יום אחד אמר יונתן בן שאול לנער שסוחב את כליו: בוא, נעבור ליד המצודה של הפלשתים שנמצאת מעבר למקום הזה, ולא אגיד לאבי.
וַיְהִ֣י הַיּ֗וֹם וַיֹּ֨אמֶר יוֹנָתָ֤ן בֶּן־שָׁאוּל֙ אֶל־הַנַּ֙עַר֙ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֔יו לְכָ֗ה וְנַעְבְּרָה֙ אֶל־מַצַּ֣ב פְּלִשְׁתִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר מֵעֵ֣בֶר הַלָּ֑ז וּלְאָבִ֖יו לֹ֥א הִגִּֽיד׃שמואל א׳ · פרק יד׳
וְיוֹנָתָן לֹא שָׁמַע כָּל־דְּבַר שָׁאוּל אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו.
וְיוֹנָתָן לֹֽא־הִגִּֽיד לְאָבִיו וְלָעָם׃
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל א׳ יד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
יונתן יוצא למשימה סודית
שאול ישב בקצה הגבעה, תחת עץ הרימון שבמגרון, והאנשים שהיו איתו היו כשישים מאה איש.
וְשָׁא֗וּל יוֹשֵׁב֙ בִּקְצֵ֣ה הַגִּבְעָ֔ה תַּ֥חַת הָרִמּ֖וֹן אֲשֶׁ֣ר בְּמִגְר֑וֹן וְהָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר עִמּ֔וֹ כְּשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת אִֽישׁ׃אחיע בן אחיתוב, אחיו של איכבוד בן פנחס בן עלי הכהן של ה' בשילה, נשא אពីף, והעם לא ידע שיונתן הלך.
וַאֲחִיָּ֣ה בֶן־אֲחִט֡וּב אֲחִ֡י אִיכָב֣וֹד ׀ בֶּן־פִּינְחָ֨ס בֶּן־עֵלִ֜י כֹּהֵ֧ן ׀ יְהוָ֛ה בְּשִׁל֖וֹ נֹשֵׂ֣א אֵפ֑וֹד וְהָעָם֙ לֹ֣א יָדַ֔ע כִּ֥י הָלַ֖ךְ יוֹנָתָֽן׃בין המעבר שיונתן ביקש לעשות מעבר מצודת הפלשתים, סלע אחד מצד זה וסלע אחד מצד השני, לשם אחד קראו בוטץ ושם השני סנה.
וּבֵ֣ין הַֽמַּעְבְּר֗וֹת אֲשֶׁ֨ר בִּקֵּ֤שׁ יֽוֹנָתָן֙ לַֽעֲבֹר֙ עַל־מַצַּ֣ב פְּלִשְׁתִּ֔ים שֵׁן־הַסֶּ֤לַע מֵהָעֵ֙בֶר֙ מִזֶּ֔ה וְשֵׁן־הַסֶּ֥לַע מֵהָעֵ֖בֶר מִזֶּ֑ה וְשֵׁ֤ם הָֽאֶחָד֙ בּוֹצֵ֔ץ וְשֵׁ֥ם הָאֶחָ֖ד סֶֽנֶּה׃ה–ח
התכנון של יהונתן לפרוץ למחנה
ההר האחד היה תלול מצדו הצפוני מול מכמש, וההר השני היה בדרום מול גבעע.
הַשֵּׁ֧ן הָאֶחָ֛ד מָצ֥וּק מִצָּפ֖וֹן מ֣וּל מִכְמָ֑שׂ וְהָאֶחָ֥ד מִנֶּ֖גֶב מ֥וּל גָּֽבַע׃ (ס)יהונתן אמר לנער שסוחב את כליו: בוא ועבר לנו מול המצבים הללו. אולי הַשֵּׁם יעשה לנו ישועה, כי אין למעצור של הַשֵּׁם כוח למנוע הצלה, בין אם היא גדולה ובין אם היא קטנה.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹנָתָ֜ן אֶל־הַנַּ֣עַר ׀ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֗יו לְכָה֙ וְנַעְבְּרָ֗ה אֶל־מַצַּב֙ הָעֲרֵלִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אוּלַ֛י יַעֲשֶׂ֥ה יְהוָ֖ה לָ֑נוּ כִּ֣י אֵ֤ין לַֽיהוָה֙ מַעְצ֔וֹר לְהוֹשִׁ֥יעַ בְּרַ֖ב א֥וֹ בִמְעָֽט׃הנער שסוחב את הכליו אמר לו: עשה כל מה שאתה חושב לנכון. אני אבוא איתך בדיוק כפי שאתה רוצה.
וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֔יו עֲשֵׂ֖ה כָּל־אֲשֶׁ֣ר בִּלְבָבֶ֑ךָ נְטֵ֣ה לָ֔ךְ הִנְנִ֥י עִמְּךָ֖ כִּלְבָבֶֽךָ׃ (ס)יהונתן אמר: הנה אנחנו הולכים אל האנשים ומתגלים בפניהם.
וַיֹּ֙אמֶר֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ עֹבְרִ֖ים אֶל־הָאֲנָשִׁ֑ים וְנִגְלִ֖ינוּ אֲלֵיהֶֽם׃ט–יב
הסימן של יונתן
אם יגידו לנו ככה: "תעמדו במקום עד שנגיע אליכם, ונעמוד שם מתחתיכם אבל לא נעלה אליכם".
אִם־כֹּ֤ה יֹֽאמְרוּ֙ אֵלֵ֔ינוּ דֹּ֕מּוּ עַד־הַגִּיעֵ֖נוּ אֲלֵיכֶ֑ם וְעָמַ֣דְנוּ תַחְתֵּ֔ינוּ וְלֹ֥א נַעֲלֶ֖ה אֲלֵיהֶֽם׃ואם יגידו לנו: "תעלו עלינו, כי ה' נתן אותם בידינו", וזה יהיה הסימן שלנו.
וְאִם־כֹּ֨ה יֹאמְר֜וּ עֲל֤וּ עָלֵ֙ינוּ֙ וְעָלִ֔ינוּ כִּֽי־נְתָנָ֥ם יְהוָ֖ה בְּיָדֵ֑נוּ וְזֶה־לָּ֖נוּ הָאֽוֹת׃שניהם ירדו אל המצודת פלשתים, והפלשתים אמרו: "הנה עברים יוצאים מהחורים שבהם הם התחבאו".
וַיִּגָּל֣וּ שְׁנֵיהֶ֔ם אֶל־מַצַּ֖ב פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיֹּאמְר֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים הִנֵּ֤ה עִבְרִים֙ יֹֽצְאִ֔ים מִן־הַחֹרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר הִתְחַבְּאוּ־שָֽׁם׃אנשי המצודה ענו ליונתן ולמי שסעד את כליו ואמרו: "תעלו אלינו ונלמד מכם משהו". יונתן אמר למי שסעד את כליו: "עלה אחרי, כי ה' נתן אותם בידי ישראל".
וַיַּעֲנוּ֩ אַנְשֵׁ֨י הַמַּצָּבָ֜ה אֶת־יוֹנָתָ֣ן ׀ וְאֶת־נֹשֵׂ֣א כֵלָ֗יו וַיֹּֽאמְרוּ֙ עֲל֣וּ אֵלֵ֔ינוּ וְנוֹדִ֥יעָה אֶתְכֶ֖ם דָּבָ֑ר (פ) וַיֹּ֨אמֶר יוֹנָתָ֜ן אֶל־נֹשֵׂ֤א כֵלָיו֙ עֲלֵ֣ה אַחֲרַ֔י כִּֽי־נְתָנָ֥ם יְהוָ֖ה בְּיַ֥ד יִשְׂרָאֵֽל׃יג–טז
הַנֶּצַח בַּמִּלְחָמָה וְהַחֲרָדָה בַּמַּחֲנֶה
יוֹנָתָן עָלָה עַל כַּפּוֹת יָדוֹ וְעַל רַגְלָיו, וְהַמַּשֵּׂא כֵלָיו הָלַךְ אַחֲרָיו, וְהֵם נָפְלוּ לִפְנֵי יוֹנָתָן, וְהַמַּשֵּׂא כֵלָיו כָּמעַט מֵעֶצֶב אַחֲרָיו.
