אלוהי נקמה, השם, השם, תראה את נקמתך.
אֵל־נְקָמ֥וֹת יְהוָ֑ה אֵ֖ל נְקָמ֣וֹת הוֹפִֽיַע׃תהילים · פרק צד׳
קריאה לצדק אלוהי ומשפט הרשעים
תחינה להשם מול עוול הרשעים, ביטחון בצדק האלוֹהִי וביקשת עזרה בתוך המצוקה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים צד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
קריאה לצדק אלוהי
העלה למקום גבוה, שופט הארץ, ותחזיר לעם הגאים את גמולם.
הִ֭נָּשֵׂא שֹׁפֵ֣ט הָאָ֑רֶץ הָשֵׁ֥ב גְּ֝מ֗וּל עַל־גֵּאִֽים׃עד מתי, השם, עד מתי הרשעים יתנשאו?
עַד־מָתַ֖י רְשָׁעִ֥ים ׀ יְהוָ֑ה עַד־מָ֝תַ֗י רְשָׁעִ֥ים יַעֲלֹֽזוּ׃הם יתעקשו וידברו ביהירות, כל העוסקים בעוול יתחמדו.
יַבִּ֣יעוּ יְדַבְּר֣וּ עָתָ֑ק יִֽ֝תְאַמְּר֗וּ כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן׃קריאת צדק נגד הרשעים
הָעָם שֶׁלְּךָ, הַשֵּׁם, מְחַרְבִּים וּמְעַנִּים אֶת הַיְּרוּשָׁלַיִם וְאֶת הַנַּחֲלָה שֶׁלְּךָ.
עַמְּךָ֣ יְהוָ֣ה יְדַכְּא֑וּ וְֽנַחֲלָתְךָ֥ יְעַנּֽוּ׃הֵם הָרוֹגִים אֶת הַאַלְמָנוֹת וְאֶת הַגֵּרִים, וְרֹצְחִים אֶת הַיְּתוֹמִים.
אַ֭לְמָנָה וְגֵ֣ר יַהֲרֹ֑גוּ וִֽיתוֹמִ֣ים יְרַצֵּֽחוּ׃הֵם אוֹמְרִים שֶׁהַשֵּׁם לֹא רוֹאֶה וְאֱלֹהֵי יַעֲקֹב לֹא מֵבִין אֶת הַכֹּל.
וַ֭יֹּ֣אמְרוּ לֹ֣א יִרְאֶה־יָּ֑הּ וְלֹא־יָ֝בִ֗ין אֱלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃הָעָם הַתַּעִים מְבַקֵּשׁ לָמָה הֵם לֹא יַבִּילוּ וְלֹא יַבְחִירוּ בַּנָּכוֹן.
בִּ֭ינוּ בֹּעֲרִ֣ים בָּעָ֑ם וּ֝כְסִילִ֗ים מָתַ֥י תַּשְׂכִּֽילוּ׃צדקת אלוהים ומוסר האדם
האם זה שיוצר אוזן, הוא לא ישמע? אם הוא יוצר עין, הוא לא יראה?
הֲנֹ֣טַֽע אֹ֭זֶן הֲלֹ֣א יִשְׁמָ֑ע אִֽם־יֹ֥צֵֽר עַ֝֗יִן הֲלֹ֣א יַבִּֽיט׃האם זה שמוכיח עמים, הוא לא יצדק? הרי זה שמלמד אדם דעת.
הֲיֹסֵ֣ר גּ֭וֹיִם הֲלֹ֣א יוֹכִ֑יחַ הַֽמְלַמֵּ֖ד אָדָ֣ם דָּֽעַת׃השם יודע את המחשבות של האדם, כי הן רק הבל.
יְֽהוָ֗ה יֹ֭דֵעַ מַחְשְׁב֣וֹת אָדָ֑ם כִּי־הֵ֥מָּה הָֽבֶל׃אשרי האדם שיה, יביא לו מוסר וילמד אותו מתורתך.
אַשְׁרֵ֤י ׀ הַגֶּ֣בֶר אֲשֶׁר־תְּיַסְּרֶ֣נּוּ יָּ֑הּ וּֽמִתּוֹרָתְךָ֥ תְלַמְּדֶֽנּוּ׃הבטחת צדק וקדושת העם
כדי להשקיט לו את ימי הרע, עד שהרשע יתכלה בכיליון.
