שאול אמר לבנו יונתן ולכל עבדיו שהוא רוצה להרוג את דוד, אבל יונתן בן שאול אהב את דוד מאוד.
וַיְדַבֵּ֣ר שָׁא֗וּל אֶל־יוֹנָתָ֤ן בְּנוֹ֙ וְאֶל־כָּל־עֲבָדָ֔יו לְהָמִ֖ית אֶת־דָּוִ֑ד וִיהֽוֹנָתָן֙ בֶּן־שָׁא֔וּל חָפֵ֥ץ בְּדָוִ֖ד מְאֹֽד׃שמואל א׳ · פרק יט׳
המרדף אחר דוד וניסיונותיו של יונתן לשמור על חייו
יונתן מתווך בין אביו לדוד, דוד בורח מבית שאול, ומיכל עוזרת לו להימלט.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל א׳ יט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
ניסיון יונתן להציל את דוד
יונתן אמר לדוד: אבי שאול מחפש להרוג אותך, אז עכשיו תישמר בבוקר, תישב במחסה ותתחבא.
וַיַּגֵּ֤ד יְהוֹנָתָן֙ לְדָוִ֣ד לֵאמֹ֔ר מְבַקֵּ֛שׁ שָׁא֥וּל אָבִ֖י לַהֲמִיתֶ֑ךָ וְעַתָּה֙ הִשָּֽׁמֶר־נָ֣א בַבֹּ֔קֶר וְיָשַׁבְתָּ֥ בַסֵּ֖תֶר וְנַחְבֵּֽאתָ׃אני אצא ואעמוד ליד אבי בשדה שבו אתה נמצא, ואני אדבר עליך בפני אבי ואראה מה יקרה ואגיד לך.
וַאֲנִ֨י אֵצֵ֜א וְעָמַדְתִּ֣י לְיַד־אָבִ֗י בַּשָּׂדֶה֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה שָׁ֔ם וַאֲנִ֕י אֲדַבֵּ֥ר בְּךָ֖ אֶל־אָבִ֑י וְרָאִ֥יתִי מָ֖ה וְהִגַּ֥דְתִּי לָֽךְ׃ (ס)יונתן דיבר טוב על דוד בפני אביו שאול ואמר לו: המלך לא יחטא לעבד שלו דוד, כי הוא לא חטא לך ומעשיו טובים מאוד כלפייך.
וַיְדַבֵּ֨ר יְהוֹנָתָ֤ן בְּדָוִד֙ ט֔וֹב אֶל־שָׁא֖וּל אָבִ֑יו וַיֹּ֣אמֶר אֵ֠לָיו אַל־יֶחֱטָ֨א הַמֶּ֜לֶךְ בְּעַבְדּ֣וֹ בְדָוִ֗ד כִּ֣י ל֤וֹא חָטָא֙ לָ֔ךְ וְכִ֥י מַעֲשָׂ֖יו טוֹב־לְךָ֥ מְאֹֽד׃ה–ח
הַצְלָחַת דָּוִד וְהַשְׁבָּעַת שָׁאוּל
הוּא הָיָה מוּכָן לָמוּת וְהִכָּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּים, וְהַשֵּׁם הֶעֱנִיק יְשׁוּעָה גְּדוֹלָה לְכָל יִשְׂרָאֵל. רָאִיתָ זֹאת וְשָׂמַחְתָּ, אָז לָמָּה אַתָּה חוֹטֵא בְּדָם נָקִי כְּדֵי לַהֲרֹג אֶת דָּוִד בְּחִנָּם?
וַיָּשֶׂם֩ אֶת־נַפְשׁ֨וֹ בְכַפּ֜וֹ וַיַּ֣ךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֗י וַיַּ֨עַשׂ יְהוָ֜ה תְּשׁוּעָ֤ה גְדוֹלָה֙ לְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל רָאִ֖יתָ וַתִּשְׂמָ֑ח וְלָ֤מָּה תֶֽחֱטָא֙ בְּדָ֣ם נָקִ֔י לְהָמִ֥ית אֶת־דָּוִ֖ד חִנָּֽם׃שָׁאוּל שָׁמַע אֶת דַּברי יְהוֹנָתָן, וְהִשְׁבַּע שָׁאוּל בְּחַיֵּי הַשֵּׁם שֶׁאִם דָּוִד יָמוּת, הוּא יָמוּת.
