נביאים›שמואל א׳›פרק יז׳

שמואל א׳ · פרק יז׳

התמודדות דוד מול גלית הפלשתי

הצבאות מתייצבים למלחמה, גלית מציב את אתגר הקרב, ודוד יוצא להילחם בשם הַשֵּׁם.

58 פסוקיםתנ״ך לכולם · נאמן למקור. בעברית שכולם מבינים.

להקשיב. להבין. להתחבר.

הפרק בקול

שמואל א׳ יז׳ · סיפור והסבר

גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.

תצוגה

ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.

א–ד

התכנסות הצבאות מול גלית

א

הפלשתים אספו את כוחותיהם למלחמה. הם התאספו בשכה של יהודה, והקימו מחנה בין שכה לעזקה, באזור אפס דמים.

ב

שאול וכל בני ישראל התאספו גם הם, והקימו מחנה בעמק האלה. הם התכוננו למלחמה מול הפלשתים.

ג

הפלשתים עמדו בצד אחד של ההר, וישראל עמדו בצד השני של ההר, והעמק היה ביניהם.

ד

אדם אחד ממחנות הפלשתים יצא, ושמו גלית מגת. הגובה שלו היה שש אמות וזרת.

ה–ח

תיאור כוחו של גלית והקצתו לישראלים

ה

הוא היה לבוש שריון קשקשים, ועל ראשו כובע נחושת.

ו

על רגליו הייתה מגן נחושת, ובין כתפיו היה מגן נחושת.

ז

החץ שלו וראש החנית היו בגודל המנורה, וראש החנית שקל שש מאות שקלי ברזל. לפניו הלך נושא המגן.

ח

הוא עמד וקרא למחנות ישראל ואמר להם: "למה אתם יוצאים להתקשר למלחמה? הרי אני הפלשת, ואתם עבדים לשאול. בחרו לכם איש ושיורד אלי".

ט–יב

האתגר הפלשתי והכרזת דוד

ט

אם תצליחו להילחם איתי ולנצח אותי, אנחנו נהיו עבדים שלכם. אבל אם אני אצליח לנצח אותו ולהכות אותו, אתם תהיו עבדים שלנו ותעבדו אותנו.

י

הפלשת נתן: היום השפלתי את המחנות של ישראל. תנו לי אדם אחד ונהיל קרב יחד.

יא

שאול וכל ישראל שמעו את דברי הפלשתי הזה, והם נבהלו ופחדו מאוד.

יב

דוד היה בן אדם מאפרת, מבית לחם יהודה, בנו של ישי. היו לו שמונה בנים, והאדם הזה היה זקן בימי שאול.

יג–טז

צאת בני ישי למלחמה

יג

שלושת הבנים הגדולים של ישי הלכו אחרי שאול למלחמה. שמות שלושת הבנים שהלכו למלחמה הם אליאב הבכור, אבינדב השני, ושמה השלישי.

יד

ודוד הוא הקטן, ושלושת הבנים הגדולים הלכו אחרי שאול.

טו

ודוד היה הולך וחוזר אחרי שאול כדי לרעות את צאן אביו בבית לחם.

טז

הפלשתים יצאו מהמחנה מוקדם בבוקר וגם בשעות הערב, ועמדו שם ארבעים יום.

יז–כ

שליחות דוד לאחיכיו

יז

ישאי אמר לבנו דוד, קח לאחיך את אפרור הקמח הזה ועשר לחם, ותרוץ אל אחיך במחנה.

יח

את עשרת הגבינות הללו תביא למפקד הצאנים, ותשאל לשלום את אחיך ותביא להם את הממתקים שלהם.

יט

ושאול וכל ישראל היו בעמק הזה, נלחמים מול הפלשתים.

כ

דוד קם מוקדם בבוקר, השאיר את הצאן על המשגיח, וילך כפי שציווה אותו ישאי. כשהגיע למקום המפגש, הצבא כבר יצא למערכה והחל הקרב.

כא–כד

התייצבות הצבאות ועליית גלית

כא

ישראל והפלשתים התייצבו זה מול זה כדי להילחם.

כב

דוד הניח את הכלים שלו על השומר של הכלים, ואז רץ לשדה הקרב כדי לשאול לשלום אחים שלו.

כג

הוא דיבר איתם, ופתאום עלה איש בני בנימין, גלית הפלשתי ששמו מגת, ודיבר את הדברים האלה, ודוד שמע.

כד

כל אנשי ישראל, כשראו את האיש הזה, ברחו ממנו ונבהלו מאוד.

