הַשֵּׁם אָמַר לִשְׁמוּאֵל: "עַד מָתַי אַתָּה בְּעֶצֶב עַל שָׁאוּל, כִּי אֲנִי דַחִיתִי אוֹתוֹ מִלִּמְחוֹל עַל יִשְׂרָאֵל? מַלֵּא אֶת שׁוֹפָרְךָ בְּשֶׁמֶן וְלֵךְ, כִּי אֲנִי שׁוֹלֵחַ אוֹתְךָ אֶל יִשָׁי בֵּית הַלֶּחֶם, כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו מֶלֶךְ".
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל עַד־מָתַי֙ אַתָּה֙ מִתְאַבֵּ֣ל אֶל־שָׁא֔וּל וַאֲנִ֣י מְאַסְתִּ֔יו מִמְּלֹ֖ךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל מַלֵּ֨א קַרְנְךָ֜ שֶׁ֗מֶן וְלֵ֤ךְ אֶֽשְׁלָחֲךָ֙ אֶל־יִשַׁ֣י בֵּֽית־הַלַּחְמִ֔י כִּֽי־רָאִ֧יתִי בְּבָנָ֛יו לִ֖י מֶֽלֶךְ׃שמואל א׳ · פרק טז׳
מִשְׁמַע הַשֵּׁם אֶל שְׁמוּאֵל וּבְחִידַת דָּוִד
שְׁמוּאֵל נִשלח בֵּית לֶחֶם לִבְחֹר מֶלֶךְ חָדָשׁ בְּבְנֵי יִשַׁי, וְדָוִד נִבְחָר וּמְשַׁרֵת אֶת שָׁאוּל.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל א׳ טז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
מִשְׁמַע הַשֵּׁם אֶל שְׁמוּאֵל וּבְעִינָתוֹ בְּבֵית לֶחֶם
שְׁמוּאֵל עָנָה: "אֵיךְ אֵלֵךְ? אִם שָׁאוּל יִשְׁמַע וְהָרַג אוֹתִי". הַשֵּׁם אָמַל: "קַח עֶגְלַת בָּקָר בְּיָדְךָ, וְאָמַרְתָּ: בָּאתִי לִזְבּוֹחַ לַהַשֵּׁם".
וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֵ֣יךְ אֵלֵ֔ךְ וְשָׁמַ֥ע שָׁא֖וּל וַהֲרָגָ֑נִי (ס) וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה עֶגְלַ֤ת בָּקָר֙ תִּקַּ֣ח בְּיָדֶ֔ךָ וְאָ֣מַרְתָּ֔ לִזְבֹּ֥חַ לַֽיהוָ֖ה בָּֽאתִי׃הַשֵּׁם אָמַר לוֹ: "קְרָא לְיִשָׁי לַזֶּבַח, וַאֲנִי אֲלַמֵּד אוֹתְךָ מָה לַעֲשׂוֹת, וְתִמְשַׁח אֶת מִי שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ לִמְשֹׁחַ".
וְקָרָ֥אתָ לְיִשַׁ֖י בַּזָּ֑בַח וְאָֽנֹכִ֗י אוֹדִֽיעֲךָ֙ אֵ֣ת אֲשֶֽׁר־תַּעֲשֶׂ֔ה וּמָשַׁחְתָּ֣ לִ֔י אֵ֥ת אֲשֶׁר־אֹמַ֖ר אֵלֶֽיךָ׃שְׁמוּאֵל עָשָׂה כְּמוֹ שֶׁאָמַר לוֹ הַשֵּׁם. הוּא הִגִּיעַ לְבֵית לֶחֶם, וּזְקֵני הָעִיר נִרְדְּמוּ מֵפַח מִפְּגִישָׁתוֹ, אֲבָל הוּא אָמַר לָהֶם: "שָׁלוֹם, בּוֹאוּ בְּשָׁלוֹם".
וַיַּ֣עַשׂ שְׁמוּאֵ֗ל אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה וַיָּבֹ֖א בֵּ֣ית לָ֑חֶם וַיֶּחֶרְד֞וּ זִקְנֵ֤י הָעִיר֙ לִקְרָאת֔וֹ וַיֹּ֖אמֶר שָׁלֹ֥ם בּוֹאֶֽךָ׃הבחירה למלך
הוא אמר: "שלום, באתי להקריב קורבן להשם. התקדשו ובאו איתי לזבח". הוא הקדש את ישי ואת בניו וקרא להם להשתתף בזבח.
