שאול היה בן שנה למלכותו, ושנתיים הוא מלך על ישראל.
בֶּן־שָׁנָ֖ה שָׁא֣וּל בְּמָלְכ֑וֹ וּשְׁתֵּ֣י שָׁנִ֔ים מָלַ֖ךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃שמואל א׳ · פרק יג׳
תחילת מלכותו של שאול וקשיים צבאיים
שאול מנהיג את ישראל במלחמות מול הפלשתים, מקריב עולה ללא הנביא, ומתמודד עם מחסור בנשק ופחד בקרב.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל א׳ יג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
תחילת מלכות שאול ופעולותיו הצבאיות
שאול בחר עבור עצמו שלושת אלפים מאישראל. אלפיים איש היו עם שאול עם כלי נשק בבית אל ובהר, ואלף איש היו עם יונתן בגיבת בנימין, והוא שלח את שאר העם לאוהליהם.
וַיִּבְחַר־ל֨וֹ שָׁא֜וּל שְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִים֮ מִיִּשְׂרָאֵל֒ וַיִּהְי֨וּ עִם־שָׁא֜וּל אַלְפַּ֗יִם בְּמִכְמָשׂ֙ וּבְהַ֣ר בֵּֽית־אֵ֔ל וְאֶ֗לֶף הָיוּ֙ עִם־י֣וֹנָתָ֔ן בְּגִבְעַ֖ת בִּנְיָמִ֑ין וְיֶ֣תֶר הָעָ֔ם שִׁלַּ֖ח אִ֥ישׁ לְאֹהָלָֽיו׃יונתן הכה את המבצר הפלשתי שנמצא בגבעה. הפלשתים שמעו זאת, ושאול תקע בשופר בכל הארץ ואמר: "שמעו העברים!"
וַיַּ֣ךְ יוֹנָתָ֗ן אֵ֣ת נְצִ֤יב פְּלִשְׁתִּים֙ אֲשֶׁ֣ר בְּגֶ֔בַע וַֽיִּשְׁמְע֖וּ פְּלִשְׁתִּ֑ים וְשָׁאוּל֩ תָּקַ֨ע בַּשּׁוֹפָ֤ר בְּכָל־הָאָ֙רֶץ֙ לֵאמֹ֔ר יִשְׁמְע֖וּ הָעִבְרִֽים׃כל ישראל שמעו שהשאול הכה את המבצר הפלשתי. ישראל גם התעוררו נגד הפלשתים, והעם קרא אחרי שאול בגלגל.
וְכָל־יִשְׂרָאֵ֞ל שָׁמְע֣וּ לֵאמֹ֗ר הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ אֶת־נְצִ֣יב פְּלִשְׁתִּ֔ים וְגַם־נִבְאַשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל בַּפְּלִשְׁתִּ֑ים וַיִּצָּעֲק֥וּ הָעָ֛ם אַחֲרֵ֥י שָׁא֖וּל הַגִּלְגָּֽל׃הַהִתְכַּנְּסוּת הַפְּלִשְׁתִּית וְהַמִּשְׁבָּר שֶׁל שָׁאוּל
הַפְּלִשְׁתִּים הִתְכַּנְּסוּ כְּדֵי לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל עִם שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֶכֶב וְשֵׁשֶׁת אֶלֶף פָּרָשִׁים, וְהָעָם שֶׁלָּהֶם הָיָה רַב מְאֹד, כְּמוֹ הָאֲנוֹשׁ שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם.
וּפְלִשְׁתִּ֞ים נֶאֶסְפ֣וּ ׀ לְהִלָּחֵ֣ם עִם־יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁלֹשִׁ֨ים אֶ֤לֶף רֶ֙כֶב֙ וְשֵׁ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ פָּרָשִׁ֔ים וְעָ֕ם כַּח֛וֹל אֲשֶׁ֥ר עַל־שְׂפַֽת־הַיָּ֖ם לָרֹ֑ב וַֽיַּעֲלוּ֙ וַיַּחֲנ֣וּ בְמִכְמָ֔שׂ קִדְמַ֖ת בֵּ֥ית אָֽוֶן׃כְּשֶׁאִישׁ יִשְׂרָאֵל רָאָה כִּי הַמִּלְחָמָה קָשָׁה עָלָיו וְהָעָם הִתְקָרֵב, הָעָם הִתְחַבְּאוּ בַּמְּעָרוֹת, בַּסְּלָעִים, בַּחֲוָחִים, בַּצְּרִיחִים וּבַבּוֹרֹת.
וְאִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֤ל רָאוּ֙ כִּ֣י צַר־ל֔וֹ כִּ֥י נִגַּ֖שׂ הָעָ֑ם וַיִּֽתְחַבְּא֣וּ הָעָ֗ם בַּמְּעָר֤וֹת וּבַֽחֲוָחִים֙ וּבַסְּלָעִ֔ים וּבַצְּרִחִ֖ים וּבַבֹּרֽוֹת׃עִבְרִים עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן לְאֶרֶץ גָּד וּגִלְעָד, וְשָׁאוּל עֲדַיִן הָיָה בְּגִלְגָּל, וְכָל הָעָם הִתְרַגְּשׁוּ וְנִפְחֲדוּ אַחֲרָיו.
וְעִבְרִ֗ים עָֽבְרוּ֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן אֶ֥רֶץ גָּ֖ד וְגִלְעָ֑ד וְשָׁאוּל֙ עוֹדֶ֣נּוּ בַגִּלְגָּ֔ל וְכָל־הָעָ֖ם חָרְד֥וּ אַחֲרָֽיו׃שִׁבְעַת הַיָּמִים שֶׁל הַמּוֹעֵד שֶׁקָּרָא שְׁמוּאֵל הִתְחִילוּ לַעֲבֹר, אֲבָל שְׁמוּאֵל לֹא בָּא לְגִלְגָּל, וְהָעָם הִתְפָּרְצוּ מֵעָלָיו.
וייחל [וַיּ֣וֹחֶל ׀] שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים לַמּוֹעֵד֙ אֲשֶׁ֣ר שְׁמוּאֵ֔ל וְלֹא־בָ֥א שְׁמוּאֵ֖ל הַגִּלְגָּ֑ל וַיָּ֥פֶץ הָעָ֖ם מֵעָלָֽיו׃שאול מקריב עולה ללא שמואל
שאול אמר: תביאו לי את העולה ואת השלמים. ואז הוא עשה את העולה.
וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל הַגִּ֣שׁוּ אֵלַ֔י הָעֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִ֑ים וַיַּ֖עַל הָעֹלָֽה׃בדיוק כשסיים להעלות את העולה, שמואל הגיע, ושאול יצא לפגוש אותו כדי לברך אותו.
וַיְהִ֗י כְּכַלֹּתוֹ֙ לְהַעֲל֣וֹת הָעֹלָ֔ה וְהִנֵּ֥ה שְׁמוּאֵ֖ל בָּ֑א וַיֵּצֵ֥א שָׁא֛וּל לִקְרָאת֖וֹ לְבָרֲכֽוֹ׃שמואל שאל: מה עשית? שאול ענה: ראיתי שהעם מתפזר מעלי, ושאתה לא בא בזמן שקבענו, והפלשתים מתאספים מהר מאוד.
וַיֹּ֥אמֶר שְׁמוּאֵ֖ל מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָ וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֡וּל כִּֽי־רָאִיתִי֩ כִֽי־נָפַ֨ץ הָעָ֜ם מֵעָלַ֗י וְאַתָּה֙ לֹא־בָ֙אתָ֙ לְמוֹעֵ֣ד הַיָּמִ֔ים וּפְלִשְׁתִּ֖ים נֶאֱסָפִ֥ים מִכְמָֽשׂ׃שאול אמר: עכשיו הפלשתים עולים אלי אל הגלגל, ולא חכיתי לפקוד את ה' ולכן התעצבתי ועשיתי את העולה.
וָאֹמַ֗ר עַ֠תָּה יֵרְד֨וּ פְלִשְׁתִּ֤ים אֵלַי֙ הַגִּלְגָּ֔ל וּפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לֹ֣א חִלִּ֑יתִי וָֽאֶתְאַפַּ֔ק וָאַעֲלֶ֖ה הָעֹלָֽה׃ (ס)שֶׁלַּחַלְחָל הַמַּמְלַכָה וְהַמִּפְגָּשׁ בְּגִבְעַת בִּנְיָמִן
שְׁמוּאֵל אָמַר לְשָׁאוּל: "עָשִׂיתָ מְטֻפָּשׁ. לֹא שָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוַת הַשֵּׁם אֱלֹהֶיךָ שֶׁצִּוִּיתָ, וְעַתָּה הַשֵּׁם הֵכִין אֶת הַמַּמְלָכָה שֶׁלְּךָ עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם".
