הפלשתים אספו את כוחותיהם למלחמה. הם התאספו בשכה של יהודה, והקימו מחנה בין שכה לעזקה, באזור אפס דמים.
וַיַּאַסְפ֨וּ פְלִשְׁתִּ֤ים אֶת־מַֽחֲנֵיהֶם֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וַיֵּאָ֣סְפ֔וּ שֹׂכֹ֖ה אֲשֶׁ֣ר לִיהוּדָ֑ה וַֽיַּחֲנ֛וּ בֵּין־שׂוֹכֹ֥ה וּבֵין־עֲזֵקָ֖ה בְּאֶ֥פֶס דַּמִּֽים׃שמואל א׳ · פרק יז׳
התמודדות דוד מול גלית הפלשתי
הצבאות מתייצבים למלחמה, גלית מציב את אתגר הקרב, ודוד יוצא להילחם בשם הַשֵּׁם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל א׳ יז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
התכנסות הצבאות מול גלית
שאול וכל בני ישראל התאספו גם הם, והקימו מחנה בעמק האלה. הם התכוננו למלחמה מול הפלשתים.
וְשָׁא֤וּל וְאִֽישׁ־יִשְׂרָאֵל֙ נֶאֶסְפ֔וּ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּעֵ֣מֶק הָאֵלָ֑ה וַיַּעַרְכ֥וּ מִלְחָמָ֖ה לִקְרַ֥את פְּלִשְׁתִּֽים׃הפלשתים עמדו בצד אחד של ההר, וישראל עמדו בצד השני של ההר, והעמק היה ביניהם.
וּפְלִשְׁתִּ֞ים עֹמְדִ֤ים אֶל־הָהָר֙ מִזֶּ֔ה וְיִשְׂרָאֵ֛ל עֹמְדִ֥ים אֶל־הָהָ֖ר מִזֶּ֑ה וְהַגַּ֖יְא בֵּינֵיהֶֽם׃אדם אחד ממחנות הפלשתים יצא, ושמו גלית מגת. הגובה שלו היה שש אמות וזרת.
וַיֵּצֵ֤א אִֽישׁ־הַבֵּנַ֙יִם֙ מִמַּחֲנ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֔ים גָּלְיָ֥ת שְׁמ֖וֹ מִגַּ֑ת גָּבְה֕וֹ שֵׁ֥שׁ אַמּ֖וֹת וָזָֽרֶת׃תיאור כוחו של גלית והקצתו לישראלים
הוא היה לבוש שריון קשקשים, ועל ראשו כובע נחושת.
וְכ֤וֹבַע נְחֹ֙שֶׁת֙ עַל־רֹאשׁ֔וֹ וְשִׁרְי֥וֹן קַשְׂקַשִּׂ֖ים ה֣וּא לָב֑וּשׁ וּמִשְׁקַל֙ הַשִּׁרְי֔וֹן חֲמֵשֶׁת־אֲלָפִ֥ים שְׁקָלִ֖ים נְחֹֽשֶֽׁת׃על רגליו הייתה מגן נחושת, ובין כתפיו היה מגן נחושת.
וּמִצְחַ֥ת נְחֹ֖שֶׁת עַל־רַגְלָ֑יו וְכִיד֥וֹן נְחֹ֖שֶׁת בֵּ֥ין כְּתֵפָֽיו׃החץ שלו וראש החנית היו בגודל המנורה, וראש החנית שקל שש מאות שקלי ברזל. לפניו הלך נושא המגן.
וחץ [וְעֵ֣ץ] חֲנִית֗וֹ כִּמְנוֹר֙ אֹֽרְגִ֔ים וְלַהֶ֣בֶת חֲנִית֔וֹ שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת שְׁקָלִ֖ים בַּרְזֶ֑ל וְנֹשֵׂ֥א הַצִּנָּ֖ה הֹלֵ֥ךְ לְפָנָֽיו׃הוא עמד וקרא למחנות ישראל ואמר להם: "למה אתם יוצאים להתקשר למלחמה? הרי אני הפלשת, ואתם עבדים לשאול. בחרו לכם איש ושיורד אלי".
וַֽיַּעֲמֹ֗ד וַיִּקְרָא֙ אֶל־מַעַרְכֹ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם לָ֥מָּה תֵצְא֖וּ לַעֲרֹ֣ךְ מִלְחָמָ֑ה הֲל֧וֹא אָנֹכִ֣י הַפְּלִשְׁתִּ֗י וְאַתֶּם֙ עֲבָדִ֣ים לְשָׁא֔וּל בְּרוּ־לָכֶ֥ם אִ֖ישׁ וְיֵרֵ֥ד אֵלָֽי׃האתגר הפלשתי והכרזת דוד
אם תצליחו להילחם איתי ולנצח אותי, אנחנו נהיו עבדים שלכם. אבל אם אני אצליח לנצח אותו ולהכות אותו, אתם תהיו עבדים שלנו ותעבדו אותנו.
אִם־יוּכַ֞ל לְהִלָּחֵ֤ם אִתִּי֙ וְהִכָּ֔נִי וְהָיִ֥ינוּ לָכֶ֖ם לַעֲבָדִ֑ים וְאִם־אֲנִ֤י אֽוּכַל־לוֹ֙ וְהִכִּיתִ֔יו וִהְיִ֤יתֶם לָ֙נוּ֙ לַעֲבָדִ֔ים וַעֲבַדְתֶּ֖ם אֹתָֽנוּ׃הפלשת נתן: היום השפלתי את המחנות של ישראל. תנו לי אדם אחד ונהיל קרב יחד.
וַיֹּ֙אמֶר֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔י אֲנִ֗י חֵרַ֛פְתִּי אֶת־מַעַרְכ֥וֹת יִשְׂרָאֵ֖ל הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה תְּנוּ־לִ֣י אִ֔ישׁ וְנִֽלָּחֲמָ֖ה יָֽחַד׃שאול וכל ישראל שמעו את דברי הפלשתי הזה, והם נבהלו ופחדו מאוד.
וַיִּשְׁמַ֤ע שָׁאוּל֙ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־דִּבְרֵ֥י הַפְּלִשְׁתִּ֖י הָאֵ֑לֶּה וַיֵּחַ֥תּוּ וַיִּֽרְא֖וּ מְאֹֽד׃ (פ)דוד היה בן אדם מאפרת, מבית לחם יהודה, בנו של ישי. היו לו שמונה בנים, והאדם הזה היה זקן בימי שאול.
וְדָוִד֩ בֶּן־אִ֨ישׁ אֶפְרָתִ֜י הַזֶּ֗ה מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה וּשְׁמ֣וֹ יִשַׁ֔י וְל֖וֹ שְׁמֹנָ֣ה בָנִ֑ים וְהָאִישׁ֙ בִּימֵ֣י שָׁא֔וּל זָקֵ֖ן בָּ֥א בַאֲנָשִֽׁים׃צאת בני ישי למלחמה
שלושת הבנים הגדולים של ישי הלכו אחרי שאול למלחמה. שמות שלושת הבנים שהלכו למלחמה הם אליאב הבכור, אבינדב השני, ושמה השלישי.
וַיֵּ֨לְכ֜וּ שְׁלֹ֤שֶׁת בְּנֵֽי־יִשַׁי֙ הַגְּדֹלִ֔ים הָלְכ֥וּ אַחֲרֵי־שָׁא֖וּל לַמִּלְחָמָ֑ה וְשֵׁ֣ם ׀ שְׁלֹ֣שֶׁת בָּנָ֗יו אֲשֶׁ֤ר הָלְכוּ֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה אֱלִיאָ֣ב הַבְּכ֗וֹר וּמִשְׁנֵ֙הוּ֙ אֲבִ֣ינָדָ֔ב וְהַשְּׁלִשִׁ֖י שַׁמָּֽה׃ודוד הוא הקטן, ושלושת הבנים הגדולים הלכו אחרי שאול.
וְדָוִ֖ד ה֣וּא הַקָּטָ֑ן וּשְׁלֹשָׁה֙ הַגְּדֹלִ֔ים הָלְכ֖וּ אַחֲרֵ֥י שָׁאֽוּל׃ (ס)ודוד היה הולך וחוזר אחרי שאול כדי לרעות את צאן אביו בבית לחם.
וְדָוִ֛ד הֹלֵ֥ךְ וָשָׁ֖ב מֵעַ֣ל שָׁא֑וּל לִרְע֛וֹת אֶת־צֹ֥אן אָבִ֖יו בֵּֽית־לָֽחֶם׃הפלשתים יצאו מהמחנה מוקדם בבוקר וגם בשעות הערב, ועמדו שם ארבעים יום.
וַיִּגַּ֥שׁ הַפְּלִשְׁתִּ֖י הַשְׁכֵּ֣ם וְהַעֲרֵ֑ב וַיִּתְיַצֵּ֖ב אַרְבָּעִ֥ים יֽוֹם׃ (פ)שליחות דוד לאחיכיו
ישאי אמר לבנו דוד, קח לאחיך את אפרור הקמח הזה ועשר לחם, ותרוץ אל אחיך במחנה.
