תפילה למשה, איש האלוהים. אדוני, היית לנו למעון מדור ודור.
תְּפִלָּה֮ לְמֹשֶׁ֪ה אִֽישׁ־הָאֱלֹ֫הִ֥ים אֲֽדֹנָ֗י מָע֣וֹן אַ֭תָּה הָיִ֥יתָ לָּ֗נוּ בְּדֹ֣ר וָדֹֽר׃תהילים · פרק צ׳
נצחיות הַשֵּׁם מול זמניות האדם
תפילה על קצרות הימים, על חלוף הדורות ועל בקשת חסד וברכה במעשי ידינו
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים צ׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
נצחיות ה' וזמניות האדם
לפני שההרים נולדו, כשעשית את הארץ ואת העולם, אתה הוא אלוהים, מעולם ועד עולם.
בְּטֶ֤רֶם ׀ הָ֘רִ֤ים יֻלָּ֗דוּ וַתְּח֣וֹלֵֽל אֶ֣רֶץ וְתֵבֵ֑ל וּֽמֵעוֹלָ֥ם עַד־ע֝וֹלָ֗ם אַתָּ֥ה אֵֽל׃את מחזיר את האדם לאפר, ואומר: שבו, בני אדם.
תָּשֵׁ֣ב אֱ֭נוֹשׁ עַד־דַּכָּ֑א וַ֝תֹּ֗אמֶר שׁ֣וּבוּ בְנֵי־אָדָֽם׃כי אלף שנים בעיניך הן כמו יום אתמול, שעובר כמו משמרת בלילה.
כִּ֤י אֶ֪לֶף שָׁנִ֡ים בְּֽעֵינֶ֗יךָ כְּי֣וֹם אֶ֭תְמוֹל כִּ֣י יַעֲבֹ֑ר וְאַשְׁמוּרָ֥ה בַלָּֽיְלָה׃חלוף חיי האדם מול נצחיות ה'
זרקת אותם כמו שינה, הם יירדמו, ובבוקר הם יהיו כמו עשב שעובר.
זְ֭רַמְתָּם שֵׁנָ֣ה יִהְי֑וּ בַּ֝בֹּ֗קֶר כֶּחָצִ֥יר יַחֲלֹֽף׃בבוקר הם צומחים, ובערב הם נדמים ומתייבשים.
בַּ֭בֹּקֶר יָצִ֣יץ וְחָלָ֑ף לָ֝עֶ֗רֶב יְמוֹלֵ֥ל וְיָבֵֽשׁ׃כי נגמרנו בכעסך, ובזעם שלך נבהלנו.
כִּֽי־כָלִ֥ינוּ בְאַפֶּ֑ךָ וּֽבַחֲמָתְךָ֥ נִבְהָֽלְנוּ׃שמת את עווינונו לפניך, ואת סתרנו באור פניך.
שת [שַׁתָּ֣ה] עֲוֺנֹתֵ֣ינוּ לְנֶגְדֶּ֑ךָ עֲ֝לֻמֵ֗נוּ לִמְא֥וֹר פָּנֶֽיךָ׃קצרות הימים וחכמת הלב
כי כל הימים שלנו עוברים מול העבר שלך, וסיימנו את השנים שלנו כמו קול חלוש.
כִּ֣י כָל־יָ֭מֵינוּ פָּנ֣וּ בְעֶבְרָתֶ֑ךָ כִּלִּ֖ינוּ שָׁנֵ֣ינוּ כְמוֹ־הֶֽגֶה׃ימי שנותינו הם שבעים שנה, ואם אנחנו חזקים, שמונים שנה, והם מלאים בקושי וצער, כי הם חלפים כמו קש שנחווה.
