הוא קם והלך, ויהונתן נכנס לעיר.
וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וִיהוֹנָתָ֖ן בָּ֥א הָעִֽיר׃שמואל א׳ · פרק כא׳
דוד בנב ובגת
דוד מגיע לנב אל אחימלך הכהן, מבקש אוכל ונשק, ואז בורח אל אכיש מלך גת.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל א׳ כא׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
דוד פוגש את אחימלך בנב
דוד הגיע לנב אל אחימלך הכהן, ואחימלך נרתע כשראה את דוד ואמר לו: למה אתה לבד בלי אף אחד איתך?
וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה אֶל־אֲחִימֶ֖לֶךְ הַכֹּהֵ֑ן וַיֶּחֱרַ֨ד אֲחִימֶ֜לֶךְ לִקְרַ֣את דָּוִ֗ד וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ מַדּ֤וּעַ אַתָּה֙ לְבַדֶּ֔ךָ וְאִ֖ישׁ אֵ֥ין אִתָּֽךְ׃דוד אמר לאחימלך הכהן: המלך נתן לי פקודה, ואמר לי שהעניין סודי ולא שהבנת את המשימה והפקודה שלו, אבל אני יודע לאן הצעירים הולכים, למקום של אלמוני.
וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לַאֲחִימֶ֣לֶךְ הַכֹּהֵ֗ן הַמֶּלֶךְ֮ צִוַּ֣נִי דָבָר֒ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י אִ֣ישׁ אַל־יֵ֧דַע מְא֛וּמָה אֶת־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־אָנֹכִ֥י שֹׁלֵֽחֲךָ֖ וַאֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֑ךָ וְאֶת־הַנְּעָרִ֣ים יוֹדַ֔עְתִּי אֶל־מְק֥וֹם פְּלֹנִ֖י אַלְמוֹנִֽי׃ועכשיו, מה יש לך כאן? תן לי חמש כיכרות לחם או מה שיש לך.
וְעַתָּ֗ה מַה־יֵּ֧שׁ תַּֽחַת־יָדְךָ֛ חֲמִשָּׁה־לֶ֖חֶם תְּנָ֣ה בְיָדִ֑י א֖וֹ הַנִּמְצָֽא׃ה–ח
דָּוִד בְּנוֹב
הַכֹּהֵן עָנָה לְדָוִד וְאָמַר: "לֹא יֵשׁ לִי לֶחֶם רָגִיל, כִּי אִם לֶחֶם קֹדֶשׁ, וְזֶה רַק אִם הַנְּעָרִים נִשְׁמְרוּ מֵאִשָּׁה".
וַיַּ֨עַן הַכֹּהֵ֤ן אֶת־דָּוִד֙ וַיֹּ֔אמֶר אֵֽין־לֶ֥חֶם חֹ֖ל אֶל־תַּ֣חַת יָדִ֑י כִּֽי־אִם־לֶ֤חֶם קֹ֙דֶשׁ֙ יֵ֔שׁ אִם־נִשְׁמְר֥וּ הַנְּעָרִ֖ים אַ֥ךְ מֵאִשָּֽׁה׃ (פ)דָּוִד עָנָה לַכֹּהֵן וְאָמַר לוֹ: "לְמַעַן אִמָּה, אֲנַחְנוּ נִשְׁמַרְנוּ מֵאִשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁהָיָה לְמַעֲשֶׂה בְּצֵאתִי אֶת שִׁלְשֹׁם, וְהַכֵּלִים שֶׁל הַנְּעָרִים הֵם קֹדֶשׁ, וְאַף שֶׁזֶּה דֶּרֶךְ רָגִיל, הַיּוֹם הַכֵּלִים יִקְדְּשׁוּ".