וַיִּשְׁמַ֥ע שָׁא֖וּל בְּק֣וֹל יְהוֹנָתָ֑ן וַיִּשָּׁבַ֣ע שָׁא֔וּל חַי־יְהוָ֖ה אִם־יוּמָֽת׃יְהוֹנָתָן קָרָא לְדָוִד וְסִפֵּר לוֹ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. אַחַר כָּךְ יְהוֹנָתָן הֵבִיא אֶת דָּוִד אֶל שָׁאוּל, וְדָוִד עָמַד לְפָנָיו כְּמוֹ בְּשׁלוֹם אֶתְמוֹל.
וַיִּקְרָ֤א יְהוֹנָתָן֙ לְדָוִ֔ד וַיַּגֶּד־לוֹ֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיָּבֵ֨א יְהוֹנָתָ֤ן אֶת־דָּוִד֙ אֶל־שָׁא֔וּל וַיְהִ֥י לְפָנָ֖יו כְּאֶתְמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃ (ס)הַמִּלְחָמָה הִמְשִׁיךָה וְהִתְעַצְּמָה. דָּוִד יָצָא לְהִלָּחֵם בַּפְּלִשְׁתִּים, הִכָּה בָּהֶם מַכָּה גְּדוֹלָה וְהֵם נָסוּ מִפָּנָיו.
וַתּ֥וֹסֶף הַמִּלְחָמָ֖ה לִֽהְי֑וֹת וַיֵּצֵ֨א דָוִ֜ד וַיִּלָּ֣חֶם בַּפְּלִשְׁתִּ֗ים וַיַּ֤ךְ בָּהֶם֙ מַכָּ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַיָּנֻ֖סוּ מִפָּנָֽיו׃ט–יב
ניסיון הרצח של שאול בדוד
רוּחַ הַשֵּׁם רָעָה בְּשָׁאוּל, וְהוּא יָשַׁב בְּבֵיתוֹ וְהַחֲנִית בְּיָדוֹ, וּדְוִד מְנַגֵּן בְּיָדוֹ.
וַתְּהִי֩ ר֨וּחַ יְהוָ֤ה ׀ רָעָה֙ אֶל־שָׁא֔וּל וְהוּא֙ בְּבֵית֣וֹ יוֹשֵׁ֔ב וַחֲנִית֖וֹ בְּיָד֑וֹ וְדָוִ֖ד מְנַגֵּ֥ן בְּיָֽד׃שָׁאוּל רָצָה לִכְרֹת בְּדָוִד בַּחֲנִית, וְדָוִד הִתְנַסֵּל מִפְּנֵי שָׁאוּל וְהִכָּה אֶת הַחֲנִית בַּקִּיר, וְדָוִד בָּרַח וְנִמְלַט בַּלַּיְלָה.
וַיְבַקֵּ֨שׁ שָׁא֜וּל לְהַכּ֤וֹת בַּֽחֲנִית֙ בְּדָוִ֣ד וּבַקִּ֔יר וַיִּפְטַר֙ מִפְּנֵ֣י שָׁא֔וּל וַיַּ֥ךְ אֶֽת־הַחֲנִ֖ית בַּקִּ֑יר וְדָוִ֛ד נָ֥ס וַיִּמָּלֵ֖ט בַּלַּ֥יְלָה הֽוּא׃ (פ)שָׁאוּל שָׁלַח מַלְאָכִים לְבֵית דָּוִד כְּדֵי לִשְׁמֹר אוֹתּוֹ וּלְהַכְתִּיתוֹ בַּבֹּקֶר, וּמִיכַל אִשְׁתּוֹ הִגִּידָה לְדָוִד: "אִם לֹא תִמְלַט אֶת נַפְשְׁךָ הַלַּיְלָה, מָחָר תָּמוּת."
וַיִּשְׁלַח֩ שָׁא֨וּל מַלְאָכִ֜ים אֶל־בֵּ֤ית דָּוִד֙ לְשָׁמְר֔וֹ וְלַהֲמִית֖וֹ בַּבֹּ֑קֶר וַתַּגֵּ֣ד לְדָוִ֗ד מִיכַ֤ל אִשְׁתּוֹ֙ לֵאמֹ֔ר אִם־אֵ֨ינְךָ֜ מְמַלֵּ֤ט אֶֽת־נַפְשְׁךָ֙ הַלַּ֔יְלָה מָחָ֖ר אַתָּ֥ה מוּמָֽת׃מִיכַל הֵצְאָה אֶת דָּוִד מִן הַחַלּוֹן, וְהוּא הָלַךְ וּבָרַח וְנִמְלַט.
וַתֹּ֧רֶד מִיכַ֛ל אֶת־דָּוִ֖ד בְּעַ֣ד הַחַלּ֑וֹן וַיֵּ֥לֶךְ וַיִּבְרַ֖ח וַיִּמָּלֵֽט׃יג–טז
תכדוֹרת מיכל
מיכל לקחה את התרופים והניחה אותם על המיטה, ואת כבשת העיזים שמה במקום הכרית וכיסתה בבגד.