וַיֹּ֧אמֶר שְׁמוּאֵ֛ל אֶל־שָׁא֖וּל נִסְכָּ֑לְתָּ לֹ֣א שָׁמַ֗רְתָּ אֶת־מִצְוַ֞ת יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔ךְ כִּ֣י עַתָּ֗ה הֵכִ֨ין יְהוָ֧ה אֶת־מַֽמְלַכְתְּךָ֛ אֶל־יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־עוֹלָֽם׃עַתָּה הַמַּמְלָכָה שֶׁלְּךָ לֹא תַּעֲמֹד. הַשֵּׁם חִפֵּשׂ אִישׁ שֶׁלְּלִבּוֹ, וְהוּא צִוָּה אוֹתוֹ לִהְיוֹת שַׂר עַל עַמּוֹ, כִּי לֹא שָׁמַרְתָּ אֶת מָה שֶׁהַשֵּׁם צִוָּה אוֹתְךָ.
וְעַתָּ֖ה מַמְלַכְתְּךָ֣ לֹא־תָק֑וּם בִּקֵּשׁ֩ יְהוָ֨ה ל֜וֹ אִ֣ישׁ כִּלְבָב֗וֹ וַיְצַוֵּ֨הוּ יְהוָ֤ה לְנָגִיד֙ עַל־עַמּ֔וֹ כִּ֚י לֹ֣א שָׁמַ֔רְתָּ אֵ֥ת אֲשֶֽׁר־צִוְּךָ֖ יְהוָֽה׃ (פ)אָז קָם שְׁמוּאֵל וְעָלָה מִגִּלְגָּל לְגִבְעַת בִּנְיָמִן. שָׁאוּל עָשָׂה מִנְפָּץ אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ אִתּוֹ, וְהָיוּ כְּשֵׁשׁ מֵאָה אִישׁ.
וַיָּ֣קָם שְׁמוּאֵ֗ל וַיַּ֛עַל מִן־הַגִּלְגָּ֖ל גִּבְעַ֣ת בִּנְיָמִ֑ן וַיִּפְקֹ֣ד שָׁא֗וּל אֶת־הָעָם֙ הַנִּמְצְאִ֣ים עִמּ֔וֹ כְּשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת אִֽישׁ׃שָׁאוּל, בְּנוֹ יוֹנָתָן וְכָל הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ אִתָּם יָשְׁבוּ בְּגִבְעַת בִּנְיָמִן, וְהַפְּלִשְׁתִּים חָנוּ בְּמִכְמָשׁ.
וְשָׁא֞וּל וְיוֹנָתָ֣ן בְּנ֗וֹ וְהָעָם֙ הַנִּמְצָ֣א עִמָּ֔ם יֹשְׁבִ֖ים בְּגֶ֣בַע בִּנְיָמִ֑ן וּפְלִשְׁתִּ֖ים חָנ֥וּ בְמִכְמָֽשׂ׃היעדר כלי נשק בישראל
שלושה ראשי משמטים יצאו ממחנה הפלשתים. ראש אחד פנה בדרך עפרה לכיוון ארץ שועל.
וַיֵּצֵ֧א הַמַּשְׁחִ֛ית מִמַּחֲנֵ֥ה פְלִשְׁתִּ֖ים שְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁ֑ים הָרֹ֨אשׁ אֶחָ֥ד יִפְנֶ֛ה אֶל־דֶּ֥רֶךְ עָפְרָ֖ה אֶל־אֶ֥רֶץ שׁוּעָֽל׃ראש אחד פנה בדרך בית חרון, וראש אחד פנה בדרך הגבול המשקיף על עמק הצבים במדבר.
וְהָרֹ֤אשׁ אֶחָד֙ יִפְנֶ֔ה דֶּ֖רֶךְ בֵּ֣ית חֹר֑וֹן וְהָרֹ֨אשׁ אֶחָ֤ד יִפְנֶה֙ דֶּ֣רֶךְ הַגְּב֔וּל הַנִּשְׁקָ֛ף עַל־גֵּ֥י הַצְּבֹעִ֖ים הַמִּדְבָּֽרָה׃ (ס)לא ניתן היה למצוא חרש בכל ארץ ישראל, כי הפלשתים אמרו שלא יכינו העברים חרב או חנית.
וְחָרָשׁ֙ לֹ֣א יִמָּצֵ֔א בְּכֹ֖ל אֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־אמר [אָמְר֣וּ] פְלִשְׁתִּ֔ים פֶּ֚ן יַעֲשׂ֣וּ הָעִבְרִ֔ים חֶ֖רֶב א֥וֹ חֲנִֽית׃כל בני ישראל ירדו אצל הפלשתים כדי להזדקק לשחיזה של מחרשה, ואלה, גרזן ומלחים.
