כשהתחיל דוד לדבר עם שאול, נפשו של יהונתן נקשרה בנפש של דוד, ויהונתן אהב אותו כמו את עצמו.
וַיְהִ֗י כְּכַלֹּתוֹ֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־שָׁא֔וּל וְנֶ֙פֶשׁ֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן נִקְשְׁרָ֖ה בְּנֶ֣פֶשׁ דָּוִ֑ד ויאהבו [וַיֶּאֱהָבֵ֥הוּ] יְהוֹנָתָ֖ן כְּנַפְשֽׁוֹ׃שמואל א׳ · פרק יח׳
הברית בין יהונתן לדוד והאוינות של שאול
יהונתן כובע את מעמדו למען דוד, בעוד שאול מנסה להרוג את דוד בגלל הצלחתו המטאורית וקנאתו.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל א׳ יח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הברית בין יהונתן לדוד
שאול לקח אותו באותו היום ולא נתן לו לחזור לבית אביו.
וַיִּקָּחֵ֥הוּ שָׁא֖וּל בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וְלֹ֣א נְתָנ֔וֹ לָשׁ֖וּב בֵּ֥ית אָבִֽיו׃יהונתן ודוד כרתו ברית, כי יהונתן אהב אותו כמו את עצמו.
וַיִּכְרֹ֧ת יְהוֹנָתָ֛ן וְדָוִ֖ד בְּרִ֑ית בְּאַהֲבָת֥וֹ אֹת֖וֹ כְּנַפְשֽׁוֹ׃יהונתן פשט את המעיל שעל גופו ונתן אותו לדוד, יחד עם המדים, החרב, הקשת והחגורה שלו.
וַיִּתְפַּשֵּׁ֣ט יְהוֹנָתָ֗ן אֶֽת־הַמְּעִיל֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו וַֽיִּתְּנֵ֖הוּ לְדָוִ֑ד וּמַדָּ֕יו וְעַד־חַרְבּ֥וֹ וְעַד־קַשְׁתּ֖וֹ וְעַד־חֲגֹרֽוֹ׃הצלחת דוד וכעס שאול
דוד יצא לכל המשימות ששאול שלח אותו ולכל דבר הוא היה חכם. שאול מינה אותו על אנשי המלחמה, וזה היה טוב בעיני כל העם וגם בעיני עבדי שאול.
וַיֵּצֵ֨א דָוִ֜ד בְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִשְׁלָחֶ֤נּוּ שָׁאוּל֙ יַשְׂכִּ֔יל וַיְשִׂמֵ֣הוּ שָׁא֔וּל עַ֖ל אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֑ה וַיִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י כָל־הָעָ֔ם וְגַ֕ם בְּעֵינֵ֖י עַבְדֵ֥י שָׁאֽוּל׃ (פ)כשדוד וחבורתו חזרו מהמלחמה נגד הפלשתים, הנשים מכל ערי ישראל יצאו לשיר ולרקוד כדי לקראת המלך שאול עם תופים בשמחה ובריקודים.
וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֗ם בְּשׁ֤וּב דָּוִד֙ מֵהַכּ֣וֹת אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֔י וַתֵּצֶ֨אנָה הַנָּשִׁ֜ים מִכָּל־עָרֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לשור [לָשִׁ֣יר] וְהַמְּחֹל֔וֹת לִקְרַ֖את שָׁא֣וּל הַמֶּ֑לֶךְ בְּתֻפִּ֥ים בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְשָׁלִשִֽׁים׃הנשים הרוקדות ענו בשיר: "שאול הרג אלפים, ודוד רבבות".
וַֽתַּעֲנֶ֛ינָה הַנָּשִׁ֥ים הַֽמְשַׂחֲק֖וֹת וַתֹּאמַ֑רְןָ הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ באלפו [בַּאֲלָפָ֔יו] וְדָוִ֖ד בְּרִבְבֹתָֽיו׃שאול מאוד כעס, והדבר הזה היה רע בעיניו. הוא אמר: "נתנו לו רבבות, ואת אלפים נתנו לי, ואולי גם המלוכה תתקבל ממנו".
וַיִּ֨חַר לְשָׁא֜וּל מְאֹ֗ד וַיֵּ֤רַע בְּעֵינָיו֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וַיֹּ֗אמֶר נָתְנ֤וּ לְדָוִד֙ רְבָב֔וֹת וְלִ֥י נָתְנ֖וּ הָאֲלָפִ֑ים וְע֥וֹד ל֖וֹ אַ֥ךְ הַמְּלוּכָֽה׃שאול רודף את דוד
שאול התחיל לעקוב אחרי דוד מהיום ההוא ואף יותר.
