חנה התפללה ואמרה: ליבי שמח בהשם, הוא הרים את קרניי. פי שלי פתוח רחב מול אויביי, כי שמחתי בישועתך.
וַתִּתְפַּלֵּ֤ל חַנָּה֙ וַתֹּאמַ֔ר עָלַ֤ץ לִבִּי֙ בַּֽיהוָ֔ה רָ֥מָה קַרְנִ֖י בַּֽיהוָ֑ה רָ֤חַב פִּי֙ עַל־א֣וֹיְבַ֔י כִּ֥י שָׂמַ֖חְתִּי בִּישׁוּעָתֶֽךָ׃שמואל א׳ · פרק ב׳
תְּפִלַּת חַנָּה, עֲבוֹדַת הַכֹּהֲנִים וּמַצְעֵי בְּנֵי עֵלִי
חַנָּה מְהַלֶּלֶת אֶת הַשֵּׁם בְּזֶכֶר לְשְׁמוּאֵל, מַהֲמַהֲמוֹת הַכֹּהֲנִים בְּשִׁילֹה וּנְבֹאֵת הַמִּיתָה עַל בְּנֵי עֶלִיא.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל א׳ ב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
תְּפִלַּת חַנָּה
אין קדוש כמו ה׳, כי אין עוד מלבדך, ואין סלע כמו אלוהינו.
אֵין־קָד֥וֹשׁ כַּיהוָ֖ה כִּ֣י אֵ֣ין בִּלְתֶּ֑ךָ וְאֵ֥ין צ֖וּר כֵּאלֹהֵֽינוּ׃אל תדברו בגאווה ובהתרברבות, כי יצא דבר עז מפיכם, כי ה׳ הוא אל הידע ולו תוכניות הרע.
אַל־תַּרְבּ֤וּ תְדַבְּרוּ֙ גְּבֹהָ֣ה גְבֹהָ֔ה יֵצֵ֥א עָתָ֖ק מִפִּיכֶ֑ם כִּ֣י אֵ֤ל דֵּעוֹת֙ יְהוָ֔ה ולא [וְל֥וֹ] נִתְכְּנ֖וּ עֲלִלֽוֹת׃קשת גיבורים נשברת, וחלשים מתחזקים בכוח.
קֶ֥שֶׁת גִּבֹּרִ֖ים חַתִּ֑ים וְנִכְשָׁלִ֖ים אָ֥זְרוּ חָֽיִל׃שירת הלל של חנה
אלו ששבעים בלחם נשכרו, ורעבים נחלשו. העקרה ילדה שבעה, והפוריה אומללה.
שְׂבֵעִ֤ים בַּלֶּ֙חֶם֙ נִשְׂכָּ֔רוּ וּרְעֵבִ֖ים חָדֵ֑לּוּ עַד־עֲקָרָה֙ יָלְדָ֣ה שִׁבְעָ֔ה וְרַבַּ֥ת בָּנִ֖ים אֻמְלָֽלָה׃השם ממית ומחיה, מוריד לשאול ומעלה.
יְהוָ֖ה מֵמִ֣ית וּמְחַיֶּ֑ה מוֹרִ֥יד שְׁא֖וֹל וַיָּֽעַל׃השם מעשיר ומעניק עושר, משפיל ומרומם.
יְהוָ֖ה מוֹרִ֣ישׁ וּמַעֲשִׁ֑יר מַשְׁפִּ֖יל אַף־מְרוֹמֵֽם׃הוא מקים עני מאפר ומעפר, והעני מרוק, כדי לשבת עם אצילים, ונותן לו כיסא כבוד. כי לשם העולם שייכים המצוקים בארץ, והוא שולט עליהם.
מֵקִ֨ים מֵעָפָ֜ר דָּ֗ל מֵֽאַשְׁפֹּת֙ יָרִ֣ים אֶבְי֔וֹן לְהוֹשִׁיב֙ עִם־נְדִיבִ֔ים וְכִסֵּ֥א כָב֖וֹד יַנְחִלֵ֑ם כִּ֤י לַֽיהוָה֙ מְצֻ֣קֵי אֶ֔רֶץ וַיָּ֥שֶׁת עֲלֵיהֶ֖ם תֵּבֵֽל׃תְּפִלַּת חַנָּה וּמַצָּב הַכֹּהֲנִים
הַשֵּׁם יִשְׁמַר עַל רַגְלֵי הַחֲסִידִים, אֲבָל הָרְשָׁעִים יַעמֹדוּ דּוּמִי בַּחֹשֶׁךְ, כִּי אִישׁ לֹא יִנָּצֵחַ בְּכֹחַ שֶׁלּוֹ.
רַגְלֵ֤י חסידו [חֲסִידָיו֙] יִשְׁמֹ֔ר וּרְשָׁעִ֖ים בַּחֹ֣שֶׁךְ יִדָּ֑מּוּ כִּֽי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ יִגְבַּר־אִֽישׁ׃הַשֵּׁם יַרְעִיד אֶת מְצַדְקֵי הַשָּׁמַיִם וְאֶת מְיַרְדֵי הַשָּׁמַיִם, הַשֵּׁם יִשְׁפֹּט אֶת הָעֲנִיִּים בָּאָרֶץ, וְיִתֵּן כֹּחַ לַמֶּלֶךְ שֶׁלּוֹ וְיָרִים אֶת קֶרֶן מְשִׁיחוֹ.
יְהוָ֞ה יֵחַ֣תּוּ מריבו [מְרִיבָ֗יו] עלו [עָלָיו֙] בַּשָּׁמַ֣יִם יַרְעֵ֔ם יְהוָ֖ה יָדִ֣ין אַפְסֵי־אָ֑רֶץ וְיִתֶּן־עֹ֣ז לְמַלְכּ֔וֹ וְיָרֵ֖ם קֶ֥רֶן מְשִׁיחֽוֹ׃ (פ)אֶלְקָנָה חָזַר לְבֵיתוֹ בְּרָמָתָה, וְהַנַּעַר שֶׁמְּשָׁרֵת אֶת הַשֵּׁם הָיָה מוּל עֵלִי הַכֹּהֵן.