לְהַשְׁקִ֣יט ל֭וֹ מִ֣ימֵי רָ֑ע עַ֤ד יִכָּרֶ֖ה לָרָשָׁ֣ע שָֽׁחַת׃כי הַשֵּׁם לא יתעזב את עמו, ולא יפקיר את נחלתו.
כִּ֤י ׀ לֹא־יִטֹּ֣שׁ יְהוָ֣ה עַמּ֑וֹ וְ֝נַחֲלָת֗וֹ לֹ֣א יַעֲזֹֽב׃כי עד צדק יחזור המשפט, ואחריו יחזרו כל ישרים בלב.
כִּֽי־עַד־צֶ֭דֶק יָשׁ֣וּב מִשְׁפָּ֑ט וְ֝אַחֲרָ֗יו כָּל־יִשְׁרֵי־לֵֽב׃מי יקום עבורי מול רעים? מי יעמוד לצדי מול עושי עוולה?
מִֽי־יָק֣וּם לִ֭י עִם־מְרֵעִ֑ים מִֽי־יִתְיַצֵּ֥ב לִ֝י עִם־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן׃קריאה לעזרת השם בתוך המצוקה
אם השם לא היה עזר לי, הנפש שלי הייתה כמעט שוקעת בשתיקה.
לוּלֵ֣י יְ֭הוָה עֶזְרָ֣תָה לִּ֑י כִּמְעַ֓ט ׀ שָֽׁכְנָ֖ה דוּמָ֣ה נַפְשִֽׁי׃אם הייתי אומר שרגלי מחליקות, החסד של השם היה תומך בי.
אִם־אָ֭מַרְתִּי מָ֣טָה רַגְלִ֑י חַסְדְּךָ֥ יְ֝הוָ֗ה יִסְעָדֵֽנִי׃כשעוברים עליי המחשבות הרבות בתוכי, הנחמות שלך משמחות את הנפש שלי.
בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י תַּ֝נְחוּמֶ֗יךָ יְֽשַׁעַשְׁע֥וּ נַפְשִֽׁי׃האם תוכל לעזור לי, אתה שיוצר את המעמסה וקובע את החוקים?
הַֽ֭יְחָבְרְךָ כִּסֵּ֣א הַוּ֑וֹת יֹצֵ֖ר עָמָ֣ל עֲלֵי־חֹֽק׃הצדק האלוהי מול רשעי הארץ
הם תוקפים את נפש הצדיק ומרשיעים את מי שחייו נקיים.
יָ֭גוֹדּוּ עַל־נֶ֣פֶשׁ צַדִּ֑יק וְדָ֖ם נָקִ֣י יַרְשִֽׁיעוּ׃אבל הַשֵּׁם הוא המקלט שלי, ואלוהיי הוא הסלע שאליו אני בורח.
וַיְהִ֬י יְהוָ֣ה לִ֣י לְמִשְׂגָּ֑ב וֵ֝אלֹהַ֗י לְצ֣וּר מַחְסִֽי׃הוא יחזיר להם את מעשיהם הרעים ויעניש אותם ברעתם, כך יעשה הַשֵּׁם אלוהינו.
וַיָּ֤שֶׁב עֲלֵיהֶ֨ם ׀ אֶת־אוֹנָ֗ם וּבְרָעָתָ֥ם יַצְמִיתֵ֑ם יַ֝צְמִיתֵ֗ם יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
קריאה לצדק אלוהי
אֵל־נְקָמ֥וֹת יְהוָ֑ה אֵ֖ל נְקָמ֣וֹת הוֹפִֽיַע׃
הִ֭נָּשֵׂא שֹׁפֵ֣ט הָאָ֑רֶץ הָשֵׁ֥ב גְּ֝מ֗וּל עַל־גֵּאִֽים׃
עַד־מָתַ֖י רְשָׁעִ֥ים ׀ יְהוָ֑ה עַד־מָ֝תַ֗י רְשָׁעִ֥ים יַעֲלֹֽזוּ׃
יַבִּ֣יעוּ יְדַבְּר֣וּ עָתָ֑ק יִֽ֝תְאַמְּר֗וּ כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן׃
קריאת צדק נגד הרשעים
עַמְּךָ֣ יְהוָ֣ה יְדַכְּא֑וּ וְֽנַחֲלָתְךָ֥ יְעַנּֽוּ׃
