למה אלוהים התערו בנצח? למה העלה מתוך המרעית שלך עשן?
מַשְׂכִּ֗יל לְאָ֫סָ֥ף לָמָ֣ה אֱ֭לֹהִים זָנַ֣חְתָּ לָנֶ֑צַח יֶעְשַׁ֥ן אַ֝פְּךָ֗ בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ׃תהילים · פרק עד׳
זעקה למצוקת הקהילה וחורבן המשכן
תפילה על מצב העם, על הרס המקדש ועל כוח הבורא המנהיג את הבריאה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים עד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
זעקה למצוקת הקהילה
תזכור את הקהילה שלך, שקנית מראש. גאלת את נחלתך, את הר ציון, שבתו שרת.
זְכֹ֤ר עֲדָתְךָ֨ ׀ קָ֘נִ֤יתָ קֶּ֗דֶם גָּ֭אַלְתָּ שֵׁ֣בֶט נַחֲלָתֶ֑ךָ הַר־צִ֝יּ֗וֹן זֶ֤ה ׀ שָׁכַ֬נְתָּ בּֽוֹ׃הרם את כוחך לנצח, כי כל האויב מחריב את המקום הקדוש.
הָרִ֣ימָה פְ֭עָמֶיךָ לְמַשֻּׁא֣וֹת נֶ֑צַח כָּל־הֵרַ֖ע אוֹיֵ֣ב בַּקֹּֽדֶשׁ׃האויבים שלך צורחים בתוך המקום הקדוש שלך, והם שם סימנים של הרס.
שָׁאֲג֣וּ צֹ֭רְרֶיךָ בְּקֶ֣רֶב מוֹעֲדֶ֑ךָ שָׂ֖מוּ אוֹתֹתָ֣ם אֹתֽוֹת׃זעקת החורבן
זה נראה כאילו מישהו שמכין ערימות עצים גבוהות, ומשתמש בגרזנים כדי לחתוך אותם.
יִ֭וָּדַע כְּמֵבִ֣יא לְמָ֑עְלָה בִּֽסֲבָךְ־עֵ֝֗ץ קַרְדֻּמּֽוֹת׃ועכשיו, כל הפתחים שלהם פתוחים יחד, וקצף וקצף של מים מתנפחים.
ועת [וְ֭עַתָּה] פִּתּוּחֶ֣יהָ יָּ֑חַד בְּכַשִּׁ֥יל וְ֝כֵֽילַפֹּ֗ת יַהֲלֹמֽוּן׃שלחו את המקדש שלך לאדמה באש, וחיללו את משכן שמך.
שִׁלְח֣וּ בָ֭אֵשׁ מִקְדָּשֶׁ֑ךָ לָ֝אָ֗רֶץ חִלְּל֥וּ מִֽשְׁכַּן־שְׁמֶֽךָ׃הם אמרו בלבם שכולם יחד: שרפו את כל מועדי האל בארץ.
אָמְר֣וּ בְ֭לִבָּם נִינָ֣ם יָ֑חַד שָׂרְפ֖וּ כָל־מוֹעֲדֵי־אֵ֣ל בָּאָֽרֶץ׃זעקה למצוקה ואמונה במלכות ה'
לא ראינו את האותות שלנו, ואין יותר נביא, ואיש מצאנו שיודע עד מתי זה יימשך.
אֽוֹתֹתֵ֗ינוּ לֹ֥א רָ֫אִ֥ינוּ אֵֽין־ע֥וֹד נָבִ֑יא וְלֹֽא־אִ֝תָּ֗נוּ יֹדֵ֥עַ עַד־מָֽה׃עד מתי, אלוהים, יבוזה האויב ויקלל את שמך לנצח?
עַד־מָתַ֣י אֱ֭לֹהִים יְחָ֣רֶף צָ֑ר יְנָ֘אֵ֤ץ אוֹיֵ֖ב שִׁמְךָ֣ לָנֶֽצַח׃למה אתה מושך את ידך ואת יד ימין שלך, ומתרחק מן החוקים שלך?
