לַמְנַצֵּחַ, עַל הַמִּזְמוֹר שֶׁל בֶּן-קָרַת, מִזְמוֹר לְדָוִד.
לַ֭מְנַצֵּחַ עַלְמ֥וּת לַבֵּ֗ן מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃תהילים · פרק ט׳
שִׁיר תּוֹדָה וּבִטַּחַוֹן
הודיה על צדקת הַשֵּׁם, משפט העולם, ותפילה לישועת העניים מול רדיפת הרשעים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים ט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
שִׁיר תּוֹדָה וּבִטַּחַוֹן
אֲהַד אֶת הַשֵּׁם בְּכָל לִבִּי, וְאֲסַפֵּר עַל כָּל הַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ.
אוֹדֶ֣ה יְ֭הוָה בְּכָל־לִבִּ֑י אֲ֝סַפְּרָ֗ה כָּל־נִפְלְאוֹתֶֽיךָ׃אֶשְׂמַח וְאֶעֱלַז בְּךָ, וְאֲזַמֵּר אֶת שִׁמְךָ, הָעֶלְיוֹן.
אֶשְׂמְחָ֣ה וְאֶעֶלְצָ֣ה בָ֑ךְ אֲזַמְּרָ֖ה שִׁמְךָ֣ עֶלְיֽוֹן׃כְּשֶׁיָּשׁוּבוּ אוֹיְבַי לְאַחֲרוֹר, הֵם יִכָּשְׁלוּ וְיֵעָלְמוּ מִפָּנֶיךָ.
בְּשׁוּב־אוֹיְבַ֥י אָח֑וֹר יִכָּשְׁל֥וּ וְ֝יֹאבְד֗וּ מִפָּנֶֽיךָ׃השם שופט את העולם
כי עשית משפטי ודין, ישבת על כיסא שופט צדק.
כִּֽי־עָ֭שִׂיתָ מִשְׁפָּטִ֣י וְדִינִ֑י יָשַׁ֥בְתָּ לְ֝כִסֵּ֗א שׁוֹפֵ֥ט צֶֽדֶק׃צעקת על העמים, השמדת הרשע, מחית שמן לעולמים.
גָּעַ֣רְתָּ ג֭וֹיִם אִבַּ֣דְתָּ רָשָׁ֑ע שְׁמָ֥ם מָ֝חִ֗יתָ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃האויב יסתיים ממלחמותיו לנצח, ערים הרסת, זכרם אבד.
הָֽאוֹיֵ֨ב ׀ תַּ֥מּוּ חֳרָב֗וֹת לָ֫נֶ֥צַח וְעָרִ֥ים נָתַ֑שְׁתָּ אָבַ֖ד זִכְרָ֣ם הֵֽמָּה׃והשם ישב לעולם, הוא כונן את כיסא המשפט שלו.
וַֽ֭יהוָה לְעוֹלָ֣ם יֵשֵׁ֑ב כּוֹנֵ֖ן לַמִּשְׁפָּ֣ט כִּסְאֽוֹ׃ההודיה על צדק ה' וחסדו
הוא ישפט את העולם בצדק וישפוט את העמים ביושר.
וְה֗וּא יִשְׁפֹּֽט־תֵּבֵ֥ל בְּצֶ֑דֶק יָדִ֥ין לְ֝אֻמִּ֗ים בְּמֵישָׁרִֽים׃והשם יהיה מקום מבטחים למי שנרדף, מקום מבטחים בזמן צרה.
וִ֘יהִ֤י יְהוָ֣ה מִשְׂגָּ֣ב לַדָּ֑ךְ מִ֝שְׂגָּ֗ב לְעִתּ֥וֹת בַּצָּרָֽה׃היודעים את שמך יבטחו בך, כי לא עזבת את מחפשייך, ה' .
וְיִבְטְח֣וּ בְ֭ךָ יוֹדְעֵ֣י שְׁמֶ֑ךָ כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ יְהוָֽה׃שירו לה' היושב בציון, וספרו לעמים על מעשיו הגדולים.
זַמְּר֗וּ לַ֭יהוָה יֹשֵׁ֣ב צִיּ֑וֹן הַגִּ֥ידוּ בָ֝עַמִּ֗ים עֲלִֽילוֹתָֽיו׃תפילה לישועה מול רדיפת העניים
כי הוא מחפש את דמיהם, והוא לא שוכח את צעקת העניים.
כִּֽי־דֹרֵ֣שׁ דָּ֭מִים אוֹתָ֣ם זָכָ֑ר לֹֽא־שָׁ֝כַ֗ח צַעֲקַ֥ת עניים [עֲנָוִֽים׃]רחם עליי, ה', וראה את סבל שלי מאויביי, שמרני ממרד שער המות.
