שירי למחשבה של איתן האזרחי.
מַ֝שְׂכִּ֗יל לְאֵיתָ֥ן הָֽאֶזְרָחִֽי׃תהילים · פרק פט׳
שִׁיר הַנֶּאֱמָנוּת וְהַבְּרִית
שיר הלל על נאמנות הַשֵּׁם לבריתו עם דוד, המשלב בין הוד קדושת השמים לעצבות החורבן.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים פט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
שִׁיר הַנֶּאֱמָנוּת וְהַבְּרִית
אני אשיר לנצח את החסד של ה׳, ואספר על הנאמנות שלך לדורות.
חַֽסְדֵ֣י יְ֭הוָה עוֹלָ֣ם אָשִׁ֑ירָה לְדֹ֥ר וָדֹ֓ר ׀ אוֹדִ֖יעַ אֱמוּנָתְךָ֣ בְּפִֽי׃כי אמרת שחסד הוא לנצח, ושקבעת את הנאמנות שלך בשמים.
כִּֽי־אָמַ֗רְתִּי ע֭וֹלָם חֶ֣סֶד יִבָּנֶ֑ה שָׁמַ֓יִם ׀ תָּכִ֖ן אֱמוּנָתְךָ֣ בָהֶֽם׃כרתתי ברית עם הבחור שלי, ונשבעתי לדוד עבדי.
כָּרַ֣תִּֽי בְ֭רִית לִבְחִירִ֑י נִ֝שְׁבַּ֗עְתִּי לְדָוִ֥ד עַבְדִּֽי׃הַהוֹדָיָה עַל הַמַּלְכוּת הַנִּצְחִית
אֲני אֶתְבּוֹתַח לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַזֶּרַע שֶׁלְּךָ לְעוֹלָם, וְאַבְנֶה אֶת כִּסְאֲךָ מִדּוֹר לְדּוֹר, סֶלָה.
עַד־ע֭וֹלָם אָכִ֣ין זַרְעֶ֑ךָ וּבָנִ֨יתִי לְדֹר־וָד֖וֹר כִּסְאֲךָ֣ סֶֽלָה׃הַשָּׁמַיִם יַתְעִדּוּ אֶת הַפֶּלֶא שֶׁלְּךָ, הַשֵּׁם, וְאַף אֶת הַנֶּאֱמָנוּת שֶׁלְּךָ בְּתוֹךְ קְהַל הַקְּדֹשִׁים.
וְי֘וֹד֤וּ שָׁמַ֣יִם פִּלְאֲךָ֣ יְהוָ֑ה אַף־אֱ֝מֽוּנָתְךָ֗ בִּקְהַ֥ל קְדֹשִֽׁים׃כִּי מִי בַּמְּרוֹמִים יוּכַל לְהַשְׁוָיו לַהַשֵּׁם? כֻּלָּם יְדַמּוּ לוֹ כּבְנֵי אֱלֹהִים.
כִּ֤י מִ֣י בַ֭שַּׁחַק יַעֲרֹ֣ךְ לַיהוָ֑ה יִדְמֶ֥ה לַ֝יהוָ֗ה בִּבְנֵ֥י אֵלִים׃אֵל מַרְעִישׁ בְּסוֹד הַקְּדֹשִׁים, וּמַפְחִיד מְאוֹד אֶת כָּל הַסְּבִיבִים שֶׁלּוֹ.
אֵ֣ל נַ֭עֲרָץ בְּסוֹד־קְדֹשִׁ֣ים רַבָּ֑ה וְ֝נוֹרָ֗א עַל־כָּל־סְבִיבָֽיו׃עוצמתו של הבורא על הטבע
השם, אלוהי צבאות, מי כמוך? אתה רב עוצמה וכל נאמנותך נמצאת סביבך.
יְהוָ֤ה ׀ אֱלֹ֘הֵ֤י צְבָא֗וֹת מִֽי־כָֽמ֖וֹךָ חֲסִ֥ין ׀ יָ֑הּ וֶ֝אֱמֽוּנָתְךָ֗ סְבִיבוֹתֶֽיךָ׃אתה שולט בגאווה של הים, וכשהגלים עולים, אתה משבח אותם.
אַתָּ֣ה מ֭וֹשֵׁל בְּגֵא֣וּת הַיָּ֑ם בְּשׂ֥וֹא גַ֝לָּ֗יו אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם׃אתה שברת את רעב הים בזרוע העוצמה שלך, ופזרת את אויביך.
אַתָּ֤ה דִכִּ֣אתָ כֶחָלָ֣ל רָ֑הַב בִּזְר֥וֹעַ עֻ֝זְּךָ֗ פִּזַּ֥רְתָּ אוֹיְבֶֽיךָ׃השמים שייכים לך, וגם הארץ והעולם ומלואם שייכים לך, כי אתה הקמת אותם.
לְךָ֣ שָׁ֭מַיִם אַף־לְךָ֥ אָ֑רֶץ תֵּבֵ֥ל וּ֝מְלֹאָ֗הּ אַתָּ֥ה יְסַדְתָּֽם׃הַמַּלְכוּת הָאֱלֹהִית וְהַצֶּדֶק
צָפוֹן וְיָמִין בְּרִיתָךָ בּוֹרֵא, תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן בְּשִׁמְךָ יָשִׂירוּ לְךָ.
צָפ֣וֹן וְ֭יָמִין אַתָּ֣ה בְרָאתָ֑ם תָּב֥וֹר וְ֝חֶרְמ֗וֹן בְּשִׁמְךָ֥ יְרַנֵּֽנוּ׃זְרוֹעַ חֲזָקָה לְךָ, יָדְךָ תַּעֲצֹם וִימִינְךָ תָּרוּם.
