שיר למזמור לבני קורח, למנצח על מחיצת הענות, למשכיל להימן האזראחי.
שִׁ֥יר מִזְמ֗וֹר לִבְנֵ֫י קֹ֥רַח לַמְנַצֵּ֣חַ עַל־מָחֲלַ֣ת לְעַנּ֑וֹת מַ֝שְׂכִּ֗יל לְהֵימָ֥ן הָאֶזְרָחִֽי׃תהילים · פרק פח׳
תְּלוּת הַסֵּוֶל בַּחֲשֵׁכָה
זעקה בלילה, זעקת הנפש בחשיכה, תחינה מתוך מצוקה עמוקה וזעקת המדכא
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים פח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
זעקה בלילה
השם, אלוהי ישועתי, ביום שצעקתי בלילה לפניך.
יְ֭הוָה אֱלֹהֵ֣י יְשׁוּעָתִ֑י יוֹם־צָעַ֖קְתִּי בַלַּ֣יְלָה נֶגְדֶּֽךָ׃שתגיע תפילתי לפניך, ותטה אוזן לקריאתי.
תָּב֣וֹא לְ֭פָנֶיךָ תְּפִלָּתִ֑י הַטֵּֽה־אָ֝זְנְךָ֗ לְרִנָּתִֽי׃כי נפשי מלאה ברעות, וחיי הגיעו עד השאול.
כִּֽי־שָֽׂבְעָ֣ה בְרָע֣וֹת נַפְשִׁ֑י וְחַיַּ֗י לִשְׁא֥וֹל הִגִּֽיעוּ׃זַעֲקַת הַנֶּפֶשׁ בַּחֲשֵׁכָה
נִסְתַּחַלְתִּי לְמַחְשָׁבָה שֶׁאֲנִי כְּמוֹ אֵלֶת הַיֹּרְדִים לַבּוֹר, וְהָיִיתִי כְּגֶבֶר חַלָּשׁ וְלֹא אִמּוֹץ.
נֶ֭חְשַׁבְתִּי עִם־י֣וֹרְדֵי ב֑וֹר הָ֝יִ֗יתִי כְּגֶ֣בֶר אֵֽין־אֱיָֽל׃בֵּין הַמֵּתִים אֲנִי, כְּמוֹ אֵלֶת הַחֲלָלִים וְהַשּׁוכְבִים בַּקֶּבֶר, אֲשֶׁר לֹא זָכַרְתָּ עוֹד וְהֵם נִגְזְרוּ מִיָּדְךָ.
בַּמֵּתִ֗ים חָ֫פְשִׁ֥י כְּמ֤וֹ חֲלָלִ֨ים ׀ שֹׁ֥כְבֵי קֶ֗בֶר אֲשֶׁ֤ר לֹ֣א זְכַרְתָּ֣ם ע֑וֹד וְ֝הֵ֗מָּה מִיָּדְךָ֥ נִגְזָֽרוּ׃הִשְׁלַכְתָּנִי לְתַחְתִּיתֵי הַבּוֹר, לְעָמֹק הַחֲשֵׁכָה וְלַמְּצֹלוֹת.
שַׁ֭תַּנִי בְּב֣וֹר תַּחְתִּיּ֑וֹת בְּ֝מַחֲשַׁכִּ֗ים בִּמְצֹלֽוֹת׃חֲמָתְךָ לְעָלַי כְּמוֹ מִשְׁעָן כָּבֵד, וְכָל הַמִּשְׁבָּרִים שֶׁלְּךָ הִכְרַעְתַּנִי, סֶלָה.
עָ֭לַי סָמְכָ֣ה חֲמָתֶ֑ךָ וְכָל־מִ֝שְׁבָּרֶ֗יךָ עִנִּ֥יתָ סֶּֽלָה׃תחינה מתוך מצוקה עמוקה
הרחקת אותי מהאנשים שמכירים אותי, וגרמת שאחרים יתעבו אותי. וזה לגמרי כך, ואני לא יוצא מהמצב הזה.
הִרְחַ֥קְתָּ מְיֻדָּעַ֗י מִ֫מֶּ֥נִּי שַׁתַּ֣נִי תוֹעֵב֣וֹת לָ֑מוֹ כָּ֝לֻ֗א וְלֹ֣א אֵצֵֽא׃עיניי דועכות מרוב סבל. קראתי לך, הַשֵׁם, בכל יום, ופרשתי את כפות ידי אליך.
