שמואל אמר לשאול: הַשֵּׁם שלח אותך למרחת אותך למלך על עמו, על ישראל, ועכשיו שמע לקול דברי הַשֵּׁם.
וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־שָׁא֔וּל אֹתִ֨י שָׁלַ֤ח יְהוָה֙ לִמְשָׁחֳךָ֣ לְמֶ֔לֶךְ עַל־עַמּ֖וֹ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֣ה שְׁמַ֔ע לְק֖וֹל דִּבְרֵ֥י יְהוָֽה׃ (ס)שמואל א׳ · פרק טו׳
הַפְּקֻדָּה לְהַשְׁמִיד אֶת עַמְלֵק וְחֶטְא שָׁאוּל
הַשֵּׁם שׁוֹלֵחַ אֶת שָׁאוּל לְהִלָּחֵם בְּעַמְלֵק, אַךְ שָׁאוּל לֹא בָּצַע אֶת כָּל הַמְּצִיבָה וְסוֹף הַמַּמְלָכָה מִתְחַשֶּׁבֶת.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל א׳ טו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
פקודת הַשֵּׁם להשמיד את עמלק
כך אמר הַשֵּׁם צבאות: פקדתי את מה שעשה עמלק לישראל, ששם לו במדבר בעלותו ממצרים.
כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת פָּקַ֕דְתִּי אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה עֲמָלֵ֖ק לְיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר־שָׂ֥ם לוֹ֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בַּעֲלֹת֖וֹ מִמִּצְרָֽיִם׃עכשיו לך והכה את עמלק, והשמד לו את כל מה שיש לו, ואל תרחם עליו. תהרוג איש ואישה, ילד וינק, שור וכבש, גמל וחמור.
עַתָּה֩ לֵ֨ךְ וְהִכִּֽיתָ֜ה אֶת־עֲמָלֵ֗ק וְהַֽחֲרַמְתֶּם֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֔וֹ וְלֹ֥א תַחְמֹ֖ל עָלָ֑יו וְהֵמַתָּ֞ה מֵאִ֣ישׁ עַד־אִשָּׁ֗ה מֵֽעֹלֵל֙ וְעַד־יוֹנֵ֔ק מִשּׁ֣וֹר וְעַד־שֶׂ֔ה מִגָּמָ֖ל וְעַד־חֲמֽוֹר׃ (ס)שאול שמע את העם ובירר אותם, וגייס מאתיים אלף רגליים ועשרת אלפים מאנשי יהודה.
וַיְשַׁמַּ֤ע שָׁאוּל֙ אֶת־הָעָ֔ם וַֽיִּפְקְדֵם֙ בַּטְּלָאִ֔ים מָאתַ֥יִם אֶ֖לֶף רַגְלִ֑י וַעֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים אֶת־אִ֥ישׁ יְהוּדָֽה׃מלחמת שאול בעמלק
שאול הגיע לעיר חֲמֶלֶק ושהה בעמק.
וַיָּבֹ֥א שָׁא֖וּל עַד־עִ֣יר עֲמָלֵ֑ק וַיָּ֖רֶב בַּנָּֽחַל׃שאול אמר לקייני: "לכו, תתרחקו מקרב העמלקים, כדי שלא אהרוג אתכם יחד איתם. הרי עשיתם טוב לכל בני ישראל כשעליתם ממצרים". והקיינים התרחקו מעמלק.
וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֣וּל אֶֽל־הַקֵּינִ֡י לְכוּ֩ סֻּ֨רוּ רְד֜וּ מִתּ֣וֹךְ עֲמָלֵקִ֗י פֶּן־אֹֽסִפְךָ֙ עִמּ֔וֹ וְאַתָּ֞ה עָשִׂ֤יתָה חֶ֙סֶד֙ עִם־כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּעֲלוֹתָ֖ם מִמִּצְרָ֑יִם וַיָּ֥סַר קֵינִ֖י מִתּ֥וֹךְ עֲמָלֵֽק׃שאול הכה את העמלקים, מהחווילה ועד שור, כל האזור שנמצא מול מצרים.
וַיַּ֥ךְ שָׁא֖וּל אֶת־עֲמָלֵ֑ק מֵֽחֲוִילָה֙ בּוֹאֲךָ֣ שׁ֔וּר אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י מִצְרָֽיִם׃הוא תפס את אגג, מלך העמלקים, כשהוא חי, והשמיד את כל העם בחרב.
וַיִּתְפֹּ֛שׂ אֶת־אֲגַ֥ג מֶֽלֶךְ־עֲמָלֵ֖ק חָ֑י וְאֶת־כָּל־הָעָ֖ם הֶחֱרִ֥ים לְפִי־חָֽרֶב׃חוסר הציות של שאול והתחרטות שמואל
שאול והעם רחמו על אגג ועל הטוב מן הצאן והבקר, על הכבשים ועל העיזים ועל כל הדברים הטובים. הם לא רצו להשמיד את הכל, אבל כל מה שהיה ניתן להשמיד, הם השמידו.