לְךָ֣ זְ֭רוֹעַ עִם־גְּבוּרָ֑ה תָּעֹ֥ז יָ֝דְךָ֗ תָּר֥וּם יְמִינֶֽךָ׃צֶדֶק וּמִשְׁפָּט בְּבִסּוּס כִּסְאֲךָ, חֶסֶד וֶאֱמֶת יַקְדִּימוּ אֶת פָּנֶיךָ.
צֶ֣דֶק וּ֭מִשְׁפָּט מְכ֣וֹן כִּסְאֶ֑ךָ חֶ֥סֶד וֶ֝אֱמֶ֗ת יְֽקַדְּמ֥וּ פָנֶֽיךָ׃אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁמַּכִּירִים אֶת קְרֹעַ הַשּׁוֹפָר, בְּאוֹר פָּנֶיךָ יֵלְכוּ.
אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם יוֹדְעֵ֣י תְרוּעָ֑ה יְ֝הוָ֗ה בְּֽאוֹר־פָּנֶ֥יךָ יְהַלֵּכֽוּן׃הלל לכוחו של המלך
כל היום ישירו בשמך, ובצדק שלך יתגאו.
בְּ֭שִׁמְךָ יְגִיל֣וּן כָּל־הַיּ֑וֹם וּבְצִדְקָתְךָ֥ יָרֽוּמוּ׃כי אתה גאה בעוצמה שלך, ובכוח הרצון שלך תרים את קרננו.
כִּֽי־תִפְאֶ֣רֶת עֻזָּ֣מוֹ אָ֑תָּה וּ֝בִרְצֹנְךָ֗ תרים [תָּר֥וּם] קַרְנֵֽנוּ׃כי להשם המגן שלנו, ולקדוש ישראל המלך שלנו.
כִּ֣י לַֽ֭יהוָה מָֽגִנֵּ֑נוּ וְלִקְד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֣ל מַלְכֵּֽנוּ׃אז דיברת בחזון לחסידים שלך ואמרת: מינת גיבור לעזרה, בחרתי בחור מתוך העם.
אָ֤ז דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָ֡זוֹן לַֽחֲסִידֶ֗יךָ וַתֹּ֗אמֶר שִׁוִּ֣יתִי עֵ֭זֶר עַל־גִּבּ֑וֹר הֲרִימ֖וֹתִי בָח֣וּר מֵעָֽם׃ברית ה' עם דוד
מצאתי את דוד עבדי, ומשמן הקודש שלי משיחתי אותו.
מָ֭צָאתִי דָּוִ֣ד עַבְדִּ֑י בְּשֶׁ֖מֶן קָדְשִׁ֣י מְשַׁחְתִּֽיו׃ידי תעמוד לצדו, וגם זרועי תחזק אותו.
אֲשֶׁ֣ר יָ֭דִי תִּכּ֣וֹן עִמּ֑וֹ אַף־זְרוֹעִ֥י תְאַמְּצֶֽנּוּ׃האויב לא יצליח להרים עליו קול, וגם בן עוולה לא יכעס עליו.
לֹֽא־יַשִּׁ֣א אוֹיֵ֣ב בּ֑וֹ וּבֶן־עַ֝וְלָ֗ה לֹ֣א יְעַנֶּֽנּוּ׃אדכא את צריዎቹ לפניו, ואת שונאיו אשבור.
וְכַתּוֹתִ֣י מִפָּנָ֣יו צָרָ֑יו וּמְשַׂנְאָ֥יו אֶגּֽוֹף׃הבטחת הַשֵּׁם למלך
אֲנִי אֶשְׁמֹר עִמּוֹ עַל הַנֶּאֱמָנוּת וְעַל הַחֶסֶד, וּבִשְׁמִי יִגְבַּהּ הַקֶּרֶן שֶׁלּוֹ.
וֶֽאֶֽמוּנָתִ֣י וְחַסְדִּ֣י עִמּ֑וֹ וּ֝בִשְׁמִ֗י תָּר֥וּם קַרְנֽוֹ׃אֲנִי אֶתֵּן אֶת יָדוֹ בַּיָּם, וְאֶת יְמִינוֹ בַּנְּהָרוֹת.
וְשַׂמְתִּ֣י בַיָּ֣ם יָד֑וֹ וּֽבַנְּהָר֥וֹת יְמִינֽוֹ׃הוּא יִקְרָא לִי: "אָבִי אַתָּה, אֵלִי וְצוּר הַיְשׁוּעָה שֶׁלִּי".
ה֣וּא יִ֭קְרָאֵנִי אָ֣בִי אָ֑תָּה אֵ֝לִ֗י וְצ֣וּר יְשׁוּעָתִֽי׃גַּם אֲנִי אֶתֵּן לוֹ אֶת הַבְּכֹורִיּוּת, אֶת הַבְּכֹור הָעֶלְיוֹן, לְמַלְכֵי כָּל הָאָרֶץ.
אַף־אָ֭נִי בְּכ֣וֹר אֶתְּנֵ֑הוּ עֶ֝לְי֗וֹן לְמַלְכֵי־אָֽרֶץ׃הבטחת הברית והתנאי להמשכתה
אשמור לו את החסד לנצח, והברית שלי איתו תישאר נאמנה.
לְ֭עוֹלָ֗ם אשמור־[אֶשְׁמָר־] ל֣וֹ חַסְדִּ֑י וּ֝בְרִיתִ֗י נֶאֱמֶ֥נֶת לֽוֹ׃אעמיד את צאצאיו לעד, וכסאו יהיה כמו ימי השמיים.
