בועז עלה לשער וישב שם. פתאום עבר הגואל שעליו דיבר בועז, ובועז אמר לו: "עצור, שב כאן, פלוני האלמנה". הוא הסכים וישב.
וּבֹ֨עַז עָלָ֣ה הַשַּׁעַר֮ וַיֵּ֣שֶׁב שָׁם֒ וְהִנֵּ֨ה הַגֹּאֵ֤ל עֹבֵר֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר־בֹּ֔עַז וַיֹּ֛אמֶר ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה פְּלֹנִ֣י אַלְמֹנִ֑י וַיָּ֖סַר וַיֵּשֵֽׁב׃רות · פרק ד׳
תהליך הגאולה ולידת הילד
בועז משלים את תהליך הגאולה מול זקני השער, קונה את הנחלה, ורות יולדת את עובד הממשיך את שושלת פרץ.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
רות ד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
תהליך הגאולה בשער העיר
בועז לקח עשרה אנשים מזקני העיר ואמר להם: "שבו כאן", והם ישבו.
וַיִּקַּ֞ח עֲשָׂרָ֧ה אֲנָשִׁ֛ים מִזִּקְנֵ֥י הָעִ֖יר וַיֹּ֣אמֶר שְׁבוּ־פֹ֑ה וַיֵּשֵֽׁבוּ׃בועז אמר לגואל: "חלק השדה ששייך לאחינו אלימלך נמכר על ידי נעמי, שחזרה משדה מואב".
וַיֹּ֙אמֶר֙ לַגֹּאֵ֔ל חֶלְקַת֙ הַשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר לְאָחִ֖ינוּ לֶאֱלִימֶ֑לֶךְ מָכְרָ֣ה נָעֳמִ֔י הַשָּׁ֖בָה מִשְּׂדֵ֥ה מוֹאָֽב׃ואני אמרתי לך: תשמע היטב, וקנה את החלק מול כל היושבים ומול זקני עמי, אם תבחר לגאול. ואם לא תגאל, אז תדע לי שאין אתה יכול לגאול ואני אבוא אחריך". הוא ענה: "אני אגאל".
וַאֲנִ֨י אָמַ֜רְתִּי אֶגְלֶ֧ה אָזְנְךָ֣ לֵאמֹ֗ר קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַֽיֹּשְׁבִים֮ וְנֶ֣גֶד זִקְנֵ֣י עַמִּי֒ אִם־תִּגְאַל֙ גְּאָ֔ל וְאִם־לֹ֨א יִגְאַ֜ל הַגִּ֣ידָה לִּ֗י ואדע [וְאֵֽדְעָה֙] כִּ֣י אֵ֤ין זוּלָֽתְךָ֙ לִגְא֔וֹל וְאָנֹכִ֖י אַחֲרֶ֑יךָ וַיֹּ֖אמֶר אָנֹכִ֥י אֶגְאָֽל׃סיום תהליך הגאולה
בועז אמר: ביום שאתה קונה את השדה מידי נעמי, וגם יחד עם רות המוואבית, אשת המת, קניתי את השדה כדי להקים את שמו של המת על נחלתו.
וַיֹּ֣אמֶר בֹּ֔עַז בְּיוֹם־קְנוֹתְךָ֥ הַשָּׂדֶ֖ה מִיַּ֣ד נָעֳמִ֑י וּ֠מֵאֵת ר֣וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֤ה אֵֽשֶׁת־הַמֵּת֙ קניתי [קָנִ֔יתָה] לְהָקִ֥ים שֵׁם־הַמֵּ֖ת עַל־נַחֲלָתֽוֹ׃הגואל אמר: אני לא יכול לגאול, כדי שלא ארצה את הנחלה שלי. אתה תגאל את הגאולה שלי, כי אני לא יכול לגאול.
וַיֹּ֣אמֶר הַגֹּאֵ֗ל לֹ֤א אוּכַל֙ לגאול־[לִגְאָל־] לִ֔י פֶּן־אַשְׁחִ֖ית אֶת־נַחֲלָתִ֑י גְּאַל־לְךָ֤ אַתָּה֙ אֶת־גְּאֻלָּתִ֔י כִּ֥י לֹא־אוּכַ֖ל לִגְאֹֽל׃זה היה המנהג בישראל בנושא הגאולה והחלפת הנעליים: אדם היה מוריד את נעלו ונותן אותה לחברו. זה היה המעמד המעיד על כך בישראל.
