מִזְמוֹר לְאָסָף. אֲמִנָּה, כַּךְ טוֹב לֵאלֹהִים לְעַם יִשְׂרָאֵל, לְכָל אֵלֶּה שֶׁלֵּבָם נָכוֹן בּוֹ.
מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אַ֤ךְ ט֭וֹב לְיִשְׂרָאֵ֥ל אֱלֹהִ֗ים לְבָרֵ֥י לֵבָֽב׃תהילים · פרק עג׳
הַקִּנְאָה בְּשַׁלְוַת הָרְשָׁעִים
התמודדות עם תחושת חוסר צדק מול האמונה בבורא
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים עג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הַקִּנְאָה בְּשַׁלְוַת הָרְשָׁעִים
וַאֲנִי כִּמְעַט נָפְלוּ רַגְלַי, וּכְמוֹ אַיָּל נִשְׁפְּכוּ כָּל אֲשׁוּרַי.
וַאֲנִ֗י כִּ֭מְעַט נטוי [נָטָ֣יוּ] רַגְלָ֑י כְּ֝אַ֗יִן שפכה [שֻׁפְּכ֥וּ] אֲשֻׁרָֽי׃כִּי קִנֵּאתִי בְּאֵלֶּה שֶׁמְבַזִּים אֶת הָאֱלֹהִים, וּמְבַטֵּט בַּשְּׁלוֹם שֶׁל הָרְשָׁעִים.
כִּֽי־קִ֭נֵּאתִי בַּֽהוֹלְלִ֑ים שְׁל֖וֹם רְשָׁעִ֣ים אֶרְאֶֽה׃כִּי אֵין לָהֶם קְשָׁיִים בַּמָּוֶת, וּבְגַופָם הֵם בְּרִי wayִים וְתַמִּים.
כִּ֤י אֵ֖ין חַרְצֻבּ֥וֹת לְמוֹתָ֗ם וּבָרִ֥יא אוּלָֽם׃גֵּאוֹת הָרְשָׁעִים
בַּמַּאֲמָצִים שֶׁל הַבְּנֵי אָדָם הֵם לֹא נִמְצָאִים, וְלֹא נוֹגְעִים בָּאֲנָשִׁים.
בַּעֲמַ֣ל אֱנ֣וֹשׁ אֵינֵ֑מוֹ וְעִם־אָ֝דָ֗ם לֹ֣א יְנֻגָּֽעוּ׃לָכֶן הַגַּאֲוָה שֶׁלָּהֶם גְּדוֹלָה מְאֹד, וְהָעַמְסָה שֶׁל עַוְלָה עֲוטָה עֲלֵיהֶם.
לָ֭כֵן עֲנָקַ֣תְמוֹ גַאֲוָ֑ה יַעֲטָף־שִׁ֝֗ית חָמָ֥ס לָֽמוֹ׃הֵם יָצְאוּ מִשְּׁמַן, וְהַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁל לִבָּם עָבְרוּ גְּבוֹל.
יָ֭צָא מֵחֵ֣לֶב עֵינֵ֑מוֹ עָ֝בְר֗וּ מַשְׂכִּיּ֥וֹת לֵבָֽב׃הֵם לֹקְחִים דְּבָרִים וּמְדַבְּרִים בְּרָע, וְהֵם מְדַבְּרִים בְּעַשְׁקָה מִמָּרוֹם.
יָמִ֤יקוּ ׀ וִידַבְּר֣וּ בְרָ֣ע עֹ֑שֶׁק מִמָּר֥וֹם יְדַבֵּֽרוּ׃התמודדות עם עוול הרשעים
הם פתחו את הפה בשמיים, והלשון שלהם מטיילת על פני הארץ.
שַׁתּ֣וּ בַשָּׁמַ֣יִם פִּיהֶ֑ם וּ֝לְשׁוֹנָ֗ם תִּֽהֲלַ֥ךְ בָּאָֽרֶץ׃לכן העם שלו נחלש, והם נתקלים במים רבים.
לָכֵ֤ן ׀ ישיב [יָשׁ֣וּב] עַמּ֣וֹ הֲלֹ֑ם וּמֵ֥י מָ֝לֵ֗א יִמָּ֥צוּ לָֽמוֹ׃והם אומרים: איך אלוהים יכול לדעת? אבל בכינו המרומים יש ידיעה.