עֵינִ֥י דָאֲבָ֗ה מִנִּ֫י עֹ֥נִי קְרָאתִ֣יךָ יְהוָ֣ה בְּכָל־י֑וֹם שִׁטַּ֖חְתִּי אֵלֶ֣יךָ כַפָּֽי׃האם תעשה פלאים למתים? האם הזקוקים לריפוי יקומו ויכירו בך? סלה.
הֲלַמֵּתִ֥ים תַּעֲשֶׂה־פֶּ֑לֶא אִם־רְ֝פָאִ֗ים יָק֤וּמוּ ׀ יוֹד֬וּךָ סֶּֽלָה׃האם יסופרו בקבר החסד שלך, או את האמון שלך בשאול?
הַיְסֻפַּ֣ר בַּקֶּ֣בֶר חַסְדֶּ֑ךָ אֱ֝מֽוּנָתְךָ֗ בָּאֲבַדּֽוֹן׃זעקת המדכא
האם יכירו את פלאיך בחושך, ואת צדקתך בארץ השכחה?
הֲיִוָּדַ֣ע בַּחֹ֣שֶׁךְ פִּלְאֶ֑ךָ וְ֝צִדְקָתְךָ֗ בְּאֶ֣רֶץ נְשִׁיָּֽה׃ואני אליך, ה׳, קראתי, ובבוקר תפילתי תהיה לפניך.
וַאֲנִ֤י ׀ אֵלֶ֣יךָ יְהוָ֣ה שִׁוַּ֑עְתִּי וּ֝בַבֹּ֗קֶר תְּֽפִלָּתִ֥י תְקַדְּמֶֽךָּ׃למה ה׳ תזרוק אותי, ותסתיר את פניך ממני?
לָמָ֣ה יְ֭הוָה תִּזְנַ֣ח נַפְשִׁ֑י תַּסְתִּ֖יר פָּנֶ֣יךָ מִמֶּֽנִּי׃אני רעב וחלש מצעירותי, נשאתי את כעסך עד אפר.
עָ֘נִ֤י אֲנִ֣י וְגֹוֵ֣עַ מִנֹּ֑עַר נָשָׂ֖אתִי אֵמֶ֣יךָ אָפֽוּנָה׃תְּלוּת הַסֵּבֶל בַּחֲשֵׁכָה
הַכַּעַס שֶׁלְּךָ עָלַי, הַתְּנוּעוֹת שֶׁלְּךָ שָׂרְפוּ אוֹתִי וְהַצִּמְצּוּם שֶׁלְּךָ הִקְטַן אוֹתִי.
עָ֭לַי עָבְר֣וּ חֲרוֹנֶ֑יךָ בִּ֝עוּתֶ֗יךָ צִמְּתוּתֻֽנִי׃הַצָּרָה שֶׁלִּי מַכִּי מָאַיִם כָּל הַיּוֹם, וְהִיא מַקיְפָה אוֹתִי מִכָּל עֵבֶר.
סַבּ֣וּנִי כַ֭מַּיִם כָּל־הַיּ֑וֹם הִקִּ֖יפוּ עָלַ֣י יָֽחַד׃הֶאֱסַרְתָּ מִמֶּנִּי אֶת הָאָהַב וְאֶת הַחָבֵר, וְהַחֲשֵׁכָה הִפְכִּיטָ אֶת כָּל הַמֻּכָּרִים שֶׁלִּי.