וַתִּקַּ֨ח מִיכַ֜ל אֶת־הַתְּרָפִ֗ים וַתָּ֙שֶׂם֙ אֶל־הַמִּטָּ֔ה וְאֵת֙ כְּבִ֣יר הָֽעִזִּ֔ים שָׂ֖מָה מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַתְּכַ֖ס בַּבָּֽגֶד׃ (ס)שאול שלח שליחים כדי להביא את דוד, אבל היא אמרה שהוא חולה.
וַיִּשְׁלַ֥ח שָׁא֛וּל מַלְאָכִ֖ים לָקַ֣חַת אֶת־דָּוִ֑ד וַתֹּ֖אמֶר חֹלֶ֥ה הֽוּא׃ (פ)שאול שלח שוב את השליחים לראות את דוד ואמר: תעלו אותו אלי למיטה, כדי שאמית אותו.
וַיִּשְׁלַ֤ח שָׁאוּל֙ אֶת־הַמַּלְאָכִ֔ים לִרְא֥וֹת אֶת־דָּוִ֖ד לֵאמֹ֑ר הַעֲל֨וּ אֹת֧וֹ בַמִּטָּ֛ה אֵלַ֖י לַהֲמִתֽוֹ׃השליחים הגיעו, והנה התרופים היו על המיטה וכבשת העיזים במקום הכרית.
וַיָּבֹ֙אוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים וְהִנֵּ֥ה הַתְּרָפִ֖ים אֶל־הַמִּטָּ֑ה וּכְבִ֥יר הָעִזִּ֖ים מְרַאֲשֹׁתָֽיו׃יז–כ
מנוס דוד ושליחי שאול מנבאים
שאול אמר למכל: למה עשית לי כך ושלחת את האויב שלי כדי שיברח? מכל ענת לשאול: הוא אמר לי: "שלחי אותי, למה חברתי תעצור אותי?"
וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל־מִיכַ֗ל לָ֤מָּה כָּ֙כָה֙ רִמִּיתִ֔נִי וַתְּשַׁלְּחִ֥י אֶת־אֹיְבִ֖י וַיִּמָּלֵ֑ט וַתֹּ֤אמֶר מִיכַל֙ אֶל־שָׁא֔וּל הוּא־אָמַ֥ר אֵלַ֛י שַׁלְּחִ֖נִי לָמָ֥ה אֲמִיתֵֽךְ׃דוד ברח ונמלט, והגיע אל שמואל ברמה. הוא סיפר לו את כל מה שעשה לו שאול. שמואל והוא הלכו והתיישבו שם עם הבנות.
וְדָוִ֨ד בָּרַ֜ח וַיִּמָּלֵ֗ט וַיָּבֹ֤א אֶל־שְׁמוּאֵל֙ הָרָמָ֔תָה וַיַּ֨גֶּד־ל֔וֹ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר עָֽשָׂה־ל֖וֹ שָׁא֑וּל וַיֵּ֤לֶךְ הוּא֙ וּשְׁמוּאֵ֔ל וַיֵּשְׁב֖וּ בנוית [בְּנָֽיוֹת׃]שאול קיבל הודעה: "הנה דוד נמצא עם הבנות ברמה".
וַיֻּגַּ֥ד לְשָׁא֖וּל לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה דָוִ֔ד בנוית [בְּנָי֖וֹת] בָּרָמָֽה׃שאול שלח שליחים כדי לקחת את דוד. כשהשליחים הגיעו, הם ראו את קבוצת הנביאים מנבאים, ושמואל עומד ביניהם. רוח אלוהים ירדה גם על שליחי שאול, והם גם התחילו לנבא.
וַיִּשְׁלַ֨ח שָׁא֣וּל מַלְאָכִים֮ לָקַ֣חַת אֶת־דָּוִד֒ וַיַּ֗רְא אֶֽת־לַהֲקַ֤ת הַנְּבִיאִים֙ נִבְּאִ֔ים וּשְׁמוּאֵ֕ל עֹמֵ֥ד נִצָּ֖ב עֲלֵיהֶ֑ם וַתְּהִ֞י עַֽל־מַלְאֲכֵ֤י שָׁאוּל֙ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ גַּם־הֵֽמָּה׃כא–כד
שאול נבואה בנתיבות ברמה
הם סיפרו את הדברים לשאול, והוא שלח שליחים אחרים, וגם הם נבאו. שאול שוב שלח שלושים שליחים נוספים, וגם הם נבאו.