וְֽאָמְר֗וּ אֵיכָ֥ה יָדַֽע־אֵ֑ל וְיֵ֖שׁ דֵּעָ֣ה בְעֶלְיֽוֹן׃הנה, אלו הרשעים, שהחיים שלהם שקטים וקלים בגלל כוחם.
הִנֵּה־אֵ֥לֶּה רְשָׁעִ֑ים וְשַׁלְוֵ֥י ע֝וֹלָ֗ם הִשְׂגּוּ־חָֽיִל׃התמודדות עם תסכול וניסיון להבין את הרשעים
אבל ריקנות נתת ללבי, ושטפתי את ידי בטהרה.
אַךְ־רִ֭יק זִכִּ֣יתִי לְבָבִ֑י וָאֶרְחַ֖ץ בְּנִקָּי֣וֹן כַּפָּֽי׃והייתי מכה כל היום, ונתתי מוסר בבקרים.
וָאֱהִ֣י נָ֭גוּעַ כָּל־הַיּ֑וֹם וְ֝תוֹכַחְתִּ֗י לַבְּקָרִֽים׃אם הייתי אומר שאספר זאת, הרי שמרתי על הדור הבא.
אִם־אָ֭מַרְתִּי אֲסַפְּרָ֥ה כְמ֑וֹ הִנֵּ֤ה ד֭וֹר בָּנֶ֣יךָ בָגָֽדְתִּי׃וניסיתי להבין את זה, וזה היה קשה מאוד בעיני.
וָֽ֭אֲחַשְּׁבָה לָדַ֣עַת זֹ֑את עָמָ֖ל היא [ה֣וּא] בְעֵינָֽי׃סוף הרשעים
עד שהגעתי למקדשי אלוהים, רק אז הבנתי מה יהיה סופם.
עַד־אָ֭בוֹא אֶל־מִקְדְּשֵׁי־אֵ֑ל אָ֝בִ֗ינָה לְאַחֲרִיתָֽם׃אמת, אתה שם שמים אותם על חלקלק, הפכת אותם לנפילה גדולה.
אַ֣ךְ בַּ֭חֲלָקוֹת תָּשִׁ֣ית לָ֑מוֹ הִ֝פַּלְתָּ֗ם לְמַשּׁוּאֽוֹת׃איך הם הפכו לחורבן וד keh, נעלמים ונגמרים כמו בבת אחת.
אֵ֤יךְ הָי֣וּ לְשַׁמָּ֣ה כְרָ֑גַע סָ֥פוּ תַ֝֗מּוּ מִן־בַּלָּהֽוֹת׃זה כמו חלום כשמתעוררים, אדוני, אתה משמיד אותם.
כַּחֲל֥וֹם מֵהָקִ֑יץ אֲ֝דֹנָי בָּעִ֤יר ׀ צַלְמָ֬ם תִּבְזֶֽה׃התמודדות עם קושי וחיבור להשם
כי הלב שלי התחיל להרגיש מועקה, והכאב בתוך כל גופי הפך לקשה מאוד.
כִּ֭י יִתְחַמֵּ֣ץ לְבָבִ֑י וְ֝כִלְיוֹתַ֗י אֶשְׁתּוֹנָֽן׃והייתי כמו חיה שלא מבינה כלום, רק יחד איתך.
וַאֲנִי־בַ֭עַר וְלֹ֣א אֵדָ֑ע בְּ֝הֵמ֗וֹת הָיִ֥יתִי עִמָּֽךְ׃אבל אני תמיד איתך, כי אחזת בי ביד ימין.
וַאֲנִ֣י תָמִ֣יד עִמָּ֑ךְ אָ֝חַ֗זְתָּ בְּיַד־יְמִינִֽי׃את העצות שלך תיתן לי להמשיך, ואחרי זה תקבל אותי אל הכבוד שלך.
בַּעֲצָתְךָ֥ תַנְחֵ֑נִי וְ֝אַחַ֗ר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי׃קרבת אלוהים היא הטוב היחיד
מי יהיה לי בשמיים, ורק איתך רציתי, ולא בארץ.
מִי־לִ֥י בַשָּׁמָ֑יִם וְ֝עִמְּךָ֗ לֹא־חָפַ֥צְתִּי בָאָֽרֶץ׃כוחי נגמר וגם לבי, כוח לבי, ואני שלך, אלוהים, לנצח.
כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י צוּר־לְבָבִ֥י וְחֶלְקִ֗י אֱלֹהִ֥ים לְעוֹלָֽם׃כי הנה, הרחוקים ממך יאבדו, וכל מי שזרם ממך יצמח ויתקיים רק לרגע.
כִּֽי־הִנֵּ֣ה רְחֵקֶ֣יךָ יֹאבֵ֑דוּ הִ֝צְמַ֗תָּה כָּל־זוֹנֶ֥ה מִמֶּֽךָּ׃אבל אני קרוב לאלוהים, וזה טוב לי. בַּאדֹנָ֣י יְהֹוִ֣ה מַחְסִ֑י, אציין את כל מעשיך.
וַאֲנִ֤י ׀ קִֽרֲבַ֥ת אֱלֹהִ֗ים לִ֫י־ט֥וֹב שַׁתִּ֤י ׀ בַּאדֹנָ֣י יְהֹוִ֣ה מַחְסִ֑י לְ֝סַפֵּ֗ר כָּל־מַלְאֲכוֹתֶֽיךָ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הַקִּנְאָה בְּשַׁלְוַת הָרְשָׁעִים
מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אַ֤ךְ ט֭וֹב לְיִשְׂרָאֵ֥ל אֱלֹהִ֗ים לְבָרֵ֥י לֵבָֽב׃
וַאֲנִ֗י כִּ֭מְעַט נטוי [נָטָ֣יוּ] רַגְלָ֑י כְּ֝אַ֗יִן שפכה [שֻׁפְּכ֥וּ] אֲשֻׁרָֽי׃
כִּֽי־קִ֭נֵּאתִי בַּֽהוֹלְלִ֑ים שְׁל֖וֹם רְשָׁעִ֣ים אֶרְאֶֽה׃
כִּ֤י אֵ֖ין חַרְצֻבּ֥וֹת לְמוֹתָ֗ם וּבָרִ֥יא אוּלָֽם׃
גֵּאוֹת הָרְשָׁעִים
בַּעֲמַ֣ל אֱנ֣וֹשׁ אֵינֵ֑מוֹ וְעִם־אָ֝דָ֗ם לֹ֣א יְנֻגָּֽעוּ׃
לָ֭כֵן עֲנָקַ֣תְמוֹ גַאֲוָ֑ה יַעֲטָף־שִׁ֝֗ית חָמָ֥ס לָֽמוֹ׃
יָ֭צָא מֵחֵ֣לֶב עֵינֵ֑מוֹ עָ֝בְר֗וּ מַשְׂכִּיּ֥וֹת לֵבָֽב׃
יָמִ֤יקוּ ׀ וִידַבְּר֣וּ בְרָ֣ע עֹ֑שֶׁק מִמָּר֥וֹם יְדַבֵּֽרוּ׃
התמודדות עם עוול הרשעים
שַׁתּ֣וּ בַשָּׁמַ֣יִם פִּיהֶ֑ם וּ֝לְשׁוֹנָ֗ם תִּֽהֲלַ֥ךְ בָּאָֽרֶץ׃
לָכֵ֤ן ׀ ישיב [יָשׁ֣וּב] עַמּ֣וֹ הֲלֹ֑ם וּמֵ֥י מָ֝לֵ֗א יִמָּ֥צוּ לָֽמוֹ׃
וְֽאָמְר֗וּ אֵיכָ֥ה יָדַֽע־אֵ֑ל וְיֵ֖שׁ דֵּעָ֣ה בְעֶלְיֽוֹן׃
הִנֵּה־אֵ֥לֶּה רְשָׁעִ֑ים וְשַׁלְוֵ֥י ע֝וֹלָ֗ם הִשְׂגּוּ־חָֽיִל׃
התמודדות עם תסכול וניסיון להבין את הרשעים
אַךְ־רִ֭יק זִכִּ֣יתִי לְבָבִ֑י וָאֶרְחַ֖ץ בְּנִקָּי֣וֹן כַּפָּֽי׃
וָאֱהִ֣י נָ֭גוּעַ כָּל־הַיּ֑וֹם וְ֝תוֹכַחְתִּ֗י לַבְּקָרִֽים׃
אִם־אָ֭מַרְתִּי אֲסַפְּרָ֥ה כְמ֑וֹ הִנֵּ֤ה ד֭וֹר בָּנֶ֣יךָ בָגָֽדְתִּי׃
וָֽ֭אֲחַשְּׁבָה לָדַ֣עַת זֹ֑את עָמָ֖ל היא [ה֣וּא] בְעֵינָֽי׃
סוף הרשעים