הִרְחַ֣קְתָּ מִ֭מֶּנִּי אֹהֵ֣ב וָרֵ֑עַ מְֽיֻדָּעַ֥י מַחְשָֽׁךְ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
זעקה בלילה
שִׁ֥יר מִזְמ֗וֹר לִבְנֵ֫י קֹ֥רַח לַמְנַצֵּ֣חַ עַל־מָחֲלַ֣ת לְעַנּ֑וֹת מַ֝שְׂכִּ֗יל לְהֵימָ֥ן הָאֶזְרָחִֽי׃
יְ֭הוָה אֱלֹהֵ֣י יְשׁוּעָתִ֑י יוֹם־צָעַ֖קְתִּי בַלַּ֣יְלָה נֶגְדֶּֽךָ׃
תָּב֣וֹא לְ֭פָנֶיךָ תְּפִלָּתִ֑י הַטֵּֽה־אָ֝זְנְךָ֗ לְרִנָּתִֽי׃
כִּֽי־שָֽׂבְעָ֣ה בְרָע֣וֹת נַפְשִׁ֑י וְחַיַּ֗י לִשְׁא֥וֹל הִגִּֽיעוּ׃
זַעֲקַת הַנֶּפֶשׁ בַּחֲשֵׁכָה
נֶ֭חְשַׁבְתִּי עִם־י֣וֹרְדֵי ב֑וֹר הָ֝יִ֗יתִי כְּגֶ֣בֶר אֵֽין־אֱיָֽל׃
בַּמֵּתִ֗ים חָ֫פְשִׁ֥י כְּמ֤וֹ חֲלָלִ֨ים ׀ שֹׁ֥כְבֵי קֶ֗בֶר אֲשֶׁ֤ר לֹ֣א זְכַרְתָּ֣ם ע֑וֹד וְ֝הֵ֗מָּה מִיָּדְךָ֥ נִגְזָֽרוּ׃
שַׁ֭תַּנִי בְּב֣וֹר תַּחְתִּיּ֑וֹת בְּ֝מַחֲשַׁכִּ֗ים בִּמְצֹלֽוֹת׃
עָ֭לַי סָמְכָ֣ה חֲמָתֶ֑ךָ וְכָל־מִ֝שְׁבָּרֶ֗יךָ עִנִּ֥יתָ סֶּֽלָה׃
תחינה מתוך מצוקה עמוקה
הִרְחַ֥קְתָּ מְיֻדָּעַ֗י מִ֫מֶּ֥נִּי שַׁתַּ֣נִי תוֹעֵב֣וֹת לָ֑מוֹ כָּ֝לֻ֗א וְלֹ֣א אֵצֵֽא׃
עֵינִ֥י דָאֲבָ֗ה מִנִּ֫י עֹ֥נִי קְרָאתִ֣יךָ יְהוָ֣ה בְּכָל־י֑וֹם שִׁטַּ֖חְתִּי אֵלֶ֣יךָ כַפָּֽי׃
הֲלַמֵּתִ֥ים תַּעֲשֶׂה־פֶּ֑לֶא אִם־רְ֝פָאִ֗ים יָק֤וּמוּ ׀ יוֹד֬וּךָ סֶּֽלָה׃
הַיְסֻפַּ֣ר בַּקֶּ֣בֶר חַסְדֶּ֑ךָ אֱ֝מֽוּנָתְךָ֗ בָּאֲבַדּֽוֹן׃
זעקת המדכא
הֲיִוָּדַ֣ע בַּחֹ֣שֶׁךְ פִּלְאֶ֑ךָ וְ֝צִדְקָתְךָ֗ בְּאֶ֣רֶץ נְשִׁיָּֽה׃
וַאֲנִ֤י ׀ אֵלֶ֣יךָ יְהוָ֣ה שִׁוַּ֑עְתִּי וּ֝בַבֹּ֗קֶר תְּֽפִלָּתִ֥י תְקַדְּמֶֽךָּ׃
לָמָ֣ה יְ֭הוָה תִּזְנַ֣ח נַפְשִׁ֑י תַּסְתִּ֖יר פָּנֶ֣יךָ מִמֶּֽנִּי׃
עָ֘נִ֤י אֲנִ֣י וְגֹוֵ֣עַ מִנֹּ֑עַר נָשָׂ֖אתִי אֵמֶ֣יךָ אָפֽוּנָה׃
תְּלוּת הַסֵּבֶל בַּחֲשֵׁכָה
עָ֭לַי עָבְר֣וּ חֲרוֹנֶ֑יךָ בִּ֝עוּתֶ֗יךָ צִמְּתוּתֻֽנִי׃
סַבּ֣וּנִי כַ֭מַּיִם כָּל־הַיּ֑וֹם הִקִּ֖יפוּ עָלַ֣י יָֽחַד׃
הִרְחַ֣קְתָּ מִ֭מֶּנִּי אֹהֵ֣ב וָרֵ֑עַ מְֽיֻדָּעַ֥י מַחְשָֽׁךְ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
תהילה של זעקה עמוקה וייסורים ממושכים בתוך החשיכה.