יְמֵֽי־שְׁנוֹתֵ֨ינוּ בָהֶ֥ם שִׁבְעִ֪ים שָׁנָ֡ה וְאִ֤ם בִּגְבוּרֹ֨ת ׀ שְׁמ֘וֹנִ֤ים שָׁנָ֗ה וְ֭רָהְבָּם עָמָ֣ל וָאָ֑וֶן כִּי־גָ֥ז חִ֝֗ישׁ וַנָּעֻֽפָה׃מי יודע מה עוצמת הכעס שלך ומה הפחד מהעבר שלך?
מִֽי־י֭וֹדֵעַ עֹ֣ז אַפֶּ֑ךָ וּ֝כְיִרְאָתְךָ֗ עֶבְרָתֶֽךָ׃תלמד אותנו לספור את הימים שלנו, וכך נזכה ללב חכם.
לִמְנ֣וֹת יָ֭מֵינוּ כֵּ֣ן הוֹדַ֑ע וְ֝נָבִ֗א לְבַ֣ב חָכְמָֽה׃תפילה לבקשת רחמים ושמחה
תחזור הַשֵּׁם, עד מתי? תרחם על עבדך.
שׁוּבָ֣ה יְ֭הוָה עַד־מָתָ֑י וְ֝הִנָּחֵ֗ם עַל־עֲבָדֶֽיךָ׃תמלא אותנו בבוקר בחסדך, כדי שנשמח ונרקוד לאורך כל ימינו.
שַׂבְּעֵ֣נוּ בַבֹּ֣קֶר חַסְדֶּ֑ךָ וּֽנְרַנְּנָ֥ה וְ֝נִשְׂמְחָ֗ה בְּכָל־יָמֵֽינוּ׃תן לנו שמחה כמו בימים שבהם ענשת אותנו, וכימי השנים שבהם ראינו רע.
שַׂ֭מְּחֵנוּ כִּימ֣וֹת עִנִּיתָ֑נוּ שְׁ֝נ֗וֹת רָאִ֥ינוּ רָעָֽה׃הראה את מעשיך לעבדך, ואת כבודך לבניהם.
יֵרָאֶ֣ה אֶל־עֲבָדֶ֣יךָ פָעֳלֶ֑ךָ וַ֝הֲדָרְךָ֗ עַל־בְּנֵיהֶֽם׃תְּפִלָּה לְהַצְלָחַת הַמַּעֲשִׂים
וְיִהְיֶה חֶסֶד הַשֵּׁם אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ יַעֲמֹד, וּמַעֲשֵׁה יָדֵינוּ תְּכַוֵּן.
וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
נצחיות ה' וזמניות האדם
תְּפִלָּה֮ לְמֹשֶׁ֪ה אִֽישׁ־הָאֱלֹ֫הִ֥ים אֲֽדֹנָ֗י מָע֣וֹן אַ֭תָּה הָיִ֥יתָ לָּ֗נוּ בְּדֹ֣ר וָדֹֽר׃
בְּטֶ֤רֶם ׀ הָ֘רִ֤ים יֻלָּ֗דוּ וַתְּח֣וֹלֵֽל אֶ֣רֶץ וְתֵבֵ֑ל וּֽמֵעוֹלָ֥ם עַד־ע֝וֹלָ֗ם אַתָּ֥ה אֵֽל׃
תָּשֵׁ֣ב אֱ֭נוֹשׁ עַד־דַּכָּ֑א וַ֝תֹּ֗אמֶר שׁ֣וּבוּ בְנֵי־אָדָֽם׃
כִּ֤י אֶ֪לֶף שָׁנִ֡ים בְּֽעֵינֶ֗יךָ כְּי֣וֹם אֶ֭תְמוֹל כִּ֣י יַעֲבֹ֑ר וְאַשְׁמוּרָ֥ה בַלָּֽיְלָה׃
חלוף חיי האדם מול נצחיות ה'
זְ֭רַמְתָּם שֵׁנָ֣ה יִהְי֑וּ בַּ֝בֹּ֗קֶר כֶּחָצִ֥יר יַחֲלֹֽף׃