וְזֹאת֩ לְפָנִ֨ים בְּיִשְׂרָאֵ֜ל עַל־הַגְּאוּלָּ֤ה וְעַל־הַתְּמוּרָה֙ לְקַיֵּ֣ם כָּל־דָּבָ֔ר שָׁלַ֥ף אִ֛ישׁ נַעֲל֖וֹ וְנָתַ֣ן לְרֵעֵ֑הוּ וְזֹ֥את הַתְּעוּדָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃הגואל אמר לבועז: קנה לך. ואז הוא הוריד את נעלו.
וַיֹּ֧אמֶר הַגֹּאֵ֛ל לְבֹ֖עַז קְנֵה־לָ֑ךְ וַיִּשְׁלֹ֖ף נַעֲלֽוֹ׃רכישת הנחלה וברכת הזקנים
בועז אמר לזקנים ולכל העם שנמצאים שם: "אתם עדים היום לכך שקניתי את כל מה ששייך לאלימלך, וגם את כל מה ששיי לו לכליון ומה ששל מחלון מיד נעמי".
וַיֹּאמֶר֩ בֹּ֨עַז לַזְּקֵנִ֜ים וְכָל־הָעָ֗ם עֵדִ֤ים אַתֶּם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֤י קָנִ֙יתִי֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר לֶֽאֱלִימֶ֔לֶךְ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר לְכִלְי֖וֹן וּמַחְל֑וֹן מִיַּ֖ד נָעֳמִֽי׃הוא הוסיף: "קניתי לעצמי גם את רות המואבייה, אשת מחלון, כדי להקים את שם המת על נחלתו, כדי ששמו של המת לא יימחק מבין אחיו וממקומו". אתם עדים לכך היום.
וְגַ֣ם אֶת־ר֣וּת הַמֹּאֲבִיָּה֩ אֵ֨שֶׁת מַחְל֜וֹן קָנִ֧יתִי לִ֣י לְאִשָּׁ֗ה לְהָקִ֤ים שֵׁם־הַמֵּת֙ עַל־נַ֣חֲלָת֔וֹ וְלֹא־יִכָּרֵ֧ת שֵׁם־הַמֵּ֛ת מֵעִ֥ם אֶחָ֖יו וּמִשַּׁ֣עַר מְקוֹמ֑וֹ עֵדִ֥ים אַתֶּ֖ם הַיּֽוֹם׃כל העם שהיה בשער והזקנים אמרו: "השם ייתן לאישה שבאת לבייתך להיות כמו רחל וכלאה שבנו שתי אלו את בית ישראל, ותהיה חזקה באפרתה ותקרא שם בבית לחם".
וַיֹּ֨אמְר֜וּ כָּל־הָעָ֧ם אֲשֶׁר־בַּשַּׁ֛עַר וְהַזְּקֵנִ֖ים עֵדִ֑ים יִתֵּן֩ יְהוָ֨ה אֶֽת־הָאִשָּׁ֜ה הַבָּאָ֣ה אֶל־בֵּיתֶ֗ךָ כְּרָחֵ֤ל ׀ וּכְלֵאָה֙ אֲשֶׁ֨ר בָּנ֤וּ שְׁתֵּיהֶם֙ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וַעֲשֵׂה־חַ֣יִל בְּאֶפְרָ֔תָה וּקְרָא־שֵׁ֖ם בְּבֵ֥ית לָֽחֶם׃ביתך יהיה כמו בית פרץ, שנולד לתמר ויהודה מתוך הזרע שהשם ייתן לך מהבחורה הזאת.
וִיהִ֤י בֵֽיתְךָ֙ כְּבֵ֣ית פֶּ֔רֶץ אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה תָמָ֖ר לִֽיהוּדָ֑ה מִן־הַזֶּ֗רַע אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֤ן יְהוָה֙ לְךָ֔ מִן־הַֽנַּעֲרָ֖ה הַזֹּֽאת׃סיום סיפור רות ולידת הילד
בועז לקח את רות והיא הפכה לאשתו, והוא בא אליה. הַשֵּׁם נתן לה הריון והיא ילדה בן.
