ֥י יְהוּדָֽה׃הם קמו והלכו לזיפה אל מול שאול, בעוד דוד ואנשיו היו במדבר מעון, בערבה, מצד ימין של הישימון.
וַיָּק֛וּמוּ וַיֵּלְכ֥וּ זִ֖יפָה לִפְנֵ֣י שָׁא֑וּל וְדָוִ֨ד וַאֲנָשָׁ֜יו בְּמִדְבַּ֤ר מָעוֹן֙ בָּעֲרָבָ֔ה אֶ֖ל יְמִ֥ין הַיְשִׁימֽוֹן׃המרדף בסלה המצוקים
שאול ואנשיו הלכו לחפש, ואז סיפרו לדוד. דוד ירד מהסלע והתיישב במדבר מעון. כששאול שמע על כך, הוא רדף אחרי דוד במדבר מעון.
וַיֵּ֨לֶךְ שָׁא֣וּל וַאֲנָשָׁיו֮ לְבַקֵּשׁ֒ וַיַּגִּ֣דוּ לְדָוִ֔ד וַיֵּ֣רֶד הַסֶּ֔לַע וַיֵּ֖שֶׁב בְּמִדְבַּ֣ר מָע֑וֹן וַיִּשְׁמַ֣ע שָׁא֔וּל וַיִּרְדֹּ֥ף אַחֲרֵֽי־דָוִ֖ד מִדְבַּ֥ר מָעֽוֹן׃שאול הלך מצד אחד של ההר, ודוד ואנשיו מצד השני של ההר. דוד מיהר ללכת כדי לברוח משאול, ושאול ואנשיו ניסו להקיף את דוד ואת אנשיו כדי לתפוס אותם.
וַיֵּ֨לֶךְ שָׁא֜וּל מִצַּ֤ד הָהָר֙ מִזֶּ֔ה וְדָוִ֧ד וַאֲנָשָׁ֛יו מִצַּ֥ד הָהָ֖ר מִזֶּ֑ה וַיְהִ֨י דָוִ֜ד נֶחְפָּ֤ז לָלֶ֙כֶת֙ מִפְּנֵ֣י שָׁא֔וּל וְשָׁא֣וּל וַאֲנָשָׁ֗יו עֹֽטְרִ֛ים אֶל־דָּוִ֥ד וְאֶל־אֲנָשָׁ֖יו לְתָפְשָֽׂם׃מלאך בא אל שאול ואמר לו: "מהר לך, כי הפלישתים פשטו על הארץ".
וּמַלְאָ֣ךְ בָּ֔א אֶל־שָׁא֖וּל לֵאמֹ֑ר מַהֲרָ֣ה וְלֵ֔כָה כִּֽי־פָשְׁט֥וּ פְלִשְׁתִּ֖ים עַל־הָאָֽרֶץ׃שאול הפסיק לרדוף אחרי דוד וחזר כדי להתמודד עם הפלישתים. בגלל זה קראו למקום ההוא סלע המצוקים.