חָֽנְנֵ֬נִי יְהוָ֗ה רְאֵ֣ה עָ֭נְיִי מִשֹּׂנְאָ֑י מְ֝רוֹמְמִ֗י מִשַּׁ֥עֲרֵי מָֽוֶת׃כדי שאוכל לספר את כל שבחיך בשערי בת ציון, ואשמח בגלל הישועה שלך.
לְמַ֥עַן אֲסַפְּרָ֗ה כָּֽל־תְּהִלָּ֫תֶ֥יךָ בְּשַֽׁעֲרֵ֥י בַת־צִיּ֑וֹן אָ֝גִ֗ילָה בִּישׁוּעָתֶֽךָ׃העמים טבעו בבור; הם עשו רשת, אבל הם עצמם נלכדו בהם.
טָבְע֣וּ ג֭וֹיִם בְּשַׁ֣חַת עָשׂ֑וּ בְּרֶֽשֶׁת־ז֥וּ טָ֝מָ֗נוּ נִלְכְּדָ֥ה רַגְלָֽם׃הַבְטָחַת הַצְדָּקָה וְהַצָּלַת הֶעְנִיִּים
הַשֵּׁם נוּדָע, הוּא עָשָׂה מִשְׁפָּט בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו, וְהוּא מַכְנִיעַ אֶת הָרָשָׁע. רֶגֶשׁ עָמוֹק.
נ֤וֹדַ֨ע ׀ יְהוָה֮ מִשְׁפָּ֪ט עָ֫שָׂ֥ה בְּפֹ֣עַל כַּ֭פָּיו נוֹקֵ֣שׁ רָשָׁ֑ע הִגָּי֥וֹן סֶֽלָה׃הָרְשָׁעִים יָשׁוּבוּ לִשְׁאוֹל, כָּל הָעַמִּים שֶׁשָּׁכַחוּ אֶת הָאֱלֹהִים.
יָשׁ֣וּבוּ רְשָׁעִ֣ים לִשְׁא֑וֹלָה כָּל־גּ֝וֹיִ֗ם שְׁכֵחֵ֥י אֱלֹהִֽים׃כִּי הָעֶנְוָה לֹא תִּשָּׁכַח לְעוֹלָם, וְהַתִּקְוָה שֶׁל הָעֲנִיִּים לֹא תֹאבַד לְעוֹלָם.
כִּ֤י לֹ֣א לָ֭נֶצַח יִשָּׁכַ֣ח אֶבְי֑וֹן תִּקְוַ֥ת ענוים [עֲ֝נִיִּ֗ים] תֹּאבַ֥ד לָעַֽד׃קוּם הַשֵּׁם, אַל יִתְחַזֵּק הָאָדָם, כִּי הָעַמִּים יִשָּׁפְטוּ לְפָנֶיךָ.
קוּמָ֣ה יְ֭הוָה אַל־יָעֹ֣ז אֱנ֑וֹשׁ יִשָּׁפְט֥וּ ג֝וֹיִ֗ם עַל־פָּנֶֽיךָ׃הכרה בבני התמותה
השם נתן להם מוסר, כדי שהעמים ידעו שכל בני האדם הם רק בני תמותה.
