שְׁמוּאֵל אָמַר לְכָל יִשְׂרָאֵל: שָׁמַעְתִּי אֶת כָּל מָה שֶׁאָמַתֶּם לִי, וּמַלַּכְתִּי אֶתְכֶם מֶלֶךְ.
וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל הִנֵּה֙ שָׁמַ֣עְתִּי בְקֹֽלְכֶ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־אֲמַרְתֶּ֖ם לִ֑י וָאַמְלִ֥יךְ עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃שמואל א׳ · פרק יב׳
שְׁמוּאֵל מְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאוֹתֵת אֶת הַמַּלְכוּת
שְׁמוּאֵל מְעִיד עַל נֶאֱמָנוּתוֹ, מַזְכִּיר אֶת חֶטְא הָעָם בְּבִקְשָׁתוֹ לַמֶּלֶךְ, וּמַתְנֶה אֶת הַהַצָּלָה בְּדְבֵקָה בַּהַשֵּׁם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל א׳ יב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
שְׁמוּאֵל מִתְעַכֵּב לִפְנֵי הָעָם
וְעַתָּה, הַמֶּלֶךְ הוּא הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם. גַּם אֲנִי הִזְדַּקּוּ וְזַקַּנְתִּי, וְהַבָּנִים שֶׁלִּי גַּם הֵם אִתְּכֶם, וְהָלַכְתִּי לִפְנֵיכֶם מֵימֵי נְעוּרַי וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה.
וְעַתָּ֞ה הִנֵּ֥ה הַמֶּ֣לֶךְ ׀ מִתְהַלֵּ֣ךְ לִפְנֵיכֶ֗ם וַאֲנִי֙ זָקַ֣נְתִּי וָשַׂ֔בְתִּי וּבָנַ֖י הִנָּ֣ם אִתְּכֶ֑ם וַאֲנִי֙ הִתְהַלַּ֣כְתִּי לִפְנֵיכֶ֔ם מִנְּעֻרַ֖י עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃הִנֵּה, עָנַתְּנוּ לִפְנֵי הַשֵּׁם וּלְפָנֵי מְשִׁיחוֹ. מִי לָקַחְתִּי שׁוֹר? מִי לָקַחְתִּי חֲמוֹר? אֶת מִי עָשַׁקְתִּי? אֶת מִי רָצַתִּי? מִיַּד מִי לָקַחְתִּי שְׁוִיעָה? אֲנִי אֶעֱמֹד לְעֵינָיו וְאֶשִׁיב לָכֶם.
הִנְנִ֣י עֲנ֣וּ בִי֩ נֶ֨גֶד יְהוָ֜ה וְנֶ֣גֶד מְשִׁיח֗וֹ אֶת־שׁוֹר֩ ׀ מִ֨י לָקַ֜חְתִּי וַחֲמ֧וֹר מִ֣י לָקַ֗חְתִּי וְאֶת־מִ֤י עָשַׁ֙קְתִּי֙ אֶת־מִ֣י רַצּ֔וֹתִי וּמִיַּד־מִי֙ לָקַ֣חְתִּי כֹ֔פֶר וְאַעְלִ֥ים עֵינַ֖י בּ֑וֹ וְאָשִׁ֖יב לָכֶֽם׃הֵם עָנוּ: לֹא עָשַׁקְתָּ אוֹתָנוּ, לֹא רָצִיתָ אוֹתָנוּ, וְלֹא לָקַחְתָּ מֵאַף אִישׁ מִשְׁכּוֹל מְאוּמָה.
וַיֹּ֣אמְר֔וּ לֹ֥א עֲשַׁקְתָּ֖נוּ וְלֹ֣א רַצּוֹתָ֑נוּ וְלֹֽא־לָקַ֥חְתָּ מִיַּד־אִ֖ישׁ מְאֽוּמָה׃ה–ח
עדות שמואל על נאמנות הַשֵּׁם
הוא אמר להם: הַשֵּׁם ועדות המשיח שלו יעדו היום, כי לא מצאתם שום אשמה בידיי. והוא אמר: אני ע свидетель.
וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם עֵ֧ד יְהוָ֣ה בָּכֶ֗ם וְעֵ֤ד מְשִׁיחוֹ֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּ֣י לֹ֧א מְצָאתֶ֛ם בְּיָדִ֖י מְא֑וּמָה וַיֹּ֖אמֶר עֵֽד׃ (פ)ושמואל אמר לעם: הַשֵּׁם שעשה את משה ואת אהרן, ואשר העלה את אבותיכם מארץ מצרים.
וַיֹּ֥אמֶר שְׁמוּאֵ֖ל אֶל־הָעָ֑ם יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ אֶת־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֔ן וַאֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת־אֲבֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ועכשיו, תעמדו ואשפט אתכם לפני הַשֵּׁם, לגבי כל הצדקות של הַשֵּׁם שעשה אתכם ואת אבותיכם.