וַיַּעַן֩ דָּוִ֨ד אֶת־הַכֹּהֵ֜ן וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ כִּ֣י אִם־אִשָּׁ֤ה עֲצֻֽרָה־לָ֙נוּ֙ כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם בְּצֵאתִ֕י וַיִּהְי֥וּ כְלֵֽי־הַנְּעָרִ֖ים קֹ֑דֶשׁ וְהוּא֙ דֶּ֣רֶךְ חֹ֔ל וְאַ֕ף כִּ֥י הַיּ֖וֹם יִקְדַּ֥שׁ בַּכֶּֽלִי׃הַכֹּהֵן נָתַן לוֹ אֶת הַלֶּחֶם הַקֹּדֶשׁ, כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם רָגִיל, אֶלָּא רַק לֶחֶם הַפָּנִים שֶׁנִּתְנֶה מִלִּפְנֵי הַשֵּׁם, שֶׁמַּקְפִדִים לָתֵת אוֹתוֹ חַם בַּיּוֹם שֶׁלּוֹ.
וַיִּתֶּן־ל֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן קֹ֑דֶשׁ כִּי֩ לֹא־הָ֨יָה שָׁ֜ם לֶ֗חֶם כִּֽי־אִם־לֶ֤חֶם הַפָּנִים֙ הַמּֽוּסָרִים֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לָשׂוּם֙ לֶ֣חֶם חֹ֔ם בְּי֖וֹם הִלָּקְחֽוֹ׃וּבְאותוֹ הַיּוֹם, אִישׁ אֶחָד מֵעַבְדֵי שָׁאוּל עָמַד לִפְנֵי הַשֵּׁם, וּשְׁמוֹ דֹּאֵג הָאֲדֹמִי, הַמַּצְבִּיא בְּעַד הַחֲיָלִים שֶׁל שָׁאוּל.
וְשָׁ֡ם אִישׁ֩ מֵעַבְדֵ֨י שָׁא֜וּל בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נֶעְצָר֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וּשְׁמ֖וֹ דֹּאֵ֣ג הָאֲדֹמִ֑י אַבִּ֥יר הָרֹעִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לְשָׁאֽוּל׃ט–יב
דוד בנתיב הבריחה אל גת
דוד אמר לאחימלך: "אין לך כאן חנית או חרב, כי גם את החרב שלי ואת כלי הנשק שלי לא לקחתי ליד, כי פקודת המלך הייתה להתרחק".
וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לַאֲחִימֶ֔לֶךְ וְאִ֛ין יֶשׁ־פֹּ֥ה תַֽחַת־יָדְךָ֖ חֲנִ֣ית אוֹ־חָ֑רֶב כִּ֣י גַם־חַרְבִּ֤י וְגַם־כֵּלַי֙ לֹֽא־לָקַ֣חְתִּי בְיָדִ֔י כִּֽי־הָיָ֥ה דְבַר־הַמֶּ֖לֶךְ נָחֽוּץ׃ (ס)הכהן אמר: "הנה חרב גלית המפלשת שהכית בעמק האלה, היא מונחת שם בתוך הבגד מאחורי האפוד. אם תרצה לקחת אותה, קח, כי אין אחרת מלבד זו". דוד אמר: "אין כמוה, תן לי אותה".
וַיֹּ֣אמֶר הַכֹּהֵ֗ן חֶרֶב֩ גָּלְיָ֨ת הַפְּלִשְׁתִּ֜י אֲשֶׁר־הִכִּ֣יתָ ׀ בְּעֵ֣מֶק הָאֵלָ֗ה הִנֵּה־הִ֞יא לוּטָ֣ה בַשִּׂמְלָה֮ אַחֲרֵ֣י הָאֵפוֹד֒ אִם־אֹתָ֤הּ תִּֽקַּח־לְךָ֙ קָ֔ח כִּ֣י אֵ֥ין אַחֶ֛רֶת זוּלָתָ֖הּ בָּזֶ֑ה וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֵ֥ין כָּמ֖וֹהָ תְּנֶ֥נָּה לִּֽי׃דוד קם וברח באותו היום מפני שאול, והגיע אל אכיש, מלך גת.