בַּ֭בֹּקֶר יָצִ֣יץ וְחָלָ֑ף לָ֝עֶ֗רֶב יְמוֹלֵ֥ל וְיָבֵֽשׁ׃
כִּֽי־כָלִ֥ינוּ בְאַפֶּ֑ךָ וּֽבַחֲמָתְךָ֥ נִבְהָֽלְנוּ׃
שת [שַׁתָּ֣ה] עֲוֺנֹתֵ֣ינוּ לְנֶגְדֶּ֑ךָ עֲ֝לֻמֵ֗נוּ לִמְא֥וֹר פָּנֶֽיךָ׃
קצרות הימים וחכמת הלב
כִּ֣י כָל־יָ֭מֵינוּ פָּנ֣וּ בְעֶבְרָתֶ֑ךָ כִּלִּ֖ינוּ שָׁנֵ֣ינוּ כְמוֹ־הֶֽגֶה׃
יְמֵֽי־שְׁנוֹתֵ֨ינוּ בָהֶ֥ם שִׁבְעִ֪ים שָׁנָ֡ה וְאִ֤ם בִּגְבוּרֹ֨ת ׀ שְׁמ֘וֹנִ֤ים שָׁנָ֗ה וְ֭רָהְבָּם עָמָ֣ל וָאָ֑וֶן כִּי־גָ֥ז חִ֝֗ישׁ וַנָּעֻֽפָה׃
מִֽי־י֭וֹדֵעַ עֹ֣ז אַפֶּ֑ךָ וּ֝כְיִרְאָתְךָ֗ עֶבְרָתֶֽךָ׃
לִמְנ֣וֹת יָ֭מֵינוּ כֵּ֣ן הוֹדַ֑ע וְ֝נָבִ֗א לְבַ֣ב חָכְמָֽה׃
תפילה לבקשת רחמים ושמחה
שׁוּבָ֣ה יְ֭הוָה עַד־מָתָ֑י וְ֝הִנָּחֵ֗ם עַל־עֲבָדֶֽיךָ׃
שַׂבְּעֵ֣נוּ בַבֹּ֣קֶר חַסְדֶּ֑ךָ וּֽנְרַנְּנָ֥ה וְ֝נִשְׂמְחָ֗ה בְּכָל־יָמֵֽינוּ׃
שַׂ֭מְּחֵנוּ כִּימ֣וֹת עִנִּיתָ֑נוּ שְׁ֝נ֗וֹת רָאִ֥ינוּ רָעָֽה׃
יֵרָאֶ֣ה אֶל־עֲבָדֶ֣יךָ פָעֳלֶ֑ךָ וַ֝הֲדָרְךָ֗ עַל־בְּנֵיהֶֽם׃
תְּפִלָּה לְהַצְלָחַת הַמַּעֲשִׂים
וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
תהילים פרק תשעים עוסק בניגוד שבין נצחיותו של הַשֵּׁם לבין חלוף חיי האדם.
נצחיות ה' וזמניות האדם
תהילים פרק תשעים הוא תפילה המדגישה את נצחיותו של אלוהים לעומת קיומו הקצר והחלף של האדם. הפסוקים מתארים את הבורא שהיה קיים עוד לפני בריאת העולם, ואת היכולת שלו להחזיר את האדם לאפר. הקטע מדגיש כי הזמן האלוהי שונה לחלוטין מזממנו האנושי.
חלוף חיי האדם מול נצחיות ה'
הפסוקים מתארים את קצרו של חיי האדם ואת חלוף הזמן המהיר, בדומה לעשב שצומח ומתייבש במהירות. הפסוקים מדגישים את השפעת הכעס האלוהי על קיום בני האדם, ואת העובדה שהשם חושף את כל מעשיהם וסתרם תחת אור פניו.