אַ֭לְמָנָה וְגֵ֣ר יַהֲרֹ֑גוּ וִֽיתוֹמִ֣ים יְרַצֵּֽחוּ׃
וַ֭יֹּ֣אמְרוּ לֹ֣א יִרְאֶה־יָּ֑הּ וְלֹא־יָ֝בִ֗ין אֱלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃
בִּ֭ינוּ בֹּעֲרִ֣ים בָּעָ֑ם וּ֝כְסִילִ֗ים מָתַ֥י תַּשְׂכִּֽילוּ׃
צדקת אלוהים ומוסר האדם
הֲנֹ֣טַֽע אֹ֭זֶן הֲלֹ֣א יִשְׁמָ֑ע אִֽם־יֹ֥צֵֽר עַ֝֗יִן הֲלֹ֣א יַבִּֽיט׃
הֲיֹסֵ֣ר גּ֭וֹיִם הֲלֹ֣א יוֹכִ֑יחַ הַֽמְלַמֵּ֖ד אָדָ֣ם דָּֽעַת׃
יְֽהוָ֗ה יֹ֭דֵעַ מַחְשְׁב֣וֹת אָדָ֑ם כִּי־הֵ֥מָּה הָֽבֶל׃
אַשְׁרֵ֤י ׀ הַגֶּ֣בֶר אֲשֶׁר־תְּיַסְּרֶ֣נּוּ יָּ֑הּ וּֽמִתּוֹרָתְךָ֥ תְלַמְּדֶֽנּוּ׃
הבטחת צדק וקדושת העם
לְהַשְׁקִ֣יט ל֭וֹ מִ֣ימֵי רָ֑ע עַ֤ד יִכָּרֶ֖ה לָרָשָׁ֣ע שָֽׁחַת׃
כִּ֤י ׀ לֹא־יִטֹּ֣שׁ יְהוָ֣ה עַמּ֑וֹ וְ֝נַחֲלָת֗וֹ לֹ֣א יַעֲזֹֽב׃
כִּֽי־עַד־צֶ֭דֶק יָשׁ֣וּב מִשְׁפָּ֑ט וְ֝אַחֲרָ֗יו כָּל־יִשְׁרֵי־לֵֽב׃
מִֽי־יָק֣וּם לִ֭י עִם־מְרֵעִ֑ים מִֽי־יִתְיַצֵּ֥ב לִ֝י עִם־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן׃
קריאה לעזרת השם בתוך המצוקה
לוּלֵ֣י יְ֭הוָה עֶזְרָ֣תָה לִּ֑י כִּמְעַ֓ט ׀ שָֽׁכְנָ֖ה דוּמָ֣ה נַפְשִֽׁי׃
אִם־אָ֭מַרְתִּי מָ֣טָה רַגְלִ֑י חַסְדְּךָ֥ יְ֝הוָ֗ה יִסְעָדֵֽנִי׃
בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י תַּ֝נְחוּמֶ֗יךָ יְֽשַׁעַשְׁע֥וּ נַפְשִֽׁי׃
הַֽ֭יְחָבְרְךָ כִּסֵּ֣א הַוּ֑וֹת יֹצֵ֖ר עָמָ֣ל עֲלֵי־חֹֽק׃
הצדק האלוהי מול רשעי הארץ
יָ֭גוֹדּוּ עַל־נֶ֣פֶשׁ צַדִּ֑יק וְדָ֖ם נָקִ֣י יַרְשִֽׁיעוּ׃
וַיְהִ֬י יְהוָ֣ה לִ֣י לְמִשְׂגָּ֑ב וֵ֝אלֹהַ֗י לְצ֣וּר מַחְסִֽי׃
וַיָּ֤שֶׁב עֲלֵיהֶ֨ם ׀ אֶת־אוֹנָ֗ם וּבְרָעָתָ֥ם יַצְמִיתֵ֑ם יַ֝צְמִיתֵ֗ם יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
תהילים צ״ד הוא שיר תחינה וקריאה לצדק אלוהי מול עוול הרע, הכולל תזכורת למוסר האלוהי ותקווה לישועה.
קריאה לצדק אלוהי
תהילים פרק תשעים וארבע קוראים להשם, אלוהי הנקמה, להשכין צדק בעולם. הפסוקים מתארים את תענוג הרשעים ואת התנשאותם, ומתחים על כך שהעוול והיהירות ימשיכו ללא מענה. התפילה מבקשת שהשופט העליון יתייצב וישיב לעבריינים את גמולם הראוי.
