שיר למסקול של אסף. הקשיבו לעם שלי, שימו לב לתורתי. כוונו את אוזניכם לדברי פופי.
מַשְׂכִּ֗יל לְאָ֫סָ֥ף הַאֲזִ֣ינָה עַ֭מִּי תּוֹרָתִ֑י הַטּ֥וּ אָ֝זְנְכֶ֗ם לְאִמְרֵי־פִֽי׃תהילים · פרק עח׳
מזמור תשיע
סיפור ההיסטוריה של ישראל: מהעברת המסורת, דרך חטא המדבר ועד בחירת דוד המלך.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים עח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
העברת המסורת מדור לדור
אפתח את פופי בפתגמים. אשתף בחידות עתיקות.
אֶפְתְּחָ֣ה בְמָשָׁ֣ל פִּ֑י אַבִּ֥יעָה חִ֝יד֗וֹת מִנִּי־קֶֽדֶם׃מה ששמענו וידענו, ואבותינו סיפרו לנו.
אֲשֶׁ֣ר שָׁ֭מַעְנוּ וַנֵּדָעֵ֑ם וַ֝אֲבוֹתֵ֗ינוּ סִפְּרוּ־לָֽנוּ׃לא נסתיר מהצאצאים שלנו לדורות הבאים, כדי שיספרו על תהילת ה', על עוזו ועל מעשיו הנפלאים.
לֹ֤א נְכַחֵ֨ד ׀ מִבְּנֵיהֶ֗ם לְד֥וֹר אַחֲר֗וֹן מְֽ֭סַפְּרִים תְּהִלּ֣וֹת יְהוָ֑ה וֶעֱזוּז֥וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו אֲשֶׁ֣ר עָשָֽׂה׃העברת המסורת מדור לדור
הוא הקים עדות ביעקב והציב תורה בישראל, כפי שציווה את אבותינו, כדי שיודיעו אותה לבניהם.
וַיָּ֤קֶם עֵד֨וּת ׀ בְּֽיַעֲקֹ֗ב וְתוֹרָה֮ שָׂ֤ם בְּיִשְׂרָ֫אֵ֥ל אֲשֶׁ֣ר צִ֭וָּה אֶת־אֲבוֹתֵ֑ינוּ לְ֝הוֹדִיעָ֗ם לִבְנֵיהֶֽם׃כדי שדע דור אחרון, הבנים שיולדו, יקומו ויספרו אותה לבניהם.
לְמַ֤עַן יֵדְע֨וּ ׀ דּ֣וֹר אַ֭חֲרוֹן בָּנִ֣ים יִוָּלֵ֑דוּ יָ֝קֻ֗מוּ וִֽיסַפְּר֥וּ לִבְנֵיהֶֽם׃כדי שישימו אלוהים כמטרה וישמרו את מצוותיו, ולא ישכחו את מעשי האל.
וְיָשִׂ֥ימוּ בֵֽאלֹהִ֗ים כִּ֫סְלָ֥ם וְלֹ֣א יִ֭שְׁכְּחוּ מַֽעַלְלֵי־אֵ֑ל וּמִצְוֺתָ֥יו יִנְצֹֽרוּ׃כדי שלא יהיו כמו אבותיהם, דור סורר ומורד, דור שלא הכין את לבו ולא היה נאמן לאלוהים ברוחו.
וְלֹ֤א יִהְי֨וּ ׀ כַּאֲבוֹתָ֗ם דּוֹר֮ סוֹרֵ֪ר וּמֹ֫רֶ֥ה דּ֭וֹר לֹא־הֵכִ֣ין לִבּ֑וֹ וְלֹא־נֶאֶמְנָ֖ה אֶת־אֵ֣ל רוּחֽוֹ׃בגידת בני אפרים
בני אפרים, שהיו נושקים לקשתותיהם, פנו ועזבו את מקומם ביום המלחמה.
בְּֽנֵי־אֶפְרַ֗יִם נוֹשְׁקֵ֥י רוֹמֵי־קָ֑שֶׁת הָ֝פְכ֗וּ בְּי֣וֹם קְרָֽב׃הם לא שמרו על הברית עם אלוהים, וסירבו ללכת לפי התורה שלו.
לֹ֣א שָׁ֭מְרוּ בְּרִ֣ית אֱלֹהִ֑ים וּ֝בְתוֹרָת֗וֹ מֵאֲנ֥וּ לָלֶֽכֶת׃הם שכחו את מעשיו ואת הנסים שהוא הראה להם.
וַיִּשְׁכְּח֥וּ עֲלִילוֹתָ֑יו וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו אֲשֶׁ֣ר הֶרְאָֽם׃הוא עשה פלאים לפני אבותיהם, בארץ מצרים, בשדה צוען.
נֶ֣גֶד אֲ֭בוֹתָם עָ֣שָׂה פֶ֑לֶא בְּאֶ֖רֶץ מִצְרַ֣יִם שְׂדֵה־צֹֽעַן׃הַנִּצָּחוֹן עַל הַמִּדְבָּר
הַשֵּׁם פָּקַע אֶת הַיָּם וְהֶעֱבִיר אוֹתָם בּוֹ, וְהִצִּב מַיִם כְּמוֹ קִיר.
בָּ֣קַע יָ֭ם וַיַּֽעֲבִירֵ֑ם וַֽיַּצֶּב־מַ֥יִם כְּמוֹ־נֵֽד׃הוּא הַנְחָה אוֹתָם בְּעָנָן בַּיּוֹם, וּבְאוֹר אֵשׁ בְּכָל הַלַּיְלָה.
וַיַּנְחֵ֣ם בֶּעָנָ֣ן יוֹמָ֑ם וְכָל־הַ֝לַּ֗יְלָה בְּא֣וֹר אֵֽשׁ׃הוּא פָּקַע סְלָעִים בַּמִּדְבָּר וְהוֹצִיא מֵהֶם מַיִם הַרְבֵּה.
יְבַקַּ֣ע צֻ֭רִים בַּמִּדְבָּ֑ר וַ֝יַּ֗שְׁקְ כִּתְהֹמ֥וֹת רַבָּֽה׃הוּא הוֹצִיא מַיִם זֹרְמִים מֵהַסֶּלַע, וְהַמַּיִם יָרְדוּ כְּמוֹ נְהָרוֹת.
וַיּוֹצִ֣א נוֹזְלִ֣ים מִסָּ֑לַע וַיּ֖וֹרֶד כַּנְּהָר֣וֹת מָֽיִם׃חטא המדבר וספק העם
הם המשיכו לחטוא לו, למרוד בבן עליון במדבר.
וַיּוֹסִ֣יפוּ ע֭וֹד לַחֲטֹא־ל֑וֹ לַֽמְר֥וֹת עֶ֝לְי֗וֹן בַּצִּיָּֽה׃הם בחנו את אלוהים בלבם, כשביקשו אוכל לנפשם.
וַיְנַסּוּ־אֵ֥ל בִּלְבָבָ֑ם לִֽשְׁאָל־אֹ֥כֶל לְנַפְשָֽׁם׃הם דיברו נגד אלוהים ואמרו: האם אלוהים יכול להכין שולחן במדבר?