וַיִּקַּ֨ח בֹּ֤עַז אֶת־רוּת֙ וַתְּהִי־ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַיָּבֹ֖א אֵלֶ֑יהָ וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֥ה לָ֛הּ הֵרָי֖וֹן וַתֵּ֥לֶד בֵּֽן׃הנשים אמרו לנועמי: ברוך הַשֵּׁם, שלא נשכח לך גואל היום, ושמו ייקרא בישראל.
וַתֹּאמַ֤רְנָה הַנָּשִׁים֙ אֶֽל־נָעֳמִ֔י בָּר֣וּךְ יְהוָ֔ה אֲ֠שֶׁר לֹ֣א הִשְׁבִּ֥ית לָ֛ךְ גֹּאֵ֖ל הַיּ֑וֹם וְיִקָּרֵ֥א שְׁמ֖וֹ בְּיִשְׂרָאֵֽל׃הוא יהיה לך מי שמשיב את הנפש ומי שמטפל בזקנתך, כי כלתך, שאוהבת אותך, ילדה, והיא טובה לך יותר משבעה בנים.
וְהָ֤יָה לָךְ֙ לְמֵשִׁ֣יב נֶ֔פֶשׁ וּלְכַלְכֵּ֖ל אֶת־שֵׂיבָתֵ֑ךְ כִּ֣י כַלָּתֵ֤ךְ אֲֽשֶׁר־אֲהֵבַ֙תֶךְ֙ יְלָדַ֔תּוּ אֲשֶׁר־הִיא֙ ט֣וֹבָה לָ֔ךְ מִשִּׁבְעָ֖ה בָּנִֽים׃נעמי לקחה את הילד וחיבקָה אותו בבטן, והיא הפכה למטפלת שלו.
וַתִּקַּ֨ח נָעֳמִ֤י אֶת־הַיֶּ֙לֶד֙ וַתְּשִׁתֵ֣הוּ בְחֵיקָ֔הּ וַתְּהִי־ל֖וֹ לְאֹמֶֽנֶת׃לידת הילד וסוף שושלת פרץ
וַתִּקְרֶאנָה לֹו הַשְּׁכֵנֹוֹת שֵׁם לֵאמֹר יֻלַּד־בֵּן לְנָעמִ֑י וַתִּקְרֶ֤אנָה שְׁמוֹ֙ עוֹבֵ֔ד ה֥וּא אֲבִי־יִשַׁ֖י אֲבִ֥י דָוִֽד׃
וַתִּקְרֶאנָה֩ ל֨וֹ הַשְּׁכֵנ֥וֹת שֵׁם֙ לֵאמֹ֔ר יֻלַּד־בֵּ֖ן לְנָעֳמִ֑י וַתִּקְרֶ֤אנָֽה שְׁמוֹ֙ עוֹבֵ֔ד ה֥וּא אֲבִי־יִשַׁ֖י אֲבִ֥י דָוִֽד׃ (פ)וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת פֶּרֶץ: פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן.
וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְד֣וֹת פָּ֔רֶץ פֶּ֖רֶץ הוֹלִ֥יד אֶת־חֶצְרֽוֹן׃וְחֶצְרוֹן הוליד את רם ורם הוליד את עמינדב
וְחֶצְרוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת־רָ֔ם וְרָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־עַמִּֽינָדָֽב׃וְעַמִּֽינָדָב֙ הוֹלִ֣יד אֶת־נַחְשׁ֔וֹן וְנַחְשׁ֖וֹן הוֹלִ֥יד אֶת־שַׂלְמָֽה׃
וְעַמִּֽינָדָב֙ הוֹלִ֣יד אֶת־נַחְשׁ֔וֹן וְנַחְשׁ֖וֹן הוֹלִ֥יד אֶת־שַׂלְמָֽה׃שורש השושלת
ושלמון הוליד את בועז, ובועז הוליד את עובד.
וְשַׂלְמוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת־בֹּ֔עַז וּבֹ֖עַז הוֹלִ֥יד אֶת־עוֹבֵֽד׃ועובד הוליד את ישי, וישי הוליד את דוד.
