נביאים›שמואל א׳›פרק ב׳

שמואל א׳ · פרק ב׳

תְּפִלַּת חַנָּה, עֲבוֹדַת הַכֹּהֲנִים וּמַצְעֵי בְּנֵי עֵלִי

חַנָּה מְהַלֶּלֶת אֶת הַשֵּׁם בְּזֶכֶר לְשְׁמוּאֵל, מַהֲמַהֲמוֹת הַכֹּהֲנִים בְּשִׁילֹה וּנְבֹאֵת הַמִּיתָה עַל בְּנֵי עֶלִיא.

36 פסוקיםתנ״ך לכולם · נאמן למקור. בעברית שכולם מבינים.

להקשיב. להבין. להתחבר.

הפרק בקול

שמואל א׳ ב׳ · סיפור והסבר

גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.

תצוגה

ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.

א–ד

תְּפִלַּת חַנָּה

א

חנה התפללה ואמרה: ליבי שמח בהשם, הוא הרים את קרניי. פי שלי פתוח רחב מול אויביי, כי שמחתי בישועתך.

ב

אין קדוש כמו ה׳, כי אין עוד מלבדך, ואין סלע כמו אלוהינו.

ג

אל תדברו בגאווה ובהתרברבות, כי יצא דבר עז מפיכם, כי ה׳ הוא אל הידע ולו תוכניות הרע.

ד

קשת גיבורים נשברת, וחלשים מתחזקים בכוח.

ה–ח

שירת הלל של חנה

ה

אלו ששבעים בלחם נשכרו, ורעבים נחלשו. העקרה ילדה שבעה, והפוריה אומללה.

ו

השם ממית ומחיה, מוריד לשאול ומעלה.

ז

השם מעשיר ומעניק עושר, משפיל ומרומם.

ח

הוא מקים עני מאפר ומעפר, והעני מרוק, כדי לשבת עם אצילים, ונותן לו כיסא כבוד. כי לשם העולם שייכים המצוקים בארץ, והוא שולט עליהם.

ט–יב

תְּפִלַּת חַנָּה וּמַצָּב הַכֹּהֲנִים

ט

הַשֵּׁם יִשְׁמַר עַל רַגְלֵי הַחֲסִידִים, אֲבָל הָרְשָׁעִים יַעמֹדוּ דּוּמִי בַּחֹשֶׁךְ, כִּי אִישׁ לֹא יִנָּצֵחַ בְּכֹחַ שֶׁלּוֹ.

י

הַשֵּׁם יַרְעִיד אֶת מְצַדְקֵי הַשָּׁמַיִם וְאֶת מְיַרְדֵי הַשָּׁמַיִם, הַשֵּׁם יִשְׁפֹּט אֶת הָעֲנִיִּים בָּאָרֶץ, וְיִתֵּן כֹּחַ לַמֶּלֶךְ שֶׁלּוֹ וְיָרִים אֶת קֶרֶן מְשִׁיחוֹ.

יא

אֶלְקָנָה חָזַר לְבֵיתוֹ בְּרָמָתָה, וְהַנַּעַר שֶׁמְּשָׁרֵת אֶת הַשֵּׁם הָיָה מוּל עֵלִי הַכֹּהֵן.

יב

בְּנֵי עֵלִי הָיוּ בְּנֵי בְּלִיַּעַל, וְהֵם לֹא הכִּירוּ אֶת הַשֵּׁם.

יג–טז

מנהגי הכוהנים בשילה

יג

וְכֵן הָיָה הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַכֹּהֲנִים עַל הָעָם: כָּל אִישׁ שֶׁזֹּבֵחַ זֶבַח וְהוּא בָּא, נַעַר הַכֹּהֵן בָּא כְּשֶׁהַבָּשָׂר מִתְבַּשֵּׁל, וּבְיָדוֹ הַמַּזְלֵג שֶׁלּוֹ, עִם שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם.

יד

הוּא הִכָּה בַּכִּיּוֹר, אוֹ בַּדּוּד, אוֹ בַּקַּלַּחַת, אוֹ בַּפָּרוּר; כָּל מָה שֶׁהַמַּזְלֵג יַעֲלֶה, הַכֹּהֵן יִקַּח לְעַצְמוֹ. כָּךְ הָיוּ עוֹשִׂים לְכָל יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּאוּ לְשִׁלֹּה.

טו

גַּם לִפְנֵי שֶׁהֵם שׁוֹרִים אֶת הֶחָלָב, הַנַּעַר הַכֹּהֵן בָּא וְאוֹמֵר לָאִישׁ הַזֹּבֵחַ: "תֵּן בָּשָׂר לְצֵלִי לַכֹּהֵן", וְהוּא לֹא יִקַּח מִמְּךָ בָּשָׂר מְבֻשָּׁל, אֶלָּא רַק כְּשֶׁהוּא חַי.

טז

וְהָאִישׁ אָמַר לוֹ: "תַּבְעִירוּ אֶת הֶחָלָב כְּמוֹ שֶׁמְּבַעֲרִים הַיּוֹם, וְקַח לְעַצְמְךָ כְּפִי שֶׁתִּרְצֶה". אֲבָל הוּא אָמַר לוֹ: "לֹא, כְּשֶׁלֹּא תִּתֵּן עַכְשָׁו, אֲנִי אֶקַּח בְּכֹחַ".