וַֽיְדַבְּר֗וּ בֵּֽאלֹ֫הִ֥ים אָ֭מְרוּ הֲי֣וּכַל אֵ֑ל לַעֲרֹ֥ךְ שֻׁ֝לְחָ֗ן בַּמִּדְבָּֽר׃הנה, הוא הכה את הסלע והמים זלגו, והנחלים שפע.
הֵ֤ן הִכָּה־צ֨וּר ׀ וַיָּז֣וּבוּ מַיִם֮ וּנְחָלִ֪ים יִ֫שְׁטֹ֥פוּ הֲגַם־לֶ֭חֶם י֣וּכַל תֵּ֑ת אִם־יָכִ֖ין שְׁאֵ֣ר לְעַמּֽוֹ׃זַעַם הַשֵּׁם וּמַתְּנַת הַמָּן
לכן הַשֵּׁם שָׁמַע וְהִתְכַּעַס, וְאֵשׁ נִשְׁכְּרָה בְּיַעֲקֹב, וְגַם כַּעַס עָלָה בְּיִשְׂרָאֵל.
לָכֵ֤ן ׀ שָׁמַ֥ע יְהוָ֗ה וַֽיִּתְעַבָּ֥ר וְ֭אֵשׁ נִשְּׂקָ֣ה בְיַעֲקֹ֑ב וְגַם־אַ֝֗ף עָלָ֥ה בְיִשְׂרָאֵֽל׃כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ בֵּאלֹהִים וְלֹא בְּיְשׁוּעָתוֹ בָּטְחוּ.
כִּ֤י לֹ֣א הֶ֭אֱמִינוּ בֵּאלֹהִ֑ים וְלֹ֥א בָ֝טְח֗וּ בִּֽישׁוּעָתֽוֹ׃הוּא צִוָּה עַל הָעֲנָנִים מִלְמַעְלָה, וּפָתַח אֶת דַּלְתֵי הַשָּׁמַיִם.
וַיְצַ֣ו שְׁחָקִ֣ים מִמָּ֑עַל וְדַלְתֵ֖י שָׁמַ֣יִם פָּתָֽח׃וְהוּא הִמְטִיר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל, וְנָתַן לָהֶם דְּגַן מֵהַשָּׁמַיִם.
וַיַּמְטֵ֬ר עֲלֵיהֶ֣ם מָ֣ן לֶאֱכֹ֑ל וּדְגַן־שָׁ֝מַ֗יִם נָ֣תַן לָֽמוֹ׃הַמַּעֲשִׂים בַּמִּדְבָּר
הָאָדָם שָׁלַח לָהֶם בֶּצֶל שֶׁל צֵידָה, לֶחֶם חֲזָק וּמַשְׂבִּיע, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ שְׂבֵעִים.
לֶ֣חֶם אַ֭בִּירִים אָ֣כַל אִ֑ישׁ צֵידָ֬ה שָׁלַ֖ח לָהֶ֣ם לָשֹֽׂבַע׃הוּא הֵעִיד מֵהַשָּׁמַיִם בְּרוּחַ מַעֲרָב, וְהוֹבִיל אוֹתָם בְּעֹז הַדּרוֹם.
יַסַּ֣ע קָ֭דִים בַּשָּׁמָ֑יִם וַיְנַהֵ֖ג בְּעֻזּ֣וֹ תֵימָֽן׃הוּא הִמְטִיר עֲלֵיהֶם אֲפִירָה כְּמוֹ אֲבָק, וְחוֹל כְּמוֹ נוֹצוֹת שֶׁל עוֹף.
וַיַּמְטֵ֬ר עֲלֵיהֶ֣ם כֶּעָפָ֣ר שְׁאֵ֑ר וּֽכְח֥וֹל יַ֝מִּ֗ים ע֣וֹף כָּנָֽף׃וְהַכֹּל נָפַל בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֶה וּסְבִיב לַמִּשְׁכָּנוֹת.
וַ֭יַּפֵּל בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֵ֑הוּ סָ֝בִ֗יב לְמִשְׁכְּנֹתָֽיו׃התאוות והעונש
הם אכלו ושבעו מאוד, והשם נתן להם את מה שרצו.
וַיֹּאכְל֣וּ וַיִּשְׂבְּע֣וּ מְאֹ֑ד וְ֝תַֽאֲוָתָ֗ם יָבִ֥א לָהֶֽם׃הם לא הפסיקו לרצות בדבר ועדיין אכלו את האוכל בפה שלהם.
לֹא־זָר֥וּ מִתַּאֲוָתָ֑ם ע֝֗וֹד אָכְלָ֥ם בְּפִיהֶֽם׃אבל כעס האלוהים עלה עליהם, והוא השמיד אותם בגלל השמנים שלהם, וגרם לצעירי ישראל ליפול.
וְאַ֤ף אֱלֹהִ֨ים ׀ עָ֘לָ֤ה בָהֶ֗ם וַֽ֭יַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶ֑ם וּבַחוּרֵ֖י יִשְׂרָאֵ֣ל הִכְרִֽיעַ׃למרות כל זה, הם חטאו שוב ולא האמינו בנסים שעשה.
בְּכָל־זֹ֭את חָֽטְאוּ־ע֑וֹד וְלֹֽא־הֶ֝אֱמִ֗ינוּ בְּנִפְלְאוֹתָֽיו׃חזרת העם להשיב לאל
הַיָּמִים שֶׁלָּהֶם נִגְמְרוּ בְּחֶבֶל, וְהַשָּׁנִים שֶׁלָּהֶם עָבְרוּ בְּפַחַד.
וַיְכַל־בַּהֶ֥בֶל יְמֵיהֶ֑ם וּ֝שְׁנוֹתָ֗ם בַּבֶּהָלָֽה׃כְּשֶׁהֵם הָרְגוּ אוֹ חִפְשׁוּ אוֹתוֹ, הֵם חָזְרוּ וְשִׁבְחוּ אֶת אֵל.
אִם־הֲרָגָ֥ם וּדְרָשׁ֑וּהוּ וְ֝שָׁ֗בוּ וְשִֽׁחֲרוּ־אֵֽל׃הֵם זָכְרוּ שֶׁאֱלֹהִים הוּא הַצּוּר שֶׁלָּהֶם, וְאֵל עֶלְיוֹן הוּא הַגּוֹאֵל שֶׁלָּהֶם.
וַֽ֭יִּזְכְּרוּ כִּֽי־אֱלֹהִ֣ים צוּרָ֑ם וְאֵ֥ל עֶ֝לְיוֹן גֹּאֲלָֽם׃הֵם הִמְשִׁיכוּ לְהַבְטִיחַ לוֹ בְּפִיהֶם, וּבְלְשׁוֹנָם הֵם הִמְשִׁיכוּ לְשַׁקֵּר לוֹ.
וַיְפַתּ֥וּהוּ בְּפִיהֶ֑ם וּ֝בִלְשׁוֹנָ֗ם יְכַזְּבוּ־לֽוֹ׃חוסנו של ה' מול נאמנות העם
הלב שלהם לא היה יציב איתו, והם לא היו נאמנים לברית שלו.