קריאת צדק נגד הרשעים
הַמִּזְמוֹר מַתְחִיל בַּקְּרִיאָה לַשֵּׁם לִמְשׁוֹל אֶת הָרְשָׁעִים הַמְּעַנִּים אֶת עַמּוֹ. הָרְשָׁעִים רוֹצְחִים אֶת הַחַלּוֹשִׁים וְחַסְרֵי הַמִּגּוֹן, וּמַתְחִילִים לַחְשֹׁב שֶׁהַשֵּׁם אֵינוֹ מַבְחִין בְּמַעֲשֵׂיהֶם. הַמְּזַמֵּר מִתְנַדֵּד אֶל הַתַּעִים וּמְקַרֵּא לָהֶם לְהַבְחִין בַּצֶּדֶק.
צדקת אלוהים ומוסר האדם
הפסוקים מדגישים את הידע המוחלט של אלוהים בכל פרטי הבריאה, כולל שמיעת וראיית הכל. השם יודע את כל מחשבות האדם ורואה את חוסר הערך שבהן. המזל שייך לאדם שעובר תהליך של מוסר ומתחבר לתורה.
הבטחת צדק וקדושת העם
הפסוקים מדברים על תקווה לעתיד שבו הרשעים יאבדו והצדק יחזור למקומו. הַשֵּׁם לא ינטוש את עמו, והמשפט יתקיים שוב ביושר. בתוך המצוקה, הדובר שואל מי יעמוד לצדו מול הרעים ועושי העוולה שסובבים אותו.
קריאה לעזרת השם בתוך המצוקה
תהילים פרק תשעים וארבעה מתארים את התלות המוחלטת של האדם בעזרת השם. הדובר מתאר כיצד ללא תמיכת האל, נפשו הייתה שוקעת, אך החסד והנחמה של השם מחזיקים אותו גם בעת קשיים וסערות פנימיות. המזמור מסתיים בבקשה לעזרה מול המעמסה והחוקים שקבע הבורא.
הצדק האלוהי מול רשעי הארץ
הפסוקים מתארים את המרדף של הרשעים אחר הצדיק וניסיונו של האדם. למרות התקיפות וההרשעה המכוונת, הַשֵּׁם משמש כמקלט ומבצר. בסופו של דבר, אלוהינו יחזיר לרעים את הרע שעשו ויעניש אותם על מעשיהם הרעים.
הפרק מסתיים בקריאה להשם שיעניש את הרשעים וישיב צדק לעם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הקשר בין הבריאה לדין
״בַּשְּׁלִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים: ״אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל״, עַל שֵׁם שֶׁגִּילָּה אֶרֶץ בְּחׇכְמָתוֹ, וְהֵכִין תֵּבֵל לַעֲדָתוֹ. בָּרְבִיעִי הָיוּ אוֹמְרִים: ״אֵל נְקָמוֹת ה׳״, עַל שֵׁם שֶׁבָּרָא חַמָּה״
במסכת ראש השנה מובא הקשר בין הפסוקים שנקראים בימים הנוראים לבין מעשי הבריאה. ביום השלישי של סדר התפילות מדגישים את הפסוק המבטא את נוכחות האלוהות בתוך עולם הטבע, וזאת מתוך הבנה שהארץ וכל חוכמתה מעידות על הבורא ועל קיומו של עולם המיועד לעדתו. ביום הרביעי מתמקדים בבקשת הדין והנקמה. לפי הפירוש המובא שם, הכוח המנהיג את העולם הוא זה שברא את כוחות הטבע, כגון החמה והלבנה, והוא זה שיהיה אחראי להעניש את אלו שמשתמשים בכוחות אלו לרע ולפגוע בבריאה. הגישה הזו רואה בבריאה עצמה עדות למשפט העתידי.
ראש השנה ל״א א:ד׳ ↗העוצמה שבתוך המילים
״וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גָּדוֹל מִקְדָּשׁ שֶׁנִּיתַּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״פָּעַלְתָּ ה׳ מִקְּדָשׁ ה׳ כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ״. מַתְקֵיף לַהּ רַב אַדָּא קַרְחִינָאָה: אֶלָּא מֵעַתָּה, גְּדוֹלָה נְקָמָה״
במדרש מסכת סנהדרין (צ״ב א:ח), רב אליעזר מדגיש כמה דבר מיוחד במבנה של המילים בתפילה או בטקסט מקודש. הוא מציין שגדול מעצם המעשה הוא המיקום שבו נתנו את המילים, בדיוק בין שתי אותיות מסוימות, כפי שמוצג בציטוט על הקודש. רב אדא קרחי מגיב בשיטה אחרת ונוקבת יותר. הוא טוען שהעוצמה האמיתית נמצאת דווקא בנקימה, שהיא שמה של אלוהים מופיעה בין שתי אותיות. הגישה שלו מדגישה את הדרמה והעוצמה של דין וצדק המופיעים בתוך התוכן עצמו.
