שמואל לקח את כלי השמן ושפך על ראשו, וקרב אותו, ואמר: "הרי השם משיח אותך למנהיג על נחלתו".
וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת־פַּ֥ךְ הַשֶּׁ֛מֶן וַיִּצֹ֥ק עַל־רֹאשׁ֖וֹ וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ וַיֹּ֕אמֶר הֲל֗וֹא כִּֽי־מְשָׁחֲךָ֧ יְהוָ֛ה עַל־נַחֲלָת֖וֹ לְנָגִֽיד׃שמואל א׳ · פרק י׳
מִשְׁחַת שָׁאוּל וְהַסְּמָנִים לַמְּלוּכָה
שְׁמוּאֵל מַמְשִׁיךְ אֶת הַתְּהוּלֹת שֶׁל שְׁמוּאֵל אֶחָד: מֵהַמִּשְׁחָה וְעַד הַבְּחִירָה בְּשָׁאוּל מִתְּמֵם הָעָם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמואל א׳ י׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
משחינת שאול והנחיות למסע
כשתוצא היום ממני, תמצא שני אנשים ליד קבר רחל בגבול בנימין, בצלצח. הם יגידו לך שהמשימות שחיפשת נמצאו, ואת אביכם כבר הפסיק לדאוג לגבי האתנים ומחפש מה לעשות עם בניו.
בְּלֶכְתְּךָ֤ הַיּוֹם֙ מֵעִמָּדִ֔י וּמָצָאתָ֩ שְׁנֵ֨י אֲנָשִׁ֜ים עִם־קְבֻרַ֥ת רָחֵ֛ל בִּגְב֥וּל בִּנְיָמִ֖ן בְּצֶלְצַ֑ח וְאָמְר֣וּ אֵלֶ֗יךָ נִמְצְא֤וּ הָאֲתֹנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֣כְתָּ לְבַקֵּ֔שׁ וְהִנֵּ֨ה נָטַ֤שׁ אָבִ֙יךָ֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י הָאֲתֹנ֔וֹת וְדָאַ֤ג לָכֶם֙ לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אֶעֱשֶׂ֖ה לִבְנִֽי׃משם תמשיך ותלך עד אלון תבור. שם תמצא שלושה אנשים שעולים לאלוהים אל בית אל; אחד נושא שלושה גדיים, אחד נושא שלושה כיכרות לחם, ואחד נושא נבל יין.
וְחָלַפְתָּ֨ מִשָּׁ֜ם וָהָ֗לְאָה וּבָ֙אתָ֙ עַד־אֵל֣וֹן תָּב֔וֹר וּמְצָא֤וּךָ שָּׁם֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים עֹלִ֥ים אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים בֵּֽית־אֵ֑ל אֶחָ֞ד נֹשֵׂ֣א ׀ שְׁלֹשָׁ֣ה גְדָיִ֗ים וְאֶחָד֙ נֹשֵׂ֗א שְׁלֹ֙שֶׁת֙ כִּכְּר֣וֹת לֶ֔חֶם וְאֶחָ֥ד נֹשֵׂ֖א נֵֽבֶל־יָֽיִן׃הם יברכו אותך בשלום ויתנו לך שתי כיכרות לחם, ותקח אותן מידם.
וְשָׁאֲל֥וּ לְךָ֖ לְשָׁל֑וֹם וְנָתְנ֤וּ לְךָ֙ שְׁתֵּי־לֶ֔חֶם וְלָקַחְתָּ֖ מִיָּדָֽם׃ה–ח
סימני הנבואה והוראות לSAUL
אַחֲרֵי כָךְ תָּבוֹא לְגִבְעַת הָאֱלֹהִים, שֶׁם עֹמְדִים הַפְּלִשְׁתִּים. כְּשֶׁתִּכָּנֵס לָעִיר, תִּפְגֹּשׁ בְּקְבוּצָה שֶׁל נְבִיאִים שֶׁיֵּרְדוּ מֵהַמִּזְבֵּחַ, וּלְפָנֵיהֶם נֵבֶל, תֹּף, חֲלִיל וְכִנּוֹר, וְהֵם מִתְנַבְּאִים.
אַ֣חַר כֵּ֗ן תָּבוֹא֙ גִּבְעַ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁר־שָׁ֖ם נְצִבֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וִיהִי֩ כְבֹאֲךָ֨ שָׁ֜ם הָעִ֗יר וּפָגַעְתָּ֞ חֶ֤בֶל נְבִיאִים֙ יֹרְדִ֣ים מֵֽהַבָּמָ֔ה וְלִפְנֵיהֶ֞ם נֵ֤בֶל וְתֹף֙ וְחָלִ֣יל וְכִנּ֔וֹר וְהֵ֖מָּה מִֽתְנַבְּאִֽים׃וְרוּחַ הַשֵּׁם תָּרֵד עָלֶיךָ, וְתִתְנַבֵּא עִמָּם, וְתֶהְיֶה לְאִישׁ אַחֵר.