וְעַתָּ֗ה הִֽתְיַצְּב֛וּ וְאִשָּׁפְטָ֥ה אִתְּכֶ֖ם לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה אֵ֚ת כָּל־צִדְק֣וֹת יְהוָ֔ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה אִתְּכֶ֖ם וְאֶת־אֲבוֹתֵיכֶֽם׃כמו שקרה כשעקב בא למצרים, ואבותיכם קראו להַשֵּׁם, והַשֵּׁם שלח את משה ואת אהרן והוציא את אבותיכם ממצרים והחזיר אותם למקום הזה.
כַּֽאֲשֶׁר־בָּ֥א יַעֲקֹ֖ב מִצְרָ֑יִם וַיִּזְעֲק֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ אֶל־יְהוָ֔ה וַיִּשְׁלַ֨ח יְהוָ֜ה אֶת־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֗ן וַיּוֹצִ֤יאוּ אֶת־אֲבֹֽתֵיכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וַיֹּשִׁב֖וּם בַּמָּק֥וֹם הַזֶּֽה׃ט–יב
חטא בני ישראל והצלתם
הֵם שָׁכְחוּ אֶת הַשֵּׁם אֱלֹהֵיהֶם, וְהֵם נִמְכְּרוּ בְּיַד שִׂיסְרָא, מְצַבֵּא צְבָא חָצוֹר, וּבְיַד הַפְּלִשְׁתִּים וּבְיַד מֶלֶק מוֹאָב, וְהֵם הָיוּ בְּמִלְחָמָה אִתָּם.
וַֽיִּשְׁכְּח֖וּ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיִּמְכֹּ֣ר אֹתָ֡ם בְּיַ֣ד סִֽיסְרָא֩ שַׂר־צְבָ֨א חָצ֜וֹר וּבְיַד־פְּלִשְׁתִּ֗ים וּבְיַד֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ בָּֽם׃הֵם צָעֲקוּ אֶל הַשֵּׁם וְאָמְרוּ: "חָטָנוּ, כִּי עָזַבְנוּ אֶת הַשֵּׁם וְעָבַדְנוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת. עַתָּה הַצִּילוּ אוֹתָנוּ מִיַּד אֹיְבֵינוּ, וְנַעֲבֹד אוֹתְךָ!"
וַיִּזְעֲק֤וּ אֶל־יְהוָה֙ ויאמר [וַיֹּאמְר֣וּ] חָטָ֔אנוּ כִּ֤י עָזַ֙בְנוּ֙ אֶת־יְהוָ֔ה וַנַּעֲבֹ֥ד אֶת־הַבְּעָלִ֖ים וְאֶת־הָעַשְׁתָּר֑וֹת וְעַתָּ֗ה הַצִּילֵ֛נוּ מִיַּ֥ד אֹיְבֵ֖ינוּ וְנַעַבְדֶֽךָּ׃הַשֵּׁם שָׁלַח אֶת יֶרֻבַּעַל, אֶת בְּדָן, אֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל, וְהוּא הִצִּיל אוֹתָם מִיַּד אֹיְבֵיהֶם מִסָּבִב, וְהֵם יָשְׁבוּ בְּבַטַּח.
וַיִּשְׁלַ֤ח יְהוָה֙ אֶת־יְרֻבַּ֣עַל וְאֶת־בְּדָ֔ן וְאֶת־יִפְתָּ֖ח וְאֶת־שְׁמוּאֵ֑ל וַיַּצֵּ֨ל אֶתְכֶ֜ם מִיַּ֤ד אֹֽיְבֵיכֶם֙ מִסָּבִ֔יב וַתֵּשְׁב֖וּ בֶּֽטַח׃רָאוּ כִּי נָחָשׁ, מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן, בָּא עֲלֵיהֶם, וְאָמְרוּ לִי: "לֹא, כִּי מֶלֶק יִמְלֹךְ עָלֵינוּ, וְהַשֵּׁם אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּכֶם!"
וַתִּרְא֗וּ כִּֽי־נָחָ֞שׁ מֶ֣לֶךְ בְּנֵֽי־עַמּוֹן֮ בָּ֣א עֲלֵיכֶם֒ וַתֹּ֣אמְרוּ לִ֔י לֹ֕א כִּי־מֶ֖לֶךְ יִמְלֹ֣ךְ עָלֵ֑ינוּ וַיהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם מַלְכְּכֶֽם׃יג–טז
התנאים למלוכה
ועכשיו, הנה המלך שבחרתם וביקשתם, והנה הַשֵּׁם נתן לכם מלך.
וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֥ה הַמֶּ֛לֶךְ אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם אֲשֶׁ֣ר שְׁאֶלְתֶּ֑ם וְהִנֵּ֨ה נָתַ֧ן יְהוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃אם תיראו את הַשֵּׁם, תעבדו אותו, תשמעו לקולו ולא תמרדו בדבר הַשֵּׁם, אז אתם והמלך שימלך אחרי הַשֵּׁם אלוהיכם תהיו.
אִם־תִּֽירְא֣וּ אֶת־יְהוָ֗ה וַעֲבַדְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ וּשְׁמַעְתֶּ֣ם בְּקֹל֔וֹ וְלֹ֥א תַמְר֖וּ אֶת־פִּ֣י יְהוָ֑ה וִהְיִתֶ֣ם גַּם־אַתֶּ֗ם וְגַם־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר מָלַ֣ךְ עֲלֵיכֶ֔ם אַחַ֖ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ואם לא תשמעו לקול הַשֵּׁם ותמרדו בדברו, יד הַשֵּׁם תהיה נגדכם ונגד אבותיכם.
וְאִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ בְּק֣וֹל יְהוָ֔ה וּמְרִיתֶ֖ם אֶת־פִּ֣י יְהוָ֑ה וְהָיְתָ֧ה יַד־יְהוָ֛ה בָּכֶ֖ם וּבַאֲבֹתֵיכֶֽם׃גם עכשיו עמדו וראו את הדבר הגדול הזה שהַשֵּׁם עושה לפני עיניכם.
גַּם־עַתָּה֙ הִתְיַצְּב֣וּ וּרְא֔וּ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַגָּד֖וֹל הַזֶּ֑ה אֲשֶׁ֣ר יְהוָ֔ה עֹשֶׂ֖ה לְעֵינֵיכֶֽם׃יז–כ
הסימן מהשם ובקשת התפילה
האם זה לא זמן קציר החיטה היום? אני אקרא להשם והוא ייתן רעמים וגשם, כדי שתדעו ותראו כמה רע עשיתם בעיני השם כשביקשתם לעצמכם מלך.
הֲל֤וֹא קְצִיר־חִטִּים֙ הַיּ֔וֹם אֶקְרָא֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְיִתֵּ֥ן קֹל֖וֹת וּמָטָ֑ר וּדְע֣וּ וּרְא֗וּ כִּֽי־רָעַתְכֶ֤ם רַבָּה֙ אֲשֶׁ֤ר עֲשִׂיתֶם֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה לִשְׁא֥וֹל לָכֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃ (ס)שמואל קרא להשם, והשם נתן רעמים וגשם באותו יום, וכל העם פחד מאוד מהשם ומשמואל.
וַיִּקְרָ֤א שְׁמוּאֵל֙ אֶל־יְהוָ֔ה וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה קֹלֹ֥ת וּמָטָ֖ר בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּירָ֨א כָל־הָעָ֥ם מְאֹ֛ד אֶת־יְהוָ֖ה וְאֶת־שְׁמוּאֵֽל׃כל העם אמר לשמואל: התפלל עבור עבדיך אל השם אלוהיך, ואל תמות, כי הוספנו חטאים ונעשה רע, בבקשתנו מלך.
וַיֹּאמְר֨וּ כָל־הָעָ֜ם אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל הִתְפַּלֵּ֧ל בְּעַד־עֲבָדֶ֛יךָ אֶל־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וְאַל־נָמ֑וּת כִּֽי־יָסַ֤פְנוּ עַל־כָּל־חַטֹּאתֵ֙ינוּ֙ רָעָ֔ה לִשְׁאֹ֥ל לָ֖נוּ מֶֽלֶךְ׃ (ס)שמואל אמר לעם: אל תפחדו. אתם עשיתם את כל הרע הזה, אבל רק אל תתרחקו מהשם ותעבדו את השם בכל לבכם.
וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־הָעָם֙ אַל־תִּירָ֔אוּ אַתֶּ֣ם עֲשִׂיתֶ֔ם אֵ֥ת כָּל־הָרָעָ֖ה הַזֹּ֑את אַ֗ךְ אַל־תָּס֙וּרוּ֙ מֵאַחֲרֵ֣י יְהוָ֔ה וַעֲבַדְתֶּ֥ם אֶת־יְהוָ֖ה בְּכָל־לְבַבְכֶֽם׃כא–כד
הַבְטָחַת שְׁמִירַת הַקֶּשֶׁר וְהַחֲדְלָה מֵחֵטְא
וְלֹא תַעֲקְבוּ אַחֲרֵי דְבָרִים חֲסְרֵי תְּמוּנָה שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ לָכֶם שום דָּבָר מָתַי וְלֹא יַצִּילוּ אֶתְכֶם, כִּי הֵם סְתָם חֶבְלֵי רֵיקִים.