וַיֹּ֣אמֶר ׀ שָׁל֗וֹם לִזְבֹּ֤חַ לַֽיהוָה֙ בָּ֔אתִי הִֽתְקַדְּשׁ֔וּ וּבָאתֶ֥ם אִתִּ֖י בַּזָּ֑בַח וַיְקַדֵּ֤שׁ אֶת־יִשַׁי֙ וְאֶת־בָּנָ֔יו וַיִּקְרָ֥א לָהֶ֖ם לַזָּֽבַח׃כשהם באו, הוא ראה את אליאב ואמר: "בוודאי, מול השם זה המשיח".
וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֔ם וַיַּ֖רְא אֶת־אֱלִיאָ֑ב וַיֹּ֕אמֶר אַ֛ךְ נֶ֥גֶד יְהוָ֖ה מְשִׁיחֽוֹ׃אבל השם אמר לשמואל: "אל תסתכל על המראה שלו ועל גובה קומתו, כי דחיתי אותו. כי לא כפי שהאדם רואה, האדם רואה את העיניים, אבל השם רואה את הלב".
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל אַל־תַּבֵּ֧ט אֶל־מַרְאֵ֛הוּ וְאֶל־גְּבֹ֥הַּ קוֹמָת֖וֹ כִּ֣י מְאַסְתִּ֑יהוּ כִּ֣י ׀ לֹ֗א אֲשֶׁ֤ר יִרְאֶה֙ הָאָדָ֔ם כִּ֤י הָֽאָדָם֙ יִרְאֶ֣ה לַעֵינַ֔יִם וַיהוָ֖ה יִרְאֶ֥ה לַלֵּבָֽב׃ישי קרא את אבינדב והעביר אותו בפני שמואל, אבל נאמר שגם בזה השם לא בחר.
וַיִּקְרָ֤א יִשַׁי֙ אֶל־אֲבִ֣ינָדָ֔ב וַיַּעֲבִרֵ֖הוּ לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֕אמֶר גַּם־בָּזֶ֖ה לֹֽא־בָחַ֥ר יְהוָֽה׃בְּחִירַת דָּוִד
יִשַׁי הֶעֱבִיר אֶת שַׁמָּה, וְהוּא אָמַר: גַּם בָּזֶה הַשֵּׁם לֹא בָחַר.
וַיַּעֲבֵ֥ר יִשַׁ֖י שַׁמָּ֑ה וַיֹּ֕אמֶר גַּם־בָּזֶ֖ה לֹא־בָחַ֥ר יְהוָֽה׃יִשַׁי הֶעֱבִיר שִׁבְעָה מִבְנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל, וְשְׁמוּאֵל אָמַר לְיִשַׁי: הַשֵּׁם לֹא בָחַר בָּאֵלֶּה.
וַיַּעֲבֵ֥ר יִשַׁ֛י שִׁבְעַ֥ת בָּנָ֖יו לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־יִשַׁ֔י לֹא־בָחַ֥ר יְהוָ֖ה בָּאֵֽלֶּה׃שְׁמוּאֵל שָׁאַל אֶת יִשַׁי אִם נִגְמְרוּ הַנְּעָרִים. יִשַׁי ענה שֶׁנִּשְׁאַר עוֹד הַקָּטָן, וְהוּא רוֹעֶה אֶת הַצֹּאן. שְׁמוּאֵל אָמַר לְיִשַׁי לִשְׁלֹחַ וּלְהָבִיא אוֹתוֹ, כִּי הַשֵּׁם לֹא בָּא לַעֲזֹב עַד שֶׁיָּבוֹא.
וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֣ל אֶל־יִשַׁי֮ הֲתַ֣מּוּ הַנְּעָרִים֒ וַיֹּ֗אמֶר ע֚וֹד שָׁאַ֣ר הַקָּטָ֔ן וְהִנֵּ֥ה רֹעֶ֖ה בַּצֹּ֑אן וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־יִשַׁי֙ שִׁלְחָ֣ה וְקָחֶ֔נּוּ כִּ֥י לֹא־נָסֹ֖ב עַד־בֹּא֥וֹ פֹֽה׃הוּא שָׁלַח וְהֵבִיא אוֹתוֹ. הַנַּעַר הָיָה אֲדֻמָּנִי, יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב מַרְאֶה. הַשֵּׁם אָמַר: קוּם, מְשַׁחְאוֹ, כִּי זֶה הוּא.