וְשַׂמְתִּ֣י לָעַ֣ד זַרְע֑וֹ וְ֝כִסְא֗וֹ כִּימֵ֥י שָׁמָֽיִם׃אם בניו יעזבו את התורה שלי, ולא יצעדו לפי המשפטים שלי.
אִם־יַֽעַזְב֣וּ בָ֭נָיו תּוֹרָתִ֑י וּ֝בְמִשְׁפָּטַ֗י לֹ֣א יֵלֵכֽוּן׃אם יחללו את חוקי, ולא ישמרו את המצוות שלי.
אִם־חֻקֹּתַ֥י יְחַלֵּ֑לוּ וּ֝מִצְוֺתַ֗י לֹ֣א יִשְׁמֹֽרוּ׃אמינות הברית האלוהית
ביקרתי אותם בעונש על חטאיהם, ופגעתי בהם בגלל אשמתם.
וּפָקַדְתִּ֣י בְשֵׁ֣בֶט פִּשְׁעָ֑ם וּבִנְגָעִ֥ים עֲוֺנָֽם׃לא אסיט את חסדי מהם, ולא אשקר בנאמנותי.
וְ֭חַסְדִּי לֹֽא־אָפִ֣יר מֵֽעִמּ֑וֹ וְלֹֽא־אֲ֝שַׁקֵּ֗ר בֶּאֱמוּנָתִֽי׃לא אפר את בריתי, ולא אשנה את מה שיצא מפי.
לֹא־אֲחַלֵּ֥ל בְּרִיתִ֑י וּמוֹצָ֥א שְׂ֝פָתַ֗י לֹ֣א אֲשַׁנֶּֽה׃השבעתי פעם אחת בקדושתי, שאין אני משקר לדוד.
אַ֭חַת נִשְׁבַּ֣עְתִּי בְקָדְשִׁ֑י אִֽם־לְדָוִ֥ד אֲכַזֵּֽב׃הבטחת הנצחיות והקץ של הברית
זרעו יהיה לעולם, והכיסא שלו יהיה כמו השמש מולי.
זַ֭רְעוֹ לְעוֹלָ֣ם יִהְיֶ֑ה וְכִסְא֖וֹ כַשֶּׁ֣מֶשׁ נֶגְדִּֽי׃כמו הירח הוא יתקיים לעולמים, ועדות בבוקר תהיה נאמנה. סלה.
כְּ֭יָרֵחַ יִכּ֣וֹן עוֹלָ֑ם וְעֵ֥ד בַּ֝שַּׁ֗חַק נֶאֱמָ֥ן סֶֽלָה׃אבל אתה זנחת ומרדת, ומרדת בנשיא שלך.
וְאַתָּ֣ה זָ֭נַחְתָּ וַתִּמְאָ֑ס הִ֝תְעַבַּ֗רְתָּ עִם־מְשִׁיחֶֽךָ׃ביטלת את הברית עם עבדך, וחיללת את כבוד הארץ.
נֵ֭אַרְתָּה בְּרִ֣ית עַבְדֶּ֑ךָ חִלַּ֖לְתָּ לָאָ֣רֶץ נִזְרֽוֹ׃נפילת המלך והחורבן
הרסת את כל הגדרות שלו ושיבצת את המבצרים שלו בשביל להרוס אותם.
פָּרַ֥צְתָּ כָל־גְּדֵרֹתָ֑יו שַׂ֖מְתָּ מִבְצָרָ֣יו מְחִתָּה׃כל העוברים בדרך השארו אותו מפוזר, והוא הפך לבושת עבור שכניו.
שַׁ֭סֻּהוּ כָּל־עֹ֣בְרֵי דָ֑רֶךְ הָיָ֥ה חֶ֝רְפָּ֗ה לִשְׁכֵנָֽיו׃הורדת את כוחם של אויביו ושימחת את כל יריביו.
הֲ֭רִימוֹתָ יְמִ֣ין צָרָ֑יו הִ֝שְׂמַ֗חְתָּ כָּל־אוֹיְבָֽיו׃גם הפכת את חרבו לחלודה ולא הצלחת להחזיק אותו עומד בקרב.
אַף־תָּ֭שִׁיב צ֣וּר חַרְבּ֑וֹ וְלֹ֥א הֲ֝קֵימֹת֗וֹ בַּמִּלְחָמָֽה׃זעקת המלך למצבו הקשה
הסרת את הכבוד שלו וכיסאו הופקר לאדמה.
הִשְׁבַּ֥תָּ מִטְּהָר֑וֹ וְ֝כִסְא֗וֹ לָאָ֥רֶץ מִגַּֽרְתָּה׃קיצרת את ימי חלושת כוחו וכיסית אותו בבושת פנים. סלה.
הִ֭קְצַרְתָּ יְמֵ֣י עֲלוּמָ֑יו הֶֽעֱטִ֨יתָ עָלָ֖יו בּוּשָׁ֣ה סֶֽלָה׃עד מתי ה', תסתתר לנצח? עד מתי הכעס שלך תבער כמו אש?
עַד־מָ֣ה יְ֭הוָה תִּסָּתֵ֣ר לָנֶ֑צַח תִּבְעַ֖ר כְּמוֹ־אֵ֣שׁ חֲמָתֶֽךָ׃אדם זקן אני, מה כוחי? למה יצרת את כל בני האדם לכדי ריק?