וַיֵּרְד֥וּ כָל־יִשְׂרָאֵ֖ל הַפְּלִשְׁתִּ֑ים לִ֠לְטוֹשׁ אִ֣ישׁ אֶת־מַחֲרַשְׁתּ֤וֹ וְאֶת־אֵתוֹ֙ וְאֶת־קַרְדֻּמּ֔וֹ וְאֵ֖ת מַחֲרֵשָׁתֽוֹ׃מצב כוחות וקשיים בקרב
המחיר היה קבוע לכל כלי עבודה ממתכת, כמו מחרשות, גרזנים, שלוש קילשונות, פגיונים וצבתות.
וְֽהָיְתָ֞ה הַפְּצִ֣ירָה פִ֗ים לַמַּֽחֲרֵשֹׁת֙ וְלָ֣אֵתִ֔ים וְלִשְׁלֹ֥שׁ קִלְּשׁ֖וֹן וּלְהַקַּרְדֻּמִּ֑ים וּלְהַצִּ֖יב הַדָּרְבָֽן׃ביום המלחמה לא נמצא שום חרב או חנית בידי כל העם שהיה עם שאול ועם יונתן בנו, ורק לשאול וליונתן נמצאו כאלו.
וְהָיָה֙ בְּי֣וֹם מִלְחֶ֔מֶת וְלֹ֨א נִמְצָ֜א חֶ֤רֶב וַחֲנִית֙ בְּיַ֣ד כָּל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֶת־שָׁא֖וּל וְאֶת־יוֹנָתָ֑ן וַתִּמָּצֵ֣א לְשָׁא֔וּל וּלְיוֹנָתָ֖ן בְּנֽוֹ׃צבא הפלשתים יצא למעבר מכמש.
וַיֵּצֵא֙ מַצַּ֣ב פְּלִשְׁתִּ֔ים אֶֽל־מַעֲבַ֖ר מִכְמָֽשׂ׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
תחילת מלכות שאול ופעולותיו הצבאיות
בֶּן־שָׁנָ֖ה שָׁא֣וּל בְּמָלְכ֑וֹ וּשְׁתֵּ֣י שָׁנִ֔ים מָלַ֖ךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיִּבְחַר־ל֨וֹ שָׁא֜וּל שְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִים֮ מִיִּשְׂרָאֵל֒ וַיִּהְי֨וּ עִם־שָׁא֜וּל אַלְפַּ֗יִם בְּמִכְמָשׂ֙ וּבְהַ֣ר בֵּֽית־אֵ֔ל וְאֶ֗לֶף הָיוּ֙ עִם־י֣וֹנָתָ֔ן בְּגִבְעַ֖ת בִּנְיָמִ֑ין וְיֶ֣תֶר הָעָ֔ם שִׁלַּ֖ח אִ֥ישׁ לְאֹהָלָֽיו׃
וַיַּ֣ךְ יוֹנָתָ֗ן אֵ֣ת נְצִ֤יב פְּלִשְׁתִּים֙ אֲשֶׁ֣ר בְּגֶ֔בַע וַֽיִּשְׁמְע֖וּ פְּלִשְׁתִּ֑ים וְשָׁאוּל֩ תָּקַ֨ע בַּשּׁוֹפָ֤ר בְּכָל־הָאָ֙רֶץ֙ לֵאמֹ֔ר יִשְׁמְע֖וּ הָעִבְרִֽים׃
וְכָל־יִשְׂרָאֵ֞ל שָׁמְע֣וּ לֵאמֹ֗ר הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ אֶת־נְצִ֣יב פְּלִשְׁתִּ֔ים וְגַם־נִבְאַשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל בַּפְּלִשְׁתִּ֑ים וַיִּצָּעֲק֥וּ הָעָ֛ם אַחֲרֵ֥י שָׁא֖וּל הַגִּלְגָּֽל׃
הַהִתְכַּנְּסוּת הַפְּלִשְׁתִּית וְהַמִּשְׁבָּר שֶׁל שָׁאוּל
וּפְלִשְׁתִּ֞ים נֶאֶסְפ֣וּ ׀ לְהִלָּחֵ֣ם עִם־יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁלֹשִׁ֨ים אֶ֤לֶף רֶ֙כֶב֙ וְשֵׁ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ פָּרָשִׁ֔ים וְעָ֕ם כַּח֛וֹל אֲשֶׁ֥ר עַל־שְׂפַֽת־הַיָּ֖ם לָרֹ֑ב וַֽיַּעֲלוּ֙ וַיַּחֲנ֣וּ בְמִכְמָ֔שׂ קִדְמַ֖ת בֵּ֥ית אָֽוֶן׃
וְאִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֤ל רָאוּ֙ כִּ֣י צַר־ל֔וֹ כִּ֥י נִגַּ֖שׂ הָעָ֑ם וַיִּֽתְחַבְּא֣וּ הָעָ֗ם בַּמְּעָר֤וֹת וּבַֽחֲוָחִים֙ וּבַסְּלָעִ֔ים וּבַצְּרִחִ֖ים וּבַבֹּרֽוֹת׃
וְעִבְרִ֗ים עָֽבְרוּ֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן אֶ֥רֶץ גָּ֖ד וְגִלְעָ֑ד וְשָׁאוּל֙ עוֹדֶ֣נּוּ בַגִּלְגָּ֔ל וְכָל־הָעָ֖ם חָרְד֥וּ אַחֲרָֽיו׃
וייחל [וַיּ֣וֹחֶל ׀] שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים לַמּוֹעֵד֙ אֲשֶׁ֣ר שְׁמוּאֵ֔ל וְלֹא־בָ֥א שְׁמוּאֵ֖ל הַגִּלְגָּ֑ל וַיָּ֥פֶץ הָעָ֖ם מֵעָלָֽיו׃
שאול מקריב עולה ללא שמואל
וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל הַגִּ֣שׁוּ אֵלַ֔י הָעֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִ֑ים וַיַּ֖עַל הָעֹלָֽה׃
וַיְהִ֗י כְּכַלֹּתוֹ֙ לְהַעֲל֣וֹת הָעֹלָ֔ה וְהִנֵּ֥ה שְׁמוּאֵ֖ל בָּ֑א וַיֵּצֵ֥א שָׁא֛וּל לִקְרָאת֖וֹ לְבָרֲכֽוֹ׃
וַיֹּ֥אמֶר שְׁמוּאֵ֖ל מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָ וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֡וּל כִּֽי־רָאִיתִי֩ כִֽי־נָפַ֨ץ הָעָ֜ם מֵעָלַ֗י וְאַתָּה֙ לֹא־בָ֙אתָ֙ לְמוֹעֵ֣ד הַיָּמִ֔ים וּפְלִשְׁתִּ֖ים נֶאֱסָפִ֥ים מִכְמָֽשׂ׃
וָאֹמַ֗ר עַ֠תָּה יֵרְד֨וּ פְלִשְׁתִּ֤ים אֵלַי֙ הַגִּלְגָּ֔ל וּפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לֹ֣א חִלִּ֑יתִי וָֽאֶתְאַפַּ֔ק וָאַעֲלֶ֖ה הָעֹלָֽה׃ (ס)
שֶׁלַּחַלְחָל הַמַּמְלַכָה וְהַמִּפְגָּשׁ בְּגִבְעַת בִּנְיָמִן
וַיֹּ֧אמֶר שְׁמוּאֵ֛ל אֶל־שָׁא֖וּל נִסְכָּ֑לְתָּ לֹ֣א שָׁמַ֗רְתָּ אֶת־מִצְוַ֞ת יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔ךְ כִּ֣י עַתָּ֗ה הֵכִ֨ין יְהוָ֧ה אֶת־מַֽמְלַכְתְּךָ֛ אֶל־יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־עוֹלָֽם׃
וְעַתָּ֖ה מַמְלַכְתְּךָ֣ לֹא־תָק֑וּם בִּקֵּשׁ֩ יְהוָ֨ה ל֜וֹ אִ֣ישׁ כִּלְבָב֗וֹ וַיְצַוֵּ֨הוּ יְהוָ֤ה לְנָגִיד֙ עַל־עַמּ֔וֹ כִּ֚י לֹ֣א שָׁמַ֔רְתָּ אֵ֥ת אֲשֶֽׁר־צִוְּךָ֖ יְהוָֽה׃ (פ)
וַיָּ֣קָם שְׁמוּאֵ֗ל וַיַּ֛עַל מִן־הַגִּלְגָּ֖ל גִּבְעַ֣ת בִּנְיָמִ֑ן וַיִּפְקֹ֣ד שָׁא֗וּל אֶת־הָעָם֙ הַנִּמְצְאִ֣ים עִמּ֔וֹ כְּשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת אִֽישׁ׃