וַיְהִ֥י שָׁא֖וּל עון [עוֹיֵ֣ן] אֶת־דָּוִ֑ד מֵהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָהָֽלְאָה׃ (ס)למחרת, רוח רעה מאת אלוהים הגיעה אל שאול, והוא התחיל לנבא בתוך הבית, כשדוד מנגן בכליו יום אחר יום, והחנית הייתה בידו של שאול.
וַיְהִ֣י מִֽמָּחֳרָ֗ת וַתִּצְלַ֣ח רוּחַ֩ אֱלֹהִ֨ים ׀ רָעָ֤ה ׀ אֶל־שָׁאוּל֙ וַיִּתְנַבֵּ֣א בְתוֹךְ־הַבַּ֔יִת וְדָוִ֛ד מְנַגֵּ֥ן בְּיָד֖וֹ כְּי֣וֹם ׀ בְּי֑וֹם וְהַחֲנִ֖ית בְּיַד־שָׁאֽוּל׃שאול השליך את החנית ואמר: "אכה בדוד ובקיר", ודוד נס מול פניו פעמיים.
וַיָּ֤טֶל שָׁאוּל֙ אֶֽת־הַחֲנִ֔ית וַיֹּ֕אמֶר אַכֶּ֥ה בְדָוִ֖ד וּבַקִּ֑יר וַיִּסֹּ֥ב דָּוִ֛ד מִפָּנָ֖יו פַּעֲמָֽיִם׃שאול פחד מדוד, כי ה' היה עמו, ומרחק משאול.
וַיִּרָ֥א שָׁא֖וּל מִלִּפְנֵ֣י דָוִ֑ד כִּֽי־הָיָ֤ה יְהוָה֙ עִמּ֔וֹ וּמֵעִ֥ם שָׁא֖וּל סָֽר׃עלייתה של דוד והתרחקותו של שאול
שאול הרחיק אותו מעצמו ומינה להיות שר הצבא, והוא יצא והופיע בפני כל העם.
וַיְסִרֵ֤הוּ שָׁאוּל֙ מֵֽעִמּ֔וֹ וַיְשִׂמֵ֥הוּ ל֖וֹ שַׂר־אָ֑לֶף וַיֵּצֵ֥א וַיָּבֹ֖א לִפְנֵ֥י הָעָֽם׃ (פ)דוד הצליח בכל מעשיו, והשם היה עמו.
וַיְהִ֥י דָוִ֛ד לְכָל־דָּרְכָ֖ו מַשְׂכִּ֑יל וַֽיהוָ֖ה עִמּֽוֹ׃שאול ראה שהוא מצליח מאוד, וזה גרם לו להתרחק ממנו.
וַיַּ֣רְא שָׁא֔וּל אֲשֶׁר־ה֖וּא מַשְׂכִּ֣יל מְאֹ֑ד וַיָּ֖גָר מִפָּנָֽיו׃כל ישראל ויהודה אהבו את דוד, כי הוא יצא והופיע בפניהם.
וְכָל־יִשְׂרָאֵל֙ וִיהוּדָ֔ה אֹהֵ֖ב אֶת־דָּוִ֑ד כִּֽי־ה֛וּא יוֹצֵ֥א וָבָ֖א לִפְנֵיהֶֽם׃ (פ)הצעת שאול לדוד ואהבת מיכל
שאול אמר לדוד: הנה הבת הבכורה שלי, מרב, אני נותן לך לאישה. רק תהיה לי לגיבור ולוחם במלחמות הַשֵׁם. אבל שאול אמר: אני לא ארגיש את ידי בו, ושהיד של הפלשתים תהיה עליו.
וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל־דָּוִ֗ד הִנֵּה֩ בִתִּ֨י הַגְּדוֹלָ֤ה מֵרַב֙ אֹתָהּ֙ אֶתֶּן־לְךָ֣ לְאִשָּׁ֔ה אַ֚ךְ הֱיֵה־לִּ֣י לְבֶן־חַ֔יִל וְהִלָּחֵ֖ם מִלְחֲמ֣וֹת יְהוָ֑ה וְשָׁא֣וּל אָמַ֗ר אַל־תְּהִ֤י יָדִי֙ בּ֔וֹ וּתְהִי־ב֖וֹ יַד־פְּלִשְׁתִּֽים׃ (ס)דוד אמר לשאול: מי אני ומי בני משפחתי בישראל, כדי שאהיה חתן למלך?
וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־שָׁא֗וּל מִ֤י אָֽנֹכִי֙ וּמִ֣י חַיַּ֔י מִשְׁפַּ֥חַת אָבִ֖י בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־אֶהְיֶ֥ה חָתָ֖ן לַמֶּֽלֶךְ׃כששאול נתן את מרב בתו לדוד, היא כבר הייתה נשואה לעדריאל המחולתי.
וַיְהִ֗י בְּעֵ֥ת תֵּ֛ת אֶת־מֵרַ֥ב בַּת־שָׁא֖וּל לְדָוִ֑ד וְהִ֧יא נִתְּנָ֛ה לְעַדְרִיאֵ֥ל הַמְּחֹלָתִ֖י לְאִשָּֽׁה׃מיכל בת שאול אהבה את דוד, וכשהם סיפרו זאת לשאול, הדבר נראה טוב בעיניו.
וַתֶּאֱהַ֛ב מִיכַ֥ל בַּת־שָׁא֖וּל אֶת־דָּוִ֑ד וַיַּגִּ֣דוּ לְשָׁא֔וּל וַיִּשַׁ֥ר הַדָּבָ֖ר בְּעֵינָֽיו׃מזימת שאול והתגובה של דוד
שאול אמר: אני אתן לו את הבתות כדי שיהיו לו למתנה, וכך תהיה לו יד פלשתים. ואז אמר שאול לדוד: היום אתה תתחתן איתי.
וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶתְּנֶ֤נָּה לּוֹ֙ וּתְהִי־ל֣וֹ לְמוֹקֵ֔שׁ וּתְהִי־ב֖וֹ יַד־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל־דָּוִ֔ד בִּשְׁתַּ֛יִם תִּתְחַתֵּ֥ן בִּ֖י הַיּֽוֹם׃שאול ציווה על עבדיו לדבר עם דוד בשקט ולומר לו: הנה המלך רוצה בך וכל עבדיו אוהבים אותך, אז תתחתן עם המלך.
וַיְצַ֨ו שָׁא֜וּל אֶת־עֲבָדָ֗ו דַּבְּר֨וּ אֶל־דָּוִ֤ד בַּלָּט֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֨ה חָפֵ֤ץ בְּךָ֙ הַמֶּ֔לֶךְ וְכָל־עֲבָדָ֖יו אֲהֵב֑וּךָ וְעַתָּ֖ה הִתְחַתֵּ֥ן בַּמֶּֽלֶךְ׃עבדי שאול אמרו את הדברים האלה לדוד, ודוד ענה: האם אני נראה לכם ככה פשוט, שאני אתחתן עם המלך, כשאני איש עני וחסר ערך?
וַֽיְדַבְּר֞וּ עַבְדֵ֤י שָׁאוּל֙ בְּאָזְנֵ֣י דָוִ֔ד אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד הַֽנְקַלָּ֤ה בְעֵֽינֵיכֶם֙ הִתְחַתֵּ֣ן בַּמֶּ֔לֶךְ וְאָנֹכִ֖י אִֽישׁ־רָ֥שׁ וְנִקְלֶֽה׃עבדי שאול סיפרו זאת לשאול, ואמרו לו: דוד אמר בדיוק את הדברים האלה.
וַיַּגִּ֜דוּ עַבְדֵ֥י שָׁא֛וּל ל֖וֹ לֵאמֹ֑ר כַּדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה דִּבֶּ֥ר דָּוִֽד׃ (פ)מזימתו של שאול וניצחונו של דוד
שאול אמר: תגידו לדוד שאין למלך רצון במתנה, אלא במאה עורלות פלשתים כדי לנקום באויבי המלך. אבל שאול תכנן להפיל את דוד בידי הפלשתים.
וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל כֹּֽה־תֹאמְר֣וּ לְדָוִ֗ד אֵֽין־חֵ֤פֶץ לַמֶּ֙לֶךְ֙ בְּמֹ֔הַר כִּ֗י בְּמֵאָה֙ עָרְל֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֔ים לְהִנָּקֵ֖ם בְּאֹיְבֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וְשָׁא֣וּל חָשַׁ֔ב לְהַפִּ֥יל אֶת־דָּוִ֖ד בְּיַד־פְּלִשְׁתִּֽים׃עבדיו של דוד סיפרו לו את הדברים האלה, וזה נראה לדוד כדרך להתחתן עם המלך, וזה קרה לפני שהימים נגמרו.