וַיַּ֣עַל יוֹנָתָ֗ן עַל־יָדָיו֙ וְעַל־רַגְלָ֔יו וְנֹשֵׂ֥א כֵלָ֖יו אַחֲרָ֑יו וַֽיִּפְּלוּ֙ לִפְנֵ֣י יוֹנָתָ֔ן וְנֹשֵׂ֥א כֵלָ֖יו מְמוֹתֵ֥ת אַחֲרָֽיו׃הַמַּכָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהִכָּה יוֹנָתָן וְהַמַּשֵּׂא כֵלָיו הָיְתָה בְּשִׁבְעִים אִישׁ, כְּחֵצִי מַעֲנָה צֶמֶד שָׂדֶה.
וַתְּהִ֞י הַמַּכָּ֣ה הָרִאשֹׁנָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הִכָּ֧ה יוֹנָתָ֛ן וְנֹשֵׂ֥א כֵלָ֖יו כְּעֶשְׂרִ֣ים אִ֑ישׁ כְּבַחֲצִ֥י מַעֲנָ֖ה צֶ֥מֶד שָׂדֶֽה׃הָיְתָה חֲרָדָה בַּמַּחֲנֶה בַּשָּׂדֶה וְעַל כָּל הָעָם, וְגַם הַמַּשְׁחִיתִים פָּחֲדוּ, וְהָאָרֶץ רָעֲדָה וְהָיְתָה חֲרָדָה מֵאֵל.
וַתְּהִי֩ חֲרָדָ֨ה בַמַּחֲנֶ֤ה בַשָּׂדֶה֙ וּבְכָל־הָעָ֔ם הַמַּצָּב֙ וְהַמַּשְׁחִ֔ית חָרְד֖וּ גַּם־הֵ֑מָּה וַתִּרְגַּ֣ז הָאָ֔רֶץ וַתְּהִ֖י לְחֶרְדַּ֥ת אֱלֹהִֽים׃הַצּוֹפִים בְּגִבְעַת בִּנְיָמִים רָאוּ אֶת שָׁאוּל, וְהִנֵּה הַצָּבָא נָס הָלְכָה וְהָלְכָה.
וַיִּרְא֤וּ הַצֹּפִים֙ לְשָׁא֔וּל בְּגִבְעַ֖ת בִּנְיָמִ֑ן וְהִנֵּ֧ה הֶהָמ֛וֹן נָמ֖וֹג וַיֵּ֥לֶךְ וַהֲלֹֽם׃ (פ)יז–כ
חיפוש אחר יונתן והתחלת המערכה
שאול אמר לאנשים שהיו איתו: בבקשה תבדקו ותראו מי עזב אותנו. הם בדקו וראו שיונתתן ומי שנושא את כליו לא נמצאים.
וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֗וּל לָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ פִּקְדוּ־נָ֣א וּרְא֔וּ מִ֖י הָלַ֣ךְ מֵעִמָּ֑נוּ וַֽיִּפְקְד֔וּ וְהִנֵּ֛ה אֵ֥ין יוֹנָתָ֖ן וְנֹשֵׂ֥א כֵלָֽיו׃שאול אמר לאחיא: תביא את ארון האלוהים, כי ארון האלוהים היה שם באותו היום יחד עם בני ישראל.
וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ לַֽאֲחִיָּ֔ה הַגִּ֖ישָׁה אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֑ים כִּֽי־הָיָ֞ה אֲר֧וֹן הָאֱלֹהִ֛ים בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא וּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃בזמן ששאול דיבר עם הכהן, הרעש במחנה הפלשתים גדל והלך והשת増や. שאול אמר לכהן: תוריד את ידך.
וַיְהִ֗י עַ֣ד דִּבֶּ֤ר שָׁאוּל֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן וְהֶהָמ֗וֹן אֲשֶׁר֙ בְּמַחֲנֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּ֥לֶךְ הָל֖וֹךְ וָרָ֑ב (פ) וַיֹּ֧אמֶר שָׁא֛וּל אֶל־הַכֹּהֵ֖ן אֱסֹ֥ף יָדֶֽךָ׃שאול וכל העם שהיה איתו צעקו, והם הגיעו עד המלחמה. שם הייתה בלבול גדול מאוד, כשכל אדם מחזיק חרב ליד חברו.
וַיִּזָּעֵ֣ק שָׁא֗וּל וְכָל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַיָּבֹ֖אוּ עַד־הַמִּלְחָמָ֑ה וְהִנֵּ֨ה הָיְתָ֜ה חֶ֤רֶב אִישׁ֙ בְּרֵעֵ֔הוּ מְהוּמָ֖ה גְּדוֹלָ֥ה מְאֹֽד׃כא–כד
הניצחון והנדר של שאול
והעברים הפכו לפלשתים כמו אתמול, כשהם עלו איתם מסביב למחנה, וגם הם היו עם ישראל, אלו שהיו עם שאול ויונתתן.
וְהָעִבְרִ֗ים הָי֤וּ לַפְּלִשְׁתִּים֙ כְּאֶתְמ֣וֹל שִׁלְשׁ֔וֹם אֲשֶׁ֨ר עָל֥וּ עִמָּ֛ם בַּֽמַּחֲנֶ֖ה סָבִ֑יב וְגַם־הֵ֗מָּה לִֽהְיוֹת֙ עִם־יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר עִם־שָׁא֖וּל וְיוֹנָתָֽן׃וכל איש מישראל שהתחבא בהרי אפרים שמע שהפלשתים נסו, והוא גם הצטרף אליהם במלחמה.
וְכֹל֩ אִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֜ל הַמִּֽתְחַבְּאִ֤ים בְּהַר־אֶפְרַ֙יִם֙ שָֽׁמְע֔וּ כִּֽי־נָ֖סוּ פְּלִשְׁתִּ֑ים וַֽיַּדְבְּק֥וּ גַם־הֵ֛מָּה אַחֲרֵיהֶ֖ם בַּמִּלְחָמָֽה׃והשם הציל באותו יום את ישראל, והמלחמה התפשטה עד בית אבן.
וַיּ֧וֹשַׁע יְהוָ֛ה בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וְהַ֨מִּלְחָמָ֔ה עָבְרָ֖ה אֶת־בֵּ֥ית אָֽוֶן׃ואיש מישראל התקרב באותו יום, ושאול נדר לאדם שאוכל לחם עד הערב כדי לנקום מאויביו, ולכן אף אחד מהעם לא אכל לחם.
וְאִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֥ל נִגַּ֖שׂ בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיֹּאֶל֩ שָׁא֨וּל אֶת־הָעָ֜ם לֵאמֹ֗ר אָר֣וּר הָ֠אִישׁ אֲשֶׁר־יֹ֨אכַל לֶ֜חֶם עַד־הָעֶ֗רֶב וְנִקַּמְתִּי֙ מֵאֹ֣יְבַ֔י וְלֹֽא טָעַ֥ם כָּל־הָעָ֖ם לָֽחֶם׃ (ס)כה–כח
דְּבַשׁ בַּיַּעַר וְהַשְּׁבוּעָה שֶׁל שָׁאוּל
כל הארץ באה ליער, והיה דבש על פני השדה.
וְכָל־הָאָ֖רֶץ בָּ֣אוּ בַיָּ֑עַר וַיְהִ֥י דְבַ֖שׁ עַל־פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶֽה׃העם הגיע ליער וראה שם דבש שאי אפשר להוציא אותו מהפה, כי העם פחד מהשבועה.
וַיָּבֹ֤א הָעָם֙ אֶל־הַיַּ֔עַר וְהִנֵּ֖ה הֵ֣לֶךְ דְּבָ֑שׁ וְאֵין־מַשִּׂ֤יג יָדוֹ֙ אֶל־פִּ֔יו כִּֽי־יָרֵ֥א הָעָ֖ם אֶת־הַשְּׁבֻעָֽה׃יונתן לא שמע להשבועה שאביו עשה לעם, אז הוא שלח את קצה המטה שהיה בידו וטבל אותו בדבש ביער, ואז הוא אכל והעיניים שלו התבהרו.
