כתובים›רות›פרק ב׳

רות · פרק ב׳

רות אוספת שדה בועז

רות הזרנית פוגשת את בועז בשדות המעש רב, מקבלת את חסדו ואת דברי הברכה, ומתקשרת עם נעמי מתוך עבודת השדה והידוע בשם הגואל.

23 פסוקיםתנ״ך לכולם · נאמן למקור. בעברית שכולם מבינים.

להקשיב. להבין. להתחבר.

הפרק בקול

רות ב׳ · סיפור והסבר

גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.

תצוגה

ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.

א–ד

רות אוספת שדה בועז

א

נעמי ידעה שבעלה של אישה ממשפחת אלימלך היה אדם גיבור וחזק, ושמו בועז.

ב

רות המוואבייה אמרה לנועמי: "הרשות לי ללכת לשדה ולאסוף שאריות קציר מאלו שמצא חן בעיניהם". נועמי אמרה לה: "לכי, בתי".

ג

היא הלכה ואיספה בשדה אחרי הקציר, וקרה שהיא הגיעה לחלקת השדה של בועז, שהיה ממשפחת אלימלך.

ד

פתאום בועז הגיע מבית לחם ואמר לקוצרים: "השם יהיה עמכם". הם ענו לו: "יברך אותך השם".

ה–ח

פגישת בועז ורות בשדה

ה

בועז שאל את העובד שעמד על הקציר: לאיזו בחורה שייכת הנערה הזאת?

ו

העובד שעמד על הקציר ענה לו: זאת בחורה ממואב, שחזרה עם נועמי משדה מואב.

ז

היא אמרה שביקשה לאסוף גרעינים ולהתאסף אחרי הקציר, והיא עומדת כאן מהבוקר ועד עכשיו, ויושבת בבית מעט.

ח

בועז אמר לרות: הבת, לא שמעת? אל תלכי לאסוף בשדה אחר ואל תעברי מכאן, אלא תשארי עם העובדים שלי.

ט–יב

שיחת בועז ורות

ט

העיניים שלך יהיו בשדה שבהם הם קוצרים, ואני אלך אחריהם. האם לא צוויתי על הנערים לא לגעת בך ולהסת hiding, ותלכי לכלי הקיבול ותשתאי ממה שהנערים שואבים?

י

היא נפלה על פניה והשתחווית אל האדמה ואמרה לו: למה מצאתי חן בעיניך כדי שתכיר אותי, כשאני זרה?

יא

בועז ענה לה ואמר: סיפר לי מישהו כל מה שעשית לחמותך אחרי מות בעלך, וכי עזבת את אביך ואת אמך ואת ארץ מולדתך, והלכת לעם שלא הכרת אתמול ושלשום.

יב

השם ישלם לך על מעשיך, ותהיה שכרך שלם מן השם, אלוהי ישראל, שהגעת כדי להסתתר תחת כנפיו.

יג–טז

הַחֵן שֶׁל בּוֹעַז וְהַדְּאָרָה לְרוּת

יג

הִיא אָמְרָה: "אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ, אֲדֹנִי, כִּי נִחַמְתָּ לִי וְדִבַּרְתַּ בְּנֶחָמָה אֶל לֵב שִׁפְחָתְךָ, וְאֲנִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת מִשְּׁפָחוֹתֶיךָ."

יד

בּוֹעַז אָמַר לָהּ: "בְּעֵת הָאֲכִילָה, בּוֹאִי אֵלַי, אִכְלִי מִן הַלֶּחֶם וְטַבְּלִי אֶת הַלֶּחֶם שֶׁלָּךְ בַּחֹמֶץ". הִיא הִתְיַשְׁבָּה לְצַד הַקּוֹצְרִים, וְהוּא נָתַן לָהּ קְצָנוֹת, וְהִיא אָכְלָה עַד שָׂבְעָה וְהִתְפַּלְּטָה.