וַיֹּ֨אמֶר יִשַׁ֜י לְדָוִ֣ד בְּנ֗וֹ קַח־נָ֤א לְאַחֶ֙יךָ֙ אֵיפַ֤ת הַקָּלִיא֙ הַזֶּ֔ה וַעֲשָׂרָ֥ה לֶ֖חֶם הַזֶּ֑ה וְהָרֵ֥ץ הַֽמַּחֲנֶ֖ה לְאַחֶֽיךָ׃את עשרת הגבינות הללו תביא למפקד הצאנים, ותשאל לשלום את אחיך ותביא להם את הממתקים שלהם.
וְ֠אֵת עֲשֶׂ֜רֶת חֲרִצֵ֤י הֶֽחָלָב֙ הָאֵ֔לֶּה תָּבִ֖יא לְשַׂר־הָאָ֑לֶף וְאֶת־אַחֶ֙יךָ֙ תִּפְקֹ֣ד לְשָׁל֔וֹם וְאֶת־עֲרֻבָּתָ֖ם תִּקָּֽח׃ושאול וכל ישראל היו בעמק הזה, נלחמים מול הפלשתים.
וְשָׁא֤וּל וְהֵ֙מָּה֙ וְכָל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל בְּעֵ֖מֶק הָֽאֵלָ֑ה נִלְחָמִ֖ים עִם־פְּלִשְׁתִּֽים׃דוד קם מוקדם בבוקר, השאיר את הצאן על המשגיח, וילך כפי שציווה אותו ישאי. כשהגיע למקום המפגש, הצבא כבר יצא למערכה והחל הקרב.
וַיַּשְׁכֵּ֨ם דָּוִ֜ד בַּבֹּ֗קֶר וַיִּטֹּ֤שׁ אֶת־הַצֹּאן֙ עַל־שֹׁמֵ֔ר וַיִּשָּׂ֣א וַיֵּ֔לֶךְ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יִשָׁ֑י וַיָּבֹא֙ הַמַּעְגָּ֔לָה וְהַחַ֗יִל הַיֹּצֵא֙ אֶל־הַמַּ֣עֲרָכָ֔ה וְהֵרֵ֖עוּ בַּמִּלְחָמָֽה׃התייצבות הצבאות ועליית גלית
ישראל והפלשתים התייצבו זה מול זה כדי להילחם.
וַתַּעֲרֹ֤ךְ יִשְׂרָאֵל֙ וּפְלִשְׁתִּ֔ים מַעֲרָכָ֖ה לִקְרַ֥את מַעֲרָכָֽה׃דוד הניח את הכלים שלו על השומר של הכלים, ואז רץ לשדה הקרב כדי לשאול לשלום אחים שלו.
וַיִּטֹּשׁ֩ דָּוִ֨ד אֶת־הַכֵּלִ֜ים מֵעָלָ֗יו עַל־יַד֙ שׁוֹמֵ֣ר הַכֵּלִ֔ים וַיָּ֖רָץ הַמַּעֲרָכָ֑ה וַיָּבֹ֕א וַיִּשְׁאַ֥ל לְאֶחָ֖יו לְשָׁלֽוֹם׃הוא דיבר איתם, ופתאום עלה איש בני בנימין, גלית הפלשתי ששמו מגת, ודיבר את הדברים האלה, ודוד שמע.
וְה֣וּא ׀ מְדַבֵּ֣ר עִמָּ֗ם וְהִנֵּ֣ה אִ֣ישׁ הַבֵּנַ֡יִם עוֹלֶ֞ה גָּלְיָת֩ הַפְּלִשְׁתִּ֨י שְׁמ֤וֹ מִגַּת֙ ממערות [מִמַּעַרְכ֣וֹת] פְּלִשְׁתִּ֔ים וַיְדַבֵּ֖ר כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּשְׁמַ֖ע דָּוִֽד׃כל אנשי ישראל, כשראו את האיש הזה, ברחו ממנו ונבהלו מאוד.
וְכֹל֙ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל בִּרְאוֹתָ֖ם אֶת־הָאִ֑ישׁ וַיָּנֻ֙סוּ֙ מִפָּנָ֔יו וַיִּֽירְא֖וּ מְאֹֽד׃דוד והתמודדות עם העלבון
איש מישראל שאל: ראיתם את האיש הזה שעולה כדי להביש את ישראל? האיש שיביס אותו יקבל מהמלך עושר רב, ויתן לו גם את בתו ואת בית אביו יהפוך לחופשי בישראל.
וַיֹּ֣אמֶר ׀ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל הַרְּאִיתֶם֙ הָאִ֤ישׁ הָֽעֹלֶה֙ הַזֶּ֔ה כִּ֛י לְחָרֵ֥ף אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל עֹלֶ֑ה וְֽ֠הָיָה הָאִ֨ישׁ אֲשֶׁר־יַכֶּ֜נּוּ יַעְשְׁרֶ֥נּוּ הַמֶּ֣לֶךְ ׀ עֹ֣שֶׁר גָּד֗וֹל וְאֶת־בִּתּוֹ֙ יִתֶּן־ל֔וֹ וְאֵת֙ בֵּ֣ית אָבִ֔יו יַעֲשֶׂ֥ה חָפְשִׁ֖י בְּיִשְׂרָאֵֽל׃דוד אמר לאנשים שעמדו איתו: מה יקרה לאדם שיכה את הפלשתי הזה ויסיר את הבושה מעל ישראל? מי הפלשתי הזה, שמעריץ את מחנות אלוהים חיים?
וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד אֶֽל־הָאֲנָשִׁ֞ים הָעֹמְדִ֣ים עִמּוֹ֮ לֵאמֹר֒ מַה־יֵּעָשֶׂ֗ה לָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֤ר יַכֶּה֙ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֣י הַלָּ֔ז וְהֵסִ֥יר חֶרְפָּ֖ה מֵעַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֣י מִ֗י הַפְּלִשְׁתִּ֤י הֶֽעָרֵל֙ הַזֶּ֔ה כִּ֣י חֵרֵ֔ף מַעַרְכ֖וֹת אֱלֹהִ֥ים חַיִּֽים׃העם ענה לו בדיוק ככה: כך יקרה לאדם שיביס אותו.
וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הָעָ֔ם כַּדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה לֵאמֹ֑ר כֹּ֣ה יֵעָשֶׂ֔ה לָאִ֖ישׁ אֲשֶׁ֥ר יַכֶּֽנּוּ׃אליאב, אחיו הגדול, שמע את דבריו לאנשים וכעס על דוד. הוא אמר לו: למה ירדת? ועל מי עזבת את מעט הצאן הזה כאן במדבר? אני יודע מה המניעים שלך ומה רעת לבך, שירדת רק כדי לראות את המלחמה.
וַיִּשְׁמַ֤ע אֱלִיאָב֙ אָחִ֣יו הַגָּד֔וֹל בְּדַבְּר֖וֹ אֶל־הָאֲנָשִׁ֑ים וַיִּֽחַר־אַף֩ אֱלִיאָ֨ב בְּדָוִ֜ד וַיֹּ֣אמֶר ׀ לָמָּה־זֶּ֣ה יָרַ֗דְתָּ וְעַל־מִ֨י נָטַ֜שְׁתָּ מְעַ֨ט הַצֹּ֤אן הָהֵ֙נָּה֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אֲנִ֧י יָדַ֣עְתִּי אֶת־זְדֹנְךָ֗ וְאֵת֙ רֹ֣עַ לְבָבֶ֔ךָ כִּ֗י לְמַ֛עַן רְא֥וֹת הַמִּלְחָמָ֖ה יָרָֽדְתָּ׃דוד מתנדב להילחם בגלית
דוד שאל: מה עשיתי עכשיו? הרי זה רק דבר פשוט.
וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד מֶ֥ה עָשִׂ֖יתִי עָ֑תָּה הֲל֖וֹא דָּבָ֥ר הֽוּא׃הוא פנה לאדם אחר ואמר שזה בדיוק מה שקרה, והעם חזר להגיד את אותו הדבר כמו בפעם הראשונה.
וַיִּסֹּ֤ב מֵֽאֶצְלוֹ֙ אֶל־מ֣וּל אַחֵ֔ר וַיֹּ֖אמֶר כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַיְשִׁבֻ֤הוּ הָעָם֙ דָּבָ֔ר כַּדָּבָ֖ר הָרִאשֽׁוֹן׃השמעו את הדברים שדוד אמר, והם סיפרו אותם לשאול, והוא לקח אותו.
וַיְּשָּֽׁמְעוּ֙ הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר דָּוִ֑ד וַיַּגִּ֥דוּ לִפְנֵֽי־שָׁא֖וּל וַיִּקָּחֵֽהוּ׃דוד אמר לשאול: אל יתמוך הלב של אף אדם בגללו, עבדך ילך וילחם עם הפלשת הזה.
וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־שָׁא֔וּל אַל־יִפֹּ֥ל לֵב־אָדָ֖ם עָלָ֑יו עַבְדְּךָ֣ יֵלֵ֔ךְ וְנִלְחַ֖ם עִם־הַפְּלִשְׁתִּ֥י הַזֶּֽה׃דוד מציג את עברו בפני שאול
שאול אמר לדוד: אתה לא יכול ללכת להילחם עם הפלשתי הזה, כי אתה עוד נער והוא איש מלחמה מאז נעוריו.
וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל־דָּוִ֗ד לֹ֤א תוּכַל֙ לָלֶ֙כֶת֙ אֶל־הַפְּלִשְׁתִּ֣י הַזֶּ֔ה לְהִלָּחֵ֖ם עִמּ֑וֹ כִּֽי־נַ֣עַר אַ֔תָּה וְה֛וּא אִ֥ישׁ מִלְחָמָ֖ה מִנְּעֻרָֽיו׃ (ס)דוד אמר לשאול: עבדך היה רועה של אבי בצאן, והאריה והדב באו ולקחו כבשים מעדר.
וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־שָׁא֔וּל רֹעֶ֨ה הָיָ֧ה עַבְדְּךָ֛ לְאָבִ֖יו בַּצֹּ֑אן וּבָ֤א הָֽאֲרִי֙ וְאֶת־הַדּ֔וֹב וְנָשָׂ֥א שֶׂ֖ה מֵהָעֵֽדֶר׃יצאתי אחריהם, הכרתי אותם ולקחתי את הכבשה מפיים. הוא קם נגדי, תפסתי בזקנו, הכרתי אותו והרגתי אותו.
וְיָצָ֧אתִי אַחֲרָ֛יו וְהִכִּתִ֖יו וְהִצַּ֣לְתִּי מִפִּ֑יו וַיָּ֣קָם עָלַ֔י וְהֶחֱזַ֙קְתִּי֙ בִּזְקָנ֔וֹ וְהִכִּתִ֖יו וַהֲמִיתִּֽיו׃גם את האריה וגם את הדב עבדך הכה, והפלשתי העורלו הזה יהיה כמו אחד מהם, כי הוא בחר במלחמות אלוהים חיים.
גַּ֧ם אֶֽת־הָאֲרִ֛י גַּם־הַדּ֖וֹב הִכָּ֣ה עַבְדֶּ֑ךָ וְֽ֠הָיָה הַפְּלִשְׁתִּ֨י הֶעָרֵ֤ל הַזֶּה֙ כְּאַחַ֣ד מֵהֶ֔ם כִּ֣י חֵרֵ֔ף מַעַרְכֹ֖ת אֱלֹהִ֥ים חַיִּֽים׃ (ס)ההכנה של דוד למאבק
דוד אמר: הַשם, שהציל אותי מיד האריה ומיד הדוב, הוא יציל אותי מיד הפלשתים הזה. שאול אמר לדוד: לך, והַשם יהיה איתך.
וַיֹּאמֶר֮ דָּוִד֒ יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הִצִּלַ֜נִי מִיַּ֤ד הָֽאֲרִי֙ וּמִיַּ֣ד הַדֹּ֔ב ה֣וּא יַצִּילֵ֔נִי מִיַּ֥ד הַפְּלִשְׁתִּ֖י הַזֶּ֑ה (ס) וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֤וּל אֶל־דָּוִד֙ לֵ֔ךְ וַֽיהוָ֖ה יִהְיֶ֥ה עִמָּֽךְ׃שאול הלביש את דוד את בגדיו ונתן לו קסדה מנחושת על הראש, והלביש לו שריון.
וַיַּלְבֵּ֨שׁ שָׁא֤וּל אֶת־דָּוִד֙ מַדָּ֔יו וְנָתַ֛ן ק֥וֹבַע נְחֹ֖שֶׁת עַל־רֹאשׁ֑וֹ וַיַּלְבֵּ֥שׁ אֹת֖וֹ שִׁרְיֽוֹן׃דוד חגק את חרבו מעל בגדיו, אך לא יכול היה ללכת כך כי הוא לא התנסה בזה. דוד אמר לשאול: אני לא אוכל ללכת עם הדברים האלה כי לא התנסיתי בהם, והוא הסיר אותם מעליו.
וַיַּחְגֹּ֣ר דָּוִ֣ד אֶת־חַ֠רְבּוֹ מֵעַ֨ל לְמַדָּ֜יו וַיֹּ֣אֶל לָלֶכֶת֮ כִּ֣י לֹֽא־נִסָּה֒ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־שָׁא֗וּל לֹ֥א אוּכַ֛ל לָלֶ֥כֶת בָּאֵ֖לֶּה כִּ֣י לֹ֣א נִסִּ֑יתִי וַיְסִרֵ֥ם דָּוִ֖ד מֵעָלָֽיו׃הוא לקח את המקל שלו לידו, ובחר לעצמו חמישה אבנים חלקות מהנחל, ושם אותן בכיס הרועה שלו, וגם הקיסא והמטה היו בידו, והוא ניגש אל הפלשתי.
וַיִּקַּ֨ח מַקְל֜וֹ בְּיָד֗וֹ וַיִּבְחַר־ל֣וֹ חֲמִשָּׁ֣ה חַלֻּקֵֽי־אֲבָנִ֣ים ׀ מִן־הַנַּ֡חַל וַיָּ֣שֶׂם אֹ֠תָם בִּכְלִ֨י הָרֹעִ֧ים אֲשֶׁר־ל֛וֹ וּבַיַּלְק֖וּט וְקַלְּע֣וֹ בְיָד֑וֹ וַיִּגַּ֖שׁ אֶל־הַפְּלִשְׁתִּֽי׃הַפְּלִשְׁתִּי מְבַזֶּה אֶת דָּוִד
הַפְּלִשְׁתִּי הָלַךְ וְקָרַב אֶל דָּוִד, וְהָאִישׁ הַזֶּה נָשָׂא אֶת הַמָּגֵן לְפָנָיו.
וַיֵּ֙לֶךְ֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔י הֹלֵ֥ךְ וְקָרֵ֖ב אֶל־דָּוִ֑ד וְהָאִ֛ישׁ נֹשֵׂ֥א הַצִּנָּ֖ה לְפָנָֽיו׃הַפְּלִשְׁתִּי הִבִּיט וְרָאָה אֶת דָּוִד, וְהוּא בָזָה בּוֹ כִּי הוּא הָיָה נַעַר וְאַדְמוֹנִי וְיָפֶה מַרְאֶה.
וַיַּבֵּ֧ט הַפְּלִשְׁתִּ֛י וַיִּרְאֶ֥ה אֶת־דָּוִ֖ד וַיִּבְזֵ֑הוּ כִּֽי־הָיָ֣ה נַ֔עַר וְאַדְמֹנִ֖י עִם־יְפֵ֥ה מַרְאֶֽה׃הַפְּלִשְׁתִּי אָמַר לְדָּוִד: "הַאִם אֲנִי כֶּלֶב, שֶׁאַתָּה בָּא אֵלַי בַּמַּקְלוֹת?". וְהַפְּלִשְׁתִּי קִלֵּל אֶת דָּוִד בֵּאלָיו.
וַיֹּ֤אמֶר הַפְּלִשְׁתִּי֙ אֶל־דָּוִ֔ד הֲכֶ֣לֶב אָנֹ֔כִי כִּֽי־אַתָּ֥ה בָֽא־אֵלַ֖י בַּמַּקְל֑וֹת וַיְקַלֵּ֧ל הַפְּלִשְׁתִּ֛י אֶת־דָּוִ֖ד בֵּאלֹהָֽיו׃הַפְּלִשְׁתִּי אָמַר לְדָּוִד: "בֹּא אֵלַי, וְאֶתֵּן אֶת בְּשָׂרְךָ לְעוֹפֵי הַשָּׁמַיִם וּלְבְּהֶמְתֵי הַשָּׂדֶה."
וַיֹּ֥אמֶר הַפְּלִשְׁתִּ֖י אֶל־דָּוִ֑ד לְכָ֣ה אֵלַ֔י וְאֶתְּנָה֙ אֶת־בְּשָׂ֣רְךָ֔ לְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְבֶהֱמַ֥ת הַשָּׂדֶֽה׃ (ס)דָּוִד וְגִבּוֹר הַפְּלִשְׁתִּים
דָּוִד אָמַר לַפְּלִשְׁתִּי: אַתָּה בּוֹא אֵלַי עִם חֶרֶב, חֲנִית וְעַלְמָה, וַאֲנִי בּוֹא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם הַשֵּׁם צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי מַעֲרָכוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר אַתָּה בָּעַת.
וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־הַפְּלִשְׁתִּ֔י אַתָּה֙ בָּ֣א אֵלַ֔י בְּחֶ֖רֶב וּבַחֲנִ֣ית וּבְכִיד֑וֹן וְאָנֹכִ֣י בָֽא־אֵלֶ֗יךָ בְּשֵׁם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֱלֹהֵ֛י מַעַרְכ֥וֹת יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁ֥ר חֵרַֽפְתָּ׃הַיּוֹם הַזֶּה הַשֵּׁם יִתֵּן אוֹתְךָ בְּיָדִי, אֲנִי אַכֶּה אוֹתְךָ וְאַסִּיר אֶת הָרֹאשׁ שֶׁלְּךָ מֵעָלַי, וְאֶת גּוּפְתְּךָ אֶתֵּן לַפְּלִשְׁתִּים לִנְדִידַת הַשָּׁמַיִם וְחַיּוֹת הַשָּׂדֶה, וְכָל הָאָרֶץ תֵּדַע כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל.