קצרות הימים וחכמת הלב
הפסוקים מתארים את קצרות חיי האדם ואת חלוף הזמן המהיר כקש הנחווה ברוח. המשורר מדבר על זקנה ועל קושי המלוים את השנים, ומבקש מהאל ללמד אותנו להבין את ערך הזמן כדי לזכות בלב חכם.
תפילה לבקשת רחמים ושמחה
פסוקי תפילה המבקשים מהאל שיחזור וירחם על עבדיו. הכותב מבקש שיתמלאו בטוב ובחסד בבוקר יומם, כדי להחליף את ימי הסבל והעונש בשמחה גדולה. התפילה מסתיימת בבקשה שהאל יראה את כוחו ומעשיו לעבדיו וגם לדורות הבאים.
תְּפִלָּה לְהַצְלָחַת הַמַּעֲשִׂים
תְּפִלָּה בּוֹקֵאת בְּסוֹף הַמִּזְמוֹר, בְּבַקָּשָׁה שֶׁחֶסֶד הָאֱלֹהִים יִשְׁכֹּן עַל הָעָם. הַמְּבַקֵּשׁ הַצְלָחָה לַמַּעֲשִׂים הָאֱנוֹשִׁים, כְּדֵי שֶׁהַמַּעֲשִׂים הַכְּבוֹדִים יַעַמְדוּ וְיִתְקַיְּמוּ לְדֹרֹת עָתִיד, בִּזְכוּת הַשְּׁמִירָה הָאֱלֹהִית.
הפרק מסתיים בבקשה שהשם יתן לנו כוח להצליח בכל עמלינו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הקשר שבין נצחיות ה' לבין אורך ימי האדם
״רַבִּי חַגָּא הֲוָה סָלֵיק וְאָזֵיל בְּדַרְגָּא דְּבֵי רַבָּה בַּר שֵׁילָא. שַׁמְעֵיהּ לְהָהוּא יָנוֹקָא דְּאָמַר: ״עֵדֹתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד לְבֵיתְךָ נַאֲוָה קֹדֶשׁ ה׳ לְאֹרֶךְ יָמִים״, וּסְמִיךְ לֵיהּ״
במדרש מהתלמוד (סנהדרי קמ"ב ע"ב) מובא סיפור על תינוק ששמע את הפסוקים בתהילים התלוים זה בזה. המדרש מתייחס לקשר שבין הפסוקים העוסקים בנצחיות ה' לבין הפסוקים העוסקים באורך ימים, ומסיק מכך כי בסימן "לאורך ימים" מובא גם מידת הרחמים של ה'. הפרשנות כאן מנסה לחבר בין עולם הזמן הנצחי של הבורא לבין חיי האדם ומידותיו. לפי גישה זו, המבנה של התפילה משקף את היכולת של ה' להכיל ולסלוח, כפי שמוצג בביטוי "אורך אפים".
סנהדרין קי״א ב:ב׳ ↗תפילות כעטרות של כבוד
״דבר אחר: מה תצעק אלי, הדא הוא דכתיב (תהלים סה, ג): שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו. מהו שומע תפלה? אמר רבי פנחס, בשם רבי״
בפרשת שמות רבה מוסבר הכוח העצום של התפילה והיכולת של הקדוש ברוך הוא לשמוע את כולם יחד. לפי רבי פנחס, בשם חבריו, התפילות של כל הקהילות אינן מתנהלות בבת אחת בצורה של בלבול, אלא כל קהילה מתפללת בפני עצמה. המלאך הממונה על התפילות אוסף את כל התפילות מכל המקומות, והופך אותן לעטרות של כבוד המונחות על ראשו של הקדוש ברוך הוא. זהו ביטוי לכך שהתפילות הופכות למלכות וגאווה עבור הבורא. בנוסף, המדרש מדגיש שדווקא השמיעה של ה' היא שונה מאדם. בעוד שאדם אינו יכול להקשיב לכמה אנשים בו-זמנית, הקדוש ברוך הוא שומע את כולם. הוא אינו מפלה בין עשיר לעני, או בין איש לאישה. הדבר מובא דרך ההשוואה בין משה רבן הנביאים, שנכתב עליו "תפילה למשה", לבין העני ששופך שיחו לפני ה'. מטרת המדרש היא ללמד שכולם שווים בבואם להתפלל לפני המקום.