וַיֵּ֧לֶךְ אֶלְקָנָ֛ה הָרָמָ֖תָה עַל־בֵּית֑וֹ וְהַנַּ֗עַר הָיָ֤ה מְשָׁרֵת֙ אֶת־יְהוָ֔ה אֶת־פְּנֵ֖י עֵלִ֥י הַכֹּהֵֽן׃בְּנֵי עֵלִי הָיוּ בְּנֵי בְּלִיַּעַל, וְהֵם לֹא הכִּירוּ אֶת הַשֵּׁם.
וּבְנֵ֥י עֵלִ֖י בְּנֵ֣י בְלִיָּ֑עַל לֹ֥א יָדְע֖וּ אֶת־יְהוָֽה׃מנהגי הכוהנים בשילה
וְכֵן הָיָה הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַכֹּהֲנִים עַל הָעָם: כָּל אִישׁ שֶׁזֹּבֵחַ זֶבַח וְהוּא בָּא, נַעַר הַכֹּהֵן בָּא כְּשֶׁהַבָּשָׂר מִתְבַּשֵּׁל, וּבְיָדוֹ הַמַּזְלֵג שֶׁלּוֹ, עִם שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם.
וּמִשְׁפַּ֥ט הַכֹּהֲנִ֖ים אֶת־הָעָ֑ם כָּל־אִ֞ישׁ זֹבֵ֣חַ זֶ֗בַח וּבָ֨א נַ֤עַר הַכֹּהֵן֙ כְּבַשֵּׁ֣ל הַבָּשָׂ֔ר וְהַמַּזְלֵ֛ג שְׁלֹ֥שׁ־הַשִּׁנַּ֖יִם בְּיָדֽוֹ׃הוּא הִכָּה בַּכִּיּוֹר, אוֹ בַּדּוּד, אוֹ בַּקַּלַּחַת, אוֹ בַּפָּרוּר; כָּל מָה שֶׁהַמַּזְלֵג יַעֲלֶה, הַכֹּהֵן יִקַּח לְעַצְמוֹ. כָּךְ הָיוּ עוֹשִׂים לְכָל יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּאוּ לְשִׁלֹּה.
וְהִכָּ֨ה בַכִּיּ֜וֹר א֣וֹ בַדּ֗וּד א֤וֹ בַקַּלַּ֙חַת֙ א֣וֹ בַפָּר֔וּר כֹּ֚ל אֲשֶׁ֣ר יַעֲלֶ֣ה הַמַּזְלֵ֔ג יִקַּ֥ח הַכֹּהֵ֖ן בּ֑וֹ כָּ֚כָה יַעֲשׂ֣וּ לְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֥ים שָׁ֖ם בְּשִׁלֹֽה׃גַּם לִפְנֵי שֶׁהֵם שׁוֹרִים אֶת הֶחָלָב, הַנַּעַר הַכֹּהֵן בָּא וְאוֹמֵר לָאִישׁ הַזֹּבֵחַ: "תֵּן בָּשָׂר לְצֵלִי לַכֹּהֵן", וְהוּא לֹא יִקַּח מִמְּךָ בָּשָׂר מְבֻשָּׁל, אֶלָּא רַק כְּשֶׁהוּא חַי.
גַּם֮ בְּטֶרֶם֮ יַקְטִר֣וּן אֶת־הַחֵלֶב֒ וּבָ֣א ׀ נַ֣עַר הַכֹּהֵ֗ן וְאָמַר֙ לָאִ֣ישׁ הַזֹּבֵ֔חַ תְּנָ֣ה בָשָׂ֔ר לִצְל֖וֹת לַכֹּהֵ֑ן וְלֹֽא־יִקַּ֧ח מִמְּךָ֛ בָּשָׂ֥ר מְבֻשָּׁ֖ל כִּ֥י אִם־חָֽי׃וְהָאִישׁ אָמַר לוֹ: "תַּבְעִירוּ אֶת הֶחָלָב כְּמוֹ שֶׁמְּבַעֲרִים הַיּוֹם, וְקַח לְעַצְמְךָ כְּפִי שֶׁתִּרְצֶה". אֲבָל הוּא אָמַר לוֹ: "לֹא, כְּשֶׁלֹּא תִּתֵּן עַכְשָׁו, אֲנִי אֶקַּח בְּכֹחַ".
וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו הָאִ֗ישׁ קַטֵּ֨ר יַקְטִיר֤וּן כַּיּוֹם֙ הַחֵ֔לֶב וְקַ֨ח־לְךָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר תְּאַוֶּ֖ה נַפְשֶׁ֑ךָ וְאָמַ֥ר ׀ לו [לֹא֙] כִּ֚י עַתָּ֣ה תִתֵּ֔ן וְאִם־לֹ֖א לָקַ֥חְתִּי בְחָזְקָֽה׃חֶטְא הַנְּעָרִים וּבִרְכַת עֵלִי
הַחֵטְא שֶׁעָשׂוּ הַנְּעָרִים הָיָה גָּדוֹל מְאֹד לְפָנֵי הַשֵּׁם, כִּי הָאֲנָשִׁים בָּזוּ אֶת הַמִּנְחָה שֶׁל הַשֵּׁם.
וַתְּהִ֨י חַטַּ֧את הַנְּעָרִ֛ים גְּדוֹלָ֥ה מְאֹ֖ד אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֤י נִֽאֲצוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֵ֖ת מִנְחַ֥ת יְהוָֽה׃שְׁמוּאֵל שֵׁרֵת אֶת הַשֵּׁם, וְהוּא הָיָה נַעַר שֶׁלָּבַשׁ אֶפֹוד מִבָּד.