וְצָלְחָ֤ה עָלֶ֙יךָ֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה וְהִתְנַבִּ֖יתָ עִמָּ֑ם וְנֶהְפַּכְתָּ֖ לְאִ֥ישׁ אַחֵֽר׃וְכַאֲשֶׁר הַמּוֹפְתִּים הָאֵלֶּה יִקְרְאוּ בְּךָ, עֲשֵׂה כְּכָל מָה שֶׁתִּמְצָא לַעֲשׂוֹת, כִּי הָאֱלֹהִים עִמְּךָ.
וְהָיָ֗ה כִּ֥י תבאינה [תָבֹ֛אנָה] הָאֹת֥וֹת הָאֵ֖לֶּה לָ֑ךְ עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּמְצָ֣א יָדֶ֔ךָ כִּ֥י הָאֱלֹהִ֖ים עִמָּֽךְ׃וְתֵרֵד אֵלַי לַגִּלְגָּל, וְהִנֵּה אֲנִי יוֹרֵד אֵלֶיךָ כְּדֵי לַעֲלֹת עֹלוֹת וּלְזַבֵּחַ זִבְחֵי שְׁלָמִים. חַכֵּה שִׁבְעַת יָמִים עַד שֶׁבֹּאִי אֵלֶיךָ, וְאָז אֲסַבֵּר לְךָ מָה עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת.
וְיָרַדְתָּ֣ לְפָנַי֮ הַגִּלְגָּל֒ וְהִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ יֹרֵ֣ד אֵלֶ֔יךָ לְהַעֲל֣וֹת עֹל֔וֹת לִזְבֹּ֖חַ זִבְחֵ֣י שְׁלָמִ֑ים שִׁבְעַ֨ת יָמִ֤ים תּוֹחֵל֙ עַד־בּוֹאִ֣י אֵלֶ֔יךָ וְהוֹדַעְתִּ֣י לְךָ֔ אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה׃ט–יב
שְׁלִיחוּת שְׁמוּאֵל וְהַתְנַבְּאוּת שָׁאוּל
כְּשֶׁהוּא הָיָה עוֹצֵר אֶת הַדֶּרֶךְ כְּדֵי לָלֶכֶת מֵעִם שְׁמוּעֵל, אֱלֹהִים שִׁנְגֵר לוֹ לֵב אַחֵר, וְכָל הַמַּֽאֹת הָאֵלֶּה קָרוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם.
וְהָיָ֗ה כְּהַפְנֹת֤וֹ שִׁכְמוֹ֙ לָלֶ֙כֶת֙ מֵעִ֣ם שְׁמוּאֵ֔ל וַיַּהֲפָךְ־ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵ֣ב אַחֵ֑ר וַיָּבֹ֛אוּ כָּל־הָאֹת֥וֹת הָאֵ֖לֶּה בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃ (ס)הֵם הִגִּיעוּ לְגִבְעָה, וְשָם הָיוּ קבוצת נְבִיאִים שֶׁמְּחַכִּים לוֹ, וְרוּחַ הָאֱלֹהִים יָרְדָה עָלָיו וְהוּא הִתְנַבֵּא בְּתוֹכָם.
וַיָּבֹ֤אוּ שָׁם֙ הַגִּבְעָ֔תָה וְהִנֵּ֥ה חֶֽבֶל־נְבִאִ֖ים לִקְרָאת֑וֹ וַתִּצְלַ֤ח עָלָיו֙ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים וַיִּתְנַבֵּ֖א בְּתוֹכָֽם׃כָּל מִי שֶׁהָיָה מַכִּיר אוֹתוֹ מֵאַתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם רָאוּ אוֹתוֹ מִתְנַבֵּא עִם הַנְּבִיאִים, וְהָעָם אָמְרוּ לְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ: מָה זֶה קָרָה לְבֶן קִישׁ? הַאִם גַּם שָׁאוּל בֶּן הַנְּבִיאִים?
וַיְהִ֗י כָּל־יֽוֹדְעוֹ֙ מֵאִתְּמ֣וֹל שִׁלְשׁ֔וֹם וַיִּרְא֕וּ וְהִנֵּ֥ה עִם־נְבִאִ֖ים נִבָּ֑א וַיֹּ֨אמֶר הָעָ֜ם אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ מַה־זֶּה֙ הָיָ֣ה לְבֶן־קִ֔ישׁ הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִיאִֽים׃וְאִישׁ מִשָּׁם עָנָה וְאָמַר: מִי אַבִּיהֶם? בְּשֶׁל כָּךְ זֶה הָיָה מַשָּׁל, הַאִם גַּם שָׁאוּל בֶּן הַנְּבִיאִים?
וַיַּ֨עַן אִ֥ישׁ מִשָּׁ֛ם וַיֹּ֖אמֶר וּמִ֣י אֲבִיהֶ֑ם עַל־כֵּן֙ הָיְתָ֣ה לְמָשָׁ֔ל הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִאִֽים׃יג–טז
החיפוש אחר האתנונים וסירוב לדבר על המלוכה
הוא סיים את הנבואות והגיע אל הבמה.
וַיְכַל֙ מֵֽהִתְנַבּ֔וֹת וַיָּבֹ֖א הַבָּמָֽה׃דוד שלו של שאול שאל אותו ואת הנער שלו: "לא הלכתם לחפש את האתנונים?" והם ענו לו: "חיפשנו את האתנונים ולא מצאנו כלום, אז הגענו אל שמואל."