וְ֭לִבָּם לֹא־נָכ֣וֹן עִמּ֑וֹ וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ בִּבְרִיתֽוֹ׃אבל הוא רחום, הוא סולח על העוון ולא משמיד, הוא הרבה להרגיע את כעסו ולא עורר את כל חמתו.
וְה֤וּא רַח֨וּם ׀ יְכַפֵּ֥ר עָוֺן֮ וְֽלֹא־יַ֫שְׁחִ֥ית וְ֭הִרְבָּה לְהָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ וְלֹֽא־יָ֝עִיר כָּל־חֲמָתֽוֹ׃הוא זכר שהם רק בשר, רוח שעוברת ולא תחזור.
וַ֭יִּזְכֹּר כִּי־בָשָׂ֣ר הֵ֑מָּה ר֥וּחַ ה֝וֹלֵ֗ךְ וְלֹ֣א יָשֽׁוּב׃כמה הם מרדו אותו במדבר, ועצבו אותו בערבות.
כַּ֭מָּה יַמְר֣וּהוּ בַמִּדְבָּ֑ר יַ֝עֲצִיב֗וּהוּ בִּֽישִׁימֽוֹן׃חוסר נאמנות ישראל ופעולות השם
הם חזרו וניסו את אלוהים, וקדושי ישראל סטו ממנו.
וַיָּשׁ֣וּבוּ וַיְנַסּ֣וּ אֵ֑ל וּקְד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֣ל הִתְווּ׃הם לא זכרו את ידו ביום שבו הוא פדה אותם מאויביהם.
לֹא־זָכְר֥וּ אֶת־יָד֑וֹ י֝֗וֹם אֲֽשֶׁר־פָּדָ֥ם מִנִּי־צָֽר׃הוא עשה את אותותיו ואת נסיו בשדות צוען.
אֲשֶׁר־שָׂ֣ם בְּ֭מִצְרַיִם אֹֽתוֹתָ֑יו וּ֝מוֹפְתָ֗יו בִּשְׂדֵה־צֹֽעַן׃הוא הפך את נהריהם לדם, ומי הנהרות שלהם לא ניתן לשתייה.
וַיַּהֲפֹ֣ךְ לְ֭דָם יְאֹרֵיהֶ֑ם וְ֝נֹזְלֵיהֶ֗ם בַּל־יִשְׁתָּיֽוּן׃השמדת היבול בנבואות המכות
הוא שלח עליהם נחיל של חגבים ואכל אותם, וגם צפרדעים הרסו אותם.
יְשַׁלַּ֬ח בָּהֶ֣ם עָ֭רֹב וַיֹּאכְלֵ֑ם וּ֝צְפַרְדֵּ֗עַ וַתַּשְׁחִיתֵֽם׃הוא נתן שהיבול שלהם וכל מאמציהם יתבזבזו בגלל החגבים.
וַיִּתֵּ֣ן לֶחָסִ֣יל יְבוּלָ֑ם וִֽ֝יגִיעָ֗ם לָאַרְבֶּֽה׃הוא הרג בברד את הגפנים שלהם ואת עצי השקמה באמצעות חנמל.
יַהֲרֹ֣ג בַּבָּרָ֣ד גַּפְנָ֑ם וְ֝שִׁקְמוֹתָ֗ם בַּֽחֲנָמַֽל׃הוא מסר את עריהם ליד הברד ואת בעלת החיים שלהם למזיקים.
וַיַּסְגֵּ֣ר לַבָּרָ֣ד בְּעִירָ֑ם וּ֝מִקְנֵיהֶ֗ם לָרְשָׁפִֽים׃עונשת מצרים והוצאת ישראל
הוא שלח עליהם כעס רב, זעם וצרות, כמו שליח של רעים.
יְשַׁלַּח־בָּ֨ם ׀ חֲר֬וֹן אַפּ֗וֹ עֶבְרָ֣ה וָזַ֣עַם וְצָרָ֑ה מִ֝שְׁלַ֗חַת מַלְאֲכֵ֥י רָעִֽים׃הוא הפנה את חמתו אליהם, לא חסך מהם את המוות, והמסר אותם למגפה.
יְפַלֵּ֥ס נָתִ֗יב לְאַ֫פּ֥וֹ לֹא־חָשַׂ֣ךְ מִמָּ֣וֶת נַפְשָׁ֑ם וְ֝חַיָּתָ֗ם לַדֶּ֥בֶר הִסְגִּֽיר׃הוא הכה את כל הבכורות במצרים, את ראשית העושר באוהלי חם.
וַיַּ֣ךְ כָּל־בְּכ֣וֹר בְּמִצְרָ֑יִם רֵאשִׁ֥ית א֝וֹנִ֗ים בְּאָהֳלֵי־חָֽם׃הוא הוביל את עמו כמו צאן, והנהיג אותם כעדר במדבר.
וַיַּסַּ֣ע כַּצֹּ֣אן עַמּ֑וֹ וַֽיְנַהֲגֵ֥ם כַּ֝עֵ֗דֶר בַּמִּדְבָּֽר׃הובלת ישראל והמרדתם
הוא הוביל אותם בבטחה ולא פחדו, ואת אויביהם הים כיסה.
וַיַּנְחֵ֣ם לָ֭בֶטַח וְלֹ֣א פָחָ֑דוּ וְאֶת־א֝וֹיְבֵיהֶ֗ם כִּסָּ֥ה הַיָּֽם׃הוא הביא אותם אל גבול הקודש שלו, הר זה יד ימינו קנאה בנה.
וַ֭יְבִיאֵם אֶל־גְּב֣וּל קָדְשׁ֑וֹ הַר־זֶ֝֗ה קָנְתָ֥ה יְמִינֽוֹ׃הוא גירש מול פניהם עמים והפיל אותם בחוט נחלה, והשכין באהלים שלהם את שבטי ישראל.
וַיְגָ֤רֶשׁ מִפְּנֵיהֶ֨ם ׀ גּוֹיִ֗ם וַֽ֭יַּפִּילֵם בְּחֶ֣בֶל נַחֲלָ֑ה וַיַּשְׁכֵּ֥ן בְּ֝אָהֳלֵיהֶ֗ם שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃הם התמרדו ומרדו באלוהים עליון ולא שמרו על עדותיו.
וַיְנַסּ֣וּ וַ֭יַּמְרוּ אֶת־אֱלֹהִ֣ים עֶלְי֑וֹן וְ֝עֵדוֹתָ֗יו לֹ֣א שָׁמָֽרוּ׃בגידת ישראל וכעס אלוהים
הם השתחוו לאלוהים אבל בגדו בו, והפכו את עצמם כמו קשת שמתכווצת.
וַיִּסֹּ֣גוּ וַֽ֭יִּבְגְּדוּ כַּאֲבוֹתָ֑ם נֶ֝הְפְּכ֗וּ כְּקֶ֣שֶׁת רְמִיָּֽה׃הם כעסו עליו בבמות שלהם, וגרמו לו לקנא בתוך המקדשים הקטנים שלהם.