וְעֹבֵד֙ הוֹלִ֣יד אֶת־יִשָׁ֔י וְיִשַׁ֖י הוֹלִ֥יד אֶת־דָּוִֽד׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
תהליך הגאולה בשער העיר
וּבֹ֨עַז עָלָ֣ה הַשַּׁעַר֮ וַיֵּ֣שֶׁב שָׁם֒ וְהִנֵּ֨ה הַגֹּאֵ֤ל עֹבֵר֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר־בֹּ֔עַז וַיֹּ֛אמֶר ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה פְּלֹנִ֣י אַלְמֹנִ֑י וַיָּ֖סַר וַיֵּשֵֽׁב׃
וַיִּקַּ֞ח עֲשָׂרָ֧ה אֲנָשִׁ֛ים מִזִּקְנֵ֥י הָעִ֖יר וַיֹּ֣אמֶר שְׁבוּ־פֹ֑ה וַיֵּשֵֽׁבוּ׃
וַיֹּ֙אמֶר֙ לַגֹּאֵ֔ל חֶלְקַת֙ הַשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר לְאָחִ֖ינוּ לֶאֱלִימֶ֑לֶךְ מָכְרָ֣ה נָעֳמִ֔י הַשָּׁ֖בָה מִשְּׂדֵ֥ה מוֹאָֽב׃
וַאֲנִ֨י אָמַ֜רְתִּי אֶגְלֶ֧ה אָזְנְךָ֣ לֵאמֹ֗ר קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַֽיֹּשְׁבִים֮ וְנֶ֣גֶד זִקְנֵ֣י עַמִּי֒ אִם־תִּגְאַל֙ גְּאָ֔ל וְאִם־לֹ֨א יִגְאַ֜ל הַגִּ֣ידָה לִּ֗י ואדע [וְאֵֽדְעָה֙] כִּ֣י אֵ֤ין זוּלָֽתְךָ֙ לִגְא֔וֹל וְאָנֹכִ֖י אַחֲרֶ֑יךָ וַיֹּ֖אמֶר אָנֹכִ֥י אֶגְאָֽל׃
סיום תהליך הגאולה
וַיֹּ֣אמֶר בֹּ֔עַז בְּיוֹם־קְנוֹתְךָ֥ הַשָּׂדֶ֖ה מִיַּ֣ד נָעֳמִ֑י וּ֠מֵאֵת ר֣וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֤ה אֵֽשֶׁת־הַמֵּת֙ קניתי [קָנִ֔יתָה] לְהָקִ֥ים שֵׁם־הַמֵּ֖ת עַל־נַחֲלָתֽוֹ׃
וַיֹּ֣אמֶר הַגֹּאֵ֗ל לֹ֤א אוּכַל֙ לגאול־[לִגְאָל־] לִ֔י פֶּן־אַשְׁחִ֖ית אֶת־נַחֲלָתִ֑י גְּאַל־לְךָ֤ אַתָּה֙ אֶת־גְּאֻלָּתִ֔י כִּ֥י לֹא־אוּכַ֖ל לִגְאֹֽל׃
וְזֹאת֩ לְפָנִ֨ים בְּיִשְׂרָאֵ֜ל עַל־הַגְּאוּלָּ֤ה וְעַל־הַתְּמוּרָה֙ לְקַיֵּ֣ם כָּל־דָּבָ֔ר שָׁלַ֥ף אִ֛ישׁ נַעֲל֖וֹ וְנָתַ֣ן לְרֵעֵ֑הוּ וְזֹ֥את הַתְּעוּדָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
וַיֹּ֧אמֶר הַגֹּאֵ֛ל לְבֹ֖עַז קְנֵה־לָ֑ךְ וַיִּשְׁלֹ֖ף נַעֲלֽוֹ׃
רכישת הנחלה וברכת הזקנים
וַיֹּאמֶר֩ בֹּ֨עַז לַזְּקֵנִ֜ים וְכָל־הָעָ֗ם עֵדִ֤ים אַתֶּם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֤י קָנִ֙יתִי֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר לֶֽאֱלִימֶ֔לֶךְ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר לְכִלְי֖וֹן וּמַחְל֑וֹן מִיַּ֖ד נָעֳמִֽי׃
וְגַ֣ם אֶת־ר֣וּת הַמֹּאֲבִיָּה֩ אֵ֨שֶׁת מַחְל֜וֹן קָנִ֧יתִי לִ֣י לְאִשָּׁ֗ה לְהָקִ֤ים שֵׁם־הַמֵּת֙ עַל־נַ֣חֲלָת֔וֹ וְלֹא־יִכָּרֵ֧ת שֵׁם־הַמֵּ֛ת מֵעִ֥ם אֶחָ֖יו וּמִשַּׁ֣עַר מְקוֹמ֑וֹ עֵדִ֥ים אַתֶּ֖ם הַיּֽוֹם׃