וְיוֹנָתָ֣ן לֹֽא־שָׁמַ֗ע בְּהַשְׁבִּ֣יעַ אָבִיו֮ אֶת־הָעָם֒ וַיִּשְׁלַ֗ח אֶת־קְצֵ֤ה הַמַּטֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָד֔וֹ וַיִּטְבֹּ֥ל אוֹתָ֖הּ בְּיַעְרַ֣ת הַדְּבָ֑שׁ וַיָּ֤שֶׁב יָדוֹ֙ אֶל־פִּ֔יו ותראנה [וַתָּאֹ֖רְנָה] עֵינָֽיו׃אדם אחד מהעם ענה ואמר: אביך השביע את העם ואמר שכל מי שיאכל לחם היום יהיה ארור, והעם כעס.
וַיַּעַן֩ אִ֨ישׁ מֵֽהָעָ֜ם וַיֹּ֗אמֶר הַשְׁבֵּעַ֩ הִשְׁבִּ֨יעַ אָבִ֤יךָ אֶת־הָעָם֙ לֵאמֹ֔ר אָר֥וּר הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־יֹ֥אכַל לֶ֖חֶם הַיּ֑וֹם וַיָּ֖עַף הָעָֽם׃כט–לב
השלל והעוולה של העם
יונתתן אמר: אבא עייף מאוד. תראו, העיניים שלי קצת עייפות כי טעמתי מעט מדבש הזה.
וַיֹּ֙אמֶר֙ יֽוֹנָתָ֔ן עָכַ֥ר אָבִ֖י אֶת־הָאָ֑רֶץ רְאוּ־נָא֙ כִּֽי־אֹ֣רוּ עֵינַ֔י כִּ֣י טָעַ֔מְתִּי מְעַ֖ט דְּבַ֥שׁ הַזֶּֽה׃על המילים
המילה עכר בטקסט המקורי יכולה להתפרש כעייפות או כהתקשות/קשיים.
גם אם העם לא היה אוכל היום את השלל שמצא מאויביו, כי עכשיו אין מלחמה בפלשתים.
אַ֗ף כִּ֡י לוּא֩ אָכֹ֨ל אָכַ֤ל הַיּוֹם֙ הָעָ֔ם מִשְּׁלַ֥ל אֹיְבָ֖יו אֲשֶׁ֣ר מָצָ֑א כִּ֥י עַתָּ֛ה לֹֽא־רָבְתָ֥ה מַכָּ֖ה בַּפְּלִשְׁתִּֽים׃באותו יום פגעו בפלשתים ממכמש אילונה, והעם מאוד התעצב.
וַיַּכּ֞וּ בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ בַּפְּלִשְׁתִּ֔ים מִמִּכְמָ֖שׂ אַיָּלֹ֑נָה וַיָּ֥עַף הָעָ֖ם מְאֹֽד׃העם עשה רע עם השלל; הם לקחו כבשים, בקר ועגל, שחטו אותם בארץ ואכלו את העם את הדם.
ויעש [וַיַּ֤עַט] הָעָם֙ אֶל־שלל [הַשָּׁלָ֔ל] וַיִּקְח֨וּ צֹ֧אן וּבָקָ֛ר וּבְנֵ֥י בָקָ֖ר וַיִּשְׁחֲטוּ־אָ֑רְצָה וַיֹּ֥אכַל הָעָ֖ם עַל־הַדָּֽם׃לג–לו
אכילת הדם ובניית המזבח
הם אמרו לשאול: "הנה העם חוטא אל הַשם כי הוא אוכל עם הדם". הוא ענה: "עשיתם מעשה רע. תביאו לי היום אבן גדולה".
וַיַּגִּ֤ידוּ לְשָׁאוּל֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֥ה הָעָ֛ם חֹטִ֥אים לַֽיהוָ֖ה לֶאֱכֹ֣ל עַל־הַדָּ֑ם וַיֹּ֣אמֶר בְּגַדְתֶּ֔ם גֹּֽלּוּ־אֵלַ֥י הַיּ֖וֹם אֶ֥בֶן גְּדוֹלָֽה׃שאול אמר: "תפרקו את העם". הוא אמר להם: "תביאו אלי כל אחד את שורו ואת צאן שלו, תשחו את זה ותאכלו, וכך לא תחטאו אל הַשם באכילת הדם". כל העם הביא כל אחד את שורו בידו בלילה, ושחטו שם.
וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֣וּל פֻּ֣צוּ בָעָ֡ם וַאֲמַרְתֶּ֣ם לָהֶ֡ם הַגִּ֣ישׁוּ אֵלַי֩ אִ֨ישׁ שׁוֹר֜וֹ וְאִ֣ישׁ שְׂיֵ֗הוּ וּשְׁחַטְתֶּ֤ם בָּזֶה֙ וַאֲכַלְתֶּ֔ם וְלֹֽא־תֶחֶטְא֥וּ לַֽיהוָ֖ה לֶאֱכֹ֣ל אֶל־הַדָּ֑ם וַיַּגִּ֨שׁוּ כָל־הָעָ֜ם אִ֣ישׁ שׁוֹר֧וֹ בְיָד֛וֹ הַלַּ֖יְלָה וַיִּשְׁחֲטוּ־שָֽׁם׃שאול בנה מזבח לַשם. הוא התחיל לבנות מזבח לַשם.
וַיִּ֧בֶן שָׁא֛וּל מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָ֑ה אֹת֣וֹ הֵחֵ֔ל לִבְנ֥וֹת מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָֽה׃ (פ)שאול אמר: "ארד אחרי הפלשתים בלילה, ונעשה להם כל מה שיראו טוב בעיניכם עד אור הבוקר, ולא יישאר מהם אף איש". הכוהן אמר: "בואו נתקרב אל האלוהים".
וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֡וּל נֵרְדָ֣ה אַחֲרֵי֩ פְלִשְׁתִּ֨ים ׀ לַ֜יְלָה וְֽנָבֹ֥זָה בָהֶ֣ם ׀ עַד־א֣וֹר הַבֹּ֗קֶר וְלֹֽא־נַשְׁאֵ֤ר בָּהֶם֙ אִ֔ישׁ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כָּל־הַטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ עֲשֵׂ֑ה (ס) וַיֹּ֙אמֶר֙ הַכֹּהֵ֔ן נִקְרְבָ֥ה הֲלֹ֖ם אֶל־הָאֱלֹהִֽים׃לז–מ
שאול מחפש את טעון החטא
שאול שאל את אלוהים: האם לרדת אחרי הפלשתים ולמסור אותם לידי ישראל? באותו יום לא קיבל ממנו תשובה.
וַיִּשְׁאַ֤ל שָׁאוּל֙ בֵּֽאלֹהִ֔ים הַֽאֵרֵד֙ אַחֲרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים הֲתִתְּנֵ֖ם בְּיַ֣ד יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֥א עָנָ֖הוּ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃שאול אמר: התקרבו אליהם, שהכל יתפרס וכולם יראו מה גרמה החטא הזה היום.
וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל גֹּ֣שֽׁוּ הֲלֹ֔ם כֹּ֖ל פִּנּ֣וֹת הָעָ֑ם וּדְע֣וּ וּרְא֔וּ בַּמָּ֗ה הָֽיְתָ֛ה הַחַטָּ֥את הַזֹּ֖את הַיּֽוֹם׃הוא אמר: חי אלוהים המציל את ישראל, אם ייונתן בני ישן, ימות, ולא ימצא אותו עונש מכל העם.
כִּ֣י חַי־יְהוָ֗ה הַמּוֹשִׁ֙יעַ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֧י אִם־יֶשְׁנ֛וֹ בְּיוֹנָתָ֥ן בְּנִ֖י כִּ֣י מ֣וֹת יָמ֑וּת וְאֵ֥ין עֹנֵ֖הוּ מִכָּל־הָעָֽם׃הוא אמר לכל ישראל: אתם תהיו בצד אחד, ואני ויונתתן בני נהיה בצד אחר. העם אמר לשאול: עשה מה שטוב בעיניך.
וַיֹּ֣אמֶר אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֗ל אַתֶּם֙ תִּֽהְיוּ֙ לְעֵ֣בֶר אֶחָ֔ד וַֽאֲנִי֙ וְיוֹנָתָ֣ן בְּנִ֔י נִהְיֶ֖ה לְעֵ֣בֶר אֶחָ֑ד וַיֹּאמְר֤וּ הָעָם֙ אֶל־שָׁא֔וּל הַטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ עֲשֵֽׂה׃ (ס)מא–מד
הטלת הגורל והתעממות שאול
שאול אמר: תשאלו את ה׳ אלוהי ישראל, בואו נשתמש בשיטת הגורל. יונתן, שאול והעם יצאו.
וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֗וּל אֶל־יְהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל הָ֣בָה תָמִ֑ים וַיִּלָּכֵ֧ד יוֹנָתָ֛ן וְשָׁא֖וּל וְהָעָ֥ם יָצָֽאוּ׃ואמר שאול: תזלגו בי ובין בני יונתן. יונתן נתפס.
וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל הַפִּ֕ילוּ בֵּינִ֕י וּבֵ֖ין יוֹנָתָ֣ן בְּנִ֑י וַיִּלָּכֵ֖ד יוֹנָתָֽן׃שאול אמר ליונתן: תספר לי מה עשית. יונתן סיפר לו ואמר: טעמתי מעט דבש בקצה המטה שבידי, והנה אני עומד למות.
וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל־י֣וֹנָתָ֔ן הַגִּ֥ידָה לִּ֖י מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָה וַיַּגֶּד־ל֣וֹ יוֹנָתָ֗ן וַיֹּאמֶר֩ טָעֹ֨ם טָעַ֜מְתִּי בִּקְצֵ֨ה הַמַּטֶּ֧ה אֲשֶׁר־בְּיָדִ֛י מְעַ֥ט דְּבַ֖שׁ הִנְנִ֥י אָמֽוּת׃ואמר שאול: כך יעשה אלוהים וכן יוסיף, אם ימות יונתן.
וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל כֹּֽה־יַעֲשֶׂ֥ה אֱלֹהִ֖ים וְכֹ֣ה יוֹסִ֑ף כִּֽי־מ֥וֹת תָּמ֖וּת יוֹנָתָֽן׃מה–מח
חילוץ יונתן וכיבוש שאול
העשם אמרו לשאול: האם ימות יונתן שעשה את ההצלה הגדולה הזאת בישראל? חלילה! חי הַשֵּׁם, שראשו ייפול לארץ, כי עם אלוהים הוא עשה היום הזה. והעם פדה את יונתן ולא מת.
וַיֹּ֨אמֶר הָעָ֜ם אֶל־שָׁא֗וּל הֲֽיוֹנָתָ֤ן ׀ יָמוּת֙ אֲשֶׁ֣ר עָ֠שָׂה הַיְשׁוּעָ֨ה הַגְּדוֹלָ֣ה הַזֹּאת֮ בְּיִשְׂרָאֵל֒ חָלִ֗ילָה חַי־יְהוָה֙ אִם־יִפֹּ֞ל מִשַּׂעֲרַ֤ת רֹאשׁוֹ֙ אַ֔רְצָה כִּֽי־עִם־אֱלֹהִ֥ים עָשָׂ֖ה הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּפְדּ֥וּ הָעָ֛ם אֶת־יוֹנָתָ֖ן וְלֹא־מֵֽת׃ (ס)ושאול עלה אחרי הפלשתים, והפלשתים חזרו למקומם.
וַיַּ֣עַל שָׁא֔וּל מֵאַחֲרֵ֖י פְּלִשְׁתִּ֑ים וּפְלִשְׁתִּ֖ים הָלְכ֥וּ לִמְקוֹמָֽם׃ושאול כבש את המלוכה על ישראל, ונלחם בכל אויביו במואב, בבני עמון, באדום, במלכי צוב ופלשת, ובכל מי שהפנה אליו רשע.
וְשָׁא֛וּל לָכַ֥ד הַמְּלוּכָ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּלָּ֣חֶם סָבִ֣יב ׀ בְּֽכָל־אֹיְבָ֡יו בְּמוֹאָ֣ב ׀ וּבִבְנֵי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙ וּבַפְּלִשְׁתִּ֔ים וּבְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יִפְנֶ֖ה יַרְשִֽׁיעַ׃הוא הפגין עוצמה והכניע את עמלק, והציל את ישראל מיד שכב אותו.
וַיַּ֣עַשׂ חַ֔יִל וַיַּ֖ךְ אֶת־עֲמָלֵ֑ק וַיַּצֵּ֥ל אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֥ד שֹׁסֵֽהוּ׃ (ס)מט–נב
משפחת שאול ומצב המלחמה
בני שאול היו יונתן, ישווי ומלכי שוע, ושמות שתי בנותיו היו מרב והקטנה מיכל.
וַיִּֽהְיוּ֙ בְּנֵ֣י שָׁא֔וּל יוֹנָתָ֥ן וְיִשְׁוִ֖י וּמַלְכִּי־שׁ֑וּעַ וְשֵׁם֙ שְׁתֵּ֣י בְנֹתָ֔יו שֵׁ֤ם הַבְּכִירָה֙ מֵרַ֔ב וְשֵׁ֥ם הַקְּטַנָּ֖ה מִיכַֽל׃אשת שאול הייתה אחinoam בת אחיימעץ, ושר הצבא היה אבינר בן נר, דוד של שאול.
וְשֵׁם֙ אֵ֣שֶׁת שָׁא֔וּל אֲחִינֹ֖עַם בַּת־אֲחִימָ֑עַץ וְשֵׁ֤ם שַׂר־צְבָאוֹ֙ אֲבִינֵ֔ר בֶּן־נֵ֖ר דּ֥וֹד שָׁאֽוּל׃קיש היה אבי של שאול, ונר היה אבי אבינר, בן אביאל.
וְקִ֧ישׁ אֲבִֽי־שָׁא֛וּל וְנֵ֥ר אֲבִֽי־אַבְנֵ֖ר בֶּן־אֲבִיאֵֽל׃ (ס)המלחמה מול הפלשתים הייתה קשה בכל ימי של שאול, והוא ראה כל אדם גיבור וכל לוחם חזק וגייס אותם אליו.
וַתְּהִ֤י הַמִּלְחָמָה֙ חֲזָקָ֣ה עַל־פְּלִשְׁתִּ֔ים כֹּ֖ל יְמֵ֣י שָׁא֑וּל וְרָאָ֨ה שָׁא֜וּל כָּל־אִ֤ישׁ גִּבּוֹר֙ וְכָל־בֶּן־חַ֔יִל וַיַּאַסְפֵ֖הוּ אֵלָֽיו׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
יונתן יוצא למשימה סודית
וַיְהִ֣י הַיּ֗וֹם וַיֹּ֨אמֶר יוֹנָתָ֤ן בֶּן־שָׁאוּל֙ אֶל־הַנַּ֙עַר֙ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֔יו לְכָ֗ה וְנַעְבְּרָה֙ אֶל־מַצַּ֣ב פְּלִשְׁתִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר מֵעֵ֣בֶר הַלָּ֑ז וּלְאָבִ֖יו לֹ֥א הִגִּֽיד׃
וְשָׁא֗וּל יוֹשֵׁב֙ בִּקְצֵ֣ה הַגִּבְעָ֔ה תַּ֥חַת הָרִמּ֖וֹן אֲשֶׁ֣ר בְּמִגְר֑וֹן וְהָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר עִמּ֔וֹ כְּשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת אִֽישׁ׃
וַאֲחִיָּ֣ה בֶן־אֲחִט֡וּב אֲחִ֡י אִיכָב֣וֹד ׀ בֶּן־פִּינְחָ֨ס בֶּן־עֵלִ֜י כֹּהֵ֧ן ׀ יְהוָ֛ה בְּשִׁל֖וֹ נֹשֵׂ֣א אֵפ֑וֹד וְהָעָם֙ לֹ֣א יָדַ֔ע כִּ֥י הָלַ֖ךְ יוֹנָתָֽן׃
וּבֵ֣ין הַֽמַּעְבְּר֗וֹת אֲשֶׁ֨ר בִּקֵּ֤שׁ יֽוֹנָתָן֙ לַֽעֲבֹר֙ עַל־מַצַּ֣ב פְּלִשְׁתִּ֔ים שֵׁן־הַסֶּ֤לַע מֵהָעֵ֙בֶר֙ מִזֶּ֔ה וְשֵׁן־הַסֶּ֥לַע מֵהָעֵ֖בֶר מִזֶּ֑ה וְשֵׁ֤ם הָֽאֶחָד֙ בּוֹצֵ֔ץ וְשֵׁ֥ם הָאֶחָ֖ד סֶֽנֶּה׃
ה–ח
התכנון של יהונתן לפרוץ למחנה
הַשֵּׁ֧ן הָאֶחָ֛ד מָצ֥וּק מִצָּפ֖וֹן מ֣וּל מִכְמָ֑שׂ וְהָאֶחָ֥ד מִנֶּ֖גֶב מ֥וּל גָּֽבַע׃ (ס)
וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹנָתָ֜ן אֶל־הַנַּ֣עַר ׀ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֗יו לְכָה֙ וְנַעְבְּרָ֗ה אֶל־מַצַּב֙ הָעֲרֵלִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אוּלַ֛י יַעֲשֶׂ֥ה יְהוָ֖ה לָ֑נוּ כִּ֣י אֵ֤ין לַֽיהוָה֙ מַעְצ֔וֹר לְהוֹשִׁ֥יעַ בְּרַ֖ב א֥וֹ בִמְעָֽט׃
וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֔יו עֲשֵׂ֖ה כָּל־אֲשֶׁ֣ר בִּלְבָבֶ֑ךָ נְטֵ֣ה לָ֔ךְ הִנְנִ֥י עִמְּךָ֖ כִּלְבָבֶֽךָ׃ (ס)
וַיֹּ֙אמֶר֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ עֹבְרִ֖ים אֶל־הָאֲנָשִׁ֑ים וְנִגְלִ֖ינוּ אֲלֵיהֶֽם׃
ט–יב
הסימן של יונתן
אִם־כֹּ֤ה יֹֽאמְרוּ֙ אֵלֵ֔ינוּ דֹּ֕מּוּ עַד־הַגִּיעֵ֖נוּ אֲלֵיכֶ֑ם וְעָמַ֣דְנוּ תַחְתֵּ֔ינוּ וְלֹ֥א נַעֲלֶ֖ה אֲלֵיהֶֽם׃
וְאִם־כֹּ֨ה יֹאמְר֜וּ עֲל֤וּ עָלֵ֙ינוּ֙ וְעָלִ֔ינוּ כִּֽי־נְתָנָ֥ם יְהוָ֖ה בְּיָדֵ֑נוּ וְזֶה־לָּ֖נוּ הָאֽוֹת׃
וַיִּגָּל֣וּ שְׁנֵיהֶ֔ם אֶל־מַצַּ֖ב פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיֹּאמְר֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים הִנֵּ֤ה עִבְרִים֙ יֹֽצְאִ֔ים מִן־הַחֹרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר הִתְחַבְּאוּ־שָֽׁם׃
וַיַּעֲנוּ֩ אַנְשֵׁ֨י הַמַּצָּבָ֜ה אֶת־יוֹנָתָ֣ן ׀ וְאֶת־נֹשֵׂ֣א כֵלָ֗יו וַיֹּֽאמְרוּ֙ עֲל֣וּ אֵלֵ֔ינוּ וְנוֹדִ֥יעָה אֶתְכֶ֖ם דָּבָ֑ר (פ) וַיֹּ֨אמֶר יוֹנָתָ֜ן אֶל־נֹשֵׂ֤א כֵלָיו֙ עֲלֵ֣ה אַחֲרַ֔י כִּֽי־נְתָנָ֥ם יְהוָ֖ה בְּיַ֥ד יִשְׂרָאֵֽל׃
יג–טז
הַנֶּצַח בַּמִּלְחָמָה וְהַחֲרָדָה בַּמַּחֲנֶה
וַיַּ֣עַל יוֹנָתָ֗ן עַל־יָדָיו֙ וְעַל־רַגְלָ֔יו וְנֹשֵׂ֥א כֵלָ֖יו אַחֲרָ֑יו וַֽיִּפְּלוּ֙ לִפְנֵ֣י יוֹנָתָ֔ן וְנֹשֵׂ֥א כֵלָ֖יו מְמוֹתֵ֥ת אַחֲרָֽיו׃
וַתְּהִ֞י הַמַּכָּ֣ה הָרִאשֹׁנָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הִכָּ֧ה יוֹנָתָ֛ן וְנֹשֵׂ֥א כֵלָ֖יו כְּעֶשְׂרִ֣ים אִ֑ישׁ כְּבַחֲצִ֥י מַעֲנָ֖ה צֶ֥מֶד שָׂדֶֽה׃
וַתְּהִי֩ חֲרָדָ֨ה בַמַּחֲנֶ֤ה בַשָּׂדֶה֙ וּבְכָל־הָעָ֔ם הַמַּצָּב֙ וְהַמַּשְׁחִ֔ית חָרְד֖וּ גַּם־הֵ֑מָּה וַתִּרְגַּ֣ז הָאָ֔רֶץ וַתְּהִ֖י לְחֶרְדַּ֥ת אֱלֹהִֽים׃
וַיִּרְא֤וּ הַצֹּפִים֙ לְשָׁא֔וּל בְּגִבְעַ֖ת בִּנְיָמִ֑ן וְהִנֵּ֧ה הֶהָמ֛וֹן נָמ֖וֹג וַיֵּ֥לֶךְ וַהֲלֹֽם׃ (פ)
יז–כ
חיפוש אחר יונתן והתחלת המערכה
וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֗וּל לָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ פִּקְדוּ־נָ֣א וּרְא֔וּ מִ֖י הָלַ֣ךְ מֵעִמָּ֑נוּ וַֽיִּפְקְד֔וּ וְהִנֵּ֛ה אֵ֥ין יוֹנָתָ֖ן וְנֹשֵׂ֥א כֵלָֽיו׃
וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ לַֽאֲחִיָּ֔ה הַגִּ֖ישָׁה אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֑ים כִּֽי־הָיָ֞ה אֲר֧וֹן הָאֱלֹהִ֛ים בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא וּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיְהִ֗י עַ֣ד דִּבֶּ֤ר שָׁאוּל֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן וְהֶהָמ֗וֹן אֲשֶׁר֙ בְּמַחֲנֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּ֥לֶךְ הָל֖וֹךְ וָרָ֑ב (פ) וַיֹּ֧אמֶר שָׁא֛וּל אֶל־הַכֹּהֵ֖ן אֱסֹ֥ף יָדֶֽךָ׃
וַיִּזָּעֵ֣ק שָׁא֗וּל וְכָל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַיָּבֹ֖אוּ עַד־הַמִּלְחָמָ֑ה וְהִנֵּ֨ה הָיְתָ֜ה חֶ֤רֶב אִישׁ֙ בְּרֵעֵ֔הוּ מְהוּמָ֖ה גְּדוֹלָ֥ה מְאֹֽד׃
כא–כד
הניצחון והנדר של שאול
וְהָעִבְרִ֗ים הָי֤וּ לַפְּלִשְׁתִּים֙ כְּאֶתְמ֣וֹל שִׁלְשׁ֔וֹם אֲשֶׁ֨ר עָל֥וּ עִמָּ֛ם בַּֽמַּחֲנֶ֖ה סָבִ֑יב וְגַם־הֵ֗מָּה לִֽהְיוֹת֙ עִם־יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר עִם־שָׁא֖וּל וְיוֹנָתָֽן׃
וְכֹל֩ אִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֜ל הַמִּֽתְחַבְּאִ֤ים בְּהַר־אֶפְרַ֙יִם֙ שָֽׁמְע֔וּ כִּֽי־נָ֖סוּ פְּלִשְׁתִּ֑ים וַֽיַּדְבְּק֥וּ גַם־הֵ֛מָּה אַחֲרֵיהֶ֖ם בַּמִּלְחָמָֽה׃
וַיּ֧וֹשַׁע יְהוָ֛ה בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וְהַ֨מִּלְחָמָ֔ה עָבְרָ֖ה אֶת־בֵּ֥ית אָֽוֶן׃
וְאִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֥ל נִגַּ֖שׂ בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיֹּאֶל֩ שָׁא֨וּל אֶת־הָעָ֜ם לֵאמֹ֗ר אָר֣וּר הָ֠אִישׁ אֲשֶׁר־יֹ֨אכַל לֶ֜חֶם עַד־הָעֶ֗רֶב וְנִקַּמְתִּי֙ מֵאֹ֣יְבַ֔י וְלֹֽא טָעַ֥ם כָּל־הָעָ֖ם לָֽחֶם׃ (ס)
כה–כח
דְּבַשׁ בַּיַּעַר וְהַשְּׁבוּעָה שֶׁל שָׁאוּל
וְכָל־הָאָ֖רֶץ בָּ֣אוּ בַיָּ֑עַר וַיְהִ֥י דְבַ֖שׁ עַל־פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶֽה׃