וַיַּכְעִיס֥וּהוּ בְּבָמוֹתָ֑ם וּ֝בִפְסִילֵיהֶ֗ם יַקְנִיאֽוּהוּ׃אלוהים שמע את זה והתעצב, והוא ממש סירב לקבל את ישראל.
שָׁמַ֣ע אֱ֭לֹהִים וַֽיִּתְעַבָּ֑ר וַיִּמְאַ֥ס מְ֝אֹ֗ד בְּיִשְׂרָאֵֽל׃הוא עזב את משכן השלום שלו, את האוהל ששהה בתוך העם.
וַ֭יִּטֹּשׁ מִשְׁכַּ֣ן שִׁל֑וֹ אֹ֝֗הֶל שִׁכֵּ֥ן בָּאָדָֽם׃מפלת השבט והתפרקות הנחלה
הוא נתן לשבט שבי את הכוח שלו, והתפארת שלו נשמטה ליד האויב.
וַיִּתֵּ֣ן לַשְּׁבִ֣י עֻזּ֑וֹ וְֽתִפְאַרְתּ֥וֹ בְיַד־צָֽר׃הוא מסר את עמו לחרב, והתפרק בתוך הנחלה שלו.
וַיַּסְגֵּ֣ר לַחֶ֣רֶב עַמּ֑וֹ וּ֝בְנַחֲלָת֗וֹ הִתְעַבָּֽר׃הבחורים שלו נאכלו על ידי אש, והבתולים שלו לא הולידו.
בַּחוּרָ֥יו אָֽכְלָה־אֵ֑שׁ וּ֝בְתוּלֹתָ֗יו לֹ֣א הוּלָּֽלוּ׃הכהנים שלו נפלו בחרב, והאלמנות שלו לא בכו.
כֹּ֭הֲנָיו בַּחֶ֣רֶב נָפָ֑לוּ וְ֝אַלְמְנֹתָ֗יו לֹ֣א תִבְכֶּֽינָה׃בְּחִירַת שֵׁבֶט יְהוּדָה
הַשֵּׁם קָם מִתְנוּעָתוֹ כְּאִילָה, כְּגִבּוֹר הַקָּם מִמְּנוּחָתוֹ לְמַעַן לָשֶׁתּוֹת מִיַּיִן.
וַיִּקַ֖ץ כְּיָשֵׁ֥ן ׀ אֲדֹנָ֑י כְּ֝גִבּ֗וֹר מִתְרוֹנֵ֥ן מִיָּֽיִן׃הוּא הִכָּה אֶת אֹויָּיו מֵאָחוֹר, וְנָתַן לָהֶם בּוֹשֶׁת נֶצַח.
וַיַּךְ־צָרָ֥יו אָח֑וֹר חֶרְפַּ֥ת ע֝וֹלָ֗ם נָ֣תַן לָֽמוֹ׃הוּא לֹא בָּחַר בְּאֹהֶל יוֹסֵף, וְלֹא בְּשֵׁבֶט אֶפְרַיִם בָּחר.
וַ֭יִּמְאַס בְּאֹ֣הֶל יוֹסֵ֑ף וּֽבְשֵׁ֥בֶט אֶ֝פְרַ֗יִם לֹ֣א בָחָֽר׃הוּא בָּחר בְּשֵׁבֶט יְהוּדָה, בְּהַר צִיּוֹן אֲשֶׁר הָיָה לוֹ לְמַעֲשֶׂה אֲהוּב.
וַ֭יִּבְחַר אֶת־שֵׁ֣בֶט יְהוּדָ֑ה אֶֽת־הַ֥ר צִ֝יּ֗וֹן אֲשֶׁ֣ר אָהֵֽב׃בחירת דוד ומשכותיו
הוא בנה את המקדש שלו כמו הר, וקבע את האדמה לעולם.
וַיִּ֣בֶן כְּמוֹ־רָ֭מִים מִקְדָּשׁ֑וֹ כְּ֝אֶ֗רֶץ יְסָדָ֥הּ לְעוֹלָֽם׃הוא בחר בדהוד עבדו, ולקח אותו מבין רועי הצאנים.
וַ֭יִּבְחַר בְּדָוִ֣ד עַבְדּ֑וֹ וַ֝יִּקָּחֵ֗הוּ מִֽמִּכְלְאֹ֥ת צֹֽאן׃אחרי שהעלו אותו, הביאו אותו כדי לרעות את יעקב עמו ואת ישראל נחלתם.
מֵאַחַ֥ר עָל֗וֹת הֱ֫בִיא֥וֹ לִ֭רְעוֹת בְּיַעֲקֹ֣ב עַמּ֑וֹ וּ֝בְיִשְׂרָאֵ֗ל נַחֲלָתֽוֹ׃הוא רעה אותם בלב שלם ובמיומנות של ידיים.
וַ֭יִּרְעֵם כְּתֹ֣ם לְבָב֑וֹ וּבִתְבוּנ֖וֹת כַּפָּ֣יו יַנְחֵֽם׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
העברת המסורת מדור לדור
מַשְׂכִּ֗יל לְאָ֫סָ֥ף הַאֲזִ֣ינָה עַ֭מִּי תּוֹרָתִ֑י הַטּ֥וּ אָ֝זְנְכֶ֗ם לְאִמְרֵי־פִֽי׃
אֶפְתְּחָ֣ה בְמָשָׁ֣ל פִּ֑י אַבִּ֥יעָה חִ֝יד֗וֹת מִנִּי־קֶֽדֶם׃
אֲשֶׁ֣ר שָׁ֭מַעְנוּ וַנֵּדָעֵ֑ם וַ֝אֲבוֹתֵ֗ינוּ סִפְּרוּ־לָֽנוּ׃
לֹ֤א נְכַחֵ֨ד ׀ מִבְּנֵיהֶ֗ם לְד֥וֹר אַחֲר֗וֹן מְֽ֭סַפְּרִים תְּהִלּ֣וֹת יְהוָ֑ה וֶעֱזוּז֥וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו אֲשֶׁ֣ר עָשָֽׂה׃
העברת המסורת מדור לדור
וַיָּ֤קֶם עֵד֨וּת ׀ בְּֽיַעֲקֹ֗ב וְתוֹרָה֮ שָׂ֤ם בְּיִשְׂרָ֫אֵ֥ל אֲשֶׁ֣ר צִ֭וָּה אֶת־אֲבוֹתֵ֑ינוּ לְ֝הוֹדִיעָ֗ם לִבְנֵיהֶֽם׃
לְמַ֤עַן יֵדְע֨וּ ׀ דּ֣וֹר אַ֭חֲרוֹן בָּנִ֣ים יִוָּלֵ֑דוּ יָ֝קֻ֗מוּ וִֽיסַפְּר֥וּ לִבְנֵיהֶֽם׃
וְיָשִׂ֥ימוּ בֵֽאלֹהִ֗ים כִּ֫סְלָ֥ם וְלֹ֣א יִ֭שְׁכְּחוּ מַֽעַלְלֵי־אֵ֑ל וּמִצְוֺתָ֥יו יִנְצֹֽרוּ׃