הַיּ֣וֹם הַזֶּ֡ה יְסַגֶּרְךָ֩ יְהוָ֨ה בְּיָדִ֜י וְהִכִּיתִ֗ךָ וַהֲסִרֹתִ֤י אֶת־רֹֽאשְׁךָ֙ מֵעָלֶ֔יךָ וְנָ֨תַתִּ֜י פֶּ֣גֶר מַחֲנֵ֤ה פְלִשְׁתִּים֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה לְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְחַיַּ֣ת הָאָ֑רֶץ וְיֵֽדְעוּ֙ כָּל־הָאָ֔רֶץ כִּ֛י יֵ֥שׁ אֱלֹהִ֖ים לְיִשְׂרָאֵֽל׃וְכָל הַקְּהָל הַזֶּה יֵדַע שֶׁלֹּא בְּחֶרֶב וּבְחֲנִית יְהוֹשִׁעַ הַשֵּׁם, כִּי לַשֵּׁם הַמִּלְחָמָה, וְהוּא יִתֵּן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ.
וְיֵֽדְעוּ֙ כָּל־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה כִּֽי־לֹ֛א בְּחֶ֥רֶב וּבַחֲנִ֖ית יְהוֹשִׁ֣יעַ יְהוָ֑ה כִּ֤י לַֽיהוָה֙ הַמִּלְחָמָ֔ה וְנָתַ֥ן אֶתְכֶ֖ם בְּיָדֵֽנוּ׃וּכְשֶׁהַפְּלִשְׁתִּי קָם וְהָלַךְ וְהִתְקָרֵב אֶל דָּוִד, דָּוִד מִהֵר וְרָץ בְּמַעֲרָכָה לְכַדּוֹר הַפְּלִשְׁתִּי.
וְהָיָה֙ כִּֽי־קָ֣ם הַפְּלִשְׁתִּ֔י וַיֵּ֥לֶךְ וַיִּקְרַ֖ב לִקְרַ֣את דָּוִ֑ד וַיְמַהֵ֣ר דָּוִ֔ד וַיָּ֥רָץ הַמַּעֲרָכָ֖ה לִקְרַ֥את הַפְּלִשְׁתִּֽי׃מְתִיקַת דָּוִד וּמְנוּסַת הַפְּלִשְׁתִּים
דוד שלח את ידו אל הקלע, לקח משם אבן, ירק אותה ופגע בפלשת במצחו. האבן ננעצה במצחו והוא נפל על פניו לאדמה.
וַיִּשְׁלַח֩ דָּוִ֨ד אֶת־יָד֜וֹ אֶל־הַכֶּ֗לִי וַיִּקַּ֨ח מִשָּׁ֥ם אֶ֙בֶן֙ וַיְקַלַּ֔ע וַיַּ֥ךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖י אֶל־מִצְח֑וֹ וַתִּטְבַּ֤ע הָאֶ֙בֶן֙ בְּמִצְח֔וֹ וַיִּפֹּ֥ל עַל־פָּנָ֖יו אָֽרְצָה׃דוד התחזק מול הפלשת בעזרת הקלע והאבן, הוא פגע בו והרג אותו, למרות שלא הייתה חרב בידו של דוד.
וַיֶּחֱזַ֨ק דָּוִ֤ד מִן־הַפְּלִשְׁתִּי֙ בַּקֶּ֣לַע וּבָאֶ֔בֶן וַיַּ֥ךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖י וַיְמִיתֵ֑הוּ וְחֶ֖רֶב אֵ֥ין בְּיַד־דָּוִֽד׃דוד רץ, עמד ליד הפלשת, לקח את החרב שלו, שלף אותה מהנדן, הרג אותו וחתך את ראשו. כשהפלשת ראו שגיבורם מת, הם ברחו.
וַיָּ֣רָץ דָּ֠וִד וַיַּעֲמֹ֨ד אֶל־הַפְּלִשְׁתִּ֜י וַיִּקַּ֣ח אֶת־חַ֠רְבּוֹ וַֽיִּשְׁלְפָ֤הּ מִתַּעְרָהּ֙ וַיְמֹ֣תְתֵ֔הוּ וַיִּכְרָת־בָּ֖הּ אֶת־רֹאשׁ֑וֹ וַיִּרְא֧וּ הַפְּלִשְׁתִּ֛ים כִּֽי־מֵ֥ת גִּבּוֹרָ֖ם וַיָּנֻֽסוּ׃אנשי ישראל ויהודה קמו וצעקו, ורדפו אחרי הפלשת עד הבאכה גיא ועד שערי עקרון. הפלשת שנפלו בדרך שערים, עד גת ועד עקרון.
וַיָּקֻ֣מוּ אַנְשֵׁי֩ יִשְׂרָאֵ֨ל וִיהוּדָ֜ה וַיָּרִ֗עוּ וַֽיִּרְדְּפוּ֙ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֔ים עַד־בּוֹאֲךָ֣ גַ֔יְא וְעַ֖ד שַׁעֲרֵ֣י עֶקְר֑וֹן וַֽיִּפְּל֞וּ חַֽלְלֵ֤י פְלִשְׁתִּים֙ בְּדֶ֣רֶךְ שַׁעֲרַ֔יִם וְעַד־גַּ֖ת וְעַד־עֶקְרֽוֹן׃סוף המערכה ושאילת שאול
בני ישראל חזרו מלהרדוף אחרי הפלשתים, והם פגעו במחנות שלהם.
וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִדְּלֹ֖ק אַחֲרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיָּשֹׁ֖סּוּ אֶת־מַחֲנֵיהֶֽם׃דוד לקח את ראש הפלשתי והביא אותו לירושלים, ואת כליו הוא שם באוהל שלו.
וַיִּקַּ֤ח דָּוִד֙ אֶת־רֹ֣אשׁ הַפְּלִשְׁתִּ֔י וַיְבִאֵ֖הוּ יְרוּשָׁלִָ֑ם וְאֶת־כֵּלָ֖יו שָׂ֥ם בְּאָהֳלֽוֹ׃ (ס)כששאול ראה את דוד יוצא לפגוש את הפלשתי, הוא שאל את אבנר, שר הצבא, "בן מי הנער הזה?". אבנר ענה לו: "חיים לך המלך, אם ידעתי".
וְכִרְא֨וֹת שָׁא֜וּל אֶת־דָּוִ֗ד יֹצֵא֙ לִקְרַ֣את הַפְּלִשְׁתִּ֔י אָמַ֗ר אֶל־אַבְנֵר֙ שַׂ֣ר הַצָּבָ֔א בֶּן־מִי־זֶ֥ה הַנַּ֖עַר אַבְנֵ֑ר וַיֹּ֣אמֶר אַבְנֵ֔ר חֵֽי־נַפְשְׁךָ֥ הַמֶּ֖לֶךְ אִם־יָדָֽעְתִּי׃המלך אמר: "אתה תשאל אם הנער הזה בן מי הוא".
וַיֹּ֖אמֶר הַמֶּ֑לֶךְ שְׁאַ֣ל אַתָּ֔ה בֶּן־מִי־זֶ֖ה הָעָֽלֶם׃ (ס)דוד מובא לפני שאול
כשדוד חזר מהקרב עם הפלשתים, אבנר לקח אותו והביא אותו לפני שאול, כשהראש של הפלשתי בידו.
וּכְשׁ֣וּב דָּוִ֗ד מֵֽהַכּוֹת֙ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֔י וַיִּקַּ֤ח אֹתוֹ֙ אַבְנֵ֔ר וַיְבִאֵ֖הוּ לִפְנֵ֣י שָׁא֑וּל וְרֹ֥אשׁ הַפְּלִשְׁתִּ֖י בְּיָדֽוֹ׃שאול שאל אותו: "בן מי אתה, הנער הזה?". דוד ענה: "בן עבדך ישי מבית לחם".