כה–כח

דוד והתמודדות עם העלבון

כה

איש מישראל שאל: ראיתם את האיש הזה שעולה כדי להביש את ישראל? האיש שיביס אותו יקבל מהמלך עושר רב, ויתן לו גם את בתו ואת בית אביו יהפוך לחופשי בישראל.

כו

דוד אמר לאנשים שעמדו איתו: מה יקרה לאדם שיכה את הפלשתי הזה ויסיר את הבושה מעל ישראל? מי הפלשתי הזה, שמעריץ את מחנות אלוהים חיים?

כז

העם ענה לו בדיוק ככה: כך יקרה לאדם שיביס אותו.

כח

אליאב, אחיו הגדול, שמע את דבריו לאנשים וכעס על דוד. הוא אמר לו: למה ירדת? ועל מי עזבת את מעט הצאן הזה כאן במדבר? אני יודע מה המניעים שלך ומה רעת לבך, שירדת רק כדי לראות את המלחמה.

כט–לב

דוד מתנדב להילחם בגלית

כט

דוד שאל: מה עשיתי עכשיו? הרי זה רק דבר פשוט.

ל

הוא פנה לאדם אחר ואמר שזה בדיוק מה שקרה, והעם חזר להגיד את אותו הדבר כמו בפעם הראשונה.

לא

השמעו את הדברים שדוד אמר, והם סיפרו אותם לשאול, והוא לקח אותו.

לב

דוד אמר לשאול: אל יתמוך הלב של אף אדם בגללו, עבדך ילך וילחם עם הפלשת הזה.

לג–לו

דוד מציג את עברו בפני שאול

לג

שאול אמר לדוד: אתה לא יכול ללכת להילחם עם הפלשתי הזה, כי אתה עוד נער והוא איש מלחמה מאז נעוריו.

לד

דוד אמר לשאול: עבדך היה רועה של אבי בצאן, והאריה והדב באו ולקחו כבשים מעדר.

לה

יצאתי אחריהם, הכרתי אותם ולקחתי את הכבשה מפיים. הוא קם נגדי, תפסתי בזקנו, הכרתי אותו והרגתי אותו.

לו

גם את האריה וגם את הדב עבדך הכה, והפלשתי העורלו הזה יהיה כמו אחד מהם, כי הוא בחר במלחמות אלוהים חיים.

לז–מ

ההכנה של דוד למאבק

לז

דוד אמר: הַשם, שהציל אותי מיד האריה ומיד הדוב, הוא יציל אותי מיד הפלשתים הזה. שאול אמר לדוד: לך, והַשם יהיה איתך.

לח

שאול הלביש את דוד את בגדיו ונתן לו קסדה מנחושת על הראש, והלביש לו שריון.

לט

דוד חגק את חרבו מעל בגדיו, אך לא יכול היה ללכת כך כי הוא לא התנסה בזה. דוד אמר לשאול: אני לא אוכל ללכת עם הדברים האלה כי לא התנסיתי בהם, והוא הסיר אותם מעליו.

מ

הוא לקח את המקל שלו לידו, ובחר לעצמו חמישה אבנים חלקות מהנחל, ושם אותן בכיס הרועה שלו, וגם הקיסא והמטה היו בידו, והוא ניגש אל הפלשתי.

מא–מד

הַפְּלִשְׁתִּי מְבַזֶּה אֶת דָּוִד

מא

הַפְּלִשְׁתִּי הָלַךְ וְקָרַב אֶל דָּוִד, וְהָאִישׁ הַזֶּה נָשָׂא אֶת הַמָּגֵן לְפָנָיו.

מב

הַפְּלִשְׁתִּי הִבִּיט וְרָאָה אֶת דָּוִד, וְהוּא בָזָה בּוֹ כִּי הוּא הָיָה נַעַר וְאַדְמוֹנִי וְיָפֶה מַרְאֶה.

מג

הַפְּלִשְׁתִּי אָמַר לְדָּוִד: "הַאִם אֲנִי כֶּלֶב, שֶׁאַתָּה בָּא אֵלַי בַּמַּקְלוֹת?". וְהַפְּלִשְׁתִּי קִלֵּל אֶת דָּוִד בֵּאלָיו.

מד

הַפְּלִשְׁתִּי אָמַר לְדָּוִד: "בֹּא אֵלַי, וְאֶתֵּן אֶת בְּשָׂרְךָ לְעוֹפֵי הַשָּׁמַיִם וּלְבְּהֶמְתֵי הַשָּׂדֶה."