וַיַּגִּ֨דוּ עֲבָדָ֤יו לְדָוִד֙ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיִּשַׁ֤ר הַדָּבָר֙ בְּעֵינֵ֣י דָוִ֔ד לְהִתְחַתֵּ֖ן בַּמֶּ֑לֶךְ וְלֹ֥א מָלְא֖וּ הַיָּמִֽים׃דוד קם והלך הוא ואנשיו, והכה בפלשתים מאתיים איש. דוד הביא את עורלותיהם ומילא אותן עבור המלך כדי להתחתן איתו, ושאול נתן לו את מיכל בתו לאישה.
וַיָּ֨קָם דָּוִ֜ד וַיֵּ֣לֶךְ ׀ ה֣וּא וַאֲנָשָׁ֗יו וַיַּ֣ךְ בַּפְּלִשְׁתִּים֮ מָאתַ֣יִם אִישׁ֒ וַיָּבֵ֤א דָוִד֙ אֶת־עָרְלֹ֣תֵיהֶ֔ם וַיְמַלְא֣וּם לַמֶּ֔לֶךְ לְהִתְחַתֵּ֖ן בַּמֶּ֑לֶךְ וַיִּתֶּן־ל֥וֹ שָׁא֛וּל אֶת־מִיכַ֥ל בִּתּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃ (ס)שאול ראה ודעת שהשם עם דוד, וגם מיכל בת שאול אהבה אותו.
וַיַּ֤רְא שָׁאוּל֙ וַיֵּ֔דַע כִּ֥י יְהוָ֖ה עִם־דָּוִ֑ד וּמִיכַ֥ל בַּת־שָׁא֖וּל אֲהֵבַֽתְהוּ׃האוינות של שאול והצלחתו של דוד
שאול המשיך לנסות ולראות את דוד, והוא הפך לאויב של דוד בכל הימים.
וַיֹּ֣אסֶף שָׁא֗וּל לֵרֹ֛א מִפְּנֵ֥י דָוִ֖ד ע֑וֹד וַיְהִ֥י שָׁא֛וּל אֹיֵ֥ב אֶת־דָּוִ֖ד כָּל־הַיָּמִֽים׃ (ס)מצביאי פלשתים יצאו למלחמה, ובעקבות צאתם, דוד הצליח יותר מכל עבדי שאול, ושמו הפך למפורסם מאוד.
וַיֵּצְא֖וּ שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיְהִ֣י ׀ מִדֵּ֣י צֵאתָ֗ם שָׂכַ֤ל דָּוִד֙ מִכֹּל֙ עַבְדֵ֣י שָׁא֔וּל וַיִּיקַ֥ר שְׁמ֖וֹ מְאֹֽד׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הברית בין יהונתן לדוד
וַיְהִ֗י כְּכַלֹּתוֹ֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־שָׁא֔וּל וְנֶ֙פֶשׁ֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן נִקְשְׁרָ֖ה בְּנֶ֣פֶשׁ דָּוִ֑ד ויאהבו [וַיֶּאֱהָבֵ֥הוּ] יְהוֹנָתָ֖ן כְּנַפְשֽׁוֹ׃
וַיִּקָּחֵ֥הוּ שָׁא֖וּל בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וְלֹ֣א נְתָנ֔וֹ לָשׁ֖וּב בֵּ֥ית אָבִֽיו׃
וַיִּכְרֹ֧ת יְהוֹנָתָ֛ן וְדָוִ֖ד בְּרִ֑ית בְּאַהֲבָת֥וֹ אֹת֖וֹ כְּנַפְשֽׁוֹ׃
וַיִּתְפַּשֵּׁ֣ט יְהוֹנָתָ֗ן אֶֽת־הַמְּעִיל֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו וַֽיִּתְּנֵ֖הוּ לְדָוִ֑ד וּמַדָּ֕יו וְעַד־חַרְבּ֥וֹ וְעַד־קַשְׁתּ֖וֹ וְעַד־חֲגֹרֽוֹ׃
הצלחת דוד וכעס שאול
וַיֵּצֵ֨א דָוִ֜ד בְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִשְׁלָחֶ֤נּוּ שָׁאוּל֙ יַשְׂכִּ֔יל וַיְשִׂמֵ֣הוּ שָׁא֔וּל עַ֖ל אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֑ה וַיִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י כָל־הָעָ֔ם וְגַ֕ם בְּעֵינֵ֖י עַבְדֵ֥י שָׁאֽוּל׃ (פ)
וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֗ם בְּשׁ֤וּב דָּוִד֙ מֵהַכּ֣וֹת אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֔י וַתֵּצֶ֨אנָה הַנָּשִׁ֜ים מִכָּל־עָרֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לשור [לָשִׁ֣יר] וְהַמְּחֹל֔וֹת לִקְרַ֖את שָׁא֣וּל הַמֶּ֑לֶךְ בְּתֻפִּ֥ים בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְשָׁלִשִֽׁים׃
וַֽתַּעֲנֶ֛ינָה הַנָּשִׁ֥ים הַֽמְשַׂחֲק֖וֹת וַתֹּאמַ֑רְןָ הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ באלפו [בַּאֲלָפָ֔יו] וְדָוִ֖ד בְּרִבְבֹתָֽיו׃
וַיִּ֨חַר לְשָׁא֜וּל מְאֹ֗ד וַיֵּ֤רַע בְּעֵינָיו֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וַיֹּ֗אמֶר נָתְנ֤וּ לְדָוִד֙ רְבָב֔וֹת וְלִ֥י נָתְנ֖וּ הָאֲלָפִ֑ים וְע֥וֹד ל֖וֹ אַ֥ךְ הַמְּלוּכָֽה׃
שאול רודף את דוד
וַיְהִ֥י שָׁא֖וּל עון [עוֹיֵ֣ן] אֶת־דָּוִ֑ד מֵהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָהָֽלְאָה׃ (ס)
וַיְהִ֣י מִֽמָּחֳרָ֗ת וַתִּצְלַ֣ח רוּחַ֩ אֱלֹהִ֨ים ׀ רָעָ֤ה ׀ אֶל־שָׁאוּל֙ וַיִּתְנַבֵּ֣א בְתוֹךְ־הַבַּ֔יִת וְדָוִ֛ד מְנַגֵּ֥ן בְּיָד֖וֹ כְּי֣וֹם ׀ בְּי֑וֹם וְהַחֲנִ֖ית בְּיַד־שָׁאֽוּל׃
וַיָּ֤טֶל שָׁאוּל֙ אֶֽת־הַחֲנִ֔ית וַיֹּ֕אמֶר אַכֶּ֥ה בְדָוִ֖ד וּבַקִּ֑יר וַיִּסֹּ֥ב דָּוִ֛ד מִפָּנָ֖יו פַּעֲמָֽיִם׃
וַיִּרָ֥א שָׁא֖וּל מִלִּפְנֵ֣י דָוִ֑ד כִּֽי־הָיָ֤ה יְהוָה֙ עִמּ֔וֹ וּמֵעִ֥ם שָׁא֖וּל סָֽר׃
עלייתה של דוד והתרחקותו של שאול
וַיְסִרֵ֤הוּ שָׁאוּל֙ מֵֽעִמּ֔וֹ וַיְשִׂמֵ֥הוּ ל֖וֹ שַׂר־אָ֑לֶף וַיֵּצֵ֥א וַיָּבֹ֖א לִפְנֵ֥י הָעָֽם׃ (פ)
וַיְהִ֥י דָוִ֛ד לְכָל־דָּרְכָ֖ו מַשְׂכִּ֑יל וַֽיהוָ֖ה עִמּֽוֹ׃
וַיַּ֣רְא שָׁא֔וּל אֲשֶׁר־ה֖וּא מַשְׂכִּ֣יל מְאֹ֑ד וַיָּ֖גָר מִפָּנָֽיו׃
וְכָל־יִשְׂרָאֵל֙ וִיהוּדָ֔ה אֹהֵ֖ב אֶת־דָּוִ֑ד כִּֽי־ה֛וּא יוֹצֵ֥א וָבָ֖א לִפְנֵיהֶֽם׃ (פ)
הצעת שאול לדוד ואהבת מיכל
וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל־דָּוִ֗ד הִנֵּה֩ בִתִּ֨י הַגְּדוֹלָ֤ה מֵרַב֙ אֹתָהּ֙ אֶתֶּן־לְךָ֣ לְאִשָּׁ֔ה אַ֚ךְ הֱיֵה־לִּ֣י לְבֶן־חַ֔יִל וְהִלָּחֵ֖ם מִלְחֲמ֣וֹת יְהוָ֑ה וְשָׁא֣וּל אָמַ֗ר אַל־תְּהִ֤י יָדִי֙ בּ֔וֹ וּתְהִי־ב֖וֹ יַד־פְּלִשְׁתִּֽים׃ (ס)
וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־שָׁא֗וּל מִ֤י אָֽנֹכִי֙ וּמִ֣י חַיַּ֔י מִשְׁפַּ֥חַת אָבִ֖י בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־אֶהְיֶ֥ה חָתָ֖ן לַמֶּֽלֶךְ׃
וַיְהִ֗י בְּעֵ֥ת תֵּ֛ת אֶת־מֵרַ֥ב בַּת־שָׁא֖וּל לְדָוִ֑ד וְהִ֧יא נִתְּנָ֛ה לְעַדְרִיאֵ֥ל הַמְּחֹלָתִ֖י לְאִשָּֽׁה׃