וַיָּ֣שָׁב שָׁא֗וּל מִרְדֹף֙ אַחֲרֵ֣י דָוִ֔ד וַיֵּ֖לֶךְ לִקְרַ֣את פְּלִשְׁתִּ֑ים עַל־כֵּ֗ן קָֽרְאוּ֙ לַמָּק֣וֹם הַה֔וּא סֶ֖לַע הַֽמַּחְלְקֽוֹת׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הצלת קיעלה
וַיַּגִּ֥דוּ לְדָוִ֖ד לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֤ה פְלִשְׁתִּים֙ נִלְחָמִ֣ים בִּקְעִילָ֔ה וְהֵ֖מָּה שֹׁסִ֥ים אֶת־הַגֳּרָנֽוֹת׃
וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽיהוָה֙ לֵאמֹ֔ר הַאֵלֵ֣ךְ וְהִכֵּ֔יתִי בַּפְּלִשְׁתִּ֖ים הָאֵ֑לֶּה (ס) וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־דָּוִ֗ד לֵ֚ךְ וְהִכִּ֣יתָ בַפְּלִשְׁתִּ֔ים וְהוֹשַׁעְתָּ֖ אֶת־קְעִילָֽה׃
וַיֹּ֨אמְר֜וּ אַנְשֵׁ֤י דָוִד֙ אֵלָ֔יו הִנֵּ֨ה אֲנַ֥חְנוּ פֹ֛ה בִּֽיהוּדָ֖ה יְרֵאִ֑ים וְאַף֙ כִּֽי־נֵלֵ֣ךְ קְעִלָ֔ה אֶל־מַֽעַרְכ֖וֹת פְּלִשְׁתִּֽים׃ (ס)
וַיּ֨וֹסֶף ע֤וֹד דָּוִד֙ לִשְׁאֹ֣ל בַּֽיהוָ֔ה (ס) וַֽיַּעֲנֵ֖הוּ יְהוָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר ק֚וּם רֵ֣ד קְעִילָ֔ה כִּֽי־אֲנִ֥י נֹתֵ֛ן אֶת־פְּלִשְׁתִּ֖ים בְּיָדֶֽךָ׃
דוד בְּקְעִילָה וּמְלָחֶמֶת שָׁאוּל
וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִד֩ ואנשו [וַאֲנָשָׁ֨יו] קְעִילָ֜ה וַיִּלָּ֣חֶם בַּפְּלִשְׁתִּ֗ים וַיִּנְהַג֙ אֶת־מִקְנֵיהֶ֔ם וַיַּ֥ךְ בָּהֶ֖ם מַכָּ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַיֹּ֣שַׁע דָּוִ֔ד אֵ֖ת יֹשְׁבֵ֥י קְעִילָֽה׃ (ס)
וַיְהִ֗י בִּ֠בְרֹחַ אֶבְיָתָ֧ר בֶּן־אֲחִימֶ֛לֶךְ אֶל־דָּוִ֖ד קְעִילָ֑ה אֵפ֖וֹד יָרַ֥ד בְּיָדֽוֹ׃
וַיֻּגַּ֣ד לְשָׁא֔וּל כִּי־בָ֥א דָוִ֖ד קְעִילָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֗וּל נִכַּ֨ר אֹת֤וֹ אֱלֹהִים֙ בְּיָדִ֔י כִּ֚י נִסְגַּ֣ר לָב֔וֹא בְּעִ֖יר דְּלָתַ֥יִם וּבְרִֽיחַ׃
וַיְשַׁמַּ֥ע שָׁא֛וּל אֶת־כָּל־הָעָ֖ם לַמִּלְחָמָ֑ה לָרֶ֣דֶת קְעִילָ֔ה לָצ֥וּר אֶל־דָּוִ֖ד וְאֶל־אֲנָשָֽׁיו׃
בדיקת מצבו של דוד בקעילה
וַיֵּ֣דַע דָּוִ֔ד כִּ֣י עָלָ֔יו שָׁא֖וּל מַחֲרִ֣ישׁ הָרָעָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֶבְיָתָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן הַגִּ֖ישָׁה הָאֵפֽוֹד׃ (ס)
וַיֹּאמֶר֮ דָּוִד֒ יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שָׁמֹ֤עַ שָׁמַע֙ עַבְדְּךָ֔ כִּֽי־מְבַקֵּ֥שׁ שָׁא֖וּל לָב֣וֹא אֶל־קְעִילָ֑ה לְשַׁחֵ֥ת לָעִ֖יר בַּעֲבוּרִֽי׃