וְלֹ֤א יִהְי֨וּ ׀ כַּאֲבוֹתָ֗ם דּוֹר֮ סוֹרֵ֪ר וּמֹ֫רֶ֥ה דּ֭וֹר לֹא־הֵכִ֣ין לִבּ֑וֹ וְלֹא־נֶאֶמְנָ֖ה אֶת־אֵ֣ל רוּחֽוֹ׃
בגידת בני אפרים
בְּֽנֵי־אֶפְרַ֗יִם נוֹשְׁקֵ֥י רוֹמֵי־קָ֑שֶׁת הָ֝פְכ֗וּ בְּי֣וֹם קְרָֽב׃
לֹ֣א שָׁ֭מְרוּ בְּרִ֣ית אֱלֹהִ֑ים וּ֝בְתוֹרָת֗וֹ מֵאֲנ֥וּ לָלֶֽכֶת׃
וַיִּשְׁכְּח֥וּ עֲלִילוֹתָ֑יו וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו אֲשֶׁ֣ר הֶרְאָֽם׃
נֶ֣גֶד אֲ֭בוֹתָם עָ֣שָׂה פֶ֑לֶא בְּאֶ֖רֶץ מִצְרַ֣יִם שְׂדֵה־צֹֽעַן׃
הַנִּצָּחוֹן עַל הַמִּדְבָּר
בָּ֣קַע יָ֭ם וַיַּֽעֲבִירֵ֑ם וַֽיַּצֶּב־מַ֥יִם כְּמוֹ־נֵֽד׃
וַיַּנְחֵ֣ם בֶּעָנָ֣ן יוֹמָ֑ם וְכָל־הַ֝לַּ֗יְלָה בְּא֣וֹר אֵֽשׁ׃
יְבַקַּ֣ע צֻ֭רִים בַּמִּדְבָּ֑ר וַ֝יַּ֗שְׁקְ כִּתְהֹמ֥וֹת רַבָּֽה׃
וַיּוֹצִ֣א נוֹזְלִ֣ים מִסָּ֑לַע וַיּ֖וֹרֶד כַּנְּהָר֣וֹת מָֽיִם׃
חטא המדבר וספק העם
וַיּוֹסִ֣יפוּ ע֭וֹד לַחֲטֹא־ל֑וֹ לַֽמְר֥וֹת עֶ֝לְי֗וֹן בַּצִּיָּֽה׃
וַיְנַסּוּ־אֵ֥ל בִּלְבָבָ֑ם לִֽשְׁאָל־אֹ֥כֶל לְנַפְשָֽׁם׃
וַֽיְדַבְּר֗וּ בֵּֽאלֹ֫הִ֥ים אָ֭מְרוּ הֲי֣וּכַל אֵ֑ל לַעֲרֹ֥ךְ שֻׁ֝לְחָ֗ן בַּמִּדְבָּֽר׃
הֵ֤ן הִכָּה־צ֨וּר ׀ וַיָּז֣וּבוּ מַיִם֮ וּנְחָלִ֪ים יִ֫שְׁטֹ֥פוּ הֲגַם־לֶ֭חֶם י֣וּכַל תֵּ֑ת אִם־יָכִ֖ין שְׁאֵ֣ר לְעַמּֽוֹ׃
זַעַם הַשֵּׁם וּמַתְּנַת הַמָּן
לָכֵ֤ן ׀ שָׁמַ֥ע יְהוָ֗ה וַֽיִּתְעַבָּ֥ר וְ֭אֵשׁ נִשְּׂקָ֣ה בְיַעֲקֹ֑ב וְגַם־אַ֝֗ף עָלָ֥ה בְיִשְׂרָאֵֽל׃
כִּ֤י לֹ֣א הֶ֭אֱמִינוּ בֵּאלֹהִ֑ים וְלֹ֥א בָ֝טְח֗וּ בִּֽישׁוּעָתֽוֹ׃
וַיְצַ֣ו שְׁחָקִ֣ים מִמָּ֑עַל וְדַלְתֵ֖י שָׁמַ֣יִם פָּתָֽח׃
וַיַּמְטֵ֬ר עֲלֵיהֶ֣ם מָ֣ן לֶאֱכֹ֑ל וּדְגַן־שָׁ֝מַ֗יִם נָ֣תַן לָֽמוֹ׃
הַמַּעֲשִׂים בַּמִּדְבָּר
לֶ֣חֶם אַ֭בִּירִים אָ֣כַל אִ֑ישׁ צֵידָ֬ה שָׁלַ֖ח לָהֶ֣ם לָשֹֽׂבַע׃
יַסַּ֣ע קָ֭דִים בַּשָּׁמָ֑יִם וַיְנַהֵ֖ג בְּעֻזּ֣וֹ תֵימָֽן׃
וַיַּמְטֵ֬ר עֲלֵיהֶ֣ם כֶּעָפָ֣ר שְׁאֵ֑ר וּֽכְח֥וֹל יַ֝מִּ֗ים ע֣וֹף כָּנָֽף׃
וַ֭יַּפֵּל בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֵ֑הוּ סָ֝בִ֗יב לְמִשְׁכְּנֹתָֽיו׃
התאוות והעונש
וַיֹּאכְל֣וּ וַיִּשְׂבְּע֣וּ מְאֹ֑ד וְ֝תַֽאֲוָתָ֗ם יָבִ֥א לָהֶֽם׃
לֹא־זָר֥וּ מִתַּאֲוָתָ֑ם ע֝֗וֹד אָכְלָ֥ם בְּפִיהֶֽם׃
וְאַ֤ף אֱלֹהִ֨ים ׀ עָ֘לָ֤ה בָהֶ֗ם וַֽ֭יַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶ֑ם וּבַחוּרֵ֖י יִשְׂרָאֵ֣ל הִכְרִֽיעַ׃
בְּכָל־זֹ֭את חָֽטְאוּ־ע֑וֹד וְלֹֽא־הֶ֝אֱמִ֗ינוּ בְּנִפְלְאוֹתָֽיו׃
חזרת העם להשיב לאל
וַיְכַל־בַּהֶ֥בֶל יְמֵיהֶ֑ם וּ֝שְׁנוֹתָ֗ם בַּבֶּהָלָֽה׃
אִם־הֲרָגָ֥ם וּדְרָשׁ֑וּהוּ וְ֝שָׁ֗בוּ וְשִֽׁחֲרוּ־אֵֽל׃
וַֽ֭יִּזְכְּרוּ כִּֽי־אֱלֹהִ֣ים צוּרָ֑ם וְאֵ֥ל עֶ֝לְיוֹן גֹּאֲלָֽם׃
וַיְפַתּ֥וּהוּ בְּפִיהֶ֑ם וּ֝בִלְשׁוֹנָ֗ם יְכַזְּבוּ־לֽוֹ׃
חוסנו של ה' מול נאמנות העם
וְ֭לִבָּם לֹא־נָכ֣וֹן עִמּ֑וֹ וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ בִּבְרִיתֽוֹ׃
וְה֤וּא רַח֨וּם ׀ יְכַפֵּ֥ר עָוֺן֮ וְֽלֹא־יַ֫שְׁחִ֥ית וְ֭הִרְבָּה לְהָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ וְלֹֽא־יָ֝עִיר כָּל־חֲמָתֽוֹ׃
וַ֭יִּזְכֹּר כִּי־בָשָׂ֣ר הֵ֑מָּה ר֥וּחַ ה֝וֹלֵ֗ךְ וְלֹ֣א יָשֽׁוּב׃
כַּ֭מָּה יַמְר֣וּהוּ בַמִּדְבָּ֑ר יַ֝עֲצִיב֗וּהוּ בִּֽישִׁימֽוֹן׃