וַיַּגִּ֣דוּ לְשָׁא֗וּל וַיִּשְׁלַח֙ מַלְאָכִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ גַּם־הֵ֑מָּה וַיֹּ֣סֶף שָׁא֗וּל וַיִּשְׁלַח֙ מַלְאָכִ֣ים שְׁלִשִׁ֔ים וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ גַּם־הֵֽמָּה׃גם הוא הלך לרמתה, הגיע עד לבאר הגדולה שבסכו, ושאל: איפה שמואל ודוד? וענו לו: הנה הם בנתיבות ברמה.
וַיֵּ֨לֶךְ גַּם־ה֜וּא הָרָמָ֗תָה וַיָּבֹא֙ עַד־בּ֤וֹר הַגָּדוֹל֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשֶּׂ֔כוּ וַיִּשְׁאַ֣ל וַיֹּ֔אמֶר אֵיפֹ֥ה שְׁמוּאֵ֖ל וְדָוִ֑ד וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֖ה בנוית [בְּנָי֥וֹת] בָּרָמָֽה׃הוא הלך לשם אל הנתיבות ברמה, וגם עליו ירדה רוח אלוהים, והוא הלך ונתא预 עד שהגיע לנתיבות ברמה.
וַיֵּ֣לֶךְ שָׁ֔ם אֶל־נוית [נָי֖וֹת] בָּרָמָ֑ה וַתְּהִי֩ עָלָ֨יו גַּם־ה֜וּא ר֣וּחַ אֱלֹהִ֗ים וַיֵּ֤לֶךְ הָלוֹךְ֙ וַיִּתְנַבֵּ֔א עַד־בֹּא֖וֹ בנוית [בְּנָי֥וֹת] בָּרָמָֽה׃גם הוא פשט את בגדיו וגם הוא נבא לפני שמואל, והוא שכב עירום כל היום ההוא וכל הלילה, ולכן אומרים: גם שאול בין הנביאים?
וַיִּפְשַׁ֨ט גַּם־ה֜וּא בְּגָדָ֗יו וַיִּתְנַבֵּ֤א גַם־הוּא֙ לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֔ל וַיִּפֹּ֣ל עָרֹ֔ם כָּל־הַיּ֥וֹם הַה֖וּא וְכָל־הַלָּ֑יְלָה עַל־כֵּן֙ יֹֽאמְר֔וּ הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִיאִֽם׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
ניסיון יונתן להציל את דוד
וַיְדַבֵּ֣ר שָׁא֗וּל אֶל־יוֹנָתָ֤ן בְּנוֹ֙ וְאֶל־כָּל־עֲבָדָ֔יו לְהָמִ֖ית אֶת־דָּוִ֑ד וִיהֽוֹנָתָן֙ בֶּן־שָׁא֔וּל חָפֵ֥ץ בְּדָוִ֖ד מְאֹֽד׃
וַיַּגֵּ֤ד יְהוֹנָתָן֙ לְדָוִ֣ד לֵאמֹ֔ר מְבַקֵּ֛שׁ שָׁא֥וּל אָבִ֖י לַהֲמִיתֶ֑ךָ וְעַתָּה֙ הִשָּֽׁמֶר־נָ֣א בַבֹּ֔קֶר וְיָשַׁבְתָּ֥ בַסֵּ֖תֶר וְנַחְבֵּֽאתָ׃
וַאֲנִ֨י אֵצֵ֜א וְעָמַדְתִּ֣י לְיַד־אָבִ֗י בַּשָּׂדֶה֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה שָׁ֔ם וַאֲנִ֕י אֲדַבֵּ֥ר בְּךָ֖ אֶל־אָבִ֑י וְרָאִ֥יתִי מָ֖ה וְהִגַּ֥דְתִּי לָֽךְ׃ (ס)
וַיְדַבֵּ֨ר יְהוֹנָתָ֤ן בְּדָוִד֙ ט֔וֹב אֶל־שָׁא֖וּל אָבִ֑יו וַיֹּ֣אמֶר אֵ֠לָיו אַל־יֶחֱטָ֨א הַמֶּ֜לֶךְ בְּעַבְדּ֣וֹ בְדָוִ֗ד כִּ֣י ל֤וֹא חָטָא֙ לָ֔ךְ וְכִ֥י מַעֲשָׂ֖יו טוֹב־לְךָ֥ מְאֹֽד׃
ה–ח
הַצְלָחַת דָּוִד וְהַשְׁבָּעַת שָׁאוּל