לָ֤מָּה תָשִׁ֣יב יָ֭דְךָ וִֽימִינֶ֑ךָ מִקֶּ֖רֶב חוקך [חֵֽיקְךָ֣] כַלֵּֽה׃על המילים
הטקסט המקורי כולל סוגריים המצביעים על וריאציה בין 'חוקך' ל'חיקך'.
אבל אלוהים, אתה המלך שלנו מראשית, ועושה פעולות של ישועה בתוך הארץ.
וֵ֭אלֹהִים מַלְכִּ֣י מִקֶּ֑דֶם פֹּעֵ֥ל יְ֝שׁוּע֗וֹת בְּקֶ֣רֶב הָאָֽרֶץ׃עוצמת הבריאה וההשגחה
פיצצת את הים בכוחך, וניצחת את ראשי הדרקונים שעל המים.
אַתָּ֤ה פוֹרַ֣רְתָּ בְעָזְּךָ֣ יָ֑ם שִׁבַּ֖רְתָּ רָאשֵׁ֥י תַ֝נִּינִ֗ים עַל־הַמָּֽיִם׃רסקת את ראשי הלווייתן, והפכת אותו למזון לעמים ולציפורים.
אַתָּ֣ה רִ֭צַּצְתָּ רָאשֵׁ֣י לִוְיָתָ֑ן תִּתְּנֶ֥נּוּ מַ֝אֲכָ֗ל לְעָ֣ם לְצִיִּֽים׃שברת מעיין ונחל, וגרמת לנהרות חזקים להשתתק.
אַתָּ֣ה בָ֭קַעְתָּ מַעְיָ֣ן וָנָ֑חַל אַתָּ֥ה ה֝וֹבַ֗שְׁתָּ נַהֲר֥וֹת אֵיתָֽן׃היום שלך והלילה שלך; אתה הכנת את האור ואת השמש.
לְךָ֣ י֭וֹם אַף־לְךָ֥ לָ֑יְלָה אַתָּ֥ה הֲ֝כִינ֗וֹתָ מָא֥וֹר וָשָֽׁמֶשׁ׃תְּפִלַּת הַזִּכָּרוֹן לַבְּרִית
הִצַּבְתָּ אֶת כָּל גְּבוּלוֹת הָאָרֶץ, יְצַרְתָּ אֶת הַקַּיִץ וְאֶת הַחֹרֶף.
אַתָּ֣ה הִ֭צַּבְתָּ כָּל־גְּבוּל֣וֹת אָ֑רֶץ קַ֥יִץ וָ֝חֹ֗רֶף אַתָּ֥ה יְצַרְתָּם׃זְכֹר אֶת הַהֶרֶס שֶׁל הָאוֹיֵב, הַשֵּׁם, וְאַל תַּתְרֶה אֶת עַמְּךָ הַנִּבְלָה שֶׁמְּבַזִּים אֶת שִׁמְךָ.
זְכָר־זֹ֗את א֭וֹיֵב חֵרֵ֣ף ׀ יְהוָ֑ה וְעַ֥ם נָ֝בָ֗ל נִֽאֲצ֥וּ שְׁמֶֽךָ׃אַל תַּסְלִים אֶת נֶפֶשׁ הַחַיָּה שֶׁלְּךָ, אַל תַּשְׁכַּח אֶת הֶעָנִי לְעוֹלָם.
אַל־תִּתֵּ֣ן לְ֭חַיַּת נֶ֣פֶשׁ תּוֹרֶ֑ךָ חַיַּ֥ת עֲ֝נִיֶּ֗יךָ אַל־תִּשְׁכַּ֥ח לָנֶֽצַח׃הַבֵּט אֶל הַבְּרִית, כִּי הַחֲשֵׁכִים שֶׁל הָאָרֶץ מְלֵאִים בְּמְקוֹמוֹת שֶׁל עַוְלָה.