וּשְׁמוּאֵ֕ל מְשָׁרֵ֖ת אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה נַ֕עַר חָג֖וּר אֵפ֥וֹד בָּֽד׃אִמּוֹ שָׂמְתָה לוֹ כְּבִיסָה קְטַנָּה, וְהִיא הָיוּ מְלַבֶּשֶׁת אוֹתוֹ בָּעֹלָה מִיָּמִים לְיָמִים, כְּשֶׁהִיא הָלְכָה אֶל בַּעְלָהּ לִזְבֹּחַ אֶת זֶבַח הַיָּמִים.
וּמְעִ֤יל קָטֹן֙ תַּעֲשֶׂה־לּ֣וֹ אִמּ֔וֹ וְהַעַלְתָ֥ה ל֖וֹ מִיָּמִ֣ים ׀ יָמִ֑ימָה בַּֽעֲלוֹתָהּ֙ אֶת־אִישָׁ֔הּ לִזְבֹּ֖חַ אֶת־זֶ֥בַח הַיָּמִֽים׃עֵלִי בֵּרַךְ אֶת אֶלְקָנָה וְאֶת אִשְׁתּוֹ, וְאָמַר לוֹ: הַשֵּׁם יִתֵּן לְךָ זֶרַע מִן הָאִשָּׁה הַזֹּאת, בִּמְקוֹם אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתָּ אֶת הַשֵּׁם. אַחֲרָךְ הֵם הָלְכוּ לְבֵיתָם.
וּבֵרַ֨ךְ עֵלִ֜י אֶת־אֶלְקָנָ֣ה וְאֶת־אִשְׁתּ֗וֹ וְאָמַר֙ יָשֵׂם֩ יְהוָ֨ה לְךָ֥ זֶ֙רַע֙ מִן־הָאִשָּׁ֣ה הַזֹּ֔את תַּ֚חַת הַשְּׁאֵלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖ל לַֽיהוָ֑ה וְהָלְכ֖וּ לִמְקֹמֽוֹ׃משפחת עלי וצמיחת שמואל
כי הַשֵּׁם פקד את חנה, והיא הולידה שלושה בנים ושתי בנות, ושמואל הנער גדל לפני הַשֵּׁם.
כִּֽי־פָקַ֤ד יְהוָה֙ אֶת־חַנָּ֔ה וַתַּ֛הַר וַתֵּ֥לֶד שְׁלֹשָֽׁה־בָנִ֖ים וּשְׁתֵּ֣י בָנ֑וֹת וַיִּגְדַּ֛ל הַנַּ֥עַר שְׁמוּאֵ֖ל עִם־יְהוָֽה׃ (ס)ועלי היה זקן מאוד, ושמע את כל מה שעשו בניו לכל ישראל ואת מה שהם עשו עם הנשים שבאו למשכן.
וְעֵלִ֖י זָקֵ֣ן מְאֹ֑ד וְשָׁמַ֗ע אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר יַעֲשׂ֤וּן בָּנָיו֙ לְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר־יִשְׁכְּבוּן֙ אֶת־הַנָּשִׁ֔ים הַצֹּ֣בְא֔וֹת פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃הוא אמר להם: למה אתם עושים את הדברים האלה? אני שומע את הדיבורים הרעים שלכם מכל העם הזה.
וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם לָ֥מָּה תַעֲשׂ֖וּן כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֤י שֹׁמֵ֙עַ֙ אֶת־דִּבְרֵיכֶ֣ם רָעִ֔ים מֵאֵ֖ת כָּל־הָעָ֥ם אֵֽלֶּה׃הוא אמר להם: בני, לא טוב הדברים האלה שאני שומע, שאתם גורמים לעם הַשֵּׁם לחטוא.
אַ֖ל בָּנָ֑י כִּ֠י לֽוֹא־טוֹבָ֤ה הַשְּׁמֻעָה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י שֹׁמֵ֔עַ מַעֲבִרִ֖ים עַם־יְהוָֽה׃צמיחת שמואל והתגלות אל עלי
אם אדם יחטא לאדם אחר, אלוהים ישפוט אותו. אבל אם אדם יחטא לה', מי יתפלל עבורו? הם לא יקשיבו לקול אביהם, כי ה' רוצה להמית אותם.
אִם־יֶחֱטָ֨א אִ֤ישׁ לְאִישׁ֙ וּפִֽלְל֣וֹ אֱלֹהִ֔ים וְאִ֤ם לַֽיהוָה֙ יֶֽחֱטָא־אִ֔ישׁ מִ֖י יִתְפַּלֶּל־ל֑וֹ וְלֹ֤א יִשְׁמְעוּ֙ לְק֣וֹל אֲבִיהֶ֔ם כִּֽי־חָפֵ֥ץ יְהוָ֖ה לַהֲמִיתָֽם׃והילד שמואל הלך וגדל, והוא היה חביב גם אצל ה' וגם אצל האנשים.
וְהַנַּ֣עַר שְׁמוּאֵ֔ל הֹלֵ֥ךְ וְגָדֵ֖ל וָט֑וֹב גַּ֚ם עִם־יְהוָ֔ה וְגַ֖ם עִם־אֲנָשִֽׁים׃ (ס)איש אלוהים בא אל עלי ואמר לו: כך אמר ה': הרי התגלהתי אל בית אביך בזמן שהיו במצרים, בבית פרעה.
וַיָּבֹ֥א אִישׁ־אֱלֹהִ֖ים אֶל־עֵלִ֑י וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הֲנִגְלֹ֤ה נִגְלֵ֙יתִי֙ אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֔יךָ בִּֽהְיוֹתָ֥ם בְּמִצְרַ֖יִם לְבֵ֥ית פַּרְעֹֽה׃ובחרתי בו מכל שבטי ישראל להיות כהן שלי, שיעלה על המזבח שלי, יקטר קטורת, יישא אפיוד לפניי, ואתן לבית אביך את כל הנשים שבבני ישראל.