וַיָּשֶׂם֩ אֶת־נַפְשׁ֨וֹ בְכַפּ֜וֹ וַיַּ֣ךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֗י וַיַּ֨עַשׂ יְהוָ֜ה תְּשׁוּעָ֤ה גְדוֹלָה֙ לְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל רָאִ֖יתָ וַתִּשְׂמָ֑ח וְלָ֤מָּה תֶֽחֱטָא֙ בְּדָ֣ם נָקִ֔י לְהָמִ֥ית אֶת־דָּוִ֖ד חִנָּֽם׃
וַיִּשְׁמַ֥ע שָׁא֖וּל בְּק֣וֹל יְהוֹנָתָ֑ן וַיִּשָּׁבַ֣ע שָׁא֔וּל חַי־יְהוָ֖ה אִם־יוּמָֽת׃
וַיִּקְרָ֤א יְהוֹנָתָן֙ לְדָוִ֔ד וַיַּגֶּד־לוֹ֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיָּבֵ֨א יְהוֹנָתָ֤ן אֶת־דָּוִד֙ אֶל־שָׁא֔וּל וַיְהִ֥י לְפָנָ֖יו כְּאֶתְמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃ (ס)
וַתּ֥וֹסֶף הַמִּלְחָמָ֖ה לִֽהְי֑וֹת וַיֵּצֵ֨א דָוִ֜ד וַיִּלָּ֣חֶם בַּפְּלִשְׁתִּ֗ים וַיַּ֤ךְ בָּהֶם֙ מַכָּ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַיָּנֻ֖סוּ מִפָּנָֽיו׃
ט–יב
ניסיון הרצח של שאול בדוד
וַתְּהִי֩ ר֨וּחַ יְהוָ֤ה ׀ רָעָה֙ אֶל־שָׁא֔וּל וְהוּא֙ בְּבֵית֣וֹ יוֹשֵׁ֔ב וַחֲנִית֖וֹ בְּיָד֑וֹ וְדָוִ֖ד מְנַגֵּ֥ן בְּיָֽד׃
וַיְבַקֵּ֨שׁ שָׁא֜וּל לְהַכּ֤וֹת בַּֽחֲנִית֙ בְּדָוִ֣ד וּבַקִּ֔יר וַיִּפְטַר֙ מִפְּנֵ֣י שָׁא֔וּל וַיַּ֥ךְ אֶֽת־הַחֲנִ֖ית בַּקִּ֑יר וְדָוִ֛ד נָ֥ס וַיִּמָּלֵ֖ט בַּלַּ֥יְלָה הֽוּא׃ (פ)
וַיִּשְׁלַח֩ שָׁא֨וּל מַלְאָכִ֜ים אֶל־בֵּ֤ית דָּוִד֙ לְשָׁמְר֔וֹ וְלַהֲמִית֖וֹ בַּבֹּ֑קֶר וַתַּגֵּ֣ד לְדָוִ֗ד מִיכַ֤ל אִשְׁתּוֹ֙ לֵאמֹ֔ר אִם־אֵ֨ינְךָ֜ מְמַלֵּ֤ט אֶֽת־נַפְשְׁךָ֙ הַלַּ֔יְלָה מָחָ֖ר אַתָּ֥ה מוּמָֽת׃
וַתֹּ֧רֶד מִיכַ֛ל אֶת־דָּוִ֖ד בְּעַ֣ד הַחַלּ֑וֹן וַיֵּ֥לֶךְ וַיִּבְרַ֖ח וַיִּמָּלֵֽט׃
יג–טז
תכדוֹרת מיכל
וַתִּקַּ֨ח מִיכַ֜ל אֶת־הַתְּרָפִ֗ים וַתָּ֙שֶׂם֙ אֶל־הַמִּטָּ֔ה וְאֵת֙ כְּבִ֣יר הָֽעִזִּ֔ים שָׂ֖מָה מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַתְּכַ֖ס בַּבָּֽגֶד׃ (ס)
וַיִּשְׁלַ֥ח שָׁא֛וּל מַלְאָכִ֖ים לָקַ֣חַת אֶת־דָּוִ֑ד וַתֹּ֖אמֶר חֹלֶ֥ה הֽוּא׃ (פ)
וַיִּשְׁלַ֤ח שָׁאוּל֙ אֶת־הַמַּלְאָכִ֔ים לִרְא֥וֹת אֶת־דָּוִ֖ד לֵאמֹ֑ר הַעֲל֨וּ אֹת֧וֹ בַמִּטָּ֛ה אֵלַ֖י לַהֲמִתֽוֹ׃
וַיָּבֹ֙אוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים וְהִנֵּ֥ה הַתְּרָפִ֖ים אֶל־הַמִּטָּ֑ה וּכְבִ֥יר הָעִזִּ֖ים מְרַאֲשֹׁתָֽיו׃
יז–כ
מנוס דוד ושליחי שאול מנבאים
וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל־מִיכַ֗ל לָ֤מָּה כָּ֙כָה֙ רִמִּיתִ֔נִי וַתְּשַׁלְּחִ֥י אֶת־אֹיְבִ֖י וַיִּמָּלֵ֑ט וַתֹּ֤אמֶר מִיכַל֙ אֶל־שָׁא֔וּל הוּא־אָמַ֥ר אֵלַ֛י שַׁלְּחִ֖נִי לָמָ֥ה אֲמִיתֵֽךְ׃