הַבֵּ֥ט לַבְּרִ֑ית כִּ֥י מָלְא֥וּ מַחֲשַׁכֵּי־אֶ֝֗רֶץ נְא֣וֹת חָמָֽס׃תחינה לעזרה בעת הרס בית המקדש
אל תשיב את העני והעניי לא לשון בלב, שכולם ישבחו את שמך.
אַל־יָשֹׁ֣ב דַּ֣ךְ נִכְלָ֑ם עָנִ֥י וְ֝אֶבְי֗וֹן יְֽהַלְל֥וּ שְׁמֶֽךָ׃קום אלוהים, תנה ויכוח בתוך הוויכוח שלך. תזכור את הבושה שלך מול בני מואב לאורך כל היום.
קוּמָ֣ה אֱ֭לֹהִים רִיבָ֣ה רִיבֶ֑ךָ זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל כָּל־הַיּֽוֹם׃אל תשכח את קול אויביך, את הרעש של אלו שקמים ומקוממים תמיד.
אַל־תִּ֭שְׁכַּח ק֣וֹל צֹרְרֶ֑יךָ שְׁא֥וֹן קָ֝מֶ֗יךָ עֹלֶ֥ה תָמִֽיד׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
זעקה למצוקת הקהילה
מַשְׂכִּ֗יל לְאָ֫סָ֥ף לָמָ֣ה אֱ֭לֹהִים זָנַ֣חְתָּ לָנֶ֑צַח יֶעְשַׁ֥ן אַ֝פְּךָ֗ בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ׃
זְכֹ֤ר עֲדָתְךָ֨ ׀ קָ֘נִ֤יתָ קֶּ֗דֶם גָּ֭אַלְתָּ שֵׁ֣בֶט נַחֲלָתֶ֑ךָ הַר־צִ֝יּ֗וֹן זֶ֤ה ׀ שָׁכַ֬נְתָּ בּֽוֹ׃
הָרִ֣ימָה פְ֭עָמֶיךָ לְמַשֻּׁא֣וֹת נֶ֑צַח כָּל־הֵרַ֖ע אוֹיֵ֣ב בַּקֹּֽדֶשׁ׃
שָׁאֲג֣וּ צֹ֭רְרֶיךָ בְּקֶ֣רֶב מוֹעֲדֶ֑ךָ שָׂ֖מוּ אוֹתֹתָ֣ם אֹתֽוֹת׃
זעקת החורבן
יִ֭וָּדַע כְּמֵבִ֣יא לְמָ֑עְלָה בִּֽסֲבָךְ־עֵ֝֗ץ קַרְדֻּמּֽוֹת׃
ועת [וְ֭עַתָּה] פִּתּוּחֶ֣יהָ יָּ֑חַד בְּכַשִּׁ֥יל וְ֝כֵֽילַפֹּ֗ת יַהֲלֹמֽוּן׃
שִׁלְח֣וּ בָ֭אֵשׁ מִקְדָּשֶׁ֑ךָ לָ֝אָ֗רֶץ חִלְּל֥וּ מִֽשְׁכַּן־שְׁמֶֽךָ׃
אָמְר֣וּ בְ֭לִבָּם נִינָ֣ם יָ֑חַד שָׂרְפ֖וּ כָל־מוֹעֲדֵי־אֵ֣ל בָּאָֽרֶץ׃
זעקה למצוקה ואמונה במלכות ה'
אֽוֹתֹתֵ֗ינוּ לֹ֥א רָ֫אִ֥ינוּ אֵֽין־ע֥וֹד נָבִ֑יא וְלֹֽא־אִ֝תָּ֗נוּ יֹדֵ֥עַ עַד־מָֽה׃
עַד־מָתַ֣י אֱ֭לֹהִים יְחָ֣רֶף צָ֑ר יְנָ֘אֵ֤ץ אוֹיֵ֖ב שִׁמְךָ֣ לָנֶֽצַח׃
לָ֤מָּה תָשִׁ֣יב יָ֭דְךָ וִֽימִינֶ֑ךָ מִקֶּ֖רֶב חוקך [חֵֽיקְךָ֣] כַלֵּֽה׃
