הַשֵּׁם מָלַךְ, הוּא לָבַשׁ כָּבוֹד. הַשֵּׁם לָבַשׁ כֹּחַ וְעָטָה אֶת עַצְמוֹ בְּעֹז. הָאָרֶץ תִּתְיַצֵּב חֲזָקָה וְלֹא תִּתְרוֹדֵד.
יְהוָ֣ה מָלָךְ֮ גֵּא֪וּת לָ֫בֵ֥שׁ לָבֵ֣שׁ יְ֭הוָה עֹ֣ז הִתְאַזָּ֑ר אַף־תִּכּ֥וֹן תֵּ֝בֵ֗ל בַּל־תִּמּֽוֹט׃תהילים · פרק צג׳
מַלְכוּת הַשֵּׁם הַנִּצַחִית
הַשֵּׁם מַמְלֵךְ עַל הָעוֹלָם, וְהַמִּשְׁפָּט שֶׁלּוֹ יַצִּיב לְעוֹלָם בְּעוֹד הַגְּלָווֹת שׁוֹאוֹת.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים צג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
מַלְכוּת הַשֵּׁם הַנִּצַחִית
כִסְאֲךָ יָצָב אֵיתָן מֵעֶתְרָה, מֵעוֹלָם אַתָּה.
נָכ֣וֹן כִּסְאֲךָ֣ מֵאָ֑ז מֵֽעוֹלָ֣ם אָֽתָּה׃הַשֵּׁם, הַנְּהָרוֹת הֵעֲלוּ, הַנְּהָרוֹת הֵעֲלוּ אֶת קוֹלָם. הַנְּהָרוֹת הֵעֲלוּ אֶת שִׁבְרוֹנָם.
נָשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת ׀ יְֽהוָ֗ה נָשְׂא֣וּ נְהָר֣וֹת קוֹלָ֑ם יִשְׂא֖וּ נְהָר֣וֹת דָּכְיָֽם׃מֵקוֹל מַיִם רַבִּים, מֵשִׁבְרוֹת הַיָּם הַגְּדוֹלִים, הַשֵּׁם נִצָּב מַלְכוּת מַעֲלָה.
מִקֹּל֨וֹת ׀ מַ֤יִם רַבִּ֗ים אַדִּירִ֣ים מִשְׁבְּרֵי־יָ֑ם אַדִּ֖יר בַּמָּר֣וֹם יְהוָֽה׃ה–ה
אמינות העדות וקדושת הבית
העדות שלך אמינות מאוד. ביתך הוא מקום קדוש ומתאים, וזה נמשך לנצח.
עֵֽדֹתֶ֨יךָ ׀ נֶאֶמְנ֬וּ מְאֹ֗ד לְבֵיתְךָ֥ נַאֲוָה־קֹ֑דֶשׁ יְ֝הוָ֗ה לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
מַלְכוּת הַשֵּׁם הַנִּצַחִית
יְהוָ֣ה מָלָךְ֮ גֵּא֪וּת לָ֫בֵ֥שׁ לָבֵ֣שׁ יְ֭הוָה עֹ֣ז הִתְאַזָּ֑ר אַף־תִּכּ֥וֹן תֵּ֝בֵ֗ל בַּל־תִּמּֽוֹט׃
נָכ֣וֹן כִּסְאֲךָ֣ מֵאָ֑ז מֵֽעוֹלָ֣ם אָֽתָּה׃
נָשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת ׀ יְֽהוָ֗ה נָשְׂא֣וּ נְהָר֣וֹת קוֹלָ֑ם יִשְׂא֖וּ נְהָר֣וֹת דָּכְיָֽם׃
מִקֹּל֨וֹת ׀ מַ֤יִם רַבִּ֗ים אַדִּירִ֣ים מִשְׁבְּרֵי־יָ֑ם אַדִּ֖יר בַּמָּר֣וֹם יְהוָֽה׃
ה–ה
אמינות העדות וקדושת הבית
עֵֽדֹתֶ֨יךָ ׀ נֶאֶמְנ֬וּ מְאֹ֗ד לְבֵיתְךָ֥ נַאֲוָה־קֹ֑דֶשׁ יְ֝הוָ֗ה לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
שִׁיר הַלְלָה עַל מַלְכוּתוֹ הַנִּצַחִית שֶׁל הַשֵּׁם וְעַל הַקֹּדֶשׁ שֶׁבְּמִשְׁפָּטָיו.