וַיֹּ֨אמְר֜וּ כָּל־הָעָ֧ם אֲשֶׁר־בַּשַּׁ֛עַר וְהַזְּקֵנִ֖ים עֵדִ֑ים יִתֵּן֩ יְהוָ֨ה אֶֽת־הָאִשָּׁ֜ה הַבָּאָ֣ה אֶל־בֵּיתֶ֗ךָ כְּרָחֵ֤ל ׀ וּכְלֵאָה֙ אֲשֶׁ֨ר בָּנ֤וּ שְׁתֵּיהֶם֙ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וַעֲשֵׂה־חַ֣יִל בְּאֶפְרָ֔תָה וּקְרָא־שֵׁ֖ם בְּבֵ֥ית לָֽחֶם׃
וִיהִ֤י בֵֽיתְךָ֙ כְּבֵ֣ית פֶּ֔רֶץ אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה תָמָ֖ר לִֽיהוּדָ֑ה מִן־הַזֶּ֗רַע אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֤ן יְהוָה֙ לְךָ֔ מִן־הַֽנַּעֲרָ֖ה הַזֹּֽאת׃
סיום סיפור רות ולידת הילד
וַיִּקַּ֨ח בֹּ֤עַז אֶת־רוּת֙ וַתְּהִי־ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַיָּבֹ֖א אֵלֶ֑יהָ וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֥ה לָ֛הּ הֵרָי֖וֹן וַתֵּ֥לֶד בֵּֽן׃
וַתֹּאמַ֤רְנָה הַנָּשִׁים֙ אֶֽל־נָעֳמִ֔י בָּר֣וּךְ יְהוָ֔ה אֲ֠שֶׁר לֹ֣א הִשְׁבִּ֥ית לָ֛ךְ גֹּאֵ֖ל הַיּ֑וֹם וְיִקָּרֵ֥א שְׁמ֖וֹ בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
וְהָ֤יָה לָךְ֙ לְמֵשִׁ֣יב נֶ֔פֶשׁ וּלְכַלְכֵּ֖ל אֶת־שֵׂיבָתֵ֑ךְ כִּ֣י כַלָּתֵ֤ךְ אֲֽשֶׁר־אֲהֵבַ֙תֶךְ֙ יְלָדַ֔תּוּ אֲשֶׁר־הִיא֙ ט֣וֹבָה לָ֔ךְ מִשִּׁבְעָ֖ה בָּנִֽים׃
וַתִּקַּ֨ח נָעֳמִ֤י אֶת־הַיֶּ֙לֶד֙ וַתְּשִׁתֵ֣הוּ בְחֵיקָ֔הּ וַתְּהִי־ל֖וֹ לְאֹמֶֽנֶת׃
לידת הילד וסוף שושלת פרץ
וַתִּקְרֶאנָה֩ ל֨וֹ הַשְּׁכֵנ֥וֹת שֵׁם֙ לֵאמֹ֔ר יֻלַּד־בֵּ֖ן לְנָעֳמִ֑י וַתִּקְרֶ֤אנָֽה שְׁמוֹ֙ עוֹבֵ֔ד ה֥וּא אֲבִי־יִשַׁ֖י אֲבִ֥י דָוִֽד׃ (פ)
וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְד֣וֹת פָּ֔רֶץ פֶּ֖רֶץ הוֹלִ֥יד אֶת־חֶצְרֽוֹן׃
וְחֶצְרוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת־רָ֔ם וְרָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־עַמִּֽינָדָֽב׃
וְעַמִּֽינָדָב֙ הוֹלִ֣יד אֶת־נַחְשׁ֔וֹן וְנַחְשׁ֖וֹן הוֹלִ֥יד אֶת־שַׂלְמָֽה׃
שורש השושלת
וְשַׂלְמוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת־בֹּ֔עַז וּבֹ֖עַז הוֹלִ֥יד אֶת־עוֹבֵֽד׃
וְעֹבֵד֙ הוֹלִ֣יד אֶת־יִשָׁ֔י וְיִשַׁ֖י הוֹלִ֥יד אֶת־דָּוִֽד׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את המפגש המשפטי בשער העיר, את העברת הזכויות לנחלה ואת סיום סיפורם של רות ובועז.