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ שָׁא֔וּל בֶּן־מִ֥י אַתָּ֖ה הַנָּ֑עַר וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד בֶּֽן־עַבְדְּךָ֥ יִשַׁ֖י בֵּ֥ית הַלַּחְמִֽי׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
התכנסות הצבאות מול גלית
וַיַּאַסְפ֨וּ פְלִשְׁתִּ֤ים אֶת־מַֽחֲנֵיהֶם֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וַיֵּאָ֣סְפ֔וּ שֹׂכֹ֖ה אֲשֶׁ֣ר לִיהוּדָ֑ה וַֽיַּחֲנ֛וּ בֵּין־שׂוֹכֹ֥ה וּבֵין־עֲזֵקָ֖ה בְּאֶ֥פֶס דַּמִּֽים׃
וְשָׁא֤וּל וְאִֽישׁ־יִשְׂרָאֵל֙ נֶאֶסְפ֔וּ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּעֵ֣מֶק הָאֵלָ֑ה וַיַּעַרְכ֥וּ מִלְחָמָ֖ה לִקְרַ֥את פְּלִשְׁתִּֽים׃
וּפְלִשְׁתִּ֞ים עֹמְדִ֤ים אֶל־הָהָר֙ מִזֶּ֔ה וְיִשְׂרָאֵ֛ל עֹמְדִ֥ים אֶל־הָהָ֖ר מִזֶּ֑ה וְהַגַּ֖יְא בֵּינֵיהֶֽם׃
וַיֵּצֵ֤א אִֽישׁ־הַבֵּנַ֙יִם֙ מִמַּחֲנ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֔ים גָּלְיָ֥ת שְׁמ֖וֹ מִגַּ֑ת גָּבְה֕וֹ שֵׁ֥שׁ אַמּ֖וֹת וָזָֽרֶת׃
תיאור כוחו של גלית והקצתו לישראלים
וְכ֤וֹבַע נְחֹ֙שֶׁת֙ עַל־רֹאשׁ֔וֹ וְשִׁרְי֥וֹן קַשְׂקַשִּׂ֖ים ה֣וּא לָב֑וּשׁ וּמִשְׁקַל֙ הַשִּׁרְי֔וֹן חֲמֵשֶׁת־אֲלָפִ֥ים שְׁקָלִ֖ים נְחֹֽשֶֽׁת׃
וּמִצְחַ֥ת נְחֹ֖שֶׁת עַל־רַגְלָ֑יו וְכִיד֥וֹן נְחֹ֖שֶׁת בֵּ֥ין כְּתֵפָֽיו׃
וחץ [וְעֵ֣ץ] חֲנִית֗וֹ כִּמְנוֹר֙ אֹֽרְגִ֔ים וְלַהֶ֣בֶת חֲנִית֔וֹ שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת שְׁקָלִ֖ים בַּרְזֶ֑ל וְנֹשֵׂ֥א הַצִּנָּ֖ה הֹלֵ֥ךְ לְפָנָֽיו׃
וַֽיַּעֲמֹ֗ד וַיִּקְרָא֙ אֶל־מַעַרְכֹ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם לָ֥מָּה תֵצְא֖וּ לַעֲרֹ֣ךְ מִלְחָמָ֑ה הֲל֧וֹא אָנֹכִ֣י הַפְּלִשְׁתִּ֗י וְאַתֶּם֙ עֲבָדִ֣ים לְשָׁא֔וּל בְּרוּ־לָכֶ֥ם אִ֖ישׁ וְיֵרֵ֥ד אֵלָֽי׃
האתגר הפלשתי והכרזת דוד
אִם־יוּכַ֞ל לְהִלָּחֵ֤ם אִתִּי֙ וְהִכָּ֔נִי וְהָיִ֥ינוּ לָכֶ֖ם לַעֲבָדִ֑ים וְאִם־אֲנִ֤י אֽוּכַל־לוֹ֙ וְהִכִּיתִ֔יו וִהְיִ֤יתֶם לָ֙נוּ֙ לַעֲבָדִ֔ים וַעֲבַדְתֶּ֖ם אֹתָֽנוּ׃
וַיֹּ֙אמֶר֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔י אֲנִ֗י חֵרַ֛פְתִּי אֶת־מַעַרְכ֥וֹת יִשְׂרָאֵ֖ל הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה תְּנוּ־לִ֣י אִ֔ישׁ וְנִֽלָּחֲמָ֖ה יָֽחַד׃
וַיִּשְׁמַ֤ע שָׁאוּל֙ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־דִּבְרֵ֥י הַפְּלִשְׁתִּ֖י הָאֵ֑לֶּה וַיֵּחַ֥תּוּ וַיִּֽרְא֖וּ מְאֹֽד׃ (פ)
וְדָוִד֩ בֶּן־אִ֨ישׁ אֶפְרָתִ֜י הַזֶּ֗ה מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה וּשְׁמ֣וֹ יִשַׁ֔י וְל֖וֹ שְׁמֹנָ֣ה בָנִ֑ים וְהָאִישׁ֙ בִּימֵ֣י שָׁא֔וּל זָקֵ֖ן בָּ֥א בַאֲנָשִֽׁים׃
צאת בני ישי למלחמה
וַיֵּ֨לְכ֜וּ שְׁלֹ֤שֶׁת בְּנֵֽי־יִשַׁי֙ הַגְּדֹלִ֔ים הָלְכ֥וּ אַחֲרֵי־שָׁא֖וּל לַמִּלְחָמָ֑ה וְשֵׁ֣ם ׀ שְׁלֹ֣שֶׁת בָּנָ֗יו אֲשֶׁ֤ר הָלְכוּ֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה אֱלִיאָ֣ב הַבְּכ֗וֹר וּמִשְׁנֵ֙הוּ֙ אֲבִ֣ינָדָ֔ב וְהַשְּׁלִשִׁ֖י שַׁמָּֽה׃
וְדָוִ֖ד ה֣וּא הַקָּטָ֑ן וּשְׁלֹשָׁה֙ הַגְּדֹלִ֔ים הָלְכ֖וּ אַחֲרֵ֥י שָׁאֽוּל׃ (ס)
וְדָוִ֛ד הֹלֵ֥ךְ וָשָׁ֖ב מֵעַ֣ל שָׁא֑וּל לִרְע֛וֹת אֶת־צֹ֥אן אָבִ֖יו בֵּֽית־לָֽחֶם׃
וַיִּגַּ֥שׁ הַפְּלִשְׁתִּ֖י הַשְׁכֵּ֣ם וְהַעֲרֵ֑ב וַיִּתְיַצֵּ֖ב אַרְבָּעִ֥ים יֽוֹם׃ (פ)
שליחות דוד לאחיכיו
וַיֹּ֨אמֶר יִשַׁ֜י לְדָוִ֣ד בְּנ֗וֹ קַח־נָ֤א לְאַחֶ֙יךָ֙ אֵיפַ֤ת הַקָּלִיא֙ הַזֶּ֔ה וַעֲשָׂרָ֥ה לֶ֖חֶם הַזֶּ֑ה וְהָרֵ֥ץ הַֽמַּחֲנֶ֖ה לְאַחֶֽיךָ׃
וְ֠אֵת עֲשֶׂ֜רֶת חֲרִצֵ֤י הֶֽחָלָב֙ הָאֵ֔לֶּה תָּבִ֖יא לְשַׂר־הָאָ֑לֶף וְאֶת־אַחֶ֙יךָ֙ תִּפְקֹ֣ד לְשָׁל֔וֹם וְאֶת־עֲרֻבָּתָ֖ם תִּקָּֽח׃
וְשָׁא֤וּל וְהֵ֙מָּה֙ וְכָל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל בְּעֵ֖מֶק הָֽאֵלָ֑ה נִלְחָמִ֖ים עִם־פְּלִשְׁתִּֽים׃
וַיַּשְׁכֵּ֨ם דָּוִ֜ד בַּבֹּ֗קֶר וַיִּטֹּ֤שׁ אֶת־הַצֹּאן֙ עַל־שֹׁמֵ֔ר וַיִּשָּׂ֣א וַיֵּ֔לֶךְ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יִשָׁ֑י וַיָּבֹא֙ הַמַּעְגָּ֔לָה וְהַחַ֗יִל הַיֹּצֵא֙ אֶל־הַמַּ֣עֲרָכָ֔ה וְהֵרֵ֖עוּ בַּמִּלְחָמָֽה׃
התייצבות הצבאות ועליית גלית
וַתַּעֲרֹ֤ךְ יִשְׂרָאֵל֙ וּפְלִשְׁתִּ֔ים מַעֲרָכָ֖ה לִקְרַ֥את מַעֲרָכָֽה׃
וַיִּטֹּשׁ֩ דָּוִ֨ד אֶת־הַכֵּלִ֜ים מֵעָלָ֗יו עַל־יַד֙ שׁוֹמֵ֣ר הַכֵּלִ֔ים וַיָּ֖רָץ הַמַּעֲרָכָ֑ה וַיָּבֹ֕א וַיִּשְׁאַ֥ל לְאֶחָ֖יו לְשָׁלֽוֹם׃
וְה֣וּא ׀ מְדַבֵּ֣ר עִמָּ֗ם וְהִנֵּ֣ה אִ֣ישׁ הַבֵּנַ֡יִם עוֹלֶ֞ה גָּלְיָת֩ הַפְּלִשְׁתִּ֨י שְׁמ֤וֹ מִגַּת֙ ממערות [מִמַּעַרְכ֣וֹת] פְּלִשְׁתִּ֔ים וַיְדַבֵּ֖ר כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּשְׁמַ֖ע דָּוִֽד׃
וְכֹל֙ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל בִּרְאוֹתָ֖ם אֶת־הָאִ֑ישׁ וַיָּנֻ֙סוּ֙ מִפָּנָ֔יו וַיִּֽירְא֖וּ מְאֹֽד׃
דוד והתמודדות עם העלבון