שִׁ֘יתָ֤ה יְהוָ֨ה ׀ מוֹרָ֗ה לָ֫הֶ֥ם יֵדְע֥וּ גוֹיִ֑ם אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
שִׁיר תּוֹדָה וּבִטַּחַוֹן
לַ֭מְנַצֵּחַ עַלְמ֥וּת לַבֵּ֗ן מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃
אוֹדֶ֣ה יְ֭הוָה בְּכָל־לִבִּ֑י אֲ֝סַפְּרָ֗ה כָּל־נִפְלְאוֹתֶֽיךָ׃
אֶשְׂמְחָ֣ה וְאֶעֶלְצָ֣ה בָ֑ךְ אֲזַמְּרָ֖ה שִׁמְךָ֣ עֶלְיֽוֹן׃
בְּשׁוּב־אוֹיְבַ֥י אָח֑וֹר יִכָּשְׁל֥וּ וְ֝יֹאבְד֗וּ מִפָּנֶֽיךָ׃
השם שופט את העולם
כִּֽי־עָ֭שִׂיתָ מִשְׁפָּטִ֣י וְדִינִ֑י יָשַׁ֥בְתָּ לְ֝כִסֵּ֗א שׁוֹפֵ֥ט צֶֽדֶק׃
גָּעַ֣רְתָּ ג֭וֹיִם אִבַּ֣דְתָּ רָשָׁ֑ע שְׁמָ֥ם מָ֝חִ֗יתָ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃
הָֽאוֹיֵ֨ב ׀ תַּ֥מּוּ חֳרָב֗וֹת לָ֫נֶ֥צַח וְעָרִ֥ים נָתַ֑שְׁתָּ אָבַ֖ד זִכְרָ֣ם הֵֽמָּה׃
וַֽ֭יהוָה לְעוֹלָ֣ם יֵשֵׁ֑ב כּוֹנֵ֖ן לַמִּשְׁפָּ֣ט כִּסְאֽוֹ׃
ההודיה על צדק ה' וחסדו
וְה֗וּא יִשְׁפֹּֽט־תֵּבֵ֥ל בְּצֶ֑דֶק יָדִ֥ין לְ֝אֻמִּ֗ים בְּמֵישָׁרִֽים׃
וִ֘יהִ֤י יְהוָ֣ה מִשְׂגָּ֣ב לַדָּ֑ךְ מִ֝שְׂגָּ֗ב לְעִתּ֥וֹת בַּצָּרָֽה׃
וְיִבְטְח֣וּ בְ֭ךָ יוֹדְעֵ֣י שְׁמֶ֑ךָ כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ יְהוָֽה׃
זַמְּר֗וּ לַ֭יהוָה יֹשֵׁ֣ב צִיּ֑וֹן הַגִּ֥ידוּ בָ֝עַמִּ֗ים עֲלִֽילוֹתָֽיו׃
תפילה לישועה מול רדיפת העניים
כִּֽי־דֹרֵ֣שׁ דָּ֭מִים אוֹתָ֣ם זָכָ֑ר לֹֽא־שָׁ֝כַ֗ח צַעֲקַ֥ת עניים [עֲנָוִֽים׃]
חָֽנְנֵ֬נִי יְהוָ֗ה רְאֵ֣ה עָ֭נְיִי מִשֹּׂנְאָ֑י מְ֝רוֹמְמִ֗י מִשַּׁ֥עֲרֵי מָֽוֶת׃
לְמַ֥עַן אֲסַפְּרָ֗ה כָּֽל־תְּהִלָּ֫תֶ֥יךָ בְּשַֽׁעֲרֵ֥י בַת־צִיּ֑וֹן אָ֝גִ֗ילָה בִּישׁוּעָתֶֽךָ׃
טָבְע֣וּ ג֭וֹיִם בְּשַׁ֣חַת עָשׂ֑וּ בְּרֶֽשֶׁת־ז֥וּ טָ֝מָ֗נוּ נִלְכְּדָ֥ה רַגְלָֽם׃
הַבְטָחַת הַצְדָּקָה וְהַצָּלַת הֶעְנִיִּים
נ֤וֹדַ֨ע ׀ יְהוָה֮ מִשְׁפָּ֪ט עָ֫שָׂ֥ה בְּפֹ֣עַל כַּ֭פָּיו נוֹקֵ֣שׁ רָשָׁ֑ע הִגָּי֥וֹן סֶֽלָה׃
יָשׁ֣וּבוּ רְשָׁעִ֣ים לִשְׁא֑וֹלָה כָּל־גּ֝וֹיִ֗ם שְׁכֵחֵ֥י אֱלֹהִֽים׃
כִּ֤י לֹ֣א לָ֭נֶצַח יִשָּׁכַ֣ח אֶבְי֑וֹן תִּקְוַ֥ת ענוים [עֲ֝נִיִּ֗ים] תֹּאבַ֥ד לָעַֽד׃
קוּמָ֣ה יְ֭הוָה אַל־יָעֹ֣ז אֱנ֑וֹשׁ יִשָּׁפְט֥וּ ג֝וֹיִ֗ם עַל־פָּנֶֽיךָ׃
הכרה בבני התמותה
שִׁ֘יתָ֤ה יְהוָ֨ה ׀ מוֹרָ֗ה לָ֫הֶ֥ם יֵדְע֥וּ גוֹיִ֑ם אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
תהילים פרק תשע כולל שיר הודיה על מעשי הַשֵּׁם, הכרה במשפטו הצודק על האומות, ותפילה להצלת הנרדפים.
שִׁיר תּוֹדָה וּבִטַּחַוֹן
מִזְמוֹר לְדָוִד הַמְבַטֵּא הוֹדָיָה עֲמוּקָה לַשֵּׁם עַל פְּלָאוֹתָיו. הַכּוֹתֵב מִתְחַיֵּב לְהַלֵּל אֶת הַקָּדוֹשׁ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה. הַמִּזְמוֹר מְסַיֵּם בִּבְשׂוֹרָה עַל כֹּחַ הַשֵּׁם, שֶׁגּוֹרֵם לְאוֹיְבֵי הַצֶּדֶק לִכָּשֵׁל וְלַעֲלֹם מֵעֵינָיו.