וַיַּחְמֹל֩ שָׁא֨וּל וְהָעָ֜ם עַל־אֲגָ֗ג וְעַל־מֵיטַ֣ב הַצֹּאן֩ וְהַבָּקָ֨ר וְהַמִּשְׁנִ֤ים וְעַל־הַכָּרִים֙ וְעַל־כָּל־הַטּ֔וֹב וְלֹ֥א אָב֖וּ הַחֲרִימָ֑ם וְכָל־הַמְּלָאכָ֛ה נְמִבְזָ֥ה וְנָמֵ֖ס אֹתָ֥הּ הֶחֱרִֽימוּ׃ (פ)ואז דבר הַשֵּׁם אל שמואל ואמר:
וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־שְׁמוּאֵ֖ל לֵאמֹֽר׃התחרטתי על כך שהמלכתי את שאול למלך, כי הוא עזב אותי ולא קיים את דברי. ושמואל כעס מאוד וצעק אל הַשֵּׁם כל הלילה.
נִחַ֗מְתִּי כִּֽי־הִמְלַ֤כְתִּי אֶת־שָׁאוּל֙ לְמֶ֔לֶךְ כִּֽי־שָׁב֙ מֵאַֽחֲרַ֔י וְאֶת־דְּבָרַ֖י לֹ֣א הֵקִ֑ים וַיִּ֙חַר֙ לִשְׁמוּאֵ֔ל וַיִּזְעַ֥ק אֶל־יְהוָ֖ה כָּל־הַלָּֽיְלָה׃שמואל קם מוקדם בבוקר כדי לפגוש את שאול. נאמר לשמואל ששאול הגיע אל הכרמל, והנה הוא מניח יד על עצמו, ומתלהב, ומתחיל לרדת אל הגלגל.
וַיַּשְׁכֵּ֧ם שְׁמוּאֵ֛ל לִקְרַ֥את שָׁא֖וּל בַּבֹּ֑קֶר וַיֻּגַּ֨ד לִשְׁמוּאֵ֜ל לֵאמֹ֗ר בָּֽא־שָׁא֤וּל הַכַּרְמֶ֙לָה֙ וְהִנֵּ֨ה מַצִּ֥יב לוֹ֙ יָ֔ד וַיִּסֹּב֙ וַֽיַּעֲבֹ֔ר וַיֵּ֖רֶד הַגִּלְגָּֽל׃התמודדות שמואל עם שאול
שמואל הגיע אל שאול ואמר לו: שאול, ברכת הַשֵּׁם עליך, כי מימשתי את דברי הַשֵּׁם.
וַיָּבֹ֥א שְׁמוּאֵ֖ל אֶל־שָׁא֑וּל וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ שָׁא֗וּל בָּר֤וּךְ אַתָּה֙ לַֽיהוָ֔ה הֲקִימֹ֖תִי אֶת־דְּבַ֥ר יְהוָֽה׃שמואל שאל: מה זה קול הצאן הזה שאני שומע באוזני? ומה זה קול הפרות שאני שומע?
וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל וּמֶ֛ה קֽוֹל־הַצֹּ֥אן הַזֶּ֖ה בְּאָזְנָ֑י וְק֣וֹל הַבָּקָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י שֹׁמֵֽעַ׃שאול אמר: מהעמלקים הביאו אותם, כי העם רחם על הטוב של הצאן והפרות כדי להקריב זבח לַשֵּׁם אלוהיך, ואת השאר השמדנו.
וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל מֵעֲמָלֵקִ֣י הֱבִיא֗וּם אֲשֶׁ֨ר חָמַ֤ל הָעָם֙ עַל־מֵיטַ֤ב הַצֹּאן֙ וְהַבָּקָ֔ר לְמַ֥עַן זְבֹ֖חַ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְאֶת־הַיּוֹתֵ֖ר הֶחֱרַֽמְנוּ׃ (ס)שמואל אמר לשאול: תירגע ואספר לך את מה שדבר אלי הַשֵּׁם הלילה. שאול אמר לו: דבר.
וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־שָׁא֔וּל הֶ֚רֶף וְאַגִּ֣ידָה לְּךָ֔ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֵלַ֖י הַלָּ֑יְלָה ויאמרו [וַיֹּ֥אמֶר] ל֖וֹ דַּבֵּֽר׃ (ס)התנבאות שמואל והתגוננות שאול
שמואל אמר: אתה לא קטן בעיניך, אתה ראש שבטי ישראל, והשם מרח אותך למלך על ישראל.
וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל הֲל֗וֹא אִם־קָטֹ֤ן אַתָּה֙ בְּעֵינֶ֔יךָ רֹ֛אשׁ שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אָ֑תָּה וַיִּמְשָׁחֲךָ֧ יְהוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃השם שלח אותך בדרך ואמר: לך והשמד את החוטאים, את עמלק, ונלחם בו עד שתכלה אותם.
וַיִּשְׁלָחֲךָ֥ יְהוָ֖ה בְּדָ֑רֶךְ וַיֹּ֗אמֶר לֵ֣ךְ וְהַחֲרַמְתָּ֞ה אֶת־הַֽחַטָּאִים֙ אֶת־עֲמָלֵ֔ק וְנִלְחַמְתָּ֣ ב֔וֹ עַ֥ד כַּלּוֹתָ֖ם אֹתָֽם׃למה לא שמעת בקול השם? לקחת את השלל ועשית רע בעיני השם.
וְלָ֥מָּה לֹא־שָׁמַ֖עְתָּ בְּק֣וֹל יְהוָ֑ה וַתַּ֙עַט֙ אֶל־הַשָּׁלָ֔ל וַתַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃ (ס)שאול אמר לשמואל: שמעתי בקול השם והלכתי בדרך שהשם שלח אותי, והבאתי את אגג מלך עמלק, ואת עמלק השמדתי.
וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל אֲשֶׁ֤ר שָׁמַ֙עְתִּי֙ בְּק֣וֹל יְהוָ֔ה וָאֵלֵ֕ךְ בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר־שְׁלָחַ֣נִי יְהוָ֑ה וָאָבִ֗יא אֶת־אֲגַג֙ מֶ֣לֶךְ עֲמָלֵ֔ק וְאֶת־עֲמָלֵ֖ק הֶחֱרַֽמְתִּי׃מַעֲנֵה שְׁמוּאֵל לְשָׁאוּל
הָעָם עָשָׂה מֵהַשְׁלָל צֹאן וּבָקָר, וְהוּא לָקַח אֶת הַחֵלֶב הַטָּהוֹר בְּכַוָּנָה לְזַבְּחַ לַהַשֵּׁם אֱלֹהֶיךָ בְּגִלְגָּל.
וַיִּקַּ֨ח הָעָ֧ם מֵהַשָּׁלָ֛ל צֹ֥אן וּבָקָ֖ר רֵאשִׁ֣ית הַחֵ֑רֶם לִזְבֹּ֛חַ לַֽיהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בַּגִּלְגָּֽל׃שְׁמוּאֵל אָמַר: הַשֵּׁם רוֹצֶה בְּצִיּוּי הַמִּקְרָבִים וְהַזִּבּוּחוֹת כְּמוֹ שֶׁכְּבָר שָׁמַעְתָּ מִקּוֹל הַשֵּׁם; הַשְּׁמִיעָה טוֹבָה יוֹתֵר מֵהַשֶּׁמֶן הַמָּלֵא.
וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל הַחֵ֤פֶץ לַֽיהוָה֙ בְּעֹל֣וֹת וּזְבָחִ֔ים כִּשְׁמֹ֖עַ בְּק֣וֹל יְהוָ֑ה הִנֵּ֤ה שְׁמֹ֙עַ֙ מִזֶּ֣בַח ט֔וֹב לְהַקְשִׁ֖יב מֵחֵ֥לֶב אֵילִֽים׃כִּי הַחֵטְא הוּא כְּכֶסֶם וְהָעַוְלָה וְהַקְּלִלָה הִיא כְּמַרְדְּנוּת, וְזֶה בִּגְלַל שֶׁמָּאַסְתָּ אֶת דְּבַר הַשֵּׁם, וְעַל כֵּן הַשֵּׁם מָאַס בְּךָ כְּמֶלֶךְ.
כִּ֤י חַטַּאת־קֶ֙סֶם֙ מֶ֔רִי וְאָ֥וֶן וּתְרָפִ֖ים הַפְצַ֑ר יַ֗עַן מָאַ֙סְתָּ֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה וַיִּמְאָסְךָ֖ מִמֶּֽלֶךְ׃ (ס)שָׁאוּל אָמַר לְשְׁמוּאֵל: חָטָאתִי, כִּי עָבַרְתִּי עַל דְּבַר הַשֵּׁם וְעַל דְּבָרֶיךָ, כִּי פָּחַדְתִּי מֵהָעָם וְשָׁמַעְתִּי לְדִבְרָם.
וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֤וּל אֶל־שְׁמוּאֵל֙ חָטָ֔אתִי כִּֽי־עָבַ֥רְתִּי אֶת־פִּֽי־יְהוָ֖ה וְאֶת־דְּבָרֶ֑יךָ כִּ֤י יָרֵ֙אתִי֙ אֶת־הָעָ֔ם וָאֶשְׁמַ֖ע בְּקוֹלָֽם׃שאול מבקש מחמת חטאו
ועכשיו, אנא, קח את החטא שלי וחזור אליי, ואשתחוות להשם.
וְעַתָּ֕ה שָׂ֥א נָ֖א אֶת־חַטָּאתִ֑י וְשׁ֣וּב עִמִּ֔י וְאֶֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה לַֽיהוָֽה׃ושמואל אמר לשאול: אני לא אחזור אליך, כי דבset ה' דחית, והשם דחה אותך מלהיות מלך על ישראל.
וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־שָׁא֔וּל לֹ֥א אָשׁ֖וּב עִמָּ֑ךְ כִּ֤י מָאַ֙סְתָּה֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה וַיִּמְאָסְךָ֣ יְהוָ֔ה מִהְי֥וֹת מֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)ושמואל פנה ללכת, ושאול אחז בקפל מעילו וקרה אותו.
וַיִּסֹּ֥ב שְׁמוּאֵ֖ל לָלֶ֑כֶת וַיַּחֲזֵ֥ק בִּכְנַף־מְעִיל֖וֹ וַיִּקָּרַֽע׃ושמואל אמר לו: היום השם קרע את מלכות ישראל ממך ונתן אותה לחברך הטוב ממך.
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ שְׁמוּאֵ֔ל קָרַ֨ע יְהוָ֜ה אֶֽת־מַמְלְכ֧וּת יִשְׂרָאֵ֛ל מֵעָלֶ֖יךָ הַיּ֑וֹם וּנְתָנָ֕הּ לְרֵעֲךָ֖ הַטּ֥וֹב מִמֶּֽךָּ׃שאול מתחרט ומפגש את אגג
וגם ישראל לא ישקר ולא יתחרט לעולם, כי הוא לא אדם כדי להשתנות.