זְכָר־אֲנִ֥י מֶה־חָ֑לֶד עַל־מַה־שָּׁ֝֗וְא בָּרָ֥אתָ כָל־בְּנֵי־אָדָֽם׃קריאה לעזור לדוד
איזה אדם יחיה ולא יראה מוות? איך הוא יציל את נפשו מיד השאול?
מִ֤י גֶ֣בֶר יִֽ֭חְיֶה וְלֹ֣א יִרְאֶה־מָּ֑וֶת יְמַלֵּ֨ט נַפְשׁ֖וֹ מִיַּד־שְׁא֣וֹל סֶֽלָה׃איפה החסדים שלך מהתחלה, אדוני? אתה נשבע לדוד בנאמנות שלך.
אַיֵּ֤ה ׀ חֲסָדֶ֖יךָ הָרִאשֹׁנִ֥ים ׀ אֲדֹנָ֑י נִשְׁבַּ֥עְתָּ לְ֝דָוִ֗ד בֶּאֱמוּנָתֶֽךָ׃זכור אדוני את הבושה של עבדיך, שכולם לועגים לנו.
זְכֹ֣ר אֲ֭דֹנָי חֶרְפַּ֣ת עֲבָדֶ֑יךָ שְׂאֵתִ֥י בְ֝חֵיקִ֗י כָּל־רַבִּ֥ים עַמִּֽים׃האויבים שלך השפילו אותך, ה' , והם השפילו את עקבות המשיח שלך.
אֲשֶׁ֤ר חֵרְפ֖וּ אוֹיְבֶ֥יךָ ׀ יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֥ר חֵ֝רְפ֗וּ עִקְּב֥וֹת מְשִׁיחֶֽךָ׃סיומת המזמור
ברוך ה’ לעולם, אמן ואמן.
בָּר֖וּךְ יְהוָ֥ה לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
שִׁיר הַנֶּאֱמָנוּת וְהַבְּרִית
מַ֝שְׂכִּ֗יל לְאֵיתָ֥ן הָֽאֶזְרָחִֽי׃
חַֽסְדֵ֣י יְ֭הוָה עוֹלָ֣ם אָשִׁ֑ירָה לְדֹ֥ר וָדֹ֓ר ׀ אוֹדִ֖יעַ אֱמוּנָתְךָ֣ בְּפִֽי׃
כִּֽי־אָמַ֗רְתִּי ע֭וֹלָם חֶ֣סֶד יִבָּנֶ֑ה שָׁמַ֓יִם ׀ תָּכִ֖ן אֱמוּנָתְךָ֣ בָהֶֽם׃
כָּרַ֣תִּֽי בְ֭רִית לִבְחִירִ֑י נִ֝שְׁבַּ֗עְתִּי לְדָוִ֥ד עַבְדִּֽי׃
הַהוֹדָיָה עַל הַמַּלְכוּת הַנִּצְחִית
עַד־ע֭וֹלָם אָכִ֣ין זַרְעֶ֑ךָ וּבָנִ֨יתִי לְדֹר־וָד֖וֹר כִּסְאֲךָ֣ סֶֽלָה׃
וְי֘וֹד֤וּ שָׁמַ֣יִם פִּלְאֲךָ֣ יְהוָ֑ה אַף־אֱ֝מֽוּנָתְךָ֗ בִּקְהַ֥ל קְדֹשִֽׁים׃
כִּ֤י מִ֣י בַ֭שַּׁחַק יַעֲרֹ֣ךְ לַיהוָ֑ה יִדְמֶ֥ה לַ֝יהוָ֗ה בִּבְנֵ֥י אֵלִים׃
אֵ֣ל נַ֭עֲרָץ בְּסוֹד־קְדֹשִׁ֣ים רַבָּ֑ה וְ֝נוֹרָ֗א עַל־כָּל־סְבִיבָֽיו׃
עוצמתו של הבורא על הטבע
יְהוָ֤ה ׀ אֱלֹ֘הֵ֤י צְבָא֗וֹת מִֽי־כָֽמ֖וֹךָ חֲסִ֥ין ׀ יָ֑הּ וֶ֝אֱמֽוּנָתְךָ֗ סְבִיבוֹתֶֽיךָ׃
אַתָּ֣ה מ֭וֹשֵׁל בְּגֵא֣וּת הַיָּ֑ם בְּשׂ֥וֹא גַ֝לָּ֗יו אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם׃
אַתָּ֤ה דִכִּ֣אתָ כֶחָלָ֣ל רָ֑הַב בִּזְר֥וֹעַ עֻ֝זְּךָ֗ פִּזַּ֥רְתָּ אוֹיְבֶֽיךָ׃
לְךָ֣ שָׁ֭מַיִם אַף־לְךָ֥ אָ֑רֶץ תֵּבֵ֥ל וּ֝מְלֹאָ֗הּ אַתָּ֥ה יְסַדְתָּֽם׃
הַמַּלְכוּת הָאֱלֹהִית וְהַצֶּדֶק
צָפ֣וֹן וְ֭יָמִין אַתָּ֣ה בְרָאתָ֑ם תָּב֥וֹר וְ֝חֶרְמ֗וֹן בְּשִׁמְךָ֥ יְרַנֵּֽנוּ׃
לְךָ֣ זְ֭רוֹעַ עִם־גְּבוּרָ֑ה תָּעֹ֥ז יָ֝דְךָ֗ תָּר֥וּם יְמִינֶֽךָ׃
צֶ֣דֶק וּ֭מִשְׁפָּט מְכ֣וֹן כִּסְאֶ֑ךָ חֶ֥סֶד וֶ֝אֱמֶ֗ת יְֽקַדְּמ֥וּ פָנֶֽיךָ׃
אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם יוֹדְעֵ֣י תְרוּעָ֑ה יְ֝הוָ֗ה בְּֽאוֹר־פָּנֶ֥יךָ יְהַלֵּכֽוּן׃
הלל לכוחו של המלך
בְּ֭שִׁמְךָ יְגִיל֣וּן כָּל־הַיּ֑וֹם וּבְצִדְקָתְךָ֥ יָרֽוּמוּ׃
כִּֽי־תִפְאֶ֣רֶת עֻזָּ֣מוֹ אָ֑תָּה וּ֝בִרְצֹנְךָ֗ תרים [תָּר֥וּם] קַרְנֵֽנוּ׃
כִּ֣י לַֽ֭יהוָה מָֽגִנֵּ֑נוּ וְלִקְד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֣ל מַלְכֵּֽנוּ׃
אָ֤ז דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָ֡זוֹן לַֽחֲסִידֶ֗יךָ וַתֹּ֗אמֶר שִׁוִּ֣יתִי עֵ֭זֶר עַל־גִּבּ֑וֹר הֲרִימ֖וֹתִי בָח֣וּר מֵעָֽם׃
ברית ה' עם דוד
מָ֭צָאתִי דָּוִ֣ד עַבְדִּ֑י בְּשֶׁ֖מֶן קָדְשִׁ֣י מְשַׁחְתִּֽיו׃
אֲשֶׁ֣ר יָ֭דִי תִּכּ֣וֹן עִמּ֑וֹ אַף־זְרוֹעִ֥י תְאַמְּצֶֽנּוּ׃
לֹֽא־יַשִּׁ֣א אוֹיֵ֣ב בּ֑וֹ וּבֶן־עַ֝וְלָ֗ה לֹ֣א יְעַנֶּֽנּוּ׃
וְכַתּוֹתִ֣י מִפָּנָ֣יו צָרָ֑יו וּמְשַׂנְאָ֥יו אֶגּֽוֹף׃
הבטחת הַשֵּׁם למלך
וֶֽאֶֽמוּנָתִ֣י וְחַסְדִּ֣י עִמּ֑וֹ וּ֝בִשְׁמִ֗י תָּר֥וּם קַרְנֽוֹ׃
וְשַׂמְתִּ֣י בַיָּ֣ם יָד֑וֹ וּֽבַנְּהָר֥וֹת יְמִינֽוֹ׃
ה֣וּא יִ֭קְרָאֵנִי אָ֣בִי אָ֑תָּה אֵ֝לִ֗י וְצ֣וּר יְשׁוּעָתִֽי׃
אַף־אָ֭נִי בְּכ֣וֹר אֶתְּנֵ֑הוּ עֶ֝לְי֗וֹן לְמַלְכֵי־אָֽרֶץ׃
הבטחת הברית והתנאי להמשכתה
לְ֭עוֹלָ֗ם אשמור־[אֶשְׁמָר־] ל֣וֹ חַסְדִּ֑י וּ֝בְרִיתִ֗י נֶאֱמֶ֥נֶת לֽוֹ׃
וְשַׂמְתִּ֣י לָעַ֣ד זַרְע֑וֹ וְ֝כִסְא֗וֹ כִּימֵ֥י שָׁמָֽיִם׃
אִם־יַֽעַזְב֣וּ בָ֭נָיו תּוֹרָתִ֑י וּ֝בְמִשְׁפָּטַ֗י לֹ֣א יֵלֵכֽוּן׃
אִם־חֻקֹּתַ֥י יְחַלֵּ֑לוּ וּ֝מִצְוֺתַ֗י לֹ֣א יִשְׁמֹֽרוּ׃
אמינות הברית האלוהית
וּפָקַדְתִּ֣י בְשֵׁ֣בֶט פִּשְׁעָ֑ם וּבִנְגָעִ֥ים עֲוֺנָֽם׃
וְ֭חַסְדִּי לֹֽא־אָפִ֣יר מֵֽעִמּ֑וֹ וְלֹֽא־אֲ֝שַׁקֵּ֗ר בֶּאֱמוּנָתִֽי׃
לֹא־אֲחַלֵּ֥ל בְּרִיתִ֑י וּמוֹצָ֥א שְׂ֝פָתַ֗י לֹ֣א אֲשַׁנֶּֽה׃
אַ֭חַת נִשְׁבַּ֣עְתִּי בְקָדְשִׁ֑י אִֽם־לְדָוִ֥ד אֲכַזֵּֽב׃
הבטחת הנצחיות והקץ של הברית
זַ֭רְעוֹ לְעוֹלָ֣ם יִהְיֶ֑ה וְכִסְא֖וֹ כַשֶּׁ֣מֶשׁ נֶגְדִּֽי׃
כְּ֭יָרֵחַ יִכּ֣וֹן עוֹלָ֑ם וְעֵ֥ד בַּ֝שַּׁ֗חַק נֶאֱמָ֥ן סֶֽלָה׃
וְאַתָּ֣ה זָ֭נַחְתָּ וַתִּמְאָ֑ס הִ֝תְעַבַּ֗רְתָּ עִם־מְשִׁיחֶֽךָ׃
נֵ֭אַרְתָּה בְּרִ֣ית עַבְדֶּ֑ךָ חִלַּ֖לְתָּ לָאָ֣רֶץ נִזְרֽוֹ׃
נפילת המלך והחורבן
פָּרַ֥צְתָּ כָל־גְּדֵרֹתָ֑יו שַׂ֖מְתָּ מִבְצָרָ֣יו מְחִתָּה׃
שַׁ֭סֻּהוּ כָּל־עֹ֣בְרֵי דָ֑רֶךְ הָיָ֥ה חֶ֝רְפָּ֗ה לִשְׁכֵנָֽיו׃
הֲ֭רִימוֹתָ יְמִ֣ין צָרָ֑יו הִ֝שְׂמַ֗חְתָּ כָּל־אוֹיְבָֽיו׃
אַף־תָּ֭שִׁיב צ֣וּר חַרְבּ֑וֹ וְלֹ֥א הֲ֝קֵימֹת֗וֹ בַּמִּלְחָמָֽה׃
זעקת המלך למצבו הקשה