השם שופט את העולם
תהילה על הנהגת הדין של ה'. הַשֵּׁם מושב על כיסא משפט ונוהג בצדק. הוא מכים את הרשעים, משמיד את כוחם של העמים ומוחק את זכרם של האויבים. בסופו של דבר, כסאו של ה' נשאר עומד וקיים לעד, כמלך שמושיט את צדקו בעולם.
ההודיה על צדק ה' וחסדו
תהילים פרק תשע מתאר את הדין הצודק של אלוהים בעולם ואת היותו מקלט בצרות. הפסוקים קוראים למי שמכיר את השם לבטוח בו, שכן הוא אינו עוזב את מחפשיו. השיר מסתיים בקריאה לשיר לה' ולספר לעמים את מעשיו הנפלאים.
תפילה לישועה מול רדיפת העניים
הפסוקים מתארים אדם המתפלל לה' מול רדיפת העניים והדמים. הוא מבקש רחמים כדי שיזכה להינצל ממוות ולשבח את ה' בציון. בסוף, מתואר כי האויבים, שבנה רשת להפיל אחרים, נלכדו בעצמם בבור ש dug.
הַבְטָחַת הַצְדָּקָה וְהַצָּלַת הֶעְנִיִּים
הַפֶּסֶק מְתָאן עַל כֹּחוֹ שֶׁל הַשֵּׁם לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּלְהַכְנִיעַ אֶת הָרָשָׁעִים. הוּא מַבְטִיחַ שֶׁהָעֲנִיִּים לֹא יִשָּׁכְחוּ וְתִקְוָתָם לֹא תֹאבַד. הַתְּפִלָּה מְבַקֶּשֶׁת מֵהַשֵּׁם לָקוּם וּלְמַנְעוּת כֹּחָם שֶׁל הָעַמִּים הָרָשָׁעִים מוּל הַמִּשְׁפָּט הָאֱלֹהִי.
הכרה בבני התמותה
הפסוק מתאר מצב שבו השם מלמד את העמים את האמת. המטרה היא שהעמים יבינו את מגבלותיהם ואת המצב האנושי, ויקבלו על עצמם את המוסר והידע שהשם מורה להם, מתוך הבנה שכל אדם הוא בן תמותה.
הפרק מסתיים בקריאה להכרה בכוחו של הַשֵּׁם ולזכירת מצוקת בני התמותה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הגאולה והכפרה בחדש
״דבר אחר: החדש הזה לכם רבי מאיר אומר: לי ולכם היא הגאולה, כביכול אני נפדיתי עמכם, שנאמר (ש"ב ז, כג): אשר פדית לך ממצרים גוים״
בפרשנות זו על שמות רבה, רבי מאיר מסביר כי הגאולה היא נחלת כולם. הוא רואה במושג "החדש הזה" הבטחה לגאולה משותפת, המבוססת על כוח דם הפסח המכפר על כל ישראל, גם על העני שבהם. דרך דמות השה התמים, הוא מחבר בין תמימות האל לבין הגנה על בכורי ישראל, כנגד בכורי מצרים שנהרגו. הרב מפרש את המצווה בפרטים נוספים: המצות והמרור קשורים למעשי האבות, כמו הגנת אברהם וזכר ליעקב. הוא משתמש במשל על מלך המבקש דורונות כדי להמחיש כיצד ה' משתמש בדם הפסח ובברית המילה כדי להגן על עם ישראל בדינים קשים, ובכך הופך למשגב ועזר לעם בעת צרה.
שמות רבה ט״ו:י״ב ↗ההוכחה למשפט ה׳ במצרים ובים
״דבר אחר: אז ישיר משה, הדא הוא דכתיב (תהלים ט, יז): נודע ה' משפט עשה, מדבר במצרים, שעשה הקדוש ברוך הוא בהם משפטים, במצרים ועל״
בפרשנות זו על שמות רבה, מוסבר הפסוק "נודע ה' משפט עשה" כתיאור המעשים האמיתיים של אלוהים במצרים ועל הים. רבי יהושע מפרש כי עשר המכות במצרים היו כנגד אצבע אחת, כפי שנאמר על אצבע אלוהים, וכי חמשים המכות על הים היו כנגד חמש אצבעות בחמש פעמים עשר. לעומת זאת, רבי אליעזר טוען כי כל מכה במצרים הוכפלה בארבע, כך שסך המכות על הים הגיע למאות. הפרשן מדגיש כי ידיעת ה' מגיעה דרך הדין והעונש שבא על פרעה. מובא גם כי הפסוק "הגיון סלה" מעיד על כך שמה שכתוב בתהלים נאמר במקור על ידי משה, ועל כך שרנו בני ישראל על הים. הגישה כאן מחברת בין הדין האלוקי לבין השירה והזמרה של עם ישראל.