הֲיַסְגִּרֻ֣נִי בַעֲלֵי֩ קְעִילָ֨ה בְיָד֜וֹ הֲיֵרֵ֣ד שָׁא֗וּל כַּֽאֲשֶׁר֙ שָׁמַ֣ע עַבְדֶּ֔ךָ יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַגֶּד־נָ֖א לְעַבְדֶּ֑ךָ (ס) וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה יֵרֵֽד׃
וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד הֲיַסְגִּ֜רוּ בַּעֲלֵ֧י קְעִילָ֛ה אֹתִ֥י וְאֶת־אֲנָשַׁ֖י בְּיַד־שָׁא֑וּל וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה יַסְגִּֽירוּ׃ (ס)
דוד בורח משאול
וַיָּקָם֩ דָּוִ֨ד וַאֲנָשָׁ֜יו כְּשֵׁשׁ־מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ וַיֵּצְאוּ֙ מִקְּעִלָ֔ה וַיִּֽתְהַלְּכ֖וּ בַּאֲשֶׁ֣ר יִתְהַלָּ֑כוּ וּלְשָׁא֣וּל הֻגַּ֗ד כִּֽי־נִמְלַ֤ט דָּוִד֙ מִקְּעִילָ֔ה וַיֶּחְדַּ֖ל לָצֵֽאת׃
וַיֵּ֨שֶׁב דָּוִ֤ד בַּמִּדְבָּר֙ בַּמְּצָד֔וֹת וַיֵּ֥שֶׁב בָּהָ֖ר בְּמִדְבַּר־זִ֑יף וַיְבַקְשֵׁ֤הוּ שָׁאוּל֙ כָּל־הַיָּמִ֔ים וְלֹֽא־נְתָנ֥וֹ אֱלֹהִ֖ים בְּיָדֽוֹ׃
וַיַּ֣רְא דָוִ֔ד כִּֽי־יָצָ֥א שָׁא֖וּל לְבַקֵּ֣שׁ אֶת־נַפְשׁ֑וֹ וְדָוִ֥ד בְּמִדְבַּר־זִ֖יף בַּחֹֽרְשָׁה׃ (ס)
וַיָּ֙קָם֙ יְהוֹנָתָ֣ן בֶּן־שָׁא֔וּל וַיֵּ֥לֶךְ אֶל־דָּוִ֖ד חֹ֑רְשָׁה וַיְחַזֵּ֥ק אֶת־יָד֖וֹ בֵּאלֹהִֽים׃
ברית דוד ויהונתן והסתרת דוד
וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו אַל־תִּירָ֗א כִּ֠י לֹ֤א תִֽמְצָאֲךָ֙ יַ֚ד שָׁא֣וּל אָבִ֔י וְאַתָּה֙ תִּמְלֹ֣ךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָנֹכִ֖י אֶֽהְיֶה־לְּךָ֣ לְמִשְׁנֶ֑ה וְגַם־שָׁא֥וּל אָבִ֖י יֹדֵ֥עַ כֵּֽן׃
וַיִּכְרְת֧וּ שְׁנֵיהֶ֛ם בְּרִ֖ית לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֵּ֤שֶׁב דָּוִד֙ בַּחֹ֔רְשָׁה וִיהוֹנָתָ֖ן הָלַ֥ךְ לְבֵיתֽוֹ׃ (ס)
וַיַּעֲל֤וּ זִפִים֙ אֶל־שָׁא֔וּל הַגִּבְעָ֖תָה לֵאמֹ֑ר הֲל֣וֹא דָ֠וִד מִסְתַּתֵּ֨ר עִמָּ֤נוּ בַמְּצָדוֹת֙ בַּחֹ֔רְשָׁה בְּגִבְעַת֙ הַֽחֲכִילָ֔ה אֲשֶׁ֖ר מִימִ֥ין הַיְשִׁימֽוֹן׃
וְ֠עַתָּה לְכָל־אַוַּ֨ת נַפְשְׁךָ֥ הַמֶּ֛לֶךְ לָרֶ֖דֶת רֵ֑ד וְלָ֥נוּ הַסְגִּיר֖וֹ בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃
שאול מפקיר את אנשיו לחפש את דוד
וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל בְּרוּכִ֥ים אַתֶּ֖ם לַֽיהוָ֑ה כִּ֥י חֲמַלְתֶּ֖ם עָלָֽי׃