עַד־אָ֭בוֹא אֶל־מִקְדְּשֵׁי־אֵ֑ל אָ֝בִ֗ינָה לְאַחֲרִיתָֽם׃
אַ֣ךְ בַּ֭חֲלָקוֹת תָּשִׁ֣ית לָ֑מוֹ הִ֝פַּלְתָּ֗ם לְמַשּׁוּאֽוֹת׃
אֵ֤יךְ הָי֣וּ לְשַׁמָּ֣ה כְרָ֑גַע סָ֥פוּ תַ֝֗מּוּ מִן־בַּלָּהֽוֹת׃
כַּחֲל֥וֹם מֵהָקִ֑יץ אֲ֝דֹנָי בָּעִ֤יר ׀ צַלְמָ֬ם תִּבְזֶֽה׃
התמודדות עם קושי וחיבור להשם
כִּ֭י יִתְחַמֵּ֣ץ לְבָבִ֑י וְ֝כִלְיוֹתַ֗י אֶשְׁתּוֹנָֽן׃
וַאֲנִי־בַ֭עַר וְלֹ֣א אֵדָ֑ע בְּ֝הֵמ֗וֹת הָיִ֥יתִי עִמָּֽךְ׃
וַאֲנִ֣י תָמִ֣יד עִמָּ֑ךְ אָ֝חַ֗זְתָּ בְּיַד־יְמִינִֽי׃
בַּעֲצָתְךָ֥ תַנְחֵ֑נִי וְ֝אַחַ֗ר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי׃
קרבת אלוהים היא הטוב היחיד
מִי־לִ֥י בַשָּׁמָ֑יִם וְ֝עִמְּךָ֗ לֹא־חָפַ֥צְתִּי בָאָֽרֶץ׃
כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י צוּר־לְבָבִ֥י וְחֶלְקִ֗י אֱלֹהִ֥ים לְעוֹלָֽם׃
כִּֽי־הִנֵּ֣ה רְחֵקֶ֣יךָ יֹאבֵ֑דוּ הִ֝צְמַ֗תָּה כָּל־זוֹנֶ֥ה מִמֶּֽךָּ׃
וַאֲנִ֤י ׀ קִֽרֲבַ֥ת אֱלֹהִ֗ים לִ֫י־ט֥וֹב שַׁתִּ֤י ׀ בַּאדֹנָ֣י יְהֹוִ֣ה מַחְסִ֑י לְ֝סַפֵּ֗ר כָּל־מַלְאֲכוֹתֶֽיךָ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
מזמור המתאר את הקושי לראות את הרשעים משגשגים, עד לרגע של התעלות אל מול הַשֵּׁם.
הַקִּנְאָה בְּשַׁלְוַת הָרְשָׁעִים
הַמְּזּמּוֹר נִפְתָּח בִּקְרִיאָה לְטֹובָה שֶׁל אֱלֹהִים לְעַם יִשְׂרָאֵל. הַכּוֹתֵב מַתְחִיל לְהַשְׁפִּיעַ עַל הַתְּחוּשָׁה הַקָּשָׁה שֶׁלּוֹ, כְּשֶׁרַגְלָיו כִּמְעַט נָפְלוּ מִן הַצַּעַר. הוּא מֵסֵב אֶת הַקְּשָׁיִים שֶׁלּוֹ לַקִּנְאָה בְּשַׁלְוַת הָרְשָׁעִים, שֶׁנִּתְעַנְנִים וְחַיֵּים בְּלִי קְשָׁיִים אוֹ מַכְאוֹבִים.
גֵּאוֹת הָרְשָׁעִים
הַפֶּסֶק מַתְכֶּנֶת אֶת מַצָּבָם שֶׁל הָרְשָׁעִים, הַנִּראִים כְּאִלּוּ הֵם חֲסינִים מִסֵּבֶל וּמֵעֶמֶל. הַפֶּסֶק מְתָאֵר אֶת גֵּאוּתָם, אֶת הַעֲוְלָה שֶׁהֵם מְתַקְּנִים, אֶת הַחֲרִיגוּת מִן הַנּוֹרְמָה וּאת הַחֲרִיפוּת שֶׁלָּהֶם לְדַבֵּר רָע בְּעַשְׁקָה.