תהליך הגאולה בשער העיר
בועז עולה לשער העיר וקובע פגישה עם הגואל וזקני העיר. הוא מציג בפני הגואל את אפשרות הרכישה של שטח אדמה שהיה שייך למשפחת אלימלך, ומציע לו לבחור אם לגאול את הקרקע ואת הזכויות הנלוות אליה, תוך הצבת תנאי ברור למקרה שלא יבחר בכך.
סיום תהליך הגאולה
בועז מבהיר כי קניית השדה כוללת את רות כדי לשמור על שם המת. הגואל מסרב לגאול את הנחלה מחשש לפגוע ברכושו, ומעביר את הזכות לבועז. התהליך מסתים בהורדת הנעל כסימן רשמי למעשה.
רכישת הנחלה וברכת הזקנים
בועז מכריז בפני הזקנים והעם כי רכש את כל רכוש משפחת אלימלך, כולל רות המואבייה, כדי לשמר את זכר המתים. העם מברך את הזוג שיהיו כרחל וכלאה ויקימו בית מפורץ ומתוקן בבית לחם.
סיום סיפור רות ולידת הילד
בועז ורות מתחתנים וילדם בן. הנשים מברכות את נועמי על הגואל החדש, שמבטיח לה דאגה ושיקומו בישראל. הילד הופך להיות המטפל של נועמי, והיא מקבלת אותו בחיבה ודואגת לו.
לידת הילד וסוף שושלת פרץ
השכנות קוראות לבנה של נעמי בשם עוֹבֵד ומציינות את קשרו לדוד המלך. לאחר מכן מופיעה רשימת היוחסין של פרץ, החל מחצרון ועד שלמה, המהווים את השושלת של דוד.
שורש השושלת
סיום רשימת היוחסין של בועז ורות, המפרטת את המשכיות הדורות: שלמון הוליד את בועז, בועז את עובד, עובד את ישי, וישי את דוד.
הפרק מסתיים בפירוט שושלת דוד מתוך שושלת פרץ.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ההתערבות האלוקית בסיפור הגאולה
״וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר וַיֵּשֶׁב שָׁם וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר בֹּעַז (רות ד, א), מָה לַאֲחוֹרֵי תַּרְעָא הֲוָה קָאֵים, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, אֲפִלּוּ״
בפרשת רות רבה, מובאים דברי חז"ל המסבירים את המפגש בין בועז לגואל השני בפתח השער. לפי רבי שמואל בר נחמן, הגואל הובא למקום באופן אלוקי כדי להקל על צדקו של בועז שלא יתאכזב. רב יצהקו ורבי יהושע מפרשים כי כיוון שכל גיבורי הסיפור עשו את המקסימום עבור הזולת, גם הקדוש ברוך הוא עשה את שלו כדי להשלים את הגאולה. הפרשנות מציעה שההתערבות האלוהית נועדה להבטיח את המשכיות השושלת. המפרשים דנים גם בפרטים המסתוריים של דברי התורה, ומציינים כי הידע על שינוי ההלכות בנוגע למואביות ועמוניות היה זמין לחכמים, אך המציאות ההיסטורית התבססה על פעולותיהם של בועז, רות ונעמי.