וְגַם֙ נֵ֣צַח יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יְשַׁקֵּ֖ר וְלֹ֣א יִנָּחֵ֑ם כִּ֣י לֹ֥א אָדָ֛ם ה֖וּא לְהִנָּחֵֽם׃וחטאתי. עכשיו, בבקשה, כבד אותי לפני זקני עמי ולפני כל ישראל, וחזור איתי כדי שאשתחוות להשם אלוהיך.
וַיֹּ֣אמֶר חָטָ֔אתִי עַתָּ֗ה כַּבְּדֵ֥נִי נָ֛א נֶ֥גֶד זִקְנֵֽי־עַמִּ֖י וְנֶ֣גֶד יִשְׂרָאֵ֑ל וְשׁ֣וּב עִמִּ֔י וְהִֽשְׁתַּחֲוֵ֖יתִי לַֽיהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ושמואל חזר אחרי שאול, ושאול השתחווה להשם.
וַיָּ֥שָׁב שְׁמוּאֵ֖ל אַחֲרֵ֣י שָׁא֑וּל וַיִּשְׁתַּ֥חוּ שָׁא֖וּל לַֽיהוָֽה׃ (ס)ושמואל אמר: הביאו אליי את אגג מלך עמלק. הוא הלך אליו, ואגג בא בטוב לב. ואגג אמר: באמת המוות התרחק ממני.
וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל הַגִּ֤ישׁוּ אֵלַי֙ אֶת־אֲגַג֙ מֶ֣לֶךְ עֲמָלֵ֔ק וַיֵּ֣לֶךְ אֵלָ֔יו אֲגַ֖ג מַעֲדַנֹּ֑ת וַיֹּ֣אמֶר אֲגָ֔ג אָכֵ֖ן סָ֥ר מַר־הַמָּֽוֶת׃ (ס)סוף מעשה אגג ופרידת שמואל ושאול
ושמואל אמר: בדיוק כפי שנשים שכיחו את חרבכן, כך גם אמא שלך תשכח אותך. ואז שמואל הרג את אגג לפני ה'.
וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֨ר שִׁכְּלָ֤ה נָשִׁים֙ חַרְבֶּ֔ךָ כֵּן־תִּשְׁכַּ֥ל מִנָּשִׁ֖ים אִמֶּ֑ךָ וַיְשַׁסֵּ֨ף שְׁמוּאֵ֧ל אֶת־אֲגָ֛ג לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה בַּגִּלְגָּֽל׃ (ס)ושמואל הלך אל הרמה, ושאול עלה אל ביתו בגבעת שאול.
וַיֵּ֥לֶךְ שְׁמוּאֵ֖ל הָרָמָ֑תָה וְשָׁא֛וּל עָלָ֥ה אֶל־בֵּית֖וֹ גִּבְעַ֥ת שָׁאֽוּל׃ושמואל לא ראה שואל שוב עד יום מותו, כי שמואל התאבל על שואל, והשם התחרט על כך שהמליך את שואל על ישראל.
וְלֹא־יָסַ֨ף שְׁמוּאֵ֜ל לִרְא֤וֹת אֶת־שָׁאוּל֙ עַד־י֣וֹם מוֹת֔וֹ כִּֽי־הִתְאַבֵּ֥ל שְׁמוּאֵ֖ל אֶל־שָׁא֑וּל וַיהוָ֣ה נִחָ֔ם כִּֽי־הִמְלִ֥יךְ אֶת־שָׁא֖וּל עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
פקודת הַשֵּׁם להשמיד את עמלק
וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־שָׁא֔וּל אֹתִ֨י שָׁלַ֤ח יְהוָה֙ לִמְשָׁחֳךָ֣ לְמֶ֔לֶךְ עַל־עַמּ֖וֹ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֣ה שְׁמַ֔ע לְק֖וֹל דִּבְרֵ֥י יְהוָֽה׃ (ס)
כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת פָּקַ֕דְתִּי אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה עֲמָלֵ֖ק לְיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר־שָׂ֥ם לוֹ֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בַּעֲלֹת֖וֹ מִמִּצְרָֽיִם׃
עַתָּה֩ לֵ֨ךְ וְהִכִּֽיתָ֜ה אֶת־עֲמָלֵ֗ק וְהַֽחֲרַמְתֶּם֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֔וֹ וְלֹ֥א תַחְמֹ֖ל עָלָ֑יו וְהֵמַתָּ֞ה מֵאִ֣ישׁ עַד־אִשָּׁ֗ה מֵֽעֹלֵל֙ וְעַד־יוֹנֵ֔ק מִשּׁ֣וֹר וְעַד־שֶׂ֔ה מִגָּמָ֖ל וְעַד־חֲמֽוֹר׃ (ס)
וַיְשַׁמַּ֤ע שָׁאוּל֙ אֶת־הָעָ֔ם וַֽיִּפְקְדֵם֙ בַּטְּלָאִ֔ים מָאתַ֥יִם אֶ֖לֶף רַגְלִ֑י וַעֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים אֶת־אִ֥ישׁ יְהוּדָֽה׃
מלחמת שאול בעמלק
וַיָּבֹ֥א שָׁא֖וּל עַד־עִ֣יר עֲמָלֵ֑ק וַיָּ֖רֶב בַּנָּֽחַל׃
וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֣וּל אֶֽל־הַקֵּינִ֡י לְכוּ֩ סֻּ֨רוּ רְד֜וּ מִתּ֣וֹךְ עֲמָלֵקִ֗י פֶּן־אֹֽסִפְךָ֙ עִמּ֔וֹ וְאַתָּ֞ה עָשִׂ֤יתָה חֶ֙סֶד֙ עִם־כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּעֲלוֹתָ֖ם מִמִּצְרָ֑יִם וַיָּ֥סַר קֵינִ֖י מִתּ֥וֹךְ עֲמָלֵֽק׃
וַיַּ֥ךְ שָׁא֖וּל אֶת־עֲמָלֵ֑ק מֵֽחֲוִילָה֙ בּוֹאֲךָ֣ שׁ֔וּר אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י מִצְרָֽיִם׃
וַיִּתְפֹּ֛שׂ אֶת־אֲגַ֥ג מֶֽלֶךְ־עֲמָלֵ֖ק חָ֑י וְאֶת־כָּל־הָעָ֖ם הֶחֱרִ֥ים לְפִי־חָֽרֶב׃
חוסר הציות של שאול והתחרטות שמואל
וַיַּחְמֹל֩ שָׁא֨וּל וְהָעָ֜ם עַל־אֲגָ֗ג וְעַל־מֵיטַ֣ב הַצֹּאן֩ וְהַבָּקָ֨ר וְהַמִּשְׁנִ֤ים וְעַל־הַכָּרִים֙ וְעַל־כָּל־הַטּ֔וֹב וְלֹ֥א אָב֖וּ הַחֲרִימָ֑ם וְכָל־הַמְּלָאכָ֛ה נְמִבְזָ֥ה וְנָמֵ֖ס אֹתָ֥הּ הֶחֱרִֽימוּ׃ (פ)
וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־שְׁמוּאֵ֖ל לֵאמֹֽר׃
נִחַ֗מְתִּי כִּֽי־הִמְלַ֤כְתִּי אֶת־שָׁאוּל֙ לְמֶ֔לֶךְ כִּֽי־שָׁב֙ מֵאַֽחֲרַ֔י וְאֶת־דְּבָרַ֖י לֹ֣א הֵקִ֑ים וַיִּ֙חַר֙ לִשְׁמוּאֵ֔ל וַיִּזְעַ֥ק אֶל־יְהוָ֖ה כָּל־הַלָּֽיְלָה׃
וַיַּשְׁכֵּ֧ם שְׁמוּאֵ֛ל לִקְרַ֥את שָׁא֖וּל בַּבֹּ֑קֶר וַיֻּגַּ֨ד לִשְׁמוּאֵ֜ל לֵאמֹ֗ר בָּֽא־שָׁא֤וּל הַכַּרְמֶ֙לָה֙ וְהִנֵּ֨ה מַצִּ֥יב לוֹ֙ יָ֔ד וַיִּסֹּב֙ וַֽיַּעֲבֹ֔ר וַיֵּ֖רֶד הַגִּלְגָּֽל׃
התמודדות שמואל עם שאול
וַיָּבֹ֥א שְׁמוּאֵ֖ל אֶל־שָׁא֑וּל וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ שָׁא֗וּל בָּר֤וּךְ אַתָּה֙ לַֽיהוָ֔ה הֲקִימֹ֖תִי אֶת־דְּבַ֥ר יְהוָֽה׃
וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל וּמֶ֛ה קֽוֹל־הַצֹּ֥אן הַזֶּ֖ה בְּאָזְנָ֑י וְק֣וֹל הַבָּקָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י שֹׁמֵֽעַ׃
וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל מֵעֲמָלֵקִ֣י הֱבִיא֗וּם אֲשֶׁ֨ר חָמַ֤ל הָעָם֙ עַל־מֵיטַ֤ב הַצֹּאן֙ וְהַבָּקָ֔ר לְמַ֥עַן זְבֹ֖חַ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְאֶת־הַיּוֹתֵ֖ר הֶחֱרַֽמְנוּ׃ (ס)
וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־שָׁא֔וּל הֶ֚רֶף וְאַגִּ֣ידָה לְּךָ֔ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֵלַ֖י הַלָּ֑יְלָה ויאמרו [וַיֹּ֥אמֶר] ל֖וֹ דַּבֵּֽר׃ (ס)
התנבאות שמואל והתגוננות שאול
וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל הֲל֗וֹא אִם־קָטֹ֤ן אַתָּה֙ בְּעֵינֶ֔יךָ רֹ֛אשׁ שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אָ֑תָּה וַיִּמְשָׁחֲךָ֧ יְהוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיִּשְׁלָחֲךָ֥ יְהוָ֖ה בְּדָ֑רֶךְ וַיֹּ֗אמֶר לֵ֣ךְ וְהַחֲרַמְתָּ֞ה אֶת־הַֽחַטָּאִים֙ אֶת־עֲמָלֵ֔ק וְנִלְחַמְתָּ֣ ב֔וֹ עַ֥ד כַּלּוֹתָ֖ם אֹתָֽם׃
וְלָ֥מָּה לֹא־שָׁמַ֖עְתָּ בְּק֣וֹל יְהוָ֑ה וַתַּ֙עַט֙ אֶל־הַשָּׁלָ֔ל וַתַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃ (ס)
וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל אֲשֶׁ֤ר שָׁמַ֙עְתִּי֙ בְּק֣וֹל יְהוָ֔ה וָאֵלֵ֕ךְ בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר־שְׁלָחַ֣נִי יְהוָ֑ה וָאָבִ֗יא אֶת־אֲגַג֙ מֶ֣לֶךְ עֲמָלֵ֔ק וְאֶת־עֲמָלֵ֖ק הֶחֱרַֽמְתִּי׃