וּבָחֹ֣ר אֹ֠תוֹ מִכָּל־שִׁבְטֵ֨י יִשְׂרָאֵ֥ל לִי֙ לְכֹהֵ֔ן לַעֲל֣וֹת עַֽל־מִזְבְּחִ֗י לְהַקְטִ֥יר קְטֹ֛רֶת לָשֵׂ֥את אֵפ֖וֹד לְפָנָ֑י וָֽאֶתְּנָה֙ לְבֵ֣ית אָבִ֔יךָ אֶת־כָּל־אִשֵּׁ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃הכרעת בית עלי
למה אתם פוגעים בזבחי ובמנחות שלי שציתיתי במעון? הכבדת את בניך יותר ממני, כדי להאכיל אתכם מראשית כל המנחה של ישראל לעמי.
לָ֣מָּה תִבְעֲט֗וּ בְּזִבְחִי֙ וּבְמִנְחָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי מָע֑וֹן וַתְּכַבֵּ֤ד אֶת־בָּנֶ֙יךָ֙ מִמֶּ֔נִּי לְהַבְרִֽיאֲכֶ֗ם מֵרֵאשִׁ֛ית כָּל־מִנְחַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לְעַמִּֽי׃לכן אומר ה' אלוהי ישראל: אמרתי שביתך ובית אביך ילכו לפניי לנצח. ועכשיו, אומר ה', ממש לא, כי מי שמכבד אני מכבד, ומי שבוז מבוז.
לָכֵ֗ן נְאֻם־יְהוָה֮ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ אָמ֣וֹר אָמַ֔רְתִּי בֵּֽיתְךָ֙ וּבֵ֣ית אָבִ֔יךָ יִתְהַלְּכ֥וּ לְפָנַ֖י עַד־עוֹלָ֑ם וְעַתָּ֤ה נְאֻם־יְהוָה֙ חָלִ֣ילָה לִּ֔י כִּֽי־מְכַבְּדַ֥י אֲכַבֵּ֖ד וּבֹזַ֥י יֵקָֽלּוּ׃הנה ימים באים, ואשבור את זרועך ואת זרוע בית אביך, כך שלא תהיה זקן בביתך.
הִנֵּה֙ יָמִ֣ים בָּאִ֔ים וְגָֽדַעְתִּי֙ אֶת־זְרֹ֣עֲךָ֔ וְאֶת־זְרֹ֖עַ בֵּ֣ית אָבִ֑יךָ מִֽהְי֥וֹת זָקֵ֖ן בְּבֵיתֶֽךָ׃ותראה אויב במעון בכל מה שעשה טוב לישראל, ולא יהיה זקן בביתך כל הימים.
וְהִבַּטְתָּ֙ צַ֣ר מָע֔וֹן בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֵיטִ֖יב אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה זָקֵ֛ן בְּבֵיתְךָ֖ כָּל־הַיָּמִֽים׃נבואת המיתה על בני עלי
אף אדם לא יוכל לתת לך מבית המזבח שלי דבר שיספק את עיניך או ירצה את נפשך, וכל מה שירבה בביתך ימות אנשים.
וְאִ֗ישׁ לֹֽא־אַכְרִ֤ית לְךָ֙ מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י לְכַלּ֥וֹת אֶת־עֵינֶ֖יךָ וְלַאֲדִ֣יב אֶת־נַפְשֶׁ֑ךָ וְכָל־מַרְבִּ֥ית בֵּיתְךָ֖ יָמ֥וּתוּ אֲנָשִֽׁים׃וזו תהיה לך הסימן: שני בניך, חפני ופינחס, ימותו יחד ביום אחד.
וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֗וֹת אֲשֶׁ֤ר יָבֹא֙ אֶל־שְׁנֵ֣י בָנֶ֔יךָ אֶל־חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָ֑ס בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד יָמ֥וּתוּ שְׁנֵיהֶֽם׃ואקים לעצמי כהן נאמן, שיעשה בדיוק כפי שבלבי וברצוני, ואבנה לו בית נאמן שילך לפני המשיח שלי כל הימים.
וַהֲקִימֹתִ֥י לִי֙ כֹּהֵ֣ן נֶאֱמָ֔ן כַּאֲשֶׁ֛ר בִּלְבָבִ֥י וּבְנַפְשִׁ֖י יַעֲשֶׂ֑ה וּבָנִ֤יתִי לוֹ֙ בַּ֣יִת נֶאֱמָ֔ן וְהִתְהַלֵּ֥ךְ לִפְנֵֽי־מְשִׁיחִ֖י כָּל־הַיָּמִֽים׃וכל מה שיישאר בביתך יבוא להשתחוות לו, כדי לקבל ערימת כסף וכיכר לחם, ויאמר: בבקשה תנו לי פרוסת לחם מאחת הכוהנות.