הִשְׁבַּ֥תָּ מִטְּהָר֑וֹ וְ֝כִסְא֗וֹ לָאָ֥רֶץ מִגַּֽרְתָּה׃
הִ֭קְצַרְתָּ יְמֵ֣י עֲלוּמָ֑יו הֶֽעֱטִ֨יתָ עָלָ֖יו בּוּשָׁ֣ה סֶֽלָה׃
עַד־מָ֣ה יְ֭הוָה תִּסָּתֵ֣ר לָנֶ֑צַח תִּבְעַ֖ר כְּמוֹ־אֵ֣שׁ חֲמָתֶֽךָ׃
זְכָר־אֲנִ֥י מֶה־חָ֑לֶד עַל־מַה־שָּׁ֝֗וְא בָּרָ֥אתָ כָל־בְּנֵי־אָדָֽם׃
קריאה לעזור לדוד
מִ֤י גֶ֣בֶר יִֽ֭חְיֶה וְלֹ֣א יִרְאֶה־מָּ֑וֶת יְמַלֵּ֨ט נַפְשׁ֖וֹ מִיַּד־שְׁא֣וֹל סֶֽלָה׃
אַיֵּ֤ה ׀ חֲסָדֶ֖יךָ הָרִאשֹׁנִ֥ים ׀ אֲדֹנָ֑י נִשְׁבַּ֥עְתָּ לְ֝דָוִ֗ד בֶּאֱמוּנָתֶֽךָ׃
זְכֹ֣ר אֲ֭דֹנָי חֶרְפַּ֣ת עֲבָדֶ֑יךָ שְׂאֵתִ֥י בְ֝חֵיקִ֗י כָּל־רַבִּ֥ים עַמִּֽים׃
אֲשֶׁ֤ר חֵרְפ֖וּ אוֹיְבֶ֥יךָ ׀ יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֥ר חֵ֝רְפ֗וּ עִקְּב֥וֹת מְשִׁיחֶֽךָ׃
סיומת המזמור
בָּר֖וּךְ יְהוָ֥ה לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
המזמור פותח בשבח לנאמנות הַשֵּׁם ולבריתו הנצחית, ממשיך בהלל לכוחו של הבורא ובהבטחות המלוכה לדוד, ובסופו קריאה לעזרה מול מצב החורבן.
שִׁיר הַנֶּאֱמָנוּת וְהַבְּרִית
הַמִּזְמוֹר מְבַשֵּׂר עַל הַחֶסֶד הַנֶּצְחִי שֶׁל הַשֵּׁם וְעַל הַנֶּאֱמָנוּת שֶׁלּוֹ שֶׁנִּקְבְּעָה בַּשָּׁמַיִם. הַפֶּסַח מְתָאֵר אֶת הַבְּרִית הַנֶּצַחִית שֶׁכָּרַת הַשֵּׁם עִם דָּוִד, עַבְדּוֹ הַבָּחוּר.
הַהוֹדָיָה עַל הַמַּלְכוּת הַנִּצְחִית
הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת הַבְּרִית הַנִּצְחִית שֶׁל הַשֵּׁם עִם הַזֶּרַע וְהַכִּסֵּא, וּמְבַסְּרִים עַל הַפֶּלֶא שֶׁלּוֹ בַּשָּׁמַיִם וּבֵין הַקְּדֹשִׁים. הַפֶּסוּקִים מְדַגְּשִׁים אֶת הַמַּעֲמָד הַנַּעֲלָה שֶׁל הַשֵּׁם, הַמַּפְחִיד וְהַמַּפְלִיא, שֶׁאֵין לְאַף יְצוּר בַּמְּרוֹמִים לְהַשְׁוֹות לוֹ.
עוצמתו של הבורא על הטבע
פסוקים אלו משבחים את השם על כוחו המוחלט בשליטה בטבע. השיר מתאר את השליטה של אלוהי צבאות בים, בגלים ובאויבים, ומצהיר כי כל היקום, כולל השמים והארץ, נוצרו ומוחזקים על ידו.
הַמַּלְכוּת הָאֱלֹהִית וְהַצֶּדֶק
הַפֶּסֶק מְתָאֵר אֶת כֹּחֹו וְעֶצֶם הַמַּלְכוּת הָאֱלֹהִית, הַמְּשַׁלֶּטֶת עַל כָּל הָעוֹלָם מִצָפוֹן וְעַד יָמִין. הַשֵּׁם מְכַוֵּן אֶת כִּסְאוֹ עַל צֶדֶק וּמִשְׁפָּט, וּמְזַכֶּה אֶת הָעָם הַמְּחַפֵּשׂ אֶת פָּנָיו לְהַצְלָחָה וְלַאֹור.
הלל לכוחו של המלך
פסוקים אלו מהתהילים משבחים את אדון העולם על נאמנותו לצדיקים. השיר מדגיש שהשם הוא המגן והמלך, ומתאר כיצד הוא בחר גיבור מתוך העם ונתן לו כוח וסיוע כחלק מתוכניתו הנבואית.