וַיִּשְׁלַ֤ח וַיְבִיאֵ֙הוּ֙ וְה֣וּא אַדְמוֹנִ֔י עִם־יְפֵ֥ה עֵינַ֖יִם וְט֣וֹב רֹ֑אִי (פ) וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה ק֥וּם מְשָׁחֵ֖הוּ כִּֽי־זֶ֥ה הֽוּא׃משית דוד למלכות וסבלו של שאול
שמואל לקח את קרן השמן ומשח אותו בתוך אחיו. רוח ה’שם ירדה על דוד מהיום ההוא ואילצה פנינו מ’עלה. שמואל קם והלך לרמה.
וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת־קֶ֣רֶן הַשֶּׁ֗מֶן וַיִּמְשַׁ֣ח אֹתוֹ֮ בְּקֶ֣רֶב אֶחָיו֒ וַתִּצְלַ֤ח רֽוּחַ־יְהוָה֙ אֶל־דָּוִ֔ד מֵהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָמָ֑עְלָה וַיָּ֣קָם שְׁמוּאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ הָרָמָֽתָה׃ (ס)ורוח ה’שם עזבה את שאול, ורוח רעה מ’ה’שם הטרידה אותו.
וְר֧וּחַ יְהוָ֛ה סָ֖רָה מֵעִ֣ם שָׁא֑וּל וּבִֽעֲתַ֥תּוּ רֽוּחַ־רָעָ֖ה מֵאֵ֥ת יְהוָֽה׃עבדי שאול אמרו לו: הנה רוח אלוהים רעה מטרידה אותך.
וַיֹּאמְר֥וּ עַבְדֵֽי־שָׁא֖וּל אֵלָ֑יו הִנֵּה־נָ֧א רֽוּחַ־אֱלֹהִ֛ים רָעָ֖ה מְבַעִתֶּֽךָ׃הם אמרו: אדוננו, שבעיך שלפניך יחפשו אדם שיודע לנגן בכינור. וכאשר תהיה בך רוח אלוהים רעה, הוא ינגן לך וזה יעשה לך טוב.
יֹאמַר־נָ֤א אֲדֹנֵ֙נוּ֙ עֲבָדֶ֣יךָ לְפָנֶ֔יךָ יְבַקְשׁ֕וּ אִ֕ישׁ יֹדֵ֖עַ מְנַגֵּ֣ן בַּכִּנּ֑וֹר וְהָיָ֗ה בִּֽהְי֨וֹת עָלֶ֤יךָ רֽוּחַ־אֱלֹהִים֙ רָעָ֔ה וְנִגֵּ֥ן בְּיָד֖וֹ וְט֥וֹב לָֽךְ׃ (פ)דוד נקרא לשירות
שאול אמר לעבדיו: תראו לי בבקשה איש שמנגן טוב, ותביאו אותו אליי.
וַיֹּ֥אמֶר שָׁא֖וּל אֶל־עֲבָדָ֑יו רְאוּ־נָ֣א לִ֗י אִ֚ישׁ מֵיטִ֣יב לְנַגֵּ֔ן וַהֲבִיאוֹתֶ֖ם אֵלָֽי׃אחד הנערים ענה ואמר: הנה ראיתי בן לישי מבית לחם, שהוא מנגן מצוין, גיבור חיל, לוחם, חכם בדיבור, בעל כבוד, והשם עמו.
וַיַּעַן֩ אֶחָ֨ד מֵהַנְּעָרִ֜ים וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֨ה רָאִ֜יתִי בֵּ֣ן לְיִשַׁי֮ בֵּ֣ית הַלַּחְמִי֒ יֹדֵ֣עַ נַ֠גֵּן וְגִבּ֨וֹר חַ֜יִל וְאִ֧ישׁ מִלְחָמָ֛ה וּנְב֥וֹן דָּבָ֖ר וְאִ֣ישׁ תֹּ֑אַר וַיהוָ֖ה עִמּֽוֹ׃שאול שלח שליחים לישי ואמר: שלח אליי את דוד בנך שנמצא בצאן.