וְלֹ֖א תָּס֑וּרוּ כִּ֣י ׀ אַחֲרֵ֣י הַתֹּ֗הוּ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יוֹעִ֛ילוּ וְלֹ֥א יַצִּ֖ילוּ כִּי־תֹ֥הוּ הֵֽמָּה׃כִּי הַשֵּׁם לֹא יַעֲזֹב אֶת עַמּוֹ בִּגְלַל שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, כִּי הַשֵּׁם רָצָה לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לְעַם שֶׁלּוֹ.
כִּ֠י לֹֽא־יִטֹּ֤שׁ יְהוָה֙ אֶת־עַמּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר שְׁמ֣וֹ הַגָּד֑וֹל כִּ֚י הוֹאִ֣יל יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת אֶתְכֶ֛ם ל֖וֹ לְעָֽם׃גַּם אֲנִי, חָלִילָה לִי לֶחֱטֹא לַהַשֵּׁם וְלִמְנֹעַ לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם, וְאֶלְמַד אֶתְכֶם אֶת הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה.
גַּ֣ם אָנֹכִ֗י חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵחֲטֹ֣א לַֽיהוָ֔ה מֵחֲדֹ֖ל לְהִתְפַּלֵּ֣ל בַּעַדְכֶ֑ם וְהוֹרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם בְּדֶ֥רֶךְ הַטּוֹבָ֖ה וְהַיְשָׁרָֽה׃רַק יִרְאוּ אֶת הַשֵּׁם וְעִבְדוּ אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבַבְכֶם, כִּי תִּרְאוּ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים שֶׁהוּא עָשָׂה עִמְּכֶם.
אַ֣ךְ ׀ יְר֣אוּ אֶת־יְהוָ֗ה וַעֲבַדְתֶּ֥ם אֹת֛וֹ בֶּאֱמֶ֖ת בְּכָל־לְבַבְכֶ֑ם כִּ֣י רְא֔וּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־הִגְדִּ֖ל עִמָּכֶֽם׃כה–כה
אזהרת שמואל על העתיד
ואם תעשו רע, גם אתם וגם המלך שלכם תושמדו.
וְאִם־הָרֵ֖עַ תָּרֵ֑עוּ גַּם־אַתֶּ֥ם גַּֽם־מַלְכְּכֶ֖ם תִּסָּפֽוּ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
שְׁמוּאֵל מִתְעַכֵּב לִפְנֵי הָעָם
וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל הִנֵּה֙ שָׁמַ֣עְתִּי בְקֹֽלְכֶ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־אֲמַרְתֶּ֖ם לִ֑י וָאַמְלִ֥יךְ עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃
וְעַתָּ֞ה הִנֵּ֥ה הַמֶּ֣לֶךְ ׀ מִתְהַלֵּ֣ךְ לִפְנֵיכֶ֗ם וַאֲנִי֙ זָקַ֣נְתִּי וָשַׂ֔בְתִּי וּבָנַ֖י הִנָּ֣ם אִתְּכֶ֑ם וַאֲנִי֙ הִתְהַלַּ֣כְתִּי לִפְנֵיכֶ֔ם מִנְּעֻרַ֖י עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
הִנְנִ֣י עֲנ֣וּ בִי֩ נֶ֨גֶד יְהוָ֜ה וְנֶ֣גֶד מְשִׁיח֗וֹ אֶת־שׁוֹר֩ ׀ מִ֨י לָקַ֜חְתִּי וַחֲמ֧וֹר מִ֣י לָקַ֗חְתִּי וְאֶת־מִ֤י עָשַׁ֙קְתִּי֙ אֶת־מִ֣י רַצּ֔וֹתִי וּמִיַּד־מִי֙ לָקַ֣חְתִּי כֹ֔פֶר וְאַעְלִ֥ים עֵינַ֖י בּ֑וֹ וְאָשִׁ֖יב לָכֶֽם׃
וַיֹּ֣אמְר֔וּ לֹ֥א עֲשַׁקְתָּ֖נוּ וְלֹ֣א רַצּוֹתָ֑נוּ וְלֹֽא־לָקַ֥חְתָּ מִיַּד־אִ֖ישׁ מְאֽוּמָה׃
ה–ח
עדות שמואל על נאמנות הַשֵּׁם
וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם עֵ֧ד יְהוָ֣ה בָּכֶ֗ם וְעֵ֤ד מְשִׁיחוֹ֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּ֣י לֹ֧א מְצָאתֶ֛ם בְּיָדִ֖י מְא֑וּמָה וַיֹּ֖אמֶר עֵֽד׃ (פ)