פסוקים א–ד
מַלְכוּת הַשֵּׁם הַנִּצַחִית
מִזְמוֹר הַמְּחַלֵּל אֶת מַלְכוּתוֹת הַשֵּׁם הַנִּצְחִיָּה. הַפֶּסֻקִּים מְתָאֲרִים אֶת הַשֵּׁם כְּמֶלֶךְ הַלָּבֵשׁ כָּבוֹד וְעֹז, כְּשֶׁכִּסְאוֹ יָצָב מֵעוֹלָם. הַמְּזְמֹר מַשְׁוֶוה אֶת הַמְּבוֹעוֹת הַמְּרַעֲדִים אֶת הָעוֹלָם לְקוֹל הַנְּהָרוֹת, וּמְבִיעַ כִּי הַשֵּׁם נִצָּב אַדִּיר מִכֹּל כֹּחַ הַטֶּבַע.
פסוקים ה–ה
אמינות העדות וקדושת הבית
הפסוק מדגיש את האמינות המוחלטת של העדות והתורה של ה'. בית ה' מתואר כמקום קדוש וראוי, כשהקדושה הזו היא תכונה קבועה ומתמשכת לאורך כל הימים.
הַפֶּסֻקִים מְדַבְּרִים עַל עוֹצְמַת הַשֵּׁם וְעַל הַקֹּדֶשׁ שֶׁבְּדִבְרֵי הַשֵּׁם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
סדר השבח ביום הכיפורים
״בַּחֲמִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים: ״הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ״, עַל שֵׁם שֶׁבָּרָא עוֹפוֹת וְדָגִים לְשַׁבֵּחַ לִשְׁמוֹ. בַּשִּׁשִּׁי הָיוּ אוֹמְרִים: ״ה׳ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ״, עַל שֵׁם שֶׁגָּמַר מְלַאכְתּוֹ וּמָלַךְ״
במסכת ראש השנה מובא כי בכל יום מתוך עשרת ימי תשובה היו אומרים מזמור אחר כדי לשבח את הבורא. ביום החמישי היו משבחים את ה–ה–על בורא העופות והדגים, ביום השישי על סיום מלאכת הבריאה וקביעת המלוכה, וביום השביעי בשבח השבת עצמה. הפרשנות כאן מציעה קשר בין פסיקת המזמורים לבין רצף הבריאה בעולם. המפרש, המבוסס על המדרש, מחבר בין הפסוקים לבין ימי השבוע ומדגיש את השלמות של המעשה האלוהי, שמתפרשת כמעשה מלכותי ומפואר המזמין את כל הבריאה לשיר ולשבח.
ראש השנה ל״א א:ה׳ ↗סדר השירים בבית המקדש
״הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בַּמִּקְדָּשׁ: בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיוּ אוֹמְרִים ״לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיוֹשְׁבֵי בָהּ״. בַּשֵּׁנִי הָיוּ אוֹמְרִים ״גָּדוֹל ה׳ וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר״
הגמרא במסכת תמיד מלמדת אותנו על סדר השירים שהיו אומרים הלוויים בבית המקדש במהלך השבוע. בכל יום היה שיר אחר, שכל אחד מהם מדגיש היבט אחר של מלכות ה' וקדושת עבודת הלוויים. השירים הללו בנויים כסדר עולה, מהצהרה על בעלות ה' בעולם ועד לתפילה לעתיד הבא. הפרשנות המקובלת למדרש זה רואה בשירים שלילה של שלבים בבריאה ובהתגלות השכינה. המדרש מפרש את שיר השבת כזכר לעולם הבא, שבו יהיה יום של מנוחה נצחית. לפי גישה זו, השירים אינם רק תיאורי אירועים היסטוריים, אלא ביטוי של התקדמות רוחנית של עם ישראל מול מלכות ה' השולטת בכל הרמות.