וְשָׁא֞וּל וְיוֹנָתָ֣ן בְּנ֗וֹ וְהָעָם֙ הַנִּמְצָ֣א עִמָּ֔ם יֹשְׁבִ֖ים בְּגֶ֣בַע בִּנְיָמִ֑ן וּפְלִשְׁתִּ֖ים חָנ֥וּ בְמִכְמָֽשׂ׃
היעדר כלי נשק בישראל
וַיֵּצֵ֧א הַמַּשְׁחִ֛ית מִמַּחֲנֵ֥ה פְלִשְׁתִּ֖ים שְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁ֑ים הָרֹ֨אשׁ אֶחָ֥ד יִפְנֶ֛ה אֶל־דֶּ֥רֶךְ עָפְרָ֖ה אֶל־אֶ֥רֶץ שׁוּעָֽל׃
וְהָרֹ֤אשׁ אֶחָד֙ יִפְנֶ֔ה דֶּ֖רֶךְ בֵּ֣ית חֹר֑וֹן וְהָרֹ֨אשׁ אֶחָ֤ד יִפְנֶה֙ דֶּ֣רֶךְ הַגְּב֔וּל הַנִּשְׁקָ֛ף עַל־גֵּ֥י הַצְּבֹעִ֖ים הַמִּדְבָּֽרָה׃ (ס)
וְחָרָשׁ֙ לֹ֣א יִמָּצֵ֔א בְּכֹ֖ל אֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־אמר [אָמְר֣וּ] פְלִשְׁתִּ֔ים פֶּ֚ן יַעֲשׂ֣וּ הָעִבְרִ֔ים חֶ֖רֶב א֥וֹ חֲנִֽית׃
וַיֵּרְד֥וּ כָל־יִשְׂרָאֵ֖ל הַפְּלִשְׁתִּ֑ים לִ֠לְטוֹשׁ אִ֣ישׁ אֶת־מַחֲרַשְׁתּ֤וֹ וְאֶת־אֵתוֹ֙ וְאֶת־קַרְדֻּמּ֔וֹ וְאֵ֖ת מַחֲרֵשָׁתֽוֹ׃
מצב כוחות וקשיים בקרב
וְֽהָיְתָ֞ה הַפְּצִ֣ירָה פִ֗ים לַמַּֽחֲרֵשֹׁת֙ וְלָ֣אֵתִ֔ים וְלִשְׁלֹ֥שׁ קִלְּשׁ֖וֹן וּלְהַקַּרְדֻּמִּ֑ים וּלְהַצִּ֖יב הַדָּרְבָֽן׃
וְהָיָה֙ בְּי֣וֹם מִלְחֶ֔מֶת וְלֹ֨א נִמְצָ֜א חֶ֤רֶב וַחֲנִית֙ בְּיַ֣ד כָּל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֶת־שָׁא֖וּל וְאֶת־יוֹנָתָ֑ן וַתִּמָּצֵ֣א לְשָׁא֔וּל וּלְיוֹנָתָ֖ן בְּנֽוֹ׃
וַיֵּצֵא֙ מַצַּ֣ב פְּלִשְׁתִּ֔ים אֶֽל־מַעֲבַ֖ר מִכְמָֽשׂ׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את שנותיו הראשונות של שאול כבן מלך ואת המפגש המתוח עם הכוחות הפלשתים.
תחילת מלכות שאול ופעולותיו הצבאיות
הטקסט מתאר את שנותיו הראשונות של שאול כמלך ישראל. הוא מגבש כוחות צבאיים ובוחר אנשים למשימה. יונתן הבנו מפקד כוח קטן ותוקף מבצר פלשתי, דבר שגורם לתנועה ארצית של ישראל ולהתעוררות נגד הפלשתים.
הַהִתְכַּנְּסוּת הַפְּלִשְׁתִּית וְהַמִּשְׁבָּר שֶׁל שָׁאוּל
הַפְּלִשְׁתִּים הִתְכַּנְּסוּ לְמִלְחָמָה בְּצָבָא עֲנָק, וְהַיִּשְׂרָאֵלִים הִתְחַבְּאוּ בַּמְּעָרוֹת מִפְּחַד הַמִּלְחָמָה. בְּעֵת שֶׁעִבְרִים עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, שָׁאוּל נִשְׁאַר בְּגִלְגָּל. כְּשֶׁעָבְרוּ שִׁבְעַת הַיָּמִים שֶׁל הַמּוֹעֵד וְשְׁמוּאֵל לֹא הִגִּיעַ, הָעָם הִתְפָּרַק מִשָּׁאוּל.