וַיִּשְׁלַ֥ח שָׁא֛וּל מַלְאָכִ֖ים אֶל־יִשָׁ֑י וַיֹּ֕אמֶר שִׁלְחָ֥ה אֵלַ֛י אֶת־דָּוִ֥ד בִּנְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר בַּצֹּֽאן׃ישי לקח לחם, יין בתוך נוד, ועז אחת, ושלח את בנו דוד אל שאול.
וַיִּקַּ֨ח יִשַׁ֜י חֲמ֥וֹר לֶ֙חֶם֙ וְנֹ֣אד יַ֔יִן וּגְדִ֥י עִזִּ֖ים אֶחָ֑ד וַיִּשְׁלַ֛ח בְּיַד־דָּוִ֥ד בְּנ֖וֹ אֶל־שָׁאֽוּל׃דוד משרת אצל שאול
דוד בא אל שאול ועמד לפניו. שאול אהב אותו מאוד, והוא הפך למשגיח על כליו.
וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ אֶל־שָׁא֔וּל וַֽיַּעֲמֹ֖ד לְפָנָ֑יו וַיֶּאֱהָבֵ֣הֽוּ מְאֹ֔ד וַֽיְהִי־ל֖וֹ נֹשֵׂ֥א כֵלִֽים׃שאול שלח הודעה לישי ואמר: "דוד יעמוד לפניי, כי הוא מצא חן בעיניי".
וַיִּשְׁלַ֣ח שָׁא֔וּל אֶל־יִשַׁ֖י לֵאמֹ֑ר יַעֲמָד־נָ֤א דָוִד֙ לְפָנַ֔י כִּֽי־מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינָֽי׃בזמן שהרוח מאת אלוהים הייתה על שאול, דוד לקח את הכינור וניגן בידיו. זה גרם לשאול להרגיש טוב, והרוח הרעה נפרדה ממנו.
וְהָיָ֗ה בִּֽהְי֤וֹת רֽוּחַ־אֱלֹהִים֙ אֶל־שָׁא֔וּל וְלָקַ֥ח דָּוִ֛ד אֶת־הַכִּנּ֖וֹר וְנִגֵּ֣ן בְּיָד֑וֹ וְרָוַ֤ח לְשָׁאוּל֙ וְט֣וֹב ל֔וֹ וְסָ֥רָה מֵעָלָ֖יו ר֥וּחַ הָרָעָֽה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
מִשְׁמַע הַשֵּׁם אֶל שְׁמוּאֵל וּבְעִינָתוֹ בְּבֵית לֶחֶם
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל עַד־מָתַי֙ אַתָּה֙ מִתְאַבֵּ֣ל אֶל־שָׁא֔וּל וַאֲנִ֣י מְאַסְתִּ֔יו מִמְּלֹ֖ךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל מַלֵּ֨א קַרְנְךָ֜ שֶׁ֗מֶן וְלֵ֤ךְ אֶֽשְׁלָחֲךָ֙ אֶל־יִשַׁ֣י בֵּֽית־הַלַּחְמִ֔י כִּֽי־רָאִ֧יתִי בְּבָנָ֛יו לִ֖י מֶֽלֶךְ׃
וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֵ֣יךְ אֵלֵ֔ךְ וְשָׁמַ֥ע שָׁא֖וּל וַהֲרָגָ֑נִי (ס) וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה עֶגְלַ֤ת בָּקָר֙ תִּקַּ֣ח בְּיָדֶ֔ךָ וְאָ֣מַרְתָּ֔ לִזְבֹּ֥חַ לַֽיהוָ֖ה בָּֽאתִי׃
וְקָרָ֥אתָ לְיִשַׁ֖י בַּזָּ֑בַח וְאָֽנֹכִ֗י אוֹדִֽיעֲךָ֙ אֵ֣ת אֲשֶֽׁר־תַּעֲשֶׂ֔ה וּמָשַׁחְתָּ֣ לִ֔י אֵ֥ת אֲשֶׁר־אֹמַ֖ר אֵלֶֽיךָ׃
וַיַּ֣עַשׂ שְׁמוּאֵ֗ל אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה וַיָּבֹ֖א בֵּ֣ית לָ֑חֶם וַיֶּחֶרְד֞וּ זִקְנֵ֤י הָעִיר֙ לִקְרָאת֔וֹ וַיֹּ֖אמֶר שָׁלֹ֥ם בּוֹאֶֽךָ׃