וַתֶּאֱהַ֛ב מִיכַ֥ל בַּת־שָׁא֖וּל אֶת־דָּוִ֑ד וַיַּגִּ֣דוּ לְשָׁא֔וּל וַיִּשַׁ֥ר הַדָּבָ֖ר בְּעֵינָֽיו׃
מזימת שאול והתגובה של דוד
וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶתְּנֶ֤נָּה לּוֹ֙ וּתְהִי־ל֣וֹ לְמוֹקֵ֔שׁ וּתְהִי־ב֖וֹ יַד־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל־דָּוִ֔ד בִּשְׁתַּ֛יִם תִּתְחַתֵּ֥ן בִּ֖י הַיּֽוֹם׃
וַיְצַ֨ו שָׁא֜וּל אֶת־עֲבָדָ֗ו דַּבְּר֨וּ אֶל־דָּוִ֤ד בַּלָּט֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֨ה חָפֵ֤ץ בְּךָ֙ הַמֶּ֔לֶךְ וְכָל־עֲבָדָ֖יו אֲהֵב֑וּךָ וְעַתָּ֖ה הִתְחַתֵּ֥ן בַּמֶּֽלֶךְ׃
וַֽיְדַבְּר֞וּ עַבְדֵ֤י שָׁאוּל֙ בְּאָזְנֵ֣י דָוִ֔ד אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד הַֽנְקַלָּ֤ה בְעֵֽינֵיכֶם֙ הִתְחַתֵּ֣ן בַּמֶּ֔לֶךְ וְאָנֹכִ֖י אִֽישׁ־רָ֥שׁ וְנִקְלֶֽה׃
וַיַּגִּ֜דוּ עַבְדֵ֥י שָׁא֛וּל ל֖וֹ לֵאמֹ֑ר כַּדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה דִּבֶּ֥ר דָּוִֽד׃ (פ)
מזימתו של שאול וניצחונו של דוד
וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל כֹּֽה־תֹאמְר֣וּ לְדָוִ֗ד אֵֽין־חֵ֤פֶץ לַמֶּ֙לֶךְ֙ בְּמֹ֔הַר כִּ֗י בְּמֵאָה֙ עָרְל֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֔ים לְהִנָּקֵ֖ם בְּאֹיְבֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וְשָׁא֣וּל חָשַׁ֔ב לְהַפִּ֥יל אֶת־דָּוִ֖ד בְּיַד־פְּלִשְׁתִּֽים׃
וַיַּגִּ֨דוּ עֲבָדָ֤יו לְדָוִד֙ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיִּשַׁ֤ר הַדָּבָר֙ בְּעֵינֵ֣י דָוִ֔ד לְהִתְחַתֵּ֖ן בַּמֶּ֑לֶךְ וְלֹ֥א מָלְא֖וּ הַיָּמִֽים׃
וַיָּ֨קָם דָּוִ֜ד וַיֵּ֣לֶךְ ׀ ה֣וּא וַאֲנָשָׁ֗יו וַיַּ֣ךְ בַּפְּלִשְׁתִּים֮ מָאתַ֣יִם אִישׁ֒ וַיָּבֵ֤א דָוִד֙ אֶת־עָרְלֹ֣תֵיהֶ֔ם וַיְמַלְא֣וּם לַמֶּ֔לֶךְ לְהִתְחַתֵּ֖ן בַּמֶּ֑לֶךְ וַיִּתֶּן־ל֥וֹ שָׁא֛וּל אֶת־מִיכַ֥ל בִּתּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃ (ס)
וַיַּ֤רְא שָׁאוּל֙ וַיֵּ֔דַע כִּ֥י יְהוָ֖ה עִם־דָּוִ֑ד וּמִיכַ֥ל בַּת־שָׁא֖וּל אֲהֵבַֽתְהוּ׃
האוינות של שאול והצלחתו של דוד
וַיֹּ֣אסֶף שָׁא֗וּל לֵרֹ֛א מִפְּנֵ֥י דָוִ֖ד ע֑וֹד וַיְהִ֥י שָׁא֛וּל אֹיֵ֥ב אֶת־דָּוִ֖ד כָּל־הַיָּמִֽים׃ (ס)
וַיֵּצְא֖וּ שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיְהִ֣י ׀ מִדֵּ֣י צֵאתָ֗ם שָׂכַ֤ל דָּוִד֙ מִכֹּל֙ עַבְדֵ֣י שָׁא֔וּל וַיִּיקַ֥ר שְׁמ֖וֹ מְאֹֽד׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את התפתחות הקשר בין דוד ליהונתן, את עליית דוד במעמדו ואת רדיפת שאול אותו.