וַיֹּ֥אמֶר שְׁמוּאֵ֖ל אֶל־הָעָ֑ם יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ אֶת־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֔ן וַאֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת־אֲבֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
וְעַתָּ֗ה הִֽתְיַצְּב֛וּ וְאִשָּׁפְטָ֥ה אִתְּכֶ֖ם לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה אֵ֚ת כָּל־צִדְק֣וֹת יְהוָ֔ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה אִתְּכֶ֖ם וְאֶת־אֲבוֹתֵיכֶֽם׃
כַּֽאֲשֶׁר־בָּ֥א יַעֲקֹ֖ב מִצְרָ֑יִם וַיִּזְעֲק֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ אֶל־יְהוָ֔ה וַיִּשְׁלַ֨ח יְהוָ֜ה אֶת־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֗ן וַיּוֹצִ֤יאוּ אֶת־אֲבֹֽתֵיכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וַיֹּשִׁב֖וּם בַּמָּק֥וֹם הַזֶּֽה׃
ט–יב
חטא בני ישראל והצלתם
וַֽיִּשְׁכְּח֖וּ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיִּמְכֹּ֣ר אֹתָ֡ם בְּיַ֣ד סִֽיסְרָא֩ שַׂר־צְבָ֨א חָצ֜וֹר וּבְיַד־פְּלִשְׁתִּ֗ים וּבְיַד֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ בָּֽם׃
וַיִּזְעֲק֤וּ אֶל־יְהוָה֙ ויאמר [וַיֹּאמְר֣וּ] חָטָ֔אנוּ כִּ֤י עָזַ֙בְנוּ֙ אֶת־יְהוָ֔ה וַנַּעֲבֹ֥ד אֶת־הַבְּעָלִ֖ים וְאֶת־הָעַשְׁתָּר֑וֹת וְעַתָּ֗ה הַצִּילֵ֛נוּ מִיַּ֥ד אֹיְבֵ֖ינוּ וְנַעַבְדֶֽךָּ׃
וַיִּשְׁלַ֤ח יְהוָה֙ אֶת־יְרֻבַּ֣עַל וְאֶת־בְּדָ֔ן וְאֶת־יִפְתָּ֖ח וְאֶת־שְׁמוּאֵ֑ל וַיַּצֵּ֨ל אֶתְכֶ֜ם מִיַּ֤ד אֹֽיְבֵיכֶם֙ מִסָּבִ֔יב וַתֵּשְׁב֖וּ בֶּֽטַח׃
וַתִּרְא֗וּ כִּֽי־נָחָ֞שׁ מֶ֣לֶךְ בְּנֵֽי־עַמּוֹן֮ בָּ֣א עֲלֵיכֶם֒ וַתֹּ֣אמְרוּ לִ֔י לֹ֕א כִּי־מֶ֖לֶךְ יִמְלֹ֣ךְ עָלֵ֑ינוּ וַיהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם מַלְכְּכֶֽם׃
יג–טז
התנאים למלוכה
וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֥ה הַמֶּ֛לֶךְ אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם אֲשֶׁ֣ר שְׁאֶלְתֶּ֑ם וְהִנֵּ֨ה נָתַ֧ן יְהוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃
אִם־תִּֽירְא֣וּ אֶת־יְהוָ֗ה וַעֲבַדְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ וּשְׁמַעְתֶּ֣ם בְּקֹל֔וֹ וְלֹ֥א תַמְר֖וּ אֶת־פִּ֣י יְהוָ֑ה וִהְיִתֶ֣ם גַּם־אַתֶּ֗ם וְגַם־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר מָלַ֣ךְ עֲלֵיכֶ֔ם אַחַ֖ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
וְאִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ בְּק֣וֹל יְהוָ֔ה וּמְרִיתֶ֖ם אֶת־פִּ֣י יְהוָ֑ה וְהָיְתָ֧ה יַד־יְהוָ֛ה בָּכֶ֖ם וּבַאֲבֹתֵיכֶֽם׃
גַּם־עַתָּה֙ הִתְיַצְּב֣וּ וּרְא֔וּ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַגָּד֖וֹל הַזֶּ֑ה אֲשֶׁ֣ר יְהוָ֔ה עֹשֶׂ֖ה לְעֵינֵיכֶֽם׃
יז–כ
הסימן מהשם ובקשת התפילה
הֲל֤וֹא קְצִיר־חִטִּים֙ הַיּ֔וֹם אֶקְרָא֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְיִתֵּ֥ן קֹל֖וֹת וּמָטָ֑ר וּדְע֣וּ וּרְא֗וּ כִּֽי־רָעַתְכֶ֤ם רַבָּה֙ אֲשֶׁ֤ר עֲשִׂיתֶם֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה לִשְׁא֥וֹל לָכֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃ (ס)