וֵ֭אלֹהִים מַלְכִּ֣י מִקֶּ֑דֶם פֹּעֵ֥ל יְ֝שׁוּע֗וֹת בְּקֶ֣רֶב הָאָֽרֶץ׃
עוצמת הבריאה וההשגחה
אַתָּ֤ה פוֹרַ֣רְתָּ בְעָזְּךָ֣ יָ֑ם שִׁבַּ֖רְתָּ רָאשֵׁ֥י תַ֝נִּינִ֗ים עַל־הַמָּֽיִם׃
אַתָּ֣ה רִ֭צַּצְתָּ רָאשֵׁ֣י לִוְיָתָ֑ן תִּתְּנֶ֥נּוּ מַ֝אֲכָ֗ל לְעָ֣ם לְצִיִּֽים׃
אַתָּ֣ה בָ֭קַעְתָּ מַעְיָ֣ן וָנָ֑חַל אַתָּ֥ה ה֝וֹבַ֗שְׁתָּ נַהֲר֥וֹת אֵיתָֽן׃
לְךָ֣ י֭וֹם אַף־לְךָ֥ לָ֑יְלָה אַתָּ֥ה הֲ֝כִינ֗וֹתָ מָא֥וֹר וָשָֽׁמֶשׁ׃
תְּפִלַּת הַזִּכָּרוֹן לַבְּרִית
אַתָּ֣ה הִ֭צַּבְתָּ כָּל־גְּבוּל֣וֹת אָ֑רֶץ קַ֥יִץ וָ֝חֹ֗רֶף אַתָּ֥ה יְצַרְתָּם׃
זְכָר־זֹ֗את א֭וֹיֵב חֵרֵ֣ף ׀ יְהוָ֑ה וְעַ֥ם נָ֝בָ֗ל נִֽאֲצ֥וּ שְׁמֶֽךָ׃
אַל־תִּתֵּ֣ן לְ֭חַיַּת נֶ֣פֶשׁ תּוֹרֶ֑ךָ חַיַּ֥ת עֲ֝נִיֶּ֗יךָ אַל־תִּשְׁכַּ֥ח לָנֶֽצַח׃
הַבֵּ֥ט לַבְּרִ֑ית כִּ֥י מָלְא֥וּ מַחֲשַׁכֵּי־אֶ֝֗רֶץ נְא֣וֹת חָמָֽס׃
תחינה לעזרה בעת הרס בית המקדש
אַל־יָשֹׁ֣ב דַּ֣ךְ נִכְלָ֑ם עָנִ֥י וְ֝אֶבְי֗וֹן יְֽהַלְל֥וּ שְׁמֶֽךָ׃
קוּמָ֣ה אֱ֭לֹהִים רִיבָ֣ה רִיבֶ֑ךָ זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל כָּל־הַיּֽוֹם׃
אַל־תִּ֭שְׁכַּח ק֣וֹל צֹרְרֶ֑יךָ שְׁא֥וֹן קָ֝מֶ֗יךָ עֹלֶ֥ה תָמִֽיד׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
תהילה המבטאת את הכאב על חורבן בית ה', פנייה אל ה' לעזרה בעת משבר וזיכרון הברית הישנה.
זעקה למצוקת הקהילה
מזמור זה הוא קינה על חורבן בית המקדש. הדובר שואל את אלוהים מדוע הוא נטש את עמו לנצח ומתאר את ההרס של הר ציון. האויבים משתוללים במקום הקדוש ומשאירים בו סימני חורבן, בעוד הקהילה מבקשת מאלוהים לזכור את ברית הנצח שלו ולהתעורר להצלת נחלתו.
זעקת החורבן
תהילה המבכה את הרס המקדש. הדובר מתאר את כוח ההרס כגרזנים וסערת מים, ומתאר את כוונת האויבים לשרוף את מקדש ה' ואת מועדיו בארץ.