וַיֹּאמֶר֩ דּ֨וֹד שָׁא֥וּל אֵלָ֛יו וְאֶֽל־נַעֲר֖וֹ אָ֣ן הֲלַכְתֶּ֑ם וַיֹּ֕אמֶר לְבַקֵּשׁ֙ אֶת־הָ֣אֲתֹנ֔וֹת וַנִּרְאֶ֣ה כִי־אַ֔יִן וַנָּב֖וֹא אֶל־שְׁמוּאֵֽל׃דוד שלו שאל את שאול: "מה שמואל אמר לכם?"
וַיֹּ֖אמֶר דּ֣וֹד שָׁא֑וּל הַגִּֽידָה־נָּ֣א לִ֔י מָֽה־אָמַ֥ר לָכֶ֖ם שְׁמוּאֵֽל׃שאול ענה לדוד שלו: "האיש אמר לנו שמצאו את האתנונים, אבל הוא לא אמר לנו שום דבר על עניין המלוכה כפי ששמואל אמר."
וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל־דּוֹד֔וֹ הַגֵּ֤ד הִגִּיד֙ לָ֔נוּ כִּ֥י נִמְצְא֖וּ הָאֲתֹנ֑וֹת וְאֶת־דְּבַ֤ר הַמְּלוּכָה֙ לֹֽא־הִגִּ֣יד ל֔וֹ אֲשֶׁ֖ר אָמַ֥ר שְׁמוּאֵֽל׃ (פ)יז–כ
שמואל מותיר את הבחירה בבנימין
שמואל קרא לעם לתפילה אל ה'.
וַיַּצְעֵ֤ק שְׁמוּאֵל֙ אֶת־הָעָ֔ם אֶל־יְהוָ֖ה הַמִּצְפָּֽה׃הוא אמר לבני ישראל: כך אמר ה', אלוהי ישראל, אני שהעלית את ישראל ממצרים והצלתם מיד המצרים ומיד כל הממלכות שנלחמו בהם.
וַיֹּ֣אמֶר ׀ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל (פ) כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אָנֹכִ֛י הֶעֱלֵ֥יתִי אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם וָאַצִּ֤יל אֶתְכֶם֙ מִיַּ֣ד מִצְרַ֔יִם וּמִיַּד֙ כָּל־הַמַּמְלָכ֔וֹת הַלֹּחֲצִ֖ים אֶתְכֶֽם׃אבל היום ביטאתם את אלוהיכם, שהוא המציל שלכם מכל הרע והצרות, ואמרתם לו שאתם רוצים מלך שינהיג אתכם. עכשיו תתייצבו לפני ה' וגם לפני השבטים והמנהיגים שלכם.
וְאַתֶּ֨ם הַיּ֜וֹם מְאַסְתֶּ֣ם אֶת־אֱלֹהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁר־ה֣וּא מוֹשִׁ֣יעַ לָכֶם֮ מִכָּל־רָעוֹתֵיכֶ֣ם וְצָרֹֽתֵיכֶם֒ וַתֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ כִּי־מֶ֖לֶךְ תָּשִׂ֣ים עָלֵ֑ינוּ וְעַתָּ֗ה הִֽתְיַצְּבוּ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְשִׁבְטֵיכֶ֖ם וּלְאַלְפֵיכֶֽם׃שמואל הביא את כל שבטי ישראל, ושבט בנימין נבחר.
וַיַּקְרֵ֣ב שְׁמוּאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל־שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּלָּכֵ֖ד שֵׁ֥בֶט בִּנְיָמִֽן׃כא–כד
בחירת שאול מבין העם
הוא הקיב את שרביט בנימין למשפחותיו, ומשפחת המטרי נתפסה. שאול בן קיש נמצא שם, וכולם חיפשו אותו אך הוא לא נמצא.
וַיַּקְרֵ֞ב אֶת־שֵׁ֤בֶט בִּנְיָמִן֙ למשפחתו [לְמִשְׁפְּחֹתָ֔יו] וַתִּלָּכֵ֖ד מִשְׁפַּ֣חַת הַמַּטְרִ֑י וַיִּלָּכֵד֙ שָׁא֣וּל בֶּן־קִ֔ישׁ וַיְבַקְשֻׁ֖הוּ וְלֹ֥א נִמְצָֽא׃שאלו שוב את ה׳, "האם עוד מישהו מגיע?", וה׳ ענה: "הנה הוא מתחבא בין הכלים".
וַיִּשְׁאֲלוּ־עוֹד֙ בַּֽיהוָ֔ה הֲבָ֥א ע֖וֹד הֲלֹ֣ם אִ֑ישׁ (ס) וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה הִנֵּה־ה֥וּא נֶחְבָּ֖א אֶל־הַכֵּלִֽים׃הם רצו ולקחו אותו משם, והוא עמד בתוך העם. הוא היה גבוה מכל העם, מגובה הכתפיים ומעלה.