וַיָּ֣קָם דָּוִ֔ד וַיִּבְרַ֥ח בַּיּוֹם־הַה֖וּא מִפְּנֵ֣י שָׁא֑וּל וַיָּבֹ֕א אֶל־אָכִ֖ישׁ מֶ֥לֶךְ גַּֽת׃עבדי אכיש אמרו לו: "האם זה לא דוד מלך הארץ? האם לא היו שרים שרים עליו: שאל הכה שאל בערבבות, ודוד ברבבות?".
וַיֹּ֨אמְר֜וּ עַבְדֵ֤י אָכִישׁ֙ אֵלָ֔יו הֲלוֹא־זֶ֥ה דָוִ֖ד מֶ֣לֶךְ הָאָ֑רֶץ הֲל֣וֹא לָזֶ֗ה יַעֲנ֤וּ בַמְּחֹלוֹת֙ לֵאמֹ֔ר הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ באלפו [בַּאֲלָפָ֔יו] וְדָוִ֖ד ברבבתו [בְּרִבְבֹתָֽיו׃]יג–טז
דוד בקרב אכיש
דוד שמר את הדברים האלה בלב שלו, והוא מאוד פחד מפני אכיש מלך גת.
וַיָּ֧שֶׂם דָּוִ֛ד אֶת־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בִּלְבָב֑וֹ וַיִּרָ֣א מְאֹ֔ד מִפְּנֵ֖י אָכִ֥ישׁ מֶֽלֶךְ־גַּֽת׃הוא שינה את התנהגותו מולcatחיהם, והעמיד פנים שהוא משתגע בנגדם. הוא כתב על שער השער וגרר את הרוק שלו על זקנו.
וַיְשַׁנּ֤וֹ אֶת־טַעְמוֹ֙ בְּעֵ֣ינֵיהֶ֔ם וַיִּתְהֹלֵ֖ל בְּיָדָ֑ם ויתו [וַיְתָיו֙] עַל־דַּלְת֣וֹת הַשַּׁ֔עַר וַיּ֥וֹרֶד רִיר֖וֹ אֶל־זְקָנֽוֹ׃אכיש אמר למשרתיו: תראו, הנה איש משוגע, למה הבאתם אותו אלי?
וַיֹּ֥אמֶר אָכִ֖ישׁ אֶל־עֲבָדָ֑יו הִנֵּ֤ה תִרְאוּ֙ אִ֣ישׁ מִשְׁתַּגֵּ֔עַ לָ֛מָּה תָּבִ֥יאוּ אֹת֖וֹ אֵלָֽי׃חסרים לי משוגעים, כי הבאתם את זה כדי להשתגע עליי? האיש הזה עומד להיכנס לביתי?
חֲסַ֤ר מְשֻׁגָּעִים֙ אָ֔נִי כִּי־הֲבֵאתֶ֣ם אֶת־זֶ֔ה לְהִשְׁתַּגֵּ֖עַ עָלָ֑י הֲזֶ֖ה יָב֥וֹא אֶל־בֵּיתִֽי׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
דוד פוגש את אחימלך בנב
וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וִיהוֹנָתָ֖ן בָּ֥א הָעִֽיר׃
וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה אֶל־אֲחִימֶ֖לֶךְ הַכֹּהֵ֑ן וַיֶּחֱרַ֨ד אֲחִימֶ֜לֶךְ לִקְרַ֣את דָּוִ֗ד וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ מַדּ֤וּעַ אַתָּה֙ לְבַדֶּ֔ךָ וְאִ֖ישׁ אֵ֥ין אִתָּֽךְ׃
וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לַאֲחִימֶ֣לֶךְ הַכֹּהֵ֗ן הַמֶּלֶךְ֮ צִוַּ֣נִי דָבָר֒ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י אִ֣ישׁ אַל־יֵ֧דַע מְא֛וּמָה אֶת־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־אָנֹכִ֥י שֹׁלֵֽחֲךָ֖ וַאֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֑ךָ וְאֶת־הַנְּעָרִ֣ים יוֹדַ֔עְתִּי אֶל־מְק֥וֹם פְּלֹנִ֖י אַלְמוֹנִֽי׃
וְעַתָּ֗ה מַה־יֵּ֧שׁ תַּֽחַת־יָדְךָ֛ חֲמִשָּׁה־לֶ֖חֶם תְּנָ֣ה בְיָדִ֑י א֖וֹ הַנִּמְצָֽא׃
ה–ח
דָּוִד בְּנוֹב
וַיַּ֨עַן הַכֹּהֵ֤ן אֶת־דָּוִד֙ וַיֹּ֔אמֶר אֵֽין־לֶ֥חֶם חֹ֖ל אֶל־תַּ֣חַת יָדִ֑י כִּֽי־אִם־לֶ֤חֶם קֹ֙דֶשׁ֙ יֵ֔שׁ אִם־נִשְׁמְר֥וּ הַנְּעָרִ֖ים אַ֥ךְ מֵאִשָּֽׁה׃ (פ)
וַיַּעַן֩ דָּוִ֨ד אֶת־הַכֹּהֵ֜ן וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ כִּ֣י אִם־אִשָּׁ֤ה עֲצֻֽרָה־לָ֙נוּ֙ כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם בְּצֵאתִ֕י וַיִּהְי֥וּ כְלֵֽי־הַנְּעָרִ֖ים קֹ֑דֶשׁ וְהוּא֙ דֶּ֣רֶךְ חֹ֔ל וְאַ֕ף כִּ֥י הַיּ֖וֹם יִקְדַּ֥שׁ בַּכֶּֽלִי׃
וַיִּתֶּן־ל֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן קֹ֑דֶשׁ כִּי֩ לֹא־הָ֨יָה שָׁ֜ם לֶ֗חֶם כִּֽי־אִם־לֶ֤חֶם הַפָּנִים֙ הַמּֽוּסָרִים֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לָשׂוּם֙ לֶ֣חֶם חֹ֔ם בְּי֖וֹם הִלָּקְחֽוֹ׃
וְשָׁ֡ם אִישׁ֩ מֵעַבְדֵ֨י שָׁא֜וּל בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נֶעְצָר֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וּשְׁמ֖וֹ דֹּאֵ֣ג הָאֲדֹמִ֑י אַבִּ֥יר הָרֹעִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לְשָׁאֽוּל׃
ט–יב
דוד בנתיב הבריחה אל גת
וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לַאֲחִימֶ֔לֶךְ וְאִ֛ין יֶשׁ־פֹּ֥ה תַֽחַת־יָדְךָ֖ חֲנִ֣ית אוֹ־חָ֑רֶב כִּ֣י גַם־חַרְבִּ֤י וְגַם־כֵּלַי֙ לֹֽא־לָקַ֣חְתִּי בְיָדִ֔י כִּֽי־הָיָ֥ה דְבַר־הַמֶּ֖לֶךְ נָחֽוּץ׃ (ס)