וְהָיָ֗ה כָּל־הַנּוֹתָר֙ בְּבֵ֣יתְךָ֔ יָבוֹא֙ לְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת ל֔וֹ לַאֲג֥וֹרַת כֶּ֖סֶף וְכִכַּר־לָ֑חֶם וְאָמַ֗ר סְפָחֵ֥נִי נָ֛א אֶל־אַחַ֥ת הַכְּהֻנּ֖וֹת לֶאֱכֹ֥ל פַּת־לָֽחֶם׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
תְּפִלַּת חַנָּה
וַתִּתְפַּלֵּ֤ל חַנָּה֙ וַתֹּאמַ֔ר עָלַ֤ץ לִבִּי֙ בַּֽיהוָ֔ה רָ֥מָה קַרְנִ֖י בַּֽיהוָ֑ה רָ֤חַב פִּי֙ עַל־א֣וֹיְבַ֔י כִּ֥י שָׂמַ֖חְתִּי בִּישׁוּעָתֶֽךָ׃
אֵין־קָד֥וֹשׁ כַּיהוָ֖ה כִּ֣י אֵ֣ין בִּלְתֶּ֑ךָ וְאֵ֥ין צ֖וּר כֵּאלֹהֵֽינוּ׃
אַל־תַּרְבּ֤וּ תְדַבְּרוּ֙ גְּבֹהָ֣ה גְבֹהָ֔ה יֵצֵ֥א עָתָ֖ק מִפִּיכֶ֑ם כִּ֣י אֵ֤ל דֵּעוֹת֙ יְהוָ֔ה ולא [וְל֥וֹ] נִתְכְּנ֖וּ עֲלִלֽוֹת׃
קֶ֥שֶׁת גִּבֹּרִ֖ים חַתִּ֑ים וְנִכְשָׁלִ֖ים אָ֥זְרוּ חָֽיִל׃
שירת הלל של חנה
שְׂבֵעִ֤ים בַּלֶּ֙חֶם֙ נִשְׂכָּ֔רוּ וּרְעֵבִ֖ים חָדֵ֑לּוּ עַד־עֲקָרָה֙ יָלְדָ֣ה שִׁבְעָ֔ה וְרַבַּ֥ת בָּנִ֖ים אֻמְלָֽלָה׃
יְהוָ֖ה מֵמִ֣ית וּמְחַיֶּ֑ה מוֹרִ֥יד שְׁא֖וֹל וַיָּֽעַל׃
יְהוָ֖ה מוֹרִ֣ישׁ וּמַעֲשִׁ֑יר מַשְׁפִּ֖יל אַף־מְרוֹמֵֽם׃
מֵקִ֨ים מֵעָפָ֜ר דָּ֗ל מֵֽאַשְׁפֹּת֙ יָרִ֣ים אֶבְי֔וֹן לְהוֹשִׁיב֙ עִם־נְדִיבִ֔ים וְכִסֵּ֥א כָב֖וֹד יַנְחִלֵ֑ם כִּ֤י לַֽיהוָה֙ מְצֻ֣קֵי אֶ֔רֶץ וַיָּ֥שֶׁת עֲלֵיהֶ֖ם תֵּבֵֽל׃
תְּפִלַּת חַנָּה וּמַצָּב הַכֹּהֲנִים
רַגְלֵ֤י חסידו [חֲסִידָיו֙] יִשְׁמֹ֔ר וּרְשָׁעִ֖ים בַּחֹ֣שֶׁךְ יִדָּ֑מּוּ כִּֽי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ יִגְבַּר־אִֽישׁ׃
יְהוָ֞ה יֵחַ֣תּוּ מריבו [מְרִיבָ֗יו] עלו [עָלָיו֙] בַּשָּׁמַ֣יִם יַרְעֵ֔ם יְהוָ֖ה יָדִ֣ין אַפְסֵי־אָ֑רֶץ וְיִתֶּן־עֹ֣ז לְמַלְכּ֔וֹ וְיָרֵ֖ם קֶ֥רֶן מְשִׁיחֽוֹ׃ (פ)
וַיֵּ֧לֶךְ אֶלְקָנָ֛ה הָרָמָ֖תָה עַל־בֵּית֑וֹ וְהַנַּ֗עַר הָיָ֤ה מְשָׁרֵת֙ אֶת־יְהוָ֔ה אֶת־פְּנֵ֖י עֵלִ֥י הַכֹּהֵֽן׃
וּבְנֵ֥י עֵלִ֖י בְּנֵ֣י בְלִיָּ֑עַל לֹ֥א יָדְע֖וּ אֶת־יְהוָֽה׃
מנהגי הכוהנים בשילה
וּמִשְׁפַּ֥ט הַכֹּהֲנִ֖ים אֶת־הָעָ֑ם כָּל־אִ֞ישׁ זֹבֵ֣חַ זֶ֗בַח וּבָ֨א נַ֤עַר הַכֹּהֵן֙ כְּבַשֵּׁ֣ל הַבָּשָׂ֔ר וְהַמַּזְלֵ֛ג שְׁלֹ֥שׁ־הַשִּׁנַּ֖יִם בְּיָדֽוֹ׃
וְהִכָּ֨ה בַכִּיּ֜וֹר א֣וֹ בַדּ֗וּד א֤וֹ בַקַּלַּ֙חַת֙ א֣וֹ בַפָּר֔וּר כֹּ֚ל אֲשֶׁ֣ר יַעֲלֶ֣ה הַמַּזְלֵ֔ג יִקַּ֥ח הַכֹּהֵ֖ן בּ֑וֹ כָּ֚כָה יַעֲשׂ֣וּ לְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֥ים שָׁ֖ם בְּשִׁלֹֽה׃
גַּם֮ בְּטֶרֶם֮ יַקְטִר֣וּן אֶת־הַחֵלֶב֒ וּבָ֣א ׀ נַ֣עַר הַכֹּהֵ֗ן וְאָמַר֙ לָאִ֣ישׁ הַזֹּבֵ֔חַ תְּנָ֣ה בָשָׂ֔ר לִצְל֖וֹת לַכֹּהֵ֑ן וְלֹֽא־יִקַּ֧ח מִמְּךָ֛ בָּשָׂ֥ר מְבֻשָּׁ֖ל כִּ֥י אִם־חָֽי׃
וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו הָאִ֗ישׁ קַטֵּ֨ר יַקְטִיר֤וּן כַּיּוֹם֙ הַחֵ֔לֶב וְקַ֨ח־לְךָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר תְּאַוֶּ֖ה נַפְשֶׁ֑ךָ וְאָמַ֥ר ׀ לו [לֹא֙] כִּ֚י עַתָּ֣ה תִתֵּ֔ן וְאִם־לֹ֖א לָקַ֥חְתִּי בְחָזְקָֽה׃
חֶטְא הַנְּעָרִים וּבִרְכַת עֵלִי
וַתְּהִ֨י חַטַּ֧את הַנְּעָרִ֛ים גְּדוֹלָ֥ה מְאֹ֖ד אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֤י נִֽאֲצוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֵ֖ת מִנְחַ֥ת יְהוָֽה׃
וּשְׁמוּאֵ֕ל מְשָׁרֵ֖ת אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה נַ֕עַר חָג֖וּר אֵפ֥וֹד בָּֽד׃