וַיָּרֻ֙צוּ֙ וַיִּקָּחֻ֣הוּ מִשָּׁ֔ם וַיִּתְיַצֵּ֖ב בְּת֣וֹךְ הָעָ֑ם וַיִּגְבַּהּ֙ מִכָּל־הָעָ֔ם מִשִּׁכְמ֖וֹ וָמָֽעְלָה׃שמואל אמר לכל העם: "ראיתם איך ה׳ בחר בו? אין כמוהו בכל העם". וכל העם צעק: "יחי המלך!"
וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֜ל אֶל־כָּל־הָעָ֗ם הַרְּאִיתֶם֙ אֲשֶׁ֣ר בָּֽחַר־בּ֣וֹ יְהוָ֔ה כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖הוּ בְּכָל־הָעָ֑ם וַיָּרִ֧עוּ כָל־הָעָ֛ם וַיֹּאמְר֖וּ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ (פ)כה–כז
סיום המלכת שאול וקבלת העם
שמואל דיבר עם העם על חוקי המלוכה, כתב זאת בספר והניח אותו לפני ה׳, ואז שלח את כל העם לחזור לבתיהם.
וַיְדַבֵּ֨ר שְׁמוּאֵ֜ל אֶל־הָעָ֗ם אֵ֚ת מִשְׁפַּ֣ט הַמְּלֻכָ֔ה וַיִּכְתֹּ֣ב בַּסֵּ֔פֶר וַיַּנַּ֖ח לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיְשַׁלַּ֧ח שְׁמוּאֵ֛ל אֶת־כָּל־הָעָ֖ם אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ׃גם שאול הלך לביתו בגבעה, והחיילים שבורך לבבם על ידי אלוהים הלכו אחריו.
וְגַ֨ם־שָׁא֔וּל הָלַ֥ךְ לְבֵית֖וֹ גִּבְעָ֑תָה וַיֵּלְכ֣וּ עִמּ֔וֹ הַחַ֕יִל אֲשֶׁר־נָגַ֥ע אֱלֹהִ֖ים בְּלִבָּֽם׃אבל בני בליעל אמרו: איך האיש הזה יוכל להושיע אותנו? הם בטלו בו ולא הביאו לו מתנה, והוא שמר על שתיקה.
וּבְנֵ֧י בְלִיַּ֣עַל אָמְר֗וּ מַה־יֹּשִׁעֵ֙נוּ֙ זֶ֔ה וַיִּבְזֻ֕הוּ וְלֹֽא־הֵבִ֥יאוּ ל֖וֹ מִנְחָ֑ה וַיְהִ֖י כְּמַחֲרִֽישׁ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
משחינת שאול והנחיות למסע
וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת־פַּ֥ךְ הַשֶּׁ֛מֶן וַיִּצֹ֥ק עַל־רֹאשׁ֖וֹ וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ וַיֹּ֕אמֶר הֲל֗וֹא כִּֽי־מְשָׁחֲךָ֧ יְהוָ֛ה עַל־נַחֲלָת֖וֹ לְנָגִֽיד׃
בְּלֶכְתְּךָ֤ הַיּוֹם֙ מֵעִמָּדִ֔י וּמָצָאתָ֩ שְׁנֵ֨י אֲנָשִׁ֜ים עִם־קְבֻרַ֥ת רָחֵ֛ל בִּגְב֥וּל בִּנְיָמִ֖ן בְּצֶלְצַ֑ח וְאָמְר֣וּ אֵלֶ֗יךָ נִמְצְא֤וּ הָאֲתֹנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֣כְתָּ לְבַקֵּ֔שׁ וְהִנֵּ֨ה נָטַ֤שׁ אָבִ֙יךָ֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י הָאֲתֹנ֔וֹת וְדָאַ֤ג לָכֶם֙ לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אֶעֱשֶׂ֖ה לִבְנִֽי׃
וְחָלַפְתָּ֨ מִשָּׁ֜ם וָהָ֗לְאָה וּבָ֙אתָ֙ עַד־אֵל֣וֹן תָּב֔וֹר וּמְצָא֤וּךָ שָּׁם֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים עֹלִ֥ים אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים בֵּֽית־אֵ֑ל אֶחָ֞ד נֹשֵׂ֣א ׀ שְׁלֹשָׁ֣ה גְדָיִ֗ים וְאֶחָד֙ נֹשֵׂ֗א שְׁלֹ֙שֶׁת֙ כִּכְּר֣וֹת לֶ֔חֶם וְאֶחָ֥ד נֹשֵׂ֖א נֵֽבֶל־יָֽיִן׃
וְשָׁאֲל֥וּ לְךָ֖ לְשָׁל֑וֹם וְנָתְנ֤וּ לְךָ֙ שְׁתֵּי־לֶ֔חֶם וְלָקַחְתָּ֖ מִיָּדָֽם׃
ה–ח
סימני הנבואה והוראות לSAUL
אַ֣חַר כֵּ֗ן תָּבוֹא֙ גִּבְעַ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁר־שָׁ֖ם נְצִבֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וִיהִי֩ כְבֹאֲךָ֨ שָׁ֜ם הָעִ֗יר וּפָגַעְתָּ֞ חֶ֤בֶל נְבִיאִים֙ יֹרְדִ֣ים מֵֽהַבָּמָ֔ה וְלִפְנֵיהֶ֞ם נֵ֤בֶל וְתֹף֙ וְחָלִ֣יל וְכִנּ֔וֹר וְהֵ֖מָּה מִֽתְנַבְּאִֽים׃