וַיָּבֹ֤א הָעָם֙ אֶל־הַיַּ֔עַר וְהִנֵּ֖ה הֵ֣לֶךְ דְּבָ֑שׁ וְאֵין־מַשִּׂ֤יג יָדוֹ֙ אֶל־פִּ֔יו כִּֽי־יָרֵ֥א הָעָ֖ם אֶת־הַשְּׁבֻעָֽה׃
וְיוֹנָתָ֣ן לֹֽא־שָׁמַ֗ע בְּהַשְׁבִּ֣יעַ אָבִיו֮ אֶת־הָעָם֒ וַיִּשְׁלַ֗ח אֶת־קְצֵ֤ה הַמַּטֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָד֔וֹ וַיִּטְבֹּ֥ל אוֹתָ֖הּ בְּיַעְרַ֣ת הַדְּבָ֑שׁ וַיָּ֤שֶׁב יָדוֹ֙ אֶל־פִּ֔יו ותראנה [וַתָּאֹ֖רְנָה] עֵינָֽיו׃
וַיַּעַן֩ אִ֨ישׁ מֵֽהָעָ֜ם וַיֹּ֗אמֶר הַשְׁבֵּעַ֩ הִשְׁבִּ֨יעַ אָבִ֤יךָ אֶת־הָעָם֙ לֵאמֹ֔ר אָר֥וּר הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־יֹ֥אכַל לֶ֖חֶם הַיּ֑וֹם וַיָּ֖עַף הָעָֽם׃
כט–לב
השלל והעוולה של העם
וַיֹּ֙אמֶר֙ יֽוֹנָתָ֔ן עָכַ֥ר אָבִ֖י אֶת־הָאָ֑רֶץ רְאוּ־נָא֙ כִּֽי־אֹ֣רוּ עֵינַ֔י כִּ֣י טָעַ֔מְתִּי מְעַ֖ט דְּבַ֥שׁ הַזֶּֽה׃
אַ֗ף כִּ֡י לוּא֩ אָכֹ֨ל אָכַ֤ל הַיּוֹם֙ הָעָ֔ם מִשְּׁלַ֥ל אֹיְבָ֖יו אֲשֶׁ֣ר מָצָ֑א כִּ֥י עַתָּ֛ה לֹֽא־רָבְתָ֥ה מַכָּ֖ה בַּפְּלִשְׁתִּֽים׃
וַיַּכּ֞וּ בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ בַּפְּלִשְׁתִּ֔ים מִמִּכְמָ֖שׂ אַיָּלֹ֑נָה וַיָּ֥עַף הָעָ֖ם מְאֹֽד׃
ויעש [וַיַּ֤עַט] הָעָם֙ אֶל־שלל [הַשָּׁלָ֔ל] וַיִּקְח֨וּ צֹ֧אן וּבָקָ֛ר וּבְנֵ֥י בָקָ֖ר וַיִּשְׁחֲטוּ־אָ֑רְצָה וַיֹּ֥אכַל הָעָ֖ם עַל־הַדָּֽם׃
לג–לו
אכילת הדם ובניית המזבח
וַיַּגִּ֤ידוּ לְשָׁאוּל֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֥ה הָעָ֛ם חֹטִ֥אים לַֽיהוָ֖ה לֶאֱכֹ֣ל עַל־הַדָּ֑ם וַיֹּ֣אמֶר בְּגַדְתֶּ֔ם גֹּֽלּוּ־אֵלַ֥י הַיּ֖וֹם אֶ֥בֶן גְּדוֹלָֽה׃
וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֣וּל פֻּ֣צוּ בָעָ֡ם וַאֲמַרְתֶּ֣ם לָהֶ֡ם הַגִּ֣ישׁוּ אֵלַי֩ אִ֨ישׁ שׁוֹר֜וֹ וְאִ֣ישׁ שְׂיֵ֗הוּ וּשְׁחַטְתֶּ֤ם בָּזֶה֙ וַאֲכַלְתֶּ֔ם וְלֹֽא־תֶחֶטְא֥וּ לַֽיהוָ֖ה לֶאֱכֹ֣ל אֶל־הַדָּ֑ם וַיַּגִּ֨שׁוּ כָל־הָעָ֜ם אִ֣ישׁ שׁוֹר֧וֹ בְיָד֛וֹ הַלַּ֖יְלָה וַיִּשְׁחֲטוּ־שָֽׁם׃
וַיִּ֧בֶן שָׁא֛וּל מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָ֑ה אֹת֣וֹ הֵחֵ֔ל לִבְנ֥וֹת מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָֽה׃ (פ)
וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֡וּל נֵרְדָ֣ה אַחֲרֵי֩ פְלִשְׁתִּ֨ים ׀ לַ֜יְלָה וְֽנָבֹ֥זָה בָהֶ֣ם ׀ עַד־א֣וֹר הַבֹּ֗קֶר וְלֹֽא־נַשְׁאֵ֤ר בָּהֶם֙ אִ֔ישׁ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כָּל־הַטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ עֲשֵׂ֑ה (ס) וַיֹּ֙אמֶר֙ הַכֹּהֵ֔ן נִקְרְבָ֥ה הֲלֹ֖ם אֶל־הָאֱלֹהִֽים׃
לז–מ
שאול מחפש את טעון החטא
וַיִּשְׁאַ֤ל שָׁאוּל֙ בֵּֽאלֹהִ֔ים הַֽאֵרֵד֙ אַחֲרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים הֲתִתְּנֵ֖ם בְּיַ֣ד יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֥א עָנָ֖הוּ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃
וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל גֹּ֣שֽׁוּ הֲלֹ֔ם כֹּ֖ל פִּנּ֣וֹת הָעָ֑ם וּדְע֣וּ וּרְא֔וּ בַּמָּ֗ה הָֽיְתָ֛ה הַחַטָּ֥את הַזֹּ֖את הַיּֽוֹם׃
כִּ֣י חַי־יְהוָ֗ה הַמּוֹשִׁ֙יעַ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֧י אִם־יֶשְׁנ֛וֹ בְּיוֹנָתָ֥ן בְּנִ֖י כִּ֣י מ֣וֹת יָמ֑וּת וְאֵ֥ין עֹנֵ֖הוּ מִכָּל־הָעָֽם׃
וַיֹּ֣אמֶר אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֗ל אַתֶּם֙ תִּֽהְיוּ֙ לְעֵ֣בֶר אֶחָ֔ד וַֽאֲנִי֙ וְיוֹנָתָ֣ן בְּנִ֔י נִהְיֶ֖ה לְעֵ֣בֶר אֶחָ֑ד וַיֹּאמְר֤וּ הָעָם֙ אֶל־שָׁא֔וּל הַטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ עֲשֵֽׂה׃ (ס)
מא–מד
הטלת הגורל והתעממות שאול
וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֗וּל אֶל־יְהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל הָ֣בָה תָמִ֑ים וַיִּלָּכֵ֧ד יוֹנָתָ֛ן וְשָׁא֖וּל וְהָעָ֥ם יָצָֽאוּ׃
וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל הַפִּ֕ילוּ בֵּינִ֕י וּבֵ֖ין יוֹנָתָ֣ן בְּנִ֑י וַיִּלָּכֵ֖ד יוֹנָתָֽן׃
וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל־י֣וֹנָתָ֔ן הַגִּ֥ידָה לִּ֖י מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָה וַיַּגֶּד־ל֣וֹ יוֹנָתָ֗ן וַיֹּאמֶר֩ טָעֹ֨ם טָעַ֜מְתִּי בִּקְצֵ֨ה הַמַּטֶּ֧ה אֲשֶׁר־בְּיָדִ֛י מְעַ֥ט דְּבַ֖שׁ הִנְנִ֥י אָמֽוּת׃
וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל כֹּֽה־יַעֲשֶׂ֥ה אֱלֹהִ֖ים וְכֹ֣ה יוֹסִ֑ף כִּֽי־מ֥וֹת תָּמ֖וּת יוֹנָתָֽן׃
מה–מח
חילוץ יונתן וכיבוש שאול