סנהדרין צ״ב א:ח׳ ↗בעקבות המפרשים
זעקת הצדיק אל אלוקי הדין
״יתאמרו. ישתבחו כמו (דברים כו) האמרת והאמירך:״
תהילים פרק צ״ד הוא תפילה של אדם המבקש צדק אל מול רשעים שמתגאים במעשיהם הרעים. הפסוק מתאר כיצד הרשעים מתגאים במעשיהם ומתנשאים על כך שהם מנצחים את החלשים. המשורר פונה אל הַשֵּׁם, אלוהי הנקמה, ומבקש שהצדק יתממש ושהעונש יבוא לזועקת החלשים. בפרשנות על הפסוק הרביעי, רש״י מציין שהמילים "יתאמרו" מרמזות על שבח ודברים חיוביים שייאמרו בעתיד. הוא מחבר זאת לפסוק בספר דברים, המדגיש שהאדם יתגאה בכך שהקדוש ברוך הוא בנה את מעשיו. רש״י מפרש כאן את המשמעות של הדיבור שמתרחש בתוך המעשה עצמו.
רש״י על תהילים 94:4:1 ↗הקריאה לצדק בתוך הרוע
״מי יקום לי. זכות מי יעמד לנו בין המריעים הללו:״
תהילים צ״ד הוא תפילה קצרה אך עוצמתית לקבלת דין וחשבון. המחבר פונה אל הַשֵּׁם כאל אלוהים של נקמה, ומבקש שהצדק יקם מול הרשעים שמתנשאים על הענווים. השיר מתאר את הכאב של אדם שאינו מוצא מגן או עוזר בעצמו, ומבחין בין המעשים הרעים של הרשעים לבין השגחת הַשֵּׁם על המוסר. רש״י, בפירושו על פסוק ט״ז, מתמקד בשאלה מי יוכל לעמוד מול קולות המעריצים את הרע. הוא מפרש את המילים "מי יקום לי" כשאלה על היכולת לעמוד בקומה זקופה מול המריעים והרודפים, ומדגיש את הצורך בעמידה איתנה מול הכוחות המתנשאים.
רש״י על תהילים 94:16:1 ↗צדק האל מול אכזריות הרשעים
״ירצו. מבנין הדגוש ואפשר שהוא פועל יוצא לשלישי, כלומר שיאמרו לאחרים שיהרגום:״
הפסוק המתייחס למילה "ירצו" מנתח את המשמעות הדקדוקית של הפועל. הרד"ק מציין כי המילה יכולה להיות בבניין דגש, ואולי המשמעות היא פעולה שיוצאת לאדם אחר. לפי גישה זו, הכוונה היא שהרשעים יבקשו או יורו לאחרים לבצע מעשים אכזריים. הפרשנות מתמקדים בלשון הפועל כדי להבין האם המעשים נובעים מרצון עצמי של הרשע או מהנחיה שהוא נותן לאחרים. הרד"ק מציע אפשרות דקדוקית שבה הפועל פועל כלפי צד שלישי, מה שמדגיש את תפקידם של הרשעים כמנועים של רע בקרב קבוצות אחרות.
רד״ק על תהילים 94:6:2 ↗הנשמה והחיים
״ונפשי. היא נפש החיים, לא הנפש המשכלת כי היא לא תשכון בקבר:״
בפרק זה, הרד"ק (רבי דוד קמחי) מפרש את המילה "נפשי" בכתובים. לדעתו, הכוונה אינה לנשמה הרוחנית או השכלית הנצחית, אלא לנפש החיים, כלומר ליחידה החיונית שנותנת כוח לגוף לחיות. ההסבר מתבסס על כך שהנשמה השכלית אינה עוזבת את האדם במוות, אלא היא נשארת עמו. לכן, כשהכותב מבקש שהשם לא יתנפל על נפשו, הוא מדבר על החיים עצמם שעלולים להיגמר כתוצאה מהסבל.
רד״ק על תהילים 94:17:2 ↗