וְצָלְחָ֤ה עָלֶ֙יךָ֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה וְהִתְנַבִּ֖יתָ עִמָּ֑ם וְנֶהְפַּכְתָּ֖ לְאִ֥ישׁ אַחֵֽר׃
וְהָיָ֗ה כִּ֥י תבאינה [תָבֹ֛אנָה] הָאֹת֥וֹת הָאֵ֖לֶּה לָ֑ךְ עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּמְצָ֣א יָדֶ֔ךָ כִּ֥י הָאֱלֹהִ֖ים עִמָּֽךְ׃
וְיָרַדְתָּ֣ לְפָנַי֮ הַגִּלְגָּל֒ וְהִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ יֹרֵ֣ד אֵלֶ֔יךָ לְהַעֲל֣וֹת עֹל֔וֹת לִזְבֹּ֖חַ זִבְחֵ֣י שְׁלָמִ֑ים שִׁבְעַ֨ת יָמִ֤ים תּוֹחֵל֙ עַד־בּוֹאִ֣י אֵלֶ֔יךָ וְהוֹדַעְתִּ֣י לְךָ֔ אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה׃
ט–יב
שְׁלִיחוּת שְׁמוּאֵל וְהַתְנַבְּאוּת שָׁאוּל
וְהָיָ֗ה כְּהַפְנֹת֤וֹ שִׁכְמוֹ֙ לָלֶ֙כֶת֙ מֵעִ֣ם שְׁמוּאֵ֔ל וַיַּהֲפָךְ־ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵ֣ב אַחֵ֑ר וַיָּבֹ֛אוּ כָּל־הָאֹת֥וֹת הָאֵ֖לֶּה בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃ (ס)
וַיָּבֹ֤אוּ שָׁם֙ הַגִּבְעָ֔תָה וְהִנֵּ֥ה חֶֽבֶל־נְבִאִ֖ים לִקְרָאת֑וֹ וַתִּצְלַ֤ח עָלָיו֙ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים וַיִּתְנַבֵּ֖א בְּתוֹכָֽם׃
וַיְהִ֗י כָּל־יֽוֹדְעוֹ֙ מֵאִתְּמ֣וֹל שִׁלְשׁ֔וֹם וַיִּרְא֕וּ וְהִנֵּ֥ה עִם־נְבִאִ֖ים נִבָּ֑א וַיֹּ֨אמֶר הָעָ֜ם אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ מַה־זֶּה֙ הָיָ֣ה לְבֶן־קִ֔ישׁ הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִיאִֽים׃
וַיַּ֨עַן אִ֥ישׁ מִשָּׁ֛ם וַיֹּ֖אמֶר וּמִ֣י אֲבִיהֶ֑ם עַל־כֵּן֙ הָיְתָ֣ה לְמָשָׁ֔ל הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִאִֽים׃
יג–טז
החיפוש אחר האתנונים וסירוב לדבר על המלוכה
וַיְכַל֙ מֵֽהִתְנַבּ֔וֹת וַיָּבֹ֖א הַבָּמָֽה׃
וַיֹּאמֶר֩ דּ֨וֹד שָׁא֥וּל אֵלָ֛יו וְאֶֽל־נַעֲר֖וֹ אָ֣ן הֲלַכְתֶּ֑ם וַיֹּ֕אמֶר לְבַקֵּשׁ֙ אֶת־הָ֣אֲתֹנ֔וֹת וַנִּרְאֶ֣ה כִי־אַ֔יִן וַנָּב֖וֹא אֶל־שְׁמוּאֵֽל׃
וַיֹּ֖אמֶר דּ֣וֹד שָׁא֑וּל הַגִּֽידָה־נָּ֣א לִ֔י מָֽה־אָמַ֥ר לָכֶ֖ם שְׁמוּאֵֽל׃
וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל־דּוֹד֔וֹ הַגֵּ֤ד הִגִּיד֙ לָ֔נוּ כִּ֥י נִמְצְא֖וּ הָאֲתֹנ֑וֹת וְאֶת־דְּבַ֤ר הַמְּלוּכָה֙ לֹֽא־הִגִּ֣יד ל֔וֹ אֲשֶׁ֖ר אָמַ֥ר שְׁמוּאֵֽל׃ (פ)
יז–כ
שמואל מותיר את הבחירה בבנימין
וַיַּצְעֵ֤ק שְׁמוּאֵל֙ אֶת־הָעָ֔ם אֶל־יְהוָ֖ה הַמִּצְפָּֽה׃
וַיֹּ֣אמֶר ׀ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל (פ) כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אָנֹכִ֛י הֶעֱלֵ֥יתִי אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם וָאַצִּ֤יל אֶתְכֶם֙ מִיַּ֣ד מִצְרַ֔יִם וּמִיַּד֙ כָּל־הַמַּמְלָכ֔וֹת הַלֹּחֲצִ֖ים אֶתְכֶֽם׃