וַיֹּ֨אמֶר הָעָ֜ם אֶל־שָׁא֗וּל הֲֽיוֹנָתָ֤ן ׀ יָמוּת֙ אֲשֶׁ֣ר עָ֠שָׂה הַיְשׁוּעָ֨ה הַגְּדוֹלָ֣ה הַזֹּאת֮ בְּיִשְׂרָאֵל֒ חָלִ֗ילָה חַי־יְהוָה֙ אִם־יִפֹּ֞ל מִשַּׂעֲרַ֤ת רֹאשׁוֹ֙ אַ֔רְצָה כִּֽי־עִם־אֱלֹהִ֥ים עָשָׂ֖ה הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּפְדּ֥וּ הָעָ֛ם אֶת־יוֹנָתָ֖ן וְלֹא־מֵֽת׃ (ס)
וַיַּ֣עַל שָׁא֔וּל מֵאַחֲרֵ֖י פְּלִשְׁתִּ֑ים וּפְלִשְׁתִּ֖ים הָלְכ֥וּ לִמְקוֹמָֽם׃
וְשָׁא֛וּל לָכַ֥ד הַמְּלוּכָ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּלָּ֣חֶם סָבִ֣יב ׀ בְּֽכָל־אֹיְבָ֡יו בְּמוֹאָ֣ב ׀ וּבִבְנֵי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙ וּבַפְּלִשְׁתִּ֔ים וּבְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יִפְנֶ֖ה יַרְשִֽׁיעַ׃
וַיַּ֣עַשׂ חַ֔יִל וַיַּ֖ךְ אֶת־עֲמָלֵ֑ק וַיַּצֵּ֥ל אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֥ד שֹׁסֵֽהוּ׃ (ס)
מט–נב
משפחת שאול ומצב המלחמה
וַיִּֽהְיוּ֙ בְּנֵ֣י שָׁא֔וּל יוֹנָתָ֥ן וְיִשְׁוִ֖י וּמַלְכִּי־שׁ֑וּעַ וְשֵׁם֙ שְׁתֵּ֣י בְנֹתָ֔יו שֵׁ֤ם הַבְּכִירָה֙ מֵרַ֔ב וְשֵׁ֥ם הַקְּטַנָּ֖ה מִיכַֽל׃
וְשֵׁם֙ אֵ֣שֶׁת שָׁא֔וּל אֲחִינֹ֖עַם בַּת־אֲחִימָ֑עַץ וְשֵׁ֤ם שַׂר־צְבָאוֹ֙ אֲבִינֵ֔ר בֶּן־נֵ֖ר דּ֥וֹד שָׁאֽוּל׃
וְקִ֧ישׁ אֲבִֽי־שָׁא֛וּל וְנֵ֥ר אֲבִֽי־אַבְנֵ֖ר בֶּן־אֲבִיאֵֽל׃ (ס)
וַתְּהִ֤י הַמִּלְחָמָה֙ חֲזָקָ֣ה עַל־פְּלִשְׁתִּ֔ים כֹּ֖ל יְמֵ֣י שָׁא֑וּל וְרָאָ֨ה שָׁא֜וּל כָּל־אִ֤ישׁ גִּבּוֹר֙ וְכָל־בֶּן־חַ֔יִל וַיַּאַסְפֵ֖הוּ אֵלָֽיו׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
27: וְיוֹנָתָ֣ן לֹֽא־אָכַל וְלֹ֥א טָעַם כִּֽי־נִסְעָ֥ה הָעָ֖ם מִפָּנָֽיו׃
פסוקים א–ד
יונתן יוצא למשימה סודית
יונתן בן שאול יוצא עם מלוחו למשימה סודית ליד המצודה הפלשתית, מבלי לספר לאביו שאול. בעוד שאול יושב בגבעה עם ששים מאה איש, אחיע הכהן נושא אפיף, והעם אינו מודע ליציאת יונתן.
פסוקים ה–ח
התכנון של יהונתן לפרוץ למחנה
יהונתן ובנו של שול, הנער נושא הכליו, ניגשים לבחון דרך לעבור את ההרים התלולים. יהונתן מבטא אמונה שאין דבר שיעצור את ישועת הַשֵּׁם, בין אם היא גדולה ובין אם היא קטנה. הנער מסכים לכל מה שיחליט יהונתן, וביחד הם מתכננים להיחשף בפני האויבים.
פסוקים ט–יב
הסימן של יונתן
יונתתן קובע סימן כדי לדעת אם ה' ימסור את הפלשתים לידיו. לאחר שירדו למצודת הפלשתים, נחשפו המסתתרים, ואנשי המצודה הזמינו אותם לבדוק את העניין. יונתן קורא למלווה שלו לעלות אחריו בשל האמונה בניצחון.
פסוקים יג–טז
הַנֶּצַח בַּמִּלְחָמָה וְהַחֲרָדָה בַּמַּחֲנֶה
יוֹנָתָן וְהַמַּשֵּׂא כֵלָיו פּוֹרְצִים אֶת שׁוּרַת הָאוֹיֵב וּמַכִּים כְּעֶשְׂרִים אִישׁ. הַמִּלְחָמָה גּוֹרֶמֶת לְחֲרָדָה גְּדוֹלָה בַּמַּחֲלָה, בַּעֲמִים וְאַף בַּשָּׂדֶה, עַד שֶׁהָאָרֶץ רָעֲדָה. הַצּוֹפִים רוֹאִים אֶת שָׁאוּל וְאֶת הַצָּבָא הַנָּס.
פסוקים יז–כ
חיפוש אחר יונתן והתחלת המערכה
שאול מפקד על האנשים לבדוק מי עזב את המחנה וגלה שיונתתן אינו נמצא. הוא מבקש להביא את ארון האלוהים בזמן שהרעש במחנה הפלשתים גובר. המצב הופך לבלגן גדול במחנה הישראלי, כשכולם מגיעים למלחמה בערבוב ובלבול.
פסוקים כא–כד
הניצחון והנדר של שאול
העברים שהיו במחנה הפלשתים הצטרפו לישראל, והפלשתים נסו. ה' הציל את ישראל והמלחמה התרחבה. בתגובה, שאול נדר צום קשה לכל העם, כך שאף איש לא אכל לחם עד הערב.
פסוקים כה–כח
דְּבַשׁ בַּיַּעַר וְהַשְּׁבוּעָה שֶׁל שָׁאוּל
הַעָם מַגִּיעַ לַיַּעַל וְנֶחֱשָׂף דְּבַשׁ. יוֹנָתָן אוֹכֵל מֵהַדְּבַשׁ לְלֹא לֶהֶתְעַטֵּף בַּשְּׁבוּעָה שֶׁעָשָׂה שָׁאוּל, וְאִישׁ מֵהָעָם מַזְכִּיר אֶת הַקְּלָלָה שֶׁעָשָׂה הַמֶּלֶךְ, מָה שֶׁגָּרָם לְכַעַס בָּעָם.
פסוקים כט–לב
השלל והעוולה של העם
יונתתן מתאר את עייפותו לאחר טעמים מתוקים, בעוד שהעם, למרות הניצחון בפלשתים, נכנס למעשה של שוד וזלזול בשלל. העם לוקח בקר וצאן, שוחט אותם ומתנהג בצורה בלתי הולמת באכילת הדם.
פסוקים לג–לו
אכילת הדם ובניית המזבח
שאול מזהיר את העם מפני חטא אכילת הדם ומורה להם לשחוט את בעלי החיים ולעסות בבשר מבלי לאכול את הדם. לאחר מכן הוא בנה מזבח לַשם. שאול מתכנן לרדוף אחרי הפלשתים בלילה, והכוהן מציע להתקרב לאלוהים.
פסוקים לז–מ
שאול מחפש את טעון החטא
שאול מנסה לבדוק את רצון אלוהים לגבי המלחמה בפלשתים אך לא מקבל תשובה. הוא מציב תנאי קשה ליונתן בנו כדי לחשוף את החטאה של העם, וקובע הפרדה בין עצמו ובנו לבין שאר ישראל, מה שזוכה להסכמת העם.
פסוקים מא–מד
הטלת הגורל והתעממות שאול
שאול מציע להשתמש בשיטת הגורל כדי לבדוק את יונתן. לאחר הטלת הגורל, יונתן נתפס. שאול שואל אותו מה הוא עשה, ויונתן מסביר שטעם מעט דבש מקצה המטה. שאול מצהיר שהוא ייתן לעונש חמור לקרות אם יונתן ימות.