מַעֲנֵה שְׁמוּאֵל לְשָׁאוּל
וַיִּקַּ֨ח הָעָ֧ם מֵהַשָּׁלָ֛ל צֹ֥אן וּבָקָ֖ר רֵאשִׁ֣ית הַחֵ֑רֶם לִזְבֹּ֛חַ לַֽיהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בַּגִּלְגָּֽל׃
וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל הַחֵ֤פֶץ לַֽיהוָה֙ בְּעֹל֣וֹת וּזְבָחִ֔ים כִּשְׁמֹ֖עַ בְּק֣וֹל יְהוָ֑ה הִנֵּ֤ה שְׁמֹ֙עַ֙ מִזֶּ֣בַח ט֔וֹב לְהַקְשִׁ֖יב מֵחֵ֥לֶב אֵילִֽים׃
כִּ֤י חַטַּאת־קֶ֙סֶם֙ מֶ֔רִי וְאָ֥וֶן וּתְרָפִ֖ים הַפְצַ֑ר יַ֗עַן מָאַ֙סְתָּ֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה וַיִּמְאָסְךָ֖ מִמֶּֽלֶךְ׃ (ס)
וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֤וּל אֶל־שְׁמוּאֵל֙ חָטָ֔אתִי כִּֽי־עָבַ֥רְתִּי אֶת־פִּֽי־יְהוָ֖ה וְאֶת־דְּבָרֶ֑יךָ כִּ֤י יָרֵ֙אתִי֙ אֶת־הָעָ֔ם וָאֶשְׁמַ֖ע בְּקוֹלָֽם׃
שאול מבקש מחמת חטאו
וְעַתָּ֕ה שָׂ֥א נָ֖א אֶת־חַטָּאתִ֑י וְשׁ֣וּב עִמִּ֔י וְאֶֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה לַֽיהוָֽה׃
וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־שָׁא֔וּל לֹ֥א אָשׁ֖וּב עִמָּ֑ךְ כִּ֤י מָאַ֙סְתָּה֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה וַיִּמְאָסְךָ֣ יְהוָ֔ה מִהְי֥וֹת מֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
וַיִּסֹּ֥ב שְׁמוּאֵ֖ל לָלֶ֑כֶת וַיַּחֲזֵ֥ק בִּכְנַף־מְעִיל֖וֹ וַיִּקָּרַֽע׃
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ שְׁמוּאֵ֔ל קָרַ֨ע יְהוָ֜ה אֶֽת־מַמְלְכ֧וּת יִשְׂרָאֵ֛ל מֵעָלֶ֖יךָ הַיּ֑וֹם וּנְתָנָ֕הּ לְרֵעֲךָ֖ הַטּ֥וֹב מִמֶּֽךָּ׃
שאול מתחרט ומפגש את אגג
וְגַם֙ נֵ֣צַח יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יְשַׁקֵּ֖ר וְלֹ֣א יִנָּחֵ֑ם כִּ֣י לֹ֥א אָדָ֛ם ה֖וּא לְהִנָּחֵֽם׃
וַיֹּ֣אמֶר חָטָ֔אתִי עַתָּ֗ה כַּבְּדֵ֥נִי נָ֛א נֶ֥גֶד זִקְנֵֽי־עַמִּ֖י וְנֶ֣גֶד יִשְׂרָאֵ֑ל וְשׁ֣וּב עִמִּ֔י וְהִֽשְׁתַּחֲוֵ֖יתִי לַֽיהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
וַיָּ֥שָׁב שְׁמוּאֵ֖ל אַחֲרֵ֣י שָׁא֑וּל וַיִּשְׁתַּ֥חוּ שָׁא֖וּל לַֽיהוָֽה׃ (ס)
וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל הַגִּ֤ישׁוּ אֵלַי֙ אֶת־אֲגַג֙ מֶ֣לֶךְ עֲמָלֵ֔ק וַיֵּ֣לֶךְ אֵלָ֔יו אֲגַ֖ג מַעֲדַנֹּ֑ת וַיֹּ֣אמֶר אֲגָ֔ג אָכֵ֖ן סָ֥ר מַר־הַמָּֽוֶת׃ (ס)
סוף מעשה אגג ופרידת שמואל ושאול
וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֨ר שִׁכְּלָ֤ה נָשִׁים֙ חַרְבֶּ֔ךָ כֵּן־תִּשְׁכַּ֥ל מִנָּשִׁ֖ים אִמֶּ֑ךָ וַיְשַׁסֵּ֨ף שְׁמוּאֵ֧ל אֶת־אֲגָ֛ג לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה בַּגִּלְגָּֽל׃ (ס)
וַיֵּ֥לֶךְ שְׁמוּאֵ֖ל הָרָמָ֑תָה וְשָׁא֛וּל עָלָ֥ה אֶל־בֵּית֖וֹ גִּבְעַ֥ת שָׁאֽוּל׃
וְלֹא־יָסַ֨ף שְׁמוּאֵ֜ל לִרְא֤וֹת אֶת־שָׁאוּל֙ עַד־י֣וֹם מוֹת֔וֹ כִּֽי־הִתְאַבֵּ֥ל שְׁמוּאֵ֖ל אֶל־שָׁא֑וּל וַיהוָ֣ה נִחָ֔ם כִּֽי־הִמְלִ֥יךְ אֶת־שָׁא֖וּל עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַסְפֶּרֶת מַתְחִילָה בְּצִוּוּי הַשֵּׁם לְהַשְׁמִיד אֶת עַמְלֵק וְאֶת כָּל מָה שֶׁלּוֹ, וְמַסְתִּימָה בְּמַעֲשֵׂה אֲגַג וּפְרִידַת שְׁמוּאֵל מֵשָׁאוּל.