רות רבה ז׳:ז׳ ↗הגאול שעובר בשער העיר
״ובעז עלה השער וישב שם והנה הגואל עובר אשר דבר בעז (רות ד: א) לאחורי תרעא הוה קאי? אמר ר' שמואל [בר נחמן]. אפי' היה״
בפרשתנו מופיע הדרכון המקראי לתהליך הגאולה. בסיפור המקרא, בועז עולה לשער העיר ויושב שם. באותו זמן, הגואל עובר במקום, בדיוק כפי שמתואר בפסוק הראשון בפרק הרביעי בספר רות. המקרא מתאר אירוע משפטי ומוחשי של קנייה וגאולה שמתרחש בפתח העיר. במדרש רות רבה, רב שמואל מפרש את המעבר של הגואל באופן מיוחד. הוא מסביר שגם אם אדם צדיק נמצא בסוף העולם, המקרא מוסט ומובא קדימה, כדי שהצדיק לא יישאר בתוך עיירו בייסורים. המדרש מבסס את הדיאלוג הזה על דברי ר' אליעזר ור' יהושע, ומדגיש שבעוד שבני האדם עשו את חלקם, ה' עשה את חלקו.
רות רבה (לרנר) ז׳:ז׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
חובת הקנייה ותנאי השם
״ומאת רות המואביה. אתה צריך לקנות והיא אינה מתרצה אלא אם כן תשאנה:״
הפסוק מביא דברי רש"י על ההקשר של קניית השדה. רש"י מסביר את המצב המשפטי והמוסרי שעמד בפני הקונה, תוך התמקדות בדרישה של רות. לפי רש"י, הקונה היה חייב לבצע את הקנייה, אך רות לא הייתה מסכימה לכך אלא אם כן הוסר התנאי של השם. רש"י מתייחס כאן למעמד שבו צד אחד מנסה להשלים עסקה וצד אחר דורש הבטחה מסוימת כדי להסכים.
רש״י על רות 4:5:1 ↗שורשי שושלת דוד
״ואלה תולדות פרץ. לפי שייחס את דוד על שמה של רות המואביה חזר ויחסו על שם יהודה: חסלת מגלת רות:״
הטקסט מביא את רשי, שמסביר את שורש השם "פרץ" המופיע בתחילת רשימת היוחסין. לפי רש"י, השם פרץ מקושר לשמה של רות המואבית, ודרכה השושלת מתחברת לשבט יהודה. הפרשן מציע שהיחס לשם רות הוא הסיבה לכך שהשם פרץ מופיע כאן. רש"י מתמקד בחיבור המשפחתי ובשורשי הדורות המופיעים בפרק זה.
רש״י על רות 4:18:1 ↗השלמת הגאולה בפתח העיר
״גאל לך. הנה נתתי לך רשות, כי אני לא אוכל.״
בפרק זה אנו רואים את תהליך הגאולה של נחט רות ומשפחת אביה מסתיים באופן משפטי ורשמי. בוטס המשפחתי מתכנס בשער העיר כדי להסדיר את העברת הרכוש והזכויות. האירוע מלווה בנסיבות משפטיות ברורות, שבהן קצץ, הקרוב יותר מבואס, מסרב לגאול את הנכסים בגלל החשש שפגיעה בזכויות הירושה תפרע את שמו של היורש החדש. הפרק מתאר את המעבר מהתכנון למעשה, כאשר הגואל השני מסכים לקחת על עצמו את האחריות. הפרשן אבן עזרא מסביר בפירושו על פסוק שש, כי הוויתור של הקרוב הראשון נבע מכך שניתנה לו רשות אך הוא בחר שלא לפעול מכיוון שהוא לא יכול היה לממש את הגאולה מבלי לפגוע בשם המשפחה. ההסבר מדגיש את המניע המשפטי של השומר על שושלת השם.
אבן עזרא על רות 4:6:2 ↗סוף הסיפור: הצאצא של רות
״ילד בן לנעמי. כמו ויהי לה לבן.״
הפרק מסכם את עלילת רות בשינוי הגורל של נעמי. השמות והעובדות בטקסט מראים כיצד רות ובועז הקימו משפחה חדשה. הילד שנולד לרות הוא בן לנעמי, והוא ממשיך את שושלת בית עבוד. הטקסט מתמקד בשרשרת הדורות ובקשר הישיר בין הלידה לבין המשכיות העם. בפרשנותו על הפסוק האחרון, אבן עזרא מציין כי השם של הילד מכיל גם רמז לשם של לבן, אבי רות. הוא מסביר שהטקסט נכתב כך שניתן לראות את הקשר בין הדורות השונים. המפרש מתמקד במשחק המילים ובצורת השם, מבלי להוסיף פרשנות רגשית או סיפורית מעבר למה שנמצא בכתוב.
אבן עזרא על רות 4:17:1 ↗