יז–כ

חֶטְא הַנְּעָרִים וּבִרְכַת עֵלִי

יז

הַחֵטְא שֶׁעָשׂוּ הַנְּעָרִים הָיָה גָּדוֹל מְאֹד לְפָנֵי הַשֵּׁם, כִּי הָאֲנָשִׁים בָּזוּ אֶת הַמִּנְחָה שֶׁל הַשֵּׁם.

יח

שְׁמוּאֵל שֵׁרֵת אֶת הַשֵּׁם, וְהוּא הָיָה נַעַר שֶׁלָּבַשׁ אֶפֹוד מִבָּד.

יט

אִמּוֹ שָׂמְתָה לוֹ כְּבִיסָה קְטַנָּה, וְהִיא הָיוּ מְלַבֶּשֶׁת אוֹתוֹ בָּעֹלָה מִיָּמִים לְיָמִים, כְּשֶׁהִיא הָלְכָה אֶל בַּעְלָהּ לִזְבֹּחַ אֶת זֶבַח הַיָּמִים.

כ

עֵלִי בֵּרַךְ אֶת אֶלְקָנָה וְאֶת אִשְׁתּוֹ, וְאָמַר לוֹ: הַשֵּׁם יִתֵּן לְךָ זֶרַע מִן הָאִשָּׁה הַזֹּאת, בִּמְקוֹם אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתָּ אֶת הַשֵּׁם. אַחֲרָךְ הֵם הָלְכוּ לְבֵיתָם.

כא–כד

משפחת עלי וצמיחת שמואל

כא

כי הַשֵּׁם פקד את חנה, והיא הולידה שלושה בנים ושתי בנות, ושמואל הנער גדל לפני הַשֵּׁם.

כב

ועלי היה זקן מאוד, ושמע את כל מה שעשו בניו לכל ישראל ואת מה שהם עשו עם הנשים שבאו למשכן.

כג

הוא אמר להם: למה אתם עושים את הדברים האלה? אני שומע את הדיבורים הרעים שלכם מכל העם הזה.

כד

הוא אמר להם: בני, לא טוב הדברים האלה שאני שומע, שאתם גורמים לעם הַשֵּׁם לחטוא.

כה–כח

צמיחת שמואל והתגלות אל עלי

כה

אם אדם יחטא לאדם אחר, אלוהים ישפוט אותו. אבל אם אדם יחטא לה', מי יתפלל עבורו? הם לא יקשיבו לקול אביהם, כי ה' רוצה להמית אותם.

כו

והילד שמואל הלך וגדל, והוא היה חביב גם אצל ה' וגם אצל האנשים.

כז

איש אלוהים בא אל עלי ואמר לו: כך אמר ה': הרי התגלהתי אל בית אביך בזמן שהיו במצרים, בבית פרעה.

כח

ובחרתי בו מכל שבטי ישראל להיות כהן שלי, שיעלה על המזבח שלי, יקטר קטורת, יישא אפיוד לפניי, ואתן לבית אביך את כל הנשים שבבני ישראל.

כט–לב

הכרעת בית עלי

כט

למה אתם פוגעים בזבחי ובמנחות שלי שציתיתי במעון? הכבדת את בניך יותר ממני, כדי להאכיל אתכם מראשית כל המנחה של ישראל לעמי.

ל

לכן אומר ה' אלוהי ישראל: אמרתי שביתך ובית אביך ילכו לפניי לנצח. ועכשיו, אומר ה', ממש לא, כי מי שמכבד אני מכבד, ומי שבוז מבוז.

לא

הנה ימים באים, ואשבור את זרועך ואת זרוע בית אביך, כך שלא תהיה זקן בביתך.

לב

ותראה אויב במעון בכל מה שעשה טוב לישראל, ולא יהיה זקן בביתך כל הימים.

לג–לו

נבואת המיתה על בני עלי

לג

אף אדם לא יוכל לתת לך מבית המזבח שלי דבר שיספק את עיניך או ירצה את נפשך, וכל מה שירבה בביתך ימות אנשים.

לד

וזו תהיה לך הסימן: שני בניך, חפני ופינחס, ימותו יחד ביום אחד.

לה

ואקים לעצמי כהן נאמן, שיעשה בדיוק כפי שבלבי וברצוני, ואבנה לו בית נאמן שילך לפני המשיח שלי כל הימים.

לו

וכל מה שיישאר בביתך יבוא להשתחוות לו, כדי לקבל ערימת כסף וכיכר לחם, ויאמר: בבקשה תנו לי פרוסת לחם מאחת הכוהנות.

נאמנות שמאפשרת בדיקה

על הנוסח ועל העריכה

נוסח המקרא בפרק זה מבוסס על Tanach with Ta'amei Hamikra. נשמרים האותיות, הניקוד, הטעמים וסדר הפסוקים של המהדורה שנבחרה. סימני פרשה מוצגים בנפרד מן הפסוק.

הנוסח העכשווי הוא עיבוד מסייע להבנה. ההערות מציינות ביטויים שנשמרו והכרעות ניסוח. התקציר, ההסברים וכותרות היחידות הם תוספות עריכה.

מהדורת העיון הראשונה נוסחה בסיוע בינה מלאכותית. היא פתוחה להגהה ולתיקון ואינה נושאת הסכמה רבנית. נוסח המקרא הוא נקודת הייחוס לבחינת כל שינוי.

למהדורת המקור ↗

גרסת פרק 258 · מקור שנקלט בתאריך 2026-09-24

נוסח המקרא