חוסר נאמנות ישראל ופעולות השם
וַיָּשׁ֣וּבוּ וַיְנַסּ֣וּ אֵ֑ל וּקְד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֣ל הִתְווּ׃
לֹא־זָכְר֥וּ אֶת־יָד֑וֹ י֝֗וֹם אֲֽשֶׁר־פָּדָ֥ם מִנִּי־צָֽר׃
אֲשֶׁר־שָׂ֣ם בְּ֭מִצְרַיִם אֹֽתוֹתָ֑יו וּ֝מוֹפְתָ֗יו בִּשְׂדֵה־צֹֽעַן׃
וַיַּהֲפֹ֣ךְ לְ֭דָם יְאֹרֵיהֶ֑ם וְ֝נֹזְלֵיהֶ֗ם בַּל־יִשְׁתָּיֽוּן׃
השמדת היבול בנבואות המכות
יְשַׁלַּ֬ח בָּהֶ֣ם עָ֭רֹב וַיֹּאכְלֵ֑ם וּ֝צְפַרְדֵּ֗עַ וַתַּשְׁחִיתֵֽם׃
וַיִּתֵּ֣ן לֶחָסִ֣יל יְבוּלָ֑ם וִֽ֝יגִיעָ֗ם לָאַרְבֶּֽה׃
יַהֲרֹ֣ג בַּבָּרָ֣ד גַּפְנָ֑ם וְ֝שִׁקְמוֹתָ֗ם בַּֽחֲנָמַֽל׃
וַיַּסְגֵּ֣ר לַבָּרָ֣ד בְּעִירָ֑ם וּ֝מִקְנֵיהֶ֗ם לָרְשָׁפִֽים׃
עונשת מצרים והוצאת ישראל
יְשַׁלַּח־בָּ֨ם ׀ חֲר֬וֹן אַפּ֗וֹ עֶבְרָ֣ה וָזַ֣עַם וְצָרָ֑ה מִ֝שְׁלַ֗חַת מַלְאֲכֵ֥י רָעִֽים׃
יְפַלֵּ֥ס נָתִ֗יב לְאַ֫פּ֥וֹ לֹא־חָשַׂ֣ךְ מִמָּ֣וֶת נַפְשָׁ֑ם וְ֝חַיָּתָ֗ם לַדֶּ֥בֶר הִסְגִּֽיר׃
וַיַּ֣ךְ כָּל־בְּכ֣וֹר בְּמִצְרָ֑יִם רֵאשִׁ֥ית א֝וֹנִ֗ים בְּאָהֳלֵי־חָֽם׃
וַיַּסַּ֣ע כַּצֹּ֣אן עַמּ֑וֹ וַֽיְנַהֲגֵ֥ם כַּ֝עֵ֗דֶר בַּמִּדְבָּֽר׃
הובלת ישראל והמרדתם
וַיַּנְחֵ֣ם לָ֭בֶטַח וְלֹ֣א פָחָ֑דוּ וְאֶת־א֝וֹיְבֵיהֶ֗ם כִּסָּ֥ה הַיָּֽם׃
וַ֭יְבִיאֵם אֶל־גְּב֣וּל קָדְשׁ֑וֹ הַר־זֶ֝֗ה קָנְתָ֥ה יְמִינֽוֹ׃
וַיְגָ֤רֶשׁ מִפְּנֵיהֶ֨ם ׀ גּוֹיִ֗ם וַֽ֭יַּפִּילֵם בְּחֶ֣בֶל נַחֲלָ֑ה וַיַּשְׁכֵּ֥ן בְּ֝אָהֳלֵיהֶ֗ם שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיְנַסּ֣וּ וַ֭יַּמְרוּ אֶת־אֱלֹהִ֣ים עֶלְי֑וֹן וְ֝עֵדוֹתָ֗יו לֹ֣א שָׁמָֽרוּ׃
בגידת ישראל וכעס אלוהים
וַיִּסֹּ֣גוּ וַֽ֭יִּבְגְּדוּ כַּאֲבוֹתָ֑ם נֶ֝הְפְּכ֗וּ כְּקֶ֣שֶׁת רְמִיָּֽה׃
וַיַּכְעִיס֥וּהוּ בְּבָמוֹתָ֑ם וּ֝בִפְסִילֵיהֶ֗ם יַקְנִיאֽוּהוּ׃
שָׁמַ֣ע אֱ֭לֹהִים וַֽיִּתְעַבָּ֑ר וַיִּמְאַ֥ס מְ֝אֹ֗ד בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
וַ֭יִּטֹּשׁ מִשְׁכַּ֣ן שִׁל֑וֹ אֹ֝֗הֶל שִׁכֵּ֥ן בָּאָדָֽם׃
מפלת השבט והתפרקות הנחלה
וַיִּתֵּ֣ן לַשְּׁבִ֣י עֻזּ֑וֹ וְֽתִפְאַרְתּ֥וֹ בְיַד־צָֽר׃
וַיַּסְגֵּ֣ר לַחֶ֣רֶב עַמּ֑וֹ וּ֝בְנַחֲלָת֗וֹ הִתְעַבָּֽר׃
בַּחוּרָ֥יו אָֽכְלָה־אֵ֑שׁ וּ֝בְתוּלֹתָ֗יו לֹ֣א הוּלָּֽלוּ׃
כֹּ֭הֲנָיו בַּחֶ֣רֶב נָפָ֑לוּ וְ֝אַלְמְנֹתָ֗יו לֹ֣א תִבְכֶּֽינָה׃
בְּחִירַת שֵׁבֶט יְהוּדָה
וַיִּקַ֖ץ כְּיָשֵׁ֥ן ׀ אֲדֹנָ֑י כְּ֝גִבּ֗וֹר מִתְרוֹנֵ֥ן מִיָּֽיִן׃
וַיַּךְ־צָרָ֥יו אָח֑וֹר חֶרְפַּ֥ת ע֝וֹלָ֗ם נָ֣תַן לָֽמוֹ׃
וַ֭יִּמְאַס בְּאֹ֣הֶל יוֹסֵ֑ף וּֽבְשֵׁ֥בֶט אֶ֝פְרַ֗יִם לֹ֣א בָחָֽר׃
וַ֭יִּבְחַר אֶת־שֵׁ֣בֶט יְהוּדָ֑ה אֶֽת־הַ֥ר צִ֝יּ֗וֹן אֲשֶׁ֣ר אָהֵֽב׃
בחירת דוד ומשכותיו
וַיִּ֣בֶן כְּמוֹ־רָ֭מִים מִקְדָּשׁ֑וֹ כְּ֝אֶ֗רֶץ יְסָדָ֥הּ לְעוֹלָֽם׃
וַ֭יִּבְחַר בְּדָוִ֣ד עַבְדּ֑וֹ וַ֝יִּקָּחֵ֗הוּ מִֽמִּכְלְאֹ֥ת צֹֽאן׃
מֵאַחַ֥ר עָל֗וֹת הֱ֫בִיא֥וֹ לִ֭רְעוֹת בְּיַעֲקֹ֣ב עַמּ֑וֹ וּ֝בְיִשְׂרָאֵ֗ל נַחֲלָתֽוֹ׃
וַ֭יִּרְעֵם כְּתֹ֣ם לְבָב֑וֹ וּבִתְבוּנ֖וֹת כַּפָּ֣יו יַנְחֵֽם׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
מזמור זה חוזר על אירועי העבר של עם ישראל כדי ללמד את הדורות הבאים.
