לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית, לְאִסּוּף.
לַמְנַצֵּ֬חַ ׀ עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף׃תהילים · פרק פא׳
קריאה לשירה ולחגיגה, והתזכורת למצוות ולקשיון הלב
שירה לתרועה וחגיגה במועדים, המלווה בהזכרת החוקים שנתן ה' ובהתראה על תוצאות הסירוב להקשיב לקולו.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים פא׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
קריאה לשירה ולחגיגה
תְּרוֹעוּ לֵאלֹהִים, הָעֹז שֶׁלָּנוּ, וְתִקְעוּ בַשּׁוֹפָר לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.
הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים עוּזֵּ֑נוּ הָ֝רִ֗יעוּ לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃שִׂירוּ שִׁיר, וּתְנוּ תֹּף וְכִנּוֹר נָעִים עִם נֶבֶל.
שְֽׂאוּ־זִ֭מְרָה וּתְנוּ־תֹ֑ף כִּנּ֖וֹר נָעִ֣ים עִם־נָֽבֶל׃תִּקְעוּ בַשּׁוֹפָר בְּחֹדֶשׁ, וּבְמוֹעֵד בַּכֶּסֶת, בְּיוֹם חַגֵּנוּ.
תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ׃חוקי ישראל והמענה במצוקה
כי זו חוק לישראל, וזה המשפט של אלוהי יעקב.
כִּ֤י חֹ֣ק לְיִשְׂרָאֵ֣ל ה֑וּא מִ֝שְׁפָּ֗ט לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃הוסף את העדות ביציאה ממצרים, למרות שלא ידעתי לשמוע את המילים.
עֵ֤דוּת ׀ בִּֽיה֘וֹסֵ֤ף שָׂמ֗וֹ בְּ֭צֵאתוֹ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם שְׂפַ֖ת לֹא־יָדַ֣עְתִּי אֶשְׁמָֽע׃על המילים
הפסוק אינו מבהיר אם הדובר אינו מבין את השפה או שלא שמע את הכתוב.
הסרת מעליו את העול, וידיו יעברו מעל ראשו.
הֲסִיר֣וֹתִי מִסֵּ֣בֶל שִׁכְמ֑וֹ כַּ֝פָּ֗יו מִדּ֥וּד תַּעֲבֹֽרְנָה׃במצוקה קראת לי, ונתתי לך מענה בסתר. אבחן אותך על מי מריבה. סלה.
בַּצָּרָ֥ה קָרָ֗אתָ וָאֲחַ֫לְּצֶ֥ךָּ אֶ֭עֶנְךָ בְּסֵ֣תֶר רַ֑עַם אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה׃קריאת הַשֵּׁם לעם ישראל
תִּשְׁמַע עַמִּי, וַאֲנִי אֲדַבֵּר אִלֶּיךָ, יִשְׂרָאֵל, אִם תִּקְשִׁיב לִי.
שְׁמַ֣ע עַ֭מִּי וְאָעִ֣ידָה בָּ֑ךְ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל אִם־תִּֽשְׁמַֽע־לִֽי׃לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֵל זָר, וְלֹא תִּשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר.
לֹֽא־יִהְיֶ֣ה בְ֭ךָ אֵ֣ל זָ֑ר וְלֹ֥א תִ֝שְׁתַּחֲוֶ֗ה לְאֵ֣ל נֵכָֽר׃אֲנִי הַשֵּׁם אֱלֹהֶיךָ, שֶׁהֶעֱלָה אוֹתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. פַּתַּח אֶת פִּיתְךָ, וַאֲנִי אֲמַלֵּא אוֹתוֹ.
אָנֹכִ֨י ׀ יְה֘וָ֤ה אֱלֹהֶ֗יךָ הַֽ֭מַּעַלְךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הַרְחֶב־פִּ֝֗יךָ וַאֲמַלְאֵֽהוּ׃אַךְ עַמִּי לֹא שָׁמַע לְקוֹלִי, וְיִשְׂרָאֵל לֹא רָצָה לְהַקְשִׁיב לִי.
וְלֹא־שָׁמַ֣ע עַמִּ֣י לְקוֹלִ֑י וְ֝יִשְׂרָאֵ֗ל לֹא־אָ֥בָה לִֽי׃התעקשות ישראל והשלכותיה
נתתי להם ללכת בעקשנות לב, שילכו בתוכניות שלהם.
וָֽ֭אֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִיר֣וּת לִבָּ֑ם יֵ֝לְכ֗וּ בְּֽמוֹעֲצוֹתֵיהֶֽם׃לוּ עַמִּי הָיָה שׁוֹמֵעַ לִי, יִשְׂרָאֵל הָיָה הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ שֶׁלִּי.