לְכוּ־נָ֞א הָכִ֣ינוּ ע֗וֹד וּדְע֤וּ וּרְאוּ֙ אֶת־מְקוֹמוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּֽהְיֶ֣ה רַגְל֔וֹ מִ֥י רָאָ֖הוּ שָׁ֑ם כִּ֚י אָמַ֣ר אֵלַ֔י עָר֥וֹם יַעְרִ֖ם הֽוּא׃
וּרְא֣וּ וּדְע֗וּ מִכֹּ֤ל הַמַּֽחֲבֹאִים֙ אֲשֶׁ֣ר יִתְחַבֵּ֣א שָׁ֔ם וְשַׁבְתֶּ֤ם אֵלַי֙ אֶל־נָכ֔וֹן וְהָלַכְתִּ֖י אִתְּכֶ֑ם וְהָיָה֙ אִם־יֶשְׁנ֣וֹ בָאָ֔רֶץ וְחִפַּשְׂתִּ֣י אֹת֔וֹ בְּכֹ֖ל אַלְפֵ֥י יְהוּדָֽה׃
וַיָּק֛וּמוּ וַיֵּלְכ֥וּ זִ֖יפָה לִפְנֵ֣י שָׁא֑וּל וְדָוִ֨ד וַאֲנָשָׁ֜יו בְּמִדְבַּ֤ר מָעוֹן֙ בָּעֲרָבָ֔ה אֶ֖ל יְמִ֥ין הַיְשִׁימֽוֹן׃
המרדף בסלה המצוקים
וַיֵּ֨לֶךְ שָׁא֣וּל וַאֲנָשָׁיו֮ לְבַקֵּשׁ֒ וַיַּגִּ֣דוּ לְדָוִ֔ד וַיֵּ֣רֶד הַסֶּ֔לַע וַיֵּ֖שֶׁב בְּמִדְבַּ֣ר מָע֑וֹן וַיִּשְׁמַ֣ע שָׁא֔וּל וַיִּרְדֹּ֥ף אַחֲרֵֽי־דָוִ֖ד מִדְבַּ֥ר מָעֽוֹן׃
וַיֵּ֨לֶךְ שָׁא֜וּל מִצַּ֤ד הָהָר֙ מִזֶּ֔ה וְדָוִ֧ד וַאֲנָשָׁ֛יו מִצַּ֥ד הָהָ֖ר מִזֶּ֑ה וַיְהִ֨י דָוִ֜ד נֶחְפָּ֤ז לָלֶ֙כֶת֙ מִפְּנֵ֣י שָׁא֔וּל וְשָׁא֣וּל וַאֲנָשָׁ֗יו עֹֽטְרִ֛ים אֶל־דָּוִ֥ד וְאֶל־אֲנָשָׁ֖יו לְתָפְשָֽׂם׃
וּמַלְאָ֣ךְ בָּ֔א אֶל־שָׁא֖וּל לֵאמֹ֑ר מַהֲרָ֣ה וְלֵ֔כָה כִּֽי־פָשְׁט֥וּ פְלִשְׁתִּ֖ים עַל־הָאָֽרֶץ׃
וַיָּ֣שָׁב שָׁא֗וּל מִרְדֹף֙ אַחֲרֵ֣י דָוִ֔ד וַיֵּ֖לֶךְ לִקְרַ֣את פְּלִשְׁתִּ֑ים עַל־כֵּ֗ן קָֽרְאוּ֙ לַמָּק֣וֹם הַה֔וּא סֶ֖לַע הַֽמַּחְלְקֽוֹת׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את פעולותיו של דוד במהלך תקופת המרדף על ידי שאול, כולל הצלת עיר, בדיקת סיכונים ושינויי המיקום של דוד.
הצלת קיעלה
דוד מקבל הודעה על פלישת פלשתים בקיעלה ועל השמדת היבולים. למרות חשש אנשיו מפני המלחמה, דוד שואל את ה' פעמיים. ה' מצווה עליו ללכת ולהכות את הפלשתים כדי להציל את העיר.
דוד בְּקְעִילָה וּמְלָחֶמֶת שָׁאוּל
דוד מציל את קעילה ממלחמה מול הפלשתים. אבייתתר מביא לאדוד את האפוד. שאול שומע על הגעת דוד לקעילה, טוען שהעיר סגורה בפניו ומתכונן לגייס את כל העם כדי לתקוף את דוד ואנשיו.
בדיקת מצבו של דוד בקעילה
דוד מזהה את כוונותיו של שואל להגיע לקעילה כדי להרוס אותה. הוא פונה אל ה' דרך האפוד ושואל אם אנשי העיר ימסרו אותו לשואל. התשובה שהתקבלה היא ששואל אכן יצליח להוריד אותו ולמסור אותו.
דוד בורח משאול
דוד ואנשיו יוצאים מקעילה לאחר ששמעו על מנוחתו משאול. דוד מתמקם במדבר צוף, ושאול ממשיך לרדוף אחריו ללא הצלחה. יהונתן פוגש את דוד ביער ומעצים אותו באמונה.