וְאַתֶּ֨ם הַיּ֜וֹם מְאַסְתֶּ֣ם אֶת־אֱלֹהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁר־ה֣וּא מוֹשִׁ֣יעַ לָכֶם֮ מִכָּל־רָעוֹתֵיכֶ֣ם וְצָרֹֽתֵיכֶם֒ וַתֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ כִּי־מֶ֖לֶךְ תָּשִׂ֣ים עָלֵ֑ינוּ וְעַתָּ֗ה הִֽתְיַצְּבוּ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְשִׁבְטֵיכֶ֖ם וּלְאַלְפֵיכֶֽם׃
וַיַּקְרֵ֣ב שְׁמוּאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל־שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּלָּכֵ֖ד שֵׁ֥בֶט בִּנְיָמִֽן׃
כא–כד
בחירת שאול מבין העם
וַיַּקְרֵ֞ב אֶת־שֵׁ֤בֶט בִּנְיָמִן֙ למשפחתו [לְמִשְׁפְּחֹתָ֔יו] וַתִּלָּכֵ֖ד מִשְׁפַּ֣חַת הַמַּטְרִ֑י וַיִּלָּכֵד֙ שָׁא֣וּל בֶּן־קִ֔ישׁ וַיְבַקְשֻׁ֖הוּ וְלֹ֥א נִמְצָֽא׃
וַיִּשְׁאֲלוּ־עוֹד֙ בַּֽיהוָ֔ה הֲבָ֥א ע֖וֹד הֲלֹ֣ם אִ֑ישׁ (ס) וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה הִנֵּה־ה֥וּא נֶחְבָּ֖א אֶל־הַכֵּלִֽים׃
וַיָּרֻ֙צוּ֙ וַיִּקָּחֻ֣הוּ מִשָּׁ֔ם וַיִּתְיַצֵּ֖ב בְּת֣וֹךְ הָעָ֑ם וַיִּגְבַּהּ֙ מִכָּל־הָעָ֔ם מִשִּׁכְמ֖וֹ וָמָֽעְלָה׃
וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֜ל אֶל־כָּל־הָעָ֗ם הַרְּאִיתֶם֙ אֲשֶׁ֣ר בָּֽחַר־בּ֣וֹ יְהוָ֔ה כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖הוּ בְּכָל־הָעָ֑ם וַיָּרִ֧עוּ כָל־הָעָ֛ם וַיֹּאמְר֖וּ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ (פ)
כה–כז
סיום המלכת שאול וקבלת העם
וַיְדַבֵּ֨ר שְׁמוּאֵ֜ל אֶל־הָעָ֗ם אֵ֚ת מִשְׁפַּ֣ט הַמְּלֻכָ֔ה וַיִּכְתֹּ֣ב בַּסֵּ֔פֶר וַיַּנַּ֖ח לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיְשַׁלַּ֧ח שְׁמוּאֵ֛ל אֶת־כָּל־הָעָ֖ם אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ׃
וְגַ֨ם־שָׁא֔וּל הָלַ֥ךְ לְבֵית֖וֹ גִּבְעָ֑תָה וַיֵּלְכ֣וּ עִמּ֔וֹ הַחַ֕יִל אֲשֶׁר־נָגַ֥ע אֱלֹהִ֖ים בְּלִבָּֽם׃
וּבְנֵ֧י בְלִיַּ֣עַל אָמְר֗וּ מַה־יֹּשִׁעֵ֙נוּ֙ זֶ֔ה וַיִּבְזֻ֕הוּ וְלֹֽא־הֵבִ֥יאוּ ל֖וֹ מִנְחָ֑ה וַיְהִ֖י כְּמַחֲרִֽישׁ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַקֶּטעֶת מְתָאֵר אֶת הַמִּשְׁחָה שֶׁל שָׁאוּל בְּיַד שְׁמוּאֵל, אֶת הַסְּמָנִים שֶׁנֶּתְנוּ לוֹ אֶת הַנְּבִיאָה, וְאֶת הַתְּהוּלֹת שֶׁל מְלֵכֶת שָׁאוּל בְּיַד הָעָם.
פסוקים א–ד
משחינת שאול והנחיות למסע
שמואל משמן את שאול וממנה אותו למנהיג. לאחר מכן הוא נותן לו סדרה של הוראות למסע: מפגש עם שני אנשים בגבול בנימין שידווחו על מציאת האתנים, ומפגש עם שלושה אנשים בדרך לבית אל שיתנו לו אוכל.
פסוקים ה–ח
סימני הנבואה והוראות לSAUL
שאול מקבל מנביא את סימני הדרך בדרכו לגבעה. הוא יפגוש קבוצת נביאים ורוח ה' תשתנה בו. לאחר מכן הוא נדרש לרדת לגלגל כדי להקריב קורבנות ולחכות להוראות הבאות.
פסוקים ט–יב
שְׁלִיחוּת שְׁמוּאֵל וְהַתְנַבְּאוּת שָׁאוּל
הַפֶּסוּקִים מְתִאֶרִים אֶת הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל שָׁאוּל, כְּשֶׁאֱלֹהִים מַשִּׁיב לוֹ לֵב חָדָשׁ. שָׁאוּל מַגִּיעַ לְגִבְעָה, שָׁם הוּא מִתְנַבֵּא עִם קְבוּצַת נְוִיאִים. הָעָם מְפleְלָאִים מֵהַמַּעֲשֶׂה וְשָׁאוֹל מִתְגַּלֶּה כְּמִתְנַבֵּא, מַה שֶׁגּוֹרֵם לְעַיִן הָעָם לְהִתְפleְלָא מִמַּעֲמָדוֹ הַחֲדָשׁ.