ל֗וּ עַ֭מִּי שֹׁמֵ֣עַֽ לִ֑י יִ֝שְׂרָאֵ֗ל בִּדְרָכַ֥י יְהַלֵּֽכוּ׃הייתי מכניע את אויביהם כמעט לגמרי, ואת צרותיהם הייתי מסיר ביד.
כִּ֭מְעַט אוֹיְבֵיהֶ֣ם אַכְנִ֑יעַ וְעַ֥ל צָ֝רֵיהֶ֗ם אָשִׁ֥יב יָדִֽי׃מי ששונאים את הַשֵּׁם יכחישו לו, וזה יהיה גורלם לעולם.
מְשַׂנְאֵ֣י יְ֭הוָה יְכַֽחֲשׁוּ־ל֑וֹ וִיהִ֖י עִתָּ֣ם לְעוֹלָֽם׃הבטחת השפע של ה'
אֲנִי אֶאֱכַל אֹתְךָ מֵחֵלֶב חִטָּה וּמִדְּבַשׁ צִפּוֹר, וְאֶשְׂבִּיעֲךָ.
וַֽ֭יַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵ֣לֶב חִטָּ֑ה וּ֝מִצּ֗וּר דְּבַ֣שׁ אַשְׂבִּיעֶֽךָ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
קריאה לשירה ולחגיגה
לַמְנַצֵּ֬חַ ׀ עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף׃
הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים עוּזֵּ֑נוּ הָ֝רִ֗יעוּ לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃
שְֽׂאוּ־זִ֭מְרָה וּתְנוּ־תֹ֑ף כִּנּ֖וֹר נָעִ֣ים עִם־נָֽבֶל׃
תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ׃
חוקי ישראל והמענה במצוקה
כִּ֤י חֹ֣ק לְיִשְׂרָאֵ֣ל ה֑וּא מִ֝שְׁפָּ֗ט לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃
עֵ֤דוּת ׀ בִּֽיה֘וֹסֵ֤ף שָׂמ֗וֹ בְּ֭צֵאתוֹ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם שְׂפַ֖ת לֹא־יָדַ֣עְתִּי אֶשְׁמָֽע׃
הֲסִיר֣וֹתִי מִסֵּ֣בֶל שִׁכְמ֑וֹ כַּ֝פָּ֗יו מִדּ֥וּד תַּעֲבֹֽרְנָה׃
בַּצָּרָ֥ה קָרָ֗אתָ וָאֲחַ֫לְּצֶ֥ךָּ אֶ֭עֶנְךָ בְּסֵ֣תֶר רַ֑עַם אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה׃
קריאת הַשֵּׁם לעם ישראל
שְׁמַ֣ע עַ֭מִּי וְאָעִ֣ידָה בָּ֑ךְ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל אִם־תִּֽשְׁמַֽע־לִֽי׃
לֹֽא־יִהְיֶ֣ה בְ֭ךָ אֵ֣ל זָ֑ר וְלֹ֥א תִ֝שְׁתַּחֲוֶ֗ה לְאֵ֣ל נֵכָֽר׃
אָנֹכִ֨י ׀ יְה֘וָ֤ה אֱלֹהֶ֗יךָ הַֽ֭מַּעַלְךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הַרְחֶב־פִּ֝֗יךָ וַאֲמַלְאֵֽהוּ׃
וְלֹא־שָׁמַ֣ע עַמִּ֣י לְקוֹלִ֑י וְ֝יִשְׂרָאֵ֗ל לֹא־אָ֥בָה לִֽי׃
התעקשות ישראל והשלכותיה
וָֽ֭אֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִיר֣וּת לִבָּ֑ם יֵ֝לְכ֗וּ בְּֽמוֹעֲצוֹתֵיהֶֽם׃
ל֗וּ עַ֭מִּי שֹׁמֵ֣עַֽ לִ֑י יִ֝שְׂרָאֵ֗ל בִּדְרָכַ֥י יְהַלֵּֽכוּ׃
כִּ֭מְעַט אוֹיְבֵיהֶ֣ם אַכְנִ֑יעַ וְעַ֥ל צָ֝רֵיהֶ֗ם אָשִׁ֥יב יָדִֽי׃
מְשַׂנְאֵ֣י יְ֭הוָה יְכַֽחֲשׁוּ־ל֑וֹ וִיהִ֖י עִתָּ֣ם לְעוֹלָֽם׃
הבטחת השפע של ה'
וַֽ֭יַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵ֣לֶב חִטָּ֑ה וּ֝מִצּ֗וּר דְּבַ֣שׁ אַשְׂבִּיעֶֽךָ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק פותח בקריאה חגיגית לשירה ולנגינה במועדים ובחגים, ומתמקד בחשיבות שמירת המצוות ובסיכון שבחוסר שמיעה לקול ה'.