פקודת הַשֵּׁם להשמיד את עמלק
שמואל מוסר לשאול את פקודת הַשֵּׁם להשמיד כליל את עמלק ותושביו כנקמה על מעשיהם נגד ישראל ביציאה ממצרים. שאול אוסף צבא גדול של מאתיים אלף איש מנחלת ישראל ועשרת אלפים איש מיהודה למשימה זו.
מלחמת שאול בעמלק
שאול מגיע לעיר חמלק ומורה לקיינים להתנתק מהעמלקים כדי שלא ייהרגו יחד איתם. לאחר מכן הוא מכה את העמלקים בטווח רחב, לוכד את המלך אגג כשהוא חי ומשמיד את כל העם בחרב.
חוסר הציות של שאול והתחרטות שמואל
שאול והעם משאירים את הטוב מן הצאן ולא משמידים הכל כפי שנצטווה. הַשֵּׁם מודיע לשמואל על התחרטות על מלכות שאול בגלל אי-ציותו. שמואל כועס ומתענה בתפילה, ואז פוגש את שאול בגלגל, שמנהג עצמו בביטחון עצמי מופרז.
התמודדות שמואל עם שאול
שמואל פוגש את שאול ומציין שמימש את דבר הַשֵּׁם. כששמואל שומע את קול הצאן והפרות, שאול מסביר שהם הובאו מהעמלקים למטרה של זבח לַשֵּׁם, וכי השאר הושמד. בסוף שמואל מבקש להסביר לשאול את דברי הַשֵּׁם, ושאול מבקש ממנו לדבר.
התנבאות שמואל והתגוננות שאול
שמואל מזכיר לשאול שהשם בחר בו למלך וציווה עליו להשמיד את עמלק בשל חטאם. שמואל מאשים את שאול שלא שמע את הציווי ולקח שלל, בעוד שאול טוען כי פעל לפי רצון השם והשלים את המשימה.
מַעֲנֵה שְׁמוּאֵל לְשָׁאוּל
הָעָם לָקַח מֵהַשְּׁלָל אֶת הַחֵלֶב לְזִבְחִים, אַךְ שְׁמוּאֵל מִתְנַגֵּד וְאוֹמֵר שֶׁהַשֵּׁם רוֹצֶה בְּצִיּוּי דְּבָרָיו וְלֹא בְּזִבּוּחִים. שְׁמוּאֵל מְאַס בְּשָׁאוּל בִּגְלַל חֶטְאוֹ, וְשָׁאוּל מִתְאַשֵׁם שֶׁהוּא עָבַר עַל הַמִּצְוָה כִּי פָּחַד מֵהָעָם.
שאול מבקש מחמת חטאו
שאול מבקש משמואל הנביא לחזור אליו ולקיים עמו טקס השתחויה למרות חטאו. שמואל מסרב לחזור אליו בגלל דחיית דברי השם, ומודיע כי המלוכה תוסר משאול ותועבר לאדם אחר שטוב ממנו. במהלך המפגש, המעיל של שמואל נקרע כששאול נאחז בו.
שאול מתחרט ומפגש את אגג
שאול מודה בחטא ומתחנן בפני שמואל שיכבד אותו מול זקני ישראל ויחזור אליו לשירות השם. שמואל חוזר אחרי שאול, ושאול משתחווה לאלוהים. לאחר מכן שמואל דורש להביא את אגג מלך עמלק, ואגג מגיע בבטחה וטוען שהמוות התרחק ממנו.
סוף מעשה אגג ופרידת שמואל ושאול
שמואל מנבא לאגג כי אמו תשכח את שאול, ואז הורג אותו לפני ה'. לאחר מכן שמואל הלך לדרכו ושאול חזר לביתו. שמואל לא ראה את שאול עוד עד מותו, והשם התחרט על מינוי שאול למלך.
הַסְפֶּרֶת מְסַיֶּמֶת בְּדְמֵי אֲגַג וּבְכֹךְ מִתְקַדֶּם הַמַּסָּע שֶׁל שְׁמוּאֵל מֵעַזְרֵאל.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
חשיבות המנהיגות והמשכיות המעשה
״אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זִקְנָה קָפְצָה עָלָיו, דִּכְתִיב: ״נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל״. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! שְׁקַלְתַּנִי כְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, דִּכְתִיב: ״מֹשֶׁה״
במדרש זה, המובא בתענית ה', רב יוחנן מתאר מצב שבו שׁאול נראה כמי שאיבד את כוחו וזקנתו השתלטה עליו, וזאת על בסיס הפסוק שבו הַשֵּׁם אומר: "נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל". לפי פירוש זה, השאלה המרכזית היא האם מנהיג יכול להפסיק את פעילותו. הדובר מציב השוואה למשה ואהרון, שגם הם נשאו בנטל המנהיגות אך לא הפסיקו את מלאכתם כל עוד חיו. מתוך כך הוא מבקש מהבורא שלא יגיע מצב שבו גם עבודתו ופעולותיו יופסקו. המדרש מציע גישה המדגישה את הצורך בהתמדה ובמשכיות המעשה, גם מול שינויים וקשיים.