וַיִּקְרָ֤א שְׁמוּאֵל֙ אֶל־יְהוָ֔ה וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה קֹלֹ֥ת וּמָטָ֖ר בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּירָ֨א כָל־הָעָ֥ם מְאֹ֛ד אֶת־יְהוָ֖ה וְאֶת־שְׁמוּאֵֽל׃
וַיֹּאמְר֨וּ כָל־הָעָ֜ם אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל הִתְפַּלֵּ֧ל בְּעַד־עֲבָדֶ֛יךָ אֶל־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וְאַל־נָמ֑וּת כִּֽי־יָסַ֤פְנוּ עַל־כָּל־חַטֹּאתֵ֙ינוּ֙ רָעָ֔ה לִשְׁאֹ֥ל לָ֖נוּ מֶֽלֶךְ׃ (ס)
וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־הָעָם֙ אַל־תִּירָ֔אוּ אַתֶּ֣ם עֲשִׂיתֶ֔ם אֵ֥ת כָּל־הָרָעָ֖ה הַזֹּ֑את אַ֗ךְ אַל־תָּס֙וּרוּ֙ מֵאַחֲרֵ֣י יְהוָ֔ה וַעֲבַדְתֶּ֥ם אֶת־יְהוָ֖ה בְּכָל־לְבַבְכֶֽם׃
כא–כד
הַבְטָחַת שְׁמִירַת הַקֶּשֶׁר וְהַחֲדְלָה מֵחֵטְא
וְלֹ֖א תָּס֑וּרוּ כִּ֣י ׀ אַחֲרֵ֣י הַתֹּ֗הוּ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יוֹעִ֛ילוּ וְלֹ֥א יַצִּ֖ילוּ כִּי־תֹ֥הוּ הֵֽמָּה׃
כִּ֠י לֹֽא־יִטֹּ֤שׁ יְהוָה֙ אֶת־עַמּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר שְׁמ֣וֹ הַגָּד֑וֹל כִּ֚י הוֹאִ֣יל יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת אֶתְכֶ֛ם ל֖וֹ לְעָֽם׃
גַּ֣ם אָנֹכִ֗י חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵחֲטֹ֣א לַֽיהוָ֔ה מֵחֲדֹ֖ל לְהִתְפַּלֵּ֣ל בַּעַדְכֶ֑ם וְהוֹרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם בְּדֶ֥רֶךְ הַטּוֹבָ֖ה וְהַיְשָׁרָֽה׃
אַ֣ךְ ׀ יְר֣אוּ אֶת־יְהוָ֗ה וַעֲבַדְתֶּ֥ם אֹת֛וֹ בֶּאֱמֶ֖ת בְּכָל־לְבַבְכֶ֑ם כִּ֣י רְא֔וּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־הִגְדִּ֖ל עִמָּכֶֽם׃
כה–כה
אזהרת שמואל על העתיד
וְאִם־הָרֵ֖עַ תָּרֵ֑עוּ גַּם־אַתֶּ֥ם גַּֽם־מַלְכְּכֶ֖ם תִּסָּפֽוּ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
שְׁמוּ הַנָּבִיא עוֹמֵד לִפְנֵי הָעָם בְּסוֹף יְמֵי שִׁפְטֵי הַתּוֹרָה.
פסוקים א–ד
שְׁמוּאֵל מִתְעַכֵּב לִפְנֵי הָעָם
שְׁמוּאֵל מְכָרֵז לְיִשְׂרָאֵל עַל הַמִּלְכּוּת הַחֲדָשָׁה. הוּא מִתְפַּלֵּל וּמְצַדֵּק אֶת עֶבְדָּתוֹ הַתְּמִימָה, כִּי לֹא עָשָׂה עוֹלָה אוֹ עַשְׁקָה. הָעָם מְאַשֵּׁר כִּי הָיָה יָשָׁר בְּכָל מַעֲשָׂיו.
פסוקים ה–ח
עדות שמואל על נאמנות הַשֵּׁם
שמואל מצהיר בפני העם כי הוא תמים ואין עליו אשמה. הוא מזכיר את מעשי הַשֵּׁם הנפלאים, החל ממעשי משה ואהרן ועד יציאת אבותיכם ממצרים, ומזמין את העם לעמוד למשפט לפני הַשֵּׁם כדי להכיר בצדקותו.
פסוקים ט–יב
חטא בני ישראל והצלתם
בני ישראל שוכחים את הַשֵּׁם ועובדים אלילים, מה שמוביל לשעבוד תחת אויבים. לאחר זעקתם, הַשֵּׁם שולח מנהיגים להצלתם. למרות ההצלה, בני ישראל מבקשים מלך אנושי כנגד שלטון הַשֵּׁם.
פסוקים יג–טז
התנאים למלוכה
שאול מזהיר את העם לגבי המלך החדש שהם ביקשו. הוא מסביר שאם יעבדו את הַשֵּׁם וישמעו לקצו, גם המלך וגם הם יזכו לברכה. לעומת זאת, מרד בצוותי הַשֵּׁם יוביל לכך שיד הַשֵּׁם תהיה נגד העם ונגד אבותיהם. בסוף הוא קורא להם לצפות במעשה הגדול שהַשֵּׁם עומד לעשות.