קריאה לשירה ולחגיגה
הַפֶּסַק הַזֶּה הוּא קוֹרְאָה לַקְהִלָּה לַחְגֹּג בְּשִׂירָה וּבְכִכָּרִים. הַמְּזַמֵּר עוֹרֵר אֶת הָעָם לְהָרִיעַ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב בְּכָל הַכִּלִּים: שׁוֹפָר, תֹּף, כִּנּוֹר וְנֶבֶל. הַחְגִּיגָה צְלוּלָה לְמוֹעֲדִים וְלַחֹדֶשׁ, וּמְדַגֶּשֶׁת אֶת הַקִּשְׁרִים שֶׁל הָעָם לֵאלֹהָיו כְּעֹז וּמָקוֹר שִׂמְחָה.
חוקי ישראל והמענה במצוקה
הפסוקים מתארים את החוקים שנקבעו לישראל ואת העדות על היציאה ממצרים. הם מציינים את הסרת העול מעל העם ואת התגובה האלוקית לקריאה בעת צרה, שבה ה' עונה בסתר ובוחן את העם במבחן המריבה.
קריאת הַשֵּׁם לעם ישראל
הַשֵּׁם פּוֹנֶה אֶל עַם יִשְׂרָאֵל בְּקֶרִיאָה לְהַשְׁמִיעַ אֹזֶן. הוּא מַזְכִּיר לוֹם אֶת הַגְּאֻלָּה מִמִּצְרַיִם וּמְצַוֶּה עָלָיו לְהִתְרַחֵק מֵאֵלִים זָרִים וּלְפַתֵּחַ אֶת פִּיתוֹ לִשְׂבָע. בְּכָךְ מְסֻר הַכְּאֵב עַל כְּךָל הַכִּישִׁילוּת שֶׁל הָעָם לְהַקְשִׁיב לַקּוֹל.
התעקשות ישראל והשלכותיה
פסוקים אלו מתארים את התוצאה של דבקות העם בדרכיו שלו במקום בדרכי אלוהים. אם ישראל היו מקשיבים, אויביהם היו מובסים והם היו זוכים לשפע. אך בגלל השנאה והכחשה לאלוהים, הם נותרים בדרכם העקשנית וסופגים עונש נצחי.
הבטחת השפע של ה'
פסוק זה מתאר הבטחה אלוהית של שפע ורווח. הַשֵּׁם מבטיח להאכיל את העם בתוצרי חקלאי איכותיים ביותר, מחלב חיטה ודבש, ולהספיק להם עד שובע מלא.
הפרק מסתיים בהבטחה לשפע וסיפוק אם העם היה מקשיב ובוחר בדרכי ה'.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
היצר הרע כאל זר בגוף האדם
״אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה בִּמְתַקֵּן, בִּמְקַלְקֵל מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ? אָמַר רַבִּי אָבִין: הַאי נָמֵי מְתַקַּן הוּא, דְּקָעָבֵיד נַחַת רוּחַ לְיִצְרוֹ. וּכְהַאי גַּוְונָא מִי שְׁרֵי?״
בְּתוֹךְ הַדִּיּוּת שֶׁבְּשַׁבָּת קֹהַץ, רַבִּי אָבִין מְסַבֵּר אֶת הַמְּשִׁימָה שֶׁל הַמְּתַקֵּן. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַיְּצֵר הָרָע פleֹעֵל בְּעֹלֶה קַצְבֵינִי, כְּשֶׁהוּא מְנַחֵת אֶת הָרוּחַ לַיְּצֵר כְּדֵי לְהַקְלִט אֶת הַמְּמַתְקֵן וְהַמְּקַלְקֵל. הַיְּצֵר הָרָע מַתְחִיל בְּדְבָרִים קְטַנִּים וּבַעֲבוֹדָה קְטַנָּה, וְעוֹלֶה בְּקֶצֶב שֶׁהַמְּשִׁימָה הַמְּתַקֶּנֶת בְּקוֹשִׁי, עַד שֶׁהָאָדָם מַגִּיעַ לְעֲבוֹדָה זָרָה. הַמְּקוֹר בַּמִּדְרָשׁ מְבִיא אֶת דַּרְכֵּהָּ שֶׁל הַמְּסִירות שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: הַמְּקַרֵּע, הַמְּשַׁבֵּר וְהַמְּפַזֵּר בַּחֲמָתוֹ שֶׁל הָאָדָם, הָרַע בְּעֵינֵי הַשֵּׁם כְּמוֹ עֲבוֹדָה זָרָה. רַבִּי אָבִל מְפַרֵּשׁ אֶת הַפֶּסוּק "לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֵל זָר" כְּמַמְשִׁים בַּגּוּף הָאָדָמִי: הָאֵל הַזָּר הַמְּצִיא בְּתוֹךְ הָאָדָם הוּא הַיְּצֵר הָרָע.