וַיֹּ֣אמֶר ׀ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל הַרְּאִיתֶם֙ הָאִ֤ישׁ הָֽעֹלֶה֙ הַזֶּ֔ה כִּ֛י לְחָרֵ֥ף אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל עֹלֶ֑ה וְֽ֠הָיָה הָאִ֨ישׁ אֲשֶׁר־יַכֶּ֜נּוּ יַעְשְׁרֶ֥נּוּ הַמֶּ֣לֶךְ ׀ עֹ֣שֶׁר גָּד֗וֹל וְאֶת־בִּתּוֹ֙ יִתֶּן־ל֔וֹ וְאֵת֙ בֵּ֣ית אָבִ֔יו יַעֲשֶׂ֥ה חָפְשִׁ֖י בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד אֶֽל־הָאֲנָשִׁ֞ים הָעֹמְדִ֣ים עִמּוֹ֮ לֵאמֹר֒ מַה־יֵּעָשֶׂ֗ה לָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֤ר יַכֶּה֙ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֣י הַלָּ֔ז וְהֵסִ֥יר חֶרְפָּ֖ה מֵעַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֣י מִ֗י הַפְּלִשְׁתִּ֤י הֶֽעָרֵל֙ הַזֶּ֔ה כִּ֣י חֵרֵ֔ף מַעַרְכ֖וֹת אֱלֹהִ֥ים חַיִּֽים׃
וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הָעָ֔ם כַּדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה לֵאמֹ֑ר כֹּ֣ה יֵעָשֶׂ֔ה לָאִ֖ישׁ אֲשֶׁ֥ר יַכֶּֽנּוּ׃
וַיִּשְׁמַ֤ע אֱלִיאָב֙ אָחִ֣יו הַגָּד֔וֹל בְּדַבְּר֖וֹ אֶל־הָאֲנָשִׁ֑ים וַיִּֽחַר־אַף֩ אֱלִיאָ֨ב בְּדָוִ֜ד וַיֹּ֣אמֶר ׀ לָמָּה־זֶּ֣ה יָרַ֗דְתָּ וְעַל־מִ֨י נָטַ֜שְׁתָּ מְעַ֨ט הַצֹּ֤אן הָהֵ֙נָּה֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אֲנִ֧י יָדַ֣עְתִּי אֶת־זְדֹנְךָ֗ וְאֵת֙ רֹ֣עַ לְבָבֶ֔ךָ כִּ֗י לְמַ֛עַן רְא֥וֹת הַמִּלְחָמָ֖ה יָרָֽדְתָּ׃
דוד מתנדב להילחם בגלית
וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד מֶ֥ה עָשִׂ֖יתִי עָ֑תָּה הֲל֖וֹא דָּבָ֥ר הֽוּא׃
וַיִּסֹּ֤ב מֵֽאֶצְלוֹ֙ אֶל־מ֣וּל אַחֵ֔ר וַיֹּ֖אמֶר כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַיְשִׁבֻ֤הוּ הָעָם֙ דָּבָ֔ר כַּדָּבָ֖ר הָרִאשֽׁוֹן׃
וַיְּשָּֽׁמְעוּ֙ הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר דָּוִ֑ד וַיַּגִּ֥דוּ לִפְנֵֽי־שָׁא֖וּל וַיִּקָּחֵֽהוּ׃
וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־שָׁא֔וּל אַל־יִפֹּ֥ל לֵב־אָדָ֖ם עָלָ֑יו עַבְדְּךָ֣ יֵלֵ֔ךְ וְנִלְחַ֖ם עִם־הַפְּלִשְׁתִּ֥י הַזֶּֽה׃
דוד מציג את עברו בפני שאול
וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל־דָּוִ֗ד לֹ֤א תוּכַל֙ לָלֶ֙כֶת֙ אֶל־הַפְּלִשְׁתִּ֣י הַזֶּ֔ה לְהִלָּחֵ֖ם עִמּ֑וֹ כִּֽי־נַ֣עַר אַ֔תָּה וְה֛וּא אִ֥ישׁ מִלְחָמָ֖ה מִנְּעֻרָֽיו׃ (ס)
וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־שָׁא֔וּל רֹעֶ֨ה הָיָ֧ה עַבְדְּךָ֛ לְאָבִ֖יו בַּצֹּ֑אן וּבָ֤א הָֽאֲרִי֙ וְאֶת־הַדּ֔וֹב וְנָשָׂ֥א שֶׂ֖ה מֵהָעֵֽדֶר׃
וְיָצָ֧אתִי אַחֲרָ֛יו וְהִכִּתִ֖יו וְהִצַּ֣לְתִּי מִפִּ֑יו וַיָּ֣קָם עָלַ֔י וְהֶחֱזַ֙קְתִּי֙ בִּזְקָנ֔וֹ וְהִכִּתִ֖יו וַהֲמִיתִּֽיו׃
גַּ֧ם אֶֽת־הָאֲרִ֛י גַּם־הַדּ֖וֹב הִכָּ֣ה עַבְדֶּ֑ךָ וְֽ֠הָיָה הַפְּלִשְׁתִּ֨י הֶעָרֵ֤ל הַזֶּה֙ כְּאַחַ֣ד מֵהֶ֔ם כִּ֣י חֵרֵ֔ף מַעַרְכֹ֖ת אֱלֹהִ֥ים חַיִּֽים׃ (ס)
ההכנה של דוד למאבק
וַיֹּאמֶר֮ דָּוִד֒ יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הִצִּלַ֜נִי מִיַּ֤ד הָֽאֲרִי֙ וּמִיַּ֣ד הַדֹּ֔ב ה֣וּא יַצִּילֵ֔נִי מִיַּ֥ד הַפְּלִשְׁתִּ֖י הַזֶּ֑ה (ס) וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֤וּל אֶל־דָּוִד֙ לֵ֔ךְ וַֽיהוָ֖ה יִהְיֶ֥ה עִמָּֽךְ׃
וַיַּלְבֵּ֨שׁ שָׁא֤וּל אֶת־דָּוִד֙ מַדָּ֔יו וְנָתַ֛ן ק֥וֹבַע נְחֹ֖שֶׁת עַל־רֹאשׁ֑וֹ וַיַּלְבֵּ֥שׁ אֹת֖וֹ שִׁרְיֽוֹן׃
וַיַּחְגֹּ֣ר דָּוִ֣ד אֶת־חַ֠רְבּוֹ מֵעַ֨ל לְמַדָּ֜יו וַיֹּ֣אֶל לָלֶכֶת֮ כִּ֣י לֹֽא־נִסָּה֒ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־שָׁא֗וּל לֹ֥א אוּכַ֛ל לָלֶ֥כֶת בָּאֵ֖לֶּה כִּ֣י לֹ֣א נִסִּ֑יתִי וַיְסִרֵ֥ם דָּוִ֖ד מֵעָלָֽיו׃
וַיִּקַּ֨ח מַקְל֜וֹ בְּיָד֗וֹ וַיִּבְחַר־ל֣וֹ חֲמִשָּׁ֣ה חַלֻּקֵֽי־אֲבָנִ֣ים ׀ מִן־הַנַּ֡חַל וַיָּ֣שֶׂם אֹ֠תָם בִּכְלִ֨י הָרֹעִ֧ים אֲשֶׁר־ל֛וֹ וּבַיַּלְק֖וּט וְקַלְּע֣וֹ בְיָד֑וֹ וַיִּגַּ֖שׁ אֶל־הַפְּלִשְׁתִּֽי׃
הַפְּלִשְׁתִּי מְבַזֶּה אֶת דָּוִד
וַיֵּ֙לֶךְ֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔י הֹלֵ֥ךְ וְקָרֵ֖ב אֶל־דָּוִ֑ד וְהָאִ֛ישׁ נֹשֵׂ֥א הַצִּנָּ֖ה לְפָנָֽיו׃
וַיַּבֵּ֧ט הַפְּלִשְׁתִּ֛י וַיִּרְאֶ֥ה אֶת־דָּוִ֖ד וַיִּבְזֵ֑הוּ כִּֽי־הָיָ֣ה נַ֔עַר וְאַדְמֹנִ֖י עִם־יְפֵ֥ה מַרְאֶֽה׃
וַיֹּ֤אמֶר הַפְּלִשְׁתִּי֙ אֶל־דָּוִ֔ד הֲכֶ֣לֶב אָנֹ֔כִי כִּֽי־אַתָּ֥ה בָֽא־אֵלַ֖י בַּמַּקְל֑וֹת וַיְקַלֵּ֧ל הַפְּלִשְׁתִּ֛י אֶת־דָּוִ֖ד בֵּאלֹהָֽיו׃
וַיֹּ֥אמֶר הַפְּלִשְׁתִּ֖י אֶל־דָּוִ֑ד לְכָ֣ה אֵלַ֔י וְאֶתְּנָה֙ אֶת־בְּשָׂ֣רְךָ֔ לְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְבֶהֱמַ֥ת הַשָּׂדֶֽה׃ (ס)
דָּוִד וְגִבּוֹר הַפְּלִשְׁתִּים
וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־הַפְּלִשְׁתִּ֔י אַתָּה֙ בָּ֣א אֵלַ֔י בְּחֶ֖רֶב וּבַחֲנִ֣ית וּבְכִיד֑וֹן וְאָנֹכִ֣י בָֽא־אֵלֶ֗יךָ בְּשֵׁם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֱלֹהֵ֛י מַעַרְכ֥וֹת יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁ֥ר חֵרַֽפְתָּ׃
הַיּ֣וֹם הַזֶּ֡ה יְסַגֶּרְךָ֩ יְהוָ֨ה בְּיָדִ֜י וְהִכִּיתִ֗ךָ וַהֲסִרֹתִ֤י אֶת־רֹֽאשְׁךָ֙ מֵעָלֶ֔יךָ וְנָ֨תַתִּ֜י פֶּ֣גֶר מַחֲנֵ֤ה פְלִשְׁתִּים֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה לְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְחַיַּ֣ת הָאָ֑רֶץ וְיֵֽדְעוּ֙ כָּל־הָאָ֔רֶץ כִּ֛י יֵ֥שׁ אֱלֹהִ֖ים לְיִשְׂרָאֵֽל׃