וַיֹּ֣אמֶר הַכֹּהֵ֗ן חֶרֶב֩ גָּלְיָ֨ת הַפְּלִשְׁתִּ֜י אֲשֶׁר־הִכִּ֣יתָ ׀ בְּעֵ֣מֶק הָאֵלָ֗ה הִנֵּה־הִ֞יא לוּטָ֣ה בַשִּׂמְלָה֮ אַחֲרֵ֣י הָאֵפוֹד֒ אִם־אֹתָ֤הּ תִּֽקַּח־לְךָ֙ קָ֔ח כִּ֣י אֵ֥ין אַחֶ֛רֶת זוּלָתָ֖הּ בָּזֶ֑ה וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֵ֥ין כָּמ֖וֹהָ תְּנֶ֥נָּה לִּֽי׃
וַיָּ֣קָם דָּוִ֔ד וַיִּבְרַ֥ח בַּיּוֹם־הַה֖וּא מִפְּנֵ֣י שָׁא֑וּל וַיָּבֹ֕א אֶל־אָכִ֖ישׁ מֶ֥לֶךְ גַּֽת׃
וַיֹּ֨אמְר֜וּ עַבְדֵ֤י אָכִישׁ֙ אֵלָ֔יו הֲלוֹא־זֶ֥ה דָוִ֖ד מֶ֣לֶךְ הָאָ֑רֶץ הֲל֣וֹא לָזֶ֗ה יַעֲנ֤וּ בַמְּחֹלוֹת֙ לֵאמֹ֔ר הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ באלפו [בַּאֲלָפָ֔יו] וְדָוִ֖ד ברבבתו [בְּרִבְבֹתָֽיו׃]
יג–טז
דוד בקרב אכיש
וַיָּ֧שֶׂם דָּוִ֛ד אֶת־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בִּלְבָב֑וֹ וַיִּרָ֣א מְאֹ֔ד מִפְּנֵ֖י אָכִ֥ישׁ מֶֽלֶךְ־גַּֽת׃
וַיְשַׁנּ֤וֹ אֶת־טַעְמוֹ֙ בְּעֵ֣ינֵיהֶ֔ם וַיִּתְהֹלֵ֖ל בְּיָדָ֑ם ויתו [וַיְתָיו֙] עַל־דַּלְת֣וֹת הַשַּׁ֔עַר וַיּ֥וֹרֶד רִיר֖וֹ אֶל־זְקָנֽוֹ׃
וַיֹּ֥אמֶר אָכִ֖ישׁ אֶל־עֲבָדָ֑יו הִנֵּ֤ה תִרְאוּ֙ אִ֣ישׁ מִשְׁתַּגֵּ֔עַ לָ֛מָּה תָּבִ֥יאוּ אֹת֖וֹ אֵלָֽי׃
חֲסַ֤ר מְשֻׁגָּעִים֙ אָ֔נִי כִּי־הֲבֵאתֶ֣ם אֶת־זֶ֔ה לְהִשְׁתַּגֵּ֖עַ עָלָ֑י הֲזֶ֖ה יָב֥וֹא אֶל־בֵּיתִֽי׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את מסע הבריחה של דוד ופגישותיו עם הכהן אחימלך ועם אכיש מלך פלשתים.
פסוקים א–ד
דוד פוגש את אחימלך בנב
דוד מגיע לנב ומפגש את הכהן אחימלך. הוא מסתיר את מצבו וממציא סיבה למשימה סודית של המלך, ואז מבקש לחם לאכילה.
פסוקים ה–ח
דָּוִד בְּנוֹב
דָּוִד מַגִּיעַ אֶל הַכֹּהֵן בְּנוֹב וּמְבַקֵּשׁ לֶחֶם. הַכֹּהֵן נָתַן לוֹ לֶחֶשֶׁם הַפָּנִים הַקֹּדֶשׁ תַּחת הַתְּנַאי שֶׁהַנְּעָרִים נִשְׁמְרוּ מֵאִשָּׁה. בְּאותוֹ הַזְּמַן מִשְׁתַּתֵּף בָּעֲמִידָה לִפְנֵי הַשֵּׁם דֹּאֵג הָאֲדֹמִי, מֵעַבְדֵי שָׁאוּל.
פסוקים ט–יב
דוד בנתיב הבריחה אל גת
דוד מגיע לנוב ומבקש נשק מאחימלך, אך מקבל רק את חרב גלית המפלשת. לאחר מכן הוא בורח מפני שאול ומגיע למלכות גת, שם עבדי המלך מזהים אותו ומזכירים את השירים המהללים את הניצחונות של שאול ודוד.