שאול מקריב עולה ללא שמואל
שאול מקריב עולה בגלל החשש מהפלשתים ופיזור העם. כשמגיע שמואל, שאול מסביר מדוע לא חיכה למועד וכיצד פעל מתוך דחיקות ואיבוד שליטה על חייליו.
שֶׁלַּחַלְחָל הַמַּמְלַכָה וְהַמִּפְגָּשׁ בְּגִבְעַת בִּנְיָמִן
שְׁמוּאֵל מִבְקֵר אֶת שָׁאוּל עַל חֹלֶשׁ הַמַּמְלָכָה שֶׁלּוֹ בִּגְלַל חֶלְקוֹ שֶׁלֹּא שָׁמַר אֶת הַמִּצְוָה. אַחֲרֵי כָּךְ, שְׁמוּאֵל עוֹלֶה מִגִּלְגָּל, וְשָׁאוּל יוֹשֵׁב עִם בְּנוֹ וְחֲבוּרָיו בְּגִבְעַת בִּנְיָמִן בִּקְרָב הַמְחַכֶּה לפְּלִשְׁתִּים בְּמִכְמָשׁ.
היעדר כלי נשק בישראל
שלושה ראשי משמטים יצאו ממחנה הפלשתים לכיוונים שונים. בשל חשש הפלשתים מעידוד חימוש עברי, לא נמצאו חרשים בכל ארץ ישראל, וכל בני ישראל ירדו אצל הפלשתים כדי להזדקק לשחיזת כלי עבודה.
מצב כוחות וקשיים בקרב
הפסוקים מתארים את המצב הכלכלי והצבאי של ישראל. המחיר עבור כלי עבודה ממתכת היה קבוע. ביום המלחמה, רק לשאול וליונתן בנו נמצאו חרב וחנית, בעוד ששאר העם לא החזיקו בנשק כזה. במקביל, צבא הפלשתים יצא למעבר מכמש.
הפרק מסתיים בתיאור מצב הכוחות של ישראל והקושי בהשגת כלי נשק.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הסליחה על העבר
״רִבִּי זְעִירָא הֲווֹן בָּעְיָין מַמְנִיתֵיהּ וְלָא בָּעֵי מְקַבֵּל עֲלוֹי. כַּד שְׁמַע הָהֵן תַּנָּיָיא תַנֵּי חָכָם חָתָן נָשִׂיא גְּדוּלָה מְכַפֶּרֶת. קְבִיל עֲלוֹי מַמְנִיתֵיהּ. חָכָם. מִפְּנֵי שֵׂיבָה״
בִּקְרוֹת הַתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי, רַבִּים מְנַסִּים לְהַסְבִּיר מַעֲמָדִים מְיֻחָדִים בַּמִּקְרָא עַל כּוֹנוּת הַסְלִיחָה. הַתַּלְמוּד מְצַיֵּן כְּשֶׁהָיוּ בּוֹחֲנִים אֶת מַמְנִיתוֹ שֶׁל רַבִּי זְעִירָא, הַחֲכָם הִסְבִּר עִנְיָנִים שׁוֹנִים. הוּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמַקְרֵה עֵשָׂיו שֶׁלָּקַח אֶת מַחֲלַת, כְּדֵי לְהַדְגִּים שֶׁשֵּׁם הָאִשָּׁה מְבַטֵּאַ אֶת הַסְּלִיחָה שֶׁלָּהּ. כָּךְ גַּם בְּעִנְיַן הַנָּשִׂיא, הַחֲכָם הִסְבִּיר אֶת הַמְּלָכוּת שֶׁל שָׁאוּל כְּמַלְכוּת כְּתִינוֹק, כִּי נִמְחֲלוּ לוֹ כָּל עֲוֹנוֹתָיו. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה מְבַסֵּס אֶת הַהַבְטָחָה שֶׁאֲפִלּוּ לַחֲכָם שֶׁנִּתְמַנֶּה, מְחַלִּים לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁמּוֹחֲלִים לַגֵּר. הַתַּלְמוּד מְקַשֵּׁר אֶת הַמַּעֲמָד הַמְּיֻחָד שֶׁל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה לַיְכּוֹלֶת הַסְּלִיחָה הַמְּחַלֶּתֶת שֶׁעָמְדָה לָהֶם.