תענית ה׳ ב:ד׳ ↗ההבדל בין שׁאול לבין דוד
״אָמַר רַב הוּנָא: כַּמָּה לָא חָלֵי וְלָא מַרְגֵּישׁ גַּבְרָא דְּמָרֵיהּ סַיְּיעֵיהּ, שָׁאוּל בְּאַחַת — וְעָלְתָה לוֹ. דָּוִד בִּשְׁתַּיִם — וְלֹא עָלְתָה לוֹ. שָׁאוּל בְּאַחַת מַאי״
רב הונא מסביר כיצד אדם יכול להיות חסר מודעות למעשיו. הוא משווה בין שאול לבין דוד. שאול עשה מעשה אחד, והוא הצליח להסתיר את הטעות שלו. המעשה הזה הוא המלחמה עם אֲגַג. לעומת זאת, דוד עשה שני מעשים, אך הוא לא הצליח להסתיר אותם. המקור מבוסס על דברי חז"ל במסכת יומא. רב הונא מדגיש כי שׁאול הצליח להסתיר את המעשה בגלל אופן ביצועו. הוא מציין את הניצחון על אֲגַג כדוגמה למעשה ששאול הצליח להעביר מבלי להישאר עם אשמה גלויה, בניגוד למה שקרה לדוד.
יומא כ״ב ב:י׳ ↗בעקבות המפרשים
מלחמת עמלק ושינוי גזר הדין
״נמבזה ונמס. כמו נבזה, והמ"ם טפילה בו:״
בפרק זה אנו קוראים על ציויו של הַשֵּׁם לשאול המלך להשמיד את עמלק ולהחזיר את כל הרכוש לו. שאול מנצח במלחמה, אך הוא אינו מבצע את הפקודה במלואה. הוא משאיר בחיים את אגג מלך עמלק ואת כל הצאן והבקר הטובים ביותר, ורק את הדברים המשפלים והרעים הוא השמיד. כתוצאה מכך, שמואל הנביא בא אל שאול ומכריז שהמלכות נלקחה ממנו כי הוא לא שמר את דבר הַשֵּׁם. בפסוק זה מוזכר ששאול ועם ישראל חסכו את המעלה הטובה ביותר. רש"י מפרש את המילה "נבזה" כמי שמוזל ומוסר, ומסביר ששאול התפלל או הסתמך על הדבר שנראה כקטן וחסר חשיבות. ההסבר מתמקד בפרשנות על אופן התפיסה של המעשה, אך חשוב לציין כי קיימים פירושים נוספים על משמעות החסכון הזה.
רש״י על שמואל א׳ 15:9:2 ↗הקרע במעיל של שמואל
״ויחזק בכנף מעילו. לפי פשוטו משמעו, שכשפנה שמואל ללכת מאחרי שאול, אחז שאול בכנף של שמואל, לפי שהיה שאול מבקש ממנו שישוב עד שישתחוה בגלגל״
רש"י מפרש את הפסוק המתאר את המעשה שבו שאול אחז בכנף מעילו של שמואל. לפי הפירוש הפשוט, שאול ביקש משמואל שלא יעזוב אותו עד שישתחוה בגלגל, ואז הוא תפס את בגדו של הנביא. מצד שני, המדרש מציע הסבר אחר שבו התרחשה קרע פיזי במעיל. יש דעות שונות לגבי מי קרע את המעיל ומי קרע את מי, אך יש המקשרים זאת לנבואה על דוד המלך, שמי שיקרע כנף מעיל יהיה יורש המלוכה.
רש״י על שמואל א׳ 15:27:1 ↗החלק הבוז על רכוש עמלק
״ויחמול. חסים היו על אגג ועל מבחר הצאן וכו׳ ועל כל דבר טוב שמצאו שם, ולא רצו להחרימם, ולא החרימו כי אם המקנה הבזויה:״
בפסוק זה מתואר המקרה שבו שאול לא החרים את כל רכוש עמלק. הוא השאיר לעצמו את הדברים הטובים ביותר, כמו הצאנים והבקר האיכותיים, ורק את הדברים המשפלים הוא השמיד. המצודת דוד מסביר שהחמלה של שאול הייתה על הדברים היפים והטובים שמצאו שם. הוא לא רצה להשמיד את כל מה שנעלה בערכו, אלא רק את המקנה המשפיל והבזוי.
מצודת דוד על שמואל א׳ 15:9:1 ↗הסירוב של שאול והתמודדותו עם דחיית ה׳
״וימאסך ה׳. ואם ה׳ מאס בך, איך אשוב עמך:״
הקטע מביא את דבריו של שאול המלך, המגיב לפקודתו של שמואל הנביא לא לשוב עמו. המפרש מצודת דוד מסביר את ההיגיון של שאול: אם ה׳ כבר מאס בו, אין לו טעם להמשיך לשתף פעולה עם הנביא. הפירוש מתמקד בקושי של שאול לקבל את המציאות החדשה. מצודת דוד מראה כיצד שאול מנסה להצדיק את פנייתו לשמואל דרך הנקודה של דחייה אלוהית שכבר קרתה. הגישה כאן היא פשטנית ומסבירה את המובן מאליו של דברי המלך.
מצודת דוד על שמואל א׳ 15:26:1 ↗