וְדָוִ֨ד בָּרַ֜ח וַיִּמָּלֵ֗ט וַיָּבֹ֤א אֶל־שְׁמוּאֵל֙ הָרָמָ֔תָה וַיַּ֨גֶּד־ל֔וֹ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר עָֽשָׂה־ל֖וֹ שָׁא֑וּל וַיֵּ֤לֶךְ הוּא֙ וּשְׁמוּאֵ֔ל וַיֵּשְׁב֖וּ בנוית [בְּנָֽיוֹת׃]
וַיֻּגַּ֥ד לְשָׁא֖וּל לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה דָוִ֔ד בנוית [בְּנָי֖וֹת] בָּרָמָֽה׃
וַיִּשְׁלַ֨ח שָׁא֣וּל מַלְאָכִים֮ לָקַ֣חַת אֶת־דָּוִד֒ וַיַּ֗רְא אֶֽת־לַהֲקַ֤ת הַנְּבִיאִים֙ נִבְּאִ֔ים וּשְׁמוּאֵ֕ל עֹמֵ֥ד נִצָּ֖ב עֲלֵיהֶ֑ם וַתְּהִ֞י עַֽל־מַלְאֲכֵ֤י שָׁאוּל֙ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ גַּם־הֵֽמָּה׃
כא–כד
שאול נבואה בנתיבות ברמה
וַיַּגִּ֣דוּ לְשָׁא֗וּל וַיִּשְׁלַח֙ מַלְאָכִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ גַּם־הֵ֑מָּה וַיֹּ֣סֶף שָׁא֗וּל וַיִּשְׁלַח֙ מַלְאָכִ֣ים שְׁלִשִׁ֔ים וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ גַּם־הֵֽמָּה׃
וַיֵּ֨לֶךְ גַּם־ה֜וּא הָרָמָ֗תָה וַיָּבֹא֙ עַד־בּ֤וֹר הַגָּדוֹל֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשֶּׂ֔כוּ וַיִּשְׁאַ֣ל וַיֹּ֔אמֶר אֵיפֹ֥ה שְׁמוּאֵ֖ל וְדָוִ֑ד וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֖ה בנוית [בְּנָי֥וֹת] בָּרָמָֽה׃
וַיֵּ֣לֶךְ שָׁ֔ם אֶל־נוית [נָי֖וֹת] בָּרָמָ֑ה וַתְּהִי֩ עָלָ֨יו גַּם־ה֜וּא ר֣וּחַ אֱלֹהִ֗ים וַיֵּ֤לֶךְ הָלוֹךְ֙ וַיִּתְנַבֵּ֔א עַד־בֹּא֖וֹ בנוית [בְּנָי֥וֹת] בָּרָמָֽה׃
וַיִּפְשַׁ֨ט גַּם־ה֜וּא בְּגָדָ֗יו וַיִּתְנַבֵּ֤א גַם־הוּא֙ לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֔ל וַיִּפֹּ֣ל עָרֹ֔ם כָּל־הַיּ֥וֹם הַה֖וּא וְכָל־הַלָּ֑יְלָה עַל־כֵּן֙ יֹֽאמְר֔וּ הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִיאִֽם׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את ההסלמה במעמדו של דוד מול שאול, את המאמצים של יונתן להגן עליו, ואת דרכי המנוס השונות של דוד.
פסוקים א–ד
ניסיון יונתן להציל את דוד
שאול מתכנן להרוג את דוד, ויונתן מתריע בפני דוד ודורש ממנו להתחבא. יונתן מנסה לשכנע את אביו שדוד לא עשה לו רע, כדי למנוע את הרצח.
פסוקים ה–ח
הַצְלָחַת דָּוִד וְהַשְׁבָּעַת שָׁאוּל
יְהוֹנָתָן מְבַשֵּׁר לְשָׁאוּל עַל הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה בַּמִּלְחָמָה. שָׁאוּל מִשְׁבָּע שֶׁלֹּא יַהֲרֹג אֶת דָּוִד וּמַחֲזִיר אוֹתוֹ אֵלָיו. אַךְ הַמִּלְחָמָה מִתְחַדֶּשֶׁת וְדָוִד מַמְשִׁיךְ לְנַצֵּחַ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים.