שבת ק״ה ב:ח׳ ↗התגלית של הַשֵּׁם למען עצמו
״דבר אחר: בארץ מצרים, בשביל מי נגלה הקדוש ברוך הוא? בשביל עצמו. משל לבן בית, שנתפס על ידי בעל מלאכתו ונחבש. אמר לו אדונו: אל״
בפרשת שמות רבה מובא משל על בן בית שנלכד על ידי בעל מלאכה. בעל הבית מבטיח להצילו, אך שולח את עבדו בלבד. לפי המשל, הקדוש בתוך הוא גילה את עצמו במצרים למען עצמו, כדי לקיים את הבטחתו לאברהם אבינו לגאול את בניו. חז"ל מסבירים כי פרעה פעל כראוי כשהתעקש, כי הַשֵּׁם לא הבטיח שהוא ישלח את משה או אהרן באופן אישי, אלא הבטיח שהוא עצמו יביא את בני ישראל מתוך מצרים. הדרשה מדגישה כי הגאולה היא מיזמת האל, גם אם הדרך נראית כשימוש בתווך אנושי.
שמות רבה ט״ו:י״ח ↗בעקבות המפרשים
קול שופר ויום חג
״בכסה. יום מועד קבוע לכך וכן (משלי ז׳:כ׳) ליום הכסא יבוא ביתו למועד הקבוע:״
התהילים מתארים קריאה לשירה ולשמחה במועדי ה’, תוך שימוש בדימויים של שופר וצלילים המעוררים את העם. הפסוקים מדגישים את חשיבות ההתכנסות במועדים קבועים, כפי שניתן לראות בתיאור חגיגות המועדים והזמנת הכלל לשיר ולהזמור. רש’י מפרש את המושג "כוסא" בהקשר של יום מועד קבוע. הוא מסביר כי בדומה למשלים, ישנם ימים שנקבעו מראש למפגש ותחזורת אל הבית במועד המוגדר לו. הפירוש מתמקד בהיבט המעשי של קיום המצוות והחגים במועדים שנקבעו על ידי ה’.
רש״י על תהילים 81:4:2 ↗הקריאה להקשבה
״בשרירות לבם. במראית לבם כמו (לעיל ה') למען שוררי:״
הפרק מתמקד בקריאה לשבח ולהלל את ה' בשמחה ובתרועה רבה. הוא מציג את הקשר בין עם ישראל לבוראו דרך זיכרון היציאה ממצרים וההשגחה על העם בטבע ובמסורת. השיר מדגיש את חשיבות ההקשבה לקול ה' ואת התוצאות של דחיית דבריו. רש"י מפרש את הפסוק המתאר את העם כמי שפועלים "בשרירות לבם". לפי פירושו, הכוונה היא שהם מתנהגים כאילו בלבם יש רשעות ואחיזה בדעותיהם, למרות שזה רק נראה לעין החיצונית. הוא מסביר שהתוכחה נועדה להזכיר שהחזרה אל ה' היא הדרך היחידה למנוע את השפעת הרע שנתפס בלב.
רש״י על תהילים 81:13:1 ↗קריאה לשירה ולחגיגה
״ליום חגינו. שהוא חג מן החגים הידועים לנו:״
התהלים פותח בקריאה שמחה לעם ישראל לשיר ולשמוח לפני ה' בשירה ובכלי נגינה. הפסוק מדגיש את החשיבות של חגיגת החגים המוכרים לנו, כפי שמסביר הרד״ק (רבי דוד קמחי). הוא מציין שהפסוק מתייחס לחגים הידועים והקבועים בתורה. הפרשן מתמקד בכך שהשמחה אינה רגשית בלבד, אלא היא חלק מעבודת השם המסודרת דרך החגים. לפי גישה זו, השירה והנגינה הן חלק בלתי נפרד מהחגיגה של המועדים המקודשים.
רד״ק על תהילים 81:4:3 ↗פירוש רד"ק על תהילים פא, יג
״ואשלחהו. רוצה לומר סלקתי שמירתי מעליהם ושמתים הפקר:״
הרד"ק מפרש את הפסוק "וְאַשְׁלְחֶהוּ" בהקשר של הסרת ההגנה מאדם. לדעתו, המילה מסמנת שהשם יתברך יסיר את השמירה המיוחדת מעל העם ויניח אותם לחופש שמוביל להפקרות. הפרשן מסביר שהתוצאה של חוסר השמיעה לקול השם היא מצב שבו האויבים יכולים לשלוט. הפכת המצב משימור ומשמירה למצב של חוסר הגנה ופגיעות.
רד״ק על תהילים 81:13:2 ↗