ברית ה' עם דוד
פסוקים אלו מתארים את הבחירה האלוהית בדוד המלך ואת ההבטחה להגן עליו. ה' מצהיר כי משיח דוד בשמן קודש, ומבטיח שזרועו תחזק אותו ותגן מפני אויביו. הברית כוללת הגנה מוחלטת מפני האויב ומפני בוגדים, תוך הבטחה להכנע את כל מי שמתנגד למלכותו.
הבטחת הַשֵּׁם למלך
הפסוקים מתארים את הבטחת הַשֵּׁם למלך ולזרעו. הַשֵּׁם מבטיח לו נאמנות, חסד, ושלטון רחב שיתואר כקרן מוגבהת וכידו בים ובנהרות. המלך יתייחס לאלוהים כאב וצוהר, והַשֵּׁם יקבע אותו כבכור ומלך על כל הארץ.
הבטחת הברית והתנאי להמשכתה
פסוקים אלו מתארים את הברית הנצחית של ה' עם המלך, הכוללת חסד בלתי משתנה וצאצאים שיימשכו כמו השמיים. עם זאת, הברית כוללת תנאי: אם הצאצאים יעזבו את התורה, יחטאו בחוקים ולא ישמרו את המצוות, תהיה לכך השלכה על המשכיות המלוכה.
אמינות הברית האלוהית
פסוקים אלו מדגישים את הנאמנות המוחלטת של הַשֵּׁם לברית עם דוד. למרות שניתן עונש על חטאים, הַשֵּׁם מתחייב שלא יפר את הבטחותיו ולא ישנה את דבריו. הבטחה זו מודגשת בשבועה קדושה ובלתי ניתנת לשינוי, המבטחת את המשכיות ההבטחה לדוד ולזרעו.
הבטחת הנצחיות והקץ של הברית
פסוקים אלו מתארים תחילה את הבטחת הניצחון הנצחי של שושלת המלך, שתהיה קבועה כמו השמש והירח. לאחר מכן, הדובר מתאר שינוי דרסטי, שבו נראה כי הַשֵּׁם התרחק מהמשיח ומהברית, תוצאה שהובילה לחילול כבוד הארץ וביטול הברית עם עבדו.
נפילת המלך והחורבן
פסוקים אלו מתארים את קריסת המלוכה והחורבן. הכל נהרס, הגדרות נפרצו והמבצרים הופרצו. הממלכה התפרקה וכל העוברים בדרך רואים בה בושה. האויבים ניצחו, כוחם של היריבים חזק, וגם הנשק הפך לחסר תועלת, מה שמוביל למצב שבו המלך אינו יכול לעמוד במלחמה.
זעקת המלך למצבו הקשה
הפסוקים מתארים שפל של מלכויות שאיבדו את כוחם וכיסאתם בושה. הדובר פונה אל ה' בשאלה עד מתי הוא יסתתר ותבער חמתו, תוך שהוא מתאר את חולשת האדם ומשאלת ליבו להבין את משמעות חיי בני האדם שנוצרו לריק.
קריאה לעזור לדוד
הפסוקים מסתיימים בשאלה קיומית על המות ובתחינה נואשת לאלוהים. הדובר מבקש מהאדוני לשוב לחסדיו הישנים ולהציל את עבדיו מהבושה והלעג שסובלים מהאויבים, תוך התייחסות להבטחה שניתנה למשפחת דוד.
סיומת המזמור
סיום המזמור באמצעות שבח וברכה נצחית לה’. המזמור מסתיים בקריאת אמן פעמיים, המדגישה את חותמת הברכה ואת ההסכמה המוחלטת והבלתי משתנית לכל מה שנאמר לפני כן.
המזמור מסתיים בתפילה ובהודיה לַשֵּׁם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הערך של שמירה על המצוות והשאיפה למעשה
״וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא אִם שְׁמַרְתֶּם אֶת הַתּוֹרָה הֲרֵינִי מַעֲלֶה עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ אַתֶּם עֲשִׂיתֶם אוֹתָם. וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, אָמַר רַבִּי״
בפרשתנו מובאים דברי חז"ל המסבירים את ההבדל העמוק שבין שמירת המצוות לבין קיומן בפועל. רב חמא בברבי חנינא והרב חנינא בר פפא מסבירים שאם אדם שומר את התורה אך לא מבצע אותה, השמירה נחשבת כמעט כמעשה, אך הכוח האמיתי נמצא בביצוע. לפי גישתם, המטרה היא להפוך את השמירה למעשה קיומי של האדם. חז"ל מדגישים את חשיבות הלימוד המכוון למעשה. מי שלומד רק כדי לדעת ולא כדי לבצע, חסר לו תכלית קיומית. רב יוחנן ואח מוסיפים שמי ששואף למעשה זוכה להשכלה רוחנית ורוח הקודש, כפי שמוסבר בפרשת יהושע. הלימוד חייב להוביל להצלחה ולתבונה פנימית.