העברת המסורת מדור לדור
מזמור של אסף הקורא לעם להקשיב לתורתו ולפתגמים העתיקים. המחבר מבטיח להעביר לדורות הבאים את כל מה ששמע מאבותיו, במטרה שהצאצאים יספרו על גבורת ה' ועל פלאי מעשיו, ושלא יסתיר דבר מהדורות הבאים.
העברת המסורת מדור לדור
פסוקים אלו מתארים את חובת העברת התורה והעדות מדור לדור. המטרה היא שכל דור יוודא שילדיו יכירו את מעשי ה', יקיימו את מצוותיו וישמרו על אמונתם, כדי למנוע חזרה למסלול של סוררות ומרד של האבות הקדמונים.
בגידת בני אפרים
פסוקים אלו מתארים את חוסר הנאמנות של שבט אפרים. למרות הנסים הגדולים שראה אלוהים בצעידת מצרים ובמעשי אבותיהם, בני אפרים חרגו מהברית, לא צייתו לתורה ושכחו את פלאי הנסים שחווה עמדם.
הַנִּצָּחוֹן עַל הַמִּדְבָּר
פסוקים אלו מתארים את הנסים הגדולים שערך הַשֵּׁם לעם ישראל ביציאת מצרים ובמהלך הנדודים במדבר. הַשֵּׁם פקע את הים, הנהיג את העם בעננים ובאש, ופרץ מים מתוך סלעים כדי להשקות אותם בתוך השממה.
חטא המדבר וספק העם
הפסוקים מתארים את חטא בני ישראל במדבר, אשר המשיכו למרוד בבורא ולפקפק ביכולתו לספק צרכיהם. העם בחן את אלוהים בלבם וביקש אוכל, תוך שהם מפקפקים אם הוא מסוגל להכין שולחן של מזון במקום צחיח, למרות הנסים שנעשו בעבר.
זַעַם הַשֵּׁם וּמַתְּנַת הַמָּן
הַפסוקִים מְתָאֲרִים אֶת תְּגוּבַּת הַשֵּׁם לְחֶסְרוֹן הֶאֱמָנוּת יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁכַּעַס וְאֵשׁ עָלוּ עַל הָעָם. לַמְרוֹת הַזַּעַם, הַשֵּׁם עָנָה לִקְרִיאַתָם עַל יְדֵי פְּקֻדַּת הָעֲנָנִים, וְהִמְטִיר עֲלֵיהֶם מָן וְדְגַן מֵהַשָּׁמַיִם לְהַחֲזִיקָם לֶאֱכֹל.
הַמַּעֲשִׂים בַּמִּדְבָּר
הַפֶּסֶק מְתָאַר אֶת הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה הַשֵּׁם בִּתְקופַת הַמַּדְבָּר. הַשֵּׁם שָׁלַח לָעָם לֶחֶם חָזָק וּמַשְׂבִּיע, וְהֵעִيد אוֹתָם בְּרוּחַ מְסֻיֶּמֶת. כְּמוֹ נִסִּים, הַשֵּׁם הִמְטִיר אֲפִירָה וְחוֹל שֶׁנָּפְלוּ בְּתוֹךְ הַמַּשְׁכָּנוֹת.
התאוות והעונש
פסוקים אלו מתארים כיצד בני ישראל שבעו מן האוכל שהשם נתן להם, אך לא גמרו את תאוותם. בגלל רדיפת הנאותיהם, כעס האלוהים עלה עליהם וגרם למותם ולנפילת צעירים. למרות הנסים הגלויים, הם המשיכו לחטוא ולא האמינו בניסיונותיו.
חזרת העם להשיב לאל
פסוקים אלו מתארים מעגל של משבר ואמונה חלושה. העם חווה ימים קצרי ופחדים גדולים, ודווקא מתוך הקושי הם מחפשים את אלוהים וזוכרים את כוחו. אך למרות שבפועל הם שבים לשבח את אלוהים, בלבם ובדיבורם הם ממשיכים לשקר ולא להיות נאמנים לו באמת.
חוסנו של ה' מול נאמנות העם
פסוקים אלו מתארים את חוסר הנאמנות של בני ישראל לברית עם ה', ואת חוסר היציבות בלבם. למרות מרד העם במדבר ובערבות, ה' נשאר רחום וסבלני, כשהוא זוכר את חולשת האדם ומוותר על כעסו כדי לא להשמיד אותם.
חוסר נאמנות ישראל ופעולות השם
פסוקים אלו מתארים את חזרתם של בני ישראל לניסוי אלוהים ולסטייה מהדרך. העם שכח את עזרת ה׳ ביום גאולתם מאויביהם. התופעות המופלאות שנעשו במצרים, ובמיוחד המרה של הנהרות לדם, לא גרמו להם לזכור את כוחו וחסדו.
השמדת היבול בנבואות המכות
פסוקים אלו מתארים את המכות שפקדו את העם, הכוללות חגבים וצפרדעים שחרבו את הגידולים, וכן ברד שהשמיד את עצי הפרי והגפנים. התיאור מדגיש כיצד הטבע הפך לכלי להרס היבול והרעיונות הכלכליים של העם, תוך השמדת המזון והרכוש.
עונשת מצרים והוצאת ישראל
פסוקים אלו מתארים את עונשי הַשֵּׁם על מצרים, הכוללים כעס, מגפה והמת בכורות, שהיו בסיס העושר של בני חם. לאחר מכן, מתוארת היציאה ממצרים, כאשר הַשֵּׁם מוביל את בני ישראל במדבר בדרך מסודרת כמו עדר צאן.
הובלת ישראל והמרדתם
הפסוקים מתארים את הנהגת ה' בבטח עם ישראל, החל מהצלתם מן הים ועד להבאתם אל ארץ הקודש והשבת שבטי ישראל לארץ המובטחת. עם זאת, התיאור מסתיים בתיאור המרד של עם ישראל באלוהים וביטול שמירת מצוותיו.
בגידת ישראל וכעס אלוהים
הפסוקים מתארים את הבגידה של עם ישראל באלוהים דרך עבודת עותים ובמות. העם גרם לאלוהים לקנא בגלל הפעולות הללו. בתגובה, אלוהים חש רגשות של כעס וסלידה, ובסופו של דבר הוא עזב את נוכחותו הקבועה בתוך מחנה העם.