זעקה למצוקה ואמונה במלכות ה'
הפסוקים מתארים תחושת אובדן מלווה בשתיקה של נביאים ובחוסר ודאות לגבי העתיד. המתפלל מבקש מהאל להפסיק את השפלת האויב ואת המרחק של האל מחוקיו. בסוף, הוא מצהיר על אמונתו באלוהים כמלך הנצח שעושה ניסים ופועלות גאולה בתוך הארץ.
עוצמת הבריאה וההשגחה
פסוקים אלו משבחים את כוחו של ה' כמי ששלט בכוחות הטבע ובמפלצות הים הקדומות. הפיוט מתאר את פעולות הבריאה והניצחון על הכאוס, כולל פיצוח מקורות מים וקביעת סדרי היום והלילה, ומדגיש את ריבונותו המוחלטת של הבורא על כל העולם.
תְּפִלַּת הַזִּכָּרוֹן לַבְּרִית
הַמַּזְמּוֹר הוּא תְּפִלָּה מְלֹאָה בְּכִסּוּפִים וּבְשַׁאֲלוֹת בִּגְלַל הַחֶרְבּוֹן. הַמְּזַמֵּר מְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם לִזְכֹּר אֶת הַבְּרִית וְאֶת עַמּוֹ הַסּוֹבֵל אֶת הָעַוְלָה. הוּא מַזְכִּיר לַבּוֹרֵא שֶׁהוּא יוֹצֵר הַעֲנוֹת וְהָעוֹלָם, וּמְתַחַנֵּן שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח אֶת הֶעָנִי וְלֹא יַעֲזֹב אֶת הַבְּרִית בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁק וְהָעַוְלָה.
תחינה לעזרה בעת הרס בית המקדש
הפסוקים הם חלק מזעקה למען העני והעניי, בבקשה שהשם לא יתעלם מהם אלא יתפרץ למען כבודו. הכותב מבקש מאלוהים לקום ולהגן על כבודו מול הבושה שגורמים לו אויביו, תוך בקשה שלא ישכח את הרעש והמרד של המקוממים.
הפסוקים מתמקדים בבקשה להחזרת כבוד ה' ושינוי גורל העם בתוך המציאות הקשה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
התגאות של המן והסתר השם
״כיון שהתחיל לישן לעיתותי בקר, המן דופק על פתחו, אמר המלך מי הוא זה לא יבא בשלום לפני, כשישן המלך היה רואה בחלומו המן עומד״
בפסיקה זו מובא המדרש על מעשיו של המן המלך, המתאר את ניסיונו להשתלט על כבוד המלך דרך כבוד מרדכי היהודי. המדרש מדגיש כי המן השתמש בביטויים כפולים ובלב שקט כדי להסתיר את כוונתו הרעה, תוך שהוא מתגאה בעצמו ומתכנן להשפיל את מרדכי באמצעות חוקים וצוותי מלכות. המדרש מראה כיצנות וחרדה של המן, שהשתרע לכל המדינות, וניסיונו להשתמש בכוח המלכות כדי להשמיד את היהודי. פרשנות זו מתמקדת במאבק הפנימי והחיצוני של המן, המייצג את הכח המנסה להשחיר את פני הצדק באמצעות מניפולציות ושימוש בשפה רב-משמעית. המדרש מדגיש כי גם כאשר נראה שהרשע מתגאה ומתכנן את חורבנו, התכנית שלו היא זו שמובילה בסופו של דבר למותו ולגאולת מרדכי.
ספרי דאגדתא על מגילת אסתר, מדרש פנים אחרים, נוסח ב ו׳:ה׳ ↗זיהוי היד המדוברת במקורות
״על ידך, זה שמאל, אתה אומר זה שמאל או אינו אלא ימין, אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ישעיה מח יג) אף ידי״
בספרי דברים (דברים ל״ה:ח׳) מובאת פרשנות המזהה את המושג "ידך" המופיע בכתובים כצד שמאל. המפרש מסתמך על פסוקים שונים כדי להוכיח זאת, כמו בישעיה שבו היד היא כעדות, ובשיר השירה שבו היד היא ככוח בראשיתי. הפרשנות משתמשת בניגוד בין יד ימין ליד שמאל כדי להוכיח שהיד המוזכרת בטקסט היא שמאל. לדוגמה, בסיפור שופטים מצוין שצד ימין משמש להכרית עמלים בעוד היד השנייה אינה משמשת לתודה. המפרש אינו מציע פרשנות אלגוריתית אלא מנסה לאחד את המופעים השונים של המילה "יד" בכתובים תחת זהות אחת.