וְיֵֽדְעוּ֙ כָּל־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה כִּֽי־לֹ֛א בְּחֶ֥רֶב וּבַחֲנִ֖ית יְהוֹשִׁ֣יעַ יְהוָ֑ה כִּ֤י לַֽיהוָה֙ הַמִּלְחָמָ֔ה וְנָתַ֥ן אֶתְכֶ֖ם בְּיָדֵֽנוּ׃
וְהָיָה֙ כִּֽי־קָ֣ם הַפְּלִשְׁתִּ֔י וַיֵּ֥לֶךְ וַיִּקְרַ֖ב לִקְרַ֣את דָּוִ֑ד וַיְמַהֵ֣ר דָּוִ֔ד וַיָּ֥רָץ הַמַּעֲרָכָ֖ה לִקְרַ֥את הַפְּלִשְׁתִּֽי׃
מְתִיקַת דָּוִד וּמְנוּסַת הַפְּלִשְׁתִּים
וַיִּשְׁלַח֩ דָּוִ֨ד אֶת־יָד֜וֹ אֶל־הַכֶּ֗לִי וַיִּקַּ֨ח מִשָּׁ֥ם אֶ֙בֶן֙ וַיְקַלַּ֔ע וַיַּ֥ךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖י אֶל־מִצְח֑וֹ וַתִּטְבַּ֤ע הָאֶ֙בֶן֙ בְּמִצְח֔וֹ וַיִּפֹּ֥ל עַל־פָּנָ֖יו אָֽרְצָה׃
וַיֶּחֱזַ֨ק דָּוִ֤ד מִן־הַפְּלִשְׁתִּי֙ בַּקֶּ֣לַע וּבָאֶ֔בֶן וַיַּ֥ךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖י וַיְמִיתֵ֑הוּ וְחֶ֖רֶב אֵ֥ין בְּיַד־דָּוִֽד׃
וַיָּ֣רָץ דָּ֠וִד וַיַּעֲמֹ֨ד אֶל־הַפְּלִשְׁתִּ֜י וַיִּקַּ֣ח אֶת־חַ֠רְבּוֹ וַֽיִּשְׁלְפָ֤הּ מִתַּעְרָהּ֙ וַיְמֹ֣תְתֵ֔הוּ וַיִּכְרָת־בָּ֖הּ אֶת־רֹאשׁ֑וֹ וַיִּרְא֧וּ הַפְּלִשְׁתִּ֛ים כִּֽי־מֵ֥ת גִּבּוֹרָ֖ם וַיָּנֻֽסוּ׃
וַיָּקֻ֣מוּ אַנְשֵׁי֩ יִשְׂרָאֵ֨ל וִיהוּדָ֜ה וַיָּרִ֗עוּ וַֽיִּרְדְּפוּ֙ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֔ים עַד־בּוֹאֲךָ֣ גַ֔יְא וְעַ֖ד שַׁעֲרֵ֣י עֶקְר֑וֹן וַֽיִּפְּל֞וּ חַֽלְלֵ֤י פְלִשְׁתִּים֙ בְּדֶ֣רֶךְ שַׁעֲרַ֔יִם וְעַד־גַּ֖ת וְעַד־עֶקְרֽוֹן׃
סוף המערכה ושאילת שאול
וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִדְּלֹ֖ק אַחֲרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיָּשֹׁ֖סּוּ אֶת־מַחֲנֵיהֶֽם׃
וַיִּקַּ֤ח דָּוִד֙ אֶת־רֹ֣אשׁ הַפְּלִשְׁתִּ֔י וַיְבִאֵ֖הוּ יְרוּשָׁלִָ֑ם וְאֶת־כֵּלָ֖יו שָׂ֥ם בְּאָהֳלֽוֹ׃ (ס)
וְכִרְא֨וֹת שָׁא֜וּל אֶת־דָּוִ֗ד יֹצֵא֙ לִקְרַ֣את הַפְּלִשְׁתִּ֔י אָמַ֗ר אֶל־אַבְנֵר֙ שַׂ֣ר הַצָּבָ֔א בֶּן־מִי־זֶ֥ה הַנַּ֖עַר אַבְנֵ֑ר וַיֹּ֣אמֶר אַבְנֵ֔ר חֵֽי־נַפְשְׁךָ֥ הַמֶּ֖לֶךְ אִם־יָדָֽעְתִּי׃
וַיֹּ֖אמֶר הַמֶּ֑לֶךְ שְׁאַ֣ל אַתָּ֔ה בֶּן־מִי־זֶ֖ה הָעָֽלֶם׃ (ס)
דוד מובא לפני שאול
וּכְשׁ֣וּב דָּוִ֗ד מֵֽהַכּוֹת֙ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֔י וַיִּקַּ֤ח אֹתוֹ֙ אַבְנֵ֔ר וַיְבִאֵ֖הוּ לִפְנֵ֣י שָׁא֑וּל וְרֹ֥אשׁ הַפְּלִשְׁתִּ֖י בְּיָדֽוֹ׃
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ שָׁא֔וּל בֶּן־מִ֥י אַתָּ֖ה הַנָּ֑עַר וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד בֶּֽן־עַבְדְּךָ֥ יִשַׁ֖י בֵּ֥ית הַלַּחְמִֽי׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הסיפור מתאר את המפגש בין גלית הפלשתי לבין דוד מבית ישי.
התכנסות הצבאות מול גלית
הפלשתים וישראל אוספים את כוחותיהם למלחמה מול זה וזה. המחנות הוקמו משני עברי ההר עם העמק ביניהם. גלית מגת, ענק גבוה מאוד, יוצא ממחנה הפלשתים כדי להתייצב למערכה.
תיאור כוחו של גלית והקצתו לישראלים
הפסוקים מתארים את כוחו והחימוש המרשים של גלית הפלשת, כולל שריון נחושת כבד ונשק מאסיבי. גלית עומד מול מחנות ישראל ומתריע בפניהם, תוך שהוא מבזה אותם כעבדים של שאול ומאתגר איש מישראל להתמודד מולו בדו-קרב.
האתגר הפלשתי והכרזת דוד
הפלשתי מציע קרב בין איש לאיש: אם ישראל ינצחו הוא יהיה עבד, ואם הוא ינצח הם יהיו עבדיו. דבריו גרמו פחד גדול לשאול ולכל ישראל. במקביל, מוצג דוד בן ישי מאפרת, שהיה בן לאדם זקן.
צאת בני ישי למלחמה
שלושת בניו הגדולים של ישי הלכו למלחמה עם שאול, בעוד דוד הקטן נשאר לרעות את צאן אביו בבית לחם וחוזר לשם בתדירות מסוימת. במקביל, הפלשתים התייצבו מול ישראל בבוקר ובערב במשך ארבעים יום.
שליחות דוד לאחיכיו
ישאי שולח את דוד עם מזון לאחיו במחנה הצבאי. דוד מביא את הציוד למפקד הצאנים ושואל לשלום את אחיו, בזמן ששאול וישראל נלחמים מול הפלשתים בעמק. דוד מגיע למקום הקרב לאחר שהשאיר את הצאן.
התייצבות הצבאות ועליית גלית
הצבאות של ישראל והפלשתים מתייצבים למערכה. דוד מגיע לשדה הקרב כדי לבדוק את שלום אחיו, אך פתאום מופיע גלית הפלשתי ומשדר איום, מה שגורם לכל אנשי ישראל לברוח בבהלה.
דוד והתמודדות עם העלבון
איש מישראל מציע פרס ענק למי שיביס את הפלשתי המבזה את ישראל. דוד שואל מה יקרה למי שיעשה זאת, והעם מסכים איתו. אחיו של דוד, אליאב, כעס עליו ואשם אותו בחיפוש אחר מלחמה במקום לשמור על הצאן.
דוד מתנדב להילחם בגלית
דוד מנסה להסביר שמעשה פשוט הוא, אך העם מאשר את דבריו. דבריו מגיעים לשאול, והוא קורא לו, בתגובה דוד מתנדב להילחם בפלשתי.
דוד מציג את עברו בפני שאול
שאול מנסה למנוע מדוד להילחם בפלשתי הגדול, בטענה שהוא צעיר מדי. דוד משיב לו ומתאר כיצד הגן על הצאן מפני אריה ודב, וטוען כי יוכל לנצח גם את האויב.
ההכנה של דוד למאבק
דוד מבטח בהצלת הַשם לאחר שהציל אותו מחיות הבר. שאול מנסה להצטיין את דוד בבגדי לחימה מלכותיים, אך דוד מסרב ללבוש אותם כיוון שאינו מורגל בהם. במקום זאת, דוד בוחר להשתמש בכליו הרגילים ובאבנים שנבחר מהנחל כדי להתמודד עם הפלשתי.