וּמְעִ֤יל קָטֹן֙ תַּעֲשֶׂה־לּ֣וֹ אִמּ֔וֹ וְהַעַלְתָ֥ה ל֖וֹ מִיָּמִ֣ים ׀ יָמִ֑ימָה בַּֽעֲלוֹתָהּ֙ אֶת־אִישָׁ֔הּ לִזְבֹּ֖חַ אֶת־זֶ֥בַח הַיָּמִֽים׃
וּבֵרַ֨ךְ עֵלִ֜י אֶת־אֶלְקָנָ֣ה וְאֶת־אִשְׁתּ֗וֹ וְאָמַר֙ יָשֵׂם֩ יְהוָ֨ה לְךָ֥ זֶ֙רַע֙ מִן־הָאִשָּׁ֣ה הַזֹּ֔את תַּ֚חַת הַשְּׁאֵלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖ל לַֽיהוָ֑ה וְהָלְכ֖וּ לִמְקֹמֽוֹ׃
משפחת עלי וצמיחת שמואל
כִּֽי־פָקַ֤ד יְהוָה֙ אֶת־חַנָּ֔ה וַתַּ֛הַר וַתֵּ֥לֶד שְׁלֹשָֽׁה־בָנִ֖ים וּשְׁתֵּ֣י בָנ֑וֹת וַיִּגְדַּ֛ל הַנַּ֥עַר שְׁמוּאֵ֖ל עִם־יְהוָֽה׃ (ס)
וְעֵלִ֖י זָקֵ֣ן מְאֹ֑ד וְשָׁמַ֗ע אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר יַעֲשׂ֤וּן בָּנָיו֙ לְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר־יִשְׁכְּבוּן֙ אֶת־הַנָּשִׁ֔ים הַצֹּ֣בְא֔וֹת פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם לָ֥מָּה תַעֲשׂ֖וּן כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֤י שֹׁמֵ֙עַ֙ אֶת־דִּבְרֵיכֶ֣ם רָעִ֔ים מֵאֵ֖ת כָּל־הָעָ֥ם אֵֽלֶּה׃
אַ֖ל בָּנָ֑י כִּ֠י לֽוֹא־טוֹבָ֤ה הַשְּׁמֻעָה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י שֹׁמֵ֔עַ מַעֲבִרִ֖ים עַם־יְהוָֽה׃
צמיחת שמואל והתגלות אל עלי
אִם־יֶחֱטָ֨א אִ֤ישׁ לְאִישׁ֙ וּפִֽלְל֣וֹ אֱלֹהִ֔ים וְאִ֤ם לַֽיהוָה֙ יֶֽחֱטָא־אִ֔ישׁ מִ֖י יִתְפַּלֶּל־ל֑וֹ וְלֹ֤א יִשְׁמְעוּ֙ לְק֣וֹל אֲבִיהֶ֔ם כִּֽי־חָפֵ֥ץ יְהוָ֖ה לַהֲמִיתָֽם׃
וְהַנַּ֣עַר שְׁמוּאֵ֔ל הֹלֵ֥ךְ וְגָדֵ֖ל וָט֑וֹב גַּ֚ם עִם־יְהוָ֔ה וְגַ֖ם עִם־אֲנָשִֽׁים׃ (ס)
וַיָּבֹ֥א אִישׁ־אֱלֹהִ֖ים אֶל־עֵלִ֑י וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הֲנִגְלֹ֤ה נִגְלֵ֙יתִי֙ אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֔יךָ בִּֽהְיוֹתָ֥ם בְּמִצְרַ֖יִם לְבֵ֥ית פַּרְעֹֽה׃
וּבָחֹ֣ר אֹ֠תוֹ מִכָּל־שִׁבְטֵ֨י יִשְׂרָאֵ֥ל לִי֙ לְכֹהֵ֔ן לַעֲל֣וֹת עַֽל־מִזְבְּחִ֗י לְהַקְטִ֥יר קְטֹ֛רֶת לָשֵׂ֥את אֵפ֖וֹד לְפָנָ֑י וָֽאֶתְּנָה֙ לְבֵ֣ית אָבִ֔יךָ אֶת־כָּל־אִשֵּׁ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
הכרעת בית עלי
לָ֣מָּה תִבְעֲט֗וּ בְּזִבְחִי֙ וּבְמִנְחָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי מָע֑וֹן וַתְּכַבֵּ֤ד אֶת־בָּנֶ֙יךָ֙ מִמֶּ֔נִּי לְהַבְרִֽיאֲכֶ֗ם מֵרֵאשִׁ֛ית כָּל־מִנְחַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לְעַמִּֽי׃
לָכֵ֗ן נְאֻם־יְהוָה֮ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ אָמ֣וֹר אָמַ֔רְתִּי בֵּֽיתְךָ֙ וּבֵ֣ית אָבִ֔יךָ יִתְהַלְּכ֥וּ לְפָנַ֖י עַד־עוֹלָ֑ם וְעַתָּ֤ה נְאֻם־יְהוָה֙ חָלִ֣ילָה לִּ֔י כִּֽי־מְכַבְּדַ֥י אֲכַבֵּ֖ד וּבֹזַ֥י יֵקָֽלּוּ׃
הִנֵּה֙ יָמִ֣ים בָּאִ֔ים וְגָֽדַעְתִּי֙ אֶת־זְרֹ֣עֲךָ֔ וְאֶת־זְרֹ֖עַ בֵּ֣ית אָבִ֑יךָ מִֽהְי֥וֹת זָקֵ֖ן בְּבֵיתֶֽךָ׃
וְהִבַּטְתָּ֙ צַ֣ר מָע֔וֹן בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֵיטִ֖יב אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה זָקֵ֛ן בְּבֵיתְךָ֖ כָּל־הַיָּמִֽים׃
נבואת המיתה על בני עלי
וְאִ֗ישׁ לֹֽא־אַכְרִ֤ית לְךָ֙ מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י לְכַלּ֥וֹת אֶת־עֵינֶ֖יךָ וְלַאֲדִ֣יב אֶת־נַפְשֶׁ֑ךָ וְכָל־מַרְבִּ֥ית בֵּיתְךָ֖ יָמ֥וּתוּ אֲנָשִֽׁים׃
וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֗וֹת אֲשֶׁ֤ר יָבֹא֙ אֶל־שְׁנֵ֣י בָנֶ֔יךָ אֶל־חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָ֑ס בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד יָמ֥וּתוּ שְׁנֵיהֶֽם׃
וַהֲקִימֹתִ֥י לִי֙ כֹּהֵ֣ן נֶאֱמָ֔ן כַּאֲשֶׁ֛ר בִּלְבָבִ֥י וּבְנַפְשִׁ֖י יַעֲשֶׂ֑ה וּבָנִ֤יתִי לוֹ֙ בַּ֣יִת נֶאֱמָ֔ן וְהִתְהַלֵּ֥ךְ לִפְנֵֽי־מְשִׁיחִ֖י כָּל־הַיָּמִֽים׃
וְהָיָ֗ה כָּל־הַנּוֹתָר֙ בְּבֵ֣יתְךָ֔ יָבוֹא֙ לְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת ל֔וֹ לַאֲג֥וֹרַת כֶּ֖סֶף וְכִכַּר־לָ֑חֶם וְאָמַ֗ר סְפָחֵ֥נִי נָ֛א אֶל־אַחַ֥ת הַכְּהֻנּ֖וֹת לֶאֱכֹ֥ל פַּת־לָֽחֶם׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַפֶּסוּקִים מְתִארוּ אֶת שִׁירָהּ שֶׁל חַנָּה לְאַחֲרֵי הִלְדָּהּ, אֶת הַהִתְנַקְּלוּת שֶׁל הַכֹּהֲנִים בְּעֲבוֹדַת הָאֵל וְאֶת הַמַּהֲלָךִים שֶׁל בְּנֵי עֵלִי.
תְּפִלַּת חַנָּה
חַנָּה מְבַטְּאָה בַּהַשֵּׁם עַל יְשׁוּעָתוֹ. הִיא מְשַׁבַּחֶת אֶת קְדֻשָּׁתוֹ וּכְתִיפְתוֹ, מַזְהִירָה מִגְּאוֹן, וּמְתָאֲרָה אֶת כֹּחַ הַשְּׁלִיטָה הָאֱלֹהִית בְּעוֹלָם.
שירת הלל של חנה
פסוקים אלו הם חלק משירתה של חנה, המתארת את עוצמתו של השם בשליטה על גורל האדם. השיר מפרט כיצד השם משנה מצבים סותרים: עוני ועושר, רעב ושובע, מוות וחיים, עדר וכיבוד. הוא מקים עניים למעמדות גבוהים ומדגיש כי הכל תחת משליטתו של השתלט על הארץ.
תְּפִלַּת חַנָּה וּמַצָּב הַכֹּהֲנִים
סיומו של שיר הלל של חנה על הגנת צדיקים ומשפט אלוהי, ולאחריו חזרת אלקנה לביתו ברמה. הפרק מתאר את שירות הנער לפני עלי הכהן ואת חוסר היכרותם של בני עלי עם ה' כבני בליעל.
מנהגי הכוהנים בשילה
פסוקים אלו מתארים את אופן הדין והמנהג של בני כהת שלפי הכתוב, בטקס הזבח בשילה. הנער הכהן דורש בשר בשל לפני שורים את החלב, והזובח מנסה להתחמק מהמתנה אך מתעקש לקחת את הבשר בכוח אם לא יקבלו אותו מרצון.
חֶטְא הַנְּעָרִים וּבִרְכַת עֵלִי
הַפסוקִים מְתָאֲרִים אֶת חֶטְא הַנְּעָרִים שֶׁבָּזוּ אֶת הַמִּנְחָה, וְאֶת שֵׁרוּתוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הַנַּעַר בְּבֶגֶד אֶפֹוד. גַּם אֶת הַשְׁמִירָה שֶׁל אִמּוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל וְאֶת בִּרְכַת עֵלִי לְאֶלְקָנָה עַל הַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ מִתְאָרִים כָּאן.
משפחת עלי וצמיחת שמואל
הפסוקים מתארים את המשך משפחת חנה, שהולידה עוד חמישה ילדים לאחר שמואל. במקביל, עלי הכהן מזדקן ושומע על מעשיהם הרעים של בניו, אשר פוגעים בעם ובמסורת. עלי מלין בפניהם על הדיבורים הרעים ועל כך שהם גורמים לעם הַשֵּׁם לחטוא.
צמיחת שמואל והתגלות אל עלי
הפסוקים מתארים את צמיחתו החיובית של שמואל אצל ה' ואצל בני האדם. במקביל, איש אלוהים מגיע אל עלי ומזכיר לו את התגלות ה' בבית אביו במצרים, ועל כך בחר ה' בכהן מכל שבטי ישראל כדי לשרת במזבחו.
הכרעת בית עלי
השם מוכיח את עלי על כך שהעדיף את בניו על פני קורבנותיו וקצם המנחות של ישראל. בשל כך, הוא קובע שבית עלי ובית אביו יסולקו מנוכחותו, וכי כוחם יישבר ולא יהיה זקן בביתם, בעוד אויב במעון יצלח.