ספרי דברים ל״ה:ח׳ ↗בעקבות המפרשים
זעקה מול חורבן בית המקדש
״ועתה. אע"פ שהיה רואה שלפני הקב"ה קשה לא נמנע מלהלום כל פתחיה וכל שעריה יחד:״
תהילים ע״ד הוא שיר קינה המבטא את הכאב העמוק על הרס בית המקדש. הדובר פונה אל הַשֵּׁם בבקשה להשכים מבטו, תוך שהוא מתאר את החרב והאש שכבשו את המקומות הקדושים. הפיוט מלא בשאלות על נטישת הַשֵּׁם את עמו ועל ההשגחה שנראית כנעלמת בתוך ברית הרס. רש"י, בהתייחס למעשה החורבן, מסביר כי אף על פי שהיה ניתן לראות שהדבר קשה מאוד לפני הַשֵּׁם, הוא בכל זאת לא נמנע מלהכות בכל שערי העיר ובכל פתחיה יחד. הפרשן מדגיש את עוצמת ההרס הכוללת של העיר והמקדש.
רש״י על תהילים 74:6:1 ↗קביעות הגבולות והטוב בהם
״אתה הצבת. להם כל גבולות ארצם בכל טוב:״
רש"י מפרש את הפסוק המדבר על כך שהקדוש ברוך הוא קבע עבור העמים את גבולות ארצם. לפי פירושו, הגבולות הללו אינם רק קו גיאוגרפי, אלא הם כוללים בתוכם את כל הטוב והברכה הנדרשים לאותם עמים כדי להתקיים. הגישה של רש"י כאן היא קונקרטית ופשוטה, המתמקדת בניהול העולם של הַשֵּׁם. הוא אינו רואה בגבולות רק הפרדה, אלא כלי להבאת שפע מוגדר לכל אומה ואומה.
רש״י על תהילים 74:17:1 ↗כלי הנגינה והקול
״וכילפות. הוא כלי מעץ כמו הקרדום:״
הרד"ק (רבי דוד קמחי) מפרש את המילה "כילפות" המופיעה בתהילים ככלי נגינה העשוי מעץ, ומשווה אותו לקרדום. הוא מציע כי מדובר בכלי בעל אופי קצבי או כזה שיוצר צליל ייחודי בעת הנגינה. הפירוש מתמקד בצד הטכני של המילה, ומסביר את המבנה הפיזי של הכלי. רד"ק אינו מנסה להוסיף משמעות רוחנית או משל, אלא מתרכז בהסבר המלואים של השפה העברית והחפץ המוזכר בטקסט.
רד״ק על תהילים 74:6:3 ↗השינויים בטבע כחלק מהסדר האלוקי
״קיץ וחורף. גם כן דבר והפכו ובכלל חורף וקיץ כלל קור וחום וכל אחד מהם הוא צורך הברואים וזכר התנועה התמידית יום ולילה וזכר התנועה״
הרד"ק מפרש את הפסוק העוסק בקביעת עונות השנה, הקיץ והחורף, וכן את קביעת היום והלילה. הוא מסביר ששינויי הטבע הללו, הכוללים מעברי חום וקור, אינם מקריים אלא חלק ממערכת מכוונת. כל תנועה ושינוי בטבע נועדו לשמש את כל הברואים ולהבטיח את קיומם. הוא מוסיף כי גם שבעת נופי הארץ, המתחלפים זה אחר זה, נועדו לטובת היצורים השונים. לפי גישת הרד"ק, השוני בין המקומות והתנועה התמידית של עונות השנה והזמן הם חלק מהצורך הבסיסי של עולם הבריאה.
רד״ק על תהילים 74:17:1 ↗