פסוקים יג–טז
החיפוש אחר האתנונים וסירוב לדבר על המלוכה
לאחר סיום הנבואות, הבגה והנער חוזרים לאחר שחיפשו את האתנונים ולא מצאו אותם. הם מדווחים לשאול על כך, אך שאול מציין שהאיש לא דיבר איתם על עניין המלוכה.
פסוקים יז–כ
שמואל מותיר את הבחירה בבנימין
שמואל מזכיר לבני ישראל את גאולתם ממצרים ומבקר את דחייתם את שלטון ה' לטובת מלוכה אנושית. לאחר קריאה לעם להתייצב לפני ה', מתבצעת ההגרלה ומשבט בנימין נבחר למלוך.
פסוקים כא–כד
בחירת שאול מבין העם
לאחר חיפוש בין המשפחות, נמצא שאול בן קיש כשהוא מתחבא בין הכלים. הוא נמצא גבוה מכל העם, ושמואל מצהיר בפני הציבור שאלוקים בחר בו למלוך, מה שמוביל לצהלת העם ולקריאת יחי המלך.
פסוקים כה–כז
סיום המלכת שאול וקבלת העם
שמואל מתעד את חוקי המלוכה לפני ה׳ ושולח את העם לבתיהם. שאול חוזר לגבעה עם הלווים שקיבלו רוח אלוהים, אך קבוצת אנשים רשעים בטלה בו ואינה משתפת פעולה, בעוד שאול נשאר שותק ולא מגיב להם.
הַתְּהוּלָה מִסְתַּיֶּמֶת בְּקַבָּלַת הַמְּלוּכָה שֶׁל שָׁאוּל וּבְעֵד הַכְּלִים שֶׁהוּא שָׂרָה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַקֶּשֶׁר הַמְּיֻחָד בֵּין מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן
״ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה - הדא הוא דכתיב (שיר ח, א): מי יתנך כאח לי. באיזה אח הכתוב מדבר? אם תאמר״
בְּפֶרֶק הַזֶּה מֵשֶׁת שְׁמוֹת רַבָּה, מֻסְבר הַקֶּשֶׁר הַמְּיֻחָד שֶׁל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כְּאַחִים. הַמִּקְרָא מְצַיֵּת אֶת הַפֶּסוּק "מִי יִתְנֶךָ כְּאַח לִי" מִשִּׁיר הַשִּׁיר בְּהַקְשֵׁר לְאַהֲרֹן. הַמפרשׁ בּוֹחֵן אֶת כָּל הַדֻּגְמָאוֹת שֶׁל אַחִים בַּתּוֹרָה, כְּמוֹ קַיִן וְהֶבֶל, יִשְׁמָעֵאל וְיִצְחָק, עֵשָׂו וְיַעֲקֹב, וְאַף אַחֵי יוֹסֵף, וְרוֹאֶה כְּלֵי הַקִּנְאָה שֶׁהָיוּ בֵּינֵיהֶם. הַמַּקְצָע מְסַיֵּם בְּהַסְבָּרַת הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל הַנְּשִיקָה בְּהַר הָאֱלֹהִים. רַבּוֹתֵינוּ מְסַבְּלִים כִּי קִיּוּם הַקֶּשֶׁר הַמְּיֻחָד בֵּין מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן הָיָה נְשִיקָה שֶׁל פְּרָקִים, שֶׁאֵין בָּהּ גְּנָע. הַמַּעֲשֶׂה מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמְשִׁיבָה עַל הַקִּשּׁוּן שֶׁל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר כְּדֶרֶךְ לְהַדְגִּישׁ אֶת הַקֶּשֶׁר הַתּוֹרָנִי הַמְּיֻחָד שֶׁלָּהֶם.
שמות רבה ה׳:א׳ ↗סוגי הנשיקות בכתובים
״וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ, כָּל נְשִׁיקָה שֶׁל תִּפְלוּת בַּר מִן תְּלָת, נְשִׁיקָה שֶׁל גְדֻלָּה, וּנְשִׁיקָה שֶׁל פְּרָקִים, וּנְשִׁיקָה שֶׁל פְּרִישׁוּת. שֶׁל גְּדֻלָּה, דִּכְתִיב (שמואל א י,״
בפֶּרֶק זֶה מִסְתּוֹרֶת רות רבה מְסַבֶּרֶת אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל עָרְפָּה שֶׁשָּׁקְקָה אֶת חֲמוֹתָהּ. הַמַּפרִישׁ הַמּתְלַכֵּד מַסְבִּיר כִּי הַנְּשִׁיקָה הַזֹּאת הָיְתָה מַעֲשֶׂה רַב, שֶׁבּוֹ הִתְמַזְּגוּ סוּגוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁל נְשִׁיקוֹת. הַמַּעֲרִיךְ מְצַיֵּן שֶׁהַנְּשִׁיקָה הָיְתָה שֶׁל גְּדֻלָּה, כְּמוֹ שֶׁשְׁמוּאֵל שָׁק אֶת רֹאשׁ שָׁמֶן, וְשֶׁל פְּרָקִים כְּמוֹ שֶׁהַקּוֹל נִפְגַּשׁ בְּהַר הָאֱלֹהִים. רַבִּי תַּנְחוּמָא מוֹסִיף שֶׁהָיְתָה גַּם נְשִׁיקָה שֶׁל קְרִיבוּת, כְּמוֹ שֶׁיַּעֲקֹב שָׁק אֶת רָחֵל. הַמַּבטֵּה בַּמַּקְור מְבִיא הַקְשָׁה מִבְּרֵאשִׁית לְהַסְבִּיר אֶת הַקְרִיבוּת שֶׁל רָחֵל אֶל אֱלֹהֶיהָ כְּשֶׁשָּׁבָה אֶל עַמָּהּ.