פסוקים יז–כ
הסימן מהשם ובקשת התפילה
שמואל מזהיר את העם בעקבות בקשתם למלך ומקרא להשם. השם מגיב בסימן טבעי של רעמים וגשם בזמן הקציר, דבר המעורר בקרב העם פחד גדול. העם מבקש משמואל להתפלל עבורם ולא למות, ושמואל מנחם אותם אך קורא להם לא להתרחק מהשם.
פסוקים כא–כד
הַבְטָחַת שְׁמִירַת הַקֶּשֶׁר וְהַחֲדְלָה מֵחֵטְא
שָׁמוּעֶל מַתְרֵעַ כִּי לֹא יִהְיוּ כְּבָר חֲבֵלִים חֲסְרֵי תְּמוּנָה, וּמַבְטִיחַ כִּי הַשֵּׁם לֹא יַעֲזֹב אֶת עַמּוֹ. הוּא מַתְחֲרִיט עַצְמוֹ לְהִתְפַּלֵּל בַּעַד הָעָם וּלְהַדְרִיכָם, וּמְצַוֶּה אוֹתָם לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת בְּעִקְבוֹת הַנִּסִּים שֶׁרָאוּ.
פסוקים כה–כה
אזהרת שמואל על העתיד
שמואל מזהיר את העם מפני סכנת העוול. הוא קובע שאם העם והמלך יבחרו בדרך הרעה, הם יספגו תוצאות קשות ויושמדו יחד.
הַנָּבִיא מְזַכֵּר לָהֶם אֶת חֹבַּת הַדְּבֵקָה לַהַשֵּׁם וְלַמִּצְוֹת שֶׁלּוֹ.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ענוותנות משה וכוח התשובה
״ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו (שם שם ז). ידעו שדיברו במשה ונשתטהו לפניו, ואמרו התפלל אל ה' ויסר מעלינו את הנחש (שם), להודיעך את״
בפרשת שמות, כשהעם חטא וביקש משה להתפלל עבורם, המדרש מלמד אותנו על שתי מידות גדולות. מצד אחד, אנו רואים כמה משה היה עניו; הוא לא נהגה בשיהוי ומיד ביקש רחמים על אלו שפגעו בו. מצד שני, המדרש מראה את עוצמת התשובה. ברגע שהעם הכיר בטעותו ואמר "חטאנו", הלב של אלו שחטאו נפתח והם זכו לסליחה מיידית. התנחומא בובר מסביר שהסליחה המהירה מלמדת שמי שמוותר וסולח אינו הופך לאדם אכזרי. בדומה לכך, גם אדם שחטא לחברו ואומר לו "חטאתי", אם הוא לא מקבל סליחה, הוא נחשב לחוטא. המדרש משתמש בסיפור משה כדי להדגיש ששינוי הלב וההודאה בטעות הם המפתחות לקבלת רחמים.
תנחומא בובר, חקת מ״ו:א׳ ↗הַקִּשּׁוּן עַל הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִּים
״וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר וְגוֹ' וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדֶּרֶךְ. וַהֲלֹא כְּתִיב: וְרוּחֲךָ הַטּוֹבָה נָתַתָּ לְהַשְׂכִּילָם (נחמיה ט, כ). אֶלָּא אוֹתָן שַׁיָּרוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם שֶׁנִּגְזְרָה עֲלֵיהֶם מִיתָה,״
בַּמִּדְבָּר, הָעָם שֶׁיָּצָא מִמִּצְרַיִם וְנִגְזְרָה עָלָיו מִיתָה, לֹא הָיָה לוֹ רוּחַ טוֹבָה. הַנֶּפֶשׁ הַקְּצָרָה שֶׁלָּהֶם הִתְפָּרְקָה בַּדֶּרֶךְ, כְּשֶׁהֵם שִׁידְדוּ בֵּין הָאֱלֹהִים לְבֵין מֹשֶׁה וְהִשְׁוָה עֶבֶד לְקוֹנוֹ, וְהִתְלוֹנְנוּ עַל הַלֶּחֶם הַקְּלוֹקֵל. הַעָם רָאָה אֶת הַמָּן כְּמַטְעֵם, אַךְ לֹא הִשְׂכִּיל לֶאֱכֹל מִפֵּרוֹת הָאָרֶץ הַטּוֹבִים. הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּל קִשּׁוּי עַל הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִּים שֶׁשָּׁלַח הַשֵּׁם. רַבִּי עֲקִיבָא מְסַבֵּר שֶׁהַנָּחָשׁ נִקְלָל כִּי הוּא הַמַּצִּיג אֶת לָשׁוֹן הָרָע. הַנָּחָשׁ הָיָה הַמְּבַשֵּׂר עַל הַלָּשׁוֹן הָרָע, וְלָכֵן הוּא נִפְרַע מֵהַנְּחָשִׁים. דָּבָר אַחֵר, הַנָּחָשׁ אוֹכֵל מָעַדַּנִּים רַבִּים וְהֵם הָפְכוּ לוֹ לְעָפָר, לְעֻמַּת הָעָם שֶׁאָכַל מָן וְהוּא הָפַךְ לוֹ לְמַטְעֵם. הַמִּדְרָשׁ מְבַקֵּשׁ לְהַסְבִּיר מַדּוּעַ הַנָּחָשׁ הָיָה כָּל כָּךְ מַשְׂרִיעַ בַּמִּדְבָּר.