פסוקים ט–יב
ניסיון הרצח של שאול בדוד
הטקסט מתאר את הניסיון של שאול להרוג את דוד באמצעות חנית. לאחר שדוד בורח בערב, שאול שולח שליחים למצוא אותו בביתו. אשתו של דוד, מיכל, מזהירה אותו מפני הסכנה הממשית בבוקר ומסייעת לו להימלט דרך החלון.
פסוקים יג–טז
תכדוֹרת מיכל
מיכל מנסה להגן על דוד מפני רצון שאול להמיתו על ידי זיוף מחלה בבית. היא משתמשת בתרופים ובכבש כדי להטעות את השליחים שבאו להביא את דוד אל המלך.
פסוקים יז–כ
מנוס דוד ושליחי שאול מנבאים
דוד בורח מרדוף שאול ומגיע אל שמואל ברמה. שאול מנסה לתפוס אותו באמצעות שליחים, אך כשהם מגיעים אל קבוצת הנביאים ושמואל, רוח אלוהים יורדת עליהם וגם השליחים מתחילים לנבא.
פסוקים כא–כד
שאול נבואה בנתיבות ברמה
שאול שולח שליחים רבים כדי למצוא את דוד ושמואל. גם הוא מגיע לרמה, ורוח אלוהים תופסת אותו. הוא נבוא ומתנהג בצורה חריגה, מה שמעורר תהייה בקרב האנשים אם גם הוא נמנה על הנביאים.
הפרק מסתיים בדוד בנבואה בנרם, בעוד שאול ממשיך במרדף אחריו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
בריחה למען הצלת הנפש
״יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, מִי שֶׁהוּא נִרְדָּף מִן הַגַּיִס וּמִן הַלִּסְטִים, מַהוּ שֶׁיְּחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, הַנִּרְדָּף מִן הַגַּיִס וּמִן הַלִּסְטִים, מְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת וּמַצִּיל״
בַּמִּדְרָשׁ תַּנְחוּמָא, עַל פֶּרֶק מַסְעֵי, מֻסְבָּר הַכּוֹחַ הַגָּדוֹל שֶׁל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ. הַמִּדְרָשׁ מְצַיֵּן כְּשֶׁבָּאוּ בְּשׂוֹרוֹת רָעוֹת מֵהַמַּלְכּוּת אֶל הָרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא, הוּא לֹא הִתְרַגֵּשׁ אֶל הַבְּרִיחָה כְּבַעֲצָמוֹ, אֶלָּא הִפְרִיט אֶת הַתְּשׁוּבָה לַמִּקְרָאִים. הוּא הִפְרִיט לְיַעֲקֹב, מֹשֶׁה וְדָוִד, כְּדֵי לְהַבְהִיר שֶׁהַבְּרִיחָה הִיא מַעֲשֶׂה מֻתָּר. הַמַּהֲלָךְ הַמֻּסְבָּע בַּמִּדְרָשׁ הוּא לְהַשְׁלִיךְ הַקְשָׁיָה עַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל דָּוִד בְּשַׁאַל שָׁאוּל. הַמַּדְרִישׁ מְבִסֵּס אֶת הַתְּעוּפָה מִן הַתּוֹרָה, כְּשֶׁהַבְּרִיחָה מְבַטֶּלֶת אֶת הַשַּׁבָּת כְּשֶׁמְּדוּבָּר בְּסַכָּנָה מִן הַגַּיִסִים וּמֵהַלִּיסִים. הַמַּטְרָה הִיא לְהַבְהִיר שֶׁהַמִּצְוָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל שִׁמּוּר הַחַיִּים מְדַחָה הַשְׁשָׁעָה שֶׁל הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁנִּלְמַד מִהַמִּצְוָה לְמַמֵּל בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי.