הבחירה למלך
וַיֹּ֣אמֶר ׀ שָׁל֗וֹם לִזְבֹּ֤חַ לַֽיהוָה֙ בָּ֔אתִי הִֽתְקַדְּשׁ֔וּ וּבָאתֶ֥ם אִתִּ֖י בַּזָּ֑בַח וַיְקַדֵּ֤שׁ אֶת־יִשַׁי֙ וְאֶת־בָּנָ֔יו וַיִּקְרָ֥א לָהֶ֖ם לַזָּֽבַח׃
וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֔ם וַיַּ֖רְא אֶת־אֱלִיאָ֑ב וַיֹּ֕אמֶר אַ֛ךְ נֶ֥גֶד יְהוָ֖ה מְשִׁיחֽוֹ׃
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל אַל־תַּבֵּ֧ט אֶל־מַרְאֵ֛הוּ וְאֶל־גְּבֹ֥הַּ קוֹמָת֖וֹ כִּ֣י מְאַסְתִּ֑יהוּ כִּ֣י ׀ לֹ֗א אֲשֶׁ֤ר יִרְאֶה֙ הָאָדָ֔ם כִּ֤י הָֽאָדָם֙ יִרְאֶ֣ה לַעֵינַ֔יִם וַיהוָ֖ה יִרְאֶ֥ה לַלֵּבָֽב׃
וַיִּקְרָ֤א יִשַׁי֙ אֶל־אֲבִ֣ינָדָ֔ב וַיַּעֲבִרֵ֖הוּ לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֕אמֶר גַּם־בָּזֶ֖ה לֹֽא־בָחַ֥ר יְהוָֽה׃
בְּחִירַת דָּוִד
וַיַּעֲבֵ֥ר יִשַׁ֖י שַׁמָּ֑ה וַיֹּ֕אמֶר גַּם־בָּזֶ֖ה לֹא־בָחַ֥ר יְהוָֽה׃
וַיַּעֲבֵ֥ר יִשַׁ֛י שִׁבְעַ֥ת בָּנָ֖יו לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־יִשַׁ֔י לֹא־בָחַ֥ר יְהוָ֖ה בָּאֵֽלֶּה׃
וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֣ל אֶל־יִשַׁי֮ הֲתַ֣מּוּ הַנְּעָרִים֒ וַיֹּ֗אמֶר ע֚וֹד שָׁאַ֣ר הַקָּטָ֔ן וְהִנֵּ֥ה רֹעֶ֖ה בַּצֹּ֑אן וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־יִשַׁי֙ שִׁלְחָ֣ה וְקָחֶ֔נּוּ כִּ֥י לֹא־נָסֹ֖ב עַד־בֹּא֥וֹ פֹֽה׃
וַיִּשְׁלַ֤ח וַיְבִיאֵ֙הוּ֙ וְה֣וּא אַדְמוֹנִ֔י עִם־יְפֵ֥ה עֵינַ֖יִם וְט֣וֹב רֹ֑אִי (פ) וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה ק֥וּם מְשָׁחֵ֖הוּ כִּֽי־זֶ֥ה הֽוּא׃
משית דוד למלכות וסבלו של שאול
וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת־קֶ֣רֶן הַשֶּׁ֗מֶן וַיִּמְשַׁ֣ח אֹתוֹ֮ בְּקֶ֣רֶב אֶחָיו֒ וַתִּצְלַ֤ח רֽוּחַ־יְהוָה֙ אֶל־דָּוִ֔ד מֵהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָמָ֑עְלָה וַיָּ֣קָם שְׁמוּאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ הָרָמָֽתָה׃ (ס)
וְר֧וּחַ יְהוָ֛ה סָ֖רָה מֵעִ֣ם שָׁא֑וּל וּבִֽעֲתַ֥תּוּ רֽוּחַ־רָעָ֖ה מֵאֵ֥ת יְהוָֽה׃
וַיֹּאמְר֥וּ עַבְדֵֽי־שָׁא֖וּל אֵלָ֑יו הִנֵּה־נָ֧א רֽוּחַ־אֱלֹהִ֛ים רָעָ֖ה מְבַעִתֶּֽךָ׃