תלמוד ירושלמי בכורים ג׳:ג׳:ט״ז ↗שָׁאוּל בְּשְׁנָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה בַּמַּלְכוּת
״״בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמׇלְכוֹ״, אָמַר רַב הוּנָא: כְּבֶן שָׁנָה, שֶׁלֹּא טָעַם טַעַם חֵטְא.״
הַמְּקור הַמַּצְעִיד הוּא הַגְּמָרָא בְּיוֹמָא (כ״ב ב:י״ז), הַמְפַרְשֵׁר אֶת הַמִּצְוָה הַמְּצֻיֶת בַּמֶּקח שֶׁשָּׁאוּל הָיָה בְּשָׁנָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה בַּמַּלְכוּת. הַגְּמָרָא מְצַיֵּן כִּי הַמִּלָּה "בֶּן שָׁנָה" מְרַמֶּזֶת שֶׁהוּא כְּבֶן שָׁנָה, כְּאִילוּ לֹא טָעַם עוֹד טַעַם חֵטְא. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה הוּא מַעֲנֶה רַבִּי, וְאֵין לְהַחְלִיט שֶׁמּוּחְלָט הָיָה כָּךְ, כִּי זֶהוּ רַעְיוֹן הַמְּצֻיָּה בַּמִּקְח הַסְּפִיקִי. הַמְּקור מְנַסֶּה לְהַעֲמִיק אֶל הַמִּלָּה הַפְּשׁוּטָה בַּתַּקְסִין הַמְּלָכִי.
יומא כ״ב ב:י״ז ↗בעקבות המפרשים
מקום המפגש בבחוחים
״ובחוחים. מקום קבוצת חוחים, שפנ"י בלע"ז:״
הקטע מביא את פי רש"י על הפסוק בשמואל א', המתייחס למקום שבו התרחש המפגש. רש"י מסביר כי השם "בחוחים" מציין את המקום שבו התקבצו חוחים. הפרשן משתמש בביטוי בלע"ז כדי להגדיר את המיקום המדובר. הגישה כאן היא פשוטה וטכנית, ונועדה להבהיר את הזהות של השם שמופיע בטקסט המקראי.
רש״י על שמואל א׳ 13:6:1 ↗הצבועים בבית שמש
״גי הצבועים. שמצויין בו הצבועים, הוא ששנינו, רבי מאיר אומר: אף הצבוע. ותרגם יונתן: אפעיא. וכן פירשו רבותינו ז"ל (בבא קמא טז א): צבוע זה״
בפסוק זה מופיע הזכר של הצבועים בקרב העם. רש"י מסביר שהמילה "צבועים" מתייחסת לצבוע, שהוא מין חיה שרצה ומרעילי. הוא מציין שיש הבדל בפרשנות בין רבי מאיר לבין תרגום יונתן לגבי השם המדויק של החיה. הפירוש מבוסס על דברי חז"ל במסכת בבא קמא, המזהים את הצבוע כ"אפעה", יצור שמתפרץ וגורם נזק. הטקסט בוחן את הזיהוי של המין הזה בתוך ההקשר של המעשה המקרום.
רש״י על שמואל א׳ 13:18:1 ↗הלחץ של העם מול הפלשתים
״כי נגש העם. נלחצו מפלשתים:״
בפסוק זה מתאר המקרא את מצב הרוח של בני ישראל בשעת המלחמה נגד הפלשתים. לפי מצודת דוד על שמואל א', הביטוי "כי נגש העם" פירושו שהעם הרגיש לחץ כבד ופחד עמוק כתוצאה מפעילותם של הפלשתים והתקדמותם. הפרשן מתמקד בהשפעה המיידית של פעולות האויב על מצב הכוחות הישראליים. הוא מסביר שהפחד נבע מהלחץ הצבאי שנגרם על ידי הפלשתים, מה שגרם לעם להיכנס למצב של דחק וחרדה.
מצודת דוד על שמואל א׳ 13:6:1 ↗השמדת מלחמי ישראל
״המשחית. הם אחוזי חרב מלומדי מלחמה המשחיתים בעם:״
בפסוק זה מתוארת פעולה צבאית קשה של אויבי ישראל. המפרש מצודת דוד מסביר שהאנשים הללו הם מומחים ללוחמה, שעיקר תפקידם הוא להשמיד ולחורבן את העם. ההסבר מתמקד במומחיות של האויב בשימוש בחרב ובשיטות שנועדו להשמיד. המצודת דוד מתייחס למושג החרב ככלי המדגיש את עוצמת ההרס שהצבא הזה מבצע בשדה הקרב.
מצודת דוד על שמואל א׳ 13:17:1 ↗