טו

הִיא קָמָה לְלַקֵּט, וּבֹעַז צִוָּה אֶת עֲבָדָיו לְדַבֵּר: "תַּלְקְטוּ גַּם בֵּין הָעֹמְרִים, וְאַל תַּשְׁשִׁיבוּ אוֹתָהּ בְּכִלְאוֹן".

טז

וְגַם הוּא צִוָּה לְהַשְׁפִּיל לָהּ אֲלֻמּוֹת מִן הַצְּבָתִים, וְשֶׁיַּעַזְבוּ לָהּ לְלַקֵּט וְשֶׁלֹּא תִגְעֲרוּ בָּהּ.

יז–כ

חֶסֶד בַּשָּׂדֶה וּבְשׂוֹרַת הַגְּאוּל

יז

הִיא הִמְשִׁיכָה לְלַקֵּט בַּשָּׂדֶה עַד הָעֶרֶב, וּכְשֶׁהִיא סִיְּמָה, הִיא הִתְכּוֹנְנָה אֶת מָה שֶׁלָּקְטָה, וְהָיְתָה לָהּ כְּכָמוּת שֶׁל אֵיפָה אַחַת שֶׁל שׂעֹרִים.

יח

הִיא הֶחֱזִיקָה אֶת מָה שֶׁלָּקְטָה, בָּאָה לָעִיר, וְחַמּוֹתָהּ רָאֲתָה אֶת מָה שֶׁלָּקְטָה, וְנָתְנָה לָהּ אֶת מָה שֶׁהִשְׁאִירָה לָעצְמָהּ מֵהָאוֹכֶל שֶׁלָּהּ.

יט

חַמּוֹתָהּ שָׁאֲלָהּ: "אֵיפֹה לַקַּתְּ הַיּוֹם וּמָה עָשִׂית? שֶׁיֵּדַע כַּלָּה שֶׁאַתְּ בְּרוּכָה". וְהִיא סִפְּרָה לְחַמּוֹתָהּ אֶת מָה שֶׁעָשְׂתָה עִמּוֹ, וְאָמְרָה: "שֵׁם הָאִישׁ שֶׁעִמּוֹ עָשִׂיתִי הַיּוֹם הוּא בֹּעַז".

כ

נַעֲמִי אָמְרָה לְכַלָּתָהּ: "בָּרוּךְ הוּא הַשֵּׁם, שֶׁלֹּא עָזַב אֶת חֶסֶד הַחַיִּים וְהַמֵּתִים". וְנָתְנָה לָהּ נַעֲמִי אֶת הַדָּבָר, שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה קָרוֹב לָנוּ, כִּי הוּא הַגּוֹאֵל שֶׁלָּנוּ.

כא–כג

רות אוספת בשדה בועז

כא

רות המואבייה אמרה: "הוא גם אמר לי שאני אצמד לעובדים שלו, עד שיסיימו לאסוף את כל היבול שלי".

כב

נעמי אמרה לרות, כלה שלה: "טוב לך ללכת עם העובדים שלו, כדי שאף אחד לא יפגע בך בשדה אחר".

כג

היא נצמדה לעובדים של בועז כדי לאסוף, עד שסיימו לקצור את השעורה ואת החיטה, והיא נשארה לגור עם חמותה.

נאמנות שמאפשרת בדיקה

על הנוסח ועל העריכה

נוסח המקרא בפרק זה מבוסס על Tanach with Ta'amei Hamikra. נשמרים האותיות, הניקוד, הטעמים וסדר הפסוקים של המהדורה שנבחרה. סימני פרשה מוצגים בנפרד מן הפסוק.

הנוסח העכשווי הוא עיבוד מסייע להבנה. ההערות מציינות ביטויים שנשמרו והכרעות ניסוח. התקציר, ההסברים וכותרות היחידות הם תוספות עריכה.

מהדורת העיון הראשונה נוסחה בסיוע בינה מלאכותית. היא פתוחה להגהה ולתיקון ואינה נושאת הסכמה רבנית. נוסח המקרא הוא נקודת הייחוס לבחינת כל שינוי.

למהדורת המקור ↗

גרסת פרק 743 · מקור שנקלט בתאריך 2026-09-24

נוסח המקרא