יֹאמַר־נָ֤א אֲדֹנֵ֙נוּ֙ עֲבָדֶ֣יךָ לְפָנֶ֔יךָ יְבַקְשׁ֕וּ אִ֕ישׁ יֹדֵ֖עַ מְנַגֵּ֣ן בַּכִּנּ֑וֹר וְהָיָ֗ה בִּֽהְי֨וֹת עָלֶ֤יךָ רֽוּחַ־אֱלֹהִים֙ רָעָ֔ה וְנִגֵּ֥ן בְּיָד֖וֹ וְט֥וֹב לָֽךְ׃ (פ)
דוד נקרא לשירות
וַיֹּ֥אמֶר שָׁא֖וּל אֶל־עֲבָדָ֑יו רְאוּ־נָ֣א לִ֗י אִ֚ישׁ מֵיטִ֣יב לְנַגֵּ֔ן וַהֲבִיאוֹתֶ֖ם אֵלָֽי׃
וַיַּעַן֩ אֶחָ֨ד מֵהַנְּעָרִ֜ים וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֨ה רָאִ֜יתִי בֵּ֣ן לְיִשַׁי֮ בֵּ֣ית הַלַּחְמִי֒ יֹדֵ֣עַ נַ֠גֵּן וְגִבּ֨וֹר חַ֜יִל וְאִ֧ישׁ מִלְחָמָ֛ה וּנְב֥וֹן דָּבָ֖ר וְאִ֣ישׁ תֹּ֑אַר וַיהוָ֖ה עִמּֽוֹ׃
וַיִּשְׁלַ֥ח שָׁא֛וּל מַלְאָכִ֖ים אֶל־יִשָׁ֑י וַיֹּ֕אמֶר שִׁלְחָ֥ה אֵלַ֛י אֶת־דָּוִ֥ד בִּנְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר בַּצֹּֽאן׃
וַיִּקַּ֨ח יִשַׁ֜י חֲמ֥וֹר לֶ֙חֶם֙ וְנֹ֣אד יַ֔יִן וּגְדִ֥י עִזִּ֖ים אֶחָ֑ד וַיִּשְׁלַ֛ח בְּיַד־דָּוִ֥ד בְּנ֖וֹ אֶל־שָׁאֽוּל׃
דוד משרת אצל שאול
וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ אֶל־שָׁא֔וּל וַֽיַּעֲמֹ֖ד לְפָנָ֑יו וַיֶּאֱהָבֵ֣הֽוּ מְאֹ֔ד וַֽיְהִי־ל֖וֹ נֹשֵׂ֥א כֵלִֽים׃
וַיִּשְׁלַ֣ח שָׁא֔וּל אֶל־יִשַׁ֖י לֵאמֹ֑ר יַעֲמָד־נָ֤א דָוִד֙ לְפָנַ֔י כִּֽי־מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינָֽי׃
וְהָיָ֗ה בִּֽהְי֤וֹת רֽוּחַ־אֱלֹהִים֙ אֶל־שָׁא֔וּל וְלָקַ֥ח דָּוִ֛ד אֶת־הַכִּנּ֖וֹר וְנִגֵּ֣ן בְּיָד֑וֹ וְרָוַ֤ח לְשָׁאוּל֙ וְט֣וֹב ל֔וֹ וְסָ֥רָה מֵעָלָ֖יו ר֥וּחַ הָרָעָֽה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַפסוקִים מְתֵּארוּ אֶת הַמַּעֲבָר הַשִּׁיעוּר בַּמֶּלְכוּת מֵשְׁמוּת שָׁאוּל אֶל בְּחִירַתוֹ שֶׁל דָּוִד.
מִשְׁמַע הַשֵּׁם אֶל שְׁמוּאֵל וּבְעִינָתוֹ בְּבֵית לֶחֶם
הַשֵּׁם מַצְוֶה לִשְׁמוּאֵל לַעֲזֹב אֶת הָעֶצֶב עַל שָׁאוּל וּלְלֶךְ אֶל יִשָׁי בְּבֵית לֶחֶם כִּי מצא מֶלֶךְ חָדָשׁ. שְׁמוּאֵל חָשׁ לְסַכָּנָה, אֲבָל הַשֵּׁם מַנְחֶה אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת זֶבַח. בְּבֵית לֶחֶם, זִקְנֵי הָעִיר נִתְעַרְרוּ בְּפַח מִפְּגִישָׁתוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל.
הבחירה למלך
שמואל מגיע לבית ישי כדי להקריב קורבן. הוא מתרשם מראהו של אליאב, אך השם מסביר לו שהבחירה אינה נשענת על מראה חיצוני אלא על הלב. גם אבינדב לא נבחר על ידי השם.