תמיד ל״ג ב:י״א ↗בעקבות המפרשים
מלכות הַשֵּׁם והכוח הגדול
״אף תכון תבל. במלכו תשמח הארץ:״
תהלים פרק צ״ג מתאר את עוצמת מלכות הַשֵּׁם ואת היציבות של העולם תחת שלטונו. השיר מדגיש שהמלכות היא נצחית וקיימת מאז ומעולם, והיא מעניקה יציבות לעולם מול סערות וגלים חזקים. הדימוי של הים והגלים המשתוללים מסמל כוחות טבע או כוחות כאוס המנסים לערער את הסדר. רש"י, בפירושו לפסוק הראשון, מציין כי כאשר הַשֵּׁם מולך, הארץ כולה שמחה. לפי רש"י, המלכות של הַשֶּׁם היא הגורם הישיר לשמחת העולם, שכן השלום והסדר נובעים מכך שהעליון שולט בבורא וביצורים.
רש״י על תהילים 93:1:2 ↗מלכות הַשֵּׁם מעל סערת הגלים
״מקלות מים רבים וגו'. ידעתי אני כי יותר מקולות המים הרבים אשר יהמיון עלינו ומאדירי משברי הים הזה אתה אדיר במרום ה' וידך תקיפה עליהם:״
תהילים צ״ג הוא שיר שבח המהלל את מלכותו הנצחית של הַשֵּׁם. המזמור משתמש בדימוי של מים גועשים וסערת ים אדירה כדי לתאר כוחות עולמיים המנסים לערער את הסדר. למרות עוצמת קולות המים והגלים, הכתוב מדגיש כי הַשֵּׁם גבוה ומתעלה מעל כולם, וכי כוחו אדיר ובלתי ניתן להכנע. רש"י במפרשו על פסוק ד' מסביר כי הכותב מודה שהוא יודע שגם אם קולות המים הרבים והגלים הגבוהים ינסו להפחיד או להשתלט עלינו, הַשֵּׁם אדיר במרומים וידו תכה ותכניע את כוחות המים הללו. הפירוש מתמקד בכוחו של ה' לשלוט בתוצאות הסערה ובניצחון המוחלט של מלכותו על כל הכוחות המקוממים.
רש״י על תהילים 93:4:1 ↗מלוכת הַשֵּׁם והשקט בעולם
״ותכון תבל בל תמוט. כי לא יהיו שם עוד מרגיזי הארץ כי לא תהיה עוד מלחמה:״
תהילים צ״ג שׁיר שבח המהלל את מלכות הַשֵּׁם הנצחית. הפסוקים מתארים איך הַשֵּׁם מלך בכיבוד ובגאווה, וכי הממלכה שלו יציבה וחזקה מאוד. המזמור מדגיש שהכוח האלוהי שולט על כל הכוחות המפרים בעולם, כמו גלי הים הגדולים והסערות, ומבטיח שהסדר הקדוש יישמר. הרד״ק בתפרשו על הפסוקים מסביר שהבטחת היציבות של העולם ("בַּל תִּמּוֹט") נובעת מכך שבעתיד לא יהיו עוד מרגיזי הארץ. כלומר, התכנון האלוקי הוא לעולם שבו תתקייע מלחמות ורעשים של אלימות, והעולם יזכה לשקט ושלום תמידי תחת שלטון הַשֵּׁם.
רד״ק על תהילים 93:1:2 ↗עוצמת הים ועוצמת הדומיננטיות של הַשֵּׁם
״משברי ים. ויותר אדירים ממשברי ים:״
תהילים צ״ג מתאר את מלכותו של הַשֵּׁם כעובדה נצחית ויציבה. השיר משתמש בדימוי של גלים וסערות ימיים כדי להמחיש את הכוח הגדול שבעולם. למרות שהכוחות בטבע נראים אדירים ומפחידים, הם נכנעים לסמכות האלוקית. הרד"ק, בפירושו על פסוק ד', מסביר שהגלים והסערות בטבע הם אכן חזקים מאוד, אך הם נחשבים לחלשים ופחות אדירים לעומת הכוח של הַשֵּׁם. הוא מדגיש שהעוצמה של הַשֵּׁם עולה על כל מה שניתן לדמיין מתוך כוח הטבע.
רד״ק על תהילים 93:4:2 ↗