הַפְּלִשְׁתִּי מְבַזֶּה אֶת דָּוִד
הַפְּלִשְׁתִּי הִתְעַמֵּד מול דָּוִד וְהִבִּיט בּוֹ בְּבִזְיוֹן בִּשְׁמֶם הַנַּעַר הַיָּפֶה. הוּא הִשְׁתֵּם אוֹתוֹ כְּכֶלֶב וְקִלֵּל אוֹתוֹ בֵּאלָיו. הַפְּלִשְׁתִּי הִתְאַמֵּץ וְהִתְאַמֵּץ וְאָמַר שֶׁיִּתֵּן אֶת בְּשָׂרוֹ לַחַיּוֹת הַשָּׂדֶה.
דָּוִד וְגִבּוֹר הַפְּלִשְׁתִּים
דָּוִד מַתְעִיר אֶת הַפְּלִשְׁתִּי לְהִכָּרוֹת עִם כּוֹחַ הַשֵּׁם. הוּא מַבְטִיחַ לְהַכְרִיעַ אֶת הָאוֹיֵב וּלְהוֹצִיא אֶת הַמִּלְחָמָה מִיַּד כְּלֵי הַנֶּשֶׁק, כְּדֵי שֶׁכָּל הָעוֹלָם יֵדַע כִּי לַשֵּׁם הַמִּלְחָמָה. בַּסּוֹף, הַפְּלִשְׁתִּי מִתְקָרֵב וְדָוִד רָץ אֵלָיו.
מְתִיקַת דָּוִד וּמְנוּסַת הַפְּלִשְׁתִּים
הַפֶּסֶק מְתָאֵר אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַסּוֹף שֶׁל הַמִּלְחָמָה: דָּוִד מַכֶּה אֶת גּלְיָת בְּאֶבֶן מִן הַקֶּלַע, מְנַצֵּחַ אוֹתוֹ בְּחֶרֶב הַפְּלִשְׁתִּי וְגֶרֶם הַפְּלִשְׁתִּים בְּרִיחָה. כְּתוֹצָאָה, אֲנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה רָדְפוּ אַחֲרֵי הָאוֹיֵב עַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן.
סוף המערכה ושאילת שאול
בני ישראל מביסים את הפלשתים וחוזרים למחנותיהם. דוד מביא את ראש הגילת אל ירושלים ושומר את כליו באוהלו. המלך שאול רואה את דוד יוצא לקרב ושואל את אבנר על זהותו של הנער, אך אבנר אינו יודע את תשובת השאלה.
דוד מובא לפני שאול
לאחר המערכה מול הפלשתים, אבנר מביא את דוד אל המלך שאול. דוד מחזיק בראש הפלשתי שקטל. בשאלה של שאול על זהותו של הנער, דוד מציג את עצמו כבנו של ישי מבית לחם.
דוד מביא את הגביע של שאול לפניו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַמַּשְׁאָה שֶׁל קָרַח וְהַתְעוּת הָעִדָּה
״ויקח קרח. לקח טליתו והלך ליטול עצה מן אשתו, בשעה שאמר הקב"ה קח את הלוים מתו בני ישראל וטהרת אותם, וכה תעשה להם לטהרם וגו',״
הַמִדְרָשׁ בְּסֵפֶר תַּנְחוּמָא בּוֹבֶר מְסַבֵּר אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל קָרַח וְחֲבֵרוֹ מִן הַהֲשָׁגָה הַמְּשֻׁנָּה שֶׁלָּהֶם עַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּל מִמְּקוֹרָיו הַקִּידְמִיִּים שֶׁל הַחֲזַ"ל מְנַסֶּה לְהַסְבִּיר לָמָּה הָעִדָּה הִתְלַכְּדָה נֶגֶד הַמַּשְׁלִיחִים. הוּא מַצִּיג אֶת קָרַח כְּמִי שֶׁהִתְחִיל לְחַפֵּר בַּעֲצָתוֹת וְהֵבִיא אֶת הָעַם לִטְעוּת הַשִּׁירִיּוּת, בְּעֵינֵי הַמַּסְבֵּר שֶׁהַמַּטָּרָה הָיְתָה לְהַעֲמִיד אֶת מֹשֶׁה כְּמֶלֶךְ וְאֶת אַהֲרֹן כְּכֹהֵן גָּדוֹל. הַמַּבְטַח הַמִּדְרָשִׁי מְדַגֵּשׁ אֶת הַקֹּשִׁי שֶׁל הָעַם לְהַבְחִין בֵּין הַקֹּדֶשׁ לַחֹל, וְאֶת הַתְּשׁוּבָה הָאֱלֹהִית שֶׁעוֹמֶדֶת בְּעַצְמוּת הַבְּרִית.
תנחומא בובר, קרח ו׳:א׳ ↗התמודדות משה עם טענות קרח
״ויעלו מעל משכן קרח (שם שם כז). כיון שראו כך שנסתלקו ישראל מסביבותיהם, יצאו מחרפין, שנאמר יצאו נצבים (שם), ולהלן ויגש הפלשתי השכם והערב (ש"א״
במדרש תנחומא בובר, על פרשת קרח, מוסבר כיצד קרח ניצל מחרפה קשה בזמן שהעם התרחק ממנו. המדרש משתמש במשל על שושבין בבת מלך, שעמד כנגד עדים שקיללו את הנסיכה. המלך בחר להרוג את המקטרג כדי שלא ימשיך להוציא שם רע על בתו. על פי המדרש, קרח חילק את משה בלב, אך משה פתח בביטחון ודיבר בציבור בביטוי "בזאת תדעון כי ה׳ שלחני". המדרש מציין כי משה אמר זאת בפה, אך בלב לא התכוון לכך שאינו ככל האדם. המדרש מפרש את הטקסט תוך ניסיון להסביר את המניעים הפנימיים של משה ואת אופן התגובה שלו לקרח.
תנחומא בובר, קרח כ״ב:א׳ ↗בעקבות המפרשים
התנועה של דוד בין שאול לביתו
״ודוד הולך. היה הולך ושב תמיד מאצל שאול לבית אביו:״
הקטע מביא פרט אחד על אורחו של דוד בתקופה זו. לפי רש"י על ספר שמואל א', דוד לא נשאר במקום אחד, אלא היה עובר וחוזר באופן קבוע. הוא הלך מאצל שאול אל בית אביו ושב לשוב אל המלך. הפרשן מתאר כאן תנועה מתמאה בין שתי נקודות מרכזיות בחייו של דוד. הניסיון להבין את הרצף הזה עוזר להבין את ההקשר של חייו של דוד לפני המפגש עם גלית, כשמעורבותו בחצר המלך הייתה חלק משגרת יומיו.
רש״י על שמואל א׳ 17:15:1 ↗העמידה של דוד מול גלית
״ולבהמת השדה. אין דרך לבהמות לאכול אדם, אמר דוד: כבר נטרפה דעתו של זה, שלי הוא, בא דוד ואמר לו: ונתתי פגר מחנה פלשתים וגו'״
הפרשה מתארת את המפגש בין דוד לבין גלית הפלשתי. גלית מציע קרב שבו צד אחד ינצח את הצד השני. דוד עומד מול האיום ומבטיח לנצח את הפלשתים באמצעות הַשֵּׁם. לפי רש"י, דוד הבין שהפלשתים רוצים להשתמש בשיטות לא טבעיות, כמו חיות שטורפות בני אדם, וכי המטרה היא להפגין כוח דרך פגר מחנה הפלשתים. הטקסט מציג את העובדות כפי שהן מופיעות בסיפור המקראי, ללא הוספת רגשות או מניעים פנימיים שלא נאמרו. הפירוש של רש"י מתמקד בפרשנות של דוד על המניעים של גלית והשיטה של הפלשתים, אך המעשה עצמו נשאר נאמן למה שכתוב במקור.
רש״י על שמואל א׳ 17:44:1 ↗דוד הקטן מול הגדולים
״ודוד הוא הקטן. ולזה לא הלך הוא, והגדולים הלכו:״
בפרק זה אנו קוראים על המפגש בין דוד לבין גוליית הפלשתים. הטקסט מתאר את העמדה של דוד לעומת שאר האחים. המצודת דוד מציין כי דוד היה הילד הקטן בקרב אחיו, בעוד שהאחים הגדולים הצעדו בקו הראשון של המערכה. ההסבר מתמקד בהבדל הפיזי והמעמדי בין דוד לבין שאר הלוחמים. לפי המפרש, דוד לא פעל בשיטה של הגדולים, אלא בדרך אחרת. הגישה כאן היא ניתוח המעמד של דוד כמי שאינו משתייך לקבוצת הלוחמים הראשיים בתחילת האירוע.
מצודת דוד על שמואל א׳ 17:14:1 ↗העימות בין גלית לדוד
״באלהיו. באמרו אלהי פלשתים יהרגך, וכדומה:״
הפרק מתאר את המפגש בין גלית הפלשת מול דוד. גלית קורא לאתגר את ישראל ומתבדל בשבועות וקללות. הוא מטיח בדוד קללות ואומר שאל אלוהי פלשתים יהרגו אותו. הפרק מפרט את הציוד של גלית ואת הכישורים של דוד. המצודת דוד מסביר שגלית השתמש בשם אלוהי הפלשתים כדי להביע את ברכתו למוות של דוד. הפירוש מתמקד במשמעות המילים שנאמרו בשיא העימות.
מצודת דוד על שמואל א׳ 17:43:2 ↗