בְּחִירַת דָּוִד
יִשַׁי מַעֲבִיר אֶת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל, אַךְ הַשֵּׁם לֹא בָחַר בְּאֶחָד מֵהֶם. לְסוֹף הַסְּרִיפָה, שְׁמוּאֵל מַצִּיע לְהַבִיא אֶת הַנַּעַר הַקָּטָן הָרוֹעֶה אֶת הַצֹּאן, וּבִבְרָכָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם, הוּא נִבְחָר וּמְשֻׁמָּח.
משית דוד למלכות וסבלו של שאול
שמואל משח את דוד בשמן, ורוח ה’שם יורדת עליו. מנגד, רוח ה’שם עוזבת את שאול ורוח רעה מטרידה אותו. עבדיו של שאול מציעים לו למצוא נגן כינור שיכול להרגיע אותו במוזיקה.
דוד נקרא לשירות
שאול מבקש למצוא נגן טוב, ואחד הנערים מציע את דוד בן ישי מבית לחם, המתואר כגיבור ומוכשר. שאול שולח שליחים לישי ומבקש שישלח אליו את דוד. ישי מעביר את דוד לשאול עם מתנות של אוכל ויין.
דוד משרת אצל שאול
דוד מגיע לפני שאול וזוכה לחיבובו, עד שהוא הופך למשגיח על כליו. שאול מבקש מישי שישלח את דוד לשירותו. כאשר הרוח הרעה פוקדת את שאול, דוד מנגן בכינור, מה שגורם לשאול להירגע ולהרגיש טוב יותר.
הַפֶּסוּקִים מְסִימִים אֶת תְּחִלַּת שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל דָּוִד בְּחַיֵּי הַמֶּלֶךְ שָׁאוּל.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
כֹּבוֹד הַזְּקֵנִים וְהַחֲכָמִים בְּיִשְׂרָאֵל
״ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש. למה נאמר? לפי שהוא אומר לא אוכל אנכי לבדי. א"ל המקום: מה שבקשת נתתי לך: אספה לי.״
הַתְּמָנוּת שֶׁל הַכֹּבוֹד לַזְּקֵנִים בַּמִּקְדָּשׁ וּבַמַּמְלָכוּת. הַמַּקּוֹם מְכַבֵּד אֶת הַזְּקֵנִים בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּפְגָּשׁ בּוֹ אִתָּם. בְּסֵפֶר סִפְרֵי (בְּמִדְבָּר צ״ב:א׳) מֻסְבָּר כִּי כְּשֶׁהַשֵּׁם אוֹמֵר "לִי" בַּתּוֹרָה, זֶה מַלְאַךְ שֶׁהַכֹּל שֶׁיְּהֵינוּ שֶׁלּוֹ. הַסּוֹרֵר מְסַבֵּר שֶׁהַשֵּׁם בָּחַר בְּשבעים אִישׁ כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה סַנְהֶדְרִין. הַזְּקֵנִים נִבְחָרוּ כִּי הֵם בַּעֲלֵי חָכְמָה, גְּבוּרָה וְוִותִיקוּת. הַסּוֹרֵר מְצַיֵּן שֶׁהַכֹּבוֹד לַזְּקֵנִים הוּא עִקָּרִי כְּבָר בְּעֵת יְצִיאַת מִצְרַיִם וְעַד הָעָתִיד לָבוֹא. כָּל אָדָם שֶׁיוֹשֵׁב בְּיִשֵׁבָה שֶׁל מַטֶּה, יִשֵׁב בְּיִשֵׁבָה שֶׁל מַעְלָה, כָּךְ שֶׁהַבְּרִיּוֹת מַלְלָגוֹת עָלָיו וְאוֹמְרוֹת עָלָיו כִּי הוּא חָכָם וְחָסִיד.