התמודדות עם עוול הרשעים
התהלים מתארים רשעים שמשתמשים בכוחם ובדיבורם כדי להשתלט על הארץ. הם גורמים לעם של הַשֵּׁם להיחלש ולהיתקל בקשיים, תוך שהם מזלזלים בידיעת אלוהים. למרות השלווה והעושר של הרשעים, המזלזלים בבורא, הכל נראה כחלק מתהליך שבו הדיבור הרע מתפשט בכל מקום.
התמודדות עם תסכול וניסיון להבין את הרשעים
הכותב מתאר תחושת ריקנות וקושי נפשי, כשהוא מרגיש שטעויותיו וניסיונותיו להבין את מצב הרשעים הם עמוסים בייסורים. הוא מתלבט בין הרצון לדבר על כך בפני הדור הבא לבין הקושי העמוק להבין את צדקת האל מול סבלו האישי.
סוף הרשעים
הפסוקים מתארים את התובנה של המשורר לגבי גורלם של הרשעים. לאחר שהיה במקדש, הוא מבין שהשם מכוון את דרכם לתהום. נפילתם היא פתאומית וסופית, בדומה לחלום שמתפוגג ברגע ההתעוררות.
התמודדות עם קושי וחיבור להשם
הפסוקים מתארים תחושת מצוקה נפשית ובלבול שבה הלב והכאב הפנימי כואבים מאוד. הכותב מרגיש רגע של חוסר הבנה, כמעט כמו חיה, אך מודע לכך שהוא תמיד עם השם שמושיט לו יד. הוא מבקש הדרכה רוחנית ומקווה להגיע בסוף לכבוד האלוהי.
קרבת אלוהים היא הטוב היחיד
הפסוקים מתארים את הבחירה של האדם להתרחק מהרצונות הארציים ולהתמסר לאלוהים. הכותב מצהיר כי אין לו רצון בדברים ארציים אלא רק בקשר עם הבורא. הוא מבטיח כי קרבת אלוהים היא הטוב האמיתי והנצחי, בעוד שכל מי שמתנתק ממנו בסופו של דבר יאבד את כל משמעותו.
הפסוקים מסתיימים בבחירה בקרבת אלוהים כמקור הטוב היחיד.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הקשר בין צדקת אלוהים לבין המציאות של הרשעים
״כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם (ויקרא יד, לד), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עג, א): אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי״
בפרשת ויקרא רבה מובאת פרשנות המנסה ליישב את הקושי בtehillim עג, שבו נראה כי הרשעים נהנים משלום ומרגוע. המפרש מסביר כי הפסוק "אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי לֵבָב" מתייחס לאלו שהלב שלהם נקי מהעוונות וטהור במצוות, שכן ה' יכול לכל דבר ויכול להטיב דווקא למי ששומר על רצון ה'. בנוגע לשאלה כיצד ייתכן שיופיע "שְׁלוֹם רְשָׁעִים" אם אין שלום לרשעים, מביא המדרש את דברי רבי לוי, שטוען כי הכוונה היא לראות את עונשם של הרשעים (שילומים). בנוסף, מובאת דעה על כך שחלק מהרשעים אינם סופים במוות מוקדם, אלא נמשכים בעונשם בתוך עולם הנצח (עולם הבא).
ויקרא רבה י״ז:א׳ ↗התמודדות עם הקנאה והמפגש עם אלוהים
״הדנין בצדק והמוכיחין באמת ועושי טהרה וברי לבב עליהם הכתוב אומר (תהלים עג) אך טוב לישראל אלהים לברי לבב.״
תהלים ע״ג מציג מאבק פנימי של אדם הנראה לעין כעובר לרעה, שמתקשה להבין מדוע הרשעים חווים שגשוג ונוחות בעוד הצדיקים סובלים. הפסוקים מתארים תחושת תסכול וספק ביושר של העולם, עד לרגע של התעוררות רוחנית בבית אלוהים, שמשנה את נקודת המבט מהחומרי לרוחני. בפרשנות חז"ל מתוך מסכת דרך ארץ רבה, מודגש כי אלו ששופטים בצדק, מוכיחים באמת ושומרים על טהרה ועל לב בריא, הם אלו שהכתוב מתאר כזוכים לטוב מאלוהים. הפירוש מתמקד בערך הלב הברי והיושרה המוסרית כדרך להתחבר לאלוהים.