מדרש תנחומא, חקת י״ט:א׳ ↗בעקבות המפרשים
דברי שמואל למענה של עם ישראל
״אשר עשה את משה ואת אהרן. להיות נכונים לשליחותו, להוציא אבותיכם ממצרים:״
בפרק זה, שמואל נפרד מעמנו ומזכיר להם את נאמנותו ואת יושר דרכו מול כולם. הוא מזכיר את המעשים הגדולים של ה’שם, כמו שמוּעַת משה ואהרן כדי להוביל את האבות מן המצרים. המטרה היא להראות שהנהגה אלוהית תמיד ליוותה את העם בסיטואציות קריטיות. רש"י מפרש על הפסוק הששי כי משה ואהרן נבחרו ומונו מראש כדי להיות מוכנים לשליחותם ולהוציא את האבות ממצרים. הפירוש מדגיש את ההכנה המוקדמת של המנהיגים למשימה הלאומית, אך חשוב לציין כי יש פרשנים אחרים המדגישים היבטים אחרים של הפעולה האלוהית.
רש״י על שמואל א׳ 12:6:1 ↗שמואל לא מעיד על עצמו
״ודעו וראו. כי לא הייתם צריכים לשאול מלך לזלזל בי:״
בפרק זה, שמואל נפרד מתפקידו כשהוא מדבר אל כל עם ישראל. הוא מבקש מהם להעיד על יושרתו ומראה שהתנהג מעולם לא בחוץ או בתוך רכוש של איש אחר. הוא מזכיר שהם לא היו צריכים לבקש מלך, כי הבקשה שלהם לא הייתה בגלל כשל שלו, אלא בגלית דחיית הנהגת הַשֵּׁם. רש"י מפרש את דבריו של שמואל ומסביר שהוא מדגיש כי לא היה צורך לשאול מלך כדי לזלזל בהנהגתו. לפי גישת רש"י, שמואל מנסה להבהיר שהבקשה למלך לא נבעה מחוסר אמינות שלו, אלא משינוי ברצון העם.
רש״י על שמואל א׳ 12:17:2 ↗נאמנותו של שמואל והנהגת הַשֵּׁם
״ואשר העלה. וכו׳ על ידי הנפלאות ההם העלה ממצרים:״
בפסוק זה, המצודת דוד מסביר כי הַשֵּׁם העלה את משה ואת ישראל ממצרים באמצעות הניסים הגדולים והנפלאות שעשה עבורם. ההסבר מתמקד בכוח הניסים שהובילו את היציאה מעבדות לחירות. הפרשן מפרש את הפועל "העלה" בהקשר של פעולת הניסים המוחשית שהתרחשה במצרים ובדרך לסיני. הגישה כאן היא מציאותית ומתמקדת בתוצאה הפיזית של הניסים שהשם עשה לעמו.
מצודת דוד על שמואל א׳ 12:6:3 ↗ההתנצלות והתקווה של עם ישראל
״על כל חטאתינו. על החטאים אשר עשינו מאז, הוספנו עוד לעשות הרע בשאלת המלך:״
בפרק זה, שמואל מסיים את תקופת שירותו ומדבר אל העם. הוא מזכיר להם שכל מעשיו היו ישרים וכי לא עשיתי עוול לאיש. הוא קורא להם להקשיב להשגחה של הַשֵּׁם ולעמוד לפני מנהיג חדש. עם זאת, העם מבינה שביקשו מלך בצורה לא נכונה, וזה גרם להם לחטוא. הם מבקשים משמואל להתפלל עבורם כדי שלא ימותו. המצודת דוד מסביר שהחטא של העם כולל גם את המעשים שהם עשו מאז שביקשו מלך, כשהם הוסיפו לעשות רע. הוא מדגיש שהתשובה של העם היא הכרה בטעות וביקוש של התיווך של שמואל. הגישה כאן מתמקדת בכך שגם בתוך הטעות, ישנה הזדמנות לשוב אל הדרך הנכונה דרך הקשבה למצוות.
מצודת דוד על שמואל א׳ 12:19:1 ↗