נבואת המיתה על בני עלי
הפסוקים מתארים את עונש הבית על חטאת כהני בית אלית: מות כל מה שירבה בבית, מיתת בני עלי ביום אחד כסימן, והבטחה להקמת כהן נאמן שיחליף את השושלת הישנה.
הַטֶּקְסְט מְסִיים בְּהַשְׁלָכַת הַגּוֹלָל עַל בֵּית עֵלִי וּבְצִיּוּם לְעָתִיד שֶׁל הַמּוֹלָדוֹת שֶׁל שְׁמוּאֵל.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הכוח שבקיר הנעלה
״חַנָּה — דִּכְתִיב: ״וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּה׳ רָמָה קַרְנִי בַּה׳״. ״רָמָה קַרְנִי״, וְלֹא רָמָה פַּכִּי. דָּוִד וּשְׁלֹמֹה שֶׁנִּמְשְׁחוּ בְּקֶרֶן — נִמְשְׁכָה מַלְכוּתָן, שָׁאוּל״
הקטע מביא פרשנות מהתלמוד (מגילה יד ע"א) על דבריה של חנה בתפילתה. חנה אומרת שהיא שמחה בהשם ושהוא הרים את קרנה. המפרש מדגיש את הבחירה המדויקת במילה "קרן" ולא במילה "פך". לפי הגישה הזו, יש הבדל מהותי בין סוגי המשיחות. דוד ושלמה נמשחו בקרן, וזה סימן למלכות שנמשכת ומתחזקת. לעומת זאת, שאול ויהוא נמשחו בפך, וזה מעיד על מלכות שלא נמשכה בחוזקה. הפרשנות מתמקדת בהבדל בין עוצמה קבועה לבין דבר זמני.
מגילה י״ד א:י״ח ↗קשר בין חגיגות השנה לבין הפסוקים
״בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה: ״בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי״, וּמַפְטִירִין: ״הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: ״וַה׳ פָּקַד אֶת שָׂרָה״, וּמַפְטִירִין בְּחַנָּה.״
הקטע מתוך הגמרא במסכת מגילה עוסק בחיבור שבין פסוקים נבואיים לבין מנהגי חגיגות היהדות. המפרשים מציינים כי בראש השנה משתמשים בפסוק מתוך ספר שניה עדות המתחיל בביטוי "בחודש השביעי". כמו כן, בסוף החגיגות נהוג להשתמש בפסוק המדבר על אפרים כבן יקיר. ישנם פרשנים המציינים פסוק נוסף על כך שהשם פקד את שרה, ומשתמשים בו בברכת חנה. הגישה כאן היא למצוא קשר טעמי בין לשון הפסוקים לבין מעמד החגיגה.
מגילה ל״א א:ט׳ ↗בעקבות המפרשים
המשמעות של חסידות בסיטואציה של מריבה
״חסידו. חסידו כתיב, חסידיו קרי, בין יחיד בין רבים, וכן יחתו מריביו (פסוק י), מריבו, בין יחיד בין רבים:״
בפסוק זה, רש״י דן במילה "חסידו". הוא מציין שיש שקוראים זאת בלשון יחיד ("חסידו") ויש שקוראים בלשון רבים ("חסידיו"). המשמעות היא שהאדם הנעלה יכול להיות חסיד גם לבדו וגם בתוך קבוצה. בנוסף, רש״י מסביר שהביטוי מתייחס ליכולת של האדם לעמוד מול יריביו. החסיד לא ייראה כמי שמתבייש או נרתע מהמחלוקת, אלא יוכל לעמוד איתן גם מול אדם אחד וגם מול קבוצה של מתנגדים.
רש״י על שמואל א׳ 2:9:1 ↗האדם של אלונה
״ויבא איש אלהים. זה אלקנה:״
הפסוק מתחיל בציון בואו של איש אלוהים אל המקום. המפרש רש"י מסביר שהאדם שהגיע הוא אלקנה, אביו של שמואל הנביא. רש"י משתמש בפרשנותו כדי לזהות את הדמות המסתורית המוזכרת בטקסט המקראי. הגישה של רש"י היא זיהוי שמותי מתוך ההקשר של הסיפור. הוא אינו מציע פרשנות רעיונית אלא נותן לנו את השם המדויק של הדמות המופיעה בטקסט, כדי שהקורא ידע בדיוק מי היה האיש שהגיע.
רש״י על שמואל א׳ 2:27:1 ↗כוחו של האדם וחסד הַשֵּׁם
״כי לא בכח. אין התגברות האיש תלוי בכחו, כי אם היא ביד ה׳, ועל פי כשרון מעשה האיש:״
הפרק מתאר את שירת ההודיה של חנה לאחר שנולד שמואל. חנה משבחת את הַשֵּׁם ומדגישה שהוא מעניק כוח ומשנה גורלות. היא מתארת אלוהות ששולטת על הכוח של האדם ועל עוניו ועשרו. המצודת דוד מסביר את הפסוק על כך שההצלחה של האדם אינה תלויה רק בכוחו האישי. לפי פירושו, היכולת של האדם להתגבר תלויה ביד הַשֵּׁם ומתאימה ליכולת המעשית של האדם.
מצודת דוד על שמואל א׳ 2:9:2 ↗העבדות בבית פרעה
״לבית פרעה. תרגם יונתן: ומשעבדין לבית פרעה:״
הפסוק מביא תרגום של יונתן בן עוזיאל לפרשת שמשון, ובו מוסבר כי בני ישראל עבדו בבית פרעה. המצודת דוד מסביר על פי התרגום שהעבדות התרחשה בתוך מוסדות של פרעה. הפרשן מפרש את הטקסט על בסיס התרגום הארמי, המבהיר את משמעות המילים המקוריות. הגישה כאן היא הסבר דקדוקי-לשוני של התרגום, ולא ניסיון להוסיף פרשנות רבנית או היסטורית מעבר למה שכתוב בטקסט.
מצודת דוד על שמואל א׳ 2:27:4 ↗