מפלת השבט והתפרקות הנחלה
פסוקים אלו מתארים את אובדן הכוח והתפארת של השבט, שנמסר ליד האויב. התיאור כולל את הרס הקהילה, שבו הצעירים נהרגו והכהנים נפלו בקרב, תוך הצגת מצב של שבר עמוק שבו אפילו הבתולים והאלמנות אינם בולטים בבכי או בפריון.
בְּחִירַת שֵׁבֶט יְהוּדָה
הַפֶּסֶק מְתָאֵר אֶת הַפְּעֻלָּה הָאֱלֹהִית שֶׁבְּמַעֲשֶׂה הַשֵּׁם. הַשֵּׁם קָם לְהַגִּינַת עַמּוֹ, מַכְתִּית אֶת הָאוֹיְבִים וּמַעֲנִיק לָהֶם בּוֹשֶׁת. הַקֶּצֶת הַבְּחִירָה אֵינוֹ בְּשֵׁבֶט אֶפְרַיִם אוֹ בְּאֹהֶל יוֹסֵף, אֶלָּא בְּשֵׁבֶט יְהוּדָה וּבְהַר צִיּוֹן הָאֲהוּב.
בחירת דוד ומשכותיו
פסוקים אלו מתארים את הקמת המקדש כבניין איתן וקבוע. לאחר מכן מובא תהליך בחירתו של דוד, שהובא מבין רועי הצאנים כדי להנהיג את עם ישראל. תיאור זה מדגיש את נאמנות דוד ואת היכולת להנהיג את העם ביושרה ובחכמה.
הטקסט מפרט את נאמנות ה' אל מול בגידת העם והמעברים ההיסטוריים של שבטי ישראל.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
היכולת והמגבלה של הצלה
״[אסתר ה, ט] ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב. אמר המן שמא יזוז מרדכי מלפני, ולא זז, מיד וימלא המן על מרדכי חימה, אמר״
הספרי דאגדתא על מגילת אסתר מפרש את המניע של המן למצוא את צורתו של מרדכי. המדרש מסביר שהמן הבין שאין לו יכולת להזיז את מרדכי בכוח, ולכן בחר בצליבה כדרך חלופית. המדרש מדגיש כי המן לא פעל מתוך חולשה בלבד, אלא מתוך הבנה שהקב"ה יכול להציל כל אדם מכל סכנה - מאש, מחרב, מחיות או מים - אך הצליבה היא דבר שאין הקב"ה מציל ממנו. הפרשנות מתבססת על סדרת דוגמאות היסטוריות של הצלות miraculous: אברהם מהאש, יצחק מהשחיטה, יעקב מהמלאך, משה מחרב פרעה וישראל מים הים. המדרש מציג גישה של ניתוח סיטואציה של המן, שבו הוא מזהה את גבול ההגנה הנסית דרך הכרת העבר.
ספרי דאגדתא על מגילת אסתר, מדרש פנים אחרים, נוסח ב ה׳:ד׳ ↗הניסיון והמחסור בתוך השפע
״ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה - אם בים למה ביבשה, ואם ביבשה למה בתוך הים? אלא מכאן אתה למד, שלא נקרע להם הים, עד״
בפרשנות זו על שמות רבה, מובא דיון מעניין על אופן מעבר בני ישראל בים. המדרש מציע שהים לא נקרע מיד, אלא בני ישראל נכנסו לתוך המים כשהם עומדים על קרקעית הים, ורק לאחר מכן הפכה הקרקע ליבשה. רבי נהוראי מדגים את השפע האלוהי דרך דמות של אם המזינה את בנה בפרי מתוך הים, כהוכחה שגם במצבי קיצון, כמו במדבר או בים, לא היה חסר דבר בזכות השגחת הַשֵּׁם. מנגד, רבי שמעון מפרש את הפסוק בתהלים על הניסיונות בלב, וטוען שהמחסור היחיד שהיה הוא כשהאנשים ביקשו דברים בלבם והם התגשמו. ישנה גם דעה אחרת הגורסת שהדבר היחיד שבאמת היה חסר בעולם הוא התשובה, כפי שמתבטא בנבואת הושע. הפרשנות מדגישה כי המחסור אינו פיזי אלא רוחני.
שמות רבה כ״א:י׳ ↗בעקבות המפרשים
הלקח מהמרידות
״למרות. להקניט כמו ממרי' הייתם (דברים ט):״
הפרק עוסק בשינון ההיסטוריה של עם ישראל, תוך הדגשת החשיבות של העברת הזיכרון מדור לדור. הפסוקים מתארים כיצד הנסים הגדולים שביצע הַשֵּׁם במדבר לא הובילו תמיד ליראה, אלא לעיתים אף למרידות ולקשיים בלב העם. רש"י, במפרשו על הפסוק, מתייחס למילה "להקניט" ומקשר אותה למרידות שהיו לדורות קודמים, כפי שמופיע בספר דברים. הוא מסביר שהתנהגות זו של הטענה והמרידות היא תוצאה של חוסר נאמנות לברית.
רש״י על תהילים 78:17:1 ↗חזרה על הלקח והמבחן של העם
״וינסו וימרו. בימי השופטים:״
רש"י על תהילים, בפירושו לפסוק נ"ו, מסביר שהחזרה על המעשים הרעים של בני ישראל והמרד נגד ה' התרחשו בימי השופטים. הוא מתייחס לתיאור המעשים שנעשו בתוך הארץ, שם העם ניסה ומרד בבורא. הפרשן מזהה את התקופה ההיסטורית שבה התרחשו המעשים המתוארים בשיר, ומדגיש שהחזרה על החטא אינה רק עניין של רגע אחד, אלא תופעה שהתקיימה לאורך תקופה של חוסר יציבות פוליטית ורוחנית בתקופת השופטים.
רש״י על תהילים 78:56:1 ↗התאוות והבקשה מן הַשֵּׁם
״לשאל אוכל לנפשם. לתאותם, ואמר לנפשם כי הנפש היא בעלת התאוה:״
הפסוק מתאר אנשים שביקשו אוכל עבור נפשם. הרד"ק מפרש את המילה "לתאותם" כבקשה הנובעת מהתאוות של הנפש. לפי פירושו, הנפש היא המקור של הרצון והתשוקה בתוך האדם. הפירוש מתמקד בחיבור שבין הבקשה החומרית לבין עולם הרגש והרצון הפנימי. הרד"ק מסביר כי הנפש היא בעלת התאוואה, וזהו הבסיס לבקשת האוכל.
רד״ק על תהילים 78:18:2 ↗הכנת הידיים למשימה
״קנתה ימינו. כמו שכתוב כוננו ידיך:״
רד"ק בתשובתו על הפסוק מסביר כי הביטוי "קנתה ימינו" מתייחס להכנה המעשית של הכוח והיכולת לפעולה. הוא מקשר זאת לביטוי המוכר "כוננו ידיך", המדגיש את הצורך בחיזוק המעשה והיכולת להוציא את הנס אל הפועל. הפירוש מתמקד בהיבט המעשי של העבודה האלוהית. הוא אינו מסתפק רק בתיאור הנס, אלא מציין כי הַשֵּׁם הכין את הכוח הנדרש כדי שניתן יהיה לבצע את המשימה המדוברת.
רד״ק על תהילים 78:54:3 ↗