שמות רבה כ״א:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
נצחיות האל מול זמניות האדם
״כיום אתמול כי יעבור. שכבר עבר:״
תהילים פרק תשעים, המיוחס למשה רבנו, משווה בין נצחיותו של הַשֵּׁם לבין קיומו הקצר והמשתנה של האדם. הפסוק מדגיש כי בעוד שהאל קיים לפני הרים ומתקיים לנצח, הדורות עוברים ומשתנים במהירות, וכאילו הם היו כרגע ומיד חלפו. רש"י מפרש את הפסוק הרביעי ומתייחס לכך שהזמן עובר באופן קבוע, ממש כמו שעבר אתמול וכמו שעובר היום. הוא מדגיש את הרצף של הזמן שאינו עוצר, שבו כל רגע הוא שלב בתוך תהליך של מעבר ושינוי בלתי פוסק.
רש״י על תהילים 90:4:2 ↗חשיבה טובה כדרך לנחמה
״והנחם. חשוב מחשבה טובה על עבדיך:״
בתהילים פרק תשעים, המתלווה למשה רבנו, אנו פוגשים תפילה על קצרו של חיי האדם מול נצחיות הבורא. הפסוק האחרון מבקש מהשם להשיב לנו שמחה ואושר לאחר תקופות קשות. Rש"י מפרש את הבקשה להשיב שמחה באופן מעשי: עלינו לחשוב מחשבה טובה על עבדי השם. לפי גישה זו, הנחמה אינה רק פועל חיצוני של הבורא, אלא תהליך שמתחיל בשינוי הגישה והמחשבה שלנו כלפי הזולת.
רש״י על תהילים 90:13:2 ↗חיי האדם מול נצח האלוהי
״כי. ואמרת לו גם כן מה הם חייך כי אילו יראה בעיניך ותחשב שתחיה אלף שנים מה שלא חיה האדם הראשון כאין הם כיון שסופו״
תהילים פרק תשעים מציג את הפער העצום בין חיי האדם הקצירים לבין נצחיות ה'. המשורר מדגיש כי הזמן האנושי הוא חולף ומהיר, וכי כל הימים שלנו נחשבים כרגע אחד קצר בראי הנצח. רד"ק מפרש את הפסוק העוסק בכך שאלף שנים נחשבות כיום אחד, וטוען כי הכוונה היא שהזמן האלוהי אינו מודד את הדברים כפי שאנו מודדים אותם. לפי גישה זו, גם אם אדם היה חי אלף שנים, זה לא היה משנה את העובדה שסופו למות, שכן בראי הקב"ה כל הזמן נראה כרגע קצר וקבוע.
רד״ק על תהילים 90:4:1 ↗בקשה לרחמים ולשיבה
״שובה. טעמו מלרע אמר שובה אלינו עד מתי תזניחנו והנחם על עבדיך הנחם עליהם כי כבר נשאו עונם:״
הפסוק מתמקד בבקשה מהאל לשוב אל עמו ולחמול על בני האדם. הרד"ק מפרש את המילה "שובה" כבקשה שהאל יחזור אל העם ויפסיק את הזלזול והניתוק בינו לבין בני האדם. הוא מדגיש שהתפילה היא עבור עבדיו שהעונש כבר כבד עליהם. הפרשן מסביר כי השבות אל העם היא בציפייה להתעוררות רוחנית. התפילה מבקשת שהאל יחמול על בני האדם שספגו את תוצאות מעשיהם, וכי רצון ה' הוא להשבות את הקשר למקומו המקורי.
רד״ק על תהילים 90:13:1 ↗