פסוקים יג–טז
דוד בקרב אכיש
דוד בורח מפני אכיש מלך גת ומעמיד פנים שהוא משגע כדי להסתתר. הוא מתנהג בצורה משונה מאוד, מה שגורם לאכיש לתהות מדוע משרתיו הביאו אליו אדם כזה.
הפרק מסתיים בדוד מעמיד פנים משוגע בפני אכיש.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
צמיחת עם ישראל בזכות המצוות
״יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים לרב (מלכים א' ד' כ'). ילמדנו רבינו מאימתי משמיעים על השקלים כך שנו רבותינו באחד באדר משמיעים״
התקופה של דוד המלך התאפיינה בצמיחה דמוגרפית וכלכלית מדהימה. המקור מביא נתון על יואב, שספר את מספר בני ישראל ומצא שחמישים אלף איש הלכו מן העם, אך בכל זאת, בימי שלמה המלך, העם גדל ועלה על כמותו המקורית. כך התרחב כוחם של יהודה ויש ראל עד כדי כך שהם היו רבים כמו החול שבשפת הים. הפרשנות בפרשתנו מסבירה את המתרחש בעזרת המצוות שהעם מקייים בארץ. לפי המדרש, ישראל שורדים ומתרבים בזכות הקפדה על איסורי זרע כלאים, חרש בשור וחמור, וגם על מצוות תרומה וקדושת האדמה. הכוח המוסרי של המצוות הוא שמאפשר לעם לשוב ולהתפרץ ולהתרבות גם בתקופות של חוסר או רדיפה.
פסיקתא רבתי י״א:א׳ ↗הַגְּאוּלָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְהַסִּכּוּי בַּעֲוֹן
״כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ, וּבָא גּוֹאֲלוֹ. וּמִי הוּא גּוֹאֲלוֹ. אֲנִי הוּא גּוֹאֲלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: עֲשׁוּקִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו, גֹּאֲלָם חָזָק ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ,״
מִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא מַסְבֵּר אֶת הַמַּצָּב שֶׁל אָדָם שֶׁאָבַד לוֹ רֶוַח וְנֶחְלָה. הַמַּדְרִישׁ מַקְשִׁית עַל הַפְּסוּק שֶׁאִם אָחִיךָ יָמוּת וּמָכַר אֶת אֲחֻזָּתוֹ, יָבֹא הַגּוֹאֵל. הוּא מְסַבֵּר כִּי הַשֵּׁם הוּא הַגּוֹאֵל הַמֻּחְלָט שֶׁמֵּצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הַעֲבוֹדָה הַזּרָה וּמִן הַשִּׁעבּוּד. הַמַּדְרִישׁ מְצַטֵט פְּעָלִים שׁוֹנִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּתְקוֹעָה וּבְשִׁיבָה לַתְּשׁוּבָה. הַמַּדְרִישׁ מְצַיֵן אֶת הַגּוֹאֲלִים שֶׁהֶעֱמִיד הַשֵּׁם, כְּמוֹ עָתְנִיאֵל, אֵהוּד, דְּבוֹרָה וּבָרָק, כְּשֶׁהעַם הִשְׁתַּנָּה. בְּנוֹסַף, הַמַּדְרִישׁ מְבִיא שְׁנֵי פֵּרוּשִׁים שֶׁל רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי לֵוִי עַל הַמָּשֶׁה שֶׁל "וַיִּדַּל יִשְׂרָאֵל". אֶחָד הַפֵּרוּשׁ הוּא עַל חֶסְרוֹן בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְהַשֵּׁנִי הוּא עַל חֶסְרוֹן בְּכַפּוֹת יָד לְהַבְאִית קָרְבָּן.