ברית דוד ויהונתן והסתרת דוד
יהונתן מבטיח לדוד ששאול לא ישיג אותו ושהוא יהיה לו למשנה, ושניהם כורתים ברית לפני ה'. במקביל, אנשי צוף מדווחים לשאול על מקום הסתתרות דוד בחרשה ומציעים למלך למסור אותו לידיו.
שאול מפקיר את אנשיו לחפש את דוד
שאול מודה לאנשיו שרחמו עליו ומתבקש מהם לבדוק היטב את כל המקומות שבהם דוד עשוי להתחבא, תוך הבטחה שיחפש אותו בכל יהודה אם ימצאו אותו. לאחר מכן האנשים הלכו אל שאול בזיפה, בעוד דוד ואנשיו היו במדבר מעון.
המרדף בסלה המצוקים
שאול יוצא למרדף אחרי דוד במדבר מעון. בעוד דוד מנסה לברוח, מגיע דיווח על פלישת פלישתים בארץ, מה שגורם לשאול להפסיק את המרדף ולחזור למלחמה. האירוע הזה קבע את שם המקום, סלע המצוקים.
הפרק מסתיים במפגש מקרי בין דוד לשאול במצוקי סלע אצל החתטה, כאשר שאול נסוג בשל הצורך להגן על צבאו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
התמודדות עם שאלות כפולות בתפילה
״וְאֵין נִשְׁאֲלִין שְׁתֵּי שְׁאֵילוֹת כְּאַחַת. אִם נִשְׁאֲלוּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מֵשִׁיבוֹ עַל הָרִאשׁוֹנָה וְאֵין מֵשִׁיבוֹ עַל הַשְּׁנִיָיה. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מֵשִׁיבוֹ עַל הַשְּׁנִיָיה וְאֵינוֹ מֵשִׁיבוֹ״
התלמוד הירושלמי בפרק יומא דן באופן שבו אדם יכול לשאול שתי שאלות בבת אחת בתפילה. לפי הדיון, ישנם שלושה מצבים שונים בתגובת השמיים לשאלות הללו. במקרה אחד, התשובה ניתנת רק לשאלה הראשונה, ובאחר רק לשנייה. קיימת גם אפשרות ששום שאלה אינה נענית. המחבר משתמש בפרשת דוד המלך כדוגמה לדיון זה. הוא מציין כי דוד שאל שתי שאלות: האם שאול ירד, והאם אנשי קעילה יסגירו אותו. לפי אחד הפירושים, דוד קיבל תשובה רק לשאלה השנייה. המחבר מנתח את המבנה הלשוני של התפילה כדי להוכיח איזה חלק מהשאלות נענה ואיזה חלק לא, תוך בחינת הפער בין הכתוב לבין מה שנשמע.
תלמוד ירושלמי יומא ז׳:ג׳:ח׳ ↗הלכות לבוש כהן גדול והשימוש באורים ותמים
״כֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁמֹנָה כֵלִים. וְהַהֶדְיוֹט בְּאַרְבָּעָה, בְּכֻתֹּנֶת וּמִכְנָסַיִם וּמִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט. מוֹסִיף עָלָיו כֹּהֵן גָּדוֹל, חשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וָצִיץ. בְּאֵלּוּ נִשְׁאָלִין בְּאוּרִים וְתֻמִּים. וְאֵין נִשְׁאָלִין״
המשנה במסכת יומא מתארת את סדר הלבוש של הכהן הגדול בשירותו בבית המקדש. הכהן משתמש בשמונה כלים שונים. ארבעה כלים אלו הם הלבוש הבסיסי של הכהן הדויט, הכולל כותנת מכנסים, מצנפת ואבנט. מעבר לכך, הכהן הגדול מוסיף עליהם את החשן, האפוד, המעיל והציץ. מתוך לבוש זה, נעשה השימוש המיוחד באורים ותמים. המשנה מציינת כי אין שואלים באורים ותמים אלא עבור המלך, עבור בית הדין, או עבור מי שהציבור זקוק לו. הגישה כאן היא טכנית ותיאורית של סדר העבודה והלבוש, ללא פירושים נוספים על משמעות השאלה.