ספרי במדבר צ״ב:א׳ ↗הראייה האמיתית מול המראה החיצוני
״והדבר אשר יקשה מכם, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אתה דן דין קשה, חייך שאני מודיעך שאי אתה דן דין קשה אני מביא עליך״
הספרי (דברים י"ז) מסביר את הפער שבין מה שאדם רואה בעיניו לבין מה שה' רואה. הוא משתמש בדוגמה של שמואל הנביא שחשב שהוא רואה את המלך החדש, אך ה' הבהיר לו שהראייה האמיתית אינה תלויה במראה החוץ או בגובה הקומה. זהו דין שגם תלמיד של תלמידו יכול להבין, כפי שניתן לראות במקרה של בנות צלפחד. הפרשה מדגישה שהבורא מסתיר את כוונתו האמיתית מעבר למבט האנושי הרגיל. ה' אומר לשמואל שהשמן ימלא את קרנו ושהוא יישלח אל ישי מבית הלחם, כי ה' בחר בבניו למלך. למרות ששמואל ראה את אליאב וחשב שהוא המשיח, ה' הזהיר אותו לא להסתמך על המראה החיצוני, כי הראייה האלוהית שונה מזו של בני האדם.
ספרי דברים י״ז:ז׳ ↗בעקבות המפרשים
הבחירה של דוד לפי הלב
״ויאמר אך נגד ה' משיחו. ויאמר בלבו, אך אמת הוא זה:״
בפרק זה אנו רואים את תהליך המלכת דוד. שמואל הלך אל בית ישי בבית שמואל, ושם נערכו הקרבנות. כשהגיע שמואל, הוא ראה את אליאב, הבן הבכור, וחשב שהוא המועמד המתאים למלוכה. עם זאת, ה' גילה לשמואל שהבחירה אינה תלויה במראה החיצוני או בגובה. רש"י מפרש על הפסוק שבו שמואל אמר "נגד ה' משיחו", שהוא מתכוון לכך שהמשכו של המלך נבחר על ידי ה'. לפי פירוש זה, כשהשמואל ראה את אליאב, הוא חשב בלב שזהו המלך הנבחר, אך ה' תיקן את דעתו וחשף בפניו את האמת שהבחירה נעשית לפי מה שנראה ללב ולא לפי העיניים.
רש״י על שמואל א׳ 16:6:1 ↗הבחירה בנער אחד מבין האחים
״אחד מהנערים. מיוחד שבהם, דואג האדומי:״
בפרק זה אנו קוראים על המעבר של שאול ממלכותו ועל בחירת דוד למלך. לאחר שהשם דחה את שאול, שמואל נשלח אל ישי מבית לחם כדי לשמן את הבן החדש. שמואל מגיע אל ישי ואל בניו, ובוחן את הבנים הגדולים. התהליך מראה כי הבחירה אינה תלויה רק במראה החיצוני או בדרגה החברתית, אלא במה שהשם רואה בלב. רש"י מתייחס לאחד הנערים שהוזכרו בפרק, ומציין כי מדובר בנער מיוחד. לפי פירושו, דואג האדומי הוא זה שהתגלה בכישוריו. רש"י מדגיש את ייחודיותו של אותו נער מבין כל האחים, כחלק מההכנה למשימה העתידית.
רש״י על שמואל א׳ 16:18:1 ↗התנאי למלוכה
״אך נגד ה׳. רצה לומר למלכות הוא הגון, אך שיהיה משיחו נגד ה׳, רצה לומר: שיהיה ה׳ עמו:״
בפסוק זה מופיע חשש לגבי המלוכה החדשה. המצודת דוד מסביר שהתנאי המרכזי אינו רק עצם קבלת השלטון, אלא היותו מנהיג שנמצא ברית עם ה'. הוא מסביר שרצון ה' למלוכה הוא דבר הגיוני ומתאים, אך הוא מדגיש שהמלך חייב להיות נאמן לה'. המהות של המלוכה היא שהאל יהיה עמו בדרך הישר.
מצודת דוד על שמואל א׳ 16:6:1 ↗הבחירה בנגן המיומן
״מטיב לנגן. מנגן טוב ויפה:״
בפרק זה אנו רואים כיצד הַשֵּׁם מכוון את האירועים בבית שאל. אחד המשרתים מציע למלך שאול להביא נגן, כיוון שהוא יודע שהנגן יודע לנגן היטב ויפה. המטרה של הנגינה היא להרגיע את הנפש כאשר רוח רע מגיעה על המלך. המצודת דוד מסביר על הפסוק שחייל אחד הציע את הנגן, ומדגיש את איכות הנגינה עצמה. הוא מציין שהנגינה הייתה טובה ויפה, וזה מה שנתן את הערך להצעה. הפירוש מתמקד ביכולת האמנותית של הנגן כפתרון לבעיה של שאול.
מצודת דוד על שמואל א׳ 16:17:1 ↗