הברית בין יהונתן לדוד
לאחר שדוד התחיל לדבר עם שאול, נוצרה ידידות עמוקה בין יהונתן לדוד. יהונתן אהב את דוד מאוד, עד כדי כך שכרתו ברית והוא העניק לו את בגדיו, את נשקיו ואת חגורתו.
הצלחת דוד וכעס שאול
דוד משיג הצלחה רבה בכל משימותיו ומועמד על ידי שאול לדרגת מפקד. עם חזרת הצבא מהמלחמה נגד הפלשתים, הנשים שרים שבניגוד למלך, דוד זכה לרבבות. שיר זה מעורר בקרב שאול כעס עמוק וחשש מפני אובדן מלכותו.
שאול רודף את דוד
שאול מתחיל לעקוב אחרי דוד בקושי וברעבון. רוח רעה מאת אלוהים תופסת את שאול, והוא מנסה להרוג את דוד באמצעות חנית, אך דוד בורח ממנו פעמיים לאחר ששאול נרתע מפני הצלחה של דוד ונוכחות ה'.
עלייתה של דוד והתרחקותו של שאול
שאול מרחיק את דוד מעצמו וממנה כשר הצבא. דוד מצליח מאוד בכל מעשיו בתמיכת ה' וזוכים לו אהבת עם ישראל ויהודה. מול הצלחתו הגדולה של דוד, שאול רואה בכך סיבה להתרחק ממנו עוד יותר.
הצעת שאול לדוד ואהבת מיכל
שאול מציע לדוד את בתו הבכורה מרב בתנאי שיהיה לוחם עבורו, אך מרב כבר נשואה. דוד מביע ענווה לגבי מעמדו. מיכל בת שאול אוהבת את דוד, דבר שגרם לשאול לשמוח בהתחלה.
מזימת שאול והתגובה של דוד
שאול מנסה להשתמש בני בנותיו כדי להחליש את דוד מול הפלשתים, ומורה לעבדיו לשכנע אותו להתחתן עם המלך. דוד מביע תמיהה על כך שמי שנתפס כעני וחסר ערך יתחתן עם המלך, והעבדים מדווחים את דבריו לשאול.
מזימתו של שאול וניצחונו של דוד
שאול מנסה להפיל את דוד באמצעות משימה מסוכנת של השגת עורלות פלשתים. דוד מבצע את המשימה ומביא מאתיים איש הרוגים, מה שמוביל למתנה של מיכל בתו, אך גם להבנה שדוד מלווה בהצלחה אלוהית.
האוינות של שאול והצלחתו של דוד
שאול ממשיך לנסות ולמצוא את דוד, מה שהופך אותו לאויבו של דֶּוִד לאורך כל הימים. במקביל, עם יציאת צבאות פלשת, דוד מצליח במלחמותיו יותר מכל שאר עבדי שאול, ושמו הופך למפורסם וחשוב מאוד.
הפרק מסתיים בהצלחתו הגדולה של דוד ובדבקותו של שאול ברדיפת דוד.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הכוח המשני והמפרק של אהבה חזקה
״כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, עַזָּה אַהֲבָה כַּמָּוֶת, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אֶתְכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלאכי א, ב): אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה' וגו'. קָשָׁה כִשְׁאוֹל״
הטקסט מציג את המושג "עזּה כמות אהבה", המבטא עוצמה שאינה ניתנת לעצירה. חז"ל מפרים את המשפט הזה דרך סדרה של דוגמאות היסטוריות וביבליות, שבהן האהבה כה חזקה שהיא יוצרת תגובה הפוכה של קנאה קטלנית. הם מראים כיצד אהבה גדולה מביאה איתה גם קנאה עזה, כמו במקרה של יצחק ועֵשָׂו, יעקב ויוֹסֵף, או בזיקה בין יהונתן לדָּוִד. הפרשנות מציעה כי הקנאה היא הצד השני של המטבע של הרגש העז. זה קורה בין בני אדם, בין איש לאשתו, ואפילו בקשר שבין הַשֵּׁם לעמו. רבי ברכיה מעמיק זאת עוד בטענה שהקנאה הזו היא כמו אש שאינה ניתנת לכיבוי על ידי מים, דבר המדגיש את הטבע הבלתי הפיך של רגשות אלו.