ויקרא רבה ל״ה:ז׳ ↗הַקְרָבַת תּוֹדָה וְהַחֲבִירְיוּת שֶׁל עָכָן
״וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר יַקְרִיב לַה' (ויקרא ז, יא), זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים נ, כג): זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי, זוֹבֵחַ חַטָּאת זוֹבֵחַ אָשָׁם אֵין כְּתִיב״
בַּפֶּרֶק הַזֶּה בְּוַויקְרָא רַבָּה, הַמְפֵּרֵט עַל זֶבַח הַשְׁלָמִים, מִתְנַתֵּחַ הָעִנְיָן שֶׁל זֹבֵחַ תּוֹדָה. הַמְּפַרְשׁ מַסְבִּיר לָמָּה הַתּוֹדָה מְכַבֶּדֶת אוֹתָנוּ, וְזֶה כִּי הִיא הַקְרָבָה שֶׁל אָדָם שֶׁמְּשַׁלֵּם עַל חֵטְאוֹ, וְלֹא רַק בְּאֵימָה מִפְּנֵי חַטָּאת אוֹ אַשָׁם. הַמְּפַרְשׁ מְקַשֵּׁר בְּדֶרֶךְ מְשׂוֹם אֶת שְׁמוֹ שֶׁל עָכָן לַזִּמְרִיּוֹת שֶׁבְּיַד בְּנֵי זֶרַח, וְרוֹאֶה בּוֹ דְּמוּת שֶׁנִּשְׁאֲרָה בַּעֲלִיָּה. הוּא מְבִיא פֵּרוּשִׁים שׁוֹנִים לְכָל שֵׁם בָּרֹשֶׁת, מֵאַבְרָהָם וְעַד יוֹסֵף, וְסוֹבֵר שֶׁאַף וְעַל עָכָן הָיָה מָקוֹם בְּעוֹלָם הַבָּא, כְּפִי שֶׁנִּלְמַד מִדִּבְרֵי יְהוֹשֻׁעַ.
ויקרא רבה ט׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
היכרות עם קול התרועה
״יודעי תרועה. שיודעין לרצות את בוראם בראש השנה בתרועה שמסדרים עליה מלכיות זכרונות ושופרות:״
רש"י מפרש את הביטוי "יודעי תרועה" בפרק זה לא כעניין של ידע טכני בלבד, אלא כעבודה רוחנית של הכרת הדין. לפי גישת הרש"י, מדובר באנשים שיודעים כיצד לרצות את הבורא בראש השנה דרך קול השופר. הוא רואה בתרועה אמצעי לעורר את זכרונות המלכויות והשופרות המלווים את היום הזה. הפירוש מדגיש את הקשר בין קול השופר לבין הזיכרון והמלכויות שבתקופה זו. הרש"י מפרש כאן את הפסוק כהנחיה רוחנית לשימוש בקול התקיעה כדי לעורר רצון ואהבה בבורא, תוך התמקדות במעמד המלכיות של יום הדין.
רש״י על תהילים 89:16:1 ↗פירוש רש"י על הפסוק השלישי לתהילים
״ואתה זנחת. דקדקת אחר בניו לחשוב עונם עד אשר זנחתם ומאסתם בימי צדקיהו:״
רש"י מפרש את הפסוק "וְאַתָּה זִנַּחְתָּ" בהקשר היסטורי ספציפי. הוא מסביר שהפסוק מתאר מצב שבו ה' דקדק אחרי בני המלך בגלל חטאיהם. לפי רש"י, הדין הזה נמשך עד לרגע שבו נזנחו המלוכה והתקיימה המגפה או החורבן. הפרשן מציין שזה קרה בימי המלך צדקיהו. רש"י מתמקד בקושי שחוו בני המלוכה בשנות הסוף של הממלכה הדרומית. הוא מראה כיצד המעשים הרעים הובילו לתוצאות קשות ולידי פגיעה בברית המלוכה.
רש״י על תהילים 89:39:1 ↗גבולות הבריאה וההודיה לה': פירוש הרד"ק
״צפון. לפי דעתי כי זכר תבל ומלואה והוא ממזרח למערב על קו השוה באורך העול' שהוא מיושב כולו מראש המזרח עד סוף מערב לפיכך אמר״
הרד"ק מפרש את הפסוק המתאר את כוחו של ה' על העולם דרך גבולותיו הגיאוגרפיים. הוא מסביר כי המזרח והמערב הם קווי האורך שבהם העולם מאוכלס ומתגורר, בעוד הצפון והדרום הם קווי הרוחב שבהם האקלים מקשה על הישוב האנושי בשל קור או חום קיצוני. לפי גישה זו, התיאור המקראי משקף את המציאות הפיזית של כדור הארץ. בנוסף, הרד"ק מתייחס להרים הגדולים, תבור וחרמון, כסמלים לעוצמת הבריאה. הוא מציין כי חרמון הוא הר גבוה מאוד ששימור השלג בו נמשך גם בימי הקיץ. בסופו של דבר, המראה של כל הברואים הללו גורם לכך שגם הטבע עצמו נראה כאילו הוא שר ומרנן בשבח לבורא, גם אם הכוונה היא לתיאור של התרשמות הצופה בבריאה.
רד״ק על תהילים 89:13:1 ↗השחתת הברית והכתר
״נארתה ברית. שכרת לו השחת אותו, נארת ענין השחתה, וגם הנזר אשר על ראשו חללת אותו והפלת אותו לארץ:״
הפסוק מתאר את התחושה המכאיבה של קץ הברית והחורבן. המזמור מתאר מצב שבו נראה שההבטחה לאדם נפרמה, והמלוכה שנקבעה לו נהרסה. יש כאן תיאור של אובדן מוחלט, שבו גם הכבוד והמעמד נעלמו. הרד"ק מסביר שפסוק זה עוסק בשני היבטים של השחתה. הראשון הוא השחתת הברית עצמה, וגם השחתת המעמד של המלך. הוא מציין שהחורבן לא כלל רק את הפגיעה בחוזה עם ה', אלא גם את השבירה של הכתר והמלוכה, עד שהמלך הופל לארץ.
רד״ק על תהילים 89:40:1 ↗