פסוקים מה–מח
חילוץ יונתן וכיבוש שאול
העם מגן על יונתן ומסרב למותו לאחר המערכה. שאול מנצח את הפלשתים, מכים את אויביו מסביב, כולל את עמלק, ומבסס את מלכותו על ישראל.
פסוקים מט–נב
משפחת שאול ומצב המלחמה
פירוט שמות בני משפחתו של שאול, כולל בניו, בנותיו ואשתו, וכן שמות קרובי משפחתו. הפרק מציין את תפקידו של אבינר כשר הצבא ואת עוצמת המלחמה מול הפלשתים בתקופת שלטון שאול.
27: וְיוֹנָתָ֣ן לֹֽא־מָשָׂ֣ע יָדוֹ אֶל־פִּ֔יו כִּֽי־הִשְׁפַּעְתּ֖וֹ הַדְּבַשׁ הַזֶּֽה׃
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
כֹּחַ הָעֵדוּת בַּדְּבָרִים הַקְּטַנִּים
״וְאֵלוּ נֶאֱמָנִין לְהָעִיד בְּגָדְלָן מָה שֶׁרָאוּ בְקָטְנָן. נֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר, זֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁל אַבָּא, וְזֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁל רַבִּי, וְזֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁל אָחִי.״
הַמִּשְׁנָה בְּכָבוֹד שֶׁלָּהּ מְסַבֶּת עַל הַמּוֹעֲדָה שֶׁל הָעֵדוּת בַּדְּבָעוֹת הַמְּקוֹמוֹת וְהַקְּטַנּוֹת. הִיא מַבְחִילָה בֵּין דְּבָרִים שֶׁאדם יָכוֹל לְהַשְׁרִיעַ בָּהֶם עֵדוּת בִּגְלַל הַחַוָּאָה הַיְּשִׁירָה שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ זִכְרוֹן עַל מַה שֶּׁקָּרָה לְאָדָם אַחֵר אוֹ זִכּוּי בִּכְתָב יָד.
משנה כתובות ב׳:י׳ ↗שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת בַּמִּדְבָּר
״תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה בֶּן לָקִישׁ אָמַר. שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת הָיוּ מְהַלְּכִין עִם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר. אֶחָד שֶׁהָיְתָה הַתּוֹרָה נְתוּנָה בְתוֹכוֹ. וְאֶחָד שֶׁהָיוּ שִׁבְרֵי הַלּוּחוֹת נְתוּנִין בְתוֹכוֹ. זֶה״
בַּתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי, רִבִּי יוּדָה בֶּן לָקִישׁ מְסַפֵּר עַל שְׁנֵי אֲרוֹת שֶׁהָיוּ מְלוֹכְדִים עִם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר. אֶחָד הָיָה מְכַלֶּה אֶת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בְּתוֹכוֹ, וְזֶה נִמְצָא בְּאֹהֵל מוֹעֵד. הָאֲרוֹן הַשֵּׁנִי הֶחְזִיק אֶת שִׁבְרֵי הַלּוּחוֹת, וְהוּא יָצָא וְנִכְנַס עִם הָעָם וְכָל הַמִּדְבָּר. רַבָּנִים אַחֵרִים מְסַבֵּים שֶׁהָיָה אֲרוֹן אֶחָד בִּלְבַד, שֶׁנִּשְׁבָּ בְּיָמֵי עֵלִי. הַמְפרשים מְסַבֵּים אֶת הַקּוֹשִׁים בַּטֶּקְסֵט עַל יְיָהָּ שֶׁכָּתַב שֶׁהָאָרוֹן לֹא מָשׁוּ מֵהַמַּחֲצָה. הַקּוֹשִׁים הֵם כְּדֵי לְהוֹכִיחַ שֶׁהַמְפרָשִׁים הַקְּדִימִים הָיוּ טָעוּ בַּמָּקוֹם שֶׁהַאָרוֹן הָיָה, כִּי הָאָרוֹן הָיָה בְּקִרְיַת יְעָרִים אוֹ בְּצִיּוֹן, וְלֹא בְּמָקוֹם אֲחֵר.
תלמוד ירושלמי שקלים ו׳:א׳:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
הניצחון של יונהתן והעמימות במלחמה
״על ידיו ועל רגליו. כלומר בכל כח ומרוצה:״
בפרק זה אנו קוראים על המאבק של יונהתן מול פלשתים. יונהתן, יחד עם בן נושלו, יוצא לפעולה ומשתמש בכוחו ובזריזותו כדי להביס את האויב. הטקסט מתאר כיצד הוא עולה על הסלע ומתקדם בנחישות, מה שמוביל לשינוי במצב המלחמה. העלילה כוללת גם את התנהלות שאול המלך, החלטותיו הקשות והתגובות של העם והחיילים במערכה. הפרק מציג אירועים מורכבים הכוללים נדרים, פגיעה בלוחמים ושינויים במצב הפוליטי. רש"י, בפירושו על פסוק זה, מסביר שביטוי הכוח של יונהתן מתייחס לעבודה בלב שלם ובכל הכוח, כלומר בכל מרוץ ורצון. חשוב לציין כי רש"י מפרש כאן את המעשה הפיזי, אך קיימות פרשנויות אחרות המתמקדות במשמעות הרוחנית של המעשה.
רש״י על שמואל א׳ 14:13:1 ↗הַשְּׁבוּעָה וְהַגּוֹרָל
״לעבר אחד. להפיל גורל בין כלכם ובינינו:״
בְּקֶצֶת הַמַּעֲשֶׂה, הַמֶּלֶךְ שָׁאוּל מַצִּיעַ לְהַטִּיל גּוֹרָל בֵּין כָּל הָעָם וּבֵין הוּא עַצְמוֹ. הַמַּטָּרָה הָיְתָה לְבַדֵּק אֶת הָאֲחֻרָיוּת שֶׁל הַלֶּחֶם וְהַמַּאֲכָלִים בְּעֵת הַמִּלְחָמָה. רַשִּׁי מְסַבֵּל הֶעָמָה בְּעִנְיַן הַמַּטָּרָה הַזֹּאת. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַמֶּלֶךְ רָצָה לְבַדֵּק אֶת כָּל הָעָם בְּאֹפֶן מְדֻיָּק, כְּדֵי לִמְצֹא אֶת הָאֲחֻרִים שֶׁלּוֹ, וְזֹאת בְּעֶצֶם הַטְּלַת הַגּוֹרָל.
רש״י על שמואל א׳ 14:40:1 ↗הניצחון של יונהתן והמאבק בדרכים הקשות
״על ידיו. על כי המקום היה משופע, לזה החזיק עצמו בידיו:״
הפרק מתאר את המעשה של יונהתן, בנו של שאול, שעלה עם העילון שלו אל פלשתים. יונהתן פועל מתוך אמונה, ומצליח להביס את הכוח הפלשתי. בפרק זה אנו רואים גם את המתח הגובר בין שאול לחייליו ואת הקשיים של העם בתקופה זו. המצודת דוד מסביר את הפסוק הקשור לעליית יונהתן למקום גבוה. הוא נצמד לידיו מכיוון שהמקום היה משופע מאוד. הפירוש מתמקד בהיבט הפיזי של המעשה, ומסביר מדוע יונהתן נזקק להחזיק את עצמו בחוזקה כדי לעלות בשפעים.
מצודת דוד על שמואל א׳ 14:13:1 ↗השבועה בקרב ישראל
״כי חי ה׳. הריני נשבע חי ה׳ וכו׳:״
בפרק זה מופיע רגע של מתח רב בקרב מחנה ישראל. המלך שאול נשבע שבועה קשה, וכל מי שמפר אותה ימות. המצב הזה גורם למצוקה גדולה בקרב העם, עד שהשאלה עולה אם השבועה הזו צריכה להמשיך ולתפקד. המצודת דוד מסביר על הפסוק שבו המלך דורש מאנשי ישראל לעמוד בברית השבועה. הוא מפרש את דברי המלך כהתחייבות מוחלטת ונוקשה לכל מי שעבר על הצו. ההסבר מתמקד בחובה המוסרית והחוקית שנוצרה בעקבות השבועה של שאול.
מצודת דוד על שמואל א׳ 14:39:1 ↗