זעקה בלילה
מזמור של בני קורח, שמתאר תפילה נואשת בתוך קושי גדול. הדובר פונה אל ה' כאל המציל שלו, ומתחנן שיקשיב לקריאתו בלילה. הוא מתאר מצב של סבל נפשי עמוק ומוות קרוב, כשהנפש מלאה בצרות והחיים מרגישים כמו שפל עמוק של שאול.
זַעֲקַת הַנֶּפֶשׁ בַּחֲשֵׁכָה
מִזְמוֹר תְּפִלָּה וַאֲנָאָה הַמַּתְכֶּנֶת אֶת הַתּחוּשָׁה שֶׁל אָדָם הַנִּתְעַקֵּר מִן הַחַיִּים. הַדּוֹכֵר אֶת הַסֵּכָנָה וְהַכְּאֵב, כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ חוֹשֶׁת נֶעֱקֶרֶת אֶל הַבּוֹר, אֶל הַחֲשֵׁכָה וְאֶל הַשְּׁכִיחָה בְּעֵינֵי אֱלֹהִים, כְּשֶׁהַכֹּחַ נֶעֱלָם וְהַמִּשְׁבָּרִים מַכְבִּידִים.
תחינה מתוך מצוקה עמוקה
הפסוקים מציגים תחינה נואשת של אדם הנמצא בבידוד חברתי וסבל גופני קשה. הדובר קורא להַשֵׁם בכל יום תוך תהייה האם בתוך המוות או בחיים חסד האלוהים ופעולותיו נחשפים ומוכרים.
זעקת המדכא
תהילה של תחינה וייסורים. המשורר שואל האם צדקת אלוהים תתברר גם במצבי חושך ושכחה. הוא מבטיח להתפלל בכל בוקר, אך מבקש לשמוע מדוע אלוהים מסתיר פניו ומתנהג כלפיו באכזריות, בעודו סובל ממצוקה פיזית ונפשית קשה מאז צעירותו.
תְּלוּת הַסֵּבֶל בַּחֲשֵׁכָה
מִזְמוֹר הַמּבִּיעַ סֵבֶל עָמוֹק וְעַל בִּדְדוּת. הַדּוֹבֵר מְתַלְאוּ בְּכַעַס הַשֵּׁם וּבִצַּר שֶׁל כָּל הַקִּירוֹבִים. הַסֵּבֶל מַקִּי מֵאַיִם וְהַחֲשֵׁכָה מַשְׁמִידָה אֶת כָּל הַקְּשָׁרִים הַחַיִּים שֶׁלּוֹ.
מזמור של אדם הנמצא במצוקה גופנית ונפשית ואינו מוצא מענה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מקור הסבל והעוני
״אִתְּמַר: רָבִינָא אָמַר, מִשָּׁעָה שֶׁנִּזְרַע, דִּכְתִיב: ״זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ״. רַבִּי נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר, מִשָּׁעָה שֶׁנִּימּוֹל, דִּכְתִיב: ״עָנִי אֲנִי וְגֹוֵעַ מִנֹּעַר נָשָׂאתִי אֵמֶיךָ אָפוּנָה״.״
בפסוק זה מובאת שיטת רבי נחמן בר יצחק, המפרשת את המושג "עני" ו"גווע" כתיאור למצב שמתחיל כבר מנעורים. לפי דבריו, הסבל והקושי אינם רק מצב רגעתי, אלא תהליך שמתחיל ברגע שבו האדם נולד ומתחיל להתפתח בעולם. הפירוש מתבסס על המילים המופיעות בתהילים, המציינות אדם שסובל מאז צעירותו. רבני התלמוד משתמשים בטקסט המקראי כדי להמחיש כיצד הקושי נסחב לאורך שנים רבות, החל מרגע הלידה ועד למצוקה הגלויה בבגרות.