מדרש תנחומא, בהר ג׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
דוד בנב ובגת: המפגש עם כהן אחימלך
״או הנמצא. אם אין חמשה, תן לי מה שנמצא בידך:״
בפרק זה אנו קוראים על דוד הנמלט מפני שאול, המחפש אוכל וסיוע. הוא מגיע אל אחימלך הכהן בנב ומבקש לחKnow מה מצבו. כשהכהן מגלה שאין לחלוט לחם רגיל, הוא מציע את לחם המקדש, המיועד רק לכהנים, כחריג למצב. רש"י, בפירושו לפסוק הרביעי, מתמקד בפרטי ההלכה והמציאות בשטח. הוא מסביר כי אם לא נמצא לחם רגיל, הכהן מורה לדוד לתת את מה שנמצא בידו, וזאת כחלק מהתנאי של המחסור שהיה קיים באותו רעב.
רש״י על שמואל א׳ 21:4:1 ↗דוד בנתיב הבריחה אל אכיש
״הלא זה דוד מלך הארץ. אמרו לו לאכיש, תנאי היה בינינו (לעיל יז ט): 'אם יוכל להלחם אתי והכני והיינו לכם לעבדים', אין לך אלא״
בפרק זה אנו עוקבים אחר דוד בדרכו בבריחה משאול, כאשר הוא מגיע אל נוב ומבקש אוכל ונשק מכהן אחימלך. לאחר מכן הוא מגיע אל עקלונו ומנסה להסוות את זהותו בפני אכיש, מלך הגת, כדי לשמור על חייו. רש"י מפרש את דברי המשרתים של אכיש כהזדמנות פוליטית. לדעתו, המשרתים הציעו לאכיש להעביר את המלוכה לדוד, בתנאי שדוד יסכים להיות עבד להם ויהפוך למלך הארץ תחת שליטתם. לפי גישה זו, המדרש מזהה כאן ניסיון כוח של משרתיי המלך.
רש״י על שמואל א׳ 21:12:1 ↗התמודדות עם מחסור
״או הנמצא. רצה לומר: ואם אין חמשה בידך, תן הנמצא ואם פחות מחמשה:״
בפרק זה אנו רואים את דוד בסיטואציה של חוסר וקושי. כאשר דוד פונה לאכילה, הוא מגלה שאין בידו אלא רק חמשת לחמי כהן. המצודת דוד מסביר את המובן של הפנייה במקרה שאין כמות גדולה של אוכל, וכי ניתן לתת את מה שכן נמצא ביד האדם, גם אם הכמות קטנה מחמשת הלחמים. ההסבר מתמקד בפשטות של המעשה ולא בפרשנות מוסרית. המפרש מדגיש שההתנהלות תלויה במה שקיים בפועל. אם אין חמישה, יש לתת את הנמצא. הגישה כאן היא ליקח את המובן המילולי של הטקסט ולבחון את התנאים של המציאות הקיימת מול הדרישה.
מצודת דוד על שמואל א׳ 21:4:2 ↗דוד בגלות וזיהויו כעובר אורח
״מלך הארץ. רצה לומר: חשוב כמלך, על היותו יוצא ובא במלחמה לפני העם:״
הפרק מתאר את מסעו של דוד, שבור ובורח מפני שאול, אל עיר נבל. דוד מגיע אל אחימלך הכהן ומבקש אוכל ונשק. אחימלך מספק לו לחם קדוש וחרב דוד, אך דוד מסתיר את המציאות האמיתית ומתחזה לעובר אורח המבקש לצאת למשימה דחופה. בגללך הניסיון להסתיר את האמת, דוד נתפס בגלות גת על ידי אנשי אכיש, שהכירו אותו כמי שעלה וירד במלחמות בארץ ישראל. מפרש ה"מצודת דעוד" על פסוק שתים עשרה, מסביר כי הדיבור של המלך בגרת אכיש מעיד על כך שדוד נתפס בעיניו כמי שחשוב ומרשים כמלך, למרות היותו בבריחה. המפרש מדגיש שדוד נחשב לאדם בעל מעמד, כזה שיוצא ומגיע לפני העם כלוחם, וזה מה שגרם לזיהוי המיידי של המלך גת.
מצודת דוד על שמואל א׳ 21:12:1 ↗