משנה יומא ז׳:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
הדרישה והמפלט בזיף
״נסגר לבא בעיר דלתים ובריח. ויבטח בכך, ולא יחוש לברוח ממנו:״
פרק זה מספר את המאבק של דוד בערים שונות מול שאול. דוד שואל את הַשֵּׁם אם יצא למרדף אחרי הפליטים בקיעת, והתשובה היא חיובית. דוד נכנס לעיר זיף ומתחבא בה, מתוך ביטחון שהמקום סגור ובטוח. המפרש רש"י מציין כי דוד בטח בכך שהדלתות והבריחים ימנעו ממנו את החשיפה ויעצרו את הרודפים. הפרק מתאר גם את המרדף של שאול אחרי דוד בערים אחרות ואת ההצלה של דוד מלהיט ומעמנו. המעשה מראה את המצבים המשתנים של דוד, בין רגעים של פנייה לאלוהים לבין המפלט הפיזי בערים המוגנות.
רש״י על שמואל א׳ 23:7:2 ↗דוד בחיפה ובזינוור
״ולנו הסגירו. ועלינו להסגירו:״
הפרק מתאר את פעולותיו של דוד בחיפה ובזינוור. דוד שואל את הַשֵּׁם אם יעלה לעדת הפלשתים, והַשֵּׁם מורה לו לעלות. דוד מנצח אותם בזינוור, אך צביד ושיבוא מדווחים למלך שאול על המתרחש. לאחר מכן דוד נמצא בחיפה, וצביד ושיבוא מוצאים אותו במערת העיט. הם מגיעים לשאול ומספרים לו שדוד נמצא במערת העיט. בתוכן המעשה, שואל מנסה להשתמש במידע זה כדי להסגירו לדוד. לפי רש"י על הפסוק, הכוונה היא שהחובה להסגרה הייתה מוטלת על המדווחים. הפרק מציג את המרדף של שאול אחרי דוד ואת המפגשים המקובלים בין הדמויות השונות. הטקסט מתמקד בעובדות המקצועיות של המעקב ובהודעות המגיעות למלך. הגישה כאן היא פשוטה ועובדתית, ללא הוספת פרשנות רגשית.
רש״י על שמואל א׳ 23:20:1 ↗ביטחון בעיר מבוצר לעומת מצור
״נכר. מסר אותו אלהים בידי אחרי שסגר בעדו לשבת בעיר דלתים ובריח, ובוטח הוא בחוזק העיר ולא יתחבא עוד, ואני אצור על העיר עד רדתה:״
הפירוש של מצודת דוד על פסוק ז בפרק כ״ג בשמואל א׳ מתמקד בפרשנות המעשה של דוד. המצודת דוד מסביר שהשם מסר את שאול לידי דוד לאחר שדוד בחר לשבת בתוך עיר מבוצרת עם שערים ובריחים. לפי הפירוש, דוד סומך על חוזקה של העיר ואינו מרגיש צורך להתחבא יותר בערים פתוחות, אך הוא גם מבין שהשם עשוי להעמיד מצור על העיר עצמה. הגישה של המצודת דוד היא גישה המשלבת בין הנהגת השם לבין המציאות הפיזית. הוא לא רק רואה את הניצחון של דוד, אלא גם מנתח את האסטרטגיה של דוד ואת הסיכון שנותר גם בתוך מבצר. הפירוש מראה כיצד הגנה חומרית אינה מבטלת את האפשרות למצוא עצמך תחת איום של השם.
מצודת דוד על שמואל א׳ 23:7:1 ↗התחייבות המלך לשמור על דוד
״ברוכים. ה׳ יברך אתכם בעבור ההודעה:״
בפסוק זה מופיעים דורשות שאול למרדני צבאי, המבקשים ממנו להסגיר את דוד. הם מציעים לו הבטחה: אם ידגיש שאול שדוד אינו מנסה להרוג את המלך, הם ימסרו אותו לידיו. מצודת דוד מסביר כי דרישת שאול נועדה לבדוק את כוונות דוד. המפרש מדגיש שהתנאי של המרדנים מבוסס על היעדר כוונה פוגענית מצד דוד כלפי המלך.
מצודת דוד על שמואל א׳ 23:21:1 ↗