מסכת דרך ארץ רבה ב׳:י״ט ↗בעקבות המפרשים
העיניים הבולטות מרוב שמן
״יצא מחלב עינימו. עיניהם בולטות מרוב שומן כל אדם כחוש עיניו משוקעות:״
רש"י מפרש את התיאור המקראי של הרשעים כמי שעיניהם בולטות וגדולות מרוב שמן ודשנים. הוא מסביר שהשפע החומרי והעושר הרב גורמים לעיניהם להיראות נפוחות ויוצאות מתוכם כתוצאה מהשומן הרב שנאכל. הפרשן מתאר מצב פיזי שבו המראה החיצוני של הרע מבוסס על שובע ונוחות גופנית קיצונית. לפי רש"י, המילה "משוקעות" מתארת את המראה של עיניים שאינן יציבות במקומן בגלל הנפיחות של העושר והשומן.
רש״י על תהילים 73:7:1 ↗התמודדות עם קנאת הרשעים
״כי יתחמץ לבבי. מטרם שראיתי מפלה זו ברוח הקדש היה לבבי מתחמץ על דרך הרשעים שצלחה, ובכליותי הייתי משתונן, לשון חרב שנון, וכשהוא מתפעל התי"ו״
תהלים פרק ע״ג עוסק בשאלה הקיומית של הצלחת הרשעים לעומת סבל הצדיק. המשורר מתאר תחושה של חוסר יציבות פנימית וקנאה מול אלו שמתנהגים רע אך נראים מבורכים. הוא מבטא את הקושי לראים איך הרע נראה כחלק בלתי נתפר מהסדר העולמי, עד שהוא פונה אל המקדש ומבין את המציאות האמיתית מפרספקטיבה אלוהית. רש"י, בפירושו לפסוק אחדים בפרק, מסביר את המושג "יתחמץ לבבי". הוא מפרש כי לב המשורר חווה תחושת דחק וצער עמוק מול הדרך של הרשעים. רש"י מתייחס גם למבנה הלשוני של המילה, ומציין כי המילה "משתונן" מבטאת תנועה של חוסר יציבות, תוך ניתוח דקדוקי של שורש המילה.
רש״י על תהילים 73:21:1 ↗הקנאה והתבוננות בתוצאות המעשים
״יצא. מרוב שומן ידמו שיצאו עיניהם כאילו אין להם עינים, כי בעובי שומן הפנים יתכסו העינים:״
תהילים מזמור התעוררות רוחנית מול תחושת חוסר צדק בעולם. המחבר מתאר קשיים פנימיים וספקות שעלו בדעתו כאשר ראה את שגשוגם של הרשעים. הוא מתאר כיצד נראה מצבם של אלו שסוטים מן הדרך, כשהעושר והנוחות שלהם נראים כה גלוים ומוחשיים, עד שלעיתים העובדנות והשמנת הפנים שלהם מסתירים את המבט וגורמים להם להיראות כמי שאינם רואים דבר. הרד"ק, בפירושו למזמור, מסביר כי השמנה והעושר המופרז של הרשעים כל כך מכסים את פניהם, עד שעיניהם נראות כסגורות או כמי שאין להן עיניים. הוא מפרש את הדימוי המקראי כתיאור של עיוורון מוסרי שנובע מהשובע וההתעבות החומרית, המנתקת את האדם מהיכולת להבחין באמת.
רד״ק על תהילים 73:7:1 ↗התמודדות עם תחושת המרירות
״אשתונן. מגזרת חץ שנון הייתי עמהם בנשאי ונתני בדבר ביני לבני:״
רד"ק (רבי דוד קמחי) מפרש את דבריו של אשרף בתהילים כתיאור של מצוקה פנימית עמוקה. הוא מסביר שהדיבורים המכעיסים ששמע המשורר פגעו בו בצורה חדה, ממש כמו חץ שחד מאוד. המילים הללו לא היו רק מילים חיצוניות, אלא הן חדרו אל תוך ליבו של המחבר. הפירוש מתמקד בכאב שנוצר מהתחושה שהדברים נאמרו בלב רע וברעבון. רד"ק מדגיש כיצד הדיבורים הללו גרמו למחבר להרגיש את המילים בתוך עמוק ליבו, דבר שהוסיף לקשי המוסרי והאמוני שעבר בתהליך השאלה על צדיקים ורעים.
רד״ק על תהילים 73:21:3 ↗