שיר השירים רבה ח׳:ו׳:ד׳ ↗הקשר בין אהבה לקנאה
״ד"א כי עזה כמות אהבה, אהבת יונתן ודוד, שנאמר ונפש יונתן נקשרה בנפש דוד ויאהבהו יונתן כנפשו (ש"א יח א), קשה כשאול קנאה, שקינא שאול״
בפרשתנו מובא הפירוש מתוך תנחומא בובר על הקשר שבין יונתן לדוד. המדרש משווה את עוצמת הכעס של שאול לקשר האהבה העמוק שבין יונתן לדוד. הוא מציין שהנשמות שלהם היו אחת, כפי שנכתב שיונתן אהב את דוד כנפשו. עם זאת, המדרש מעלה קושי. אם הקנאה של שאול נובעת מאהבה כזו, כיצד יכולה אהבה גדולה להוביל למעשה של קנאה ורצון להרס? המדרש מציג את השאלה הזו כאתגר להבנת הטבע האנושי, מבלי לספק תשובה סופית או הסבר מסכם.
תנחומא בובר, וישב י״ט:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
הקנאה של שאול וההתמקדות במלכות
״אך המלוכה. אינו צריך עוד אלא למלכות:״
בפסוק זה, שאול מתעצבן מאוד כששומע את השבח שקיבל דוד משירת הנשים. רש״י מסביר כי המילה "מלוכה" בטקסט אינה רק התייחסות למעמד, אלא היא מדגישה שהקנאה של שאול נבעה מהחשש למלוכתו עצמו. הפרשן מתמקד במשמעות המילה המדגישה את נושא השלטון. לפי גישה זו, המוקד בטקסט הוא לא רק השבח הכללי, אלא ההתייחסות הישירה למעמד המלך, דבר שעורר בשיא אצל שאול.
רש״י על שמואל א׳ 18:8:2 ↗הבחירה של שאול
״בשתים תתחתן בי. שתי בנות יש לי, באחת מהן תתחתן בי וכן תרגם יונתן: בחדא מתרין. כיוצא בו (שמואל-ב כד יב): שלש אנכי נוטל עליך.״
הפרק עוסק ביחסי החברים ובתכניות של שאול לגבי דוד. יונתן ודוד הופכים לחברים קרובים, אך שאול מנסה להשתמש בבנותיו כדי להרוג את דוד. הוא מציע לדוד להתחתן עם אחת מבנותיו, ומשתמש בתנאי של כסף ודמי כלה כדי לבחון אותו. רש"י מפרש את הביטוי של שאול ומסביר שכוונתו הייתה שהדוד יתחתן עם אחת משתי בנותיו. לפי פירושו, הניסוח המקורי מדגיש שהבחירה היא בין שתי הבנות בלבד.
רש״י על שמואל א׳ 18:21:1 ↗הקשר בין דוד ליואב והשירת המלוכה
״באלפיו. בהרבה אלפים של פלשתים:״
הפרק מתאר את הקשר העמוק שנוצר בין דוד לבין יונתן, בן שאול, ואת הכבוד שזכה לו דוד מול כל העם. כשהחיילים ניצחו את הפלשתים, הנשים שרו בשמחה וכינו את דוד למלך במקום שאול. המעבר הזה יצר מתח פנימי בממלכה. המצודת דוד מסביר שהמספר של אלפי פלשתים שנפלו בקרב היה גבוה מאוד, והוא מדגיש את גודל הניצחון המבצעי. הפירוש מתמקד בנתונים היבשים של גודל הכוח שהובס, כדי להמחיש את עוצמת ההישג של דוד בשדה הקרב.
מצודת דוד על שמואל א׳ 18:7:1 ↗הניסיון של שאול לדבר עם דוד
״דברו אל דוד. על כי דוד לא ענהו, בחשבו כי מהתל בו כאשר התל בו עם מרב, בחשבו שמדעת אביה קבלה קדושין מאחר, ולזה צוה״
הקטע מבוסס על דברי מצודת דוד על שמואל א', פרק יח', פסוק כב. המפרש מסביר מדוע שאול ציווה את עבדיו לדבר אל דוד. הוא מניח שדוד לא ענה לשאול כי דוד חשב ששאול מנסה להכשיל אותו, בדומה למה שקרה עם מרב. לפי המצודת דוד, שאול חשב שדוד כבר מאורס בגלל הידיעה שלו על אירועי העבר. לכן, שאול ניסה להשתמש בעבדיו כדי לבדוק את דוד או לדבר אליו בדרכים עקיפות.
מצודת דוד על שמואל א׳ 18:22:1 ↗