שמות רבה כ״ג:ט׳ ↗בעקבות המפרשים
התבוסת של הרשע והצדק הנצחי
״משפטי ודיני. תיבות כפולות במקרא ואין חילוק ביניה' כמו עדי וסהדי במרומים (איוב ט״ז:י״ט) עצמיו אפיקי נחושה גרמיו כמטיל ברזל (שם מ):״
תהילים פרק תשע הוא מזמור של שבח והודיה על צדקת ה'. הכתוב מתאר כיצד אויבי המלך והרשעים נסוגים ומתבטלים מול הדין האלוהי. המזמור מדגיש את השליטה המוחלטת של ה' בעולם ואת ההבטחה שהצדיקים לא ישכחו את מעשי ה' אלא תמיד יזכרו את צדקו. רש"י, בפירושו על פסוק חמש, מסביר כי הכפילות במילים במקרא אינה מעידה על הבחנה בין מילים שונות, אלא היא חלק מהסגנון המקראי. הוא מדגיש כי הרשעים נשחקים ומתפרקים תחת כוחו של ה' באופן מוחלט, בדומה למתכת שנשברת תחת מטוטלת ברזל.
רש״י על תהילים 9:5:1 ↗ההודיה על הצדק האלוהי
״טבעו גוים. זו היא התהלה אשר אספר:״
רש"י מפרש את הפתיחה של המזמור כהזמנה לשיר שבח מפורט. לפי פירושו, המזמור מתמקד בטבע הטוב של העמים שמתבסס על הידיעה שהשם פועל בצדק. השבח אינו רק על כוחו, אלא על כך שהצדק נגלות לעיני כל. הפרשן מדגיש שהתהלה מגיעה מתוך הכרה במציאות של הנהגת העולם. לפי גישת רש"י, השיר הוא תיאור של התהילה שמתפרסמת בקרב העמים הודות למעשיו של הבורא.
רש״י על תהילים 9:16:1 ↗הַשֶּׁבַח לַמַּמְלָכָה הַצֶּדֶק
״וטעם ישבת לכסא – לעשות משפט.״
הַמִּזְמוֹר מְבַקֵּשׁ לְהַדְגִּים אֶת הַשְּׁלִיטָה הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁל הַשֵּׁם עַל הָעוֹלָם. הַדָּבָר הָעִיקָר בַּפֶּסֶק הַזֶּה הוּא הַשְּׁלִיטָה הַמִּשְׁפָּטִית שֶׁל הַבּוֹרֵא, שֶׁאֵינֶהָ לְבַדִּי הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא הַשּׁוֹפֵּט הַצָּדוּק שֶׁמַּעֲמִיד צֶדֶק בָּעוֹלָם. רַבֵּינוּ אֶבֶן עֶזְרָא בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַמִּזְמוֹר מְסַבֵּר שֶׁהַמִּשְׁאָר הַמְּדַבֵּר עַל הַכִּסֵּא, כַּוָּנוּתוֹ הִיא שֶׁהַשֵּׁם מַעֲמִיד מִשְׁפָּט וְצֶדֶק. הַכִּסֵּא אֵינוֹ רַק סֵמֶל לַכָּבוֹד, אֶלָּא כִּסֵּא שֶׁמְּשַׁלֶּט בְּמִשְׁפָּט צַדִּיק.
אבן עזרא על תהילים 9:5:2 ↗המלכוד שמתחת לרגלי הרשעים
״והטעם ברשת – אשר אלה טמנו.״
בתהלים פרק תשע, השיר מתאר את הנהגת ה' בעולם ואת הצדק שלו מול הרשעים. הפסוק המתאר כי הרשעים נלכדו ברשת שהכינו בעצמם, מדגיש שהעונש מגיע מתוך המעשים שלהם. רבנו אבן עזרא מפרש על הפסוק ש'הרשת' היא התוצאה של מה שהם טמנו בעצמם. כלומר, המלכוד אינו עונש חיצוני בלבד, אלא שהרע שהם תכננו וחשכו לעולם הפך למכשול שנתפס אותם.
אבן עזרא על תהילים 9:16:4 ↗