מדרש תנחומא, מסעי א׳:א׳ ↗הַמִּלְטָה בַּבְּרִית וּבַקִּנְאָה
״אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, (אֵלִיָּהוּ) טוֹב אַתָּה מֵאֲבוֹתֶיךָ? עֵשָׂו בִּקֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב לַהֲרֹגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי״. וּבָרַח מִלְּפָנָיו״
בְּפִרְקֵי דְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מֻסְבָּר הַקֶּצֶת הַקִּנְאָה שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא. הַמַּקְור מְצַיֵּן שֶׁכָּל מִי שֶׁבּוֹרֵחַ מִפְּנֵי מְרַדֵּף, כְּמוֹ עֵשָׂו שֶׁרָצָה לַהֲרֹג אֶת יַעֲקֹב, מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, אוֹ שָׁאוּל מִפְּנֵי דָּוִד, מִצְלִיחַ לְהִמָּלֵט. מִשְׁאָה זֶה מֵהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל אֵלִיָּהוּ, שֶׁגַּם הוּא בָּרַח מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנִמְלָט. הַמַּקְור מְסַבֵּר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קִנֵּא בּוֹ, כִּי אֵלִיָּהוּ קִנֵּא בַּשִּׁטִים עַל חֲטָאֵיהֶם, אַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּק הוּא מַזְכִּיר לוֹ שֶׁהַקִּנְאָה שֶׁלּוֹ גְּדוֹלָה מִדַּי, כִּי יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים בְּרִית מִילָה בְּעֵינָיו.
פרקי דרבי אליעזר כ״ט:י״ז ↗בעקבות המפרשים
הקשר שבין דוד לאבי
״ליד אבי. סמוך לאבי, איינשיי"ש בלע"ז:״
רש"י מפרש את המילה "ליד" בפרק י"ט, פסוק ג', כמשמעות של קרבה פיזית ומיקום. לפי פירושו, דוד היה נמצא בקרבת אביו בתוך הבית או בסמוך אליו. הפרשן מתבסס על השימוש המקובל בלשון חז"ל, שבו הביטוי "ליד" משמש לתיאור קרבה של אדם לאדם אחר.
רש״י על שמואל א׳ 19:3:1 ↗הבנת המילה בנית
״בניות. (תרגום:) בבית אולפנא:״
בפסוק האחרון של הפרק, מופיעה המילה "בניות". לפי רש"י, המילה הזו היא קיצור של הביטוי "בבית אולפנא". הכוונה היא למקום ללימוד תורה או לבית ספר של חכמה. פירוש זה מסביר את המילה המעורפלת בדרך של הרחבת המושג המקורי. רש"י מציע כאן הסבר על המקום שבו נמצאו הנשים המופיעות בטקסט, ומחבר את המילה למוסד לימודי.
רש״י על שמואל א׳ 19:19:1 ↗סכנת המעמד והצלה מתוך הסיכון
״בכפו. הוא ענין משל, ורצה לומר: כמו המשים דבר מה בכפו, קרוב לאבדו מיד בפתוח הכף, כן הוא סכן נפשו להיות קרוב להאבד, ועל ידו״
הפרק מתאר את המרדף של שאול אחר דוד ואת הניסיונות השונים של שאול להרוגו. בפרק זה אנו רואים כיציית המפגש בין דוד לבין יונתן, ואת המאבק של דוד לשמור על חייו מול כוונות המלך. המעמד מציג את המתח הרב שבין נאמנות המשפחתית לבין רצון השלטון להשמיד את היריב. המצודת דוד מסביר את המשל על הכף בפרק זה. הוא מציין שאדם שמחזיק דבר מה בתוך כף סגורה, נמצא בסכנה לאבד אותו ברגע שהכף תיפתח. כך גם דוד, שהיה בסכנה גדולה לאבד את חייו בכל רגע, אך דווקא מתוך המצב המסוכן הזה, הַשֵּׁם עשה תשועה לישראל.
מצודת דוד על שמואל א׳ 19:5:1 ↗הַמִּשְׁאָה בְּרַמָּה
״בניות. שם מקום ברמה, הוכן למושב בני הנביאים:״
הַטֶּקְסְט מְתָאֵר אֶת הַמָּקוֹם בְּרַמָּה, שֶׁהוּא מָקוֹם שֶׁבּוֹ הָיוּ מְגֵרֵי בְּנֵי הַנְּבִיאִים. הַמְּצוּדַת דָּוִד מְסַבֵּל שֶׁהַשֵּׁם קְרָא לַמָּקוֹם הַזֶּה שֵׁם מְקוֹם מְּגֵרֵי בְּנֵי הַנְּבִיאִים. הַפֵּרֶשׁ מְצַיֵּן כִּי הַשֵּׁם הַזֶּה בָּא מִכְּבוֹד הַנְּבִיאִים שֶׁחָיוּ שָׁם. הַתְּוָארָה זוֹ הִיא מִפרשן הַמְּצוּדַת דָּוִד, וְהִיא מַתְחִיל בְּהַצָּגָה שֶׁהַשֵּׁם הִנְתִּין לַמָּקוֹם מַעֲמָד מְיֻחָד.
מצודת דוד על שמואל א׳ 19:18:1 ↗