מה–מח

דָּוִד וְגִבּוֹר הַפְּלִשְׁתִּים

מה

דָּוִד אָמַר לַפְּלִשְׁתִּי: אַתָּה בּוֹא אֵלַי עִם חֶרֶב, חֲנִית וְעַלְמָה, וַאֲנִי בּוֹא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם הַשֵּׁם צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי מַעֲרָכוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר אַתָּה בָּעַת.

מו

הַיּוֹם הַזֶּה הַשֵּׁם יִתֵּן אוֹתְךָ בְּיָדִי, אֲנִי אַכֶּה אוֹתְךָ וְאַסִּיר אֶת הָרֹאשׁ שֶׁלְּךָ מֵעָלַי, וְאֶת גּוּפְתְּךָ אֶתֵּן לַפְּלִשְׁתִּים לִנְדִידַת הַשָּׁמַיִם וְחַיּוֹת הַשָּׂדֶה, וְכָל הָאָרֶץ תֵּדַע כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל.

מז

וְכָל הַקְּהָל הַזֶּה יֵדַע שֶׁלֹּא בְּחֶרֶב וּבְחֲנִית יְהוֹשִׁעַ הַשֵּׁם, כִּי לַשֵּׁם הַמִּלְחָמָה, וְהוּא יִתֵּן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ.

מח

וּכְשֶׁהַפְּלִשְׁתִּי קָם וְהָלַךְ וְהִתְקָרֵב אֶל דָּוִד, דָּוִד מִהֵר וְרָץ בְּמַעֲרָכָה לְכַדּוֹר הַפְּלִשְׁתִּי.

מט–נב

מְתִיקַת דָּוִד וּמְנוּסַת הַפְּלִשְׁתִּים

מט

דוד שלח את ידו אל הקלע, לקח משם אבן, ירק אותה ופגע בפלשת במצחו. האבן ננעצה במצחו והוא נפל על פניו לאדמה.

נ

דוד התחזק מול הפלשת בעזרת הקלע והאבן, הוא פגע בו והרג אותו, למרות שלא הייתה חרב בידו של דוד.

נא

דוד רץ, עמד ליד הפלשת, לקח את החרב שלו, שלף אותה מהנדן, הרג אותו וחתך את ראשו. כשהפלשת ראו שגיבורם מת, הם ברחו.

נב

אנשי ישראל ויהודה קמו וצעקו, ורדפו אחרי הפלשת עד הבאכה גיא ועד שערי עקרון. הפלשת שנפלו בדרך שערים, עד גת ועד עקרון.

נג–נו

סוף המערכה ושאילת שאול

נג

בני ישראל חזרו מלהרדוף אחרי הפלשתים, והם פגעו במחנות שלהם.

נד

דוד לקח את ראש הפלשתי והביא אותו לירושלים, ואת כליו הוא שם באוהל שלו.

נה

כששאול ראה את דוד יוצא לפגוש את הפלשתי, הוא שאל את אבנר, שר הצבא, "בן מי הנער הזה?". אבנר ענה לו: "חיים לך המלך, אם ידעתי".

נו

המלך אמר: "אתה תשאל אם הנער הזה בן מי הוא".

נז–נח

דוד מובא לפני שאול

נז

כשדוד חזר מהקרב עם הפלשתים, אבנר לקח אותו והביא אותו לפני שאול, כשהראש של הפלשתי בידו.

נח

שאול שאל אותו: "בן מי אתה, הנער הזה?". דוד ענה: "בן עבדך ישי מבית לחם".

נאמנות שמאפשרת בדיקה

על הנוסח ועל העריכה

נוסח המקרא בפרק זה מבוסס על Tanach with Ta'amei Hamikra. נשמרים האותיות, הניקוד, הטעמים וסדר הפסוקים של המהדורה שנבחרה. סימני פרשה מוצגים בנפרד מן הפסוק.

הנוסח העכשווי הוא עיבוד מסייע להבנה. ההערות מציינות ביטויים שנשמרו והכרעות ניסוח. התקציר, ההסברים וכותרות היחידות הם תוספות עריכה.

מהדורת העיון הראשונה נוסחה בסיוע בינה מלאכותית. היא פתוחה להגהה ולתיקון ואינה נושאת הסכמה רבנית. נוסח המקרא הוא נקודת הייחוס לבחינת כל שינוי.

למהדורת המקור ↗

גרסת פרק 275 · מקור שנקלט בתאריך 2026-09-24

נוסח המקרא