רות רבה ב׳:כ״א ↗בעקבות המפרשים
הכנה למלוכה וסימני הנהגת שמואל
״עשה לך אשר תמצא ידך. אתקין לך מאני מלכותא, והכן לך טכסיסי המלוכה כמו שתוכל:״
בפרק זה אנו קוראים על המעבר של שאול למלוכה. שמואל נותן לשאול הוראות מעשיות וסימנים שיתרחשו לו בדרך. לפי רש"י על פסוק ז, שמואל אומר לשאול לעשות מה שמתאים לו, ולהכין את עצמו למלוכה כפי שיוכל. רש"י מפרש כאן את המילים המלכותיות ששמואל אמר לשאול, כדי להכין אותו לתפקיד המלכותי החדש. הפרק מתאר את תהליך המינוי דרך אירועים ספציפיים. שמואל מנחה את שאול איך לפעול כשהוא פוגש קבוצה של נביאים. הוא מזהה סימנים שיוכיחו ששם ה' פועל בשאול. הפרק מפרט גם את המפגש עם אנשים אחרים ואת התחזקות רוחו של שאול.
רש״י על שמואל א׳ 10:7:2 ↗תהליך הבחירה בשאול
״וילכד שאול. אף על פי שלא היה שם, נפל הגורל עליו, שהיו כתובין שמם באיגרות ונתונין בקופסא, והנביא מכניס ידו ונוטל איגרת אחת:״
פרק זה מתאר את המעבר של שאול מתפקידו הפרטי אל המלכות. שמואל נבואה לשאול ונותן לו סימנים שיקבעו כי הַשֵּׁם בחר בו. הסימנים כוללים פגישה עם קבוצת נביאים ומציאת כל האדרעים האבודים. בתהליך זה, שאול נבחר על ידי הגורל מתוך קבוצת אנשים שנאספו. רש"י מסביר כיציית הבחירה מתוך האנשים שהיו שם. לפי פירושו, הגורל לא הוטל על שאול באופן פיזי כי הוא לא נכח ברגע הגרל, אלא שהשמות של המועמדים היו כתובים בפתקים בתוך קופסה. הנביא הוציא את הפתק שבו היה רשום שמו של שאול.
רש״י על שמואל א׳ 10:21:1 ↗הכנות למלוכה והסימנים שבדרך
״עשה לך. התקן לך כלי מלכות כפי יכולתך, כי האלהים עמך ומלוך תמלוך:״
בפרק זה אנו קוראים על המעברים המשמעותיים בחייו של שאול. שמואל נותן לשאול סימנים ברורים מאוד כדי שיוכל לדעת שהשם בחר בו למלוך. הסימנים כוללים פגישות עם אנשים מסוימים, נבואה ושינוי רוחני. הפרק מתאר את התהליך הפיזי והרוחני של הכנה למשימה החדשה. המצודת דוד מסביר שעל שאול להכין לעצמו את כל כלי המלוכה כמיטב יכולתו. לפי פירוש זה, המשימה של המלך היא להשתמש בכל המשאבים הקיימים כדי להקים את הממלכה, מתוך אמונה שהאל נמצא איתו ויעזור לו למלוך.
מצודת דוד על שמואל א׳ 10:7:1 ↗הגורל והבחירה בבנימין
״וילכד. רצה לומר: עלה הגורל לבני בנימן, ונלכד פתקו ביד המעלה מן הקלפי:״
בפסוק זה מתוארת ההליך שבו נבחר שבט בנימין להיות המלכה של שאול. התהליך נעשה באמצעות הטלת גורל, כפי שנהוג במקרים של בחירה אלוהית או קבועה. לפי פירוש מצודת דוד, הטלת הגורל לא הייתה סתם פעולה אקראית, אלא דרך שבה התגלתה הבחירה המעלה מן הקלפי. הפרשן מסביר שהגורל "נלכד" או נפל על שבט בנימין, ומשתמש בביטוי המדגיש שהתוצאה הייתה קבועה ומדויקת. הגישה כאן היא שהטלת הגורל משמשת ככלי להמחשת המציאות הנבחרת, וכי המעמד של בנימין נקבע באופן שאינו תלוי במקרה אלא בתוצאה של הבחירה המקודשת.
מצודת דוד על שמואל א׳ 10:20:2 ↗