סנהדרין ק״י ב:י״ג ↗החירות של המוות והחיים
״לָא קַשְׁיָא, הָא דְּקָאָמַר דָּוִד ״לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ״ — הָכִי קָאָמַר: לְעוֹלָם יַעֲסוֹק אָדָם בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת קוֹדֶם שֶׁיָּמוּת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁמֵּת, בָּטֵל מִן הַתּוֹרָה וּמִן״
בפרשת שבת (ל׳ א:ד), מביא חז"ל הסבר למילים המבטאים קשר בין מוות לחירות. לפי רבּי יוֹחָנָן, כאשר אדם מת, הוא הופך לחופשי מן המצוות והתורה. כלומר, התחייבותו המוסרית והדתית מסתיימת עם סוף חייו. מתוך כך, עולה מסר של דחיפות: על האדם לעסוק בתורה ובמצוות כל ימיו, כל עוד הוא בחיים. ברגע שהמוות מגיע, אין עוד אפשרות להוסיף שבח וזכות למצווה, כי האדם כבר אינו כפוף עוד לחובות העולם הזה.
שבת ל׳ א:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
התחינה במצוקה
״אין איל. אין כח כמו (לעיל כ"ב) אילותי לעזרתי חושה:״
רש"י מפרש את הפסוק החמישי בתהילים, שבו המשורר קורא לעזרה, ומדגיש את חוסר האונים שלו. הוא מסביר שהמילים "אין איל, אין כח" מבטאות מצב של היעדר כוח ותמיכה ממשית, כפי שמופיע בפרק קודם. הפירוש מתמקד בבקשת המענה הדחופה: "אילותי לעזרתי חושה". רש"י מראה כיצד המשורר מבקש מהשם להאיץ ולהגיע לעזרתו במהירות, כשהוא מרגיש שכל מקורות הכוח האנושיים נגמרו.
רש״י על תהילים 88:5:1 ↗פירוש רש"י על המילה "אפונה"
״אפונה. מיושבת ומבוססת אימתך בלבי אפונה לשון (משלי כ"ה) דבר דבור על אפניו על מכוניו:״
רש"י מסביר כי המילה "אפונה" המופיעה בפרק זה, אינה מתייחסת לירק המוכר לנו, אלא היא מילה נרדפת לפנים או למראה. הוא מבסס את הפירוש הזה על משלי כ"ה, שם מופיע ביטוי דומה לגבי דיבור מול פני אדם. הפירוש מתמקד בכך שהאימה של ה”ה”שם קיימת בתוך הלב ומשפיעה על המראה החיצוני של המשורר. רש"י משתמש במקורות הלשוניים כדי להבהיר שהטקסט מתאר מצב פנימי שמתבטא בחוץ.
רש״י על תהילים 88:16:2 ↗תחושת חוסר אונים ובידוד
״הייתי כגבר אין איל. הייתי כאיש אין לו כח:״
הפסוק מתאר מצב של אדם המרגיש כעצום חסר כוח או כגבר שאינו יכול להגן על עצמו. המדגיש כאן הוא המעבר ממצב של עוצמה למצב של חולשה מוחלטת, שבו האדם מרגיק שהכוח שהיה לו נעלם. הרד"ק מסביר את המילים "הייתי כגבר אין לו כח" כתיאור של אדם שאינו יכול לעמוד מול קשיים, בדומה לאדם שאיבד את כל יכולתו הפיזית והנפשית. הוא מפרש את הדימוי כחוסר יכולת להגן או להשפיע על המציאות.
רד״ק על תהילים 88:5:2 ↗זעקת התפילה ללא הפסקה
״ואני אליך. ואני בעוד שאני חי שועתי תמיד אליך ובכל בקר ובקר תפילתי תקדמך כלומר כי תפילתי קודמת לכל עסק שיש לי:״
בתהילים פח, פסוק יד, הכותב מתאר את התמדה התפילה שלו לפני ה'. הרד"ק מסביר את הפסוק "לְפָנֶיךָ תִּשְׁחַזְנִי" כך שהתפילה היא הדבר הראשון שעושה הדובר בכל בוקר. התפילה קודמת לכל עניין אחר ביום שלו, והיא מלווה אותו בכל רגע של חיים. ההסבר מדגיש את החשיבות של קדימות התפילה על פני העסקים היומיומיים. לפי גישה זו, התפילה אינה רק פנייה בעת צרה, אלא אורח חיים קבוע שבו הקשר עם ה' עומד בראש מעייני האדם.
רד״ק על תהילים 88:14:1 ↗